ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמותת הפועל סני נגד גרוס מור :


בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה

ברע001899/07

בפני

כב' השופטת ת. שרון-נתנאל

עמותת הפועל סניף ק. אונו 1-020855-58

בעניין:

ע"י ב"כ עו"ד

חי דן

המבקשת

נגד

גרוס מור

ע"י ב"כ עו"ד

כהנא דוד

המשיבה

מעוף עמותה לחינוך תרבות וספורט 580258598

משיבה פורמלית

פסק - דין

הבקשה ;

בקשת רשות לערער על החלטות כבוד ראש ההוצאה לפועל (מר דאוז מאזן, כתוארו אז), מתאריכים 6.1.07 ו- 9.5.07. בהחלטה מיום 6.1.07 (להלן: "ההחלטה הראשונה"), קבע כבוד ראש ההוצאה לפועל, בתיק הוצל"פ מס' 6-05-30279-02 בחיפה (להלן: "תיק ההוצל"פ") שהוא מוסמך "להציץ מעבר לפרגוד" מסך ההתאגדות של החייבת – מעוף עמותה לחינוך תרבות וספורט (להלן: "החייבת" או "מעוף") ושל המבקשת – עמותת הפועל סניף קרית אונו (להלן: "העמותה") ובהתאם הורה כבוד ראש ההוצאה לפועל, כי עיקול על כספים, אשר הוטל בתיק ההוצל"פ, אשר נתפסו בחשבונות הבנק של העמותה ייוותר בעינו.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

העובדות וההליכים ;

המשיבה (להלן: "הזוכה"), הינה נושה של מעוף, על פי פסק דין שניתן ע"י בית הדין לעבודה. העמותה הינה הצד השלישי, אשר גרוס-מור (להלן: "הזוכה"), טוענת שנכסי החייבת הוברחו אליה.

בהחלטה הראשונה, קבע כבוד ראש ההוצל"פ, כי הוא מוסמך, במקרים מסויימים "להציץ מעבר לפרגוד" של מסך ההתאגדות ודחה את טענת העמותה לפיה הוא נעדר סמכות עניינית להטיל עיקול על נכסיה בשל חובותיה של מעוף.

בהמשך, נערך דיון בו נשמעו ראיות, הצדדים הגישו סיכומים וביום 9.5.07, ניתנה החלטה לגוף הענין (להלן: "ההחלטה השניה"), בה קיבל כבוד ראש ההוצאה את הטענה לפיה נכסי החייבת הוברחו לעמותה וקבע כי הזוכה הוכיחה, כי לא היתה הפרדה כלכלית בין העמותה לזוכה וכי ההפרדה ביניהן היתה רק למראית עיין ועל מנת לאפשר לזוכה להתחמק מחובותיה והיא "מלמדת על אותות מרמה" ובשל כך הורה, כי צו העיקול על הכספים שנתפסו בחשבונות הבנק של העמותה יישאר בעינו.

בהליך מקביל, בעקבות עיקול אשר הטילה הזוכה בתיק ההוצל"פ, גם על המיטלטלין המצויים במועדון, הגישה העמותה תובענה (להלן: "התובענה"), בבית משפט השלום בראשון לציון (ת.א. 220/06) כנגד הזוכה והחייבת, בה התבקש ביהמ"ש להצהיר, כי המיטלטלין, המפורטים בתובענה הינם בבעלות העמותה.

בפסק דין, אשר ניתן בתובענה ביום 18.3.07 קיבלה כבוד השופטת מ. עמית-אניסמן את גרסת העמותה וקבעה כי הזוכה לא הוכיחה כי העמותה והחייבת מהווים גוף אחד, כי לא הוכח כי עניניהן הכספיים מנוהלים במשותף וכי הזוכה לא עמדה בנטל המוטל עליה לצורך הרמת מסך ההתאגדות בין העמותה לבין החייבת.

לאור כך, ניתן בתובענה פסק דין הצהרתי, המצהיר, כי המיטלטלין המפורטים בתובענה (הוא הציוד אשר במועדון), הינם בבעלות העמותה.

ייאמר, כבר כעת, כי פסק הדין ניתן כחודש וחצי לפני מתן ההחלטה השניה ולמרות זאת היא הומצאה לכבוד ראש ההוצאה לפועל, רק לאחר מתן ההחלטה השניה.

עם זאת, לכאורה, עומדים אנו בפני שתי קביעות עובדתיות סותרות.

טענות הצדדים ;

עיקר טענות העמותה

לגופו של ענין עומדת העמותה על טענתה כי היא והחייבת הינן ישויות משפטיות נפרדות.

העמותה טוענת, כי כבוד ראש ההוצאה לפועל טעה כאשר נתן החלטה העומדת בסתירה לפסק הדין בתובענה, כי הוא טעה הן בקביעתו לגופה והן בכך שהוא דן בבקשה למרות שנפתחה בהליך לא מתאים (כבקשה מינהלית ולא כבקשה לפי סעיף 48(א) לחוק ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "החוק"). להלן עיקר טענותיה:

א. כבוד ראש ההוצאה לפועל טעה בקבעו כי גם כאשר הוא עושה שימוש בסמכותו המינהלית, רשאי הוא להרים את מסך ההתאגדות, כאשר סמכות זו מסורה לו רק כאשר הוא עושה שימוש בסמכותו השיפוטית (מכח סע' 19, 48, 25 או 58 לחוק).

ב. פסק הדין מהווה השתק פלוגתא, או השתק עילה, שכן הוא ניתן לפני שניתנה ההחלטה השניה.

ג. לגופו של ענין טעה כבוד ראש ההוצל"פ בכך, שהתעלם מההלכה הפסוקה לפיה כאשר בעל דין מוותר על חקירת עד רואים אותו כמי שאינו חולק על גרסת העד, כפי שנעשה לגבי המצהיר מטעם העמותה.

טענות המשיבה -

א. העמותה איחרה בהגשת הבקשה. בנוגע להחלטה מיום 6.1.07 מדובר באיחור של 5 חודשים ובנוגע להחלטה מיום 9.5.07 מדובר באיחור של יום, ללא שהעמותה הגישה בקשה להארכת המועד.

ב. הבקשה הוגשה ללא תמיכה בתצהיר, בניגוד לתקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "התקנות").

ג. יש לדחות את הבקשה גם לגופה, בהיות קביעות ראש ההוצאה לפועל קביעות עובדתיות וקביעות שבמהימנות.

ד. פסק הדין בתובענה התייחס לנושא ספציפי בלבד, הוא הבעלות במיטלטלין – הציוד שבחדר הכושר ושתי הערכאות דנו בשאלות משפטיות שונות. קביעת ביהמ"ש בפסה"ד בנוגע להרמת מסך הינה "אוביטר", שכן לא היתה צריכה לגופו של ענין ולכן אין הוא מהווה מעשה בית-דין.

דיון והכרעה ;

האם אחרה העמותה בהגשת הבקשה ?

על פי הצהרת המבקש, ההחלטה השניה התקבלה אצלו ביום 27.5.07. הבר"ע הוגשה ביום 12.6.07 ותצהיר המבקש הוגש רק ביום 13.6.07.

מאחר שבחודש מאי 31 ימים, המועד האחרון להגשת הבר"ע היה 11.6.07. מכאן, שהבקשה הוגשה באיחור של יום (ואולי אף יומיים, שכן בר"ע, אשר בה טענות עובדתיות, כפי המקרה דנן, אשר מוגשת ללא תצהיר, איננה בר"ע).

אין מקום לקבל את טענות העמותה לענין החישוב, הנסמכות על הגדרת המילה "יום" בחוק הפרשנות, התשמ"א- 1981. סעיף 10(א) לחוק הפרשנות, נועד כדי למנוע מצב בו יהיו לבעל דין פחות ימים להגשת בקשתו (כפי שהיה קורה לו היינו מונים את השעות, החל מהשעה בה התקבלה ההחלטה ועד השעה בה הוגשה הבקשה), אולם הוא לא נועד ליתן לבעל דין יותר ימים.

היה על המבקש להגיש הבקשה לא יאוחר מיום 11.6.07, במסגרת שעות קבלת קהל בביהמ"ש, ולא עד חצות הלילה של יום 11.6.07, כטענתו.

אין חולק שלא הוגשה בקשה להארכת מועד ודי היה באיחור כדי לדחות את הבקשה.

עם זאת, אתייחס גם לגופן של הטענות.

מסגרת הדיון בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל, האם מאפשרת "הצצה מעבר לפרגוד"?

אין חולק שלא הוגשה בקשה לחייב את העמותה בתשלום החוב הפסוק והדיון בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל לא התקיים לפי סעיף 48 לחוק.

כפי שעולה מפרוטוקול הדיון של ישיבת יום 16.1.07, בפני ראש ההוצאה לפועל, הוטל (ביום 3.2.06), לבקשת הזוכה, עיקול אצל העמותה, כצד ג', ובהחלטה נקבע כי העמותה רשאית להגיש בקשה לביטול העיקול.

בעקבות החלטה זו הוגשה התובענה לבית משפט השלום בראשון לציון, לגבי המיטלטלין וכן הוגשה בקשת העמותה אל לשכת ההוצאה לפועל, לביטול העיקול.

הדיון, בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל, התקיים בבקשת העמותה לביטול העיקול ובענין זה נכונה טענת ב"כ העמותה, לפיה מדובר בדיון אשר נעשה במסגרת הסמכויות המינהליות של ראש ההוצאה לפועל.

עם זאת, אין בכך כדי להועיל לעמותה, שכן הפסיקה הכירה בסמכותו ראש ההוצאה לפועל, להרים מסך ו"להציץ מעבר לפרגוד", גם כאשר הוא מפעיל את סמכויותיו המינהליות.

בבר"ע (חיפה) 1150/98 - דפי אסף מאגרי נ' אלכמאנה בע"מ . תק-מח 99(3), 2322, נדחתה בר"ע על החלטת ראש ההוצאה לפועל אשר קבע, בהליך זהה להליך דנן (בקשה לביטול עיקול), כי שתי החברות נהגו ערבוב בנכסיהן וסירב לבטל עיקול אשר הוטל על נכסי העמותה בגין חובותיה של החייבת (למרות שהיה מדובר בהליך על פי סעיף 46 לחוק, על פיו מפעיל ראש ההוצאה לפועל את סמכויותיו המינהליות).

גם שם נטען, כי אין לראש ההוצאה לפועל סמכות לעשות כן במסגרת ביצוע תפקידו, כפי שעולה מהאמור בפסק הדין, כלהלן:

"ב"כ המבקשת מטיל את יהבו, בתקיפת החלטת ראש ההוצאה לפועל נשוא הערעור, על ההלכה שלפיה ראש ההוצאה לפועל מבצע תפקיד מנהלי, וסמכותו מסתכמת בהוצאה לפועל של פסק הדין הכתוב וכלשונו. אין לראש ההוצאה לפועל סמכות לסטות ממילותיו של פסק הדין ולהורות על מתן צו עיקול על נכסי המבקשת שהיא ישות משפטית עצמאית ונפרדת מהחייבת בתיק ההוצאה לפועל."

למרות טענה זו, דן ביהמ"ש (מפי כבוד השופט ג'ובראן, אשר כיהן אז בביהמ"ש המחוזי בחיפה), בענין לגופו וקבע:

"מצב של עירוב נכסים הווה נימוק להרמת מסך ההתאגדות כאשר אין הפרדה בין בעלי מניות ובין החברה, או הפרדה בין שתי חברות, יפים לכאן, דבריו של כב' השופט ויתקון בע"א 298/56 יוסף ריבלין ואחוזת ריבלין נ' ג'פרי ג. וליס ואח', פ"ד י"ב 85, עמ' 88:

'למותר יהיה להדגיש שחברה היא גוף משפטי נפרד מבעליה, אפילו כל ניהולה וכל המניות מוחזקים ביד אחת. אך הפרדה זו אינה יכולה לעמוד לימינו של בעל חברה, אשר הוא בעצמו לא שמר על הפרדה'." (עמ' 2325 לפסה"ד).

גם ברע"א 510/00 - ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' אילנה ענבר. פ"ד נד(2), 712, דחה ביהמ"ש העליון ערעור אשר הוגש על פסק דין, שניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי בחיפה, אשר דחה בר"ע על החלטת ראש ההוצאה לפועל, אשר "הרים מסך" וסירב לבטל מימוש עיקול במסגרת צו לתפיסת כלי רכב, לאחר שדחה את טענת הצד השלישי לפיה היא בעלת הזכויות הקניניות ברכב וכי אין לחברה החייבת, הנתונה להליכי הוצל"פ, כל זכויות בו.

גם כאן נוהל ההליך בפני ראש ההוצאה לפועל, במסגרת סמכויותיו המינהליות (ולא במסגרת סעיף 48 לחוק) ולמרות זאת אושרה החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל, תוך שביהמ"ש העליון מציין, כי ניתנה למבקשת הזדמנות לקבל פסק דין הצהרתי בדבר בעלותה של החברה ברכב והערכאות דלמטה היו נכונות להשהות את הליכי המימוש לצורך כך, אולם לא נעשתה על ידי המבקשת כל פעולה בכיוון זה (עמ' 715-716 לפסה"ד).

בהקשר לכך יודגש, כי גם בענייננו יכולה היתה העמותה לפנות אל ביהמ"ש בבקשה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הכספים אשר עוקלו בחשבונות הבנק שלה הינם כספיה ולא כספי החייבת, ממש כפי שעשתה לגבי המיטלטלין, אולם היא בחרה שלא לעשות ופנתה בבקשה כזו רק לגבי המיטלטלין.

לפיכך, אני קובעת, כי החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל ניתנה בגדר סמכותו.

פסק הדין בתובענה – האם מהווה מעשה בית דין ?

בפתח הדברים יודגש, שוב, כי איש מהצדדים לא טרח להמציא את פסק הדין לכבוד ראש ההוצאה לפועל, בטרם ניתנה ההחלטה השניה. פסק הדין הומצא לו רק לאחר מתן החלטתו ולכן ולו מסיבה זו, לא ניתן לטעון, כיום, למעשה בית דין, לא מסוג השתק עילה ולא מסוג השתק פלוגתא.

זאת ועוד – אין מדובר בפסק דין סופי, שכן הוגש עליו ערעור, אשר טרם נדון.

אמנם, סבורה אני שהקביעות אשר בפסק הדין, המהוות תשתית לתוצאה הסופית, אכן סותרות את הקביעות אשר נקבעו בהחלטה השניה ואשר מהוות תשתית לה ולכן, לכאורה, אם תידחה בר"ע זו ואם יידחה הערעור על פסק הדין, נמצא עצמנו במצב בו קיימות הכרעות סותרות, אולם אין בכך כדי לומר שיש לבטל את החלטת כבוד ראש ההוצל"פ בשל קיומו של מעשה בית דין.

כאמור, כאשר נשמע, בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל, הדיון בבקשה לביטול העיקול, טרם ניתן פסק הדין. פסה"ד ניתן בפרק הזמן שעבר מהמועד בו הסתיים הדיון בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל ועד למועד מתן החלטתו השניה. בנסיבות אלה, אין לומר שקיים מעשה בית דין, מה גם שכאמור, הצדדים עצמם לא העלו טענה זו בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל, אלא לאחר שניתנה החלטתו.

קביעותיה של ערכאה שיפוטית נעשות על פי הראיות המובאות בפניה והטענות הנטענות בפניה ולעיתים, אמנם, יביאו הליכים מקבילים להחלטות סותרות.

אכן, מצב בו קיימות החלטות סותרות או קיימים פסקי דין סותרים, אינו מצב רצוי ומסיבה זו, במקרה בו קיים חשש להיווצרות החלטות סותרות, נוטים בתי המשפט (לרבות ההוצאה לפועל), +לעכב הליכים עד לסיום ההליך המקביל. עם זאת, כאשר ההליכים אינם מעוכבים אין מנוס, לעיתים, ממצב כגון זה.

בנסיבות אשר בפניי, לאור השתלשלות העניינים האמורה לעיל ואף לאור כך שפסה"ד אינו סופי, אין לומר שקיים מעשה בית-דין.

החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל לגופה

ההחלטה השניה של כבוד ראש ההוצאה לפועל מבוססת על קביעת ממצאים עובדתיים ועל ממצאי מהימנות. בכגון אלה אין בתי המשפט נוטים להתערב [ראו: ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4), 632 (2000) והאסמכתאות שם] וגם במקרה דנן לא מצאתי מקום להתערב בהן.

גם כאשר בעל דין מוותר על חקירת עד, אין בכך כדי להביא לקבלה אוטומטית של טיעוניו. בכל מקרה בודקת הערכה, בפניה נדון ההליך, את כל חומר הראיות אשר בפניה ותצהירו של אותו עד, בכלל זה.

כאמור, סבורתני שאין מקום להתערב בקביעותיו של כבוד ראש ההוצאה לפועל, המבוססות היטב על החומר אשר היה בפניו.

סיכומו של דבר ;

החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל ניתנה בסמכות ואיננה נפגמת בשל פסק הדין, אשר ניתן בתובענה בנוגע למיטלטלין, אשר טרם הפך סופי.

אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות ובממצאי המהימנות, אשר נקבעו ע"י כבוד ראש ההוצאה לפועל.

התוצאה היא, שהערעור נדחה.

העמותה תשלם למשיבה הוצאות הערעור בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום י"א ב אדר א, תשס"ח (17 בפברואר 2008), בהעדר הצדדים.

ת. שרון-נתנאל, שופטת