ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלון צברי נגד קדש נפתלי מושב להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת אוסילה אבו-אסעד

תובעים

  1. אלון צברי
  2. חגית צברי

ע"י ב"כ עו"ד אריק איימצ'ט ואח'

נגד

נתבעת
קדש נפתלי מושב להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אליעזר סגל

פסק דין

מונחת לפניי תביעה כספית על סך 188,000 ₪ שהוגשה על ידי בני הזוג צברי אלון וחגית (להלן: "התובעים"), כנגד קדש נפתלי מושב להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "הנתבע" וגם "המושב"), בגין נזקים שנגרמו לתובעים, לטענתם, כתוצאה ממחדל הנתבע בפינוי קו ביוב מאסף מנכס מקרקעין שהוקצה לטובת התובעים (או מי מהם).

לצד הסעד הכספי האמור , עתרו התובעים במסגרת תביעתם לקבלת סעד של צו עשה המורה לנתבע לפעול ב אופן מידי להעתקת קו הביוב האמור ופינויו מן ה נכס האמור.

רקע ופירוט המחלוקת
התובעים הם בני זוג שהגישו את מועמדותם להקצאת מגרש בהרחבה במושב, ובהקשר לכך חתמו ביום 30/11/2005 על הסכם עם הנתבעת [ נספח א' לכתב התביעה ( להלן: "ההסכם")]. בעקבות חתימתו של ההסכם האמור, נחתם הסכם פיתוח וחכירה בין התובעת מס' 2 (להלן: "התובעת") , מצד אחד, לבין מנהל מקרקעי ישראל כתוארו אז, מצד שני [ נספח ב' לכתב התביעה]. בתוקף ההסכם האמור קיבלה התובעת זכויות חכירה במגרש מס' 310 בגוש 13655 חלקה 84 באותה הרחבה ( להלן: "הסכם החכירה" ו- "המגרש" בהתאמה).

הנתבע הינו אגודה שיתופית חקלאית שיזמה הרחבה בתחום שיפוטה, לטובת בניהם ובנותיהם של חברי המושב. בענייננו, אין בין הצדדים מחלוקת על כך ש התובעת הינה בת לזוג חברים, מוותיקי ה מושב, שמימשה את זכותה להקצאת מגרש בהרחבה.

במסגרת סעיף 7 להסכם שנחתם בין התובעים לנתבעת, הצדדים הסכימו ואישרו את התנאים הבאים:

התובעים אישרו בסעיף 7.3 להסכם כי " בדקו את המגרש ואת השטח הצמוד לו, על כל הנמצא עליהם ומחובר להם, מיקומו וצורתו הטופוגרפית, וכן כי בדקו במינהל ובועדה המקומית לתכנון ולבניה את מצבו של המגרש וכן את כל המסמכים הנוגעים למגרש ולזכויות הגלומות בו, לרבות את תכנית המתאר החלה על המגרש, וכן בדקו את הזכויות הצמודות למגרש לרבות זכויות הבניה ומצאו הכל מתאים לצרכיהם ולמטרותיהם והם מוותרים בזאת מראש על כל טענה של אי התאמה" [ההדגשות הוספו, א.א.א.] .

בסעיף 7.4 להסכם אישרו התובעים כי הם מודעים לכך שכל עבודות תכנון ופיתוח המגרש, כולל כבישים, מדרכות, תשתיות חשמל, מים וביוב עד לגבול המגרש יבוצעו ע"י משרד הבינוי והשיכון, וכי לצורך כך על התובעים להשתתף בעלות עבודות אלה בסך של 80,000 ₪.

בסעיף 7.5 להסכם אישרו התובעים כי ידוע להם שבנוסף לסכום האמור לעיל, עליהם לשלם סכום נוסף של 32,000 ₪ בעבור עבודות פיתוח פנים המגרש אשר יבוצעו באופן מרוכז ע"י האגודה בהתאם להחלטות ועד ההרחבה.

בסעיף 7.7 להסכם המושב, באמצעות וועד ההרחבה , התחייב לבצע : " (...)כל עבודות פנים המגרשים ( בהתאם לתכניות שיאושרו ע"י ועדת ההרחבה) במועד קרוב ככל האפשר ותעשה כל שביכולתה בכדי לסיימם בהקדם האפשרי וכך שלא יעכבו את כניסתם של המתיישבים לבתיהם" [ההדגשות הוספו, א.א.א].

בהמשך להסכמות דלעיל, ועל פי הנטען בכתב התביעה, בשלהי שנת 2016, עם הגשת התכניות הדרושות לקבלת היתר בניה, גילו התובעים, באמצעות האדריכל שליווה את הפרויקט מטעמם – מר שמוליק אברג'יל ( להלן: " האדריכל אברג'יל"), כי במגרש התובעים עובר קו ביוב מאסף שמונע קבלת היתר בניה עד לפינויו מן המגרש [ הודעת מהנדס הוועדה לתכנון ובניה גליל עליון לתובעת מיום 8/5/2017 צורפה כנספח ג' לכתב התביעה]. משנודע להם הדבר, פנו התובעים למזכיר המושב – מר ירון בלחסן ( להלן: "מר בלחסן"), ו דרשו ממנו כי יעשה כל הדרוש בנסיבות העניין לשם העתקת קו הביוב ופינוי ו מן המגרש. בין היתר נערכה פגישה במגרש בין מר בלחסן לבין האדריכל אברג'יל, שבמסגרתה הוצג צינור הביוב למר בלחסן, ומר בלחסן התחייב בפני התובעים לפעול מול הגורמים הרלבנטיים לצורך העתקת קו הביוב. בתוקף כך נשלח על ידי מר בלחסן, ביום 19/1/2017 , מכתב לרשות מקרקעי ישראל שבמסגרתו הסביר מר בלחסן שקו הביוב שבוצע ע"י משרד השיכון עובר במגרש התובעת, בתחום המגורים המתוכנן, ובשל כך התובעת לא קיבלה היתר בניה. צוין בנוסף במסגרת אותו מכתב שמי שאחראי לסיטואציה שנוצרה הינו משרד השיכון אשר ביצע את ההרחבה ואת תשתיות המגרשים לפני מספר שנים. המכתב נשלח בתמיכה לבקשת התובעת להארכת הסכם הפיתוח, ובמסגרתו בקש מר בלחסן לאשר הארכת להסכם הפיתוח שנחתם עם התובעת ב משך שנה נוספת, וזאת על מנת " שנוכל לטפל מול משרד השיכון להעתקת תוואי קו הביוב מהמגרש ולאפשר למתיישבת לבנות את ביתה בהתאם לחוק התכנון והבניה" [מכתב מר בלחסן מיום 19/1/2017 לרמ"י צורף כנספח ו' לכתב התביעה].

ביום 16/5/2017 נשלח על ידי מר בלחסן מכתב נוסף לרשות מקרקעי ישראל (להלן גם : "רמ"י"), ובו ציין כי במגרש התובעים עובר קו ביוב שמונע מהם לקבל את האישורים וההיתרים הנדרשים לבניית ביתם, ואף התחייב במפורש : " הרינו מתחייבים לפעול מול הגופים הרלוונטיים לביצוע והעתקת קו הביוב לתוואי החדש עד 90 יום" [מכתב מר בלחסן לרמ"י צורף כנספח ד' לכתב התביעה].

לטענת התובעים, מאז שליחת המכתבים האמורים ועד עצם היום הזה לא פעלה הנתבעת להעתקת קו הביוב ופינוי ו מן המגרש, זאת על אף פניות חוזרות ונשנות של התובעים ושל האדריכל מטעמם - מר אברג'יל, אליה. לא זו אף זו, בתקופה האחרונה מר בלחסן בחר להתעלם מפניות התובעים אליו ו לא הגיב לאותן פניות. כתוצאה מכך נגרמו ונגרמים לתובעים נזקים רבים שהם תו לדה של העיכוב שחל בבניית ביתם. אותו עיכוב, כך נטען, אילץ את התובעים לפנות לרמ"י מספר פעמים לשם הארכת תוקפו של הסכם הפיתוח.

המושב טוען מנגד כי לתובע מס' 1 אין מעמד בתיק וכי דין תביעתו להיות מסולקת מטעם זה לבדו . לאחרון, כך נטען, אין כל זיקה למגרש והוא אינו חתום על הסכם הפיתוח עם רמ"י. מכאן, שלתובע מס' 1 אין עילת תביעה ובינו ובין הנתבעת אין כל יריבות.

בתגובה לטענות שהועלו על ידי התובעים במסגרת כתב התביעה, טוען הנתבע כי אין לו קשר כלשהו לקו הביוב ולא מוטלת עליו כל אחריות לגביו. בכלל זאת לא מוטלת עליו כל חובה ל פעול הזזת הקו למקום אחר . במענה לטענות התובעים לעניין מעורבותו ואופן התנהלותו של מר בלחסן, נטען על ידי המושב כי מר בלחסן פעל בחוסר סמכות ובפועלו האמור הוא הונע מטעמים אישיים הנעוצים בקשר המשפחתי שבינו לבין התובעת מס 2. בעניין זה נטען כי פעולות שהתבצעו על ידי מר בלחסן, אם בוצעו, בוצע ו מבלי שהיתה מוטלת על המושב כל חובה לבצען, ומכל מקום מטרתן של אותן פעולות היתה לסייע בידי ה תובעת מול משרד הבינוי והשיכון - שהוא הגורם האחראי לביצוע התשתיות ומי שתכנן וביצע מערכת הביוב במקום, בבקשתה ממנו להעתקת הקו לתוואי הדרוש. פעולותיו של מר בלחסן בוצעו לפנים משורת הדין, מתוך רחמים ו חסד והם אינם מקנים לתובעים ו/או למי מהם זכות לתבוע. נוכח האמור, החלטתם של התובעים להגיש את התביעה כנגד המושב הינה בבחינת ניסיון מצדם של התובעים להתעשר על חשבון המושב שלא כדין.
הנתבעת טוענת בנוסף, כי בהסכם שנחתם בין הצדדים וויתרו התובעים על כל טענה ו/או תביעה כנגד הנתבעת, בכל הקשור למגרש . בעת שנחתם הסכם התשתיות על ידי התובעים, התשתיות היו כבר פרוסות בשטח וקו הביוב עבר כבר במגרש והיה גלוי לעין ולא מוסתר. למעשה, התובעים ידעו היטב מה יש במגרש.
עוד לטענת הנתבעת, התובעים הפרו מספר הוראות בהסכם, ולמרות שמר בלחסן עזר לתובעת לקבל אורכות לתוקפו של הסכם הפיתוח, התובעת לא עמדה במועדים הנדחים והיום למעשה הסכם הפיתוח עומד בפני סכנה של ביטול.
בנוסף לכל האמור טוענת הנתבעת , כי התובעים לא פעלו כדי להקטין את נזק יהם. בעניין זה נטען שבמשך שנים רבות, התובעים לא טרחו לפעול להשגת היתר בניה, ומאז החתימה על ההסכם (במהלך שנת 2006), רק בשנת 2017 ה שניים החלו לטפל בקבלת היתר הבניה. מדובר בעיכוב מתמשך על פני תקופה של כ- 11 שנים, עיכוב שמאחוריו עומדים התובעים עצמם. עובדה אחרונה זו לא מנעה מן התובעים לדרוש לחייב את המושב בתשלום פיצוי בסך של מאות אלפי שקלים, זאת בשעה שהתובעים יכלו בנקל להזיז את קו הביוב בעלות נמוכה שמסתכמת בכ- 8,000 ₪ לכל היותר. פעולה פשוטה וזולה שעשויה היתה ל פתור את הבעיה.

לטענת המושב בעלת דינם של התובעים אמורה להיות מדינת ישראל באמצעות משרד הבינוי והשיכון, שכן, לכל היותר, מר בלחסן התחייב בפני התובעים לפעול מול הגורמים הרלבנטיים לשם העתקת קו הביוב . בנסיבות העניין המושב אינו הגורם הרלבנטי להעתקת הקו.

באשר ל טענת התובעים לגרימת נזק, הנתבעת מכחישה את הנזק הנטען, וטוענת כי בכל מקרה התובעים יכלו להקטין את נזקם ל כדי אלפים בודדים, וממילא הנזק הנטען נגרם בשל רשלנותם התורמת של התובעים שלא בדקו את המגרש במשך שנים רבות ולא פעלו להוצאת היתר בניה והעתקת קו הביוב בעלות נמוכה למדי.

ממצאים עובדתיים שאינם שנויים במחלקת וכאלה שהוכחו במהלך המשפט מטעם התביעה העידו שני התובעים, האדריכל אברג'יל, והמתווך – דוד בן אבו, שנתן חוות דעת לתובעים בנושא דמי שכירות ראויים. מטעם ההגנה העידו מר בלחסן, ומר גיא ברזילי – חבר וועד באגודה ( להלן: "מר ברזילי"), והמהנדס ראתב סבאג ( להלן: "מומחה הנתבעת").
למקרא כתבי טענותיהם ותצהיריהם של בעלי הדין ועדיהם ולאחר שמיעת עדויותיהם ניתן לקבוע כי הממצאים העובדתיים הבאים הוכחו כנדרש, בין מפאת היעדר מחלוקת לגביהם ובין מפאת הרמת הנטל הדרוש במשפט אזרחי להוכחתם. ואלה הם הממצאים:

לתובע אין זכויות במגרש [ ראו עדות התובע עמ' 19, שורות 11-12] . עם זאת, כפי שצוין לעיל, התובע חתם במהלך שנת 2005, יחד עם התובעת, על ההסכם עם הנתבעת. לא זו אף זו, מראיות הצדדים עולה כי התובע, מבין שני התובעים, היה הגורם הדומיננטי שפעל באופן נמרץ מול כל הגורמים בקשר להליכים הקשורים למגרש [ עדות התובעת עמ' 28, שורות 16-19].

ההסכם בין התובעים לבין הנתבעת נחתם בשנת 2005, בעוד שהסכם הפיתוח שעליו חתמה התובעת עם רמ"י נחתם בשנת 2011 . מעדויות התביעה עולה שבין שני המועדים הנ"ל , ככל הנראה במהלך שנת 2007, הפקידו התובעים בידי האדריכל אברג'יל את נושא תכנון הבית. במלאכת התכנון שהתחילה בשנת 2007 חלה הפסקה שסיבותיה לא הובאו לידיעתי, ושככל הנראה אינן מעניינו של התיק דנן. מלאכת התכנון התחדשה במהלך השנים 2014 – 2015 עם פנייתם המחודשת של התובעים לאדריכל אברג'יל לקבלת יעוץ בקשר ל תכנון בית חלומותיהם [ ראו עדות התובע עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 1-13].

מחקירתו הנגדית של התובע עלה כי הוא מודע היטב לאיסור שמוטל עליו ועל התובעת להשכיר את הבית, מכוח שני ההסכמים. התובע העיד לפני שהשכרת הבית במושב כלל לא היתה בתכנון [ עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 14-15]. גם מחקירת התובעת עלה כי התובעים לא התכוונו להשכיר את הבית במושב לאחרים, אלא לבנות את הבית עד תום ולעבור להתגורר במושב. רק לאחר המעבר האמור, אמורים היות התובעים, לטענת התובעת, להשכיר את ביתם בעיר נשר [ עמ' 24, שורות 31-33].

הוכח לפני כדבעי, על יסוד ראיות קבילות כי מי שהתחייב כלפי התובעים לבצע את התשתיות בהרחבה, לרבות קווי הביוב, היא הנתבעת [ ראו עדות מר בלחסן עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 25-26; ועמ' 26, שורה 13]. מר בלחסן מודה בנוסף בכך שהנתבעת מצדה התקשרה עם משרד הבינוי והשיכון לצורך ביצוע עבודות התשתיות עד גבול המגרש, בעוד שפיתוח פנים המגרש צריך להיות מבוצע ע"י הנתבעת, וכי משרד השיכון והבינוי הוא בעצם קבלן משנה עבור הנתבעת ביחס לעבודות התשתיות עד גבול המגרש [ עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 19-31].

אף אין מחלוקת כי התובעים קיימו את חלקם בהסכם והשתתפו בעלויות עבודות הפיתוח בסכום של 111,460 ₪ אשר שולמו ישירות ע"י התובעים לנתבעת [ עדות מר בלחסן עמ' 26, שורות 32-33].

מר בלחסן מאשר שקו הביוב לא בוצע בהתאם לתכניות, במובן זה שהקו שלא תוכנן לעבור בתוך מגרש התובעים, וטוען כי למרות שהנתבעת היא האחראית על פיתוח פנים המגרש, קו הביוב שעובר בתוך מגרש התובעים בוצע ע"י משרד השיכון שכן יש מקומות שמשרד השיכון נכנס לתוך המגרשים כדי לבצע תשתיות ציבוריות [ עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 2-8].

למרות ההצהרה של מר בלחסן בסעיף ז' לתצהירו, הרי שבחקירתו הנגדית מר בלחסן אמר כי הוא לא יודע ולא זוכר אם בזמן החתימה על ההסכם עבר קו הביוב במגרש התובעים, וכי לפני החתימה על ההסכם התקיימה הישיבה נשוא נספח 14. ה. לתצהירו שבמסגרתה נקבע שקו הביוב לא יבוצע בהתאם לתכנית לאור בעיית שיפועים [ עמ' 32 לפרוטוקול, שורה 1, ושורות 9-15]. עוד העיד מר בלחסן כי החתימה על ההסכם הייתה בגדר דבר פורמלי, וכי במעמד החתימה על ההסכם הוא נתן הסברים על דברים טכניים ולא נכס לפרטים הקשורים לדברים פיזיים בתוך המגרש [ עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 16-20].

הנתבעת לא הציגה תשריט או תכנית כלשהי שנחתמה בין המתיישבים למפקח טרם החתימה על ההסכם [ עמ' 33 לפרוטוקול, שורות 12-14].

מר בלחסן מאשר כי התובעים התחילו לפנות אליו בנושא קו הביוב בסוף שנת 2016 [ עמ' 33 לפרוטוקול, שורות 33-35], וכי הוא התחייב לפנות לגורם הרלבנטי, שכן הנתבעת אינה הגורם שיכול לבצע את העתקת קו הביוב אלא מי שיצר את הבעיה – שהוא, לשיטתו, משרד השיכון [ עמ' 34 , שורות 5-9]. עוד אין מחלוקת כי מר בלחסן לא פנה למשרד השיכון בכתב בנושא העתקת קו הביוב, ובחקירתו הנגדית העיד כי היה לו סיור עם נציג משרד השיכון בשטח המגרש שבמהלכו הוא התריע בפניו על הבעיה, וכי לפגישה זו לא נערך פרוטוקול [ עמ' 34 , שורות 14-22].

בנוסף, אין מחלוקת כי התובעת היא קרובת משפחה של מר בלחסן. על פי עדותו של מר בלחסן פנייתו הנטענת לנציג משרד השיכון והתחייבותו לרמ"י, לא היו בגדר טובה אישית של מר בלחסן לתובעת אלא נעשו בת וקף תפקידו (של מר בלחסן), כמזכיר הוועד בנתבעת [ עמ' 35 לפרוטוקול, שורות 1-2].

באשר לסמכויות של מר בלחסן, אין מחלוקת על כך שבתור מזכיר האגודה הוא משמש כזרוע מבצעת של הנהלת הנתבעת [ עדות מר ברזילאי, עמ' 44 לפרוטוקול, שורה 33]. בנוסף, אין מחלוקת כי מר ברזילאי לא היה במסגרת תפקידו בתקופה שבה פעל מר בלחסן עת פנה לרמ"י בעניין התובעים, וכי הנתבעת לא נקטה בשום הליך משפטי נגד מר בלחסן בקשר לטענה כי הוא חרג מסמכותו [ עמ' 51 לפרוטוקול, שורות 14-25].

באשר לאופציה של העתקת קו הביוב ע"י התובעים, מומחה הנתבעת מאשר כי מדובר בקו ביוב מאסף של הישוב, וכי לא ניתן לפגוע בתשתיות ציבוריות ללא קבלת אישורים מהישוב או המועצה [ עמ' 41 לפרוטוקול, שורות 4-7] .

על רקע ממצאים אלה, להלן ייבחנו טענות הצדדים, אך בראש ובראשונה מן הראוי לתת את הדעת לנושא חזית המחלוקת, שכן למקרא עדויות הצדדים וסיכומיהם, ניכר כי שניהם הרחיבו את חזית המחלוקת ע"י העלאת טענות עובדתיות חדשות שלא בא זכרן בכתבי הטענות. כך למשל מצד התובעים נשמעה לראשונה בתצהיר המשלים שהוגש ע"י התובע הטענה שלפיה קו הביוב לא תוכנן לעבור במגרשם וכי קו הביוב בוצע שלא בהתאם לתכניות. מנגד נשמעה טענת הנתבעת, שגובתה בחוו"ד מומחה הנדסי, שלפיה ניתן להזיז את הבית המתוכן צפונה תוך חריגה קטנה מקו הבניין – חריגה שלטעמו של מהנדס הנתבעת הינה מותרת לפי חוק, וזו אופציה עדיפה על האופציה של העתקת קו הביוב שעולה כ- 30,000 ₪ ומצריכה כניסה למגרש השכן כדי להתמודד עם בעיית השיפועים. עוד נשמעו בסיכומי הנתבעת טענות לגבי הצורך בקבלת אישור וועד המושב כתנאי לאישור תכנית הבניה וכן טענות בנושא חזקת התקינות של הרשות – משרד השיכון. טענות אלה דינן דחייה מן הטעם הפשוט שלפיו מדובר בטענות בהן בגדר הרחבת חזית שהצדדים התנגדו להן.

אם כן, השאלות שנותרו במחלוקת מצומצמות והן מתמקדות בעיקר בשאלה האם התובע הוא בעל דין דרוש בהליך ? האם הנתבעת היא האחראית על העתקת קו הביוב, וככל שכן עולה השאלה האם חתימת התובעים על סעיף וויתור על טענות לאי התאמה של המגרש פוטרת את הנתבעת מאחריות זו?

לעניין מעמד התובע בהליך, הרי שאין מחלוקת כי התובעת היא זו שחתמה על הסכם פיתוח מול המינהל, וכי התובע אינו חתום על ההסכם האמור . יחד עם זאת, מחומר הראיות עולה כי התובע חתם יחד עם התובעת על ההסכם עם הנתבעת בשנת 2005, וכי התובע נטל חלק פעיל לשם מימוש זכויות התובעת במגרש והיה מעורב ברוב ההליכים וההתכתבויות בין הצדדים, כך שלטעמי הינו בעל דין דרוש במשפט. בנוסף, וכפי שיצויין בהמשך, התובעים סומכים על ידם בתביעתם זו על עילות מתחום דיני הנזיקין. ככל שטענותיהם בהקשר לעילה זו תתקבלנה, אין לשלול מראש את האפשרות לכך שהתובע ימצא זכאי לפסיקת פיצויים ,בתור ניזוק, כתוצאה מאי אילו מעשים או מחדלים של הנתבעת.

לעניין אחריות הנתבעת, ניכר כי ההסכם שנחתם בין התובעים, מצד האחד, לבין הנתבעת, מצד שני, במהלך שנת 2005 מגדיר ומעצב את ההסכמות בין הצדדים בכל הקשור לביצוע תשתיות וקווי ביוב. אין מחלוקת על כך שהתובעים לא חתמו על הסכם נפרד מול משרד השיכון בנושא ביצוע תשתיות עד גבול המגרש, זאת למרות העובדה שהתובעים ידעו ואישרו במסגרת ההסכם כי משרד השיכון הוא זה שמבצע את עבודות התשתיות והפיתוח עד גבול המגרש. עם זאת עדיין משרד השיכון ביצע עבודות אלה מטעם הנתבעת ובתור קבלן משנה מטעם הנתבעת ( לגרסת עד הנתבעת – מר בלחסן), כאשר הנתבעת היא זו שהתחייבה בהסכם כלפי התובעים לבצע את עבודות התשתיות והפיתוח ( סעיף 4.8 להסכם), ומכאן שהנתבעת היא הצד הנכון שהיה על התובעים לתבוע.

ממילא, קו הביוב נשוא המחלוקת עובר בפנים המגרש של התובעים, והגם שהתובעים אינם חולקים על כך שקו הביוב שעובר בתוך מגרשם בוצע ע"י משרד השיכון, עדיין אחריות הנתבעת משתרעת על ביצוע עבודות פיתוח פנים המגרש ( סעיף 7.5. להסכם), ומשאין מחלוקת כי התובעים שילמו לנתבעת את מלוא הסכום בגין עבודות הפיתוח, הן בפנים המגרש והן עד גבול המגרש, הרי שלא יכולה להיות מחולקת כי הנתבעת היא האחראית על כל שינוי בקו הביוב, לרבות העתקת קו הביוב, בין באופן ישיר ע"י ביצוע ההעתקה בעצמה, ובין באופן עקיף ע"י פנייה לגורמים הרלבנטיים במשרד השיכון כדי לבצע את ההעתקה, הכל על חשבונה של הנתבעת אשר קיבלה את מלוא הסכום מכוח ההסכם.

בהקשר הזה יש להדגיש כי אחריות הנתבעת משתרעת גם על נושא קבלת האישורים הדרושים לשם העתקת קו הביוב כפי שהוסבר ע"י מומחה הנתבעת בחקירתו הנגדית [ עמ' 41 לפרוטוקול, שורות 4-7]

בעניין הזה יש להוסיף כי התובעים הוכיחו כי עם גילוי הבעיה בסוף שנת 2016 הם פנו למזכיר המושב- מר בלחסן, בכדי שהאחרון יטפל בבעיה, כאשר מר בלחסן אישר כי הוא פעל במסגרת תפקידו בנתבעת, ומבחינת התובעים הוא הגורם שחתם מולם על ההסכם בשם הנתבעת, והוא הגורם שקיבל כספים בעבור תשתיות. למעשה מדובר בגורם היחיד מטעם הנתבעת שלתובעים היה קשר עמו בקשר לחוזה הרלבנטי ומשכך לא היתה כל סיבה שלא לפנות אליו בתור נציגה המוסמך של הנתבעת, וככל ונושא העתקת קו הביוב הינו מעבר לסמכותו של מר בלחסן, שומה היה עליו להסביר לתובעים לאיזה גורם בנתבעת עליהם לפנות, ולא להתחייב כלפיהם לפעול מול הגורמים הרלבנטיים כדי להעתיק את קו הביוב. משהתנהל מר בלחסן באופן שבו הוא התנהל , כמתואר לעיל. הרי שהתחייבויותיו במסגרת תפקידו מחייבות את הנתבעת, התחייבות שגם היא מהווה הודאה של הנתבעת באחריות כלפי התובעים בנושא העתקת קו הביוב, ובנסיבות אלה הנתבעת לא היתה רשאית יכלה להתנער מאחריות זו ע"י העלאת טענות סתמיות כמו היעדר סמכות של מר בלחסן – שהוא בעצמו העיד מטעם הנתבעת כמי שפעל במסגרת תפקידו ולא עשה טובה אישית לתובעת.

בהקשר הזה יש להוסיף, כי התחייבות מר בלחסן כלפי התובעים לטפל בנושא העתקת קו הביוב עוד משנת 2017 לא רק שהיא מהווה הודאה באחריות מצד הנתבעת, אלא גם יש בה כדי ללמד על כך שהנתבעת לא הציעה לתובעים בזמן אמת אופציה אחרת כדי לממש את תכנית הבית שלהם במגרש מלבד העתקת קו הביוב, וממילא התברר כי האופציה של הזזת תכנית הבית בתוך המגרש הוצעה לראשונה ע"י הנתבעת במסגרת הגשת הראיות ע"י חוות דעת של מומחה מטעמה, כך שמר ברזילאי אישר בחקירתו הנגדית כי ההצעה של הזזת תכנית הבית בתוך המגרש הוצעה רק לאחר הגשת התביעה [ עמ' 48 לפרוטוקול, שורות 5-9]. זה הוא טעם נוסף שמצדיק דחיית את טענת הנתבעת לעניין ההצעה של הזזת תכנית הבית, מבלי שיהיה צורך לדון בקושי של הצעה זו והצורך להתמודד מול הוועדה לתכו"ב כדי לאשר חריגות בנייה ע"י התובעים.

לאור המקובץ לעיל, הגעתי למסקנה כי הנתבעת היא האחראית על נושא העתקת קו הביוב ממגרש התובעים על כל העלויות הכרוכות בכך.

באשר לסעיף הוויתור עליו הוחתמו התובעים ( סעיף 7.3 להסכם), הרי שבמסגרת סעיף זה התובעים הצהירו כי בדקו את המגרש על כל הנמצא עליו ומחובר לו ומצאו אותו מתאים לצרכיהם והם מוותרים מראש על כל טענה של אי התאמה. בעניין הזה נתחיל מכך שלא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי במעמד החתימה על ההסכם - התשתיות וקו הביוב כבר היו מונחים בתוך מגרש התובעים והתובעים ראו את זה בעיניהם, שכן על אף עמדתו הנחרצת של מר בלחסן בסעיף ז' לתצהירו, הרי בחקירתו הנגדית לפניי הוא אמר שהוא לא יודע ולא זוכר באם במעמד החתימה על ההסכם קו הביוב היה כבר במגרש התובעים ( ראו סעיף 8. ז. לעיל). גם מר ברזילאי העיד לפניי כי הוא נכנס לתפקיד בדצמבר 2017 וידע לראשונה על הבעיה של קו הביוב במגרש התובעים עם הגשת התביעה [ עמ' 48 לפרוטוקול, שורות 1-2, וכן שורות14-16], כך שהאמור בסעיף 6 לתצהירו לעניין ידיעת התובעים על קיום קו הביוב כבר במעמד החתימה על ההסכם אינו מידיעה אישית. מעבר לכך, הנתבעת לא סיפקה ראיה כלשהי לעניין המועד המדויק שבו בוצעו התשתיות במגרש התובעים.

אם לא די באמור, הרי גם אם במעמד החתימה על ההסכם התשתיות כבר בוצעו במגרש התובעים, התברר שקו הביוב היה מוטמן באדמה [ ראו עדות מר בלחסן עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 3-4], כך שהתובעים לא יכלו לראות אותו במגרש, וממילא לא הוסברו לתובעים ההשלכות שיש להנחת קו הביוב בחלקתם, ובנסיבות העניין לא מצופה היה מן התובעים להבין כי קו הביוב יכול למנוע מהם לקבל היתר בניה. הדברים נאמרים ביתר שאת מקום שהחתימה על ההסכם הייתה לצורך פורמאלי ומבלי להסביר לתובעים מה יש בתוך המגרש [ ראו עדות מר בלחסן עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 18-20].

על כן, בנסיבות המקרה אין להחיל את סעיף הוויתור בהסכם ( סעיף 7.3 להסכם), ואין לפטור את הנתבעת מאחריותה כלפי התובעים מכוח ההסכם.

השאלות המשפטיות הטעונות הכרעה
התובעים הגדירו את תביעתם כתביעה נזיקית וכתביעה לקבלת צו עשה. בכתב התביעה ביקשו התובעים להטיל אחריות על הנתבעת מכוח עוולת הרשלנות ותיארו את מחדלי הנתבעת, בין היתר, בכך שזו לא פעלה בהתאם להתחייבויותיה מכח ההסכם או התחייבויותיה בכתב כלפי רמ"י, ובגין כך ביקשו לקבל פיצוי בגין הנזקים הנטענים, לצד דרישתם לסעד ציווי. למרות האמור, עיון בסיכומי התביעה מלמד כי רוב טענות התובעים נשענות על תחום דיני החוזים.

בנסיבות העניין, ולאחר שהוכח כי הנתבעת היא האחראית על נושא ביצוע התשתיות במגרש התובעים, ובהינתן העובדה כי קו הביוב שעובר ממגרש התובעים מנע מן התובעים לקבל היתר בניה לתכנית הבניה שהם הגישו, ועם גילוי הבעיה פעלו התובעים מול הגורמים הרלבנטיים בנתבעת וביקשו להעתיק את קו הביוב, ולאור התחייבות הנתבעת כפי העולה מהמסמכים שנערכו ע"י מר בלחסן להעתיק את קו הביוב, הרי שניתן לבסס את התביעה גם לפי עילה נזיקית - מכוח עוולת הרשלנות, וגם לפי עילה חוזית. בנקודה זו בחרתי שלא להתעכב, או להרחיב יתר על המידה, שכן שאלת הנזק, כפי שתתברר בהמשך, אינה מצדיקה הרחבה בנושא עילת התביעה.

על רק האמור, ניתן להגדיר את השאלות המשפטיות, באם הנתבעת הפרה את התחייבויותיה כלפי התובעים, בין מכוח ההסכם או מכוח התחייבות מאוחרת יותר , והתעכבה בהעתקת קו הביוב ובכך התרשלה כלפי התובעים, ומה הסעדים להם זכאים התובעים.

ההכרעה
לאחר שעמדנו על הממצאים העובדתיים ועל היקף אחריות הנתבעת בכל הקשור להעתקת קו הביוב, ההכרעה בשאלות המשפטיות אינה קשה.

אין מחלוקת כי הנתבעת לא פעלה בעצמה ולא העתיקה את קו הביוב, מה גם שהיא לא פעלה מול משרד השיכון כדי להעתיק את קו הביוב, שכן הנתבעת מעולם לא פנתה בכתב למשרד השיכון בנושא זה. הטענה של הנתבעת שהועלתה ע"י מר בלחסן לראשונה בחקירתו הנגדית כי במסגרת סיור עם נציג משרד השיכון העלה את נושא קו הביוב של התובעים – הינה טענה חדשה שלא בא זכרה בכתב ההגנה או בתצהירים כך שהיא מהווה הרחבת חזית, וממילא הטענה לא הוכחה שכן לפגישה הנטענת אין פרוטוקול ואפילו את שמו של נציג משרד השיכון לא זכר מר בלחסן [ ראו עמ' 34 לפרוטוקול, שורות 14-20]. משלא פעלה כאמור, הפרה הנתבעת את התחייבויותיה כלפי התובעים, ובכך התרשלה כלפי התובעים וכתוצאה מהתרשלותה האמורה היא גרמה וגורמת לתובעים עיכוב בקבלת היתר בניה לתכנית הבניה שלהם במגרש, ומשכך זכאים התובעים לקבל פיצויים לאחר הוכחת נזקם, וכן זכאים התובעים – שנפגעו מההפרה, ונפגעים עדיין , לאכיפת ההסכם והתחייבויות של הנתבעת כלפיהם מכוח הוראת סעיף 2 לחוק החוזים ( תרופות בשל הפרה חוזה), התשל"א - 1970 ( להלן: "חוק החוזים תרופות").

אכיפת ההסכם וההתחייבות של הנתבעת משמעותה חיוב הנתבעת להסיר את מחדלה באופן מיידי ע"י העתקת קו הביוב, בין בעצמה ובין באמצעות משרד השיכון. על כן, ניתן בזה צו עשה המחייב את הנתבעת לפעול תוך 75 ימים מהיום להעתקת קו הביוב ממגרש התובעים בצורה שתאפשר להם לממש את תכנית הבניה שלהם במגרש ולקבל היתר בניה. לשם כך תפעל הנתבעת מול הגורמים הרלבנטיים ותשיג את האישורים הדרושים, ותישא בעלויות הכרוכות בכך.

שאלת הנזק
אקדים את המאוחר, וכבר בפתח הדברים אני קובעת כי לא עלה בידי התובעים להוכיח כי נגרם להם נזק ממוני כתוצאה ממחדלי הנתבעת. במה דברים אמורים?

כבר בראשית ההליך עתרו התובעים לקבלת פיצויים בגין נזק שנטען כי נגרם להם כתוצאה מאובדן דמי שכירות חודשיים בשיעור 7,000 ₪ ולמשך 24 חודשים עד להגשת התביעה. בתחילה סברתי כי התובעים היו מעוניינים לבנות את ביתם במושב כדי להשכיר אותו לאחרים, והנזק הנטען הוא כתוצאה מאובדן דמי שכירות שהם צפו לקבל מהשכרת ביתם במושב.

עם הגשת ראיות התביעה, צורפה לתצהיר המשלים של התובע חוות דעת של מתווך מקרקעין, אשר עיין בתכנית של הבית אשר מתכוונים התובעים לבנות במגרש, והביע את דעתו ביחס לדמי השכירות הראויים לבתים הדומים בגודלם באזור רמות נפתלי, ולגבי בית כזה הוא העריך את דמי השכירות הראויים בסכום של 7,000 ₪ לחודש.

במהלך שמיעת הראיות, וכפי שראינו בסעיף 12. ג. לעיל, התברר כי גם התובע וגם התובעת מודעים היטב להגבלה הקיימת בהסכם לעניין השכרת הבית במושב, והם מעולם לא התכוונו להשכיר את הבית במושב, אלא התכוונו לבנות אותו ולעבור לגור בבית המתוכנן במגרש, ובמקביל להשכיר את הבית שבבעלותם כעת, שנמצא בעיר נשר. על כן, וככל שנגרם לתובעים נזק ממוני, הנזק מתבטא באובדן דמי שכירות מביתם בנשר, ובנושא הזה לא סיפקו התובעים ראייה כלשהי ביחס לדמי השכירות הראויים, וממילא לא טענו בכיוון הזה.

ממילא לא ברור לי מדוע עותרים התובעים לקבל פיצוי למשך שנתיים טרם הגשת התביעה, שכן התביעה הוגשה בחודש 10/2018, בעד שבחודש 6/2016 לא היה ברור עדיין אם הבעיה בקו הביוב כבר התגלתה לתובעים אם לאו. לעניין הזה יש להבהיר כי התובעים לא הגישו עותק של הבקשה למתן היתר בנייה או את החלטת הוועד לתכו"ב כדי לעמוד על המועד המדויק לגילוי הנזק הנטען, אלא שהמכתב היחיד שהוצג מטעם הוועדה לתכו"ב הינו מיום 8/5/2017 [ נספח ג' לכתב התביעה] ולפיו לא ניתן לאשר את היתר הבניה עד להסדרת נושא קו הביוב. על כן, וככל והתובעים זכאים לפיצויים בגין נזק ממוני, והם לא זכאים, זכאותם אינה אמורה להיות למשך שנתיים, אלא רק לתקופה שבין 8/5/2017 ועד למועד הגשת התביעה.

מכל מקום, התנהלות התובעים אשר חתמו על ההסכם עם הנתבעת כבר בשנת 2005, ובהמשך חתמה התובעת על הסכם הפיתוח עם רמ"י בשנת 2011, ומחדלם במשך שנים מלפעול כדי לתכנן ובנות את ביתם במגרש, תרמו את תרומתם בעיכוב שחל בגילוי הנזק, כך שבכל מקרה גם אם התובעים היו מוכחים נזק ממוני, ולא הוכיחו, היה בוודאי מקום לשקול את נושא אשמם התורם.

על כן אני דוחה את דרישת התובעים לפיצויים בגין נזק ממוני נטען בגין הפסד דמי שכירות.

יחד עם זאת, אין באמור כדי לפטור את הנתבעת מתשלום פיצויים בגין נזק לא ממוני. בהקשר הזה ביקשו התובעים פיצוי ע"ס 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

סמכותו של בית המשפט לפסוק פיצויים בגין נזק לא ממוני מוסדרת בסעיף 13 לחוק החוזים תרופות. נזק לא ממוני הוא המרכיב הרוחני, הלא-חומרי, של הפגיעה והוא עשוי להתלוות להפסד כלכלי שגרמה הפרת החוזה. פיצוי לא ממוני מסוג זה אינו ניתן כדבר שבשגרה. עצם פסיקתו וקביעת היקפו נתונים לשיקול דעת בית המשפט ( ראו לעניין זה: ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ, (פורסם במאגרים המשפטיים,11.11.2010); ע"א 3437/93 אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר, פ"ד נד (1) 817, 835 (1998)).

בנסיבות העניין, סבורתני כי ישנו מקום לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני בשיעור מתון, שכן מחדל הנתבעת מעכב את התובעים מלממש את תכנית הבניה במגרש שהוקצה לתובעת, ויש לדחות את טענת הנתבעת שלפיה היא נתנה לתובעים את המגרש במתנה וכי הגשת התביעה על ידם הינה ניסיון לעשות עושר ולא במשפט, שכן המגרש הוקצה לתובעת בדומה לבני ובנות חברים אחרים לאחר עמידה בתנאי הזכייה והעובדה שהתובעת לא שילמה דבר בעד המגרש כלל אינה מעלה או מורידה ובוודאי שאינה מצדיקה את הפגיעה בזכאותה לממש את מלוא זכויות הבניה במגרשה ע"י הצבת מכשולים כדוגמת קו הביוב נשוא המחלוקת.

מעבר לכך, הוכח כי התובעים פנו שוב ושוב לנתבעת, באמצעות מר בלחסן, כדי לטפל בנושא, ובהתחלה מר בלחסן נרתם והתחייב לפעול מול הגורמים הרלבנטיים, אך בהמשך מר בלחסן ניתק קשר עם התובעים ולא עשה פעולה מינימאלית כדי לקדם את נושא העתקת קו הביוב מול משרד השיכון, בכך לא רק שהנתבעת גורמת לעיכוב בקבלת היתר בנייה, אלא גם מחייבת את התובעת לפנות בבקשות חוזרות ונשנות לרמ"י כדי להאריך לה את הסכם הפיתוח, ומעמיד אותה בפני הסכנה לאבד את זכאותה במגרש. על כן, סבורתני כי ראוי לפצות את התובעים בגין עוגמת נפש בסך של 1 5,000 ₪.

סוף דבר
אני מקבלת את התביעה באופן חלקי.

ניתן בזה צו עשה מחייב את הנתבעת לפעול בהתאם לסעיף 2 8 לעיל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובעים בסל של 1 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה להם.

בנוסף לסכום האמור, תשלם הנתבעת לתובעים יחד את הוצאת המשפט בסך 6,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

הסכומים הפסוקים הנ"ל ישלמו על ידי הנתבעת לתובעים יחד תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לנתבעת, באמצעות ב"כ, אחרת – ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומם המלא בפועל.

המזכירות תמציא עותק של פסק-הדין לידי הצדדים, באמצעות באי כוחם.

ניתן היום, ט' סיוון תשפ"א, 20 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלון צברי
נתבע: קדש נפתלי מושב להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ
שופט :
עורכי דין: