ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלון יוסף נגד גלית גדעון :

לפני כבוד השופטת דלית ורד

התובע:

אלון יוסף

נגד

הנתבעת:

גלית גדעון

פסק דין

לפני תביעה על סך 9,588 ₪ וכן תביעה שכנגד על סך 8,065 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים, שהתרחשה ביום שישי ה- 24.7.2020 ברחוב הברזל בתל אביב (להלן: " התאונה"). בזמנים הרל בנטיים לתביעה התובע היה הבעלים של רכב טויוטה מספר 8747966 (להלן: "רכב התובע"), והנתבעת הבעלים של רכב יונדאי מספר 1345511 (להלן: "רכב הנתבעת"). אין חולק כי אירעה תאונה, אך כל צד טוען כי האשם רובץ לפתוח של משנהו.

תמצית טענות הצדדים:
1. ביום 24.7.2020 עת נסע התובע בנתיב הימני ברחוב הברזל, הגיחה לפתע הנתבעת מצדו הימני, התפרצה לנתיב נסיעתו, פגעה ברכב התובע וגרמה לנזקים.

2. התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאי לצורך הוכחת הנזק שנגרם לרכבו. על פי חוות הדעת, הנזק לרכב התובע הוא בסך של 8,658 ₪. עוד צירף התובע לכתב התביעה את עלות חוות הדעת בסך 430 ₪. כמו כן, ביקש התובע החזר הוצאות, לרבות נסיעות, הוצאות טלפון ודואר וכן הטרחה ובזבוז הזמן שנגרמו לו בגובה של 500 ₪.

3. הנתבעת הכחישה את אחריותה לתאונה וטענה שהתובע אחראי לקרות הנזק. לגרסתה, במועד התאונה נסעה בנתיב הימני של הכביש שהינו חד סטרי. לפניה נסעו שתי מכוניות, אשר האטו את מהירות נסיעתן. הנתבעת האטה אף היא למהירות נמוכה מאד, עד כדי עציר ה מוחלטת. על מנת להמשיך בנסיעתה, החליטה הנתבעת לסטות לנתיב השמאלי. הנתבעת אותתה, בדקה שהנתיב השמאלי, כפי שהשתקף מבעד מראות צד שמאל, ריק לחלוטין, ו החלה לבצע סטייה לנתיב השמאלי. או אז, הגיח לפת ע ובמהירות מופרזת רכבו של התובע , אשר שפשף את הכנף השמאלית הקדמית של רכב הנתבעת. רכבו של התובע נעצר במרחק של 15-20 מטר ים קדימה, שכן בשל מהירותו המופרזת היה זקוק לזמן/ מרחק בלימה גדול.

4. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה ולכתב התביעה שכנגד שהוגשו מטעמה, הערכת אומדן ראשוני של גובה הנזק שנגרם לרכבה, על פיה גובה הנזק הוא 5,948.28 ₪. עוד צירפה הנתבעת את סכום ההשתתפות העצמית ששילמה לחברת הביטוח בסך 1,090 ₪. כמו כן, ביקשה הנתבעת את החזר הוצאותיה, לרבות נסיעות, הוצאות טלפון ודואר וכן אובדן ימי עבודה והטרחה שנגרמה לה בגובה של 600 ₪.

העדויות והראיות:
5. במהלך דיון ההוכחות בעלי הדין העידו ונחקרו. התובע העיד: "נסעתי ברחוב הברזל ביום ה-24.07.20 יצאתי מהחניון של בית החולים אסותא, פניתי ימינה לכביש ברחוב הברזל. נסעתי לכיוון מזרח. אין שם פנייה שמאלה... המשכתי בנסיעה, בנתיב הימני מבין שניים. הגברת עמדה לצאת מהחנייה, להשתלב שמאלה לכביש. לרוע מזלה, עברתי בסמוך, נסעתי בנסיעה שגרתית. היא עמדה לצאת מחנייה לצד המדרכה, המקבילה לכביש. אז הרגשתי חבטה כאשר די עברתי אותה. עצרתי בצד... התאונה הייתה במרחק של לא יותר ממאה מטרים מהיציאה מהחניון.." (ראה פרוטוקול מיום 10.5.2021, עמ' 1, שורות 7-14).

6. באשר לנזק העיד התובע: "מרבית הפגיעה בדלת אחורית- ימנית שחייבה להחליף את הדלת. טיפונת המכה גם היתה כלפי הדלת הקדמית". התובע המשיך כי המדובר בשריטה ולא במכת מעיכה (ראה פרוטוקול מיום 10.5.2021, עמ' 1, שורות 18-21).

7. בשלב הסיכומים תיאר התובע: "היא היתה בזווית לכיוון כניסה לנתיב. הפגיעה שלי בצד הימני האחורי של הרכב... היא היתה בכוונה להיכנס לכביש, להשתלב. יכול להיות כי לאחר שפנתה שמאלה מעט, היתה התאונה. היא היתה במנח שמאלה כלפי הכביש. לכן הפגיעה שלי מאחור מעידה כי עברתי אותה ואז נוצר מגע. (ראה פרוטוקול מיום 10.5.2021, עמ' 3, שורות 22-26).

8. הנתבעת העידה כדלקמן: "יום שישי, חמש אחה"צ, רחוב ריק. לא היה אף אחד, היה זמן סגר. באתי לקחת טייק אווי. נסעתי אחרי שתי מכוניות ממש לפני הכיכר, האטו עד כדי עצירה. נסעתי אחריהן. הן האטו. היה מאוד רגוע, ראיתי שהם עצרו. אותתי ימינה. הכביש היה ריק. אני לא ראיתי את התובע. מאחורי היה ריק. פתאום הוא הגיע, יצא במהירות." (ראה פרוטוקול מיום 10.5.2021, עמ' 2, שורות 6-9).

9. עוד העידה הנתבעת: "לא הייתי בדיוק בזווית ישרה לאחר המכונית לפני אולי טיפה הצידה. הייתי בנתיב הימני עדיין." ובהמשך: הייתי במצב עצירה. היה ריק מאחורי ובמראות. הורדתי את הרגל מהגז. הוא כנראה יצא מהחנייה, זה לא היה מאה מטר ושפשף לי את הפינה השמאלית. הוא נתן גז כי הכביש היה ריק." (ראה פרוטוקול מיום 10.5.2021, עמ' 2, שורות 24-26).

באשר לעלויות הנזקים שנגרמו לה, העידה הנתבעת כי עלות הנזק עמדה על סך של 5,948.28 ₪. אולם בסכום זה נשאה חברת הביטוח, כאשר השתתפותה העצמית עמדה על סך של 1,090 ₪. (ראה פרוטוקול מיום 10.5.2021, עמ' 3, שורות 1-3).

דיון והכרעה:

10. אציין כי בין שתי הגרסאות שתוארו על ידי התובע והנתבעת לקרות אירוע התאונה נמצא פער עובדתי. בהעדר ראיות חד משמעיות אתייחס אך לדברים העולים בצורה ברורה משתי הגרסאות, כפי שהם עולים מכתבי הטענות ועדויות הצדדים.

11. לאחר ששקלתי את העדויות, אני קובעת כי על שני הצדדים רובצת האחריות לקרות התאונה, כך שעל כתפי הנתבעת תוטל 60% מהאחריות לתאונה, ואילו על כתפי התובע תוטל 40% ממנה, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.
12. אני סבורה כי במועד האירוע ביקשה הנתבעת לסטות לנתיב השמאלי. לאחר שנוכחה שהנתיב השמאלי, כפי שנשקף מבעד למראה השמאלית, היה ריק, החלה לסטות לנתיב השמאלי. תוך כדי ביצוע הסטייה שמאלה, ולאחר שהנתבעת הספיקה לסטות קמעה כלפי הנתיב השמאלי, הגיע רכבו של התובע. הנתבעת העידה כי לא הייתה בדיוק בזווית ישרה לאחר המכונית שעמדה לפניה אלא "טיפה הצידה". התובע העיד כי יצא מהחניון של בית החולים אסותא, ופנה ימינה לכביש ברחוב הברזל. התאונה התרחשה במרחק מה מהכיכר.

13. כן העיד התובע כי הרגיש את החבטה לאחר שרכבו עבר את הנתבעת, דהיינו התובע המשיך בנסיעתו בעוד התובעת המשיכה בסטייתה שמאלה, ובין שתי המכוניות נוצר המגע שגרם לנזקים הנטענים.

14. תקנה 21 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") מטילה חובה על כל משתמש בדרך לנהוג בזהירות וכן קובעת תקנה 21(ב) כי יש להתנהג באופן שלא יגרום נזק לאדם או לרכוש. תקנה 21(ג) לתקנות מטילה חובה לתת תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך. הנתבעת העידה כי ביקשה לסטות שמאלה. תקנה 40 (א) קובעת:" לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון."

15. מהנסיבות המתוארות עולה כי התובע יצא מחניון בית החולים אסותא ופנה ימינה לרחוב הברזל שהינו כביש חד סטרי, והמשיך בנסיעה לכיוון מזרח. חובת הזהירות הקבועה בתקנה 21, חייבה את התובע להאט עד כדי עצירה, בכדי למנוע נזק לרכוש, והוא לא עשה כן. שיקולים אלה מטים את הכף לקבוע שגם התובע היה רשלן בכך שלא נקט בכל אמצעי זהירות, למרות שהנתבעת כבר החלה בסטייה קלה לעבר הנתיב השמאלי, והיה עליו להבחין בכך, ולכל הפחות להתריע בפני הנתבעת באמצעות שימוש בצופר. הנתבעת מצידה הביטה במראות לפני שהחלה בסטייה, אך לא המשיכה להביט בהן בעת סטייתה בזווית לא חדה לכיוון שמאל, ולכן לא הבחינה ברכב התובע עד עצם קרות התאונה. הנזקים שנגרמו לשני הרכבים כתוצאה מהתאונה מתיישבים עם נסיבות התאונה כמתואר לעיל, כשיש לציין כי מדובר בנזקי שפשוף המעידים כי שני הרכבים היו כמעט מקבילים זה לזה, כאשר רכב התובע נפגע גם בדלת הקדמית, ולא רק בדלת האחורית , כפי שנטען. העובדה שהדלת השמאלית נפגעה באופן משמעותי יותר, מלמדת כי שני הרכבים היו בנסיעה בעת אירוע התאונה.

סוף דבר

16. לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי בהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי, כך שעל כתפי הנתבעת תוטל 60% מהאחריות לתאונה, ואילו על כתפי התובע 40% ממנה.

אני מחייבת את הנתבעת בתשלום 60% מהנזק שנגרם לרכב התובע ומעלות חוות הדעת. על הנתבעת לשלם לתובע סך של 5453 ₪, כאשר מסכום זה יש לקזז סכום של 436 ₪ בגין ההשתתפות העצמית בה נשאה הנתבעת. מכאן שעל הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 5017 ₪.

בנוסף, על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך של 300 ₪.
הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

ניתן היום, י"ב סיוון תשפ"א, 23 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלון יוסף
נתבע: גלית גדעון
שופט :
עורכי דין: