ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דליה אברהם נגד אופקו הלת' אינק :

לפני כבוד השופט חאלד כבוב, סגן נשיא

מבקשת

דליה אברהם
ע"י ב"כ עו"ד: יצחק אבירם ושחר בן מאיר
מבית חוגי, אבא הלל סילבר 12, רמת גן
טל': 03-XXXX878; פקס: 03-XXXX979

נגד

משיבה

אופקו הלת' אינק
ע"י ב"כ עו"ד: ארדינסט, בן נתן, טולידאנו ושות', עורכי דין
מרח' ברקוביץ 4 (מגדל המוזיאון), תל אביב
טל': 03-XXXX111; פקס: 03-XXXX101

פסק דין

לפניי בקשת הסתלקות מוסכמת מבקשה לאישור תובענה כייצוגית לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן - חוק תובענות ייצוגיות), שהוגשה על ידי המבקשת, הגב' דליה אברהם (להלן – המבקשת), כנגד אופקו הלת' אינק (להלן – המשיבה או אופקו; להלן – בקשת ההסתלקות).
רקע והשלשלות האירועים בהליך דנא
הבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוגשה ביום 16.09.2018, ועניינה בטענת המבקשת כי המשיבה החליטה למחוק את מניותיה מרישום למסחר בישראל והודיעה על כך (באיחור) לציבור המשקיעים בישראל, מבלי להודיע כי ייתכן וההחלטה תשונה טרם המחיקה או כי מדובר בהחלטה שאינה סופית; כי לאור ההודעה על מחיקת המניה, רבים מהמחזיקים בישראל הקדימו ומכרו את המניה, וכי מכירת המניה הייתה רק בשל ההודעה על המחיקה; כי אופקו הטעתה את המבקשת והקבוצה בעצם קבלת ההחלטה, ביטול ההחלטה, הדיווחים ומה בחרה לדווח ושלא לדווח; כי ייתכן שההודעה על ההחלטה למחיקת המניות בישראל, מטרתה הייתה לגרום למכירת מניות על ידי הציבור כדי לאפשר לבעל השליטה באופקו, ד"ר פיליפ פרוסט, להמשיך ולרכוש מניות במחירים נמוכים טרם קפיצת מחיר המניה לאחר ההודעה ביטול ההחלטה; וכן, כי פעולותיה של אופקו – ההחלטה על מחיקת המניות בישראל וביטול ההחלטה מספר שעות אחרי, לוו בדיווחים חסרים לציבור (להלן – בקשת האישור).
על יסוד האמור, עתרה המבקשת במסגרת בקשת האישור, לאשר את הגשתה של תובענה ייצוגית בשם "בעלי מניות מקרב הציבור שהחזיקו את המניה קודם ליום 09.04.2018, ושמכרו את המניה בבורסה בישראל בימים לאחר פרסום ההחלטה בדבר המחיקה ועד ביטולה, קרי בין יום 09.04.2018 ליום 26.04.2018" (להלן – הקבוצה).
ביום 17.09.2018 הגישה המבקשת בקשה לצירוף תצהיר נוסף בתמיכה לבקשת האישור, מטעם הגב' פרחיה הימן. בתצהירה פירטה הגב' הימן את עילת התביעה האישית הנטענת שלה – מכירת מניותיה באופקו בגין הדיווח על מחיקת מנית אופקו מהמסחר בבורסה ישראל. כן תואר בתצהיר הימן, על אודות פנייתה לאופקו לקבלת פיצוי בגין הנזק שנגרם לה לכאורה ממכירת המניות ואת התשובה שקיבלה, שלטענתה לא הייתה מספקת.
ביום 29.10.2018 הגישה המבקשת בקשה לקבוע שההמצאה שבוצעה על ידה לאופקו ולד"ר פורסט היא המצאה כדין; ובהחלטה מיום 25.06.2019 התקבלה הבקשה ביחס לאופקו, אך נדחתה ביחס לד"ר פרוסט. בעקבות כך, ביום 30.06.2019 הגישה המבקשת בקשה למחיקתו כמשיב מבקשת האישור, ולהורות כי על אופקו להשיב לבקשת האישור; וביום 04.07.2019 נמחק ד"ר פורסט מבקשת האישור בהתאם להחלטתי.
ביום 12.10.2020 הגישה אופקו בקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור בטענה שעל פי ההלכה הפסוקה, הדין החל על כללי האחריות לדיווחים בבקשה של חברה דואלית הוא הדין הזר הרלוונטי לאותה חברה. לפיכך נטען, כי הדין החל על אופקו, שהינה חברה אמריקאית, הוא הדין האמריקאי, ולא הדין הישראלי כנטען בבקשת האישור (להלן – בקשת הסילוק). בד בבד הגישה המשיבה גם בקשה לעיכוב בירור הבקשה לאישור התובענה כייצוגית עד להכרעה בבקשת הסילוק (להלן – בקשת העיכוב).
ביום 15.11.2020 נעתרתי לבקשת העיכוב, בין היתר, בהתייחס לסיכויי בקשת הסילוק להתקבל, ובשים לב לטיב טענותיה של המשיבה בדבר תחולת הדין הזר – אשר ככל שאלו תתקבלנה, תישמט הקרקע תחת בקשת האישור כולה. דיון בבקשת הסילוק נקבע לפניי ליום 26.01.2021.
לאחר מתן החלטתי בבקשת העיכוב ולאורה, באו באי כוח הצדדים בדברים, ובעקבות כך הגיעו להסכמות בגינן הוגשה הבקשה המוסכמת לאישור הסתלקות, המונחת לפניי עתה.
פרטי הסכמות הצדדים נשוא בקשת ההסתלקות
כמפורט בבקשת ההסתלקות, בעקבות העיון בהחלטה בבקשת העיכוב ובבקשת הסילוק, ובפרט בשאלת הדין החל על אופקו, וכתוצאה מלימוד האמור בהם, המבקשת בבקשת האישור ובאי כוחה, הגיעו לכלל מסקנה כי אין עוד הצדקה לניהול ההליכים בבקשת האישור שבכותרת ויש לדחות את תביעתה האישית של המבקשת.
לפיכך, החליטה המבקשת, לאחר ששקלה את כלל הטענות וההיבטים, כי אין היא מעוניינת להמשיך בהליך המשפטי דנן, וכי מוטב לה להסתלק מבקשת האישור.
הסכמתה של אופקו להסתלקות, מותנית בכך שהסתלקות המבקשת תביא לסיום כולל וסופי של ההתדיינות המשפטית בינה לבין אופקו בקשר לעילת תביעה זהה או דומה לעילה מושא בקשת האישור דנא, ובכפוף להתחייבות המבקשת והמצהירים הנוספים מטעמה – מר יצחק אברהם והגב' פרחיה היימן (להלן, יחד – המצהירים), ובאי כוחה של המבקשת, כדלהלן:
המבקשת והמצהירים מוותרים בזאת ויתור סופי, מוחלט ובלתי חוזר על כל טענותיהם כאמור בתביעה, בבקשת האישור ובתצהירים שצופרו לבקשת האישור, על כל תביעה, זכות, טענה או דרישה, מכל מין וסוג שהוא, הקשורים בבקשת האישור, לרבות ומבלי לגרוע, נגד עובדים ונושאי משרה באופקו, בעלי מניות בה, נושאי משרה בבעלי המניות בה, או מי מטעמם של כל אלה.
בנוסף, המבקשת, המצהירים ובאי כוח המבקשת (ועורכי הדין ממשרדם), מתחייבים שלא להגיש ו/או להיות שותפים ו/או לקחת חלק, במישרין או בעקיפין, בכל הליך נגד אופקו לרבות ומבלי לגרוע, נגד עובדים ונושאי משרה באופקו, בעלי המניות בה, נושאי משרה בבעלי המניות בה, או מי מטעם כל אלה בעילה זהה או דומה לעניינים העולים במסגרת בקשת האישור ו/או התובענה, וכן לא להיות מעורבים במישרין או בעקיפין בהליך כאמור, ובכלל זאת לא לגלות ולא להעביר כל חומר הקשור לעניין זה לצדדים שלישיים.
עוד פורט בבקשת ההסתלקות, כי המבקשת סבורה כי במועד הגשת בקשת האישור ולאור הנתונים הפומביים שעמדו לרשותה, היה נכון לברר את בקשת האישור. אף שאופקו חולקת על הדברים, הצדדים הסכימו כי היה ובית המשפט יאשר את בקשת ההסתלקות, הם ימליצו לבית המשפט לפסוק כי אופקו תשלם את שכר טרחת באי כוח המבקשת בסך כולל של 45,000 ש"ח בלבד ותשלום לגב' הימן בסך כולל של 4,000 ש"ח בלבד (להלן – התשלום). התשלום יבוצע בתוך שישים ימים ממועד אישור בית המשפט את הסתלקות המבקשת מבקשת האישור.
עוד התבקש על ידי הצדדים, כי בית המשפט יפעל בהתאם לסמכותו מכוח סעיף 7(א)(4)(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, ויפטור את המבקשת מתשלום חלקה השני של אגרת בית המשפט (להלן – הבקשה לפטור מאגרה).
הטעמים למתן הפטור המבוקש, הוא כי לטענת הצדדים מתקיימים בענייננו טעמים מיוחדים המצדיקים פטור זה, ובכלל זאת העובדה שההליך מצוי בשלב מקדמי ביותר; וכן כי טרם התקיים דיון כלשהו בבקשת האישור לגופה ואופקו אף לא הגישה תשובה לבקשת האישור. בנסיבות אלה נטען, כי מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את הפטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה [ת"צ (ת"א) 11751-05-20 שמילוביץ נ' כל בו חצי חינם בע"מ (25.10.2020)].
כן הוסכם על הצדדים, כי הסכמת המבקשת להסתלקות מותנית בקבלת הפטור מאגרה כאמור, וככל שלא יינתן הפטור, אזי אין תוקף להסכמה המפורטת לעיל, וכל צד שומר טענותיו בעניין.
בנוסף, עתרו הצדדים למתן פטור מפרסום הודעה בדבר הגשת בקשת ההסתלקות, חרף הוראות תקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן – תקנות תובענות ייצוגיות), ובהתאם להלכה הפסוקה לפיה אין בתקנה זו כדי לשלול מבית המשפט את שיקול הדעת הנתון לו האם יש להורות במקרה הנתון על פרסום, אם לאו; כמו גם על משלוח הודעה כאמור ליועץ המשפטי לממשלה וליתר הגורמים המנויים בתקנה, אם לאו [ע"א 1362/12 היועץ המשפטי לממשלה נ' סלקום ישראל בע"מ (13.05.2020)].
הטעם למתן הפטור המבוקש הוא, כי בהתאם להלכה הפסוקה ולהוראות החוק, אין צורך או מקום בענייננו להורות על פרסום או משלוח הודעה בעניין הסתלקות המבקשת מבקשת האישור, שכן התכלית העומדת מאחורי הפרסום או משלוח ההודעה, היא איתורו של מבקש או בכוח מייצג חלופי. במקרה דנא נטען, כי תכלית זו אינה רלוונטית נוכח שקילת סיכויי ההליך בטענות השונות שהועלו בבקשת האישור.
כן נטען, כי כבר נקבע כי חובת הפרסום קיימת, בעיקרה, דווקא במקרים בהם בקשת ההסתלקות מוגשת לאחר אישור התובענה כייצוגית, וזאת במטרה למצוא תובע ייצוגי חלופי [ראו למשל: ת.א. (י-ם) 5573/07 שרז נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (14.04.2018); וכן ת"צ (ת"א) 1493/08 פרנג'י נ' בנק הפועלים בע"מ (09.05.2010)].
לבקשת ההסתלקות צורפו גם תצהירי המבקשת, המצהירים ובאי כוח המבקשת, בהתאם לסעיף 16(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, לשם אימות העובדות עליהן מבוססת בקשת ההסתלקות, ובהן העובדה כי המבקשת, המצהירים ובאי כוחם לא קיבלו במישרין או בעקיפין, טובת הנאה כלשהי מכל גורם שהוא בקשר להסתלקות.
דיון והכרעה
סוגית ההסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית מוסדרת בסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, הקובע, בין היתר, כדלהלן:
"(א) מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט; בהחלטתו אם לאשר טובת הנאה כאמור, ישקול בית המשפט את אלה: (1) אם הבקשה לאישור ההסתלקות הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה; (2) התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה.
[...]
(ד) (1) אישר בית המשפט את הסתלקותם של כל המבקשים או כל באי הכוח המייצגים מבקשה לאישור או שבית המשפט מצא שנבצר מהם להמשיך בתפקידם בבקשה לאישור, רשאי בית המשפט לקבוע כי ניתן להגיש בקשה למינוי תובע מייצג או בא כוח מייצג במקומם, לפי הענין, בתוך תקופה שיקבע, וכן רשאי בית המשפט להורות על פרסום הודעה על כך, והכל אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין ובהתחשב בשלב שבו מצוי הדיון בבקשה לאישור [...]".
מלשונו של הסעיף עולה כי הסתלקות מהליך ייצוגי וקבלת טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקות, לא תעשה אלא באישור בית המשפט. עוד קובע הסעיף כי הליך ההסתלקות כולל שני שלבים:
בשלב הראשון, בוחן בית המשפט האם יש מקום לאשר את בקשת ההסתלקות [סעיפים 16(א) ו-16(ב) לחוק תובענות ייצוגיות];
בשלב השני, אליו נדרש בית המשפט רק ככל שאושרה ההסתלקות בשלב הראשון, נבחנת השאלה האם יש מקום למנות תובע מייצג או בא כוח חלופיים ולאפשר את המשך ניהול ההליך (סעיף 16(ד) לחוק) [ראו גם ת"צ (מחוזי מרכז) 24356-04-10 בלהה הר-עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (22.12.2010) (להלן: " ענין הר-עוז")]; אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5, 63 (2011)].
המחוקק הקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב האם להיעתר לבקשת הסתלקות או לדחות בקשה שכזו. כך, נוקט סעיף 16(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות בלשון המעניקה לבית המשפט שיקול דעת רחב האם יש לפעול לאיתור מבקש או בא-כוח מייצג חלופיים אם לאו (בית המשפט 'רשאי' לקבוע כי ניתן להגיש בקשה למינוי תובע מייצג או בא כוח מייצג וכן 'רשאי' להורות על פרסום הודעה על כך (להרחבה בדבר ההבחנה האמורה שעורך החוק ביחס להסתלקות בין שלב הבקשה לאישור לבין שלב התובענה הייצוגית ראו עניין הר-עוז , פסקה 22).
בכל הנוגע לאישור הסדרי הסתלקות מתוגמלת כבמקרה שלפניי, ב ע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ ואח' נ' סונול ישראל בע"מ ואח' (05.08.2018) (להלן – עניין מרקיט ) התווה בית המשפט העליון קווים מנחים לדיון בבקשה לאישור הסדרים מסוג זה וכן עמד על הסכנות הגלומות באישורם (פסקאות 22-31). ככלל, קבע בית המשפט כי אין לפסוק גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא הכוח המייצג במסגרת הסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית. יחד עם זאת נקבע, כי הסתלקות מתוגמלת היא אפשרית, אך מהווה חריג לכלל ולכן יש להיעתר לה במקרים המתאימים בלבד, ובהתאם למבחנים אותם התווה בית המשפט שם ( שם, בפסקאות 25 ו-26).
אמת מידה נוספת לשם הערכת התועלת שהושגה במסגרתו של הסדר הסתלקות מתוגמלת היא חלוקת הבקשה לפי קבוצות, בהתאם לפסק דינו של כבוד השופט גרוסקופף בת"צ (מרכז) 1157-09-14 ברחד נ' מטריקס אי. טי. בע"מ, פס' 13 (26.01.2016) (להלן – עניין ברחד), כדלהלן:
הסדר שהביא תועלת לחברי הקבוצה: הסדר כאמור יכול להיות הסדר שבעקבותיו השיבה המשיבה כספים שנגבו ביתר מחברי הקבוצה, ולפיכך לא ראה עוד המבקש הצדקה להמשיך בניהול בקשת האישור נגדה. בהתאם לפסק הדין בעניין ברחד, במצב דברים זה ראוי לפסוק למבקש ולבא כוחו גמול ושכר טרחה בהתאם לתועלת שנבעה לחברי הקבוצה;
בהסדר שהביא תועלת לציבור: הסדר כאמור הוא הסדר הכולל למשל התחייבות של המשיבה לשנות את דרך התנהלותה מעתה ואילך, באופן שיש בו תועלת של ממש ללקוחותיה העתידיים. גם כאן נקבע, כי המבקש ובא כוחו ראויים לגמול ושכר טרחה, אולם במקרה זה הקריטריון צריך להיות סכום גלובלי העומד ביחס סביר לתועלת שצמחה לציבור והסיכון שנטלה על עצמה המשיבה;
הסדר שלא הביא תועלת לא לקבוצה ולא לציבור, המתייחס לתובענה שהייתה הצדקה להגשתה לפי המידע שהיה בידי המבקש ובא כוח המייצג: במקרים מסוג זה נקבע, כי יש מקום לפסוק, בנסיבות מתאימות, ובמיוחד כשהמשיבה מסכימה לכך, החזר הוצאות בגין הטרחה שטרחו המבקש ובאי כוחו, ואולם אין לפסוק, במקרה הרגיל, גמול החורג מהחזר הוצאות סבירות (היכולות להביא בחשבון גם את הזמן והמאמץ שהשקיעו המבקש ובאי כוחו בניהול התובענה).
הסדר הסתלקות שלא הביא תועלת לקבוצה ולא לציבור, המתייחס לתובענה שלא הייתה הצדקה להגשתה לפי המידע שהיה או היה צריך להיות בידי המבקש או בא כוחו: במצב דברים זה, אין מקום לפסוק גמול למבקש או שכר טרחה לבא כוחו, וזאת גם אם נכונה המשיבה לשאת בתשלום כזה או אחר.

מן הכלל אל הפרט
לאחר שבחנתי את בקשת האישור (תשובת המשיבה לבקשת האישור לא הוגשה עובר להגשת בקשת ההסתלקות), בקשות הסילוק והעיכוב – על תגובותיהן, ובקשת ההסתלקות שבנדון, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לאשר בנסיבות העניין שלפניי את ההסתלקות, הגם שמדובר בהסתלקות מתוגמלת.
כך, סבורני כי אין מדובר בתביעת סרק הנעדרת כל עילה. זאת, בין היתר, לאור העובדה כי התשתית העובדתית שהוצגה בבקשת האישור, מעידה על כך שלכאורה היה מקום לסבור כי נוכח האירועים העומדים ביסוד הבקשה, אזי קמה למבקשת עילת תביעה המצדיקה את הגשתה. כמו כן, נתתי דעתי גם לנטילת הסיכון על ידי המבקשת בעצם הגשת התובענה, על הסיכונים והעלויות הכרוכים בכך, ובשים לב לכך כי אין מדובר במסכת עובדתית ומשפטית פשוטה.
נוסף על כך, נתתי דעתי גם לכך שלא תחסם דרכם של בעלי מניות אחרים לפנות לבית המשפט ככל שהם סבורים כי נגרם להם נזק מפעולות המשיבה; וככל שיימצא על ידם כי לא קיים מכשול מהגשת תובענה כאמור בגין העילות מושא בקשת האישור דנא. לבסוף, הבאתי בחשבון גם את מוכנותם של הצדדים לחסוך במשאבים ציבוריים יקרים ולהסכים על פתרון שייתר את ההליך הייצוגי, אך תוך שמירה על זכויות בעלי מניותיה של המשיבה.
לצד זאת, שקלתי גם את העובדה כי ההסדר שהוצע על ידי הצדדים משתייך למעשה לקבוצה השלישית שנמנתה בעניין ברחד, זאת שעה שאין בהסתלקות כאמור כדי להביא תועלת לקבוצה או לציבור; אולם כן השתכנעתי, כי לפי המידע שהיה בידי המבקשת בעת הגשת בקשת האישור, אזי היה, על פניו, טעם בהגשתה.
משכך, בהתייחס לקביעות בעניין ברחד, לאור הסכמת המשיבה, בשים לב לטרחה ולהוצאות בהם נשאו המבקשת ובאי כוחה והגב' הימן בגין נקיטת ההליך דנא – הזמן והמאמץ, מורכבות הטענות, משך ההליך (למעלה משנתיים וחצי), השקעת המשאבים בעריכת בקשת האישור (אליה אף צורפה חוות דעת מומחה), מתן המענה לבקשות העיכוב והסילוק – אשר היקפן ומורכבותן אינו מבוטל כלל וכלל, ואף הדרשותם להליך המצאה מורכב (בעניינו אף התקיים דיון בבית המשפט) – אזי מצאתי כי ראוי בנסיבותיו הפרטניות של העניין שלפניי, לאשר את התשלום כמבוקש.
עוד מצאתי להרחיב לעניין זה, כי גם בבחינת מדיניות משפטית רצויה – סבורני כי יש מקום לעודד מבקשים ובאי כוחם להגשת תובענות ראויות כאמור, חרף נטילת הסיכון בהגשתן אשר נובע, לא אחת, מנחיתות אינפורמטיבית ביחס למידע המצוי בידי החברה עצמה – ואשר החלטתם באם לנקוט בהליכים באם לאו, מבוססת על פי רוב – אך ובלבד – על נתוניה הפומביים של החברה [לעניין הנחיתות האינפורמטיבית של תובע מייצג, ראו לעניין תובע נגזר החלטתי מהעת האחרונה בעניין 39908-08-20 הלוי נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (21.06.2021)]; וכך גם, מצאתי כי בקשת האישור עצמה היא בקשה שהושקע בה זמן, מאמץ ומשאבים לא מבוטלים, וכי מדובר בבקשה ראויה.
ודוק; אחת התכליות המרכזיות הניצבות ביסודו של מוסד התובענה הייצוגית היא היותו כלי המאפשר קיום הליך משפטי ומתן סעד לקבוצה שלמה של תובעים, באותם המקרים שבהם אין כדאיות כלכלית לתביעה אישית באותה עילה וזאת אף שחברי הקבוצה לא הסמיכו את התובע הייצוגי לפעול בשמם. באמצעות כך, ניתן במקרים קבים לקדם מטרות ציבוריות וחברתיות ולהגביר את אכיפת הדין, כמו גם ליצור הרתעה מפני הפרתו בעתיד.
אשר לקשר בין הגשמת תכליות אלה לבין יצירת מנגנון תמריצים שיעשה כן, יפים הדברים שנקבעו בדנמ 5519/15 יוסף אחמד יונס נ' מי הגליל תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ, פס' 42 (17.12.2019), כדלהלן:
"לא אחת עמדנו בפסיקה על העובדה כי על מנת לעודד גורמים פרטיים לשמש "מעין יזמים" נדרשים תמריצים כלכליים מתאימים אשר יצדיקו מבחינתם את המשאבים שהם נדרשים להשקיע וכן את הסיכון שהם נוטלים על עצמם בהגשת ההליך הייצוגי. זאת מתוך הכרה כי גורמים פרטיים כאלה אינם פועלים, בדרך כלל, מתוך אלטרואיזם אלא מתוך רצון להפיק רווח כלכלי מן היוזמה שנקטו. המחוקק הכיר בצורך לתמרץ את התובעים הייצוגיים הפוטנציאליים ואת באי כוחם ועל כן יצר במסגרת חוק תובענות ייצוגיות מערך מובנה של תמריצים כלכליים הנוגעים לתשלום גמול ושכר טרחה, במטרה לעודד הגשת תובענות כאלה ולקדם בכך את האינטרס הציבורי הגלום בהן (ראו דברי המשנה לנשיאה בפסקה כ"א לפסק הדין מושא הדיון הנוסף והפסיקה המאוזכרת שם. כן ראו עניין אכדיה, פסקה 20; ע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 21 לפסק דינה של השופטת ע' ברון (5.8.2018); אסתר חיות "התובענה הייצוגית ככלי לאכיפה אזרחית-ציבורית" משפט ועסקים יט 935, 939-938 (2016))".
אשר על כן, נוכח האמור לעיל מצאתי לאמץ בעניין שלפניי את המלצת הצדדים בנוגע לתשלום לבאי כוח המבקשת בסך כולל של 45,000 ש"ח ולגב' הימן בסך כולל של 4,000 ש"ח, כפי שמבוקש.
פטור מפרסום
נוסף על האמור לעיל, במסגרת בקשת ההסתלקות התבקש בית המשפט לקבוע, כי בנסיבות העניין אין צורך להורות על פרסום הודעה בדבר הסתלקות המבקשת בהתאם לסעיף 16(ד)(1) לחוק. בהקשר זה יש מקום להתייחס לתקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, הקובעת כלהלן:
"(ב) הוגשה בקשה הסתלקות, יורה בית המשפט על פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה לפי הוראות סעיף 25 לחוק וכן על משלוח ההודעה כאמור, ליועץ המשפטי לממשלה, בצירוף העתק מן הבקשה ומן התובענה, למנהל בתי המשפט וכן לגוף או בעל תפקיד כקבוע בתקנה 3(א), ורשאי בית המשפט להורות על משלוח כאמור גם לאדם אחר כפי שיורה".
מנוסח התקנה עולה, לכאורה, כי יש חובה לפרסם דבר הגשת בקשת ההסתלקות עם הגשתה ואף לפני שבית המשפט אישר את ההסתלקות, וכי אין לבית המשפט שיקול דעת בסוגיה גם במקרה בו בקשת ההסתלקות מוגשת בשלב הבקשה לאישור [כפי שעולה מנוסח סעיף 16(ד) לעיל]. הפסיקה התייחסה לסוגיה זו לא אחת, וקבעה כי תקנה 11(ב) איננה שוללת מבית המשפט את שיקול הדעת הנתון לו להורות על אישור הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית מבלי להורות על פרסום הודעה בדבר הגשת בקשה להסתלקות ומבלי להורות על משלוח הודעה לגורמים המנויים בתקנה [ראו ע"א 1362/12 היועץ המשפטי לממשלה נ' סלקום ישראל בע"מ (13.5.2013); עניין הר-עוז, פסקאות 27-28].
בענייננו, מצאתי להיעתר לבקשת הצדדים בהקשר זה. כפי שהובא לעיל, המניע העיקרי להגשת התובענה היה הודעת המשיבה בדבר החלטתה למחוק את מניותיה מרישום למסחר בישראל, וחזרתה מהודעה זו – עובדה שהקימה לכאורה אותה שעה, יסוד סביר למבקשת לסבור כי יש מקום להגשת בקשת האישור דנא. אולם, בהמשך התברר, כי המכשול הניצב בפני תביעתה של המבקשת היא עובדת תחולתו (הנטענת) של הדין הזר. מבלי לקבוע מסמרות בסוגיה זו שלא נדונה בסופו של יום עד תומה, על פניו ולכאורה, אותו מכשול ניצב גם היום, כך שספק אם ההצדקה העיקרית להגשת התובענה – בהתאם לדין הישראלי ובאופן זהה לאופן בו הוגשה, עודה עומדת.
אולם ממילא, הרי שאין בהסתלקות המבוקשת משום מעשה בית דין כלפי בעלי מניות אחרים אשר יכול ויסברו כי יש מקום לברר את עניין תחולת הדין הזר לגופו. בנסיבות אלה אינני סבור שיש צורך לבצע פעולות כלשהן לשם איתור מבקש ובא כוח מייצג חלופיים במקרה הנוכחי, ואני פוטר את הצדדים מפרסום מודעות בדבר הגשת בקשת ההסתלקות.
פטור מהמחצית השנייה של האגרה
כאמור, הצדדים ביקשו לפטור את המבקשת מתשלום המחצית השנייה של האגרה, בהתאם לתקנות האגרות. זאת, מן הטעם כי לטענת הצדדים מתקיימים בענייננו טעמים מיוחדים המצדיקים פטור זה, ובכלל זאת העובדה שההליך מצוי בשלב מקדמי ביותר; וכן כי טרם התקיים דיון כלשהו בבקשת האישור לגופה, והמשיבה אף לא הגישה תשובה לבקשת האישור.
בנסיבות העניין שלפניי, מצאתי לאשר זאת.
תקנה 7א לתקנות האגרות קובעת את חובת תשלום האגרה במסגרת תובענה ייצוגית שאינה נגד רשות. בתוך כך קובע סעיף 7א(א)(4)(ב), כדלהלן:
]"...] (4) ניתן פסק דין המאשר הסדר הסתלקות לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות ישלם המבקש את חלקה השני של האגרה; על אף האמור רשאי בית המשפט –
[...]
(ב) לפטור את המבקש מתשלום חלקה השני של האגרה לפי פסקה זו, כולה או חלקה, מטעמים מיוחדים שיירשמו."
כלומר, באותם מקרים בהם מסתיימת תובענה ייצוגית בהסתלקות הצדדים, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום חלקה השני של האגרה, וזאת מטעמים מיוחדים שירשמו.
במקרה דנן, אכן – מצוי ההליך בשלב מקדמי יותר. בכלל זאת, טרם התקיים דיון כלשהו בבקשת האישור לגופה, הוגשה אך בקשת האישור (וטרם הוגשה תשובת המשיבה לה), ועם מתן ההחלטה בבקשה העיכוב – פעלו הצדדים לסיום ההליך במהירות, עוד בטרם הגיע מועד הדיון בבקשת הסילוק בפני בית המשפט, ומבלי לבזבז זמן שיפוטי יקר. זאת, כאשר כלל המחלוקות בין הצדדים סולקו מחוץ לכותלי בית המשפט. מטעמים אלו, מצאתי לנכון לאשר את הפטור כמבוקש [ראו החלטתי בת"צ (ת"א) 11751-05-20 שמילוביץ נ' כל בו חצי חינם בע"מ, פס' 15-12 (25.10.2020); ת"צ (חי') 40588-08-18 איאד זייד נ' עיריית אום אל פחם, פסקה 20 (פורסם בנבו, 02.08.2020); ת"צ (ת"א) 28594-05-19 מעיין מנדלוביץ' נ' קבוצת גולף א. ק. בע"מ, פסקה 9 (פורסם בנבו, 27.09.2020)].
סוף דבר
אני נותן לבקשת ההסתלקות, על כל סעיפיה וחלקיה תוקף של פסק דין.
כל ההתחייבויות של כל אחד מן הצדדים, כפי שאלה פורטו בבקשת ההסתלקות, מהוות חלק בלתי נפרד מפסק דין זה.
אני מחייב את המשיבה לשלם לגב' הימן סך כולל של 4,000 ש"ח, ולבאי כוח המבקשת סך כולל של 45,000 ש"ח.
אני מורה בזאת על דחיית תביעתה האישית של המבקשת ועל מחיקת בקשת האישור.
המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ד תמוז תשפ"א, 24 יוני 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דליה אברהם
נתבע: אופקו הלת' אינק
שופט :
עורכי דין: