ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פיבר טכניק בע"מ נגד בל טכנולוגיות בע"מ :


לפני כבוד ה שופטת טל לוי-מיכאלי

מבקשת
(הנתבעת 2)

פיבר טכניק בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יונתן אבישר

נגד

משיבה
(התובעת)

בל טכנולוגיות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שי בר-ניר ואח'

החלטה

בפני בקשת הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת 2" או "המבקשת") לחייב התובעת (להלן: "התובעת" או "המשיבה") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט ובסך של 120,000 ₪ (כ - 5% מסכום התביעה) וזאת בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית בסך של 2,558,250 ₪ אשר הוגשה על ידי המשיבה (חברה בע"מ) כנגד המבקשת וכנגד הנתבעת 1 בטענה כי הסכם המיזם המשותף בין המשיבה לבין הנתבעת 1 הופר (להלן: " ההסכם") והגורם להפרה הינו התקשרות החלופית שנערכה בין המבקשת לבין הנתבעת 1.

למען שלמות התמונה יובהר כי עובר להגשת התביעה דנן, התנהל הליך בבית משפט זה בגדרי ת"א 59825-12-17 אשר במסגרתו תבעה המשיבה את הנתבעת 1 בגין אותה מסכת עובדתית ועתרה לסעד של אכיפת ההסכם (להלן: "ההליך הקודם"). במסגרת ההליך הקודם התקבלה בקשת המשיבה לפיצול סעדים והצדדים הופנו להליך בוררות. ביום 1.6.2020 ניתן פסק בוררות ובמסגרתו נקבע כי ההסכם בין הצדדים הופר על ידי הנתבעת 1 אך בנסיבות העניין אין מקום להורות על אכיפת ההסכם (להלן: "פסק בוררות"). פסק הבוררות אושר על ידי בית המשפט (ביום 4.9.20)

בהינתן פיצול הסעדים כאמור, הגישה המשיבה תובענה כספית כנגד המבקשת והנתבעת 1. מכאן הבקשה שלפני.
הצדדים לבקשה ולתובענה דכאן הינם התובעת - המשיבה היא חברה בע"מ העוסקת בתחום ייצור מוצרים עמידי קורוזיה מחומרים מרוכבים; בין היתר ייצור תעלות FRP ( fiber reinforced plastic). הנתבעת 2 - המבקשת היא חברה בע"מ אשר עוסקת גם היא בייצור תעלות FRP. הנתבעת 1 היא חברה המאוגדת בארה"ב והעוסקת בתחום עיצוב וייצור מערכות תיעול עמידות בפני קורוזיה ואש עבור תעשיית ההיי-טק.

טענות הצדדים

לטענת המבקשת ובתמצית, בהתאם לדין (סעיף 353א לחוק החברות) הכלל הוא הפקדת ערובה והחריג הוא אי הפקדתו והנטל להוכחת החריג מוטל על כתפי המשיבה. נטען כי הדברים נכונים ביתר שאת משעה שבעלת מניות המשיבה היא תאגיד זר, שנכסיה משועבדים ושכנגדה מתנהלים מספר הליכים משפטיים מה שעלול להעמיד בסימן שאלה את יכולת הפירעון שלה. לגופו של עניין נטען כי סיכויי התובענה נמוכים שכן פסק הבוררות וממצאיו אינם מחייבים את המבקשת מאחר וניתן ביחס למשיבה ולנתבעת 1 בלבד. עוד נטען כי המשיבה מנועה ומושתקת מלהעלות טענות כלפי המבקשת שכן במסגרת פסק הבוררות נקבע כי ההסכם הופר שלא באשמת המבקשת. לבסוף נטען כי התובענה אינה אלא שימוש לרעה בהליכי משפט ויש לחייב המשיבה בהוצאות.

לשיטת המשיבה ובתמצית, יש לדחות הבקשה שכן מצבה הכלכלי איתן וסיכויי התובענה גבוהים נוכח קביעות פסק הבוררות והראיות הרבות שצורפו לכתב התביעה; נטען, כי שיעור הערובה המבוקש אינו מידתי. המשיבה תמכה תשובתה בתדפיס רשם החברות; דו"ח כספי מבוקר של החברה לשנת 2019; שמאות הנכס בבעלותה; אישור יתרות בחשבון בנק על שמה.

הכרעה ודיון

הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה דחייה; להלן טעמי.

המסגרת הנורמטיבית

המסגרת הנורמטיבית לענייננו נטועה בסעיף 353א לחוק החברות אשר קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

תכלית הסעיף למנוע מחברות להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת בכדי לחמוק מתשלום הוצאות נתבעים בהליך. ולעניין זה ראו רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר, (פורסם בנבו, 13.7.08) –

"נדמה, כי הכוונה ב"כללים מיוחדים" הינה לחזקה שהייתה קיימת, לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות. הרציונאל לחזקה זו הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים."

וכפי שנפסק חברה-תובעת חייבת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אלא אם קמו נסיבות לפטור אותה מכך. עוד נקבע, כי סוגיית חיובה של חברה-תובעת נבחנת בשלושה רבדים: ראשית יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. שנית, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בהפקדת הערובה כאשר כזכור חיוב בערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג. שלישית, יש לבחון את סיכויי התביעה ובעניין זה הנטל מוטל על החברה-התובעת כאשר מדובר בבחינה לכאורית. משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה וחייב בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן בין כלל השיקולים בנסיבות העניין. לעניין זה ראו רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, (פורסם בנבו, 23.5.2011)) –

"...עוד נפסק כי סוגיית חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה נבחנת בשלושה רבדים; ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. שנית, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה, וההנחה היא כי לגבי חברות החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הינו החריג; לבסוף יש לבחון את סיכויי התביעה ובעניין זה הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה הוא נטל המוטל על כתפי החברה-התובעת, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עם זאת, גם משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין (עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בפסקה 13 לפסק-הדין)."

מן הכלל אל הפרט

בהתאם למסגרת הנורמטיבית שנסקרה לעיל, הכלל הוא הפקדת ערובה על ידי חברה תובעת והחריג הוא אי הפקדתה וזהו העיקרון המנחה גם לענייננו. הנטל לשכנע בדבר חלותו של החריג מוטל על כתפי הטוען זאת היינו - החברה (היא המשיבה) ובעניינו סבורני כי המשיבה השכילה להוכיח חריג זה כך שהתבססה היטב טענתה בדבר איתנותה כלכלית;

ראשית כפי שהוצהר ולא נסתר המדובר בחברה וותיקה בתחומה אשר התאגדה לפני למעלה מ-30 שנה (וראו תדפיס רשם החברות אשר צורף לתשובתה של המשיבה כנספח 1).

מהדו"ח הכספי המבוקר של המשיבה לשנת 2019 (נספח 2 לתשובה) עולה כי מצבת נכסיה השוטפים ושאינם שוטפים המסתכמים בסך העולה על 22,217,000 ₪ (וזאת ללא חברות מאוחדות) כאשר סך התחייבויותיה השוטפות ושאינן שוטפות מסתכם בסך של 4,442,000 ₪ בלבד; יוצא מן האמור, כי הונה העצמי של המשיבה מסתכם בסך של 17,775,000 ₪.

המשיבה הציגה דו"ח שמאות בדבר שווי נכס נדל"ן המצוי בבעלותה עליו מצוי מפעלה ומשרדה אשר שוויו המוערך בהתאם לדו"ח הנ"ל הינו למעלה מ-18,100,000 ₪ (נספח 3 לתשובה); את הפער בין שוויו בדו"ח השמאות ל בין אמור בנספח 1 השכילה המשיבה להבהיר בתשובתה (סעיף 14).

הוסיפה המשיבה והציגה אישור אקטואלי מהבנק בדבר יתרותיה ובסך של - כ-8,300,000 ₪ כאשר הלוואותיה עומדות על סך של כ-1,105,000 ₪ (נספח 4 לתשובה).

מסקנתי בנקודה זו כי המשיבה השכילה להוכיח את איתנותה הפיננסית.

ערה אני לטענות המבקשת בדבר מעורבות המשיבה בהליכים משפטיים דא עקא שאין בעובדה זו לבדה להקרין על יכולותיה הכלכליות של המשיבה כלל ועיקר.

ודוקו, אכן אין חולק וכאמור כבר לעיל כי ככלל יש לחייב חברה בע"מ בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות וכי פטור מהפקדתה הוא החריג. יחד עם זאת, בית המשפט לא "מתפרק" משיקול דעתו עת מוגשת בקשה כגון דא, ובחינת הנסיבות היא הכרחית. בחינת נסיבות ענייננו מצדיקה החרגתו של מקרה זה מכלל המקרים בהם מתחייבת הפקדת ערובה.

לעניין סיכויי ההליך, סעיף 353א לחוק החברות אינו מתייחס מפורשות לסוגיית סיכויי ההליך, עם זאת, הלכה היא כי בשלב זה אין להתעמק בסיכויי ההליך ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים במיוחד (ראו רע"א 10376/06 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים, (פורסם בנבו, 11.02.2009)). איני סבורה כי זהו סוג המקרים בהם ניתן לקבוע כבר בשלב דיוני זה את מובהקות הסיכויים בוודאי לא ניתן לקבוע כי סיכויי התביעה קלושים בהינתן פסק בוררות בו נקבע כי הנתבעת 1 לא הייתה רשאית לבטל באורח חד צדדי את מסמך ההתקשרות עם התובעת (פסקה 36 לפסק הבורר) – מה שמקרין מיניה וביה על סיכויי ההליך הנוכחי מול הנתבעת 1. גם באשר לנתבעת 2 (ולא במישרין משלא הייתה צד להליך הבוררות) נקבע כי הביטול החד צדדי של הנתבעת 1 הוא בשל "העדפת התקשרות בתנאים שונים כנראה עם חברה אחרת". (בהמשך אותה פסקה).

אכן לא די באמור לעיל כדי לבסס התזה המשפטית הקשורה בגרם הפרת חוזה על כלל נדבכיה אך מדובר בהחלט במצע שעל יסודו יתנהל ההליך הנוכחי שסיכוייו בעת הזו אינם קלושים.

ניתוח הנתונים לעיל מוליך למסקנה אשר פורטה כבר לעיל כי בפנינו מקרה החריג לכלל הנ"ל המצדיק פטור מהפקדת ערובה.

לא ראיתי צורך לקיום דיון בבקשה והכרעתי ניתנה על יסוד הבקשה והתשובה בלבד וזאת בהתאם לסמכות בית המשפט הקבועה בתקנה 50(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בגין שכ"ט ב"כ בסך של 7,000 ₪.

ניתן בסמכותי כרשמת.

ניתנה היום, ט' סיוון תשפ"א, 20 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פיבר טכניק בע"מ
נתבע: בל טכנולוגיות בע"מ
שופט :
עורכי דין: