ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שטרן הינדה נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד הנשיא אלכס קוגן

המערערת
שטרן הינדה
ע"י ב"כ: עו"ד יואב בלומוביץ'
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ביטוח נכות) מיום 24.12.20 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה, כי למערערת נכות יציבה בשיעור 49%, החל מיום 1.7.20 (להלן: "ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור
המערערת, ילידת 1972.
באבחון הרפואי מיום 21.10.20 נקבעה למערערת נכות יציבה בשיעור 43%, החל מיום 1.7.20. המערערת השיגה על החלטת הוועדה.
הוועדה מושא הערעור התכנסה ביום 24.12.20 לדון בערר. הוועדה הקשיבה לתלונות המערערת ורשמה אותן כדלקמן (השגיאות במקור):
"יש לי מגבלות בשינה. אי בקושי נירדמת ושוכבת במיטה. אני מתקשה להתכופף וללכת אני מתקשה בתפקודי הבית. כאבים לאורך כל הגב. אני מוגבלת בכל העבודות. אני נותחתי מלפני 19 שנה ומצבי היה טוב אך יש החמרה במצבי הגופני.
אני סובלת מכאבים ברגלים, התכווצויות בחזה, כובד בידיים, חוסר שינה. הייתי מאושפזת כבר מספר פעמים עקב הכאבים הקים שלי. אני מטופלת בליריקה ומגנזיום ללא הטבה."
עוד הקשיבה הוועדה לדברי ב"כ המערערת שנרשמו מפיו בזו הלשון:
"ערר בתחום האורתופדי וראומטולוגי.. סובלת מגבלה בצוואר וע"ש מותני. וכן מבקשים לקבוע נכות גבוה יותר למחלת פיברומיאלגיה."
במקום המיועד לרישום התייחסות הוועדה לממצאי הבידקות והצילומים, רשמה הוועדה בסעיף 7 לפרוטוקול כדלקמן:
"CT מיום 9.1.20 – עש צווארי עם בלטי דיסק מרכזיים קטנים בין חוליות C2-5. לאל היצורת תעלת השדרה. ללא פגיעה במפרקים הקטנים.
במכתב רפואי של דר קנולר מיום 16.7.18 – הומלץ על ניתוח חוזר בע"ש מותני בגלל היצרות תעלת השדרה במותן. בניתוח של שיטה ממוזערת. לדברי התובעת לא עברה ניתוח עקב חששות."
הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית שממצאיה פורטו בזו הלשון:
"מבחינה ראומטולוגית:
בבדיקה:
נבדקו המפרקים העקפים כולל כתפים, מפרקים, שורשי כפות הידים, קרסולים ויריחיים. לא נימצאה עדות לדלקת מפרקים פעילה, מלבד שהתנגדה בעוצמה לפיסוק מלא של כתפיים. לא נימצאה עדות לנזק ממחלה פעילה בעבר. מחלת פיברומיאלגיה, תסמונת כאב ללא הסבר. יש מקום לנכות נכויות מהוות בתחומים אחרים חופפים כגון בתחומי אורתופדיה פסיכיאטריה (סומטיזציה) כפי שקיימים במקרים הנוכחים. בסעיף זה דוחה הועדה את הערר.
מבחינה אורתופדית:
בבדיקה:
בע"ש צווארי, אין הגבלת תנועות אלא רק כאבים בתנועות עם 30 מעלות יישור. הכפוף לפנים מגיעה עם הסנטר לחזה. סיבוב הראש 70 מעלות לימין ו 60 לשמאל. כל זאת ללא עווית שרירי עורף.
בע"ש מותני, שוב כאבים בתנועות של הרמת רגל ישרה. מימין 20 מעלות משמלא 30 מעלות. מתקשה לשבת זקופה עם ברכיים ישרות אם כי מגיעה לישיבה בהטיית הגב לאחור בזווית של 70 מעלות בין המיטה לגב כאשר ברכיה ישרות.
במכתב רפואי של דר קלונר מיום 16.7.18 – הומלץ על ניתוח חוזר בע"ש מותני בגלל היצרות תעלת השדרה במותן. בניתוח של שיטה ממוזערת. לדברי התובעת לא עברה ניתוח עקב חששות.
לסיכום:
הועדה מקבלת את הערר רק לענין ע"ש מותני וקובעת 20 אחוזים בגין הגבלה בינונית במותן לפי סעיף 37(7)ב מיום 1.3.18."
על יסוד האמור, קבעה הוועדה כי למערערת נכות יציבה בשיעור49%, החל מיום 1.7.20 בגין ליקויים אלה:
הגבלה קלה בע"ש מתני – 20%;
פיברומיאלגיה – 20%;
גסטריטיס – 10% (מנופה);
הפרעת הסתגלות עם מרכיב דכאוני על רקע מצבה הרפואי – 20%;
אין נכות נוירולוגית
על החלטת הוועדה הוגש הערעור דנן.
טענות הצדדים
במעמד הדיון אשר התקיים בערעור ביום 23.6.21 מיקדה המערערת את טענותיה בתחום הראומטולוגי בלבד. לדעת המערערת, קביעת הוועדה לפיה "יש לנכות נכויות בתחומים אחרים חופפים" אינה ברורה דייה והיה על הוועדה לקבוע במפורש את הנכות הכוללת המתאימה, את הניכויים הספציפיים אותם הוא רוצה לנכות ושיעורם ובהתאם, את הנכות הראומטולוגית המתאימה. על יסוד האמור, ביקשה המערערת להשיב את עניינה לוועדה, על מנת שתפעל כמפורט לעיל.
מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה. לדידי המשיב, אין המדובר בניכוי בהקשר להלכת מרגוליס והדבר ברור, כיוון שעסקינן בענף ביטוח נכות; כמו-כן, הוועדה מציינת, כי קיימים תחומים חופפים בתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה (סומטיזציה) והועדה מוסיפה: "כפי שקיימים במקרים הנוכחיים" – מכאן שניתן בנקל לעיין ברשימת הליקויים בפרוטוקול ולהתחקות אחר הלך מחשבת הוועדה ולהבין, כי כוונתה היא לנכות האורתופדית בגין עמ'"ש מתני בשיעור 20% והפרעת הסתגלות בשיעור 20%; דהיינו, לדעת הוועדה אין להתחשב בנכויות אלה בקביעת הנכות בגין פיברומיאלגיה. מדובר בקביעה ברורה, בה אין מקום להתערב, מה גם שבוצעה בדיקה קלינית ולא נמצאה עדות לדלקת מפרקים פעילה ולפי הוועדה, מדובר למעשה בתסמונת כאב ללא הסבר.
בתגובה הוסיפה המערערת, כי דברי ב"כ המשיב אינם רלוונטיים, שכן אין זה מתפקידו להוסיף פרשנות להחלטת הוועדה והיה על הוועדה להבהיר את קביעתה.
דיון והכרעה
הלכה פסוקה היא, כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו: עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 231 (1999)).
עוד נקבע, כי אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (ראו: דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). בהקשר זה נפסק, כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (ראו: דב"ע (ארצי) מג/1356-01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).
לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.
למקרא פרוטוקול ההחלטה עולה, כי אכן קביעת הוועדה מבחינה ראומטולוגית אינה ברורה דייה ומצריכה הבהרה.
הוועדה אמנם ציינה, כי לא היתה בבדיקתה הקלינית עדות לדלקת מפרקים פעילה ולא נמצאה עדות לנזק ממחלה פעילה בעבר וכי מדובר בתסמונת כאב ללא הסבר. עם זאת, הוועדה הוסיפה כי "יש מקום לנכות נכויות מהוות בתחומים אחרים חופפים כגון בתחומי אורתופדיה פסיכיאטריה (סומטיזציה) כפי שקיימים במקרים הנוכחים. בסעיף זה דוחה הוועדה את הערר". אכן עסקינן בענף ביטוח נכות והוועדה אינה נדרשת לפעול בהתאם לכללים שפורטו בהלכת מרגוליס (דב"ע (ארצי) נג/01-46 יצחק מרגוליס – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364 (1993)) ובכלל זה לבצע חשבון 'עובר ושב'; אולם, עדיין קביעת הוועדה אמורה להיות ברורה כשלעצמה באופן שאינו דורש השלמת פרשנות כלשהי מפי אחד הצדדים, כאשר בענייננו מקביעת הוועדה לא ניתן להבין בבירור, האם נכות המערערת בפועל בגין פיברומיאלגיה עולה על 20% הנכות שנקבעו לפי פריט ליקוי 35(1)(ג), אולם זו הופחתה בגין נכויות בתחומים אחרים חופפים או שמא הנכות שנקבעה בשיעור 20% טומנת בחובה התייחסות לנכויות החופפות. לפיכך, העדר הבהירות בהחלטת הוועדה מצדיק קבלת הערעור והשבת העניין לפתחה של הוועדה על מנת שתנמק החלטתה ביתר שאת.
סוף דבר
16. על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל.
17. עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (ביטוח נכות), בהרכבה מיום 24.12.20 על מנת שתשקול ותנמק קביעתה בשנית בתחום הראומטולוגי ובכלל זה תבהיר ביתר שאת קביעתה, כי "יש מקום לנכות נכויות מהוות בתחומים אחרים חופפים כגון בתחומי אורתופדיה פסיכיאטריה (סומטיזציה) כפי שקיימים במקרים הנוכחים".
המערערת תוזמן להופיע בפני הוועדה, לרבות באמצעות בא-כוחה.
החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת.
המשיב ישא בהוצאות המערערת בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, י"ד תמוז תשפ"א, (24 יוני 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: שטרן הינדה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: