ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רחל בן סימון נגד שלום יעל :

לפני כבוד ה שופט מוחמד חאג' יחיא

התובעת

רחל בן סימון
ע"י ב"כ עו"ד עד אלדד

נגד

הנתבעים
1. שלום יעל
ע"י ב"כ עו"ד דניאל ספרבי

2. אילנה לב
בשם עיזבון המנוח אלפרד ליבל ז"ל
ע"י ב"כ עו"ד אבי איטח

פסק דין

מונחת לפניי תביעה למתן צו עשה ופסיקת פיצוי כספי בגין נזקים, אשר לטענת התובעת נגרמו לדירתה השוכנת מתחת לדירת הנתבע 2 המנוח ( להלן: "המנוח"). שתי הדירות שוכנות בבניין בירושלים ( להלן: "הבניין").

כעולה מחומר הראיות, במועדים הרלבנטיים לתביעה, ביצע הנתבע 1 ( להלן: "הנתבע") עבודות שיפוצים בדירת המנוח זאת נוכח טענת התובעת לפיה קיימים בדירתה מוקדי רטיבות ונזקים שמקורם דירת המנוח. לדבריה, העבודות התחילו ביום 21.5.2018. סמוך לאחר תחילתן ובמסגרתן, נפער חור בתקרת המרפסת של דירת התובעת ( להלן: "החור בתקרה") וחלקי התקרה נפלו אל תוך דירתה. אין מחלוקת כי גם בעבר התנהל הליך משפטי בין התובעת לבין המנוח, אף הוא בגין נזקי רטיבות, ולפני עשור ניתן בו פסק דין לפי סעיף 79 א בחוק בתי המשפט [ נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לטובת התובעת [ ת.א. (שלום - י-ם) 12928/06 בן סימון רחל נ' ליבל אלפרד (11.5.2011)].

אין מחלוקת שהמנוח היה אדם מבוגר מאוד עת הוגשה התביעה דנן נגדו בשנת 2018. בשל כך, הוא לא התייצב לאף דיון וההגנה שלו, למעשה, נוהלה על-ידי בתו שהגישה תצהיר ואף העידה בהליך. המנוח הלך לבית עולמו לפני חודשים ספורים, ובהחלטה מיום 9.5.2021 נעתרתי לבקשת התובעת לתיקון התביעה במובן זה שהבת תהיה חליפתו של המנוח בהליך, זאת בהיותה יורשת פוטנציאלית ( להלן תכונה הבת: "הנתבעת").

התובעת העמידה את תביעתה על סך 112,214 ₪ כאשר הנזק הממוני הוא 12,214 ₪ בלבד והיתר הוא פיצוי מבוקש בגין נזק לא-ממוני. בכתב התביעה עתרה התובעת גם למתן צו עשה. לפי סעיף 21 בכתב התביעה, עתרה התובעת להורות לנתבעים " לתקן את נזקי הרטיבות ומקור הרטיבות, לבצע יציקת בטון ולסתום את החור שיצרו בתקרת דירתה" (ההדגשות בקו תחתון אינן במקור). בכתב סיכומיה, ולאור עדות הנתבעת לפיה כבר בוצעו תיקונים מקיפים בדירת אביה המנוח, עולה באופן ברור שהסעד למתן צו עשה צומצם, במובן זה שהתייתר הצורך במתן צו כאמור לביצוע תיקוני מקור הרטיבות בדירת המנוח ( ראו סעיפים 41 ו-42 בכתב סיכומי התובעת). כל שנותר, לכאורה, לצד הסעד הכספי, הוא הסעד לתיקון נזקי הרטיבות בדירת התובעת. ברם, לפי סעיף 58 בכתב סיכומיה, נראה שהתובעת " המירה" את הסעד האופרטיבי לסעד כספי, שכן היא עותרת כי ישולם לה פיצוי בגין נזק " מיוחד" בסך 11,414 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש ( לא הוגדר) ובעיקר פיצוי " במלא הסכום שקבע המומחה בחוות דעתו" (סך 23,423 ₪ - סעיף 24 בכתב הסיכומים).

תמצית טענות התובעת

התובעת טוענת, בין השאר, כי כתוצאה מרשלנות הנתבעים נגרם נזק לדירתה ולנפשה. בין היתר, כתוצאה מאירוע החור בתקרה, היא התעלפה ומאז היא סובלת מחרדות. לצד זאת, עקב העבודות שבוצעו אז, חדרו מים לדירתה וגרמו רטיבות ונזקי טיח ועובש. היא פנתה לנתבעים אין ספור פעמים כאשר בסופו של דבר הביא הנתבע איש מקצוע אשר מילא את החור שבתקרה בטיח, תוך שהוא מסרב לסתום אותו כראוי ביציקת בטון ובשל כך נאלצה התובעת להניח תקרת גבס מתחת לחור ועל כל שטח התקרה. התובעת טוענת, כי עקב האירוע האמור, ניזוקה מכונת הכביסה משברי הבטון שנפלו עליה, ולכן היא רכשה אחת חדשה במקומה בעלות 2,000 ₪ וביצעה עבודות נוספות של טיח וצבע.

התובעת נסמכת בתביעתה על חוות דעת הנדסית של מומחה מטעמה, מר י' ברגמן. המומחה ביקר בדירת התובעת ביום 18.2.2020 ונתן את חוות דעתו באותו יום ( להלן בהתאמה: "המומחה" ו-"חוות הדעת"). לפיה, כתוצאה מהליקויים הקיימים בדירת המנוח, בפרט: "מקור הרטיבות בכשלים בצנרת בדירה מעל ובאיטום לקוי ברצפת חדר הרחצה בדירה מעל" (סעיף 6( ג) בחוות הדעת), נגרמו נזקים בדירת התובעת, כגון תקרה ספוגה ברטיבות ועובש, נשירת שכבות של טיח מהתקרה ומטבח לא ראוי לשימוש. לפי המומחה, עלות התיקונים המוערכת היא 18,200 ₪ בצירוף מע"מ וגם תוספת של 10% לצורך פיקוח הנדסי.

התובעת מכחישה כי התנגדה לביצוע תיקון בדירתה על-ידי הנתבעים. היא דרשה את תיקון הנזקים באופן מידי, אך כשהבינה שמדובר בתיקון חלקי אשר לא יפתור את הנזקים הרבים, דרשה מהמנוח לבצע תיקון מקיף בדירתו, תיקון שבוצע בשנת 2020.

תמצית טענות הנתבע

הנתבע טוען מנגד, בין השאר, כי דין התביעה נגדו להידחות בשל העדר יריבות והעדר עילה. לדבריו, הוא הגיע לדירת המנוח זאת לבקשת התובעת, לצורך ביצוע עבודות בדירתו. סוכם אז שהנתבע יבצע תיקון צנרת במרפסת השירות. עם תחילת העבודות, הוא נתקל מידי יום בצעקות רמות מצד התובעת בשל הרעש והפעלת כלי העבודה שהשתמש בהם וזה גרם להפרעה ממשית בהתקדמות העבודה.

אכן, תוך כדי העבודות נפער חור בתקרת המרפסת של דירת התובעת. זה דבר שיכול להתרחש בעבודות כאלו. התובעת בתגובה, החלה לצעוק ומנעה ממנו להיכנס לדירתה לצורך בחינת הנזק ( ככל שקרה) ותיקונו. באותו מעמד, גם המנוח פנה לתובעת וביקש ממנה לבצע תיקון לנזק, אך היא סירבה. גם בהליך, הסכים הנתבע לשלם לתובעת סכומים סבירים לתיקון החור, וגם כאן היא סירבה. על כן, בעיני הנתבע, תביעת התובעת נגדו היא בבחינת עשיית עושר ולא במשפט והוא נקלע כקורבן לסיטואציה שמקורה סכסוך שכנים מתמשך וכעת התובעת מנסה לחייבו בראשי נזק שאינם קשורים לחור שנפער ואשר עלות תיקונו מסתכמת במאות שקלים בודדות.

לעניין מכונת הכביסה, טוען הנתבע כי ביקש מהתובעת להזיז אותה אך היא בחרה שלא לעשות כן, בכל מקרה התובעת לא הוכיחה שהחלפתה נבעה מהאירוע. כמו כן, התובעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין החור ליתר הנזקים המופרזים הנטענים. אם וככל שבית המשפט יסבור כי יש מקום לחייבו, סך חלקו של הנתבע אינו עולה על 800 ₪ בלבד.

תמצית טענות עיזבון המנוח

לפי בא-כוח הנתבע 2, התביעה שהגישה התובעת היא מנופחת, מוגזמת ואינה משקפת את סך נזקיה, אשר נמנעה מלצמצם ולהקטין אותם. כתב התביעה הוגש על סך 112,214 ₪ כאשר סך 100,000 ₪ הוא בגין עוגמת נפש והנזק הממוני הוא כ-12,000 ₪ בלבד. התובעת נמנעה באופן מכוון מלהקטין את נזקיה בדגש על עוגמת הנפש הנטענת, עת מנעה מאנשי מקצוע מטעם המנוח להיכנס אל תוך דירתה, ולכן אין לה להלין אלא על עצמה בלבד. העיזבון טוען גם כן, כי אין ליתן אמון בטענת התובעת לפיה היא סובלת מאז האירוע מחרדות וכי התעלפה. פנייתה של התובעת לרופאה, הייתה טלפונית והיא לא הגיעה כלל לקבלת טיפול רפואי.

לפי חוות דעתו של מומחה התובעת, בגג הבניין שבו שוכנות דירות הצדדים, נבנה חדר על-ידי אחד השכנים תוך פריצת רצפת הגג ופגיעת האיטום. בנוסף, על הגג מונחים חומרי בניה ופסולת שמשבשים את מערכת הניקוז וגורמים נזקים לאיטום. על התובעת היה לתקן את תביעתה ולתבוע את השכן שבנה את החדר או את ועד הבית שאחראי על הרכוש המשותף, אך התובעת בחרה שלא לעשות כן. בית המשפט מתבקש לבחון את שאלת חלוקת האחריות ותרומת הנזילות מהגג המשותף עקב הפגיעה באיטום, שללא ספק כי מרבית מי הגשמים חודרים לבניין מהגג. התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת התביעה, ולכן עותר העיזבון לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות משפט.

ראיות הצדדים

מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית שלה, ובהמשך הוגש תצהיר של עד מטעמה מר מ' שטיין ( להלן: "העד"), שלדבריו לאחר אירוע החור שנפער בתקרה הוא יצר קשר עם הנתבע וביקשו לסור לדירת התובעת כדי לבצע תיקונים, אך האחרון סירב. התובעת והעד מטעמה, העידו במשפט. כאמור, מטעם התובעת הוגשה גם כן חוות דעת הנדסית שמעידה על נזקי הרטיבות בדירתה, מקורם ועלותם המוערכת של התיקונים הנדרשים.

מטעם הנתבע הוגש תצהיר עדות ראשית שלו והוא העיד במשפט. מטעם עיזבון המנוח הוגש תצהיר הבת-הנתבעת וגם תצהיר של קבלן מטעמה, מר ר' חמאדה ( להלן: "הקבלן") שלדבריו, בין השאר, ביצע תיקונים מקיפים בדירת המנוח בחודשים הראשונים של שנת 2020 וגם ביקש מהתובעת לבחון את נזקי דירתה אך היא סירבה.

הנתבעים לא הגישו חוות דעת הנדסית נגדית ולא ביקשו לחקור את מומחה התובעת על חוות דעתו.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בחומר הקיים בתיק, שמעתי את עדויות העדים ונתתי את דעתי לטענות שהועלו, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ולפי חלוקה בין הנתבעים, הכל כפי שיפורט להלן, עם זאת אפתח ואעיר שתי הערות שהן שלובות זו בזו.

ראשית ( חזית המחלוקת): בעוד שבכתב התביעה, התובעת הלינה בגין הנזקים, לרבות נזקי הרטיבות, שנגרמו עקב החור בתקרה ותו לא ( סעיף 9 בכתב התביעה), בכתב סיכומיה, היא גורסת שהתביעה " עוסקת בשני ראשי נזק עיקריים", והם: החור שנפער ונזקי הרטיבות בדירתה " כתוצאה מנזילת מים" מדירת המנוח ( סעיף 1 בכתב הסיכומים). דומה לכאורה שהתובעת הרחיבה חזית שמקורה הוא חוות הדעת ההנדסית שצורפה. בחוות הדעת האמורה, מלבד אזכור החור שבעמוד 17, לא נקבע שהחור כשלעצמו מהווה את מקור נזקי הרטיבות, ודאי לא של כולם. אדרבא, לפי חוות הדעת, נמצאו מוקדי רטיבות ועובש מפוזרים בדירת התובעת שמקורם " כשלים בצנרת בדירה מעל ובאיטום לקוי ברצפת חדר הרחצה בדירה מעל" (סעיף 6( ג) בחוות הדעת). קודם לכן, בסעיף 4 בחוות הדעת נכתב: "בנוסף סביר שמי גשמים המחלחלים מהגג אל תקרת דירת השכן מוצאים את דרכם לדירת בן סימון ו"תורמים" לרטיבות".

יוצא אפוא, כי אכן קיימת הפרדה בין החור שנפער בתקרה ונזקיו לבין יתר נזקי הרטיבות. סוגיה זו משליכה על חלוקת האחריות בין הנתבעים. התובעת לא ביקשה לתקן את תביעתה לעניין הרחבה זו לראש הנזק השני. עם זאת, הנתבעים גם לא טענו באופן ברור ומפורש להרחבת חזית, אך חשוב לציין, כי הנתבע כן התייחס לכך בסיכומיו עת טען - ובצדק - שהתובעת מייחסת לו נזקים שאינם קשורים אליו ( סעיף 22).

שנית ( סכום התביעה): כאמור סכום התביעה הוא 112,214 ₪, כאשר החלק הממוני הוא 12,214 ₪ בלבד. ברם, בחוות הדעת מתברר שסך הנזק עולה על סך 18,200 ₪ וכי לגישת התובעת מדובר בנזק שהוא נוסף לנזק המיוחד בתביעה. גם כאן, התובעת לא ביקשה לתקן את סכום התביעה בנושא זה, ומנגד, גם הנתבעים לא הניחו טיעון מפורש לעניין הגדלת סכום התביעה. כאמור, נטען בהגנה כי מדובר בסכומים שלא הוכחו, שהם מופרזים ואינם סבירים, או שמא אין להם כל קשר לחור שנפער. עם זאת, נזכיר כי הסכום הנוסף (18,200 ₪) הוא - מעשית - הסעד החלופי לצו עשה לתיקון הנזקים.

בכל אופן, אף שמדובר לכאורה בקשיים דיוניים שלא התחדדו די-הצורך בטיעוני הצדדים, אך בהינתן העובדה לפיה הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדיות ולא ביקשו לחקור את מומחה התובעת, ההנחה היא שהנתבעים לא היו מתנגדים לעצם התיקון בתביעה, אלא הם היו חלוקים עניינית בליבת הדיון. במילים אחרות, גם אם הייתה מוגשת בקשה לתיקון התביעה בנושאים אלה מושא הערותיי לעיל , סביר שהנתבעים לא היו מתנגדים לכך באופן ממשי, אלא היו ממשיכים בטיעוניהם כנגד גוף טענות התביעה.

מכאן לתביעה גופה. תחילה לעניין החור שנפער בתקרה והאחריות להתרחשותו, ולאחר מכן אדון ביתר מוקדי הנזק.

החור בתקרה

אין מחלוקת, כי נפער חור בתקרה במהלך ועקב העבודות שביצע הנתבע בדירת המנוח. אין מחלוקת, כי מדובר בבניין ישן ( שורה 16, עמוד 63). כפי שניתן להתרשם מתצהירו של הנתבע מיום 26.3.2020, במסגרת אותן עבודות, הוא השתמש בכלים בעלי כוח מכאני. הדבר משתמע מסעיף 5 בתצהירו לפיו עם תחילת ביצוע העבודות, התובעת הייתה באה מידי יום בצעקות רמות עקב הרעש הבוקע " מהפעלת" הכלים. הנתבע גם העיד בתצהירו ביחס לאירוע, כי " מקרים מעין אלו אינם חריגים, ויכול ויקרו" (סעיף 10). בבית המשפט הוא העיד כי השתמש בפטישון ( שורה 1, עמוד 59).

ובכן, מתוך הנחת העבודה של הנתבע עצמו, לפיה מקרים כגון-אלה יכולים להתרחש, ובהינתן העובדה לפיה מדובר בבניין ישן, ובל נשכח, כי העבודות בוצעו נוכח נזקי רטיבות ( כך שאין זה בלתי סביר כי הרצפה-תקרה הייתה ספוגה ברטיבות), מצופה מקבלן סביר כי ינקוט מראש באמצעי זהירות בסיסיים כדי למנוע התמוטטות קיר או נפילת תקרה או חלק ממנה בנסיבות כאלו. בכלל זה, לא ברור מדוע בחר הנתבע בנסיבות המקרה להשתמש בכלי מכאני, שמטבעו הוא בעל עוצמה, ולא בכלים ידניים. בנוסף, מצופה היה שהנתבע יזהיר את התובעת לפני תחילת העבודות או במהלכן, מפני סיכונים נשקפים כגון נפילת חלקי תקרה, בטון או טיח, שכן דבר כזה היה עלול להיגמר גם בפגיעות גוף. לפי התמונות שהוצגו על-ידי התובעת, לא מדובר בחור קטן. היקף הנזק והלכלוך שהותיר, במיוחד מעל מכונת הכביסה, אינו שולי או זניח אלא משמעותי.

בתיאורו את הדברים כפי ששמע מהתובעת ומהתמונות שהיא הציגה לו, תיאר עד התובעת את הדברים, כלהלן: "זה היה מזעזע, וזה מזעזע אותי עד היום" (שורה 34, עמוד 13), ובהמשך העיד: "היא סיפרה לי על החור שנפער בתקרה עקב נזילה של מים, והתרסקות על השירותים והתרסקות על מכונת הכביסה, כל האזור הזה של המטבח והשירותים, שנראה כמו אחרי מלחמה..." (שורות 3-1, עמוד 14). התובעת העידה: "וכל הבית שלי עננים של עשן, זה כמו בנייה, הכל נהיה לי אפור, כל הבית וכל הקירות ואי אפשר לנשום בכלל" (שורות 21-20, עמוד 23).

לאור זאת, הנתבע חב בנזיקין בגין החור שנפער. לא מצאתי להטיל חיוב על עיזבון המנוח בנדון, זאת בהתבסס על סעיף 15 בפקודת הנזיקין [ נוסח חדש] שעניינו חבותו של בעל חוזה. עוד בהקשר זה אוסיף שאין מחלוקת כי המנוח הוא הגורם שהתקשר חוזית עם הנתבע לביצוע עבודות, אך גם כפי שעולה מהעדויות, הוא הוזמן על-ידי התובעת והיא מי " שתיווכה" בינו לבין המנוח ( עמודים 22 ו-55-53 בפרוטוקול), כך שלמעשה, בלעדיה הוא לא היה מתקשר עמו חוזית. התובעת לא הניחה לפני בית המשפט תשתית מיוסדת שמבססת את חבות העיזבון לאירוע החור שבתקרה והאם היה על המנוח לצפות את מקרה הנזק הספציפי שאירע, כל זאת כמובן במובחן מנזקי הרטיבות האחרים.

אשר למידת הנזק הממוני עקב החור, התובעת טוענת, כי היא סתמה אותו באמצעות גבס בעלות 3,000 ₪. בנוסף היא ביצעה עבודות תיקון וצבע של כלל חדרי הדירה וגם עבודות חשמל במרפסת השירות ( סך כולל כ-8,000 ₪). התובעת לא צירפה חשבונית או קבלה לעניין עלות העבודות, אלא מכתב של קבלן אשר לדבריה ביצע את אותן עבודות. הקבלן לא הגיש תצהיר ולא העיד במשפט. היא צירפה שתי קבלות עבור רכישת חומרי שיפוצים וצבע ( ביחד, סך 817 ₪). בכל אופן, מחוות הדעת שהיא צירפה, ניתן להתרשם שתיקון הגבס אינו מהווה מענה הולם לבעיה שנוצרה, וכי לפי המומחה מטעמה, יש להחליף את תקרת הגבס בבטון ולבצע תיקוני רטיבות בתקרת המרפסת, כאשר עלות כלל העבדות שיש לבצע היום היא 6,000 ₪ בצירוף מע"מ.

לדידי כאמור, חבות הנתבע מתמקדת אך ביחס לחור שנפער והנזק המוכח שנגרם ממנו, כאשר אין כל הצדקה להטיל עליו חיובים מעבר לחלקו, לרבות נזקי הרטיבות שאינם קשורים לחור בתקרה וכל חיוב שנובע מטיפול שביצעה התובעת עצמה במקום הפגיעה. בהקשר זה, אעיר כי חוות הדעת, בהתייחסה למרפסת השירות שבדירת התובעת, אינה מפרטת בפרק 1.3 ( בפרט לעניין עלות התיקונים) מה מידת הנזק שמקורו החור ( וקיר הגבס אשר טעון תיקון) לבין נזקי הרטיבות שהיו ועודם קיימים במרפסת ואשר אינם קשורים לחור.

אני סבור כי יש להעמיד את מכלול נזקי התובעת בהם נושא הנתבע על סך 8,000 ₪.

סכום זה כולל בתוכו סך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ, שהוא מחצית הערכת תיקון המרפסת לפי חוות הדעת של מומחה התובעת ( עמוד 17), סך 1,500 סכום תיקון זמני ( תיקון הגבס ועלות רכישת החומרים) על מנת לסתום את החור, סך 2,000 ₪ עבור רכישת מכונת כביסה חדשה, וכן פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין עוגמת הנפש וחוסר הנוחות אשר יצר החור שנפער בתקרה.

אפרט.

לעניין עלות תיקון החור כפי שנפסק לעיל ( סך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ): הנתבע - לעומת התובעת שהציגה חוות דעת - לא הניח תשתית מבוססת ומהימנה לפיה עלות התיקון היא מאות בודדות של שקלים. לפי התמונות שהוצגו, ניתן להתרשם כי נזק ממשי נגרם במרפסת ולמכונת הכביסה עקב החור שנפער והלכלוכים שהותיר. מצד שני, כאמור, לא הוכח כדבעי וגם לא עולה מחוות הדעת כי החור הוא מקור כל נזקי הרטיבות במרפסת. מכאן, הועמד חלקו של החור במכלול הנזק לרבות עלות הפיקוח ההנדסי, ב כמחצית מעלות התיקונים שנדרשים במרפסת.

בכל אופן, ביחס לרכיב זה, הואיל והתובעת בסיכומיה ומבלי שתתבקש רשות לכך עתרה למתן סעד חלופי ( פיצוי במקום צו עשה), הרי הברירה בידי הנתבע להחליט אם לשלם את הסכום האמור או לבצע תיקון תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. היה ויבחר הנתבע ביצוע תיקון לפי סעיף זה, הוא ייצא ידי חובתו לעניין רכיב זה בפסק הדין, רק אם מומחה התובעת יאשר בכתב כי התיקון בוצע להנחת דעתו. מובהר כי הנתבע יישא בעלות שכרו של המומחה ככל שיידרש לבדיקה בנדון.

אשר לעלות מכונת הכביסה ( סך 2,000 ₪): בהמשך לאמור לעיל לעניין היקף הנזק והתמונות שהוצגו , זאת לצד סמיכות הזמנים בין האירוע לבין רכישת המכונה החדשה, מתחזקת המסקנה לפיה קיים קשר סיבתי בין האירוע שהתרחש לבין הצורך ברכישת מכונת כביסה חדשה. התובעת העידה גם כי המנוע של מכונת הכביסה נפגע עקב ההצפה שהייתה ( שורות 14-1, עמוד 44).

לעניין עלות התיקון הזמני של החור ( סך 1,500 ₪): סכום זה הוא מוערך לפי האומדנה בלבד ולא נפסק הסכום המלא שנתבע, שכן מצד אחד, אין מחלוקת כי התובעת סתמה את החור באמצעות גבס וגם ביצעה תיקוני צבע, ולכן סביר שזה מנע את החרפת הנזק בדירה, אך מצד שני, מתברר בדיעבד כי זה לא היה הפתרון האופטימלי וייתכן כי לו הייתה התובעת מבצעת אז תיקון יסודי, הנזק היה מתוקן בעלויות נמוכות יותר. הסכום האמור כולל גם את עלות חומרי הבניה והצבע שרכשה לפי הקבלות שהוצגו.

סכום הפיצוי כולל כאמור, פיצוי בגובה 1,000 ₪ בגין נזק לא ממוני עקב האירוע. מצד אחד, טענות התובעת לפיהן היא התעלפה וסובלת כיום מחרדות עקב האירוע, אינן נתמכות בחומר ראייתי משכנע ואף הותירו רושם לפיו היא מנסה להאדיר את נזקיה. לפי המסמך הרפואי שצירפה, מדובר בפנייה טלפונית לרופאת המשפחה ולא בתיעוד ביקור או בקבלת טיפול רפואי במרפאה. בנוסף, זולת עדותה, אין עדות אובייקטיבית לכך שהיא התעלפה או נזקקה לטיפול מידי על-ידי מאן דהו, כל שכן צוות רפואי. בהקשר זה, מתקשה לראות אדם שהתעלף אך לא נזקק לעזרה ראשונה על-ידי זולתו או לא ביצע בדיקה רפואית סמוך לאחר מכן. מצד שני, אין להקל ראש באירוע, לצד הלכלוך והאבק שיצר, על כל עוגמת הנפש וחוסר הנוחות הנלווים לכך.

טענת התובעת לפיה היא ביקשה מהנתבע לבצע את התיקונים אך הוא סירב, עדיפה בעיניי על הכחשתו.

ראשית: טענתה בנדון נסמכת גם על עדות העד מטעמה ( סעיף 3 בתצהיר של מר שטיין), שלא נסתרה. העד העיד במשפט כי התקשר לנתבע וזה אמר לו: "אני לא רוצה לבוא, ותעשו מה שאתם רוצים" (שורה 18, עמוד 14). התובעת העידה, ועדותה הותירה רושם אמין, לפיה: "אני התקשרתי אליו ואמרתי לו, סלים, למה הלכת? והוא אמר לי, תעזבי אותי בשקט, אני לא רוצה להמשיך, ואמרתי לו, תשמע, שלום קוראים לו, הגג מעליי הוא נושק לגיל 100 והוא חולה, תבוא תתקן את החור, השארת חור פעור בלי צנרת ניקוז ובלי קופסת ניקוז, לאן שהמים אל יישפכו הם ייכנסו אליי לחור לתוך הבית, והוא אומר, אני לא בא ותעשי מה שאת רוצה, לכי לבית המשפט. התחננתי, בכיתי, בכיתי וזה לא עזר" (שורות 27-21, עמוד 23).

שנית: גם אם אניח כי ביום האירוע עצמו סירבה התובעת לאפשר לנתבע להיכנס לדירתה, ואין זה בלתי סביר שהיא הייתה בסערת רגשות, ברם, הנתבע לא הניח כל תשתית ראייתית שמראה כי עשה ניסיון כלשהו לאחר שהדברים נרגעו ליצור קשר עם התובעת כדי שתאפשר לו לתקן את הטעון תיקון או למצער לצמצם את הנזק. הנתבע ניסה להסביר כי לא רצה ליצור כל קשר עם התובעת מחשש " שיחטוף" התקף לב מתגובתה ( עמוד 56 בפרוטוקול). בכל הכבוד, הסברו זה של הנתבע אינו משכנע. האמנם גם בדיונים בבית המשפט ניתן היה להתרשם מתגובותיה האימפולסיביות של התובעת, אך נראה שהיה ביכולתו של הנתבע להציע לתובעת ( בכתב או אף במסרון ) קבלן אחר מטעמו לביצוע התיקון של הנזק או למצער, להציע לה פיצוי כספי. בנוסף, טענת הנתבע לפיה במהלך ההליך המשפטי הסכים לבצע תיקון אך התובעת סירבה וכי יש לזקוף זאת לחובתה, אין בידי לקבל. הצעת התיקון ניתנה במסגרת הסדר דיוני שהציע בית המשפט לסיום ההליך. ההסדר כולל רכיבים נוספים אליהם לא הסכימה התובעת, וכך הייתה גם זכותו של הנתבע שלא להסכים להצעת בית המשפט. סירוב של בעל דין להסדר דיוני או מהותי, לא ייזקף לחובתו בכגון-דא. מכאן, לא מצאתי כל מקום לבצע הפחתה מחלקו של הנתבע.

יתר נזקי הרטיבות בדירה ובמרפסת

לפי חוות הדעת, בדירת התובעת קיימים מספר מוקדי נזק שמקורם המרכזי הוא דירת המנוח. עלות התיקון של נזקי הרטיבות ( להוציא תיקון החור וסביבתו), היא 18,200 ₪ בצירוף מע"מ . מתוך סכום זה, כאמור יש להפחית סך 3,000 ₪ שעניינו תיקון החור וסביבתו, ובו נושא הנתבע. מכאן, הסכום הנוגע לעיזבון הוא 15,200 ₪ בצירוף מע"מ ופיקוח הנדסי לפי חוות הדעת, זאת נוסף לסכום התביעה.

לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם מי מהנתבעים והמומחה לא נתבקש על-ידי מי מהם להיחקר על חוות דעתו. המומחה ציין כי התיקונים שפירט לא ניתנים לביצוע " בטרם תיקון מקורות הדליפה בתחומי הדירה מעל" (סעיף 6( ד) בחוות הדעת). אין מחלוקת שלאחר חוות הדעת האמורה, בוצעו בדירת המנוח תיקונים מקיפים. חשוב מכך, מטיעוני התובעת, אין אינדיקציה מוכחת לכך שמוקדי הרטיבות או חלק מהם נותרו פעילים לאחר ביצוע התיקונים האמורים.

השאלות הנוגעות לנושא זה הן מה סכום הפיצוי המגיע לתובעת בגין נזקי רטיבות שמקורם דירת המנוח; האם קיים קשר סיבתי בלעדי בין מקורות הרטיבות בדירת המנוח לנזקים שבדירת התובעת; האם התובעת סירבה לביצוע תיקונים בדירתה זאת לבקשת המנוח או מי מטעמו, וככל שכן - מה הנפקות של כך; בנוסף, נשאלת השאלה האם לתובעת מגיע פיצוי בגין נזק לא ממוני.

לעניין השאלות הראשונה והשנייה, לפי חוות הדעת - שלא נסתרה - העלות המוערכת של התיקונים היא 15,200 ₪ בצירוף מע"מ ועלות פיקוח . המומחה תיאר בחוות דעתו כי התקרות באגף הצפוני של דירת התובעת ( מטבח, מרפסת שירות וחדר הרחצה) היו ספוגות רטיבות ועובש. הרטיבות היא בעוצמה גבוהה והובילה להינתקות של שכבות טיח ונשירתן, על המפגעים הבטיחותיים שזה יוצר, לרבות מטבח שאינו ראוי לשימוש. לפי חוות הדעת, המקור המרכזי של נזקים אלה הוא דירת המנוח. עם זאת, המומחה גם ציין כי זה סביר שמי הגשמים המחלחלים מהגג את תקרת דירת המנוח מוצאים את דרכם לדירת התובעת ואלה " תורמים" לרטיבות (ראו גם עמוד 25 בחוות הדעת) .

הנתבעים לא הוכיחו כדבעי מידת " התרומה" של חלחול מי הגשם לנזקי הרטיבות לדירת התובעת. כמו כן, אין באמור כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הליקויים בצנרת הדירה של המנוח לבין נזקי הרטיבות. אם לא די בכך, לפי חוות הדעת, מי הגשם חודרים דרך דירת המנוח ומוצאים את דרכם לדירת התובעת, כך שנראה כי מחובת המחזיק בדירה ממנה מחלחלים המים, לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע זאת ככל האפשר . בשקלול של אלה, סבורני כי תרומת מי הגשם לנזקי דירת התובעת אינה משמעותית אך כאמור - קיימת. טוב עשתה הנתבעת עת ביצעה תיקונים יסודיים בדירת המנוח על מנת למנוע את הימשכות הנזק. בהעדר נתונים ברורים ומדידים לעניין מידת "התרומה", קובע כי מסך אומדן נזקי הרטיבות יש להפחית 10% שמקורם מי הגשם.

עתה נפנה לשאלה האם התובעת סירבה לאפשר לעיזבון לתקן את הטעון תיקון. בהקשר זה, מוכן אני לקבל את גרסתה כאמור לפיה בהתחלה היא פנתה לנתבעים בדרישה לבצע תיקונים אך הנתבע סירב. בהמשך, התברר מעדותה כי כן סירבה לביצוע תיקונים עד שיבוא מומחה מטעמה ויתן חוות דעת ( שורה 30, עמוד 30). ברם, חוות הדעת ניתנה ביום 18.2.2020. כפי שהעידה הנתבעת היא שכרה שירותי קבלן לביצוע תיקונים מקיפים בדירת המנוח, הוא העד מטעמה. לפי עדותו בתצהירו, כחודש לפני הגשת תצהירו ( מיום 24.3.2020) הוא פנה לתובעת כדי לבחון את דירתה ולבצע בה תיקונים אך היא סירבה.

שעה שכבר נבדקה דירתה על-ידי המומחה מטעמה, או למצער היא נבדקה סמוך לאחר הפנייה, התובעת לא הטעימה את המשך סירובה ( ראו והשוו תשובותיה בעמוד 37) . היא יכלה להתיר את ביצוע התיקונים הנדרשים על-ידי קבלן הנתבעת במהלך ביצוע העבודות בדירה מעל (בזמן אמת) או אף לאחר מכן, לוודא מול המומחה מטעמה אם זה נעשה לשביעות רצונו ובכך להביא למיצוי נושא זה בצורה מקצועית ומפוקחת. יש לציין, כי בהמשך עדותה, העידה התובעת ש הקבלן מטעם הנתבעת לא ביקש להיכנס לדירתה ( עמוד 43). לא מצאתי להעדיף את גרסתה על גרסת העד והנתבעת מהן עולה באופן ברור ש הקבלן ביקש ממנה להתיר לו להיכנס לדירתה אך סירבה. עד הנתבעת העיד: "הגעתי, ואת הגברת הזו, אני ראיתי אותה אולי איזה 3 פעמים. בתחילת העבודה אני ניגשתי אליה בשביל לראות על איזה נזק היא מדברת מהדירה העליונה, והיא סירבה לתת לי להיכנס לראות את זה" (שורות 12-8, עמוד 65; ראו גם עדות התובעת בעמוד 43).

אין מחלוקת כי על הניזוק חובה להקטין את נזקו, ולעניין זה, שעה שהמזיק הציע דרך סבירה שיש בה לתקן את הנזק, ובהעדר הצדק סביר מצד התובעת לסירובה, יש מקום לטעמי ליתן לזאת ביטוי בגובה הפיצוי שייפסק לה. ההנחה לפיה העיזבון יכל לבצע את התיקונים בדירת התובעת בעלות שהיא נמוכה מזו המוערכת בחוות הדעת, היא סבירה ביותר, בעיקר מהטעם לפיו הקבלן מטעם העיזבון כבר נשכר והחל בביצוע עבודות שיפוצים בהיקף רחב יותר בדירת המנוח. על כן, בעניין זה סביר בעיני כי סך הפיצוי יופחת בשיעור 2 0% בגין זאת.

יוצא אפוא, כי סך הפיצוי המגיע לתובעת ( כולל מע"מ + פיקוח הנדסי בשיעור 10% ) ו לאחר שתי ההפחתות לעיל (20% + 10%) הוא 13, 700 ₪.

לעניין רכיב כספי זה, בדומה לסעיף 29 לעיל, הברירה בידי הנתבעת בשם העיזבון להחליט אם לשלם את הסכום האמור לתובעת או לבצע תיקון תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. היה ותבחר הנתבעת ביצוע תיקונים לפי סעיף זה, היא תצא ידי חובתה לעניין רכיב זה בפסק הדין, רק אם מומחה התובעת יאשר בכתב כי התיקון בוצע להנחת דעתו. מובהר כי הנתבעת תישא בעלות שכרו של המומחה ככל שיידרש לבדיקה בנדון.

אשר לנזק הלא-ממוני, כפי תיאור מומחה התובעת לעיל, בהתחשב בהעדר היכולת לשימוש סביר בדירתה ואובדן ההנאה מכך (יוזכר, המטבח נמצא לא ראוי לשימוש), ובהתחשב במשך תקופת הרטיבות ממנה סבלה התובעת, פוסק בזאת פיצוי בגובה 2,000 ₪ בראש נזק זה, כך שגובה הפיצוי המגיע לתובעת מהנתבעת הוא בסך 15,700 ₪.

סיכום

התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבע ימלא את חלקו בפסק הדין ( סעיפים 32-27), הן התשלומים הכספיים הן עבודות התיקון ( ככל שהנתבע יבחר בכך), תוך 30 יום.

הנתבעת תמלא את חלקו של העיזבון בפסק הדין ( סעיפים 43-41), הן התשלומים הכספיים הן עבודות התיקון ( ככל שהנתבעת תבחר בכך), תוך 30 יום.

לסכומים האמורים יתווספו הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ כאשר סכום זה יחולק בין הנתבעים בחלקים שווים. גם סכום זה יבוצע תשלומו תוך 30 יום.

סכומים כספיים מכוח פסק הדין שלא ישולמו בפרק הזמן שצוין לעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.

הואיל והתובעת הייתה מיוצגת על-פי מינוי לפי חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972, לא ייפסק שכר-טרחת עורך-דין.

זכות ערעור כקבוע בדין.

המזכירות - להודיע לצדדים בדבר פסק הדין ולהמציא להם באמצעות דואר רשום.

ניתן היום, ט' סיוון תשפ"א, 20 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רחל בן סימון
נתבע: שלום יעל
שופט :
עורכי דין: