ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מנחם בר דוד נגד שומרה חברה לביטוח בע"מ :

לפני כבוד השופט אביים ברקאי

התובע:

מנחם בר דוד

נגד

הנתבעת:

שומרה חב' לביטוח בע"מ

ב"כ התובע: עו"ד אילן עוזיאל
ב"כ הנתבע: עו"ד אמיר כץ

פסק דין

כללי
על פסק הדין - עניינו של פסק הדין בדרישת התובע, הבעלים של רכב מסוג פורד פוקוס , לתשלום תגמולי ביטוח בסך 24,753 ₪ . הנתבעת היא זו ש במועדים הרלוונטיים לתביעה ביטחה את הרכב בפוליסת ביטוח מקיף.

השאלה העיקרית בבסיסו של פסק הדין – השאלה העיקרית העומדת בבסיסו של פסק הדין היא מה דינו של כיסוי ביטוחי לרכב , כאשר ברכב נהג מי שרשיון הנהיגה שלו הותלה ואולם הוא לא ידע אודות התליית הרישיון.

על העדים בהליך – במהלך הדיון ובירור התביעה העידו ונחקרו נהג הרכב וכן התובע.

תמצית העובדות
בתמצית שבתמצית ייאמר ש ביום 31.8.2018 נפגע הרכב בתאונת דרכים בעת שנהג בו חברו מר מישל כהן. התובע טען כי פנה אל הנתבעת וביקש תגמולי הביטוח בגין הנזק שנגרם לרכב וזאת בהתאם להוראות הפוליסה ואולם זו דחתה את דרישתו בטענה להיעדר כיסוי ביטוחי. הנתבעת התייחסה לטענה בדבר שלילת רשיונו של הנהג ועל כך בפסקה הבאה.

הנתבעת שללה את הכיסוי הביטוחי מהתובע שכן לדבריה במועד התאונה - רישיון ה נהיגה של נהג הרכב מר מישל כהן הותלה ולא היה בתוקף. מכאן, הפוליסה אינה מכסה את הנזקים שנגרמו לרכב בתאונה .

מנגד, טען התובע כי נהג הרכב לא ידע אודות התליית רשיונו. הנהג פנה למשרד הרישוי לברר טענות הנתבעת ונמסר לו שמכיוון ולחובתו נצברו "נקודות תעבורה" נשלחה אליו הודעה ממשרד הרישוי לפיה עליו להשתתף בקורס נהיגה מונעת.

נהג הרכב טען שכלל לא קיבל לידיו הודעה כאמור. עוד מציין הנהג שהודעת משרד הרישוי נשלחה לכתובתו הישנה שברחוב גבעתי 4 בת ים, וזאת כאשר במועד הנ"ל כלל לא התגורר בכתובת בבת- ים אלא בכתובת בראשון- לציון. משכך הדגיש הנהג שלא כי לא קיבל את הודעת משרד הרישוי ולא היה מודע לאמור בו.

התובע הפנה להוראות סע יף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) וטען ש בהתאם לפסיקת בתי המשפט - בהיעדר הודעה שנמסרה לנהג על שלילת רישיונו אין לראות בו כמי שנהג בעת פסילת רישיונו. התובע ציין שהואיל ונהג הרכב לא היה מודע כלל לדרישת משרד הרישוי לבצע קורס נהיגה מונעת ולא היה מודע להתליית רישיון הנהיגה שלו, הרי אין לראות בו כמי שבמועד התאונה נהג ברכב ללא רישיון נהיגה בתוקף, באופן המאיין את הכיסוי הביטוחי.

הערת מעבר - יאמר כבר עתה שבנסיבות הענין יש לקבל את התביעה. שוכנעתי שהנהג אכן לא קיבל הודעה ולא ידע אודות התליית/פסילת רשיונו. כך או כך - לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי נהג הרכב ידע אודות אותה כי התליה/פסילה.

בטרם המשך – התייחסות לטענות נוספות של התביעה מעבר לאמור בסעיף 1.3 לעיל ביחס לתמצית העובדות, יובאו גם הדברים הבאים:

רכבו של התובע נפגע כאמור בתאונה מיום 31.8.2018. כתוצאה מהתאונה נגרם לרכב נזק שבהתאם לחוות דעת השמאי עולה על 60% מערכו ועל כן הרכב הוכרז כ"אובדן גמור".

התובע עותר לשיפוי בהתאם לשווי הרכב בסך 28,986 ₪ בניכוי שווי השרידים (סך של 4,233 ₪) ובסך הכל סך של 24,753 ₪.

התובע ציין כאמור שלאחר בירור התחוור לנהג שביום 2.11.2017 נשלח אליו זימון להשתתף בקורס נהיגה מונעת. לדבריו, לאחר שנודע לנהג על כך הוא שילם מידית עבור קורס הנהיגה המונעת ובו במקום קיבל רישיון נהיגה זמני עד ליום 8.4.2019. לאחר מכן השתתף הנהג בקורס הנהיגה המונעת ובהמשך קורס מתקדם לנהיגה מונעת ורישיונו הוארך בהתאם.

לדברי התובע גם ההודעה שלא נמסרה לו מתייחסת רק ל דרישה לעבור קורס נהיגה מונעת ואין מדובר בהודעה על שלילת רישיון הנהיגה. לטענתו, הודעה על שלילת רישיון הנהיגה כלל לא נשלחה, לא לכתובת בה התגורר ולא לכתובת אחרת. מכאן מציין התובע שאין מדובר בפסילת רישיון או שלילת רישיון נהיגה אלא בדרישה לעבור קורס נהיגה מונעת. עוד מפנה התובע לכך שכאשר נהג הרכב הגיע למשרד הרישוי ושילם עבור הקורס הוארך מידית רישיון הנהיגה באופן זמני בשישה חודשים וזאת עוד טרם ביצע את הקורס. זאת ועוד - כאשר ביקש הנהג לדחות את ביצוע ההדרכה ביום 13.3.2019 נענה מידית משרד הרישוי לבקשתו ודחה את מועד ההדרכה והתליית הרישיון.
התובע מפנה אפוא לכך שעצם התשלום עבור הקורס היה תנאי מספיק כשלעצמו לקבלת רישיון הנהיגה הזמני.

התובע הוסיף וציין שהארכת רישיונו של הנהג זמנית בעקבות פנייתו למשרד הרישוי לאחר התאונה "מקפיאה" את הפסילה באופן רטרוספקטיבי.

לבסוף, התובע טוען כי בהתאם לסעיפים 55-56 לחוק חוזה ביטוח וגם בהתאם להוראות פוליסת הביטוח על הנתבעת לשפות אותו לשלם לו את מלוא תגמולי הביטוח בגין אובדן מלא של הרכב על פי הערכת השמאי ואף ללא השתתפות עצמית. טענה זו ביחס להשתתפות העצמית ננטשה בפועל בסיכומי התובע.

התייחסות נוספת לטענות הנתבעת
הנתבעת מנגד עתרה לדחות את התובענה וטענה כי דינה להידחות על הסף מחמת העדר כיסוי ביטוחי לאירוע. לדבריה, במועד התאונה נהג ברכב מר מישל כהן אשר אינו מורשה לנהוג על פי תנאי הפוליסה וזאת מאחר ורישיונו נפסל ו/או הנהג ברכב לא החזיק ברישיון נהיגה בתוקף במועד אירוע התאונה.

לטענת הנתבעת, בהתאם ל תנאי הפוליסה , הנהג לא היה רשאי לנה וג ברכב שכן רישיונו נשלל פעמיים. פסילה אחת ביום 11.1.2016 מטעמים רפואיים ופסילה שניה ביום 23.11.2017 בשל עבירות בגינן צבר ניקוד. על כן לא החזיק הנהג ברישיון בר תוקף נכון למועד התאונה ביום 31.8.20218.

אין בכך כדי להביא מלוא טענות הצדדים, אך די בכך כדי להציב המסד להמשך פסק הדין.

המסגרת הנורמטיבית
סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) (להלן: "פקודת התעבורה"), שעניינו נהיגה בעת פסילה, קובע כך:
"מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו, או מי שנוהג בניגוד לתנאים שנוספו ברשיונו כל עוד הם בתקפם, או מי שהודע לו כי נפסל מהחזיק ברשיון רכב וכל עוד הפסילה בתקפה הוא משתמש באותו רכב או מרשה להשתמש בו, או מי שנהג או הרשה לאחר לנהוג ברכב בניגוד להודעת איסור שימוש או צו איסור שימוש, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס מאה אלף לירות, או שני הענשים כאחד." (ההדגשה אינה במקור).

לענין פרשנות הוראות סעיף 67 לפקודת התעבורה ניתן להפנות אל ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה ממו ז"ל (20.6.07 , הש' א' ריבלין, א' גרוניס וג' חשין) שם נקבע כי אין לראות בנהג הרכב כמי שנהג בזמן פסילה ללא שנמסרה לו הודעה אודות התליית רישיונו . בפסק דין זה נקבע כך (ההדגשות לא במקור):
"לפי פסיקתו של בית המשפט העליון, המתבססת על לשונו של סעיף 67 לפקודת התעבורה, באין הודעה לנהג – אין לראות באחרון כמי שנוהג בזמן פסילה. אמנם, אין לתחום בגבולות קשיחים את אופני המסירה של הודעה לנהג על דבר פסילת רישיונו. כך, למשל, נפסק כי 'לא יכול להיות כל ספק כי מסירת הודעה על-ידי משרד הרישוי, ותהיה זו אף הודעה בעל פה, או הודעה דומה על ידי רשות משטרתית או פקיד של בית המשפט, הם בגדר מילוי היסוד של מתן 'הודעה' העולה מן האמור בסעיף 67 הנ"ל' ... הנה כי-כן, הודעה יכולה להיות בדרכים שונות, ובלבד שאמנם תהיה הודעה....".

וכן נקבע תוך הפניה לספרות המשפטית -
"פסילת רשיון אינה תקפה כלפי הנוהג כל עוד לא הודע עליה... פסילת הרשיון, בתור שכזו, אינה שלמה כל עוד לא הודעה לנוהג' (יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 259 (מהדורה שלישית, 2005) והאסמכתאות שם)."

להרחבה ניתן להפנות אל ע"א 7602/06 עזבון חאדג'ג' ז"ל נ' מלכה (מיום 11.10.11 , הש' ע' ארבל, ח' מלצר, א' ריבלין) התייחס בית המשפט העליון לעניין זה וקבע כך (ההדגשות לא במקור):
"סעיף 67 לפקודת התעבורה מדבר מפורשות באדם 'שהודע לו' כי הוא פסול מלהחזיק ברישיון נהיגה. הפסיקה פירשה את התיבה 'מי שהודע לו' ככזו המחייבת מתן הודעה של ממש לנהג אודות הפסילה כדי שהפסילה תשתכלל ... כן הוטעם בפסיקה כי פסילה שלא בפני הנהג נכנסת לתוקפה רק מיום שהודע לו הדבר (ראו: רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל (6.10.2005). בהיעדר הודעה, אין עבירה, והדברים מובנים ... נפנה למישור האזרחי. פקודת התעבורה ו תקנות התעבורה אינן מציינות חובת הודעה בדבר החלטת התלייה, בהקשר הרלבנטי לענייננו. סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד אף הוא איננו עוסק בשאלת הידיעה, וכל עניינו ב"מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו". עם זאת, ברי כי גם בהקשר האזרחי, לא די בעצם ההחלטה על פסילת הרישיון, אלא יש צורך בהבאתה למודעותו של הנהג..."

מן הכלל אל הפרט
לאחר ששקלתי את מכלול הראיות והעדויות שהובאו בפני שוכנעתי שנהג הרכב לא ידע פוזיטיבית בעת התאונה על התליית רישיונו ולפיכך דין התביעה להתקבל ועניין זה יאמרו הדברים שלהלן:

ראשית - לא עלה בידי הנתבעת להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחה הנטל להוכיח כי תנאי הפוליסה הופרו וכי למעשה הנהג ברכב בעת קרות התאונה נהג ברכב בזמן שרישיון נהיגתו היה שלול מוטל על הנתבעת. לעניין זה ראה ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ מיום 30.03.1993; וע"א 304/10 ראמי ח'מיס נ' קרנית מיום 28.07.2011.

שנית – הנתבעת לא הרימה נטל הראיה
הנתבעת העלתה את הטענה בדבר היעדר כיסוי ביטוחי ועל כן על הנתבעת הטוענת להעדר כיסוי ביטוחי מוטל הנטל להוכיח טענתה. מקום שחברת הביטוח טוענת כי הכיסוי הביטוחי אינו חל מחמת שהמבוטח נהג כשרישיון הנהיגה שלו לא היה בתוקף, על המבטחת להוכיח כי המבוטח ידע בעת התאונה כי רישיונו הותלה או נפסל. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי על מנת להסיר כיסוי ביטוחי, אין די להסיק ידיעה קונסטרוקטיבית של המבוטח, אלא על המבטחת להוכיח כי המבוטח ידע בפועל על כך שרישיון הנהיגה שלו לא היה בתוקף (לעניין זה ראה ע"א 11924/05, שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל, וכן ע"א 7602/06, עזבון נתנאל ג'ורג' חאדג'ג' ז"ל נ' סימה מלכה הנזכרים לעיל.

שלישית - נהג הרכב לא ידע אודות התליית רישיונו הלכה היא כי חבותו של מבטח תפקע והכיסוי הביטוחי יאויין רק וככל שנהג הרכב היה מודע לכך שרשיונו נפסל. לעניין זה ר' רע"א 2330/12 עזבון המנוח רפאל מנור ז"ל נ' משה מויאל מיום 06.5.2012, שם נקבע כך:
"בקשר ליסוד הנפשי שצריך להתקיים אצל הנוהג ללא רישיון, הפסיקה דחתה את רעיון "הידיעה הקונסטרוקטיבית", ונקבע שחבותו של המבטח תפקע רק אם הנהג המבוטח מודע לפסילה או לפחות נמסר לו גזר הדין בדרך מקובלת. בהתאם לכך נקבע, כי באין הודעה לנהג על שלילת רישיונו אין לראותו כמי שנהג בעת פסילה ( ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל (20.6.2007); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישובי הפיצויים 521 (מהדורה רביעית, 2012); יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 259 (מהדורה שלישית, 2005)). "

נהג הרכב טען כי לא ידע שרישיון הנהיגה שלו הותלה וציין כי לא קיבל כל הודעה ממשרד הר ישוי אודות התליית רישיון הנהיגה. זאת ועוד:
גם הסבר היה לנהג הרכב ולפיו לא היה מודע כלל לדרישת משרד הרישוי לבצע קורס נהיגה מונעת וכן לא היה מודע להתליית רישיון הנהיגה שלו. זאת, כאשר הוא מבהיר שהודעה על שלילת רישיון הנהיגה מעולם לא נשלחה אליו, לא לכתובת בה התגורר ולא לכתובת אחרת.

גם אם תתקבל הטענה לפיה ההודעה של משרד הרישוי נשלחה לנהג הרכב מר מישל כהן ביום 16.11.2017 לכתובת שברחוב גבעתי 4 בת ים הרי שהנהג מר מישל הציג הסכם שכירות ולפיו במועד כאמור התגורר בראשון לציון.

כך או כך, ההודעה המדוברת היא דרישה לעבור קורס נהיגה מונעת ולא הודעה על שלילת או פסילת רישיון הנהיגה. לא הוכח כי הודעה על שלילת רישיון נשלחה לנהג התובע -לא לכתובת המגורים בבת ים ולא לכתובת המגורים בראשון לציון.

רביעית – התייחסות למסמך שהנתבעת כינתה כצילום שאילת משרד הרישוי הנתבעת הפנתה אל מה שכינתה "צילום שאילתא משרד הרישוי". בפועל מסמך הנושא כותרת "מרכז הסליקה של חברות הביטוח בע"מ". בהתאם למסמך זה רישיונו של הנהג נשלל בתאריך 23.3.2017 בשל "שיטת הניקוד" וכן נשלל לפני כן, ביום 11.1.16 כשסיבת השלילה היא "מכון רפואי".

עיון במסמך זה מלמד שאין מדובר במסמך מקורי של משרד הרישוי. זאת ועוד – לפחות בכל הקשור לרישום בדבר פסילה רפואית הרי על פניו קיימת סתירה מסוימת במסמך עצמו . ואסביר - אם רישיון הנהיגה של הנהג אכן נשלל ביום 11.1.2016 בשל "מכון רפואי", הרי ברי כי היה זה לתקופה מוגבלת שאם לא כן לא יכול היה להישלל פעם נוספת בשל "שיטת הניקוד". כך שעל פניו הפסילה הרלוונטית היחידה היא זו שבשל שיטת הניקוד ואשר הוכח שהנהג לא ידע אודותה. ולכל הפחות – הנתבעת לא הוכיחה שהנהג ידע וקיבל הודעת בדבר פסילת רשיונו.

הנתבעת לא צירפה אפוא כל אסמכתא ממשרד הרישוי המעידה על התליית רישיון הנהיגה. הנתבעת אף לא פנתה לבית המשפט בבקשה למתן צו מתאים כנגד משרד הרישוי או משרד התחבורה על מנת שימציא עבורה נתונים אודות ההודעות שנשלחו לנהג הרכב בין בשל זימונו לקורס נהיגה מונעת ו/או בשל התליית רישיונו.

לאור כל האמור לעיל ומשלא הוכח שהנהג היה מועד לפסילת רשיונו הרי לא ניתן לקבוע שהכיסוי הביטוחי בטל ((void וכי ברכב נהג במודע מי שאינו בעל רישיון נהיגה. מכאן, בוודאי יש לקבל התביעה ולחייב את הנתבעת בתשלום תגמולי הביטוח.

סוף דבר
בהתאם לכל האמור לעיל דין התביעה להתקבל.

אני מחייב את הנתבעת כדלקמן:
בתשלום סכום התביעה, בסך של 24,753 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ יום 27/6/19, מועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל ;
בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסך כולל לשניהם של 6,000 ₪ . סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ט אייר תשפ"א, 11 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מנחם בר דוד
נתבע: שומרה חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: