ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נסים מתתיהו נגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים :

לפני כבוד ה שופטת חנה מרים לומפ

המערער

נסים מתתיהו
באמצעות הסנגוריה הציבורית
על ידי ב"כ עו"ד סלבה רודנקו

נגד

המשיבה
הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים
באמצעות המחלקה המשפטית של עירית ירושלים
על ידי ב"כ עו"ד שירה יוסף אמזלג

בית המשפט קמא דן בהחלטתו המפורטת והמנומקת היטב בכל טענותיו של המערער, ולא מצא כי קיימת עילה לביטול צו ההריסה המנהלי. כפועל יוצא דחה את בקשתו, כפי שיפורט להלן :

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת ס' אלבו) מיום 11.11.20 בבב"נ 892-11-20 (להלן: "בית המשפט קמא"), בה נדחתה בקשת המערער לביטול צו ההריסה המנהלי שהוצא למרפסת שבנה.

רקע:

ביום 22.10.20 הוציאה המשיבה צו הריסה מנהלי נגד המערער (להלן: "הצו"), בהתאם לסעיף 221 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה- 1965 (להלן : " החוק"). נושא הצו הוא עבודות שבוצעו במקרקעין ברחוב נלסון גליק 48, בשכונת רמות בירושלים, גוש 30712 חלקה 17. העבודות נשוא הצו תוארו כהפיכת חלון לדלת ובניית מרפסת מחומר קל בשטח של 8 מ"ר.

הצו הודבק על המבנה ביום 26.10.20.

ביום 1.11.20 הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע הצו לבית המשפט קמא, וביום 2.11.20 הגיש המערער בקשה לביטול הצו (להלן: "הבקשה"). ביום 2.11.20 דחה בית המשפט קמא את ביצוע הצו עד לדיון בבקשה.

ביום 11.11.20 נדונה הבקשה במעמד שני הצדדים. במסגרת הדיון העידו מטעם המערער השוטר הקהילתי של רמות מערב רס"מ אריאל זוהר, והמערער בעצמו. בטעם המשיבה העידה מפקחת הבנייה, הגברת עידית לוי גולדשטיין.

ביום 11.11.20 דחה בית המשפט קמא את הבקשה, וקבע כי הצו ייכנס לתוקפו ביום 18.11.20.

החלטת בית המשפט קמא

בית המשפט קמא דן בהחלטתו המפורטת והמנומקת היטב בכל טענותיו של המערער, ולא מצא כי קיימת עילה לביטול צו ההריסה המנהלי. כפועל יוצא דחה את בקשתו, כפי שיפורט להלן :

תחילה קבע בית המשפט קמא , כי העבודות שבוצעו בנכס, קרי בניית מרפסת, הן עבודות הטעונות היתר בנייה. בית המשפט קמא הדגיש , כי מדובר בעבודה הנוגעת לצידו החיצוני של הבניין ואינה בגדר שיפוץ פנימי, ומשכך מדובר בעבודה הטעונה היתר בנייה.

עוד קבע בית המשפט קמא, כ י עבודות הבנייה בוצעו ביום 23.9.20, ומכאן שאין מדובר בעבודה שהסתיימה שישה חודשים לפני מועד הגשת תצהיר המפקחת למערער.

בנוסף, דחה בית המשפט קמא את טענת המערער כי מדובר באכיפה בררנית. בית המשפט קמא הדגיש, כי לא בנקל תתקבל טענת אכיפה בררנית, וקבע כי לא הוכחה אכיפה בררנית בעניינו של המערער, שכן לא הוכח שהמשיבה החליטה לפעול בעניינו מתוך שיקולים זרים. כמו כן קבע, כי ישנם מקרי אכיפה נוספים הנוגעים למרפסות סוכה בשכונת רמות.

על החלטה זו נסוב הערעור דנן.

טענות הצדדים

בהודעת הערעור, חזר ושב המערער על טענת האכיפה הבררנית שנטענה בבית המשפט קמא. לדידו, אין במקרי האכיפה הבודדים על מנת להוות אכיפה, אף לא חלקית, והאכיפה נגדו מקורה בשיקולים פסולים. המערער הגיש רשימה של למעלה ממאה רחובות, בהן לטענתו קיימות מרפסות סוכה מהסוג בו עסקינן, אשר כנגדן לא מתבצעות פעולות אכיפה. המערער צילם ותעד את המרפסות וטען כי די בכך על מנת להוכיח את טענתו.

לטענת המערער, טעה בית המשפט קמא כשדחה את טענת האכיפה הבררנית באומרו, כי לא הוכח שיתר מרפסות הסוכה בשכונת רמות בנויות ללא היתר בנייה, מכיוון שעיריית ירושלים הצהירה שהיא לא מאשרת בניית מרפסות מסוג זה כלל, ו מכאן ברור שכל המרפסות מסוג זה בנויות ללא היתר בנייה. על כן, הוכחה טענתו שהמרפסות הדומות בשכונת מגוריו של המערער נבנו ללא היתר ולא בוצעו פעולות אכיפה בעניינם.

ב"כ המערער הדגיש, כי המערער בנה את המרפסת לאחר שנאמר לו על ידי החברה שביצעה את העבודות שהן אינן טעונות היתר בנייה. לכן, טען ב"כ המערער כי לא נכון לפעול כנגד המערער במישור של הוצאת צו הריסה מנהלי, אלא יש לבדוק את הסוגיה במסגרת הליך פלילי כנגד החברה שביצעה את העבודות.

עוד הדגיש ב"כ המערער, כי למרפסת ניתן אישור מטעם מהנדס, כך שאין מדובר במרפסת המהווה סכנה , וכי העבודות נעשו בצורה בטוחה.

מנגד, טענה ב"כ המשיבה כי אין תוחלת בדיון בסוגיה זו במסגרת הליך פלילי, שכן מרפסת שכזו לא יכולה להיות מאושרת גם בסיומו של הליך פלילי, מכיוון שבירושלים קיימת חובת בנייה באבן, בעוד שמדובר בבניה קלה.

ב"כ המשיבה טענה, כי אין אכיפה בררנית כלפי המערער, שכן קיימת אכיפה כנגד מרפסות מסוג זה. והוסיפה, כי אמנם צודק המערער שאין אכיפה כלפי כל מבצעי עבירות מסוג זה. אולם, לא ניתן, לדידה, לבצע אכיפה כנגד כל עבירות הבנייה בירושלים . במקרה דנן, מדובר היה בעבירת בנייה חדשה, ועל כן פעלה הרשות להוציא צו הריסה מנהלי. על כן, לשיטתה , אין מקום לטענת אכיפה בררנית כנגד תוקפו של צו הריסה מנהלי שנחתם על ידי הוועדה לתכנון ובנייה . מכאן, שאין מקום לקבל את הבקשה לביטול צו הריסה מנהלי.

דיון והכרעה
אקדים אחרית לראשית ואציין , כי לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט קמא ובחנתי את החלטתו, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון לפניי , ועיינתי בטענות שהוגשו בכתב, הגעתי לכלל מסקנה שלא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט קמא, ועל כן דין הערעור להידחות.

תכליתו של צו ההריסה המנהלי, היא לאפשר לרשות להתמודד במהירות וביעילות עם תופעת הבנייה הבלתי חוקית ומניעת "קביעת עובדות בשטח", נוכח ריבוי עבירות הבנייה והיקפן. מכאן, שיש לאכוף צו הריסה מנהלי, במיוחד כאשר נדחתה בקשה לביטולו שהוגשה לבית המשפט קמא, במהירות, בסמוך לאחר שהפך סופי. ראו: רע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' עמאר חג' יחיא (מיום 14.6.15) (להלן: " פרשת חג' יחיא"), שם נקבע:

"... משהוצא צו הריסה מנהלי החלטה על ביטולו או על דחיית המועד של ביצועו אינה אמורה להתקבל בנסיבות רגילות. אי-ביצוע של צו הריסה מנהלי או דחייה נמשכת של ביצועו חותרים תחת המטרה שלשמה הוא הוצא - טיפול מהיר בעבריינות בניה - ומעבירים מסר בעייתי בכל הנוגע לאכיפה ולשלטון החוק. ניתן אפוא לומר שההחלטה לעשות כן צריכה להיות מבוססת על טעמים מיוחדים".

סעיף 229 לחוק, מתייחס לשלוש עילות לביטול צו הריסה מנהלי. בבואו של בית המשפט להכריע בבקשות מסוג זה, עליו לבחון את קיומה של אחת משלוש עילות אלה: האחת, אם הבנייה או השימוש "בוצעו כדין" , השנייה "לא התקיימו הדרישות למתן הצו", והשלישית "נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו".

בערעור דנן, לא חלקו הצדדים, כי העבודה בוצעה שלא כדין וללא היתר בנייה, וכי התקיימו הדרישות למתן הצו. עיקר המחלוקת בין הצדדים נגעה לקיומה של העילה השלישית, ולטענה כי נפל בצו ההריסה פגם חמור בשל אכיפה בררנית, שבשלה יש לבטל את הצו.

אכיפה בררנית – התשתית הנורמטיבית

אכן, לטענת אכיפה בררנית יש מקום בעת בירור תוקפו של צו הריסה מנהלי, וקבלת הטענה יכולה להוביל לביטול הצו, כפגם חמור בגינו יש לבטל את הצו מטעמי שוויון .

אמות המידה לבירור טענת אכיפה בררנית נדונו בע"פ 8551/11 סלכגי נ' מדינת ישראל (להלן: "פרשת סלכגי"), שם נקבע:

"באופן עקרוני, את טענת האכיפה הבררנית יש לבחון תוך התייחסות לשלוש שאלות: השאלה הראשונה היא מהי קבוצת השוויון שעמה נמנה מי שמעלה את טענת האכיפה הבררנית. בנסיבות העניין, יש לבחון בהקשר זה האם המערערים הם חלק מקבוצת השוויון של העיתונים מצד אחד או של משרדי פרסום אחרים מצד אחר. השאלה השנייה היא – באותם מקרים שבהם אכן הרשויות לא אוכפות או לא אוכפות באותה מידה כלפי כל מי שנמנה עם אותה קבוצת שוויון – כיצד יש לאבחן מצבים של אכיפה בררנית פסולה ממצבים רגילים ולגיטימיים של אכיפה חלקית מטעמים של מגבלת משאבים וסדרי עדיפויות. השאלה השלישית היא מהו הנטל הראייתי המוטל על מי שמעלה טענה של אכיפה בררנית – באופן כללי, ובמשפט פלילי בפרט..."

יודגש, כי נטל ההוכחה של טענת אכיפה בררנית מוטל על הטוען לה, וכי לרשות המנהלית עומדת חזקה לפיה פעולותיה נעשות כדין. אך לאחרונה, קבע בית המשפט העליון מפי כבוד השופט ג' קרא, במסגרת ע"פ 3507/19 עבד אלסמד בורקאן נ' מדינת ישראל (3.12.20), כי יש להניח תשתית ראייתית מספקת כדי להוכיח את טענת האכיפה הבררנית והנטל על הטוען לקיומה הוא כבד, ויש להוכיח כי לאורך זמן ובאופן שיטתי (או קרוב לכך) קיבלו הרשויות המינהליות במקרים דומים החלטות שונות מאלה שנתקבלו במקרה שלו . במקרה זה דובר בהליך פלילי, אך הדברים יפים לעניינינו:

"הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית שמורה למקרים חריגים (ע"פ 7621/14 גוטסדינר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 55 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז (1.3.2017); דנ"פ 7541/18 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 (20.2.2019)) והנטל המוטל על כתפי נאשם הטוען לקיומה הוא כבד, שכן לרשות עומדת חזקת התקינות המנהלית ביחס לפעולותיה (ע"פ 3215/07 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 37 (4.8.2008); ע"א 6132/16 פרדקין נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 34 (10.4.2018)). לכן, אין די בהעלאת הטענה בעלמא ויש להניח תשתית ראייתית מספקת (ע"פ 5502/12 גולן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 61 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז (29.9.2013); עע"מ 1786/12 ג'ולאני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 23 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז (20.11.2013)). תחילה, על הנאשם להניח תשתית ראייתית ראשונית ולהראות כי לכאורה בוצעה אבחנה בלתי ראויה בין שווים, אז – יעבור הנטל לסתור לכתפי הרשות..."

מן הפרט אל הכלל

במקרה דנן, עלינו לצעוד בנתיב כפי שהותווה, ולבדוק האם מתקיימת אכיפה בררנית בענייננו. כאמור, ראשית יש לבדוק מהי קבוצת השוויון עמה נמנה המערער. לטענת המערער, בקבוצת השוויון שלו נמנים אותם מבנים אשר בהם נבנתה מרפסת סוכה, וכנגדן לא ננקטה כלל אכיפה. לטענת המשיבה, המערער לא נמצא באותה קבוצת שוויון יחד עם כל בוני מרפסות הסוכה, אלא מכיוון שבמקרה דנן מדובר בעבירת בנייה שנתגלתה בעודה "טרייה", קבוצת השוויון היא בוני המרפסות שנתגלו כעבירות בנייה "טריות". מקובלת עליי טענת המשיבה. בעת קביעת קבוצת השוויון בה נמנה המערער, יש לקחת בחשבון את השוני בנסיבות המקרים השונים, ואין בעצם העובדה כי אנשים שונים ביצעו פעולה דומה, כדי לקבוע כי הם באותה קבוצת השוויון. בענייננו, אף שישנן מרפסות סוכה רבות כנגדן לא הוצא צו הריסה מנהלי, לא הוכח כי אותן מרפסות סוכה נתגלו על ידי הרשויות בזמן שאפשר לרשויות להוציא כנגדן צו הריסה מנהלי, כאמור בסעיף 221 לחוק התכנון והבנייה. המערער לא הוכיח , כי במסגרת קבוצת השוויון שלו (קרי, מרפסות סוכה אשר נתגלו בתוך מסגרת הזמן בו יכולה הרשות להוציא צו הריסה מנהלי) לא מתבצעת אכיפה, ומטעם זה בלבד ניתן ל דחות את טענת האכיפה הבררנית.

למען שלמות התמונה יודגש , כי אף אם הייתי קובעת שקבוצת השוויון של המערער היא כל בעלי מרפסות הסוכה בירושלים, לא היה בידי לקבל את טענת האכיפה הבררנית. כאמור, יש לאבחן בין אכיפה בררנית פסולה לבין אכיפה חלקית מטעמים של מגבלת משאבים וסדרי עדיפויות. בענייננו, לא הוכחה אכיפה בררנית, ולא הוכח כי ביסוד פעולות האכיפה עומדים שיקולים פסולים. אכן, לא מתבצעת אכיפה מלאה כנגד כל עבירות הבנייה בירושלים, וישנה אכיפה חלקית בלבד – אך אין בכך כדי למנוע מהרשות להמשיך ול אכוף את עבירות הבנייה, ואין בכך להקים טענה לאכיפה בררנית. כפי שקבע כבוד השופט א' רובינשטיין: "גם את טענת המבקש לאכיפה בררנית אין לקבל, שכן, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, מרגע שנקבע קיומו של אינטרס ציבורי בהריסת הבניה הלא חוקית, הנה לשם הוצאת הצו בעניין הקונקרטי אין משמעות של ממש לשאלה האם יש בניה בלתי חוקית נוספת אשר נגדה לא ננקטו הליכים." (רע"פ 3154/11 כמיס אליאס נ' מדינת ישראל (נבו 15.05.2011) ). מכאן, שגם אם, לכאורה, שגה בית משפט קמא עת קבע כי לא הוכח על ידי המערער שיתר מרפסות הסוכה בשכונת רמות בנויות ללא היתר בנייה, אין בכך להועיל לביסוס טענתו של המערער.

בענייננו, הוכח לפני בית משפט קמא, כי מתבצעת אכיפה במקרים דומים, ומוצאים צווי הריסה מינהליים ומוגשים כתבי אישום. המשיבה מסרה, בדיון לפניי, כי אך לאחרונה נפתחו 7 תיקים שונים בעניין זה ברחוב ירמיהו . בנוסף, עולה מעדותה של המפקחת לפני בית משפט קמא, כי בשל עבירות בנייה דומות שנאכפו באזור מגוריו של המערער, הוצאו לאחרונה צווי הריסה מינהליים והוגש כתב אישום בגין מרפסות סוכה. לאחרונה אף הוצא צו הריסה נגד מרפסת סוכה ברחוב אהרון אשכולי בשכונת רמות בירושלים (בב"נ 1290-11-20 מחמלי נ' מדינת ישראל).

הנה כי כן, גם אם נצא מתוך נקודת הנחה שהמערער הרים את הנטל להראות, כי לא כל עבירות הבניה הדומות נאכפות, הרי שהמשיבה הוכיחה על פי הנתונים שמסרה ולאור עדות המפקחת, שלא מתקיימת אכיפה בררנית בעניינו, אלא שלא ניתן, למרבה הצער , לאכוף את כל עבירות הבניה בתחומי העיר ירושלים .

בשולי הדברים, טען ב"כ המערער כי היה מקום לנקוט בנסיבות תיק זה בהליך פלילי רגיל, ולא היה מקום להוציא צו הריסה מנהלי. אין בידי לקבל טענה זו. כאמור, לצו הריסה מנהלי תכלית ייחודית וחשובה, המאפשרת את אכיפת דיני התכנון והבנייה "בזמן אמת" כדברי בית המשפט העליון בעניין חג' יחיא. עצם העובדה שבפני הרשות עמד נתיב אכיפה חלופי, אין בה כדי לפסול את בחירתה של הרשות לבחור בנתיב אכיפה זה, ו אין בכך כדי להוות "פגם חמור" בגינו יש לבטל את הצו. יודגש, כי גם האפשרות של נקיטת הליך פלילי כנגד החברה הבונה את מרפסות הסוכה, אין בה כדי לבטל את צו ההריסה המנהלי שהוצא כנגד המערער. אשר לטענותיו, כי הסתמך על דברי החברה הבונה, שאין צורך בהיתר למרפסת מסוג זה, ויש לברר טענות אלה במסגרת הליך פלילי. אני סבורה , שמקומן של טענות אלה בגדרי הליך אחר, במישור היחסים בינו לבין החברה, ואין בהן כדי להוות שיקול בסוג ההליך שהיה על המשיבה לנקוט כנגד המערער.

בטרם חתימה אתייחס לבקשתו של המערער לקבלת מידע מהמשיבה, בעניין האכיפה שנעשתה בתחום זה. בהקשר זה מסרה המשיבה , כי לא מצוי בידה פילוח המידע לפי אופי הבניה (מרפסת או מבנה) אלא מידע כללי, ועל כן אין בידה ליתן מידע שכזה ללא בחינת כל תיק ותיק . מכל מקום, לא היה מקום להגיש בקשה מסוג זה בגדרי הערעור. יוער, מבלי שיש בכך כדי להביע עמדה בעניין, שפתוחה בפני המערער האפשרות להגיש בקשה בגדרי הליך אחר, לפי חוק חופש המידע , וחזקה שהמערער יעשה כחוכמתו.

נוכח כל האמור לעיל, לא הוכחה כל עילה לביטולו של הצו אשר הוצא כדין, ועל כן לא מצאתי מקום להתערב בקביעות בית משפט קמא נושא הערעור. לפיכך, דין הערעור להידחות.

לאור הצהרת המערער בבית משפט קמא שהוא מעוניין לבצע הריסה עצמית, אני מורה כי מניין הימים לביצוע הצו יחל ביום 1.7.21.

בנסיבות העניין, לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

המזכירות תשלח את עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ח' סיוון תשפ"א, 19 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נסים מתתיהו
נתבע: הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים
שופט :
עורכי דין: