ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דיאנה בוחניק נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט דורון יפת
נציגת ציבור (עובדים) גב' כרמלה קול אמן
נציגת ציבור ( מעסיקים) גב' אידה שפירא

התובעת
דיאנה בוחניק
ע"י ב"כ עו"ד שלומי קושניר
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אירית רייכנברג

פסק דין

המחלוקת בין הצדדים סבה כעת סביב השאלה, האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך ההחמרה בין האירוע בעבודה מיום 5.9.2018 (להלן- האירוע) לבין פגימותיה של התובעת בצוואר, בעמוד שדרה צווארי, מותני או בגב.
כתבנו כעת, שכן המומחה הרפואי האורטופדי מטעם בית הדין, ד"ר עידו ציון קבע בחוות דעתו, כי לא קיים קשר סיבתי כאמור בין הליקויים , בעוד שהמומחה הרפואית הפסיכיאטרית, ד"ר מרינה קופצי'ק קבעה בחוות דעתה, כי קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך ההחמרה בין האירוע לבין הליקוי ממנו סובלת התובעת (PTSD) והנתבע לא ביקש להפנות אליה שאלות הבהרה ואף לא התייחס לנקודה זו בסיכומיו.
הרקע העובדתי וניהול ההליך
1. ביום 29.8.2019 מינה בית הדין שני רופאים מומחים מטעמו – את הפסיכ יאטרית ד"ר קרופצי'ק ואת האורטופד ד"ר ציון, על מנת שיחוו את דעתם וזאת על בסיס העובדות שסוכמו בין הצדדים כדלקמן:
א. התובעת ילידת 1991 עבדה בקולקשן עיצוב תל אביב.
ב. ביום 5.9.2018 בשעה 16:45 עת ששהתה במחסן, סולם אשר היה מונח על מדפים מאחורי התובעת נפל כלפיה ופגע בה בראשה באזור העורף.
ג. הנתבע הכיר בפגיעה כתאונת עבודה והכיר בפגימה של חבלת ראש.
ההיבט האורטופדי
2. ביום 30.10.2019 הוגשה חוות דעתו של ד"ר עידו ציון, במענה לשאלות בית הדין לאמור:
"5. א) מהם הליקויים של התובעת כעולה מהחומר הרפואי שלפניך?
כאב ראש
כאב צוואר (רישום חד פעמי 7.10.18 ד"ר קורן ללא כל בירור).
PTSD (תחת אבחנת ברה"נ, לא מתחום התמחות הח"מ).
אין כל אבחנה רפואית בתחום האורתופדיה להגבלה בצוואר, עמ"ש צווארי או גב.
5. ב) האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקויים מהם סובלת התובעת לבין האירוע בעבודה מיום 5.9.2018, כמתואר בעובדות המקרה?
על פי התיעוד הרפואי – אשר הודגש כי הינו רק ממועד התאונה – התובעת התלוננה על כאב לאורך עמ"ש צוואר 7.10.18 ד"ר קורן ללא כל ממצא בבדיקה וללא צורך בהפניה לבירור או טיפול. לא נרשמו פניות נוספות להפרעה בצוואר ואין מידע על תלונות קודם לאירוע (לא הועבר תיעוד אורתופד טרם האירוע). גם הערכה נוירולוגית (ד"ר אפרתי 18.10.18 וד"ר לוטן 20.1.19) ללא כל ממצא בתחום הצוואר או חסר נוירולוגי הקשור לצוואר.
תלונה על כאב גב תחתון מופיעה כרישום חד פעמי 10.10.18 ד"ר קורן "מזה יומיים כאבי גב תחתון" וללא כל הפנייה לבירור הדמיתי וללא רישומים נוספים.
יש לסכם כי אין קשר בין האירוע 5.9.18 לליקוי בעמ"ש צווארי, גבי או מותני. יתכן כי כאב חולף בצוואר כהחמרה זמנית לא משמעותית לאחר האירוע."
3. ביום 8.7.2020 הועברה למומחה הרפואי השאלה כדלקמן:
"האם יש באישורים הרפואיים מיום 3.10.2018, מיום 7.10.2018 ומיום 10.10.2018, כמו גם ברישומים הרפואיים מיום 20.1.2019, מיום 27.1.2019 ומיום 24.3.2020 כדי לשנות עמדתך ומסקנותיך בחוות הדעת? נא נמק תשובתך."
4. ביום 21.9.2020 השיב המומחה הרפואי כדלקמן:
"ההפניה בשאלת ההבהרה לרישום 27.1.19 נמצא רק רישום מעקב למועד זה פיזיותרפיה מכון השל"ה באבחנת כאב צוואר.
לא נמצא רישום מיום 24.3.2020 כנכתב בהפניה בשאלת ההבהרה (קרי רישום אחרי כתב המינוי המקורי 29.8.19).
מכלל הרישומים עולה כי אין פגיעה פיזית אנטומית או ליקוי מוגדר בתחום האורתופדיה.
לא ניתן לנתק הרשומה הרפואית מהרשומה בתחום נוירולוגיה ובריאות הנפש ולצורך מענה מלא אני נאלץ לצרף רשומות רלוונטיות המדגישות כי האבחנה הינה תסמונת בתר חבלתית עקב האירוע, מצב המוכר כיכול להביא לתלונות כאב והפרעה תפקודית ואשר לעיתים מוכרת בו נכות תחת סעיף 34 ב' (כאשר מובהר כי כל תחום בריאות הנפש אינו מתחום ההתמחות של הח"מ ויש לדון בו עם מומחה מתחום זה).
רשומת ד"ר לוסטיג פסיכיאטריה 17.10.18 המדגישה "נחבלה בראשה מסולם ללא ממצאים פיסיים אך תסמינים מתאימים...
רשומת ד"ר אפרתי נוירולוגיה המתארת כאבי ראש וצוואר ומסכמת ככאב ראש קבוע מאז חבלת ראש וללא ממצא לצוואר או כאב רדיקולארי...
ורשומת ד"ר לוטן נוירולוג 20.1.19 המסכמת שמופנית לטיפול פסיכיאטרי ל-PTSD ללא ממצא אורגני בבדיקתו.
לפיכך, מכלל הרישומים עולה כי אין פגיעה פיזית אנטומית או ליקוי מוגדר בתחום האורתופדיה וכי יש לסכם כי אין קשר בין האירוע 5.9.18 לליקוי פיזי/אנטומי בעמ"ש צווארי או מותני. יתכן כאב חולף בצוואר כהחמרה זמנית לא משמעותית לאחר האירוע או השפעה מתחום שאינו אורתופדי ."
5. ביום 10.1.2021 ניתנה החלטה כי מטעמים שטרם הובררו, חוות דעתו של ד"ר עידו ציון הועברה לעיונו של אב בית הדין אך היום, והתובעת נתבקשה להודיע עמדתה לגבי המשך ההליך.
6. ביום 21.1.2021 הוגשה בקשה על ידי התובעת "להחלפת המומחה הרפואי ו/או חקירת המומחה".
7. ביום 12.2.2021, לאחר שהוגשה תגובת הנתבע לבקשה ותשובת התובעת ניתנה החלטה כדלקמן:
"לא מצאתי טעם אשר בגינו יש להחליף את המומחה הרפואי במומחה אחר. המומחה השיב באופן מנומק לשאלות בית הדין הן במסגרת חוות דעתו והן במסגרת תשובותיו לשאלות הבהרה. מכל מקום, נקיטה בלשון "אסכולה מחמירה" על ידי התובעת בבקשה ובתשובה אינה רלוונטית לענייננו. בנוסף, כידוע, אין זה נהוג בבית הדין לעבודה לחקור את המומחה הרפואי בתיקים מעין אלה. בכל אופן לא מצאתי טעם בעניין זה בחקירתו."
ההיבט הנפשי
8. ביום 5.5.2020, לאחר שהמומחית פגשה את התובעת, הוגשה חוות דעתה כדלקמן:
"אבחנה פסיכיאטרית
בחודש הראשון לאחר האירוע הופיעו שילוב סימנים של חבלת ראש (HEAD INJURY) ותגובת סטרס חריפה (Acute Stress Reaction) עם תלונות מעורבות של סחרחורות, בחילות, כאבי שרירים, חוסר יציבות, בלבול וחרדות. במקביל הופיעו מאפיינים קליניים של שחזור האירוע בעירות ובשינה, flashbacks, התנהגות נמנעת, עוררות יתר. כל אלה מצביעים על תסמונת דחק פוסט טראומתית (Post PTSD Traumatic Stress Disorder) לפי קריטריונים של DSM-V אשר התפתחה בעקבות האירוע הטראומתי בעבודתה של התובעת ואובחנה הן ע"י דר' אנגל דורון, רופא משפחה (9) והן בהמשך ע"י פסיכיאטרית מטפלת דר' לוסטיג מיכל (12).
כחודש לאחר התאונה הנבדקת החלה טיפול פסיכולוגי ובפגישה הראשונה אובחנה כסובלת מדיכאון כרוני Dysthymia – כאשר עם הזמן שונתה האבחנה מספר פעמים בין DISORDER NOS PTSD, PERSONALITY ודיכאון כרוני (11).
סימנים של דיכאון, חרדה, הפרעת שינה, לביליות אפקטיבית הינם סימפטומים בלתי ספציפיים ויכולים להיות הם כהפרעה נפרדת והן כסימפטומים נלווים לתסמונת הפוסט - טראומתית. כמו כן התובעת אובחנה לאורך חייה כסובלת מהפרעה אפקטיבית כרונית, כגון Dysthymia, Cylothmia ואף דיכאון מג'ורי חוזר, טרם התאונה ואחריה.
בנוסף, הנבדקת אובחנה כבעלת הפרעת אישיות, אומנם ללא הגדרה ספציפית אך להערכתי מדובר בהפרעת אישיות מאשכול B מעורב עם מאפיינים נרצסיסטיים וגבוליים.
אזכורים של אבחנות כגון Panic Attacks, Panic Disorder, Anxiety להערכתי מהווים חלק מן תסמונת בתר חבלתית ו/או של דכאון כרוני ולא כתסמונות/הפרעות נפרדות.
יש לציין כי ריבוי אבחנות של התובעת ניתן להבין הן כי אובחנה על ידי מאבחנים שונים והן כי מדובר במקרה מורכב של תחלואה משולבת. במקרה שכזה קשה מאוד להפריד ביניהם וייתכן אף בלתי אפשרי.
לסיכום:
מסקנתי לפיכך כי התובעת סבלה לאורך חייה מהפרעה אפקטיבית כרונית, ככל הנראה דכאון כרוני - Dysthymia כאשר ברקע הפרעת אישיות מאשכול B מעורב.
בנוסף, לאחר תאונת העובדה פיתחה F43.1 Post Traumatic Stress Disorder אשר נמשך בעוצמה בינונית כחודשיים, לאחר מכך כ-4 חודשים בעוצמה קלה וכעת נשארו סימנים קליניים שאריים אשר אינם משפיעים על כושר עבודתה.
להלן תשובותיי לשאלות בסעיף 5 (א-ב) כפי שפורט בהחלטת כבוד בית המשפט מיום 29.08.2019:
א. על סמך הבדיקה הפסיכיאטרית ומהחומר הרפואי שלפני עולה כי התובעת בעלת הפרעת אישיות ולוקה בתחלואה פסיכיאטרית משולבת של הפרעה אפקטיבית, דכאון כרוני במהלך חייה ולקתה בתסמונת בתר חבלתית אשר התפתחה לאחר התאונה ביום 05.09.2018 אשר בגינה קיבלה טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי משולב.
ב. למיטב שיפוטי הקליני קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה בין הליקוי ממנו סבלה התובעת לבין האירוע מיום 05.09.2018. "
9. באותו יום ניתנה לצדדים אפשרות להגיש בקשה למשלוח שאלות הבהרה למומחה, והצדדים ביכרו שלא לעשות שימוש באפשרות זו.
10. ביום 9.3.2021 הגישה התובעת את סיכומיה וביום 3.5.2021 הגיש הנתבע את סיכומיו.
מכאן הכרעתנו.
לוז טענות הצדדים
11. לטענת התובעת, המומחה הרפואי האורטופדי הסיק מסקנה שגויה. התיעוד הרפואי מעלה כי אין מדובר בתלונות התובעת על כאב בלבד, אלא שאליו מתווספת הגבלה בתנועה, ממנה בחר המומחה להתעלם. תפקידו של המומחה הרפואי לקבוע את הממצאים הרפואיים ולא לפרש את התקנות ובמידה והיה רוצה המחוקק לפרש את התקנות, היה בוחר לקבוע זאת מפורשות. למעשה, נוצר מצב כי התובע תלוי בזהות המומחה ובפרשנותו ותוצאה זו גורמת עוול לנפגעים מאחר וכל מומחה בוחר באסכולה שלו.
עוד טוענת התובעת כי לא נמצא כל עבר רפואי קודם ועל כן לא ניתן לייחס את פגיעותיה בתחום האורתופדיה לשום מצב קודם מלבד התאונה, והסיבה האפשרית לקביעה שגויה זו של המומחה הינה פער זמנים בלבד בין תלונותיה ביחס לאזורים אלה לבין מועד התאונה. פנייה מאוחרת אינה שוללת קשר סיבתי. כמו כן, במידה והמומחה שולל קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזק ובשל תשובותיו הנ"ל, אזי על המומחה להצביע על גורמים האופציונליים אשר בגינם סובלת המערערת ממגבלותיה, דבר שלא נעשה על ידו ולא הוצעה כל אפשרות אחרת לנזק. ואחרון, לפי חוות דעת המומחה בתחום הפסיכיאטריה, קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך ההחמרה בין הליקוי ממנו סבלה התובעת בתחום הפסיכיאטריה לבין האירוע בעבודה מיום 5.9.2018.
12. לטענת הנתבע, אושר על ידו הליקוי שהוכר על ידו- חבלת ראש כתוצאה מהתאונה. המומחה האורטופדי קבע בחוות דעתו, שלפיה הליקויים המאובחנים על ידו הינם כאב ראש וכאב צוואר. המומחה הוסיף וקבע כי לא קיימת כל אבחנה להגבלה בצוואר עמוד שדרה צווארי, או גבי, ולא קיים כל ממצא בתחום הצוואר או חסר נוירולוגי הקשור לצוואר; וכי אין קשר בין האירוע לבין הליקוי בעמוד שדרה צווארי, גבי או מותני וייתכן כאב חולף בצוואר כהחמרה זמנית לא משמעותית לאחר האירוע.
עוד טוען הנתבע, כי חוות דעתו של המומחה הרפואי בהירה, עניינית ומנומקת ונסמכת על נתונים רפואיים. משכך, על בית הדין לדחות את התביעה.
דיון והכרעה
13. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את המסכת הראייתית, הגענו לכלל מסקנה כי יש לאמץ בענייננו הן את חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית הדין ב תחום האורטופדי והן את חוות דעתה של המומחה הרפואית מטעם בית הדין בתחום הפסיכיאטרי . משכך, דין התביעה בכל הנוגע להיבט האורטופדי להידחות ודין התביעה בכל הנוגע להיבט הנפשי להתקבל. נבאר.
14. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין ייחס משקל רב לחוות דעת של מומחה אשר מונה מטעמו, הוא יסמוך את ידו עליה ולא יסטה מקביעותיה אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית ומשפטית יוצאת דופן לעשות כן (עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון (מיום 15.5.07); עב"ל 683/07 לוי מצליח – המוסד לביטוח לאומי (מיום 16.7.08); עב"ל 17318-05-11 נחום ברוך – המוסד לביטוח לאומי (מיום 19.2.2012).
15. בהתייחס לחוות דעתה של ד"ר קרופצי'ק – חוות דעתה מקיפה, ברורה ומקצועית ואין בה פגמים ואף אינה בלתי סבירה. ממילא הנתבע לא ביקש לשלוח שאלות הבהרה ואף בסיכומיו לא התייחס כלל ועיקר לחוות דעתה, וזאת חרף העובדה כי התובעת הדגישה ברישא לסיכומיה לגביה. משכך לא מצאנו לסטות הימנה.
16. לגבי חוות דעתו של ד"ר ציון – אף חוות דעתו מקיפה , ברורה ומקצועית ולפיכך אין כל בסיס לפסילתה (עב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי (מיום 6.6.05) . שכן חוות הדעת נסמכת על תיקה הרפואי של התובע ת כפי שהועבר למומחה. קביעתו של המומחה הרפואי בדבר העדר קשר סיבתי בין האירוע לבין עמוד שדרה צווארי או בגב וכי ייתכן כאב חולף בצוואר כהחמרה זמנית לא משמעותית, מבוססת על מכלול הנתונים, הרישומים והמסמכים שבתיק, ואין מקום להתערב בה. ויודגש, המומחה הרפואי בחן את המסמכים שבתיק אליו הופנה על ידי התובעת גם במסגרת שאלות הבהרה , כל מסמך בתורו, והביע את התרשמותו בעניין . לבסוף נקבע על ידו כי "מכלל הרישומים עולה כי אין פגיעה פיזית אנטומית או ליקוי מוגדר בתחום האורתופדיה...אין קשר בין האירוע 5.9.18 לליקוי פיזי/אנטומי בעמ"ש צווארי או מותני. יתכן כאב חולף בצוואר כהחמרה זמנית לא משמעותית לאחר האירוע או השפעה מתחום שאינו אורתופדי ." יוער, כי אפשרות לכאב חולף בצוואר – כאב זמני ולא משמעותי , אינה מקפל ת בחובה ליקוי אנטומי , והיא בבחינה הבעת זהירות מצדו של המומחה, שאין בכוחה להביא לקבלת התביעה בהיבט האורטופדי, שכן אין בכך להרים את נטל ההוכחה המוטל על כתפי התובעת. לא בכדי בסיכומיה התובעת מיקדה את טענותיה בכך שאין מדובר בתלונות על כאב בלבד.

17. אשר על כן, הגענו לכלל מסקנה, כי דין התביעה בכל הנוגע להיבט הנפשי להתקבל ובכל הנוגע להיבט האורטופדי להידחות.
18. הנתבע יישא בהוצאות משפט של התובעת בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
ניתן היום, כ"ט אייר תשפ"א, (11 מאי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת ציבור (מעסיקים)
גב' אידה שפירא

דורון יפת, שופט

נציגת ציבור (עובדים)
גב' כרמלה קול אמן


מעורבים
תובע: דיאנה בוחניק
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: