ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אדם ארמוני :

לפני: כבוד השופט גיא אבנון

המאשימה: מדינת ישראל
באמצעות תביעות מרכז – שלוחת נתניה

נ ג ד

הנאשם: אדם ארמוני – ת"ז XXXXXX723

בשם המאשימה: עו"ד מיכל אפלבוים
בשם הנאשם: עו"ד יוסי קליין

גזר דין

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בשני כתבי אישום מתוקנים בעבירות אלימות, באירוע אחד בתקיפת רופא, ובאירוע אחר בתקיפת עובד בחנות נוחות בתחנת דלק. בהתאם להסדר דיוני בין הצדדים הופנה הנאשם לקבלת תסקירי מבחן, אשר בסופם הומלץ להטיל על יו לבצע שעות שירות לתועלת הציבור, ולהעמידו בצו מבחן למשך שנה. בדיון מיום 18.5.21 טענו הצדדים לעונש.

כתבי האישום

1. ת"פ 4596-01-20: המתלונן סלימאן מסארוה (להלן: הרופא או סלימאן) עבד כרופא במרפאת "ביקור רופא" בנתניה (להלן: המרפאה). ביום 29.12.19 טיפל סלימאן בבנו הקטין של הנאשם, קבע כי איננו זקוק להמשך בדיקה במיון ושחררו לביתו. ביום 31.12.19 בשעות הערב עבד סלימאן במרפאה כרופא תורן. הנאשם הגיע למקום וביקש לשוחח עם סלימאן שטיפל באותה עת במטופל אחר, ומשכך ביקש מן הנאשם להמתין מחוץ לחדר. לאור כעסו של הנאשם על כך שבנו הקטין אושפז בבית החולים, נכנס הנאשם לחדרו של סלימאן ואמר לו: "מה אתה חושב שאני בן זונה שאפשר לצחוק עליי? בדקת את הילד ביום שבת ואמרת שאין לו שום דבר, ערבי מלוכלך". סלימאן ביקש מן הנאשם לעזוב את המקום, אז הכה הנאשם במסך המחשב של סלימאן אשר פגע במשקפיו, וכתוצאה מהפגיעה יצאה עדשת המשקפיים מהמסגרת. בתגובה קם סלימאן מכסאו וניסה לצאת מהחדר, אך הנאשם תפס אותו בצווארו בשתי ידיו, חנק אותו ובעט ברגלו. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נקרעה חולצתו של הרופא ונגרמה לו רגישות באזור הצוואר ובית החזה. בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 382א(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

2. ת"פ 72150-07-19: המתלונן לב אפשטיין (להלן: לב או העובד ) עבד בחנות נוחות תחנת דלק "טן" בכפר יהושע (להלן בהתאמה: החנות, תחנת הדלק). ביום 10.6.19 נתגלע ויכוח בין הנאשם לבין לב על רקע מכירת מצלמת דרך אותה רכש הנאשם תמורת 200 ₪ מספר ימים קודם לכן, ולאור דרישת הנאשם לקבל החזר כספי. לב פנה למנהלת החנות אשר מסרה לו כי לא ניתן לבצע החזר מאחר שהקופסא נפתחה. לאחר שהנאשם שב ודרש לקבל החזר, הציע לב לשלם לו מכיסו, "שייקח 200 ₪ ויעזוב את המקום". או אז איים הנאשם על לב כי "מזלו שהוא לא נותן לו סטירה", והאחרון הגיב באומרו "נראה אותך מכה אותי" ויצא מהחנות. הנאשם יצא בעקבותיו והיכה בפניו מספר מכות אגרוף שלאחריהן שב לב לחנות. הנאשם נכנס אחריו, הלם בפניו באגרוף פעם נוספת, והשליך לעברו בקבוק זכוכית ששבר ויטרינה של מאפים. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נבדק לב בבית החולים, שם נקבעו לו 5 ימי מחלה. בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירות תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, והיזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

תסקירי המבחן

3. על מנת להקטין את הפגיעה בצנעת הפרט, יובא תוכנם של שני התסקירים בצמצום. הנאשם בן 33, נשוי ואב לשני פעוטות, בעל עסק עצמאי, השלים 12 שנות לימוד, אובחן בילדותו כבעל קשיי קשב וריכוז. לדבריו, גדל בסביבה משפחתית אלימה, פיזית ומילולית, וכתוצאה מכך פיתח דפוסי התנהגות תוקפניים. הוא גויס לצה"ל כחייל מקא"מ, בהמשך השתלב בתפקיד תמיכה טכנית בחיל הים, וסיים שירות צבאי מלא. סיפר כי במהלך שירותו נדון מספר פעמים לעונשי מאסר קצרים בכלא צבאי בגין התנהגות אלימה ומאיימת. בנוסף, לחובתו שתי הרשעות בעבירות איומים והעלבת עובד ציבור.

באשר לתקיפת הרופא, הנאשם קיבל אחריות חלקית על מעשיו, משטען כי לא חנקוֹ אלא רק אחז בחולצתו בחוזקה, וזאת על רקע טיפול רשלני של הרופא בבנו הפעוט של הנאשם יומיים קודם לכן. לטענתו, הרופא שגה כשהחליט שלא להפנותו למיון, מה שהביא להתדרדרות במצבו ולאשפוזו בבית חולים למשך כעשרה ימים. לדבריו, הגיע למרפאה כדי לקבל את פרטיו של הרופא ולהביע בפניו את כעסו לנוכח אבחונו השגוי של בנו. הוא הביע חרטה על מעשיו וטען כי הגיב באלימות בשל תחושות כעס ותסכול. הנאשם שלל עמדות גזעניות והצר על העלבונות שהטיח ברופא. באשר לתקיפה בתחנת הדלק, הנאשם הודה במיוחס לו. הוא סיפר כי לו ולמתלונן היכרות מוקדמת, ואף היו בקשר ידידותי. המתלונן הציע לו לקנות מצלמה והבטיח כי יקבל את כספו בחזרה ככל שלא יהיה מרוצה. דא עקא, מששב לחנות וביקש לממש את ההתחייבות ולהשיב את המצלמה, נענה בשלילה. על רקע זה התקשה לשלוט בעצמו, היכה את המתלונן והשליך בקבוק שהתנפץ על הדלפק. הנאשם טען כי התנהגותו התוקפנית נבעה מהיחס המזלזל שהפגינו כלפיו העובד ומנהלת החנות, וסבור בדיעבד כי היה עליו לנהוג אחרת ולעזוב את המקום.

בתסקיר מיום 17.12.19 נטען כי הנאשם ביטא חרטה על התנהגותו האלימה כלפי המתלוננים, אך התקשה לגלות אמפתיה בעודו ממוקד בעלבונו ובפגיעה שהסבו לו. קצינת המבחן התרשמה כי החרטה שחש הנאשם נובעת בעיקרה מהשלכות מעשיו על חייו. הוא ביטא רצון להשתלב בהליך טיפולי, לבחון את דפוסיו וקשייו ולרכוש כלים שיסייעו לו להימנע ממעורבות חוזרת בפלילים. קצינת המבחן העריכה כי נשקף מהנאשם סיכון בעוצמה בינונית להישנות התנהגות אלימה ברמת חומרה בינונית, והמליצה להעמידו במבחן למשך שנה, במסגרתו ישולב בטיפול קבוצתי בתחום האלימות, ובנוסף לחייבו בביצוע של"צ בהיקף של 220 שעות.

בתסקיר משלים מיום 4.5.21 תוארה השתלבותו של הנאשם בקבוצה קצרת מועד וייעודית בתחום האלימות. הנאשם הספיק להשתתף בארבעה מפגשים מתוך חמישה (נעדר מאחד המפגשים על מנת ללוות את רעייתו לטיפול רפואי). קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם גילה רצינות, שיתף פעולה באופן חיובי, בחן את התנהגותו באופן ביקורתי ושיתף בתכנים אישיים, תוך גילוי מוטיבציה לערוך שינוי בחייו. קצינת המבחן הביעה דעתה כי ישנה חשיבות לאפשר לנאשם להתמיד בתהליך הטיפולי, וחזרה על המלצתה באשר לאופן גזירת הדין.

ראיות וטיעוני הצדדים לעונש

4. ב"כ המאשימה עמדה על חומרת התנהגותו האלימה של הנאשם בכל אחד מהאירועים, על הערכים המוגנים בהם פגע, הפנתה לפסיקה ועתרה לקבוע מתחמי ענישה נפרדים: בגין תקיפת הרופא מתחם בין 24-9 חודשי מאסר בפועל, ובגין תקיפתו של לב מתחם בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל. היא הגישה את גיליון הרשעותיו של הנאשם (עת/1) ממנו עולה כי לחובתו הרשעה משנת 2011 בעבירת איומים (אירוע משנת 2009) והרשעה נוספת משנת 2014 בעבירות איומים והעלבת עובד ציבור (אירוע משנת 2012), בגינן נדון למאסר על תנאי (שהוארך בהרשעתו השנייה) ולעונשים נלווים. ב"כ המאשימה סקרה את נתוניו של הנאשם, את תוכנם של התסקירים והמלצת שירות המבחן, וביקשה לגזור על הנאשם עונשי מאסר בתחתיתו של כל מתחם, במצטבר זה לזה, ועליהם להוסיף מאסר מותנה, קנס ופיצויים למתלוננים.

ב"כ הנאשם סקר בהרחבה את נסיבות אירוע תקיפת הרופא, וביקש להמחיש את המצוקה שחש הנאשם לנוכח האופן הרשלני בו פעל לטענתו הרופא, שלאחריו אושפז בנו הפעוט של הנאשם בבית החולים למשך כעשרה ימים. הנאשם אדם נורמטיבי, נשוי, מגדל את ילדיו. ב"כ הנאשם לא חלק על חומרת המעשים, וכדבריו: "אין לי מחלוקת שמי שמרים יד על רופא צריך להיענש, אבל צריך גם לקחת שיקולים אחרים בחשבון". לטענתו, השתתפותו של הנאשם בקבוצה טיפולית בשירות המבחן הופכת אותו לאדם טוב יותר. ב"כ הנאשם ביקש לאבחן את הפסיקה שהגישה המאשימה, ועתר להשית על הנאשם עונש שיאפשר לו להמשיך לפרנס את משפחתו בכבוד, ולהשיב לעצמו מעט מן הפרנסה שאיבד בתקופת מגפת הקורונה. משכך עתר להסתפק בענישה צופה פני עתיד, צו מבחן ופיצויים למתלוננים, באופן שישים את הדגש על שיקומו של הנאשם.

הנאשם הביע חרטה על מעשיו, וסיפר כי הוא "מאוד מרוצה" מהכלים שרכש במסגרת הקבוצה הטיפולית, בפרט כאלו שמסייעים לו לגדל את ילדיו ולחסוך מהם את הדוגמא האישית הרעה שקיבל בבית הוריו. לטענתו, כיום הוא מתמודד טוב יותר עם מצבי זעם, בבית ומחוצה לו.

דיון

מתחם עונש כולל או מתחמים נפרדים

5. עובר לקביעת מתחם העונש יש לבחון האם מעשיו של הנאשם מהווים חלק ממסכת עבריינית אחת, שאז ייקבע מתחם ענישה כולל, שמא מדובר באירועים שונים המצדיקים קביעת מתחמי ענישה נפרדים, בהתאם להוראת סעיף 40יג לחוק העונשין ול"מבחן הקשר ההדוק" שנקבע בע"פ 4910/13 אחמד בני ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014). מן העבר האחד, בשני כתבי האישום מדובר בעבירות אלימות שביצע הנאשם כלפי קורבנותיו בהמשך לרקע מוקדם, ללא התגרות כלשהי מצדם, קל וחומר מבלי שמי מהם תקף את הנאשם או איים עליו, לפני האירוע, במהלכו או אחריו. במובן זה התנהגותו של הנאשם עקבית. מן העבר השני, עסקינן בשני אירועים נפרדים, רחוקים בזמן, שבוצעו במקומות שאינם קשורים זה לזה וכלפי קורבנות שונים. המאפיין היחיד המקשר בין האירועים הוא התנהגותו האלימה ופורצת הגבולות של הנאשם, וברי כי נתון זה איננו מצדיק קביעת מתחם ענישה משותף. מכאן, ייקבעו מתחמי ענישה נפרדים.

מדיניות הענישה – עבירות אלימות כלפי עובדי ציבור בכלל וכלפי רופאים בפרט

6. בתי המשפט עמדו פעם אחר פעם על החומרה היתרה הגלומה במעשי אלימות כלפי עובדי ציבור. ראו, מבין רבים, רע"פ 5579/10 דוד קריה נ' מדינת ישראל (2.8.2010):

"יש להוקיע בחומרה רבה מעשים בהם אדם לוקח את החוק לידיו, לשם פגיעה והעלבה בעובדי ציבור במהלך מילוי תפקידם. מעשים אלו מערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים. חברה המכבדת את שלטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה והעלבה כה קשה של נציגי החוק, וכל פגיעה שכזו צריכה להיתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות, על מנת לגדוע אלימות מסוג זה במהירות האפשרית."

ע"פ 7220/19 יצחק זגורי נ' מדינת ישראל (6.2. 2020, להלן: ענין זגורי). ערעורים מזה ומזה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בגדרו נגזרו על המערער 10 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי בגין הרשעתו בהתאם להודאתו בעבירות חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, איומים והחזקת סכין שלא כדין. המערער הגיע עם אחיו, אביו וחברו לסניף קופ"ח בשל פציעה שנגרמה לאחיו. הרופא במקום הסביר כי מכיוון שאחיו של המערער איננו מבוטח בקופת החולים, יוכל אך לחבוש את ידו, ובהמשך ייאלץ לפנות למרפאה אחרת לקבלת טיפול. בעקבות זאת פתח האח בצעקות וקללות כלפי הרופא תוך התייחסות למוצאו הערבי. האירוע נמשך במרדף של הנאשמים אחר הרופא, הכאתו, אביו ואחיו של המערער הניפו לעברו כיסאות, אשר אחד מהם פגע בחוזקה בידו וגרם לו לשבר שנזקק לניתוח וקיבוע בפלטינה. כן נגרמה לרופא שריטה בראשו. המערער נטל סכין ממטבחון המרפאה באמצעותה הלם בחוזקה על דלת החדר בו הסתגר הרופא, בהמשך איים על אח שנכח במקום, עד שלבסוף אביו של המערער נטל ממנו את הסכין והשיבה למקומה במרפאה. בית המשפט העליון עמד על חומרתן של העבירות, על החומרה היתרה הגלומה בביצוע המעשים עת נלוו להם ביטויים קשיים של שנאה וגזענות הנוגעים למוצאו הערבי של הרופא, ובמיוחד כשמדובר בעבירות אלימות שבוצעו כלפי צוות רפואי. בנסיבות אלה התקבל ערעור המדינה ועונש המאסר בפועל הוחמר לכדי 18 חודשים, זאת בשים לב לכך שערכאת הערעור איננה ממצה את הדין. כן חויב המערער בתשלום פיצויים לרופא ולאח בסך כולל של 12,000 ₪.

ע"פ 3526/20 דוד זגורי נ' מדינת ישראל (28.1.2021). ערעור של הנאשמים הנוספים בענין זגורי – האב והאח שהורשעו שניהם בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, והאח הורשע גם בעבירת איומים. בענינו של האב נקבע בבית המשפט המחוזי מתחם ענישה בין 26-10 חודשי מאסר, והוא נדון לשנת מאסר בפועל, ואילו בענינו של האח נקבע מתחם ענישה בין 36-18 חודשי מאסר והוא נדון ל- 26 חודשי מאסר בפועל. כן חויב כל אחד מהם בתשלום פיצויים לרופא בסך 10,000 ₪. ערעורו של האב נדחה ואילו ערעורו של האח התקבל ועונשו קוצר לכדי 20 חודשי מאסר בפועל, זאת אך בשל עיקרון אחידות הענישה (עם ענין זגורי) , שאחרת בית המשפט לא היה מתערב בעונש.

רע"פ 3695/20 שי חן נ' מדינת ישראל (22.6.2020). המבקש הורשע בהתאם להודאתו בביצוע עבירות איומים ותקיפת עובד ציבור לפי סעיף 382א(א) לחוק העונשין, בכך שעל רקע חוסר שביעות רצון מטיפול רפואי שניתן לבנו במרפאת "ביקור רופא", סטר בחוזקה מספר פעמים בפניו של אחד הרופאים ואיים בפגיעה בגופו. בהמשך, בעקבות בקשתו של רופא נוסף שנכח במקום כי יחדל ממעשיו, תקף אותו המבקש בכך שנתן מספר מכות עם אצבעו בחזהו. בעקבות תסקיר שהמליץ על ביטול הרשעה ושל"צ, הגיעו הצדדים להסדר עונשי במסגרתו עתרו להשית על המבקש צו של"צ בהיקף של 350 שעות, מאסר מותנה, קנס כספי ופיצוי למתלוננים. בית משפט השלום מצא לחרוג מההסדר, קבע מתחם ענישה בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל, וגזר על המבקש 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסרים מותנים ופיצויים למתלונן. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך אף הבקשה לרשות ערעור.

עפ"ג (ת"א) 37590-02-20 מדינת ישראל נ' מור מוסמן (17.9.2020). המשיבה הורשעה בעבירה של תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 382א(ג) לחוק העונשין , בכך שעל רקע חוסר שביעות רצון מהטיפול בסבתהּ בחדר המיון בבי"ח איכילוב, ולאחר שסברה כי סבתהּ נפטרה, תקפה רופאה במקום במכות אגרוף נמרצות בגופה, בגבה ובכתפה, ושרטה אותה בידה. באותה עת צעקה אמה של המשיבה על הרופאה, גידפה אותה והשליכה לעברה חפצים. כתוצאה ממעשי המערערת נגרמו למתלוננת חבלות בדמות סימני שפשוף בקרקפת, בכתף, באמה ובזרוע. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש ( מאסר על תנאי, של"צ, פיצויים והתחייבות כספית), תוך שעמד על החומרה הרבה הטמונה בתקיפת עובדי צוות רפואי, גם בהינתן סערת הרגשות בה הייתה נתונה המשיבה. משכך נקבע מתחם עונש בין מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר, ובשים לב לכך שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, נדונה המשיבה ל- 4 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר מותנה, פיצויים למתלוננת בסך 10,000 ₪ והתחייבות כספית.

מדיניות הענישה – עבירות אלימות במרחב הציבורי

7. רע"פ 7645/20 שלמה כהן נ' מדינת ישראל (18.11.2020). המבקש הורשע בהתאם להודאתו בעבירות איומים ותקיפה הגורמת חבלה. המבקש עלה לאוטובוס בעודו משוחח בטלפון בקול רם. משביקש ממנו המתלונן להנמיך את קולו, איים המבקש כי "יאנוס" אותו, קיללוֹ ובעט בפלג גופו האמצעי. בהמשך אחז במתלונן, דחף אותו אל עבר ספסל אוטובוס ובין היתר חנק אותו והכהו בפניו. כתוצאה ממעשים אלו נגרמו למתלונן דימום ונפיחות בפניו, חבלות יבשות ופצע בחלקה הפנימי של השפה. בית משפט השלום קבע מתחם בין מאסר בפועל שניתן לרצותו בעבודות שירות, לבין 10 חודשי מאסר בפועל. בקביעת עונשו בתוך המתחם נשקלו עברו הפלילי המכביד של המבקש בעבירות אלימות ואיומים, מאסרים קודמים שריצה ומאסרים מותנים שלא הרתיעוהו, ודינו נגזר ל- 7 חודשי מאסר ויום אחד בפועל, עליו הופעלו מאסרים מותנים בחופף ובמצטבר, כך שסך הכל נדון ל- 12 חודשי מאסר ויום אחד בפועל. ערעור המדינה לבית המשפט המחוזי על קולת העונש התקבל, עונש המאסר בפועל הועמד על 15 חודשי מאסר, והמאסרים המותנים הופעלו במצטבר, כך שהמבקש נדון ל- 27 חודשי מאסר בפועל. הבקשה לרשות ערעור נדחתה, תוך שבית המשפט העליון עמד על כך ש"תופעת האלימות במרחב הציבורי גואה ופוגעת פגיעה קשה בתחושת הביטחון המוקנית לכל אדם להתהלך חופשי, מבלי שיחוש פחד או חשש שמא ייפול קורבן לתקיפה ספונטנית אלימה", ועל כך ש"אין להשלים עם התנהלות כה אלימה במרחב הציבורי. מעשיו של המבקש חמורים הם ויש בהותרת העונשים על כנם משום העברת מסר המגנה התנהגות אלימה מעין זו, מתוך תקווה שיש בכך כדי לתרום למיגור תופעות אלה ולשמור על ביטחון הציבור".

רע"פ 8388/19 עומר שלאעטה נ' מדינת ישראל (18.12.2019). המבקש הורשע בהתאם להודאתו בביצוע עבירות נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא פוליסת ביטוח ותקיפה הגורמת חבלה. המבקש נהג ברכב בעודו פסול לנהיגה, וללא פוליסת ביטוח. במהלך הנסיעה נתגלעה מחלוקת בענין מתן זכות קדימה בין המבקש לבין המתלונן, אשר נהג ברכב סמוך, ועמו אשתו ושני ילדיו הקטינים. המבקש גידף את המתלונן נמרצות, ניגש למכוניתו, פתח את דלתהּ ומשך את המתלונן החוצה. או אז הכה המבקש את המתלונן בראשו במכות אגרוף, דחף אותו והפילו, ובעט בו בעודו מנסה להתרומם מהרצפה. כתוצאה ממעשים אלו נגרמו למתלונן חבלות והוא נזקק לטיפול רפואי, וכן נגרם נזק למשקפיו ולמכשיר הטלפון הנייד שברשותו. נקבע מתחם ענישה בין 12-6 חודשי מאסר, ועל רקע עבירות תעבורה קודמות ומנגד היעדר הרשעות בעבירות אלימות, נדון המבקש ל- 8 חודשי מאסר בפועל עליהם הופעלו 7 חודשי מאסר על תנאי בחופף ובמצטבר, כך שסך הכל נדון ל- 10 חודשי מאסר בפועל. ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה, כשנקבע כי העונש "מקל מאוד" ואינו מצדיק התערבותה של ערכאת הערעור. בקשת רשות הערעור נדחתה תוך שבית המשפט העליון קבע כי העונש "מקל מאוד" (הדגשה במקור – ג"א).

קביעת מתחמי הענישה

8. המתחמים ייקבעו בהתאם לעיקרון ההלימה, תוך מתן משקל לערכים החברתיים שנפגעו ממעשיו של הנאשם, למידת הפגיעה בהם ולמדיניות הענישה הנוהגת, והכל בנסיבות העבירות בהן הורשע הנאשם. בכל אחד מהאירועים פגע הנאשם בשלוות נפשו של הפרט, בשלמות גופו ובריאותו. על כך יש להוסיף פגיעה מיוחדת בערכים המוגנים הכרוכה בעבירות האלימות כלפי הרופא במרפאה, הן פגיעה ברופא באופן אישי, הן נזק ישיר ועקיף שנגרם לציבור המטופלים, והן החובה להגן על עובדי ציבור בכלל ועל אנשי צוות רפואי בפרט.

אינני מקבל את ניסיונה של ההגנה לייחס את תקיפת הרופא למצבו המנטלי של הנאשם באותה עת, על רקע אשפוזו של בנו. אמנם, אין טענה כי מדובר באירוע מתוכנן, אלא שמנגד לא ניתן להתעלם מכך שאירוע האלימות התרחש יומיים לאחר שהנאשם ביקר במרפאה עם בנו הפעוט. בעוד בנו נתון באשפוז בבית החולים, מצא הנאשם לפנות מזמנו כדי להגיע במיוחד למרפאה על מנת להתעמת עם הרופא. הנאשם תקף את הרופא בברוטליות, חנק אותו ובעט בו, והכל תוך שיגור קללות גזעניות שנועדו להשפילו על רקע מוצאו. הנאשם לא השתמש אמנם בחפצים ופעל לבדו וללא שותפים, ואולם גם כך גרמו מעשיו לחבלות ולנזק. לא למותר להזכיר כי המעשים בוצעו בנוכחותם של מטופלים אחרים, מב לי שהיה בכך כדי להרתיע את הנאשם, באופן שודאי העצים את ההשפלה, העלבון והפחד שחש הרופא.

9. בענין זגורי עמד בית המשפט העליון על החומרה היתרה הטמונה בתקיפת עובדי צוות רפואי, בפרט כשנלווים אליה ביטויי שנאה וגזענות:

"לא זו אף זו, יש ליתן את הדעת לחומרה היתרה הגלומה במעשיו האלימים של המערער, באשר נלוו להם ביטויים קשים של שנאה וגזענות הנוגעים למוצאו הערבי של הרופא. אמנם כן, המערער לא הורשע בביצוע מעשיו מתוך מניע של גזענות (לפי סעיף 144ו לחוק העונשין), ואולם אין ספק כי ביטויים מעין אלה משווים נופך נוסף של חומרה וכיעור למעשי האלימות המתוארים – הם ראויים לכל גינוי והוקעה. מקומם לא יכירנו במדינת חוק מתוקנת, ויש לפעול בנחישות למיגורם (ראו והשוו: ע"פ 5469/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה יז (13.4.2014)).

אם לא די באמור עד כה, הרי שבענייננו חומרתן של העבירות אשר ביצע המערער מקבלת משנה תוקף אף נוכח העובדה כי האלימות והאיומים המתוארים לעיל הופנו כלפי צוות רפואי – רופא ואח – בעת מילוי תפקידם. בהקשר זה, ראוי לציין כי אין להשלים עם מצב בו אנשי צוות רפואי, האמונים על צרכיו החיוניים של הציבור, יחושו כי הם מאוימים או ימצאו עצמם מוכים ומותקפים על-ידי מטופל או בני משפחתו בעת שהם עושים את מלאכתם נאמנה (ראו והשוו: ע"פ 6123/05 חתוכה נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (25.12.2005); ע"פ 3877/12 אבו גוש נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (9.1.2013)). שומה עלינו כחברה מתוקנת להבטיח כי אנשי הצוות הרפואי הפועלים יום-יום תחת עומסים כבדים, במסירות ובהתמדה, יוכלו לבצע את מלאכתם כשהם חשים בטוחים ומוגנים, וללא כל מורא (ראו: ע"פ 2712/09 שמילוב נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (18.11.2009)).

עוד יצוין כי מעשי אלימות או איומים המופנים כלפי אנשי צוות רפואי הניצבים על משמרתם אינם פוגעים "רק" בקורבן העבירה מושא התקיפה או האיומים, כי אם בשלומם של החולים כולם (ראו גם: ע"פ 3036/92 חמודה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (24.11.1992)). מעשים אלה מחייבים, אפוא, ענישה מחמירה – אשר תבטא גמול ראוי בגין הפגיעות האמורות, וכן תשמש אמצעי להרתעת הרבים מפני ביצועם. זאת, בייחוד על רקע המציאות בימינו, בה נוכחים אנו לצערנו כי איומים על רופאים ואחיות ואף תקיפתם של אנשי צוות רפואי – הינם חזון נפרץ."

10. לאחר שבחנתי את השיקולים המנויים בסעיף 40ג(א) וסעיף 40ט לחוק העונשין, לאור הממצאים עליהם עמדתי לעיל ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת, מצאתי לקבוע מתחם ענישה בגין תקיפת הרופא, בין 8 חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 20 חודשי מאסר בפועל.

11. אשר לאירוע שהתרחש בתחנת הדלק: המאפיינים דומים. גם כאן אין המדובר באירוע מתוכנן מראש, הנאשם פעל לבדו, והלם בעובד בעיקר בידיו. הוא תקף את לב מחוץ לחנות במספר מכות אגרוף בפניו, מבלי שהאחרון פגע בו או אפילו ניסה להתגונן. וחמור מכך, גם לאחר שהעובד חזר לתוך החנות, הנאשם נכנס בעקבותיו, הלם באגרו פו בפניו פעם נוספת , והשליך לעברו בקבוק שניפץ את הדלפק. אמנם, האירוע לא גרם לעובד נזק פיזי משמעותי, אך ברי כי סדרת אגרופים בפניו עלולה הייתה להסב לו נזק חמור, שלא לדבר על תחושות הפחד והאיום שהיו ודאי מנת חלקו. במקרה זה מצאתי לקבוע מתחם ענישה בין 6 חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות, לבין 14 חודשי מאסר בפועל.

גזירת העונש בתוך המתחם

12. לזכות הנאשם: הנאשם הודה בכתבי אישום מתוקנים, קיבל אחריות על מעשיו וחסך מן העדים את הצורך להתייצב בבית המשפט. הוא שיתף פעולה עם שירות המבחן, השתתף במספר מפגשים טיפוליים, והביע רצון להמשיך בתהליך. נסיבות חייו מורכבות, וניכר כי הרקע האלים שאפף אותו בילדותו השפיע עליו ועיצב את דרכי חשיבתו והתנהגותו. העונש הצפוי לו, מאסר ממש, יסב נזק מוחשי, רגשי וכלכלי, לו ולמשפחתו הצעירה.

לחובת הנאשם: אין המדובר בפעם הראשונה בה נותן הנאשם את הדין בפלילים בכלל, ובעבירות אלימות בפרט. לחובתו שתי הרשעות קודמות בעבירות איומים, בגינן נדון לענישה צופה פני עתיד (בפעם השנייה הוארך מאסר מותנה). הרשעות אלו רחוקות אמנם בזמן, אך ביצוע העבירות מושא גזר הדין בהינתן עברו הפלילי, מגלה כי הנאשם לא למד את לקחו ולא הפנים כראוי את חובתו לשמור על שלטון החוק ולהימנע מפגיעה בזולתו. אופן ביצוע העבירות מושא כתב האישום מלמד על מסוכנותו של הנאשם לציבור. העבירות שונות לכאורה זו מזו, כלפי קורבנות שונים ובהפרש זמנים של מספר חודשים ביניהן, ומנגד המדובר באירועים דומים באופיים, בהתפרצות אלימה ותקיפת הקורבנות ללא התגרות מקדימה כלשהי מצדם. התנהגותו של הנאשם ברוטלית ומסוכנת, ולא לחינם התרשמה קצינת המבחן ממסוכנות בינונית שעודנה נשקפת ממנו.

המלצת שירות המבחן באשר לאופן סיום ההליך – לא רק שאינה סבירה ואיננה מתקרבת לעונש הראוי לנאשם בגין מעשיו, היא אף לא מתיישבת עם גוף התסקיר. נטילת האחריות בכל הנוגע לתקיפת הרופא חלקית ביותר. הנאשם הכחיש כי חנקוֹ, וניסה פעם אחר פעם לתרץ מעשיו ברשלנותו של הרופא, אשר נמנע מלהפנות את בנו יומיים קודם לכן למיון. למען הסר ספק, אינני מביע עמדה כלשהי באשר לטענת הרשלנות, אך ודאי שאין בכך צידוק ולו מזערי להתנהגותו של הנאשם. גם במסגרת הטיעונים לעונש שבה ההגנה ותלתה את האשם, בראש ובראשונה, בהתנהלותו של הרופא, וחבל. ההליך הטיפולי שעבר הנאשם ראשוני ביותר, וממילא ברי כי אין בו כדי להצדיק חריגה לקולה ממתחם הענישה.

13. ב"כ המאשימה ביקשה, כזכור, למקם את עונשו של הנאשם בתחתיתו של כל אחד ממתחמי הענישה, ולצבור אותם זה לזה. עתירתה לצבור את העונשים מקובלת עליי, בהיעדר קשר כלשהו בין האירועים פרט להתנהגותו של הנאשם. מנגד, מיקומו של הנאשם בתוך המתחם צריך להיקבע בשליש התחתון של כל אחד מהמתחמים. משהדברים נאמרו, ובהינתן הזהירות אותה על בית המשפט לנקוט בטרם יגזור עונשים חמורים מכפי שביקשה המאשימה (אם כי הדבר בסמכותו, וראו בהקשר זה ע"פ 7233/20 פלוני נ' מדינת ישראל (19.5.2021): "אכן, על בית המשפט לתת דעתו האם ראוי כי יהיה יותר קטגור מהקטגור, ואולם עמדת התביעה אינה מחייבת אותו") – החלטתי לבצע חפיפה מסוימת בין העונשים, כך שסופו של יום לא אחרוג לחומרה מעמדתה של המאשימה.

14. אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 12 חודשי מאסר בפועל.

ב. 6 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירות אלימות מסוג פשע.

3 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירות אלימות מסוג עוון, לרבות איומים.

ג. פיצויים בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו לרופא (ת"פ 4596-01-20 – עד תביעה 3 ). הפיצויים יופקדו בקופת בית המשפט עד ליום 10.10.21.

פיצויים בסך 2,000 ₪ אשר ישולמו לעובד (ת"פ 72150-07-19 – עד תביעה 1 ). הפיצויים יופקדו בקופת בית המשפט עד ליום 10.12.21.

ד. הנאשם ייתן התחייבות בסך 3,000 ₪ להימנע בתוך שלוש שנים מביצוע עבירת אלימות מסוג פשע או עוון, לרבות איומים. הנאשם יצהיר על התחייבותו לפניי עוד היום, שאם לא כן, ירצה תקופת מאסר בת 5 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.

המזכירות תעביר עותק מגזר הדין לשירות המבחן.

ניתן היום, י"ב סיוון תשפ"א, 23 מאי 2021, במעמד הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: אדם ארמוני
שופט :
עורכי דין: