ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין TerraCap Management Inc. נגד ריינהולד כהן ושותפיו :

לפני כבוד השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא

המערערת

TerraCap Management Inc.
ע"י ב"כ עו"ד ד"ר אליעד שרגא, עו"ד שרון דיין ועו"ד עופר אורן

נגד

המשיבים

1. ריינהולד כהן ושותפיו
ע"י עו"ד עמיר סגל

2. לארי קראוס

בית משפט קמא בחן את כל הטענות הנדרשות וקבע קביעות עובדתיות שערכאת ערעור מתערבת בהן רק במקרים חריגים, שאינם מתקיימים כאן.

פסק דין

1. לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו ( כבוד השופט גיא הימן) מיום 20.11.20 בת.א. 68727-11-17 ולפיו התקבלה תביעה לתשלום שכר טרחה שהוגשה על ידי המשיבה נגד המערערת ונדחתה התביעה נגד המשיב 2.

2. המשיבה 1 – שותפות רשומה העוסקת בתחום הפטנטים והקניין הרוחני הגישה בסוף נובמבר 2017 תביעה שתוקנה לאחר מכן לסך 202,601 ₪ וזאת לתשלום שכר טרחה.

המערערת – הנתבעת 1 היא חברת חוץ שעוסקת בין השאר ביזום ופיתוח נכסי מקרקעין (להלן תכונה גם: "טראקפ").
המשיב 2 – הנתבע 2 הוא בעל עניין ומנהל בטראקפ. אף הוא תושב חוץ.
נטען כי המשיבה 1 נתנה שירותים שונים בזכויות הקניין הרוחני לטראקפ אך לבקשת הנתבע 2 הוצאו חשבוניות עבר השירות שניתן לחברה b-com technologies (להלן גם " ביקון").

נטען כי הנתבעים צברו חובות כלפי התובעת. הן לתשלום שכר טרחה והן בגין הוצאות שהוצאו עבור הנתבעת מכיסה של התובעת (למעלה מ- 35% מהחוב).
נטען כי החוב מעולם לא הוכחש והנתבעים הבטיחו לשלמו.
הנתבע 2 בהתנהגותו הקים אחריות אישית כלפי התובעת והוא נתבע הן מכוח אחריות אישית ולחלופין מכוח הרמת מסך.

3. הנתבעים בכתב הגנתם ביקשו לדחות התביעה הן בשל היעדר יריבות בין הצדדים: טראקפ עוסקת בתחום הנדל"ן ולא קיבלה כל שירות מהתובעת. השירותים ניתנו לחברת ביקון בלבד.
נטען כי הנתבעת 1 קיבלה מהתובעת הערכת שווי רשלנית של חברת בטר פלייס שגרמה לה לנזקים כלכליים כבדים בשווי מיליוני ₪ ובכל מקרה הנתבעת טוענת לקיזוז לפי סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ד – 1973.
כמו כן נטען להיעדר יריבות והיעדר חבות מצידו של הנתבע 2. זאת נוסף לטענת היעדר חוב כלפי התובעת וכן אין כל הסכם התקשרות בין הצדדים.

4. לאחר בקשות דחייה שונות מצידו של הנתבע 2, התקיים דיון ביום 10.11.19 אליו לא התייצב.
מטעם התובעת העיד ד"ר אילן כהן – עורך פטנטים, ד"ר לביולוגיה, אשר העיד כי אצל התובעת נערכים הסכמים מול לקוחות ישראליים, אך לגבי לקוחות זרים לא נחתמים לרוב הסכמים. אין מדובר במשרד עו"ד אלא במשרד עורכי פטנטים וזו הפרקטיקה לגבי רוב הלקוחות .
ד"ר כהן אישר כי נושא הפטנטים בעניין בטר פלייס נרכש עבור ביקון. נשלחו במרוצת מספר שנים חשבוניות לנתבעת (טראקפ).
חברת ביקון היא חברת אחזקות ריקה והלקוח האמיתי היתה חברת טראקפ.
ד"ר כהן העיד כי הנתונים החשבונאיים שצורפו נערכו על ידי הנהלת החשבונות.

5. בפסק הדין נבחנו 3 שאלות עיקריות:
א) האם קיים חוב לתובעת: נקבע כי הרושם הוא "כי רב הוא הנסתר על הגלוי, שכן הנתבעים כמו ביקשו לגלות טפח ולהסתיר טפחיים" (מתוך סעיף 5 לפסק הדין) אך התובעת הצליחה להראות קיומו של חוב בסך 56,512 דולר. זאת על סמך נספחים 3 ו- 7 לתצהירו של ד"ר כהן בעוד הנתבעים לא הציגו ראיה רלוונטית למחלוקת.

נבחנה התכתבות בין ד"ר כהן ועובדת נוספת בתובעת לבין הנתבע 2 וכן עובדים אחרים של הנתבעת 1 מהם הבין בית משפט כי קיומו של החוב לא הוכחש אלא הובטח לארגן את התשלום .על סמך טענות התובעת ומשלא נסתר קיומו של חוב או שיעורו בזמן אמת על ידי הנתבעים נקבע כי קיים חוב ובשיעור הנטען.

ב) האם הנתבעת 1 היא החייבת?
נקבע כי היא זו שחבה בחוב שלא הוסדר. זאת על סמך עדותו של ד"ר כהן שנמצאה קוהרנטית ומהימנה שהעיד כי הנתבעת 1 היא זו שבפועל הסדירה את החשבונות שהוצאו למרות שהחשבונות הוצאו על שם ביקון – שהיתה חברה ריקה. ולמעשה "לקוח פיקטיבי".

עדותו של ד"ר כהן בצירוף התכתובות ובהיעדר גרסה עובדתית סותרת הובילו את בית משפט קמא למסקנה כי הנתבעת 1 היא זו שהזמינה שירותים מהתובעת והיא זו שצריכה לשלם.

ג) נבחן נושא חבותו של הנתבע 2:
נקבע כי עילת תביעה נגדו לא הוכחה כנדרש והתביעה נדחתה.

כמו כן נקבע כי אין לקבל טענת הנתבעים ולפיה ישראל אינה הפורום הנאות לדון בתובענה.

הנתבעת 1 – המערערת חויבה לשלם את סכום התביעה וכן 10,000 ₪ הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 24,000 ₪. סך הכל: 239,752 ₪ כאשר איחור (מעבר ל- 15 יום מקבלת פסק הדין) יוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום החוב ועד התשלום בפועל.

6. בערעור תוקפת המערערת את כל הקביעות העובדתיות שבפסק הדין.
טוענת כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה.
הנתבעת קיבלה החלטה אסטרגית "סופר לגיטימית שלא להשיב להאשמות החלקיות והלא בהירות" של התובעת (מעין no case to answer) ואין לזקוף לחובתה חסר ראייתי.

התובעת לא הוכיחה התחייבות כלשהי מצד המערערת לתשלום שכר טרחה. לא סיפקה שירותים למערערת. החשבוניות נשלחו לחברה אחרת. לא הוגש דו"ח שעות ולא הוצג תעריף שעות ולא צורפה חוות דעת שתכמת את הסכום.
נטען כי ישראל אינה הפורום הנאות וכי התובעת בסיכומים כלל לא הזכירה נושא זה.
משמע – היא מסכימה עם טענות המערערת. לא הוכחה יריבות בין הצדדים ומשמיעת עדותו של ד"ר כהן ניתן היה להבין חד משמעית כי חברת ביקון צריכה להיתבע ולא המערערת.
נטען כי סכום החוב לא הוכח משלא הגיע מנהל החשבונות של התובעת להעיד על החשבוניות.

7. המשיבה בתשובתה לערעור ביקשה לדחותו.
הדגישה כי הערעור עוסק בממצאים עובדתיים שערכאת ערעור מתערבת בהם רק במקרים חריגים שאינם מתקיימים כאן.
בית משפט קמא מצא את עדותו המפורטת של ד"ר כהן ואת הראיות שצורפו לתצהירו ככאלה המוכיחים את עילת התביעה ביחס למערערת ואת סכום התביעה.
הודגש, בין היתר, כי בכתב ההגנה טענה הנתבעת – המערערת כי התובעת גרמה לה לנזקים במיליוני ₪ ואף טענה לזכות קיזוז. ברור אם כך שהיא מזמינת השירותים, שאם לא כן לא יכלה לטעון לזכות תביעה נגד התובעת.
הובהר מדוע התובעת עמדה בנטל הראיה המוטל עליה. הפורום הנאות הוא בישראל וטענת הנתבעת – המערערת בעניין זה עלתה לראשונה בעל פה ובישיבת ההוכחות ודי בכך כדי לדחותה. מה גם שלגופו של עניין כתבי בי דין נמסרו בישראל לנתבע 2 ועל כן בית משפט בישראל קנה סמכות בינלאומית לדון בתביעה והמערערת לא עמדה גם בנטל להוכיח כי ישראל אינה הפורום הנאות.

8. בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018 (להלן: " התקנות החדשות") יכולתי להכריע בערעור גם ללא צורך בדיון, אך בכל זאת מצאתי לנכון לקבוע מועד לדיון בניסיון להביא את הצדדים לפשרה.
באופן זה המשיבה – התובעת היתה מקבלת אמנם סכום נמוך מהסכום הפסוק אך היה נמנע ממנה הצורך לנקוט בהליכים בחו"ל לאכיפת פסק חוץ שכן המערערת מיוזמתה לא מצאה לנכון לשלם את החוב הפסוק, הגם שביצועו של פסק הדין לא עוכב.
הצדדים חזרו בעל פה בדיון על טענותיהם בכתב. הוצעה על ידי הצעת פשרה אך ב"כ המערערת הודיעני אתמול כי הצעת בית משפט אינה מקובלת על הצדדים ועל כן אין מנוס ממתן פסק דין בערעור.

בית משפט קמא בחן את כל הטענות הנדרשות וקבע קביעות עובדתיות שערכאת ערעור מתערבת בהן רק במקרים חריגים, שאינם מתקיימים כאן.
נבחנה טענת היעדרו של הסכם, טענת היעדר הוכחת חוב וטענת היעדר יריבות ונמצא כי בעדותו של ד"ר כהן ובנספחיו לתצהירו יש די על מנת להרים את הנטל המוטל על התובעת.
כאשר הגישו הנתבעים בקשה לסילוק התביעה על הסף, היה זה בטענת היעדר יריבות (בקשה מס' 3 בתיק קמא) ולא נטען דבר בנוגע להיעדר סמכות לבית משפט בישראל או טענה לפורום לא נאות. גם בכתב ההגנה לא הועלתה טענה כזו. מסירת כתבי התביעה בוצעה בישראל לידיו של הנתבע 2 עבור שני הנתבעים והעלאת הטענה בעל פה בישיבת ההוכחות, גם אם נעשה שינוי בייצוג אכן לא "שידרה" לב"כ התובעת רצינות באופן המצריך התייחסות אליה בסיכומים.
בין כך ובין כך בית משפט קמא בפסק דינו נימק נכונה מדוע אין ממש בטענת "פרום לא נאות" וטיעוני ב"כ המשיבה בתשובתו לערעור בעניין זה מקובלים עלי אף הם.
ההחלטה האסטרטגית של הנתבעים שלא ליתן גרסה משלהם ולא להעיד לגופם של דברים (חוץ מעדות אחת שאינה רלבנטית ואין בה כדי לתרום תרומה של ממש) כבודה במקומה מונח.

משהצליחה התובעת באמצעות עדות אמינה וקוהרנטית בליווי מסמכים לעמוד בנטל ההוכחה הדרוש במשפט האזרחי די היה בכך כדי לקבל את התביעה.

10. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.

ב) המערערת תישא בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.
הערבון יחולט ויועבר למשיבה באמצעות בא כוחה.

ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, ט' סיוון תשפ"א, 20 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: TerraCap Management Inc.
נתבע: ריינהולד כהן ושותפיו
שופט :
עורכי דין: