ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אושר בן -אימי גואטה ניסנוב נגד מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון :

לפני כבוד סגן הנשיא השופט אליהו בכר

עותרים

1.אושר בן -אימי גואטה ניסנוב
2.חדוה גואטה ניסנוב
שניהם ע"י ב"כ עו"ד גילה גואטה

נגד

משיבה

מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון
ע"י ב"כ עו"ד יעל קרת מפמת"א (אזרחי)

פסק דין

האם קבלת דמי אבטלה בתקופת הקורונה, לעומת גמלת הבטחת הכנסה כנדרש בנוהל, יכולה להיחשב כעמידה בקריטריונים לצורך קבלת דירה בדיור הציבורי – זו השאלה המרכזית בעתירה שלפניי.
הרקע בתמצית
העותרים הם זוג נשוי, ילידי השנים 1995 ו-1996 ולהם 4 ילדים קטינים (הבכו 5 ). העותרים גרים בשכירות בנתניה. במועד הגשת הבקשה לדיור ציבורי מושא העתירה דנן , הייתה העותרת בהריון עם הילד הרביעי. שני העותרים אינם עובדים – העותר הוא תלמיד בכולל (תורתו אומנותו) ומקבל מלגות בהיקף משתנה; העותרת עבדה בעבר במשק בית במשרה חלקית והשתכרה כ-4,000 ₪ בחודש , יצאה לחופשת לידה עם בנה השלישי ב חודש אוקטובר 2019 ומאז אינה עובדת, מחודש מרץ 2020 משולמים לה דמי אבטלה ע"ס 2,800-3,700 ₪ במסגרת התקופה המוכרת לאור מגפת הקורונה .
בשנת 2016, בהיותם זוג נשוי טרי עם בתם הבכורה, קיבלו העותרים אישור חריג לסיוע בשכר דירה ע"ס 740 ₪ לחודש למשך שנה – החל מהחודש החמישי להריון (נובמבר 2015) . מאז, פנו העותרים מספר פעמים לקבלת סיוע אולם בקשותיהם נדחו , כיוון שהם לא עמדו בתנאים הנדרשים לקבלת סיוע בשכר דירה והעדר תקציב לאישור בקשות חריגות .
בשנת 2020 פנו העותרים פעם נוספת לקבלת סיוע בשכר דירה וכן לקבלת דירה בדיור הציבורי – וזאת כיוון שהעותרת קיבלה במשך 12 חודשים גמלאות מהביטוח הלאומי – דמי לידה ולאחר מכן דמי אבטלה להם תהיה זכאית לפחות שנה . בקשתם נדחתה לאור העובדה שהם אינם עומדים בקריטריונים – לא על פי נוהל מס' 08/05 הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי (להלן: "נוהל הקצאת דירות") ולא על פי נוהל 08/04 השתתפות בתשלום שכר דירה (להלן: "נוהל השתתפות בשכר דירה"). על החלטה זו הוגשה העתירה דנן.
לאחר הגשת העתירה, החליטה המשיבה להחזיר את עניינם של העותרים לבחינה מחודשת, לאור השינוי העובדתי במצבם – היותה של העו תרת בחודש החמישי להריונה הרביעי (על פי ס' 2.5 לנוהל הקצאת דירות וס' 2.6 לנוהל השתתפות בשכר דירה, החל מחודש חמישי להריון נמנה העובר כילד נוסף לעניין בדיקת הזכאות ). במסגרת הבחינה המחודשת, הגישו העותרים ביום 4.2.2021 מסמכים עדכניים.
ביום 17.2.2021 התקבלה החלטה חדשה בעניינם של העותרים במסגרתה נדחתה בקשתם לדיור ציבורי מן הטעם שהם אינם מתקיימים מקצבת הבטחת הכנסה או מקצבת השלמת הכנסה במשך 12 חודשים ברציפות בנוסף להכנסות אחרות, כנדרש בנוהל הקצאת דירות. עוד הבהירה הוועדה כי ביישוב העותרים 273 ממתינים לדיור ציבורי וכי היקף ההכנסות הנמוך כשלעצמו אינו מהווה הצד קה לחריגה מהכללים הקבועים בנוהל. כמו כן, נדחתה בקשת העותרים לסיוע בשכר דירה, מן הטעם שהם אינם ממצים כושר השתכרות כנדרש על פי הוראות נוהל השתתפות בשכר דירה.
טענות העותרים
לטענת העותרים המשיבה הכירה בהם בשנת 2016 כ"משפחה חריגה" אולם על אף שמצבם הכלכלי רק החמיר מאז – עת העותרת הייתה 3 פעמים בהריון בסיכון והמשפחה התרחבה כך שבזמן הגשת הבקשה הם היו זוג עם שלושה פעוטות ו כן הריון בסיכון, המשיבה התעלמה ממצבם החריג והפעילה כלפיהם מבחני נוהל קשיחים, ושללה את זכותם כ"משפחה חריגה". נטען כי המשיבה מתעמרת בעותרים ומפלה אותם לרעה, וכי הזכות למגורים ללא חרפת רעב היא זכות חוקתית. נטען כי בנסיבות המקרה לנוכח מצבם הכלכלי והבריאותי של העותרים והיותם מתקיימים מדמי אבטלה בתקופת חירום בשל משבר הקורונה, יש לאשר להם דיור ציבורי ולחילופין סיוע בשכר דירה.
העותרים טענו בנוסף כי אישה יחדנית שזכאית לקצבת מזונות מהביטוח הלאומי אינה יכולה לקבל במקביל גם קצבת הבטחת הכנסה ואם יש לה 2 ילדים או יותר היא זכאית לקצבת מזונות מקסימלית ואינה זכאית להשלמת הכנסה, ומכאן נוהל משרד השיכון שולל באופן גורף זכאותן של א ימהות יחדניות לדיור ציבורי ומפלה אותן לרעה. אציין כבר כעת, כפי שגם טענה המשיבה, שטענות אלו אינן רלוונטיות לענייננו.
טענות המשיבה
המשיבה טענה כי יש למחוק את העתירה כיוון שהתקבלה החלטה חדשה וכיוון שלעותרים שמורה הזכות למצות הליכים ולערער על ההחלטה החדשה בפני הוועדה הציבורית המכהנת כוועדת ערעורים.
לגופו של עניין שבה המשיבה ועמדה על כך שהעותרים אינם עומדים בנהלים – אינם מקבלים גמלת הבטחת/השלמת הכנסה ואינם ממצים כושר השתכרות ולפיכך הועבר עניינם לוועדות חריגים. נטען כי נבחנו כלל נסיבות העותרים ואין מקום להתערב בשיקול דעתה המקצועי של הרשות המוסמכת שדחתה את בקשתם, וכי העותרים לא הצליחו להצביע על כל פגם מנהלי שנפל בהחלטות בעניינם.
המשיבה הדגישה כי התנאי של קבלת גמלת הבטחת/השלמת הכנסה נועד לאפשר למשיבה להקצות את משאביה לטובת הנזקקים להם ביותר – כאשר מדובר בגמלאות הניתנות לאחר מבחנים נוקשים ובחינת מצב סוציו-אקונומי ממספר מקורות ע"י גוף סטטוטורי מוסמך, ובכלל זה מוערכת הכנסת המבקש כמו גם אפשרויות התעסוקה שלו בהסתמך על כישוריו, יכולותיו, מצבו הרפואי וכיו"ב. כמו כן נטען, כי לא הייתה מניעה לעותרים לפנות למוסד לביטוח לאומי בבקשה לקבלת קצבת הבטחת /השלמת הכנסה, ככל שהם עומדים בתנאי הזכאות. נטען , כי לנוכח אופיו של הדיור הציבורי והיותו משאב מוגבל, אין מנוס מעמידה דווקנית על תנאי הזכאות שכן מתן יתרון לאחד עלול לסכל את זכאותו של האחר, ובענייננו לא היה מקום לסטות מהנהלים.
אשר לאישור החריג שניתן לעותרים בשנת 2016, נטען כי מדובר בהחלטה שניתנה באופן חריג ולפנים משורת הדין לאישור סיוע בשכר דירה לתקופה קצובה של 12 חודשים. נטען כי באותה שנה עמדה לרשות הוועדה תוספת תקציבית לסיוע חריג, שאפשרה חריגה מהנהלים בעניינם של מבקשים ובהם העותרים, אולם בשנים שלאחר מכן ובפרט בשנתיים האחרונות, לא התקבלה תוספת תקציבית כאמור. המשיבה הדגישה שאין כל מעמד של "משפחה חריגה" כנטען על ידי העותרים וכי עניינם של העותרים נבחן פעמים רבות ובכולן לאחר תהליך סדור נמצא כי העותרים אינם עומדים בתנאים.
דיון והכרעה
מצאתי כי יש לדחות את העתירה.
ראשית, יש טעם בטענות המשיבה כי דין העתירה סילוק על הסף מהטעם שהעותרים לא הגישו עתירה חדשה ולא ביקשו לתקן עתירתם על אף שהתקבלה החלטה חדשה בעניינם, וכן מהטעם שהעותרים לא מיצו הליכים ולא פנו בערעור לוועדת הערעורים.
שנית, לגופו של עניין לא נפל פגם בהחלטת המשיבה.
העותרים מסכימים כי לצורך קבלת דירה בדיור ציבורי עליהם לעמוד בארבעה תנאים עיקריים: (1) משפחה עם לפחות 3 ילדים; (2) חסרי דירה; (3) הכנסה שאינה עולה על ההכנסה המזכה; (4) קבלת קצבת הבטחת/השלמת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי (ס' 27 לעתירה; ר' גם ס' 29 סיפא לעתירה: " במילים אחרות, רק משפחה המקבלת הבטחת הכנסה או השלמת הבטחת הכנסה תהא זכאית לדיור ציבורי על פי הנוהל הקיים"). כמו כן, העותרים מסכימים כי הם אינם עומדים בכל התנאים הנדרשים לקבלת דיור ציבורי או סיוע בשכר דירה כיוון שאינם מקבלת קצבת הבטחת /השלמת הכנסה אלא דמי אבטלה (ס' 28 לעתירה).
כידוע, "הדיור הציבורי בישראל הינו משאב ציבורי מוגבל ויש לחלקו באופן שוויוני ועל פי קריטריונים ברורים" (עע"מ 4445/16 שטיין נ' משרד הבינוי והשיכון המשרד הראשי, פס' 31 (4.12.2017) (להלן: " עניין שטיין"). הכללים הקבועים בנהלי המשיבה הם כללים מוגדרים ואחידים, וככלל מבקש שאינו עומד בהם לא זכאי לדירה ולסיוע בשכר דירה.
בנסיבות העניין דנן, כמפורט לעיל, אין מחלוקת כי העותרים אינם עומדים בכללים ומכאן לא נפל פגם בהחלטת המשיבה.
לא ניתן לקבל את טענת העותרים כי ניתן להסתפק בקבלת דמי אבטלה, על אף דרישת הנוהל לקבלת קצבת הבטחת/השלמת הכנסה. כפי שנקבע " אימוץ מבחני הבטחת הכנסה בנוהל המשיב, לשם בחינת מיצוי כושר השתכרות, נועדו להשיג, לשיטתי, את התכלית לפיה משאב הדיור הציבורי ינתן לאוכולוסיות הנזקקות לכך ביותר " (עניין שטיין, פס' 35). מקובלות עלי בהקשר זה טענות המשיבה כי הענקת זכות לדיור ציבורי ללא עמידה בתנאי של מבחני הבטחת/השלמת הכנסה והסתפקות בקבלת דמי אבטלה, עלולה להביא לפגיעה בשוויון על פני מי שעומד בקריטריונים המחמירים לקבלת גמלת הבטחת/השלמת הכנסה, כשלמעשה בקשת העותרים היא לפטור אותם ממבחנים אלו ולהסתפק במבחנים מקלים יותר הנדרשים לצורך קבלת דמי אבטלה (ר' והשוו עניין שטיין, בפס' 37).
אשר לתנאים לקבלת סיוע בשכר דירה, בקשת העותרים נדחתה כיוון שהם אינם ממצים כושר השתכרות (ס' 3.1.3.2 לנוהל השתתפות בשכר דירה). העותרים לא טענו לעניין זה פרט לטענות כלליות – ובכלל זה לא פורט בעתירה כיצד הם עומדים בתנאים הקבועים בנוהל, לא פורטו מקומות העבודה, היקף המשרה וסכומי ההשתכרות וכיו"ב. מכל מקום, הוועדה התייחסה בהחלטתה בפירוט לעניין זה ונמצא שהעותרים אינם ממצים כושר השתכרות כיוון שאף אחד מהם לא עבד במשרה מלאה ולא מצאתי מקום להתערב בכך.
כך גם, לא מצאתי לקבל את טענת העותרים כי המשיבה שללה את זכותם למשפחה חריגה, על אף שהכירה בהם בשנת 2016. מקובלות עלי טענות המשיבה כי העותרים קיבלו אישור חריג לתקופה קצובה על אף שלא עמדו בנהלים, כאשר ניתנה לכך תוספת תקציבית, אולם כעת לא ניתן לעשות כן. לא מצאתי כי התנהלות המשיבה בהקשר זה היא בלתי סבירה, חסרת תום לב , מתעמרת וכיו"ב, כנטען על ידי העותרים.
יצוין כי המשיבה דנה שוב ושוב בטענות העותרים ברצינות הראויה ובהתחשב בנסיבותיהם הפרטניות, ולא היה מקום לטענות הקשות שהעלו העותרים כלפיה ובפרט כשהעותרים עצמם אינם חולקים כי הם לא עומדים בתנאי של קבלת הבטחת/השלמת הכנסה ולא נטען כי פנו למוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת גמלה כאמור.
עם כל הרצון הטוב וההבנה לקשיי העותרים, הרשות המוסמכת לא מצאה כי יש מקום להחריג אותם ולתת להם זכות למשאביה המוגבלים ובכך להעדיף אותם על פני משפחות אחרות הנמצאות במצוקה דומה או גדולה יותר, ועומדות בנהלים. החלטה זו היא החליטה סבירה ואין בנימוקי העתירה כל עילה להתערב בה.
סוף דבר
העתירה נדחית.
לנוכח מצבם הכלכלי הנטען של העותרים מצאתי לחייבם בהוצאות על הצד הנמוך, בסך 3,000 ₪.

ניתן היום, ט' סיוון תשפ"א, 20 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אושר בן -אימי גואטה ניסנוב
נתבע: מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון
שופט :
עורכי דין: