ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שי אלי מזר בע"מ נגד נטלי אייל :

לפני כבוד השופטת תמר שרון נתנאל

המערערים

  1. שי אלי מזר בע"מ
  2. אילן מזר
  3. אליעזר מזר

ע"י ב"כ עו"ד יהודה שמעוני

נגד

המשיבים

  1. נטלי אייל
  2. גדי אייל

ע"י ב"כ עו"ד יהושע מרום

בית משפט קמא דחה את הטענה, עובדתית, בקבעו כי החברה לא הוכיחה שנגרמו לה הפסדים ובקביעה עובדתית זו אין עילה להתערב.

פסק דין

כללי

1. בפניי ערעור שהגישו חברת שי-אלי מזר , נגריה לרהיטים ובנין בע"מ (להלן: " החברה") ושני מנהליה ובעלי המניות בה - מר אילן מזר ומר אליעזר מזר (להלן: " מזר", בהתאמה) על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת מעין צור) מיום 08.11.2020, במסגרתו נדונו שתי תביעות שהדיון בהן אוחד ושעניינן סכסוך בין המשיבים לבין המערערים בנוגע להזמנת דלתות ורהיטים שהזמינו המשיבים מה מערערים והתקנתם בדירה חדשה שהמשיבים קנו (להלן: " הדירה").

2. התביעה בת"א 61695-02-16 הוגשה, ביום 29.02.2016, על ידי נטלי אייל בלבד (להלן: "נטלי") ובה תבעה נטלי, מהמערערים, פיצויים בגין פגמים ונזקים ברהיטים ובדלתות . התביעה בת"א 16868-03-16 הוגשה ביום 08.03.2016 על ידי החברה נגד אייל, בגין תשלום יתרת חוב על פי ה הזמנה, תשלום בגין בצוע עבודות נוספות ולפיצוי בגין אובדן ימי עבודה.

3. ביום 02.11.2014 מסרה החברה בידי נטלי הצעת מחיר לייצור והתקנה של פרטי ריהוט שונים (להלן: "ההצעה") וביום 4.11.14 נחתמה הזמנת עבודה, אשר כוללת את כל הפריטים שהוזמנו על ידי נטלי ומחיריהם (להלן: "ההזמנה") תמורת סך כולל של 105,728 ₪ (כולל מע"מ).

בנוסף, ביום 01.08.2014, נעשתה הזמנה נפרדת של 6 דלתות פנים שנרכשו בתמורה לסך של 19,400 ₪ (ממנו קוזז סך של 7,788 ₪, בגין התחשבנות עם הקבלן). (להלן: "הזמנת הדלתות"), כך שעלות הזמנת הדלתות היא 11,612 ₪.

4. נטלי טענה כי קיימים פגמים וליקויים רבים ברהיטים ובדלתות ש סופקו לה ומתוך התמורה הכוללת (117,340 ₪ = 11,612 ש"ח + 105,728 ₪) היא שילמה לחברה 99,000 ₪ בלבד, תוך שאת יתרת הסכום בסך של (18,340 ₪) היא עיכבה עד לביצוע תיקונים על ידי החברה.

5. החברה לא תיקנה את הרהיטים לשביעות רצונה של נטלי ועל כך , כמו גם על נזקים שנגרמו, לטענתה, לדירה במהלך הרכבת הרהיטים, הוגשה תביעתה, אליה צורפה חוות דעת מומחה שנערכה על ידי המהנדס מר אלכס גולדנברג (להלן: " גולדברג"), אשר קבע כי עלות תיקון הליקויים בייצור הרהיטים ובהרכבתם, היא 52,117 ₪ (כולל מע"מ ופיקוח הנדסי).

בהמשך ההליך הגישה נטלי חוות דעת נוספת (מיום 15.06.2016) , שנערכה על ידי המהנדס מר אלכסנדר הלר (להלן: "הלר") לגבי ליקויי בניה בדירה, הכוללת גם התייחסות לעבודות הנגרות. הלר מצא ליקויים בנגרות, שעלות תיקונם היא 48,200 ₪ (ללא מע"מ).

6. המערערים טענו שנטלי הסבה לחברה נזקים, עקב עיכובים בהתקנת הרהיטים והגבלת שעות העבודה והגישו חוות דעת שנערכה על ידי רואה החשבון מר יוסף בן דוד, בדבר אובדן הכנסות לחברת, בסכום של 81,769.83 ₪, כולל מע"מ .

7. בישיבת בית משפט קמא, שהתקיימה ביום 6.7.17, מינה בית המשפט, מיוזמתו וללא הסכמת שני הצדדים, את מר משה אברמוביץ, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: " מומחה בית המשפט"). וזו לשון כתב המינוי:

"המומחה מתבקש לחוות דעתו בסוגיות הבאות:
א. טענות אייל לגבי הליקויים בעבודות הנגרות שבוצעו בדירה, וככל שקיימים ליקויים כאלה - מה עלות תיקונם.
ב. טענות הצדדים לגבי ביצוע עבודות נוספות ו/או שינויים. ככל שבוצעו עבודות נוספות ו/או שינויים - האם בהזמנות העבודה יש התייחסות למחירם, וככל שאין – מהו המחיר של עבודות נוספות/שינויים אלה.
ג. משך הזמן הנדרש לצורך התקנת פרטי הנגרות בדירה.
ד. שעות העבודה הסבירות והמקובלות של נגריה ביום".

בהמשך הדיון ולאחר שהצדדים העלו טענות שונות, החליט בית משפט קמא כי:

"לגבי סעיף א' בהחלטתי הקודמת - המומחה מתבקש להתייחס גם לטענות בעניין אי התאמות של מה שבוצע למה שהוזמן, ולעלות תיקונן של אי התאמות כאלה, אם ישנן".

להשלמת התמונה אציין, כי לאחר שהמומחה המציא את חוות דעתו הוחלט כי חוות הדעת אינה שלימה והמומחה התבקש להשלימה, לאחר שתומצא לו הזמנת העבודה המהווה את ההסכם בין הצדדים (החלטה מיום 08.03.2018) והוא עשה כן בחוות דעת מיום 22.3.18.

8. בפסק דינו אימץ בית משפט קמא, כמעט במלואה, את חוות הדעת של המומחה מטעמו. תביעתה של נטלי התקבלה ברובה, בעוד שתביעת המערערים נדחתה ברובה. נטלי השלימה עם פסק הדין , אך לא כך החברה. הערעור מכוון רק לסכומים שנפסקו בפריטי הנגרות.

למען הדיוק אציין, כי התביעות נגד מזר ומנגד - התביעה נגד גדי אייל נדחו, בשל חוסר יריבות.

9. המערערים הגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, הוריתי כי ביצועו של פסק הדין יעוכב בכפוף להפקדת סכום פסק הדין בקופת בית המשפט, בנוסף לסכום הערבון שהפקידו המערערים עם הגשת הערעור.

בסופו של דבר הופקד, עבור עיכוב הביצוע, סך כולל של 80,508 ₪. אציין כי נטלי טוענת כי אין זה סכום כל פסק הדין (כולל שערוכים) אך אין בדעתי להידרש למחלוקת זו.

השאלות שבמחלוקת

10. מספר מחלוקות שנויות בין הצדדים, בערעור זה, ואלה הן:

א. כיצד על בית משפט לבחון חוו"ד מומחה שמונה על ידו בתביעה לפיצוי בגין ליקויים בעבודה (כאשר הוא סומך על חוו"ד המומחה), בנוגע לפערים בין חוו"ד המומחה בין הטענות שנטענו בכתב התביעה ו/או לבין חו"ד מומחה התובעים;

(1) האם, על בית המשפט לבחון את "השורה התחתונה" של עלות תיקון הליקויים , כפי שקבע המומחה מטעמו, מול הסכום שקבע, לעניין זה, מומחה התובעים, או שמא עליו לבחון, בנפרד, כל ליקוי וליקוי, אליו התייחס המומחה מטעמו, אל מול הסכום שנקבע בגין כל אחד מאותם ליקויים בחוו"ד מומחה התובעים .

(2) האם רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי בגין ליקויים שמצא המומחה מטעמו, על אף שליקויים אלה לא נתבעו במסגרת כתב התביעה ו/או לא מצאו ביטוי בחוות דעת מומחה התובעים והאם מוגבל בית המשפט, לעניין עלות התיקון, בסכום עלות התיקון שנ נקב בחוות הדעת של מומחה התובעים, על אף שהמומחה מטעמו קבע כי עלות התיקון גבוהה יותר.

ב. האם החברה זכאית לתוספת לסכום ההזמנה, בשל כך שנדרשה על ידי המשיבה לעבוד בשעות לא מקובלות.

ג. האם זכאית החברה לפיצויים בגין אבדן הכנסה עקב כך שנטלי לא אפשרה לחברה להתקין את הרהיטים בשעות מסוימות.

ד. כן יש לדון בטענות החברה לפיה שגה בית משפט קמא לגבי חיוב בפריטים מסויימים ו בטענתה נגד חיובה בפיצויים בגין עגמת נפש.

דיון והכרעה

11. בטרם אדון במחלוקות לגופן אבהיר, כי אי נני מוצאת כל מקום להתערב בהחלטתו העקרונית של בית משפט קמא לסמוך על חוות דעת המומחה מטעמו.

אמנם, גם כאשר מדובר בחוות דעת שניתנה ע"י מומחה מטעם ביהמ"ש, הסמכות האחרונה להכריע אם לקבל את חוות-הדעת או לדחותה נתונה לשופט היושב בדין, אולם ביהמ"ש לא ימהר להתערב בחוות דעתו [ראו, למשל, ע"א 402/85 מרקוביץ ואח' נ' עיריית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, 139)]. "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..." - ע"א 558/96 שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 565 (02.11.1998) (להלן: " עניין רוזנטל"). ראו גם: ע "א 293/88 - חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (31.12.1988) (להלן: " עניין ניימן").

מקל וחומר, ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית לסמוך על חוות דעתו של המומחה שמונה על ידה. ראו: ע"א 9814/04 צוות ברקוביץ מאגרי בניה בע"מ נ' ויקטור דמארי (9.4.2006) ; ע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5 (23.7.2006).

12. במקרה שבפניי, לא מצאתי בטיעוני המערערים כל עילה לסטות מכלל זה. טענותיהם לפיהן לא היה מקום שבית משפט קמא יסמוך על חוות דעתו של מומחה בית המשפט, בשל "מחדלים מהותיים" בחוות דעתו, כגון שהוא ערך את חוות הדעת הראשונה מבלי שהיה בפניו מסמך "הזמנת העבודה" (עניין שהושלם על פי החלטת בית משפט קמא מיום 8.3.18) או קבע עלויות גבוהות יותר מאלה שבחוו"ד המומחה מטעם המשיבה, אינן מצדיקות התערבות בשיקול דעתו של בית משפט קמא, לסמוך על חוות דעתו של המומחה שמונה על ידו, שהוא מומחה ניטראלי.

13. אלא, שכאמור, השאלה שמעורר ערעור זה היא אחרת; אין מדובר בשאלה של התערבות בשיקול דעתו של בית משפט קמא אם לאמץ את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, אלא בשאלה האם, בהסתמכו על חוות דעת מומחה בית המשפט, היה רשאי בית משפט קמא לפסוק ל משיבה סכומים העולים, בפריט כזה או אחר, על סכומי העלות שנקבעו בחוות דעת המומחה מטעמה, או לפסוק עלויות תיקון ליקויים שלא נזכרו בכתב התביעה או בחוות דעת המומחה מטעמה.

14. הפסיקה קבעה כי התשובה לשאלות הנ"ל תלויה בתוכן הסכמת הצדדים לענין מינוי המומחה , מקום בו מדובר במומחה מוסכם. "היקף סמכותו של המומחה, מתחם ההכרעה המוענק לו, נגזר מהסכמת הצדדים" - ע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5 (23.7.2006). מקום בו מדובר במומחה שמונה על ידי בית המשפט שלא בהסכמת הצדדים, תלוי הדבר בתוכן כתב המינוי של המומחה.

15. על החשיבות של האופן בו הוגדר היקף סמכויותיו של המומחה לעניין שהשאלות במחלוקת ניתן ללמוד מההליכים שהתנהלו בעניין זלוצין (שיפורטו להלן) במסגרת תביעה לפיצוי בגין ליקויי בנייה וערעורים שהוגשו.

בע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ (26.06.1996) (להלן: "עניין זלוצין הראשון") מונה מומחה מטעם בית המשפט, בהסכמת הצדדים, לאחר שכל צד הגיש חוות דעת מטעמו. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לא פסק פיצוי בגין ליקוי שהתגלה על ידי המומחה מטעמו ולא נכלל בחוות הדעת שהוגשה על ידי התובעים-הדיירים (להלן: "חוו"ד הדיירים").

הדיירים ערערו על כך וטענו כי כאשר מונה מומחה בהסכמה, משמעות הסכמה היא, כי קביעותיו תחייבנה את שני הצדדים (בכפוף לזכות לחקרו) ו פירוט הליקויים בחוות-דעתו של מומחה כזה, בא במקום פירוט הליקויים בכתב התביעה. בטענה זו הסתמכו הדיירים על פסיקת בית המשפט העליון בעניין ניימן הנ"ל, שם אמר בית המשפט כי: "משמתמנה מומחה מטעם בית המשפט אין הוא מוגבל בקביעותיו דווקא לאמור באותו מסמך. לא יעלה על הדעת שמומחה כזה יגלה ליקויים, וחובת תיקונם לא תחול על המערערת. אילו כך סברה המערערת מלכתחילה היה עליה לעורר טענה זו עובר למינויו של המומחה ולא בדיעבד ... סופו של דבר חיובה של המערערת לשלם פיצויים למשיבים הוא פועל יוצא מאימוץ מסקנותיו של המומחה וכאמור אין כל סיבה שנתערב בכך ". אציין, כבר כאן, כי בעניין ניימן נטען שליקויים שמצא מומחה בית המשפט לא מצאו ביטוי במכתב ששלחו הדיירים למערערת, קודם להגשת התביעה והדברים נאמרו בהקשר זה .

16. בית המשפט העליון קבע , בעניין זלוצין הראשון , כי השאלה מהו היקף סמכותו של המומחה והאם יש לפסוק פיצוי בגין ליקוי שלא מצא ביטוי בחוו"ד הדיירים, תלוי בהסכמת הצדדים "המפורשת או המשתמעת, של בעלי הדין בדבר תפקידו והיקף קביעותיו של המומחה המוסכם. אם ניתן להבין שבעל הדין סברו וקיבלו שקביעותיו של המומחה לעניין הליקויים יחליפו את הנטען בכתבי הטענות בנושא זה, בוודאי ייתן בית המשפט נפקות להסכמה כזו".

העניין הוחזר לערכאה הדיונית לשם השלמות ובכלל זה - לשם קביעה, האם הסכימו בעלי-הדין כי קביעות המומחה תבואנה תחת הנטען בכתבי-הטענות.

17. בית המשפט המחוזי, אליו הוחזר התיק דן בנושאים אשר הוחזרו לעיונו ובעניין היקף סמכותו של המומחה קבע, כי "סמכותו של הבורר תוחמה ל'פגמים הנטענים בכתבי התביעה'. המומחה לא מונה לקביעה כוללנית במה לקו הבניינים נשוא התובענה" ולכן שב ודחה את תביעת הדיירים לפיצוי בגין ליקויים שלא נכללו בכתב-התביעה.

18. על כך הגישו הדיירים ערעור נוסף - ע"א 1772/99 זכריה זלוצין ו-67 אח' נ' דיור לעולה בע"מ (4.6.2001) (להלן: "עניין זלוצין השני") שם חזרו והפנו לעניין ניימן.

בית המשפט העליון דחה את הערעור בקבעו כי " בעלי-הדין לא הסכימו על הרחבת המסגרת מעבר לנטען בכתב-התביעה" ואף לא היה בכוונתם לראות בחוות-דעתו של מומחה בית המשפט חוות-דעת מחייבת לכל דבר ועניין. הוסיף ואמר בית המשפט העליון, כי אפשר שבעקבות חוו"ד מומחה בית המשפט יכולים היו הדיירים לתקן את כתב התביעה, אולם "משלא עשו כן אין הם רשאים להיבנות ממימצאים בחוות-הדעת שלא פורטו בכתב-התביעה".

19. במקרה אחר, בו המומחית לא הוגבלה בהחלטה על המינוי ולא ניתן היה להסיק מההחלטה שהיא כבולה להסכמות כלשהן, דחה בית המשפט טענה שהיא חרגה מסמכותה. [ראו: ע"א 5509/09 ח'אלד עבד אלקאדר מוחמד תיים מסארווה נ' עזבון המנוח אבראהים חסן מסארווה (23.02.2014) (שם בסעי פים 14, 17)].

20. בעניין רוזנטל הנ"ל, נדחתה טענת התובעים כי לא היה מקום לחייבם בגין ליקויי תכנון, מאחר שטענה כזו לא נכללה בכתב התביעה. ביהמ"ש העליון דחה טענה זו, בקבעו כי הסכמת הצדדים, למינויו של המומחה, הייתה הסכמה רחבה אשר חלה על כל אשר ימצא המומחה, מבחינת ליקויים ומבחינת חלוקת אחריות בין הצדדים. בין היתר אמר בית המשפ ט, כי ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בעניין מינוי המומחה "כמו מלמדת מעצמה, כי הצדדים נמנו וגמרו ביניהם שחוות-הדעת תהווה תשקיף נאמן של המציאות הנדונה כלפי בית-המשפט, עד שזה האחרון יוכל לראותה כמשקפת נאמנה את מסכת העובדות המוגמרות והמוסכמות על הצדדים". ראו עוד: ע"א 1051/03 אולפן ראובן ועוד 35 אח' נ' כ.מ.ב.ק. לפיתוח ויזום בע"מ ( 01.08.2005). על אף הנטייה (המובנת והמעוגנת בפסיקה ) של בית המשפט, לקבל את חוות דעתו של מומחה אשר מונה על ידו ולפסוק פיצויים בהתאם לחוות הדעת נפסק, שם, כי בסופו של יום, הדבר תלוי בהסכמת הצדדים: "אם ניתן להבין שבעלי הדין סברו וקיבלו שקביעותיו של המומחה לעניין הליקויים יחליפו את הנטען בכתבי הטענות בנושא זה, בוודאי יתן בית המשפט נפקות להסכמה כזאת".

21. לעניין זה ראו גם את פסק דינו של השופט א' אליקים (כתארו אז) בת"א (שלום חיפה) 16863/01 גלוזמן בריקר ברוך ואידה נגד כץ מנחם (02.10.2005) , אשר קבע כי התובעים אינם זכאים לקבל פיצוי בגין ליקוי שנמצא על ידי מומחה בית המשפט, אך לא נכלל בחוות דעת המומחית מטעמם וזאת - מאחר שהם " לא נתנו הסכמתם כי חוות דעת מומחה בית משפט תחייב גם לגבי ליקויים שלא נתבעו" וכי " בהעדר הסכמת הנתבעים להרחבת החזית ולאימוץ חוות דעת מומחה בית המשפט יהא כתב התביעה כמסגרת מקסימלית".

22. הנה כי כן; התשובה לשאלה אם יש לקבל אותו חלק מחוות דעת מומחה בית המשפט, אשר לא נכלל בכתב התביעה או בחוו"ד מומחה התובעים, תלויה בשאלה מה הייתה הסכמת הצדדים לעניין מינויו של המומחה.

מקל וחומר - כאשר מדובר במומחה שמונה שלא בהסכמת הצדדים, יש לבחון את היקף סמכויותיו על פי כתב המינוי וככל שחלק מחוות דעתו חרג מהיקף זה - אין לקבלו.

23. כאמור - במקרה שבפניי מונה המומחה שלא בהסכמת הצדדים. עיון בכתב המינוי מעלה, כי בית המשפט הגביל את המומחה לבחינת הטענות שנטענו על ידי מי מהצדדים. המומחה הוסמך להגיש חוות דעת בעניין "טענות אייל לגבי הליקויים ... " ובעניין "טענות הצדדים לגבי ביצוע עבודות נוספות ו/או שינויים... ". וכן: "...המומחה מתבקש להתייחס גם לטענות בעניין אי התאמות של מה שבוצע למה שהוזמן... ".

מכאן, שהמשיבים אינם זכאים לפיצוי בגין ליקויים שלא נטענו בכתב התביעה או שלא צויינו בחוות דעת המומחה מטעמם.

24. לפיכך, בחנתי את הליקויים שמצא מומחה בית המשפט אל מול הליקויים הנטענים בכתב התביעה ובחוות הדעת של המומחה מטעם אייל.

מצאתי כי מומחה בית המשפט קבע פיצוי בגין ליקוי אחד בלבד שלא נטען על ידי נטלי והוא, כי המיטה בחדר שינה הורים אינה בנויה לפי מידון המזרן וקבע כי עלות התאמתה למידון המזרן היא בסך של 2,000 ₪ (חוות דעתו מיום 15.9.17). ליקוי זה אכן לא נ תבע בכתב התביעה ולא נטען בחוו"ד המומחה מטעם נטלי ולכן יש להפחית סכום זה מהפיצוי שנקבע על ידי מומחה בית המשפט, כך שמהסך של 47,600 ₪, אשר פסק בית משפט קמא, בסעיף 41 לפסק הדין, בגין הליקויים על פי חוו"ד המומחה, יש להפחית 2,000 ₪.

25. את שאר טענותיו של מזר בעניין זה מצאתי בלתי מבוססות; הליקוי בדלת חדר הממ"ד נזכר בסעיף 16 לכתב התביעה; הליקוי הבטיחותי במדפי הזכוכית שבויטרינה נטען, במפורש ובאריכות, בסעיף 34.5 לכתב התביעה; ליקויים שונים בדלתות נטענו בסעיפים 16; 18; 34.6 לכתב התביעה ובסעיפים רבים בחוות הדעת של המומחה מטעם אייל .
26. בהתייחס לשאר הליקויים, אני דוחה את טענת המערערים להפחתת הפיצוי בשל הערכוֹת גבוהות יותר בחוו"ד מומחה בית המשפט לעומת חוו"ד המומחה מטעם נטלי.
אין מקום שבית המשפט יידרש להשוואה בין הערכות עלות התיקון של כל פריט ופריט, כפי שהוערך על ידי מומחה בית המשפט, לעומת עלויות התיקון של כל פריט ופריט, כפי שהוערך על ידי מומחה מטעם מי מהצדדים. די בכך שהסכום הכולל של עלות התיקון, כפי שנקבע על ידי מומחה בית המשפט אינו עולה על הסכום שנתבע בגין כך, בכתב התביעה. קביעה אחרת תהא בלתי מעשית ותחטא למציאות.
27. חזון נפרץ בתביעות בגין ליקויי בנייה הוא פער ניכר (ולעיתים בלתי נתפס) בין חוות הדעת שממציאים הצדדים, דבר המחייב, דרך כלל, מינוי מומחה מקצועי מטעם בית המשפט. הלכה מבוססת היא, כי בדרך כלל יאמץ בית המשפט את חוות דעתו, בהיותו מומחה ניטראלי. מטבע הדברים, מאחר שמדובר בהתרשמות של המומחה ממהות הליקוי ובהערכתו בדבר הסכום שיידרש לשם תיקון כל ליקוי וליקוי, קיימים פערי הערכה בין המומחים השונים ואין מקום "לפרק" את הערכת מומחה בית המשפט לגורמים, אלא ראוי לקבלה, כפי שהיא, למעט באותם עניינים בהם קיימת טעות בולטת. ראו, לעניין זה דברים שנאמרו על ידי כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן בע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן (2.6.1996) כדלקמן:
"למרבית הצער, מעוררים פרוייקטים של בנייה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כוח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא – במקרים כאלה – כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים. התערבות ערכאת הערעור, תבוא, אם נפלה טעות היורדת לשורש הענין או הפוגעת באופן בוטה בזכות של מאן דהוא..." (שם, פסקה 4). ראו גם: ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ ואח' (1.12.2008).
28. אמנם, כלל הוא כי בית משפט לא יפסוק לתובע יותר מסכום הנזק שנתבע על ידו, אולם הבדיקה איננה צריכה להיעשות לגבי כל פריט ופריט (לא להפחתה ולא להוספה מקום שחוו"ד מומחה התובעים קבעה סכום גבוה יותר) אלא לגבי הסכום הכולל הנתבע.
בקבלו את חוות דעת המומחה מטעמו הפנה בית משפט קמא אל ע"א 8570/09 סמירה חגולי נ' עיריית ראשון לציון (15.3.2011) (להלן: "עניין חגולי"), שם הבהיר בית המשפט העליון כי במקרים מסוימים ניתן לחרוג מהכלל הנ"ל, באמרו: " ... אמנם, ככלל אין לפסוק סעד העולה על זה שאותו ביקש התובע בכתב התביעה. עם זאת, במקרים מסוימים ניתן לחרוג מן הכלל האמור. בהקשר זה, הצביעה ההלכה הפסוקה על שלושה תנאים מצטברים, אשר בהתקיימם עשוי בית המשפט לפסוק סעד הגם שלא נתבקש באופן מפורש: התנאי האחד הוא, כי הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת מחייבים את מתן הסעד. השני הוא, כי מדובר בסעד הנובע באופן ישיר מן הסעד שהתבקש. התנאי השלישי הוא, כי נתבררו כל הראיות הדרושות להכרעה באשר לסעד הנדון, כך שאין צורך בקיומה של התדיינות נוספת".
לטעמי, שלושת התנאים הנ"ל מתקיימים בענייננו, בכל הנו גע לליקויים הכלולים בכתב התביעה ובחוו"ד מומחה התובעים. עם זאת, במקרה דנן, נוכח כך שמינוי המומחה נעשה שלא בהסכמת הצדדים ונוכח כתב המינוי של המומחה, אשר הורה לו לבדוק את טענות הצדדים , לא ניתן לומר שמתקיים התנאי הראשון.

29. בנוסף, בעקבות קבלת חוות הדעת של מומחה בית המשפט, הייתה נטלי רשאית לתקן את כתב התביעה , אף מבלי לקבל רשות מבית המשפט [ראו תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984] ומשלא עשתה כן , הפרטים שלא נדרשו על ידה אינם מהווים חלק מגדר המחלוקת בין הצדדים ואין להעניק לה פיצוי בגינם.

פיצוי בגין אובדן ימי עבודה - אבדן הכנסה

בית משפט קמא דחה את הטענה, עובדתית, בקבעו כי החברה לא הוכיחה שנגרמו לה הפסדים ובקביעה עובדתית זו אין עילה להתערב.

בית משפט קמא ניתח, בהרחבה, את הראיות שהובאו בפניו בעניין זה וקבע כי החברה לא הוכיחה הפסדים בגין כך שנטלי אישרה לה לעבוד בביתה רק בין השעות 16:00-11:00. מדובר בקביעה עובדתית שלא נמצאה עילה להתערב בה.

מעבר לכך אומר, כי ממילא ספק רב אם החברה הייתה זכאית לתוספת תשלום בגין טענותיה (גם אם היו נמצאות נכונות עובדתית); ההסכם בין הצדדים לא נעשה על פי שעות עבודה או על פי ההשקעה של החברה בייצור הרהיטים או בהתקנתם , אלא מדובר בהסכם לאספקת רהיטים והתקנתם, כנגד תשלום כולל. החלטתם של המערערים ל היענות לדרישותיה של המשיבה, בעניין שעות העבודה, על אף שהן נראו להם מוגזמות, איננה מזכה אותם בתשלום כלשהו. יכולים היו המערערים לדרוש, בזמן אמת, תשלום נוסף עבור הגבלת עבודת ההתקנה לשעות מסויימות ו/או עבור השעות הבלתי שגרתיות בהן נדרשו, לטענתם, לעבוד או בשל דרישות של נטלי שנראו לה בלתי מוצדקות ומשלא עשו כן, יש לראותם כמי שמסכימים לכך במסגרת התמורה אשר סוכמה ביניהם ואין הם יכולים לתבוע תשלום על כך, בדיעבד.

אדון, כעת , בטענות נוספות שהועלו על ידי מזר נגד קביעותיו של בית משפט קמא.

השידה בסלון

31. החברה קובלת על כך שבית משפט קמא לא חייב את נטלי בתשלום עבור השידה בסלון, אשר הוחזרה לה, כפי שחייב אותה בתשלום עבור "האי" שהיה אמור להיות במטבח, על אף שגם האי הוחזר. נטלי טוענת, מנגד, כי בית המשפט לא חייבה לשלם עבור השידה, מאחר שהיא הוחזרה בהסכמת החברה, בשל פגמים רבים ואי התאמה וכי עובדי החברה הם אשר לקחו את השידה מהדירה. לכן, כך נטען, העובדה שמומחה בית המשפט לא ראה את השידה, איננה רלוונטית לסיטואציה שכזו.

32. עיון בפסק הדין מעלה, כי בית משפט קמא חייב את נטלי לשלם עבור "האי", לאחר שהביא בחשבון את ההזמנה ואת הראיות שהובאו לפניו מאחר שלא קיבל את טענתה לפיה ה אי הוחזר בשל פגמים (סעיפים 57-49). יצויין כי בשל כך שהאי הוחזר , מומחה בית המשפט לא יכול היה לבדוק את הטענות לפגמים בו.

אמנם, בית משפט קמא לא הרחיב בנימוק מדוע מצא לנכון שלא לחייב את נטלי בתשלום עבור השידה שהוחזרה, אך יש להניח שהוא קיבל את טענתה לפיה היא הוחזרה בהסכמה.

33. לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא בעניין זה.

"הארון הנעלם"

34. המערערים טוענים כי יש להוסיף 5,310 ₪ בגין ארון נוסף בחדר אורחים שסיפקה החברה לנטלי ואשר נטלי לא שילמה עבורו, תוך שהם מפנים להתייחסות בית משפט קמא לעניין זה בסעיף 74 לפסק דינו , שם נכתב: "באשר לדרישה לתשלום עבור ארון נוסף בחדר אורחים בסך 5,310 ₪ - לא מצאתי בראיות מזר פירוט באיזה ארון מדובר, ועל פי מה נקבעה העלות שנתבעת. הואיל ונטל ההוכחה מוטל על מזר, אני דוחה תביעה זו ".

נטלי מאשרת בטיעוניה שאכן הוזמן ארון לחדר האורחים בעלות של 5,310 ₪, כולל מע"מ, כפי שאמנם כתוב בסעיף 12 להזמנה מיום 4.11.14 אך טוענת שעלותו נכללת בסכום של 99,000 ₪, אשר אין חולק ששולם על ידה לחברה.

35. כפי שניתן לראות בהזמנה מיום 4.11.14, ההזמנה כוללת ארון בחדר הכביסה (ראו סעיף 5 להזמנה) ובנוסף לכך, ארון בחדר אורחים (סעיף 12 להזמנה) אשר הועבר לחדר הכניסה, כך שברור שסכום ההזמנה, בסך של 105,728 ₪, כולל את שני הארונות.

36. בניגוד לאשר נאמר על ידו בסעיף 74 לפסק הדין, כתב בית משפט קמא, בסעיף 75 לפסק הדין, כי: " הסכום שנתבע בכתב התביעה - 18,340 ₪, כולל את הארון הנוסף בעלות 5,310 ₪.

ואכן כך הוא - כפי צויין במפורש בסעיף 70 לפסק הדין, הסך הנ"ל של 18,340 ₪, הוא תוצאה של סכומי ההזמנות - הפרטים שבהזמנה והדלתות שבהזמנת הדלתות (בסך כולל של 117,340 ₪) פחות הסך הכולל ששולם על ידי נטלי (99,000 ₪), היינו - יתרת חובה של נטלי כלפי החברה הוא 18,340 ₪ (להלן: " יתרת החוב") והתמורה עבור הארון כלולה בסכום יתרת החוב.

37. מאחר שאין חולק שהארון סופק היה על בית משפט קמא לחייב את נטלי בתשלום התמורה עבורו. זאת, כמובן - בקיזוז עלות הליקויים (על פי חוו"ד מומחה בית המשפט) אך זו קוזזה על ידי בית משפט קמא בנפרד, במסגרת חיובה של החברה לשלם לנטלי את עלות הליקויים על פי חוו"ד המומחה.

לכן, הפחתת עלות הארון מיתרת החוב (כפי שעשה בית משפט קמא) שגויה ומקפחת את החברה. שגיאה זו מחייבת התערבות ערכאת הערעור, שכן היא מהווה חריג לכלל אי ההתערבות. [ראו: ע"א 56/82 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח עבדאללה מוסה רחאל (16.10.1986); ע"א 296/82 ד"ר ישעיה נבנצאל נ' ג'רסי ניוקליאר - אבקו איזוטופוס אינק (27.05.1986); ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים (14.06.1978) ע"א 79/56 המפקח על נכסי נפקדים, מחוז חיפה נ' מנחם צויברג (18.07.1957); ע"א 560/84 דייזי נחמן נ' קופת חולים של הסתדרות העובדים בארץ ישראל (02.06.1986); רע"א 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ (06.12.1985)].

חוב עבור הדלתות

38. מזר דרשו, בתביעתם, לחייב את אייל בסכום של 11,602 ₪ בגין הדלתות, על פי הזמנת הדלתות. התובעים טוענים כי שגה בית משפט קמא בקבעו, בסעיף 75 לפסק הדין, כי "לא מצאתי התייחסות לכך בראיות מזר", זאת - חרף הזמנת הדל תות (נספחים א', ב, ב1) שצורפו לערעור ואין חולק שהיו בפני בית משפט קמא.

המשיבה אינה מכחישה את ההזמנה ואף אינה מכחישה שהדלתות סופקו (אלה הדלתות לגביהן קבע מומחה בית המשפט כי קיימים בהן ליקויים) , אך טענה כי צדק בית משפט קמא שקבע כי החברה לא הוכיחה בראיות שנותר חוב כלשהו בגין הדלתות וכי ניתן לזה, ב גין הדלתות זיכוי בסך של 7 ,788 ₪. לטענתה, היא שילמה למזר, עבור הדלתות, סך של 12,788 ₪.

מדובר בטענה מטעה; בית משפט קמא לא קבע שהוא לא מצא ראיות להזמנת הדלתות, אלא קבע שהוא לא מצא ראיות ליתרת חוב בגין ההזמנה. הן בסעיף 70 לפסק הדין התייחס בית משפט קמא להזמנת הדלתות וציין כי "עלות פריטי הנגרות, בהתאם להזמנה, הינה 117,340 ₪: 11,612 ₪ עבור הדלתות והיתרה עבור הרהיטים. אייל שילמה סך של 99,000 ₪. יתרת החוב היא, איפוא, 18,340 ₪".

39. בסופו של דבר, בנוגע לתביעת הנגרייה קבע בית משפט קמא כי "על אייל לשלם לנגריה סך של 11,408 ₪ עבור ארון חדר הכביסה ועבור האי למטבח, ולהשיב את דלת הממ"ד או לשלם תמורתה 1,400 ₪".

כאמור - לכך יש להוסיף את עלות הארון, כאמור בסעיף 37 לעיל, היינו - סך של 5,310 ₪ (כולל מע"מ) שהרי, משהוכח, כאמור, כי הארון אכן סופק והותקן ושהוא כלול ביתרת החוב, על נטלי לשלם לנגריה גם עבור הארון .

הערה בשולי הדברים

40. בתשובתו לערעור הנגריה, תוהה בא כוחה של נטלי, הכיצד יתרת חוב בסך 6,612 בגין הדל תות "תפחה" בסיכומי מזר לסכום של 11,602 ₪.

אין יסוד לתמיהה זו; אמנם, מתוך הסך של 11,612 ₪ שהיה על נטלי לשלם עבור הדלת ות שולם על ידה סך של 5,000 ₪ (קבלה מיום 3.8.14) אולם סכום זה כבר הובא בחשבון במסגרת הסך הכולל של 99,000 ₪ שנטלי שילמה למזר, על פי גרסתה היא ( שהרי נטלי לא טענה שבנוסף לסך של 99,000 ₪ היא שילמה 5,000 ₪).

נזק לא ממוני

41. נזק לא ממוני מצוי בשיקול דעת הערכאה הדיונית, על פי התרשמותה. אכן, הנזק הלא ממוני כרוך גם בשיעור הנזק הממוני שנפסק, אולם משרוב הנזק הממוני שנפסק על ידי בית משפט קמא נשאר על כנו, אין מקום שאתערב בפסיקתו בעניין הנזק הלא ממוני.

42. התוצאה היא שאני מקבלת את הערעור באופן חלקי בלבד, כדלקמן:

א. מהסך של 47,600 ₪, אשר פסק בית משפט קמא, לנטלי, בסעיף 41 לפסק הדין, בגין הליקויים ברהיטים, על פי חוו"ד מומחה בית המשפט , יש להפחית 2,000 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין על ידי בית משפט קמא ועד לתשלום המלא בפועל [נכון להיום מדובר בסכום של 2032 ₪) .

ב. לסכום חובה של נטלי לחברה יש להוסיף סך של 5,310 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל [נכון להיום מדובר בסך 5,737 ₪) .

יתר חלקי פסק דינו של בית משפט קמא נותרים על כנם.

43. בשים לב לכך שרוב הערעור נדחה ורק חלקו הקטן התקבל, אני מחייבת את החברה לשלם לנטלי שכ"ט עו"ד בגין הערעור, בסך של 5,000 ₪ (הסכום כולל מע"מ) נכון להיום .

44. בהתאם - ניתנות בזה הוראות לגבי הפקדונות שהפקידה החברה בתיק בית המשפט, כדלקמן:

א. מתוך הערבון שהופקד לערעור תעביר המזכירות סך של 5,000 ₪ לנטלי, באמצעות בא כוחה, לכיסוי שכ"ט עוה"ד בגין הערעור.

יתרתו של ערבון זה תוחזר לחברה באמצעות בא כוחה.

ב. מתוך הפקדון שהופקד כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין תעביר המזכירות לחברה, באמצעות בא כוחה, סך של 7,769 ₪, בגין האמור בסעיף 42 לעיל.

יתרתו של פקדון זה תועבר לנטלי, באמצעות בא כוחה.

נוכח טיעוני הצדדים במסגרת בקשה מס' 10 בתיק זה, מובהר כי אין בהוראה זו כדי למנוע ממי מהצדדים לטעון, במקום המתאים, כל טענה שימצא לנכון.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט' סיוון תשפ"א, 20 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שי אלי מזר בע"מ
נתבע: נטלי אייל
שופט :
עורכי דין: