ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד בכור בראל מסיכה :

לפני כבוד ה שופט אלכס אחטר

המאשימה
מדינת ישראל

ע"י ב"כ כוחה מתמחה מר רמי משה

נגד

הנאשם
בכור בראל מסיכה

ע"י בא כוחו עו"ד מירון רוזנטל

בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי סעיפים 40ד' ו40 ה' לחוק.

גזר דין

מבוא:
הנאשם הודה והורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום לפיו, בתאריך 17.05.20 סמוך לשעה 09:20, נהג ברכב פרטי מסוג קיה מס' 26-620-72 בכביש 65 ק"מ 22 או בסמוך לכך. באותו מועד, נהג הנאשם בהיותו פסול לנהיגה מתוקף פסילה שהוטלה עליו למשך 4 חודשים, בתיק 3740-03-19 בגזר דין מתאריך 16.09.19 וטרם הפקיד רישיונו ומתוקף פסילה שהוטלה עליו למשך 3 חודשים, בתיק 7728-12-19 בגזר דין מתאריך 14.01.20 וטרם הפקיד רישיונו. דבר הפסילות הודע לנאשם בתאריך 28.01.20 על ידי השוטר שי נטל.
במעמד זה, נהג הנאשם כשהוא פסול לנהיגה, ללא ביטוח המכסה נהיגתו וללא רישיון נהיגה תקף אשר פקע בתאריך 15.10.16.

בנסיבות אלה, הואשם בנהיגה בזמן פסילה (2 עבירות) – עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (2023), נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (2 עבירות) – עבירה על סעיף 10(א) לפקודה (7102) ונהיגה ללא ביטוח (2 עבירות) – עבירה על סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל-1970 (2106).
ביום 11.08.20, הודה הנאשם בכתב האישום וביקש לצרף תיק 5896-03-20 בגין עבירות זהות מיום 27.01.20 שאף בו הודה. לאחר הצירוף הורשע הנאשם בשני התיקים. לבקשת בא כוחו נדחו הטיעונים לעונש לשם קבלת חוות דעת מאת הממונה על עבודות השירות בשאלת התאמתו לביצוע עבודות שירות ככל שכך יוחלט.

חוות דעת הממונה על עבודות השירות
בתאריך 12.10.20 נתקבלה חוות דעת הממונה על עבודות השירות אשר מצאה את הנאשם לא מתאים לביצוע עבודות שירות בשל התנהלותו בביצוע עבודות שירות שהוטלו עליו בתיק אחר ושבהן עמד אותה נקודת זמן בפני הפסקה מנהלית.
בדיון מתאריך 28.10.20 הציג הנאשם טופס בו מסכים הממונה על עבודות השירות במחוז צפון לאפשר לנאשם להמשיך בביצוע עבודות השירות ועל כן, נדחו הטיעונים לעונש לשם קבלת עמדת הממונה על עבודות השירות במחוז מרכז פעם נוספת.
בתאריך 29.11.20 התקבלה חוות דעת נוספת השוללת את התאמתו של הנאשם לביצוע עבודות שירות הפעם, על סמך מידע מודיעיני שהתקבל ממשטרת ישראל ושבעקבותיו, זו האחרונה התנגדה להשמתו של הנאשם.
בעקבות התנגדות זו, ניתנה כאמור חוות דעת שלילית תוך ציון שאף עבודות השירות בתיק האחר הופסקו מסיבה זו.
בדיון מתאריך 23.12.20 טען ב"כ הנאשם כי הידיעות המודיעיניות בגינן מתנגדת משטרת ישראל אינן ידיעות חדשות אלא ידיעות משנים 2018 ו-2019 ואף על פי כן, ניתנה בעבר חוות דעת חיובית בעניינו של הנאשם והוא אף ביצע חלקית את עבודות השירות. לאור טענות אלו, נדחו הטיעונים לעונש פעם נוספת לשם קבלת פרפרזה מתאימה מאת הממונה על עבודות השירות ו/או משטרת ישראל.
בתאריך 28.12.20 הוגשה חוות דעת בה עמדה משטרת ישראל על התנגדותה להשמת הנאשם בעבודות שירות וכך גם הממונה על עבודות השירות. עוד הודגש בחוות הדעת כי לממונה על עבודות השירות אין גישה לאותו מידע מודיעיני וככל שבית המשפט מעוניין בכך, עליו להורות לנציג המשטרה להגיע לדיון ולהביא עמו את המידע. עמדה זו הובעה גם בחוות הדעת מתאריך 07.01.21 שלוותה בפרפרזה מתאריך 06.01.21.
בתאריך 28.01.21 הוגשה בקשת דחייה מטעם הממונה על עבודות השירות בה נכתב כי לאור הסרת התנגדות משטרת ישראל מתאריך 27.01.21, הותר לנאשם להמשיך בביצוע עבודות השירות שהוטלו עליו בתיק האחר. לכן, מבקש הממונה להמתין בשאלת ההשמה בתיק זה עד לאחר סיום העבודות בתיק האחר.
בהמשך לבקשת הממונה ובהסכמת הצדדים, בדיון מתאריך 31.01.21 נדחו הטיעונים לעונש פעם נוספת למועד שצפוי להיות לאחר סיום עבודות השרות.
בתאריך 27.04.21 התקבלה חוות דעת חיובית מאת הממונה על עבודות השירות בה פורט השינוי בהתנהלות הנאשם בביצוע עבודות השירות בתיק האחר, תוך שנתבקש (גם לבקשת הנאשם) הטלת עונש עבודות שירות במצטבר, על מנת ליצור רצף, ככל שיוטל עונש זה.

טיעונים לעונש וראיות הצדדים:
בתאריך 28.04.21 נשמעו הטיעונים לעונש.
בטיעוניה, הפנתה ב"כ המאשימה לעבירות בהן הורשע הנאשם, לביצוען פעם אחר פעם על אף מודעותו של הנאשם לפסילות שהוטלו עליו ולעובדה שרישיונו פקע תקופה ארוכה.
הנאשם מחזיק ברישיון רק משנת 2014 וצבר כבר 28 הרשעות קודמות. כמו כן, לחובתו הרשעה פלילית בגינה הוא מבצע עבודות שירות (ת/1).
ב"כ המאשימה עתרה לקביעת מתחם ענישה שינוע בין 15 ימי מאסר בפועל לבין 20 חודשי מאסר בפועל, פסילה בפועל בין 6 חודשים לבין 60 חודשים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס.
בשל עברו של הנאשם והחזרתיות בביצוע העבירות ביקשה ב"כ המאשימה למקם את הנאשם ברף בינוני גבוה של המתחם ולהטיל עליו מאסר בפועל למשך שנה, פסילה בפועל לתקופה שלא תפחת מארבע שנים תוך הפעלת פסילות מותנות במצטבר וכן עונשים מותנים משמעותיים.

ב"כ הנאשם טען שבתי המשפט כבר ציינו כי תפקידה של המאשימה איננה הכנסתם של הנאשמים לבית הסוהר וכי אילו היה מוגש תסקיר מאת שירות המבחן, הרי שתסקיר זה היה מפרט על שיקום שערך ועודני עורך הנאשם בחייו.
ב"כ הנאשם פירט לגבי נסיבותיו האישיות והמשפחתיות כאשר הנאשם הינו בחור צעיר, בעל נסיבות חיים מורכבות שסועד את אביו ומטפל בשלושת ילדיו הקטנים, הקטן שבהם כבן חצי שנה. הנאשם מעוניין לשנות את האופן בו התנהל ולכן הפקיד את רישיונו זה מכבר בכל התיקים שצוינו בכתבי האישום בהם הורשע, כמו גם ביקש לפסול את עצמו עד לתום ההליכים. ב"כ הנאשם ביקש לקרוא את חוות הדעת של הממונה על עבודות השירות כמען תסקיר ולראות בהן את השינוי שחל בנאשם. הנאשם טרם סיים עבודות שירות שהוטלו עליו בתיק אחר בשל נסיבות חייו ואולם, כפי שתואר בחוות הדעת, הנאשם חדל מהתנהלות בעייתית שתוארה לאורך ההליך וכעת הוא לוקח אחריות על חייו, ועל חיי משפחתו ומתייצב לעבודות השירות באופן רציף ומיטבי מזה מספר חודשים.
ב"כ הנאשם הסכים עם מתחם הענישה לו עתרה המאשימה, אך סבר שלאור התנאים המגבילים בהם נתון הנאשם מזה תקופה ארוכה ללא הפרה, ההפקדות שביצע, העובדה שחדל לבצע עבירות ומגיע לעבודות השירות בתחבורה ציבורית, לקיחת האחריות על חיי משפחתו, גילו הצעיר וילדיו הקטינים יש למקם את הנאשם בתחתית המתחם. עוד הפנה ב"כ הנאשם לבקשת הממונה וביקש אף הוא ליצור רצף בעבודות השירות. ב"כ הנאשם ביקש גם לחפוף את עבודות השירות וציין כי יש בעניין זה פסיקה אך לא הגיש ולא הפנה לפסיקה שכזו. לבסוף, ביקש ב"כ הנאשם להתחשב בנאשם לעניין משך הפסילה ולהפעיל את חלקן של הפסילות המותנות בחופף, לפנים לשורת הדין, על מנת להותיר לנאשם שהסדיר חובותיו ומשקם את חייו, נקודת אור.

דיון והכרעה:
תיקון 113 לחוק העונשין, עיגן את הבניית שיקול הדעת השיפוטי והעניק מעמד בכורה לעיקרון ההלימה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בהתאם לתיקון לחוק, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשי העבירות שביצע הנאשם. לשם כך יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ט' לחוק העונשין.

בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי סעיפים 40ד' ו40 ה' לחוק.

קביעת מתחמי ענישה בתעבורה איננה מלאכה קלה כפי שכבר נכתב לא מעט ועיון בפסיקה מגלה כי לרוב, לעבירות נהיגה בזמן פסילה נלוות עבירות חמורות נוספות דוגמת גרימת תאונה והפקרה, נהיגה בשכרות, המלטות וכו'.

עבירה של נהיגה בפסילה וללא ביטוח הוגדרה בפסיקה כעבירה מסוכנת, "פצצה מתקתקת", אשר גלום בה פוטנציאל רב של סיכון ואף פגיעה ממשית במשתמשי הדרך, בהולכי הרגל ובביטחון הציבור במיוחד אם יפגע אחד מהמשתמשים בדרך ולא יהיה לו כיצד להיפרע לאור היות הנאשם נוהג ללא פוליסת ביטוח ברת תוקף.

יתר על כן, אין לשכוח שהנאשם נהג כארבעה חודשים בלבד לאחר שהורשע בתיק 7728-12-19, בגין נהיגה בפקיעה, הרשעה זהה להרשעות בתיקים 3740-03-19, ו- 11295-01-19 בהם הורשע ונשפט בהם בין היתר לפסילות בפועל ופסילות מותנות ודבר הפסילות הודע לו. כדברי בית המשפט המחוזי "נראה שהמשיב הפך את הנהיגה ללא רישיון ל"מפעל חיים". שלטון החוק לא מעניין אותו. הצורך ברישיון נהיגה אינו מטריד אותו, הוא ממשיך לנהוג כשאין הוא מבוטח, מסכן את ביטחונם של עוברי הדרך ושלו גם כן שוב ושוב, גם אם אצא מהנחה שהנני חייב לצאת ממנה, שנהג רק באותם מקרים שבהם נרשמו דו"חות" (עפ"ת 32611-08-10 מ"י נ' שלמה גיא [31.10.10]).

עבירה של נהיגה בזמן פסילה הוגדרה בפסיקה כעבירה מסוכנת אשר גלום בה פוטנציאל רב של סיכון ואף פגיעה ממשית במשתמשי הדרך, בהולכי הרגל ובביטחון הציבור. בנוסף, גלום בה זלזול בהחלטות השיפוטיות והפרתן מצביעה אף היא על מסוכנות הנובעת ממעשי הנאשם מעצם אי הפנמת חומרת המעשה ותוצאותיו הפוטנציאליות הקשות.

לעניין זה, אפנה לדברים הבאים, כפי שנאמרו ברע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מ"י, (פורסם באתר נבו):

"העבירה אותה עבר המבקש היא חמורה ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רשיון טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט. עניינו של המבקש חמור פי כמה, נוכח העובדה שנהיגתו במצב של פסילת רשיונו נעשתה בעת שהיה תלוי נגדו מאסר על תנאי של 12 חודשים בגין עבירה קודמת של נהיגה בזמן פסילת רשיון. בנסיבות אלה, אין צורך בחיזוק נוסף למסקנה המתבקשת כי מדובר בנאשם המזלזל זלזול עמוק בחוק, בצווי בית המשפט, ובחובתו הבסיסית לקיים את הכללים שהחברה קבעה להבטחת חייהם ושלומם של בני הציבור".

כמו כן, ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן נקבע לעניין חומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה והסיכון הגלום בה כדלהלן:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב...".

לפני כשנה וחצי קבע בית המשפט העליון ברע"פ 5635/19 ליאור יעקובוב נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 4.9.19 [פורסם בנבו]): "אין להקל ראש במעשיו של המבקש אשר נהג ברכבו חרף פסילת רישיונו ובעוד עונשי מאסר מותנים תלויים ועומדים נגדו, תוך התרסה נגד רשויות החוק והפגנת זלזול בהחלטות בית המשפט. לכך מצטרפת חומרתה הרבה של נהיגה ללא תעודת ביטוח בת-תוקף, העלולה לעורר קשיים במימוש הפיצויים במקרה של תאונת דרכים (וראו רע"פ 1483/19 ליפשיץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.3.2019); רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.1.2011)).

לטעמי, מעשים אלו של המבקש מצדיקים בנסיבות העניין ענישה מרתיעה הכוללת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, ואף ספק אם נכון היה לחפוף את עונש המאסר בפועל שנגזר עליו בהליך דנן יחד עם עונש מאסר מותנה אשר היה תלוי ועומד נגדו מהליך קודם.

חפיפת העונש המותנה, ולבטח במלואו, יש בה כדי לפגום ביסוד ההרתעה כנגד הנוהגים ברכבם בזמן פסילה תוך זלזול בוטה בהחלטות שיפוטיות הניתנות בעניינם."

בענייננו הנאשם נהג בתאריכים 27.01.20 ו-17.05.20 בעוד שפסילות בפועל לתקופות של חודשיים, 3 חודשים ו- 4 חודשים וכן פסילות מותנות מרחפות מעל ראשו אך לא מרתיעות אותו.
לפיכך, מתחם העונש ההולם לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, בנסיבות התואמות לענייננו, כפי שנקבע בפסיקה נע בין 3 ל- 18 חודשי מאסר בפועל. באשר לתקופת הפסילה נקבע בפסיקה כי מתחם העונש ההולם נע בין 12 חודשים ל- 60 חודשים, בצירוף עונשי פסילה מותנים וקנס.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה – סעיף 40יא לחוק העונשין:
הנאשם, מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2014 ולחובתו 28 הרשעות קודמות לרבות נהיגה בפקיעה, התנהגות הגורמת נזק, נהיגה בקלות ראש, אי ציות לתמרור עצור, נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה בכיוון ההפוך בכביש חד סטרי ועוד כהנא וכהנא. למעשה, זוהי הרשעתו הראשונה של הנאשם בנהיגה בפסילה ואולם, כפי שניתן להיווכח, ותק נהיגתו הקצר של הנאשם מתאפיין בהרשעות קודמות רבות ומעידות על מסוכנות נהיגת הנאשם.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, צירף תיק וחסך מזמנם של בית המשפט והעדים ויש לזקוף זאת לזכותו.

מאז הרשעתו של המבקש בתיק זה חלפה שנה תמימה ואולם, התמשכות ההליך נגרמה עקב התנהלות הנאשם למול הממונה על עבודות השירות בתיק האחר ועל כן, לא אזקוף את התמשכות ההליך לזכותו של הנאשם. עם זאת, מאז מעצרו, מצוי הנאשם בתנאים מגבילים תקופה ארוכה ללא כל הפרה ויש בנתון זה כדי להעיד על השיקום שעורך הנאשם.
עוד על הליך השיקום יעידו חוות הדעת של הממונה. בתחילה תיארו את הנאשם כמי שאיננו מבצע את העבודות שהוטלו עליו ובגין כך נתבקשה הפסקה מנהלית ולאחר מכן הפסקה שיפוטית בהליך האחר, עבור במלחמת הנאשם ובא כוחו על מנת שיותר לנאשם לסיים את העבודות שהוטלו עליו, ועד לחוות הדעת האחרונה בה נכתב כי הנאשם מבצע את עבודות השירות מדי יום, באופן מיטבי ולשביעות רצון מעסיקו. בנוסף, הנאשם הפקיד רישיונו בכלל תיקיו ולא נפתחו כנגדו תיקים חדשים.

בעת קביעת העונש המתאים, בתוך מתחם הענישה, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין אשר ביקש להבנות את שיקול הדעת השיפוטי, יש לקחת בחשבון ולבדוק האם במקרה הקונקרטי הטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, גם אם מדובר בתקופה קצרה, יהיה בה כדי לקבוע שהנזק עולה על התועלת.
בענייננו, שוכנעתי ששליחת הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה ארוכה, תיטול את התקווה ואת המוטיבציה של הנאשם להמשיך באורח חיים נורמטיבי ותחשוף אותו מחדש לתרבות עבריינית. תוצאה זו איננה מאינטרס הציבור. כמו כן, יש לבחון את השלכות העונש על הנאשם ובני משפחתו. כאמור, הנאשם בחור צעיר כבן 23 אשר כבר מבצע עבודות שירות במסגרת תיק אחר ובית המשפט לוקח בחשבון גם את השפעותיהם של תקופות מאסר ארוכות על עתידם של אנשים צעירים והרצון לאפשר להם להשתקם בהמשך. בנוסף, הנאשם אב לשלושה קטינים צעירים מאוד אשר העונש שיוטל על הנאשם ישפיע גם עליהם.

הנאשם ביצע עבירות חמורות וזאת כארבעה חודשים בלבד לאחר שפיטתו בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה וכאשר גיליונו התעבורתי מעיד על אופן נהיגה מסוכן, לא כל שכן לנוכח ותק נהיגתו הקצר של הנאשם. לטעמי, אינטרס הציבור מחייב את הרחקתו של הנאשם מהכביש לתקופה ארוכה.

כדברי בית המשפט העליון ברע"פ 5300/18 סלאמה נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 12.07.18 [פורסם בנבו]):
"העבירה אותה עבר המבקש היא חמורה, ועל הדבר לבוא לידי ביטוי בהטלת ענישה מרתיעה. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סיכונים רבים לביטחונם של הנוסעים ושל הולכי הרגל, ובפרט אמורים הדברים נוכח הקטל המתמשך בכבישי הארץ, ונוכח האינטרסים המשמעותיים שנפגעים מביצוע העבירות בהן הורשע המבקש, כמו גם שכיחותן הגבוהה.

יתר על כן, ולא פחות מכך, נהיגה בפסלות משקפת יחס של זלזול בחיי אדם והיא בבחינת ביזוי החוק וצווי בית המשפט. אדם הנוהג בכביש, על אף שרישיונו נפסל, מוכיח כי לא ניתן להרחיק אותו מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב (רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] (7.3.2004)).
על כן, נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי "מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רישיון לפי פקודה זו ... דינו – מאסר שלוש שנים". אף ההלכה מורה, כי בעבירות של נהיגה בפסילה כי יש להטיל עונשי מאסר לריצוי בפועל (רע"פ 5090/04 צאנע נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (31.5.2004)).
המבקש נהג ברכב בעת שנפסל לנהיגה, וממילא נהג בלא רישיון ובלא ביטוח. כעולה מפסק הדין של בית המשפט המחוזי, למבקש שלוש הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, האחרונה שבהן בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בקלות ראש ובמהירות בלתי סבירה ואי הגשת עזרה לנפגע תאונת דרכים. בגין הרשעתו זו ריצה המבקש מאסר בפועל למשך 3 חודשים בעבודות שירות והוטל עליו מאסר מותנה בן 7 חודשים. בנוהגו, שוב, בזמן פסילה, ביטא המבקש כי אין עליו מורא הדין ומורא בית המשפט, ואת יחסו המזלזל לשלום הציבור."

כפי שנאמר, הנאשם ביצע עבירות חמורות פעם אחר פעם. עובדה זו, יש בה די כדי לדון את הנאשם לתקופת מאסר בפועל. עם זאת, נתבקש בית המשפט על ידי ב"כ הנאשם להטיל על הנאשם עבודות שירות ולחפוף את עבודות השירות שיוטלו עם עבודות השירות אותן מבצע כעת הנאשם בגין התיק האחר וזאת משיקולי שיקום וכבר נאמר כי הרתעת הציבור אינה חזות הכול ו"יש לשקול כל מקרה על פי נסיבותיו המיוחדות ונסיבותיו האישיות של הנאשם כאינדיבידואל ולאזן בצורה ראויה ביניהן לבין מדיניות הענישה האמורה" (עפ"ת 1267-05-16 חיזגילוב נ' מ"י).
וראה גם דברי כבוד המשנה לנשיא בדימוס, כבוד השופט אילון בע"פ 344/81 מדינת ישראל נ' סגל, פ"ד לה(4) 313, 321 (1981):
"מדידת מידת העונש קשה היא לשופט כקריעת ים סוף. משבא הוא לשקול, אם להרשיע או לזכות, מצויים בידיו עקרונות וכללים, פרטי דינים ודקדוקי דקדוקים של תלי תלים של הלכות, שאותם הוא מיישם לעניין המסוים שלפניו. לא כן משסיים מלאכה זו, ועלה בידו, שיש להרשיע את הנאשם. המחוקק מסר בידו מידת עונש – במיוחד כשמדובר בעונש מאסר – שיש לה שיעור למעלה ואין לה שיעור כל שהוא למטה (פרט למקרים יוצאים מן הכלל); ובמסורת הפסיקה נקבעו כללים כלליים בדבר אופיה של העבירה, טיבו של העבריין ושלומו של הציבור. כל אלה יפים הם לעיון ולדיון, אך קשים הם ביותר ליישמם להלכה ולמעשה, שהרי מעצם טיבם ומהותם אין בהם כדי לכוון את דעתו והכרעתו של השופט אלא בצורה כללית ביותר. ואם אמנם מציאות זו של הכוונה כללית וסתמית לשופט בהטלת העונש קשה היא לו, הרי חיונית והכרחית היא לעצם מלאכת הענישה: באה היא ללמדך, שכל מקרה ומקרה צריך להיות נדון לגופה של העבירה ולגופו של העבריין, והכללים שבדרכי ענישה אינם אלא בבחינת נקודות מוצא בלבד".

לאחר בחינת עניינו של הנאשם, לא מצאתי שיש בנתוניו כדי לחפוף את תקופת המאסר שתבוצע בעבודות שירות. עבודות השירות אותן מבצע הנאשם כעת הוטלו עליו בשנת 2019 והתמשכו עקב התנהלות הנאשם עצמו. התנהלות שכזו איננה צריכה לזכות את הנאשם בפרס.
עם זאת, בנקודה זו שבה הנאשם עושה מאמצים להימנע מביצוע עבירות ומשקיע בניסיונות לשפר את חייו וחיי משפחתו ומעוניין "לנקות שולחן" ולפתוח דף חדש כפי שזה בא לידי ביטוי גם בחוות דעת הממונה, הרי שיש להושיט לו יד ולו בשל הסיכוי לשיקומו. מתן הזדמנות זו תתבטא בחפיפת חלקן של הפסילות המותנות מאחר וסבורני שיש לתת לנאשם אופק אליו יוכל לצפות ככל שאכן יחדל מביצוע עבירות.

משנאמר כל זאת, ולאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים אשר צוינו לעיל, תוך עריכת איזון בין רכיבי הענישה השונים, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר למשך 4 חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות וזאת במצטבר לעבודות השירות אותן מרצה הנאשם כיום, אשר הוטלו עליו בהליך אחר שהתנהל נגדו בבית משפט השלום בנתניה. עבודות השירות יבוצעו בחברת המשקם בנתניה באזור התעשיה הישן. באחריות הממונה על עבודות השירות ליישם החלטה זו באופן שישמר הרצף בריצוי עבודות השירות אשר ירוצו כאמור במצטבר ולא בחופף.

2. מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה על עביר ות של נהיגה בזמן פסילה ו/או נהיגה ללא רישיון נהיגה מעל שנתיים, עבירות לפי סעיפים 67 ו/או 10(א) לפקודת התעבורה .

4. פסילה בפועל לתקופה של 14 חודשים. הפסילה תחושב החל מיום 18.05.20 (המועד בו נפסל הנאשם מלנהוג עד לתום ההליכים , כך שאין צורך בהפקדה נוספת).

5. אני מורה על הפעלת הפסילה המותנית למשך 3 חודשים אשר הוטלה על הנאשם בתיק מספר 7728-12-19 אשר תרוצה במצטבר לפסילה האמורה בסעיף 4 לעיל . כמו כן, אני מורה על הפעלת הפסילה המותנית למשך 8 חודשים אשר הוטלה על הנאשם בתיק מספר 3740-03-19 אשר תרוצה באופן שמחציתה תרוצה בחופף לתקופת הפסילה האמורה בסעיף 4 לעיל ומחציתה תרוצה במצטבר לתקופת הפסילה האמורה בסעיף 4 לעיל .
בסופו של דבר ירצה הנאשם פסילה בפועל לתקופה כוללת של -21 חודשים אשר תחושב מיום 18/5/20 וזאת ללא צורך בהפקדה נוספת. ככל שתלויות נגד הנאשם פסילות נוספות הרי שאלה ירוצו במצטבר ובאחריות הנאשם ובא כוחו להגיש בקשה מתאימה למשרד הרישוי לצורך ביצוע חישוב הפסילות.

6. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 חודשים על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור אותן עבירות שעליהן הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ויורשע בגינה.

7. קנס בסך 2,000 ₪. סכום הקנס יקוזז מסכום הפיקדון אשר הופקד בתיק מ"ת 7343-05-20 והיתרה תוחזר לב"כ הנאשם וזאת בהעדר החלטה אחרת לסתור ובכפוף להוראות כל דין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, ט' סיוון תשפ"א, 20 מאי 2021, במעמד הנוכחים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: בכור בראל מסיכה
שופט :
עורכי דין: