ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין י.ר. לנקרי מסחר בע"מ נגד שמואל אריאלי :


לפני כבוד ה שופט אבי פורג

התובעים (המשיבים):

  1. י.ר. לנקרי מסחר (2004) בע"מ
  2. יהודה לנקרי

ע"י ב"כ עוה"ד א.חלמיש

נגד

הנתבע (המבקש):
שמואל אריאלי, עו"ד
ע"י ב"כ עוה"ד י.ראובינוף

החלטה

לפני בקשת הנתבע (להלן: "המבקש" או " הנתבע") לחיוב התובעים בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקש.

טענות הצדדים:
1. בבקשה טען המבקש , כי בהתאם לסעיף 353א ל חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), תובעת שהינה חברה בע"מ, מחויבת להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע והנטל לסתור חז קה זו מוטל על כתפי התובעת. מקור סמכות נוסף ניתן למצוא בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") לפיה בית המשפט רשאי לצוות על התובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. בהתאם להלכה יש לבחון שלושה שלבים בחיובה של חברה : בשלב הראשון שוקל בית המשפט את מצבה הכלכלי של החברה; בשלב השני בודק את נסיבות העניין, לרבות הזכויות החוקתיות של הצדדים כאשר ההנחה היא כי חיוב החברה להפקיד ערובה מבטא את הכלל ולא את החריג, והנטל על כתפי התובעים להראות מדוע בנסיבות העניין יש הצדקה לא לחייב את החברה בהפקדת ערובה; ובשלב השלישי, על בית המשפט לקבוע את גובה הערובה הנדרשת. בענייננו בהתאם לחזקה, יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה בשל כך שהמידע אודות מצבה הכלכלי של החברה נמצא בידי החברה ולא בידי צדדים אחרים. המבקש ביקש כי החברה תחויב בערובה בגובה של לפחות 200,000 ₪. כן נטען כי אין משמעות לכך שגם התובע 2 (המשיב 2) הינו תובע גם כן וממילא הוא אף אינו בעל נכסים ובהתאם לנספח יז' לכתב התביעה שם צורף אישור כי הוא אינו בעל יכולת לעבוד ומשכך יש להניח כי אין באפשרותו לשלם את הוצאות המבקש.

2. בתשובה לבקשה טענו המשיבים כי יש לדחות את הבקשה. בקשת המבקש להפקדת ערובה נעוצה בעובדה היחידה שאחד המשיבים הינו חברה בע"מ. התנהלות המבקש בבקשה זו הינה המשך של התנהלותו כפי שניסו המשיבים להציג בפני בית המשפט במסגרת התביעה. המבקש עצמו נגוע בחוסר תום לב קיצוני ומנסה לעשות שימוש לרעה בהליכי בית משפט. לאור התנהלותו היה ראוי שבקשתו לא תונח בפני בית המשפט כלל. אחד מסעיפי התביעה עוסק בתביעה שהוגשה על ידי הנתבע עבור התובעים בחודש 10/12. המבקש הגיש את התביעה (לטענתו) בסמוך למועד התיישנותה ועל פי המסמכים שצורפו לכתב התביעה הוכח כי הנתבע לא צרף לכתב התביעה מסמכים בכל הקשור לבקשת המשיבים בנוגע לפטור מאגרה. קרי התביעה (שם בשנת 2012) בסופו של יום נדחתה בשל אי צירוף מסמכים ואי ייצוג מתאים של המבקש. המבקש פטר את עצמו מהכל בטענות שאין בהן מאומה ואז נתברר כי בחודש 5/12 נעצר המבקש בגין עבירות מס (עותק כתבה בעניין צורף כנספח א' לתשובה). למרות ניסיון המבקש לטעון שאין קשר בין הדברים מסתבר כי הקשר עבה ביותר. מסתבר שהחל מחודש 5/12 שהה המבקש בחקירות מחקירות שונות לאחר שנעצר. המבקש לא טרח ליידע את המשיבים אודות ההליכים שהוא נמצא בהם ובכל הנוגע לייצוגם המשיך כאילו כרגיל. והנה מסתבר ואף ברור כי המבקש לא רק לא ייצג נאמנה את מרשיו, אלא הוא גם טכנית לא יכול היה לעשות כן. בית המשפט שדן בהתנהלותו של המבקש מצא אותו בעיסוק מתמיד של רמייה והטעיה כלפי רשויות המס תוך שימוש בטכניקות, הסתרות וכל מיני התנהגויות. אין ספק ששומה היה על המבקש להודיע זאת למשיבים או לכל הפחות לאפשר להם ליטול ייצוג מתאים. והנה מסתבר שבעת האחרונה נגזר דינו של המבקש (עותק הרשעתו וגזר דינו צורפו כנספחים ב'-ג' לתשובה לבקשה) .יש בחומר הנ"ל המצורף כדי ללמד עד כמה אכן התביעה בענייננו ראויה וחזקה. עיון בתיק הפלילי של המבקש מלמד כי מדובר במי שהיה עו"ד מומחה בתחום המקרקעין ונכסים, קרי לא הייתה לו כנראה מספיק מומחיות בתחום בו התיימר לייצג את המשיבים. בפרשה שבה הורשע המבקש כאמור, מדובר במגוון מצטבר של עבירות מהותיות שונות. לא מדובר רק בהתנהלות שיטתית של נאשם במשך שנים ארוכות בחומרה רבה, אלא מדובר בהתנהלות שהייתה כרוכה בעריכה חוזרת ונשנית של מסמכים כוזבים, בכל מקרה בדרך מעט שונה, אשר נועדו להסוות את ביצוע העבירות. בנוסף, לא זו בלבד שמצופה מהנאשם למתן דוגמה לציית לחוק, אלא שבפרשה זו מדובר בדוגמה שהיא בבחינת ההפך הגמור. בפרשה זו עשה הנאשם שימוש פסול באמצעים משפטיים ובידע המשפטי הרב שברשותו. הנאשם ניסה לגלגל את האחריות למעשיו לפתחו של רואה החשבון, לא רק במהלך ניהול המשפט אלא גם בזמן אמת. בכך שכתב לרואה החשבון מכתב מטעה בעניין הדרישה לקבלת החזר מס תשומות בעבור רכישת הדירה בשניצר. המשיבים טענו, כי מדובר בהתנהלות שיטתית של עיסוק מתמיד ושיטתי אשר בין היתר יש בו משום עיסוק פסול בידע המשפטי, ניסיון לגלגל אשמה וכו'. אין ספק שיש קשר סיבתי ברור והדוק בין התנהלות המבקש ליכולתו לייצג נאמנה את המשיבים. וכך גם היום הוא מנסה להמשיך ולנצל תכסיסים משפטיים כאלה ואחרים בכדי לברוח מאחריות ולמנוע בירור האמת והנזק האמיתי שגרם. נוכח האמור, סיכויי התביעה מתגברים לאין ערוך ותורמים תרומה נאותה לצורך לדחות את הבקשה.
כמו כן, בין יתר סעיפי התביעה שוכנת עילה הקשורה לסך של כ-63,000 ₪ שעדיין מחזיק בידו המבקש שלא כדין מתוך כספים שלקח. סעיפים אלו הם סעיפים 136-134 בכתב התביעה, כאשר היה מצופה מהמבקש שיתייחס בכתב הגנתו לטענתו הללו מעבר לטענת מוכחש. לא לחינם בחר המבקש להגיב בזלזול שכזה אך אין ספק שכיום הוא אוחז בידו סך ניכר השייך למשיבים. וגם זה אינו מונע מהמבקש את החוצפה לתבוע מהמשיבים להפקיד סכומים כאשר לו אכן יפסקו לטובתו הוצאות, הרי שהכסף כבר בידו בפועל. התובעים שלמו את האגרה במלואה.
בנוסף צויין כי לתשובה לא צורף תצהיר מטעם התובע 2 בשל מצבו הבריאותי וקושי אמיתי רפואי.

3. בתגובה לתשובה טען המבקש , כי במסגרת התשובה לבקשה אין טענות הנוגעות לבקשה לגופה ולא צורפו ראיות כלשהן. לא צורף תצהיר תמיכה לבקשה ולא צורפה כל ראיה בדבר מצבה הכספי של החברה או של התובע 2, ולא נזכרו נסיבות אחרות שיש בהן כדי להצדיק העדר חיוב בערובה. המשיבים טוענים כי לא צורף תצהיר לאור מצבו הבריאותי של התובע 2, אך גם טענה זו לא פורטה ולא צורף ולו בדל ראיה לעניין זה. ככל שהמשיבים אינם מסוגלים לנהל את תביעתם, שהוגשה לבית המשפט המחוזי על סך 3 מיליון ₪, יודיעו כבר עתה על הסכמתם לדחיית התביעה ויחסכו בכך זמן ניכר לבית המשפט ולצדדים. הוראת סעיף 353א לחוק החברות מחייבת הטלת ערובה על חברה בע"מ המגישה תביעה וכך יש לנהוג כאן. צירוף התובע 2 אינו משנה מדין זה, בייחוד כאשר הוא חסר נכסים בעצמו. בנוסף, למרות שלא נזכרה כל טענה בעניין הנסיבות שיש בהן כדי להצדיק ה ימנעות מהטלת ערובה, מבוקש להזכיר כי כתב התביעה הוגש ללא יסודות נדרשים , ללא פירוט בדבר הקשר הסיבתי בין הטענות לבין הנזק. בישיבת יום 16.3.21 ב"כ התובע אף לא ידע להצהיר אימתי נולדו עילות התביעה הנטענות על ידיו. כמו כן, בעניין מצבה הכספי של החברה, המבקש מפנה לנסח רשם החברות (נספח 1 לתשובה לתגובה) לפי הנסח דו"ח שנתי אחרון הוגש בשנת 2008, וחל איסור על העברת מניות ללא הוראת בית משפ ט, על התובע 2 הוטלו הגבלות בתיק הוצאה לפועל, החברה היא חברה מפרת חוק מאז שנת 2012 ו קיימים שעבודים על זכויותיה. במקום להתייחס לבקשה לכשעצמה, העדיפו המשיבים להכביר מילים אודות ההליך הפלילי נגד המבקש. טענתם החדשה כביכול של המשיבים כי היה על המבקש ליידע את המשיבים אודות ההליך הפלילי וכי בשל ההליך הפלילי נגרמו אי אלו נזקים היא הרחבת חזית, טענה שכלל אינה נזכרת בכתבי הטענות ואין לאפשר העלאתה כעת , כאשר להליך הפלילי אין קשר לתביעה נזיקית זו.

דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
בעת בחינת חיוב בהפקדת ערובה, נדרש להבחין בין תובע שהוא אדם פרטי, לבין תובעת שהיא חברה (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (13.7.08) (להלן: " אואזיס").

תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת כדלקמן:
"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".
מטרתה של תקנה 519(א) לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע במידה ותידחה התביעה נגדו (רע"א 5738/13 אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית (14.11.13)).

בדומה לאמור בתקנה 519(א) לתקנות , קובעת תקנה 157 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 כך:
"157.(א)בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע."

חיובה של חברה בתשלום ערובה להבטחת הוצאות משפט מוסדר בסעיף 353א לחוק החברות הקובע כהאי לישנא:
"353א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין." (ההדגשות שלי- א.פ).

ברע"א 537/19 ניסקו חשמל ואלקטרוניקה בע"מ נ' אלקטרולייט שיווק (1994) בע"מ (14.2.19), ציין בית המשפט העליון (כבוד השופט גרוסקופף), כי ככלל, תחויב חברה בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע, כאשר הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה התובעת מהפקדת הערובה להוצאות, מוטל על כתפיה:
"סעיף 353א לחוק החברות מורה כי תובעת שהיא חברה בעירבון מוגבל תחויב, לבקשת הנתבע, במתן ערובה להוצאותיה – אלא אם הוכיחה שיהיה ביכולתה לשלם הוצאות אלה, או שבית המשפט סבר כי "נסיבות העניין אינן מצדיקות" חיוב בערובה. הסדר זה, המגדיר את החיוב בהפקדת ערובה להוצאות ככלל, ואת ההימנעות מהטלתו כחריג, נועד להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פסקה 6 (13.7.2008); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 684 (מהדורה שתיים עשרה, 2015)).
הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה-התובעת מהפקדת ערובה להוצאות מוטל על כתפיה..."

ברע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09) (להלן: " ל.נ הנדסה ממוחשבת") סיכם בית המשפט העליון את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להורות לתובע שהוא חברה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע:
"13. מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף . זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: " אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:
(א)בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).
(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624).
משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים ( השוו: The White Book, 620 para. 25.12.7). הנה כי כן, בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות שעליהן עמדנו לעיל: זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע ועל בית המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי ..." (ההדגשות שלי- א.פ) (שם, בעמ' 10).

מהאמור עולה, כי הכלל בהתאם להלכה הוא חיוב החברה התובעת שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת, להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע. עם זאת, לבית המשפט מסורה הסמכות לפטור את החברה מהפקדת ערובה, באחד משני המקרים: בהתקיימן של נסיבות המצדיקות את ההימנעות מהחיוב בהפקדה; או בנסיבות שבהן הוכיחה החברה התובעת את יכולתה לעמוד בתשלום ההוצאות ככל שהתביעה תידחה והיא תחויב בהוצאותיו של הנתבע, כאשר הנטל להוכחת החריגים מוטל על החברה המבקשת את הפטור מהפקדת הערובה כאמור .

ומן הכלל אל הפרט
בענייננו, המשיבה 1 לא הציג ה כל ראיה שהיא באשר לאיתנותה הכלכלית.
בניגוד לכך, המבקש צירף לתגובתו לתשובה לבקשה נסח רשם החברות ממנו עולה לכאורה כי המשיבה 1 היא מפרת חוק, כי יש לה חובות אגרה בסך של 1,505 ₪ וכי קיימים שעבודים על זכויות יה.
המשיבים מנגד לא טענו כל טענה בנוגע למצבה הכלכלי של החברה או הציגו דוחות כספיים שניתן להסיק מהם אחרת.
נוכח האמור, ובהתחשב באותו מסמך שצרף המבקש, לא שוכנעתי שיש ביכולתה של החברה לשלם את הוצאות המבקש ככל שייפסקו בהליך.
בהינתן האמור, אני סבור, כי המשיבים לא הוכיחו את התנאי הראשון לפיו יהיה ביכולתה של החברה לשלם את הוצאות המבקש במידה והתובענה תידחה.

כך אני סבור גם ביחס להוכחת התנאי השני, כי טענת המשיבים כי סיכויי התביעה טובים ואף למעלה מכך, וכן הטענות הקשות שהעלו המשיבים באשר להליך הפלילי שהתנהל כנגד המבקש, אין בהן כדי לקבוע, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב החברה בערובה.
עיון בכתבי הטענות מעלה כי קיימת מחלוקת עובדתית ואינו מאפשר בשלב מוקדם זה טרם נשמעו הראיות, לקבוע, כי סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים מאד ונראה כי בנסיבות האמורות, הזהירות מחייבת בשלב זה שלא להביע עמדה בדבר סיכויי התביעה.
כמו כן, בענייננו אף לא נטען ולא הוכח כי התובע 2 הינו בעל איתנות כלכלית.
הנטל רובץ על כתפי המשיבים להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את החברה בהפקדת הערובה, ובענייננו, לא עמדו בנטל כאמור.
נוכח כל האמור לעיל, לאחר איזון כלל האינטרסים ובחינת כל השיקולים הנדרשים והרלוונטיים, מחד זכות המשיבים לגשת לערכאות ומאידך, זכות המבקש להיפרע את הוצאות המשפט, ככל שהתובענה נגד ו תידחה וייפסקו הוצאות כאמור, כמו גם גובה התביעה, אני סבור שיש להעמיד את הערובה שתופקד על ידי החברה (המשיבה 1) על סך של 100,000 ₪.
עם זאת, איני סבור שיש לחייב את התובע שהוא תושב הארץ בהפקדת ערובה, למרות הטענה לגבי מצבו, ובמיוחד שהאגרה שולמה.
נוכח כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת חלקית באופן שהחברה (המשיבה 1) תפקיד עד ליום 20.6.21 ערובה (מזומן או ערבות בנקאית צמודה למדד) בסך של 100,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקש בתובענה ותגיש הודעה על ההפקדה לבית משפט עד לאותו מועד.
באין הפקדה והודעה כאמור לעיל , תמחק התובענה של החברה (התובעת 1).
המשיבה 1 תישא בהוצאות המבקש בבקשה זו בסך של 2,000 ₪.
תז"פ ומשימה למתן החלטה ליום 21.6.21.
ניתנה היום, י"ב סיוון תשפ"א, 23 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: י.ר. לנקרי מסחר בע"מ
נתבע: שמואל אריאלי
שופט :
עורכי דין: