ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין א.ת בסט מיט בע"מ נגד ירין בן שבת :

לפני כבוד השופט רז נבון

התובעת:

א.ת בסט מיט בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אלי יניר

נגד

הנתבע:

ירין בן שבת
ע"י ב"כ עו"ד שחר בוטון

פסק דין

לפניי תביעה כספית ע"ס 27,051 ₪, שהוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבע, ועניינה חוב כספי שלא נפרע, כך על פי הנטען, עבור רכישת מוצרי בשר.

תמצית טענות התובעת:
התובעת עוסקת בשיווק ובמכירת מוצרי בשר.
על פי הנטען, בחודש יולי 2020 החלה התובעת למכור לנתבע (אשר מפעיל בית עסק לממכר שניצלים בקריית גת) מוצרי בשר.
נטען, כי בחודשים יולי-אוגוסט 2020, מכרה התובעת לנתבע סחורה בהיקף של 27,051 ₪, אשר התמורה בגינם לא שולמה עד למועד זה.
תמצית טענות הנתבע:
הנתבע אישר, כי הוא מפעיל בית עסק לממכר שניצלים בקריית גת.
לדבריו, בראשית חודש יולי 2020 פנה אליו נציג התובעת והציע לו להתחיל לעבוד עמו.
הנתבע עוסק בהיקפי מסחר נמוכים, ומשכך שילם במזומן עבור הרכישות אשר ביצע. התשלומים בוצעו על פי הנטען לנהגים מטעם התובעת אשר סיפקו את הבשר וכן לסוכן מטעם התובעת בשם גד זכריה צומן (להלן: "מר צומן").
מלוא התמורה שולמה על ידי הנתבע למר צומן, ובמסגרת זו צירף הנתבע תמליל שיחה עם מר צומן המאשר, כי הנתבע לא נותר חייב כספים כלשם לתובעת. הנתבע טוען, כי התשלום למר צומן בוצע בנוכחות עדים.
עוד טוען הנתבע, כי חשבוניות שצורפו לכתב התביעה זויפו, שכן יתרת החוב בהן אינה משתנה מחשבונית לחשבונית.
תמצית תשובת התובעת:
התובעת טוענת, כי איתרה שיחה מוקלטת בין מנהל התובעת מר אמנון תורתי (להלן: "מר תורתי") לבין הנתבע (שיחה מיום 28 באוקטובר 2020) בה נשמע הנתבע טוען, כי שילם במזומן את חובו לחברה למר צחי בן חמו (להלן: "מר בן חמו") שהיה משקיע פוטנציאלי בתובעת ומבירור עם מר בן חמו הסתבר, כי שולם סך של 7,000 ₪ בלבד , אשר ממילא שויך לחוב עבר של הנתבע.
התובעת מבהירה, כי לא זייפה דבר, וכי החשבוניות הודפסו מספריה.
המסגרת הדיונית:
על ידי הצדדים הוגשו תצהירי עדות ראשית.
מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר תורתי, וכן תצהירו של מר בן חמו.
מטעם הנתבע הוגש תצהירו שלו, של אביו מר משה בן שבת, ושל חברו של הנתבע מר דניאל דהן.
ישיבה מקדמית התקיימה בתיק ביום 18 באפריל 2021. בדיון עתר הנתבע להורות על זימונו של מר צומן (שעדותו ללא הובאה על ידי התובעת שכן מסתבר, כי מנהלה מצוי בסכסוך עמו) ונעתרתי לכך בכפוף לביצוע הפקדה.
ישיבת הוכחות התקיימה ביום 26 באפריל 2021. מר בן חמו מטעמה של התובעת לא התייצב לעדות ומכאן שעדותו לא נשמעה. יתר העדים שמסרו תצהיר העידו, ו כך גם מר צומן אשר התייצב לדיון לאחר שזומן אליו לבקשת הנתבע.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. סיכומי התשובה הוגשו היום, ומכאן שבשלה העת להכרעה במחלו קת.
דיון והכרעה:
לאחר שמיעת טענות הצדדים ועדויותיהם, ולאחר עיון בסיכומים אשר הוגשו, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות, זאת נוכח הטעמים הבאים:
ההתקשרות שבין הצדדים הייתה התקשרות למשך תקופה קצרה ביותר. המדובר באספקת מוצרי בשר בחודשים יולי- אוגוסט 2020.
כעניין שבעובדה התחוור, כי נציגה של התובעת בהתקשרות זו היה מר צומן. הוא זה שהיה בקשר עם הנתבע, הוא זה שביצע את התיאומים, הוא זה שביצע את ההזמנות, והוא זה שגם עסק בתשלומים.
על מעמדו המדויק של מר צומן בתובעת אין מידע מספק. מר תורתי טוען שמדובר באיש מכירות שהיה צריך לקבל תמורה כנגד הפקת רווחים, מר צומן ט ען (עמ' 14 לפרוטוקול) כי מר תורתי אמור היה להיות השותף שלו.
כך או כך, מר תורתי מאשר, כי מר צומן היה רשאי מבחינתה של התובעת לבצע גביית כספים (עמ' 9, ש' 27-28). היינו מבחינתו של הנתבע, מדובר היה בנציג מוסמך של התובעת, שלוח לכל דבר ועניין.
אין גם מחלוקת, כי היחסים שבין מר תורתי לבין מר צומן עלו על שרטון; קיים ביניהם כיום נתק ולצדדים טענות האחד כלפי רעהו.
יחד עם זאת ולענייננו, מר צומן היה נציגה המוסמך והמורשה של התובעת בכל הנוגע להתנהלות העסקית הקצרה מול הנתבע. לנתבע לא היה כל מגע או ממשק מול מנהל התובעת מר תורתי.
כאן המקום להבהיר, כי מר צומן אשר העיד בבית המשפט צידד בטענות הנתבע וטען, כי הנתבע שילם את מלוא חובו לתובעת בשלוש פעימות; פעם באמצעות נהגי התובעת, פעם נוספת באמצעות תשלום למר בן חמו כאשר מר צומן היה נוכח, ופעם באמצעות תשלום בסך של 15,000 ₪ אשר נמסר למר צומן ע"י הנתבע, לאחר שמר צומן הגיע לביתו. מדובר בתשלום שבוצע לדבריו לסיום החוב ואשר הועבר על ידו למר תורתי (ישיבה מיום 26 באפריל 2021, עמ' 15, ש' 12-22).
דבריו אלה של מר צומן, מחייבים לטעמי את דחיית התביעה:

עסקינן בנציג המוסמך והמורשה של התובעת אשר פעל בשמה ובעבורה. מדובר בשלוח שלה, אשר רק בסיכומים טענה התובעת לראשונה, כי עשה יד אחת עם הנתבע.

ודוק- גם אם הייתה עולה טענה בדבר חריגה מהרשאה קודם לכן ולא בסיכומים , הרי שנוכח פסיקת בית המשפט העליון בע"א 6991/14 מפרם סוכנויות (1999) בע"מ נ' חריש וקציר 2000 בע"מ ( 19.5.2016), מעת שצד שלישי לא ידע או לא היה צריך לדעת על החריגה מהרשאה, הרי שהפעולה מחייבת את החברה. בענייננו, לא היה לנתבע כל יסוד להניח שמר צומן פועל שלא על דעת החברה או מטעמה ולא מצאתי אינדיקציה לקנוניה ביניהם.

אותו נציג מוסמך ומורשה מטעם התובעת מאשר (בניגוד לעמדת התובעת), כי הנתבע שילם את חובו לחברה; הוא מתאר את אופן ביצוע התשלומים, את דרך העברתם במזומן לרבות לידיו, והכל לצורך סיום החוב.

משמעות האמור הינה אם כן, כי מעת שנציגה המוסמך והמורשה של התובעת (מי שהיה אמון על ההתחשבנות, על הקיזוזים במקרה של סחורה לא טובה, על ההנחות ועל התשלומים) מאשר שהנתבע פרע את חובו ושילם לו כספים לצורך סגירת החוב, הרי שטענות התובעת המופנות לנתבע בהקשר זה דינן להידחות.

יוער, כי את ההתמודדות עם עדותו של מר צומן דחקה התובעת לשולי סיכומיה. בסעיף 11 עלו טענות שונות ומשונות כנגד מר צומן ומהימנותו, כמו גם נטען שעשה יד אחת לצורך הונאת התובעת ובעליה. טענות התובעת בהקשר זה מוקשות, שכן גם מדובר במי שהתובעת (ולא אחר) הסמיכו לנציגה המוסמך.

ברי, ככל שלתובעת טענות לפיהן הכסף ששולם לידי מר צומן לא הועבר אליה או כי זה פעל בניגוד להרשאה, הרי שהיא רשאית לנקוט בכל הליך במישור היחסים מולו (ואינני מחווה כמובן עמדה לכאן או לכאן שכן מר צומן אינו צד להליך וממילא שלא הובאו לפניי ראיות על כך שהוא עושה יד אחת עם הנתבע ), ואולם מחלוקות אלה אינם מעניינה של תביעה זו.

כך הם הדברים גם ביחס לטענות לפיהן ויתר כביכול מר צומן לנתבע על כספים כאלה ואחרים. מדובר בנציג המוסמך ומורשה של התובעת. הוא זה שביצע את גמר החשבון מול הנתבע ומעת שקנוניה לא נמצאה, הרי שאין עילת תביעה כנגד הנתבע.

עוד יש לציין בעניינו של מר צומן, את הימנעותה של התובעת מלזמן לעדות את אותו עד מהותי. שהרי, כבר בכתב ההגנה טען הנתבע, כי הכספים שולמו, לרבות באמצעות מר צומן, והוא אף צירף תמליל שיחה עם מר צומן המאשר את הדברים. בנסיבות אלה, מצופה היה מהתובעת לבחון את הדברים עם מר צומן ולמסור את גרסתו בהקשר זה. דא עקא שהתחוור, כי התובעת אשר מסוכסכת כיום עם מר צומן לא פנתה אליו לצורך קבלת עמדתו, וממילא שלא מצאה לנכון לזמנו לצורך מתן גרסה עובדתית.

הימנעות מהבאת עד מהותי וחיוני כדוגמת מר צומן פועלת לחובתו של בעל הדין שנמנע מהזמנתו (התובעת) , ומקימה חזקה לפיה ככל שהובאה אותה ראיה היא הייתה פועלת לחובתו של בעל הדין שנמנע מהצגתה (ראו ע"א 8382/06 ‏‏בוטח נ' כהן‏ (26.8.2012); ע"א 7183/09 עזבון המנוח בולוס חורי נ' מינהל מקרקעי ישראל 4.4.2012))). בענייננו, הנתבע זימן את מר צומן ואכן עדותו מאיינת את טענות התובעת במלואן.

לכאורה, די היה באמור לעיל (נציג מוסמך ומורשה של התובע שמאשר שקיבל תמורה להנחת דעתו לסגירת החוב והעבירה למנהל התובעת) , כדי להביא לדחיית התביעה כנגד הנתבע , ואולם בענייננו יש מקום להתעכב על התשלומים שבוצעו ולהצביע על כך, כי גם ביחס אליהם ישנן אינדיקציות ברורות לכך כי החוב הוסדר וכי טענת התובעת לפיה נותרה יתרה כספית בחשבון הינה טענה שגויה אשר אינה עולה בקנה אחד עם העובדות שהתחוורו . אבאר להלן את הדברים:

בסעיף 3.1 לכתב התביעה נטען, כי "בחודשים יולי-אוגוסט 2020 מכרה התובעת לנתבע בסך כולל של 27,051 ₪...". בתמיכה לטענה זו צורפה לכתב התביעה כרטסת שראשיתה ביום 22 ביולי 2020.
ייאמר כבר עתה, כי טענה זו של התובעת אינה מדויקת, שעה שהסתבר (מעיון בת/1 ובכרטסת שצורפה כנספח "3" לכתב התביעה), כי הפעילות בין הצדדים החלה כבר ביום 9 ביולי 2020, והנתבע שילם סך של 9,374 ₪ לצורך סגירת החשבוניות עד ליום 22 ביולי 2020.
היינו, כעניין שבעובדה, מכרה התובעת לנתבע מוצרי בשר בסך כולל של 36,425 ₪, כאשר מתוכם (לשיטת התובעת עצמה) שילם הנתבע סך של 9,374 ₪. יתרת החשבוניות בסך של 27,051 ₪ היא זו שנתבעת בגדרי הליך זה.
ודוק - מנהל התובעת אישר בעדותו (עמ' 8, ש' 1-2), כי הנתבע שילם במזומן הן באמצעות נהגים והן באמצעות נציגי התובעת מר צומן ומר בן חמו.
התשלום ביום 11 באוגוסט 2020 -
בכתב התשובה צרפה התובעת תמליל שיחה בין מר תורתי לבין הנתבע (להלן: "התמליל") במסגרתו טען הנתבע, כי מעבר לתשלומים ששולמו לנהגים (והרי אין מחלוקת כי בחודש יולי בוצעו תשלומים לסגירת חשבוניות) , הוא ביצע בחודש אוגוסט 2020 שני תשלומים נוספים לנציגי התובעת.

בקשר לכך טענה התובעת בכתב התשובה מטעמה, כי מבירור שערך מר תורתי עם מר בן חמו (שהיה משקיע פוטנציאלי בתובעת ושהצטרף למר צומן בביקוריו אצל הנתבע) הסתבר לו, כי הנתבע שילם באותה פגישה למר בן חמו ומר צומן סך של 7,000 ₪. בקשר לכך צורף תצהיר מטעמו של מר בן חמו שאישר, כי המפגש היה בחודש אוגוסט 2020. עוד נטען, כי התשלום נזקף עבור פרעון חוב קודם.

הנתבע מנגד הפנה בעדותו לחשבונית מס' 1363 מיום 11 באוגוסט 2020 (ת/2) וציין, כי במועד זה נערכה התחשבנות עם בן חמו וצומן והוא שילם להם את הסך של 11,749 ₪ שמופיע בכתב יד, בהפחתת החזרים והתחשבנות בסך של 1,361 ₪ ו- 616 ₪ (שמופעים אף הם בכתב יד). בסך הכל שולם לתובעת באותו מועד סך של 9,772 ₪ (עמ' 13 לפרוטוקול- הנתבע נקב במספר 9,000 ומשהו, ואולם הפנה לזיכוי – והסך של 9,772 הוא הסכום לאחר הפחתת הזיכוי).

יוער, כי מר בן חמו אשר מסר תצהיר עדות ראשית לפיו שולם סך של 7,000 ₪ בחודש אוגוסט 2020 לא התייצב להיחקר על תצהירו (נטען בדיעבד שהיה בבידוד אך "בזמן אמת" לא הוגשה בקשת דחייה) , ומכאן נותרנו עם גרסה אחת, של הנתבע, ולפיה שולם סך של 9,772 ₪ ביום 11 באוגוסט 2020 (מר צומן שנכח אף הוא במפגש לא נחקר ביחס לכך ע"י התובעת).

נמצא אם כן, כי ביום 11 באוגוסט 2020 נפגש הנתבע עם ה"ה צומן ובן חמו בבית העסק שלו; הנתבע הגיש להם ארוחה ובמסגרת זו גם שילם את הסך של 9,772 ₪ לצורך סגירת יתרת החוב שלו לאותה העת.

מעיון בחשבונית מספר 1363 מיום 11 באוגוסט 2020 (ת/2) עולה, כי יתרת החוב במועד זה עמדה בספרי הנהלת החשבונות על הסך של 12,149 ₪ ("לקוח נכבד, יתרת בהנה"ח: 12,149 – ₪") ואולם נוכח השיג ושיח שהתנהל מול נציגה המוסמך של התובעת, שולם בסופו של יום סך של 9,772 ₪.

אבהיר, כי בין אם שולם ביום 11 באוגוסט 2020, סך של 7,000 ₪ כפי שטענה התובעת ובין אם שולם סך של 9,772 ₪ כפי שטען הנתבע, הרי שהתובעת לא הפחיתה את הסך האמור מתוך יתרת החוב של הנתבע בכרטסת הנהלת החשבונות שלה, הגם שהיה עליה לעשות כן.

מסקנה זו הינה פועל יוצא של עיון בחשבוניות שצורפו (ת/2) מהן עולה, כי למרות שהסכום שולם במהלך חודש אוגוסט 2020, הרי שיתרת החוב המצטבר כפי שמופיע בחשבוניות לא שיקפה קבלת תמורה כאמור.

כך למשל, חשבונית מספר 1363 ע"ס 1,381 ₪, מיום 11 באוגוסט 2020 התייחסה ליתרת חוב מצטברת בסך של 12,149 ₪, והחשבונית שהונפקה ביום 12 באוגוסט 2020 (1389) התייחסה ליתרת חוב מצטברת של 13,254 ₪. היינו הכספים ששולמו במזומן יום קודם לכן לא הופחתו מיתרת החוב כמתחייב וכמתבקש.

לעניין זה אציין, כי מר תורתי טען בסעיף 2.16 לתצהיר העדות הראשית מטעמו, כי הסך ששילם הנתבע של 7,000 ₪ הביא כביכול להפחתת חוב מחודש יולי 2020, אלא שאין בידי לקבל טענה זו. שהרי, אין מחלוקת גם מבחינת התובעת, כי הכספים שקיבלו בן חמו וצומן במפגש המשותף שולמו בחודש אוגוסט 2020 (ראה תצהירו של בן חמו עליו לא נחקר), בעוד שבחודש ביולי 2020 התקבלו כספים מאת הנתבע קודם ל- 22 ביולי 2020 שהביאו להפחתת חוב עוד במועד זה (ת/1).
היינו, אין קשר בין הכספים ששולמו לתובעת במזומן בחודש יולי 2020 והביאו באותה העת להפחתת החוב לכספים הנוספים אשר שולמו בחודש אוגוסט 2020 ואשר לא קיבלו ביטוי חשבונאי כלשהו בספרי התובעת.
ודוק- תשלום המזומן האחרון בחודש יולי 2020 היה בסך של 7,500 ₪ (22 ביולי 2020) כך שלא ניתן לטעון, כי התשלום שהועבר בחודש אוגוסט (אשר ממילא לטענת התובעת עומד על 7,000 ₪), הוא אותו התשלום.
תוצאת האמור הינה אם כן, כי ביום 11 באוגוסט 2020, קיבל נציג התובעת מהנתבע סך של 9,772 ₪ (ולא 7,000 ₪ כפי שטען מר בן חמו שלא התייצב לחקירה על תצהירו) . סכום זה אמור היה ל אפס את יתרת החוב של הנתבע עד לאותו תאריך (שהייתה רשומה בכרטסת כ- 12,149 ₪).
הנה כי כן מסקנת הביניים המתחוורת לעת הזו הינה, כי ביום 11 באוגוסט 2020 צריכה הייתה להתאפס כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבע אצל התובעת. בפועל הדבר לא נעשה הגם שהיא קיבלה לידיה כספים במזומן.
רב הנסתר על הנגלה ביחס למערכת היחסים בתוך התובעת באותה העת . לא ברור מדוע התייצב מר בן חמו שהיה משקיע פוטנציאלי, לגביית הכספים ביחד עם מר צומן ועד כמה היה מר תורתי מעורב בנעשה במהלך חודש אוגוסט 2020 . כך או כך, התובעת התעלמה מהכספים הללו ולא הפחיתה את חובו של הנתבע.

בתקופה שמיום 12 באוגוסט 2020 ועד לסוף חודש אוגוסט 2020, בוצעו רכישות נוספות מצד התובעת בהיקף של 14,902 ₪.

בהקשר זו טוען הנתבע, כי ביום 28 באוגוסט 2020, הוא שילם במזומן סך נוסף של 15,000 ₪ ובכך פרע את חובו לתובעת. מר צומן, מי שהיה נציגה של התובעת אישר בעדותו, כי אכן גבה מהנתבע סך של 15,000 ₪ לצורך סגירת החוב של הנתבע. עוד אישר מר צומן, כי העביר בסמוך לאחר מכן את הכספים שהתקבלו לידי מר תורתי.

התובעת מנגד סבורה, כי הנתבע מוליך שולל, וכי גם מר צומן משקר. לעניין זה מפנה התובעת לתמליל השיחה שבין מר תורתי לבין הנתבע, במסגרתו טוען הנתבע, כי בפגישה ביום 28 באוגוסט 2020 הגיע מר צומן ביחד עם מר בן חמו והכסף נמסר להם בבית העסק של הנתבע ולעומת זאת בתצהיר העדות הראשית של הנתבע טען הנתבע, כי רק מר צומן הגיע לפגישה והכסף נמסר להם ליד ביתו של הנתבע.

אכן על פני הדברים גרסתו של הנתבע בהקשר זה אינה עקבית. לא ברור האם הכסף נמסר ליד ביתו כפי שנטען בתצהיר, או בבית ה עסק שלו כפי שניתן להבין מהתמלול. יחד עם זאת וחרף אי הבהירות סבורני שישנן אינדיקציות ברורות לכך, כי ביום 28 באוגוסט 2020 הגיע מר צומן לנתבע לגבות כספים.

בהקשר זה צורפה לכתב ההגנה חלופת מסרונים בין הנתבע לבין מר צומן ממנה עולה, כי ביום 28 באוגוסט 2020 קבעו הצדדים להיפגש בשעות הצהריים לפי בקשתו של מר צומן. זאת ועוד, בעדותו אישר מר צומן כי גבה מהנתבע סך של 15,000 ₪ לצורך סיום חובו (עמוד 15 לפרוטוקול).

משמעות הדברים הינה אם כן, כי נציג התובעת מר צומן, מי שהיה מוסמך לגבות כספים מהנתבע ועשה כן בהרשאה מלאה, מאשר ומודה, כי גבה סך של 15,000 ₪ לצורך סיום ההתחשבנות עם הנתבע. סך זה עולה בקנה אחד עם יתרת החוב שהייתה צריכה להופיע בספרי התובעת, וככל שזה לא העביר את הכספים לידי התובעת, הרי שאין זה מעניינו של הנתבע, אשר את חובו – פרע .

מקובלת עליי גם בהקשר זה גם טענת הנתבע בסיכומיו, לפיה הסתבר שמנהל התובעת הקליט את הנתבע ואביו במספר שיחות, אך בחר לצרף תמלול של שיחה אחת. הבחירה שלא לצרף את תמליל מלוא השיחות בנוגע לחוב נזקפת לחובת התובעת.

מסקנת הדברים הינה אם כן, כי הוכח להנחת דעתי, כי הנתבע פרע את חובו ואינו חב יותר כספים לתובעת.

בשולי הדברים ובטרם סיום אבקש להתייחס לסוגיות נוספות שעלו בסיכומי הצדדים:

בסעיף 9.2.1 לסיכומי התובעת נטען, כי היה תשלום אחד ולא מספר תשלומים תוך שהתובעת מבקשת לקעקע את טענת הנתבע לפיה בוצע תשלום גם לנהגי החברה. טענה זו מעוררת קושי, וודאי נוכח עדותו הברורה של מר תורתי, מנהל התובעת (ישיבה מיום 26 באפריל 2021, עמ' 8, ש' 1-2) : "ש. איך הוא שילם? ת. הוא העביר פעם דרך צחי זכי ודרך פעם דרך הנהג הוא העביר במזומן". מכאן שהטענה בסיכומי התובעת, לפיה: "היה מעמד תשלום אחד בלבד ולא כמה פעמים" סותרת את עדות מנהל התובעת ומלמדת על ההתנהלות הלא מסודרת באותה עת אצל התובעת.
התובעת נסמכת על אי דיוקים בגרסאות הנתבע ביחס למפגש ב- 11 באוגוסט 2020 וב-28 באוגוסט 2020. לא התעלמתי מאי הדיוקים הללו ומכך שהנתבע קשר בתמליל השיחה שצורף לכתב התשובה גם את בן חמו לפגישה הנוספת שבה נגבו כספים, כאשר בעדות בבית המשפט ציין הנתבע שמר בן חמו לא נטל חלק במפגש. יחד עם זאת וכפי שציינתי לעיל, קיימות אינדיקציות ברורות למפגש עם מר צומן ביום 28 באוגוסט 2020 ושוכנעתי, כי במועד זה נפגש הנתבע עם מר צומן ושילם את יתרת התמורה.

סוף דבר:
דין התביעה להידחות.
סברתי, כי נוכח הגרסאות המשתנות של הנתבע ביחס לתשלום שבוצע ביום 28 באוגוסט 2020, גרסאות שהביאו את התובעת שלא להאמין לו, הרי שהוצאות המשפט בתיק צריכות להיפסק על הצד הנמוך ומכאן שהתובעת תשלם לנתבע סך של 1,000 ₪ בלבד עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
המזכירות תעביר ליד ב"כ הנתבע סך של 1,000 ₪ מתוך יתרת הפיקדון המצויה בתיק בית המשפט, שהופקדה כערובה להבטחת הוצאות. היתרה על פירותיה תושב ליד ב"כ התובעת.
יש לדוור לצדדים בדואר רשום בצירוף אישור מסירה.

ניתן היום, י"ב סיוון תשפ"א, 23 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: א.ת בסט מיט בע"מ
נתבע: ירין בן שבת
שופט :
עורכי דין: