ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עלי דבאח נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת מריה פיקוס בוגדאנוב

המבקש - הנאשם

עלי דבאח

נגד

המשיבה - המאשימה
מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

כנגד המבקש הוגש ביום 20.10.20 כתב אישום בגין עבירה של הפרת חובת בידוד בניגוד סעיף 2(ד) לצו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף – 2020 + סעיף 1 לתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – אכיפה), תש"ף – 2020.
לאחר שהמבקש ביקש להישפט, הוא זומן כדין לדיון, אך לא התייצב לדיון שנקבע ליום 17.12.20.
המאשימה הציגה בפניי אישור מסירה כדין ( המבקש סירב לקבל את הזימון והוא הודבק) ומאחר ו המבקש לא התייצב לדיון, ניתן כנגדו פסק דין בהעדר, במסגרתו הורשע המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, ונגזר עליו עונש של קנס בגובה הקנס המקורי בסך 5,000 ₪ או 10 ימי מאסר תחתיו.
ביום 6.5.21 הוגשה על ידי המבקש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר ולחילופין בקשה ל עיכוב ביצוע פסק הדין. בבקשה נטען, כי אי- התייצבות המבקש לדיון נבעה מאי-הבנה ובתום לב מאחר ולא הומצאה לידיו ה הזמנה לדיון וגם לא הומצא לו פסק הדין שניתן בהעדר. לטענת המבקש, הוא פנה לעו"ד על מנת שיגיש עבורו בקשה להישפט ולאחר שהוגשה הבקשה חיכה לקבל את ההזמנה לדין. בהמשך, פנה לעו"ד אחר על מנת להבין איפה עומדת הבקשה להישפט , או אז התברר לו כי ניתן נגדו פסק דין בהעדר. המבקש הוסיף וטען, כי הבקשה הוגשה בשיהוי עקב אי- ידיעת המבקש ובא כוחו על קיומו של פסק הדין , ורק לאחר "בדיקה שגרתית" של בא כוחו החדש ב"נט המשפט" התברר לו על קיומו.

המאשימה התנגדה לבקשה וטענה כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב, מבלי שניתן טעם ממשי המצדיק את האיחור בהגשת הבקשה רק עתה.
עוד נטען, כי מהחומר הנמצא בפני המאשימה, לרבות המסמכים שהוגשו לבית המשפט , עולה כי המבקש מיוצג החל מיום 6.5.21, ועל כן טענות המבקש בדבר התנהלותו מול בית המשפט באמצעות עורך דין אחר אינן נכונות.
המאשימה הוסיפה וטענה כי כל דברי הדואר הומצאו לכתובתו של המבקש, כדבעי. באשר להזמנה לדיון בבית המשפט, הפנתה המאשימה לאישור מסירה לפיו סירב המבקש לקבל את דבר הדואר ומשום כך הדואר הודבק על דלת ביתו.
עוד נטען, כי יש לדחות את טענת המבקש כי לא ידע אודות פסק הדין שניתן בהעדרו וזאת מאחר ובתיק בית המשפט קיים אישור מסיר ת פסק הדין ל ידי המבקש, בתאריך 26.12.20, כאשר המבקש חתום על אישור המסירה.
מעבר לכך, נטען, כי המבקש בבקשתו לא העלה כל טענת הגנה נגד הדו"ח שקיבל ועל כן אין לקבל את הטענה בדבר עיוות דין שעלול להיגרם לו עקב דחיית הבקשה.
נוסף על כך, המאשימה ביקשה שלא לאפשר את עיכוב ביצוע פסק הדין , היות ו המבקש לא העלה בבקשתו טעמים מיוחדים המצדיקים את עיכובו בשים לב לכך שאי תשלום הקנס צובר ריבית פיגורים.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, סבורני כי דין הבקשה להידחות מנימוקים שיפורטו להלן;
המסגרת המשפטית לעניין זה קבועה בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן: " חסד"פ"), אשר לפיו בהתקיים אחת משתי עילות רשאי בית המשפט לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר. העילה האחת היא "שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו" ואילו העילה השנייה היא "שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין". בהתאם לשיקולים אלה, בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין רק אם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את אי-ההתייצבות לדיון או אם השתכנע בית המשפט כי דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין (רע"פ 8353/12 קרן בן ישראל נ' מדינת ישראל, (29.11.12)).
בהתאם לסעיף 130(ח) לחסד"פ את הבקשה לביטול פסק דין היה על המבקש להגיש תוך 30 יום מיום שהומצא לו פסק הדין.
פסק הדין הומצא לידי המבקש בתאריך 26.12.20, וזאת בהתאם לאישור המסירה הנמצא בתיק בית המשפט . על כן, יש לדחות את טענת המבקש כי לא ידע על קיומו של פסק הדין עד שפנה לבא כוחו הנוכחי , והאחרון בדק בנט המשפט בחודש מאי 2021.
המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין רק בתאריך 6.5.21 דהיינו בחלוף יותר מ- 5 חודשים מיום המצאת פסק הדין לידיו ודי היה בכך כדי לדחות את הבקשה.

גם לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות.
המבקש לא הוכיח כי אי-התייצבותו למשפט נב עה מסיבה מוצדקת, ובהקשר זה העלה טענות בעלמא בלבד .
עיון בתיק בית המשפט מעלה כי ההזמנה לדיון, שהיה קבוע לתאריך 17.12.21, הומצאה ל מבקש בתאריך 26.10.20, אך הוא סירב לקבלה, ועל כן היא הודבקה על דלת ביתו.
משכך מדובר במסירה כדין, ויש לדחות את טענותיו של המבקש בדבר אי הבנה או תום ליבו בהקשר זה.
למעלה מן הנדרש, אציין כי בין השורות העלה המבקש טענה, כי לא ידע מה עלה בגורל הבקשה להישפט היות והיא הוגשה על ידי עורך דין אחר, שאינו מייצג אותו עתה. מעבר לכך שהטענה נטענה בעלמא, היא עומדת גם בניגוד לבקשה להישפט שצורפה לתגובת המשיבה, אשר לפיה הבקשה הוגשה על ידי המבקש בעצמו.
בנוסף, המבקש לא טען שום טענת הגנה שיש בכוחה לבסס טענה לעיוות דין ולא הציג כל עילה מוצדקת לביטול הקנס ועל כן לא שוכנעתי כי ביטול פסק הדין דרוש כדי למנוע עיוות דין.
לסיום אציין כי אמנם פתיחת בית המשפט בפני הציבור היא זכות מהותית, אולם כפופה היא לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות, ועשיית צדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו לדיון אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט (ראה ע"פ (ב"ש) 4252/07 נאוה משיח נגד מדינת ישראל (5.11.07)).

לאור האמור, ומשלא מצאתי נימוקים המצדיקים להיעתר לבקשה, אני מורה על דחיית הבקשה.

נוכח התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי לעכב את ביצוע גזר הדין.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט' סיוון תשפ"א, 20 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עלי דבאח
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: