ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ורד ברזילי נגד מרגלית אנוקוב :

בפני כבוד ה שופט שרון דניאלי

תובעים

  1. ורד ברזילי
  2. דרור ברזילי

נגד

נתבעים

  1. מרגלית אנוקוב
  2. עודד אנוקוב

פסק דין

לפניי תביעה כספית לסך של 25,000 ₪ שהגישו התובעים, בני הזוג ורד ודרור ברזילי, נגד הנתבעים, בני הזוג מרגלית ועודד אנוקוב, בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם כתוצאה מליקויי רטיבות חמורים בדירת המגורים ששכרו התובעים מהנתבעים.

טענות הצדדים
בכתב התביעה, שנכתב בכתב יד, טענו התובעים בקצרה כי שכרו דירת מגורים מהנתבעים למשך שנתיים וחצי, ובמהלך תקופת השכירות "הייתה רטיבות שלא מאפשרת מגורים בחדר, בסלון, ובחדר הילדים". לטענתם, הם התריעו בפני הנתבעים על העניין מספר פעמים, ואף תיקנו בעצמם את הליקויים, באישור הנתבעים, "לאחר שצילמנו הכל". התובעים טענו שביקשו מהנתבעים לפנות לחברה הקבלנית שבנתה את הדירה, להגיע לדירה ולתקן את הליקויים, אך כשאלו הגיעו, כבר לא תוקן דבר, מאחר שהתובעים טיפלו בליקויים בכוחות עצמם פעמיים. לטענתם, " תקופה של 5 חודשים אי אפשר בכלל היה לתקן מפני שהקיר היה כולו רטוב", ובשל כך סגרו את החדר ולא התגוררו בו. התובעים טענו כי נגרם לציוד שהיה בחדר "נזק עצום", לרבות לארון שנזרק בלית ברירה ולבגדים שחלקם נזרקו לפח.
לכתב התביעה צורפו נספחים רבים, ובהם צילומי התכתבויות בין הצדדים בטלפון הנייד, וכן תמונות המתעדות את נזקי הרטיבות הנטענת. תמונות אלו הוצגו בפניי גם במהלך הדיון שהתקיים.
הנתבעים טענו בפתח כתב ההגנה כי התביעה הוגשה ממניעים זרים, וזאת על רקע פנייה לגיטימית ומוצדקת שקיבלו התובעים מב"כ הנתבעים לתשלום המגיע להם על פי הסכם השכירות.
הנתבעים הכחישו את הנזקים שנגרמו לתובעים, וטענו כי מדובר בדירת מגורים חדשה לחלוטין, שהושכרה לתובעים החל ממועד קבלת המפתח מקבלן המגורים ממנו רכשו הנתבעים את הדירה, וכי כל טענה בדבר ליקוי או נזק לדירה טופלה מיד לאחר קבלתה, בפרט לנוכח העובדה שמדובר בדירה חדשה "באחריות קבלן".
לטענת הנתבעים, נודע להם על התלונה הראשונה בדבר ליקויי עובש בדירה ביום 10.3.19, אזי נשלחה לנתבעים תמונה שצולמה כבר ביום 28.1.19. הנתבעים טענו, אם כך, כי התובעים יידעו אותם אודות הליקוי המדובר באיחור ניכר, וגם אז מסרו להם כי הליקוי תוקן על ידם.
כן טענו כי כל ליקוי רטיבות תוקן על ידי הקבלן במסגרת תקופת האחריות. עם זאת, בסעיף 8 לכתב ההגנה ציינו כי במהלך חורף 2020 שוב העלו התובעים טענות על ליקויי רטיבות, "אולם בעקבות משבר הקורונה", לא ניתן היה לתאם עם התובעים טיפול בעניין, וכי הדחיות "נבעו בעיקר מהתובעים".
הנתבעים טענו כי גם בהתכתבויות עימם ציינו התובעים כי נגרם להם נזק כולל בסך של 8,100 ₪ בלבד, ועל כן התביעה על סך 25,000 ₪ מופרכת ולא מוצדקת, וכן הפנו לעובדה, כי לפנים משורת הדין קיזזו לתובעים סכומים בסך של 350 ו-500 ₪ בהתאמה מדמי השכירות, על רקע טענותיהם.
בהקשר זה ציינו הנתבעים כי התובעים, ובפרט התובע שהוא קבלן במקצועו, היו מודעים לכך שמדובר בדירה חדשה, ועוד דירת גן, וכי בשנה הראשונה "יתכנו רטיבויות ונזקים שמתגלים ודורשים תיקון" שנמצאים באחריות הקבלן.
באשר לנזק שנגרם על פי הנטען לציוד בבית, הפנו הנתבעים לסעיף 46 לחוזה השכירות שכרתו עם התובעים, לפיו "השוכרים משחררים את המשכירים מכל אחריות מכל סוג שהיא לאובדן ו/או נזקים מכל סוג שהם העלולים להיגרם לחפציהם של השוכרים והנמצאים בין בתוך הדירה ומחוצה לה". כן טענו הנתבעים כי התובעת ניסתה למכור להם את הארון שניזוק לטענתה, והא ראיה שהארון לא ניזוק כנטען.

דיון והכרעה
תביעה זו הוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות. יתרונותיו של הליך זה נובעים בעיקר מהמהירות והיעילות הדיונית, שחוסכות משאבים דיוניים וכספיים מבעלי הדין, אך במקביל לא פעם מעורר הליך זה קשיים הנובעים מאותם יתרונות בדיוק. החיסכון בהוצאות משפטיות מייצר עימו, כמו במקרה זה, קושי בניסוח הטענות המשפטיות, ואף בהצגת העובדות הנדרשות לעניין, מאחר שבעלי הדין אינם מיוצגים על ידי עורכי דין, ואינם בקיאים בנבכי ההליכים המשפטיים.
בהקשר זה קובע סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 כי:
(א) בית משפט לתביעות קטנות יהיה רשאי לקבל ראיה אף אם לא היתה קבילה בבית משפט אחר; אין בהוראה זו כדי לגרוע מדיני חסינות עדים וראיות חסויות.
(ב) בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנוהגים בבית משפט אחר, ובכפוף לסדרי דין שהתקין שר המשפטים לענין סימן זה, יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה.
גם על רקע זה ביקשתי במעמד הדיון מהתובעים לפרט לבית המשפט כיצד חושב סכום התביעה, ולהבין מהי התקופה המוגדרת בה לא ניתן היה לעשות שימוש באחד מחדרי הדירה, לטענת התובעים. התובע השיב כי מאחר שאחד מחדרי הדירה היה סגור ללא שימוש במשך 8 חודשים, התובעים מבקשים החזר של חלק יחסי משכר הדירה, הארנונה ודמי הועד ששולמו במשך 8 החודשים האמורים (1360 ₪, 360 ₪ ו-110 ₪, בהתאמה – עבור כל חודש), החזר של 1,500 ₪ בגין תיקון דוד שמש, פירוק סוכך שמש בסך של 3,000 ₪, נזק לארון בסך של למעלה מ-6,100 ₪ בגין נזקי הרטיבות, ונזק לבגדים שנרטבו בהערכה כללית שבין 2,000-3,000 ₪.
מאחר שבכתב התביעה לא פרטו התובעים מהו פרק הזמן המדויק של שמונת החודשים בהם החדר היה סגור ללא שימוש, השיב תחילה התובע לשאלת בית המשפט כי התקופה זו החלה בחודש נובמבר 2018, ולאחר מכן תיקן כי מדובר בשמונת החודשים שהחלו בחודש אוקטובר 2019.
יש לציין כי במהלך עדותו, שב וטען הנתבע כי הפעם הראשונה והיחידה שדיווחו לו התובעים על בעיית עובש בדירה הייתה בחודש מרץ 2019, ולא היה ידוע לו טרם הגשת התביעה על טענה בדבר עובש שהופיע פעם שנייה בדירה.
אין מחלוקת כי התובעים שכרו את דירת המגורים המצויה בבעלות הנתבעים, החל מחודש אפריל 2018 ועד לח ודש אוקטובר 2020. תקופת השכירות הראשונה החלה על פי ההסכם שצורף לכתב ההגנה ביום 1.4.18 ונמשכה עד ליום 31.7.19, ובהמשך הוארכה למשך תקופה של למעלה משנה נוספת.
אין מחלוקת כי מדובר היה בדירת גן חדשה שנרכשה מקבלן, שהייתה מצויה גם בתקופת האחריות של הקבלן שמכר את הדירה לנתבעים.
אין גם מחלוקת כי בשלב מסוים, ולפחות פעם אחת במהלך תקופת השכירות, התגלו ליקויי עובש בקירות הדירה. מעיון בתמונות עולה כי מדובר בליקויים משמעותיים ביותר, ולא רק בליקויים אסתטיים גרידא.
כדי להכריע בשאלות שבמחלוקת, לרבות השאלה האם התובעים הוכיחו כי לא ניתן היה להשתמש באחד מחדרי הדירה במשך 8 חודשים רצופים, החל מחודש אוקטובר 2019, או במשך 8 חודשים אחרים בפרק הזמן בו שכרו התובעים מהנתבעים את הדירה, שבתי ועיינתי במסמכים שצורפו לכתב התביעה.
ראשית אציין כי בכתב התביעה עצמו, התייחסו התובעים ל-5 חודשים שבהם לא ניתן כלל היה לטפל ברטיבות בחדר המדובר, דבר שהוביל לסגירתו של החדר.
בהודעת ווטסאפ ארוכה הנושאת את התאריך 18 באוגוסט 2019, פרטה התובעת בפני הנתבע את מלוא הנזק שנגרם לה לטענתה . בהודעה הנפתחת במילים: "ערב טוב עודד סוף סוף שולחת לך את כל הליקויים וההוצאות שנכללו עקב העובש והרטיבות...", התייחסה התובעת לנזק נטען בסך של 1,800 ₪ בגין פירוק ארונות, 1,600 ₪ בגין תיקוני קירות, 3,500 ₪ בגין נזק לבגדים, 1,200 ₪ בגין נקיון וסדר לאחר פירוק הארונות, וכן ציינה (בסעיף 3 להודעת הווטסאפ): "אי שימוש בחדר לתקופה של 8 חודשים, אתה מוזמן לרשום להם ראות עיניך, להזכירך החדר היה לא בשימוש, עם ריח של עובש נורא".
להודעה זו התקבלה תשובה: " מעביר לינוב. מקווה שיקבלו". קרי, טענותיהם של התובעים היו מוכרות לנתבעים כבר בחודש אוגוסט 2019, וכפי שצוין בהודעה, הטענות הועברו ככל הנראה להתייחסותה של החברה הקבלנית שבנתה את הדירה, ולמצער הנתבע הודיע לתובעים שיעשה כן.
כן יצוין, כי סכום הנזק הכולל אליו התייחסה התובעת בהודעתה זו הסתכם בכ-8,100 ₪ - והוא מבוסס על הערכתה שלה בלבד - ולסכום זה גם התייחסו הנתבעים בכתב ההגנה שלהם (סעיף 9). עם זאת, כבר בהודעתה זו, כמוב א לעיל, התייחסה התובעת לעובדה ש"החדר לא היה בשימוש".
אם כך, מהודעות אלו ניתן ללמוד כי כבר במהלך חודש אוגוסט 2019, ידעו הנתבעים על טענות של התובעים בדבר נזקים שנגרמו להם בשל הרטיבות בדירה, וכן הכירו את הטענה כי התובעים לא יכלו לעשות שימוש באחד מחדרי הדירה למשך 8 חודשים. התשובה: "מעביר לינוב. מקווה שיקבלו", מלמדת לשיטת התובעים, שהנתבע לא הכחיש בזמן אמת קיומו של נזק, אם כי סבר ככל הנראה שהדבר לא מצוי באחריותו, אלא באחריות הקבלן ממנו רכש את הדירה.
עוד ניתן לראות מהתכתבויות ווטסאפ, שלא נושאות תאריך, כי היה בין התובעת לנתבע שיח אודות המועד בו יוכל הקבלן לטפל בליקויים בדירה. כאשר כתב הנתבע לתובעת: "מתי השבוע שבוע הבא אפשר לתאם עם ינוב בנוגע לתיקון הקירות בדירה?", השיבה לו התובעת: "היום מחר מבחינתי למה עד שבוע הבא", וכן: "תראה אם הם יכולים ברביעי". לכך השיב הנתבע: "אין להם פועלים השבוע" וכן "מנסים לתאם לסוף החודש".
מלבד תכתובות אלו צורפו גם מספר תכתובות הנוגעות לליקויים אחרים בדירה, שפחות רלבנטיים למחלוקת, אם כי מהודעות נוספות ניתן ללמוד על טיפול של התובע בעצמו בליקוי שהתגלה בדוד שמש (לא ניתן ללמוד כי שולם כסף לבעל מקצוע על ידי התובע), ועל הודעה אחרת בה נכתב: "עודד צריך להיפגש ולעבור על ההוצאות כתוצאה מהעובש הערכתי יותר מ5000 ₪ תיקח עו"ד ותגיש להם חשבון". הודעה זו אינה נושאת תאריך, וגם לא מצויה תשובה להודעה במסמכים שצורפו לכתב התביעה.
כאמור, אין חולק כי בדירה התגלו ליקויי עובש. לטענת התובעים היו לפחות שני מקרים כאלו, ולטענת הנתבעים מדובר היה באירוע אחד, שהתרחש בתחילת שנת 2019, וגם עליו דיווחו התובעים לנתבעים באיחור של חודש וחצי, בחודש מרץ 2019, כאשר בעיית העובש כבר נפתרה כביכול.
הודעת התובעת לנתבע מיום 18.8.19, מלמדת כי התובעים טענו בזמן אמת, מבלי שהדבר הוכחש על ידי הנתבעים באותה עת, שליקויי העובש נמשכו תקופה ארוכה יותר.
עם זאת, לא כל התמונות שצרפו התובעים המתעדות את העובש לדירה נושאות תאריך, וחלקן נושאות את התאריך 17.4.19 או 10.9.20, כך שלא ניתן לקבוע מתי הופיעו סימני עובש אלו, בפרט לנוכח העובדה שהתובעים עצמם לא ציינו זאת במפורש בכתב התביעה , ואף התובע התקשה להעיד על כך. לנוכח פערי הזמנים, גם לא ברור אם יש קשר בין תמונות אלו לבין תקופת 8 החודשים המדוברת בה לא ניתן היה כביכול לעשות שימוש באחד מחדרי הדירה.
כפי שהעידו הנתבעים, הדירה המדוברת הייתה מצויה בתקופת אחריות קבלן. משמע, כל תלונה על ליקוי משמעותי בדירה, לרבות ליקויי רטיבות, יכולה וצריכה הייתה להיות מטופלת על ידי הקבלן, במסגרת תקופת האחריות שסיפק הקבלן לנתבעים. על רקע זה, קשה לקבל את האפשרות – שגם לא נטענה מפורשות או במשתמע – שבמשך 8 חודשים תמימים התעלמו הנתבעים מדרישת התובעים לטיפול בליקויי העובש, גם אם בתשובתו הלאקונית של הנתבע להודעת התוב עת מיום 18.8.19, אין משום הכחשה ברורה של קיומו של נזק.
יתרה מזאת, אם אכן לא ניתן היה להשתמש בחדר המדובר במשך תקופה כה ארוכה, ניתן היה למצוא התכתבויות ענפות בין הצדדים בנדון, במהלך כל התקופה. כאלו אין בנמצא.
אך אדגיש: אף אם אקבל את עמדת התובעים כי לשיטתם לא ניתן היה לעשות שימוש בחדר המדובר, הרי שאין הדבר מחייב בהכרח את הנתבעים בפיצוי התובעים בשל כך. כפי שעולה מכתב התביעה, וכפי שהעיד גם התובע, שהוא קבלן במקצועו, הוא סבור כי לא ניתן היה לטפל ברטיבות בחדר בחודשי החורף, ולמשך תקופה של 5 חודשים לפחות, מאחר שמדובר בדירת גן, וכהסברו, אין מזור לבעיית הרטיבות כל עוד האדמה לחה. אלא שהחלטת התובעים על סגירת החדר אינה מחייבת את הנתבעים בפיצוי התובעים בגין סגירתו, בפרט משום שלא הובאה ראיה כי התובעים פנו לנתבעים טרם ההחלטה על סגירת החדר, ולא אפשרו להם לבדוק את מצב הדברים בעזרת החברה הקבלנית שבנתה את הדירה.
כך למשל, אם היה מוסכם או מוכח שהנתבעים כשלו במשך 8 חודשים ליתן מענה או פתרון לבעייה בחדר המדובר, באמצעות החברה הקבלנית או בכל דרך אחרת, מוצדק היה לפצות את התובעים. אך טענה זו מצויה במחלוקת, ולא הוכחה בפניי.
עוד יצוין, כי מהמסמכים המצורפים עולה שתקופת השכירות הראשונה הסתיימה ביום 31.7.19, וככל שסברו התובעים ביום 18.8.19 - מועד הודעת התובעת לנתבע, לאחר הארכת תקופת השכירות – כי על הנתבעים לפצותם בגין אי שימוש בחדר בדירה במשך תקופה של 8 החודשים שקדמו להארכת ההסכם, חזקה עליהם שהיו מבקשים לשנות את תנאי הסכם השכירות או שלא היו מסכימים להאריכו באותם תנאים בדיוק.
כפי שעולה מההודעות שצורפו לכתב התביעה , הנתבעים לא התעלמו מפניות התובעים בדבר ליקויים בדירה, אך דווקא בשל העובדה כי הטיפול בליקויים היה צריך להיות על ידי הקבלן, הרי שטיפול זה התעכב ככל הנראה למשך תקופה מסויימת. אף אם הדבר לא היה לכאורה בשליטתם של הנתבעים, ברור כי התובעים סבלו מכך, ותמונות העובש בדירה הן קשות דיין כדי שניתן יהיה להתרשם שמדובר בסבל של ממש, ובכל מקרה מדובר היה בחדר מגורים שלא היה ראוי לדיור למשך תקופה מסויימת.
ועדיין נותר קושי של ממש בהערכת נזקיהם של התובעים. גם הסכומים אליהם התייחסה התובעת בהודעתה לנתבע מיום 18.8.19, שהסתכמו בסך כולל של 8,100 ₪ הוערכו בצורה כללית, וללא הצגת קבלות.
בהקשר זה אציין כי בסעיף 10 להסכם בין הצדדים הוסכם כי "השוכרים מתחייבים לשמור על כל קבלות התשלום..." בגין כל הוצאה שהוציאו. מעבר להסכמה החוזית, הדברים מתחייבים על פי הגיונם של דברים, שכן כל דרישה לתשלום מסוים (ולימים, דרישה לפיצוי בבית המשפט) מחייבת הצגת אסמכתא. בהיעדר אסמכתאות, יש קושי בהערכה מדויקת של הנזק שנגרם, ולא ניתן להסתמך על הערכות כלליות. רק לשם המחשה, בעוד שבהודעה אחת שלה התייחסה התובעת לנזק בסך של 8,100 ₪, בהודעה אחרת התייחס התובע לנזק מוערך של 5,000 ₪, ואילו כתב התביעה מתייחס לנזק כולל בסך של 25,000 ₪. אכן, סכום כתב התביעה כלל רכיבים נוספים (סוכך, ארונית), אך לא הוצגה כל קבלה בדבר עלות הסוכך המדובר, ואף אם הוצגה קבלה בדבר עלות הארונית, לא מצאתי שהוכח לפניי כי נגרם לארונית נזק בלתי הפיך כתוצאה מהרטיבות, ובכל מקרה, טענה זו לא נטענה על ידי התובעים ב"זמן אמת".
כך, גם לא הוצגו לבית המשפט קבלות בדבר עלות הביגוד שניזוק על פי הטענה, אף אם ניתן להבין את הקושי בהצגת קבלות לביגוד שנרכש טרם אירוע הרטיבות .
כאמור, לא יכולה להיות מחלוקת, לטעמי, כי במהלך תקופת השכירות, היו בדירה ליקויי עובש חמורים, אך איני יכול לקבוע על סמך הראיות שהובאו לפניי כי ליקויים אלו נמשכו במשך 8 חודשים רצופים שמנעו את השימוש בדירה.
עם זאת, אף הנתבעים בעצמם אישרו בכתב ההגנה כי במהלך חורף 2020 הע לו התובעים טענה למוקדי רטיבות בבית, אלא שבעקבות משבר הקורונה לא ניתן היה לתאם עימם טיפול בעניין. הם טענו, כי הדחיות נבעו בעיקר מהתובעים כאשר מאמצים רבים לנסות ולתאם עימם את הטיפול על מנת למנוע את התפשטות הרטיבות, עלו בתוהו.
מאחר שהנתבעים לא צרפו כל ראיה המלמדת כי הדחיות האמורות "נבעו בעיקר מהתובעים", וכן לנוכח תוכן ההודעה שצורפה המלמדת כי תלונות של התובעים לא טופלו על אתר, בעטיו של הקבלן, אני דוחה את טענת הנתבעים בהקשר זה.
כאמור לעיל, אף הנתבעים עצמם טענו בכתב ההגנה, כי הסכימו להפחית לתובעים 350 ו-500 ₪ מדמי השכירות שלהם, "לפנים משורת הדין", בשל טענות התובעים. אף אם ל שיטת התובעים, מדובר בהפחתה "לפנים משורת הדין", הרי שניתן ללמוד כי אף הנתבעים הבינו כי טענות התובעים אינן מופרכות.

סיכומו של דבר
מהראיות שהובאו לפניי עולה כי בדירה התגלו ליקויי עובש שלא טופלו למשך תקופה של מספר שבועות לערך, ובכל מקרה ליקויי הרטיבות לא היו חד פעמיים. עולה כי הנתבעים לא התעלמו מפניותיהם של התובעים, אך במקביל לא ניתן מענה מיידי לכל פנייה ופנייה. לא הובאו בפניי אסמכתאות ברורות אודות הנזק הנטען שנגרם, ואף שהוצגה קבלה בדבר עלות הארונית שנקנתה, לא הוכח כי זו ניזוקה באופן בלתי הפיך כתוצאה מנזקי הרטיבות, ואף אם כן, ספק אם ניתן לייחס לנתבעים אחריות לנזקים אלו.
כן ניתן לייחס לנתבעים אחרי ות לעובדה כי התובעים, שוכרי הדירה, אכן סבלו מליקויי רטיבות משמעותיים בדירה, במהלך פרק זמן של מספר שבועות. מהתמונות שצורפו לכתב התביעה והוצגו גם במהלך הדיון ניתן להתרשם שמדובר בליקויים של ממש.
מאחר שסכום השכירות החודשי הועמד על סך של 6,600 ₪, ולסכום זה התווספו תשלומי ארנונה ודמי ועד בהם נשאו התובעים, מצאתי לנכון להעריך את הנזק שנגרם לתובעים במכלול נסיבות העניין, על דרך האומדנה בסך של 2,000 ₪.
הנתבעים ישלמו לתובעים 2,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 250 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט' סיוון תשפ"א, 20 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ורד ברזילי
נתבע: מרגלית אנוקוב
שופט :
עורכי דין: