ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרה אלבו נגד עיריית חיפה :

בפני כבוד השופט י' גריל, שופט עמית

המבקשת:

שרה אלבו
ע"י ב"כ עוה"ד יואל גולדברג ואח'

נגד

המשיבה:
עיריית חיפה
ע"י ב"כ עוה"ד אבי סנדרוביץ ואח'

בית משפט קמא כתב, שטענת המבקשת לפיה לא הובהר לאיזה נכס מתייחס החוב - אינה ברורה, שכן פרטי הנכס עולים בבירור מן המסמכים שצורפו לתביעת המשיבה.

החלטה

א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד הרשמת הבכיר ה אילנה הדר) מיום 31.3.2021 בתיק ת"ת 33771-01-21, לפיה ניתנה למבקשת רשות להתגונן בפני תביעה על סכום קצוב שהגישה כנגדה המשיבה בכפוף להפקדת סך של 19,000 ₪ לא יאוחר מתאריך 5.5.2021.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

המשיבה הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה תביעה על סכום קצוב בסכום של
18,595.28 ₪ (נכון לתאריך 26.11.2020) וזאת בגין חוב ארנונה שנטען כי המבקשת חבה בשל נכס מס' 1098257 המצוי ברח' סירקין 17, חיפה. לגבי תקופת חיוב החל מיום 1.5.2001 ועד ליום 26.10.2014. לתביעת המשיבה צורפו דפי "מצב חשבון ארנונה" לגבי השנים 2002 עד 2020.

המבקשת הגישה בקשת התנגדות לביצוע התביעה, ולפיכך הורתה רשמת ההוצאה לפועל על עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל ועל העברת בקשת ההתנגדות לבית המשפט השלום בחיפה.

בהתנגדותה טענה המבקשת, כי מדובר בחובות שהתיישנו. עוד נטען, כי בא כוחה של המבקשת השיב למכתב התראה של המשיבה וביקש לקבל הסבר בעניין, אך הוא לא זכה למענה. בתצהיר שצורף להתנגדות נטען בנוסף, כי המבקשת אינה מחזיקה מזה שנים רבות בנכס ברחוב סירקין 17, וכי הנכס נמכר, והדבר ידוע למשיבה.

ג. בתגובת המשיבה להתנגדות נטען, כי בהתאם לספריה ובהתאם לסעיף 318 לפקודת העיריות (נוסח חדש), המבקשת הייתה רשומה כבעלים וכמחזיקה של הנכס מיום 1.5.2001 ועד ליום 26.10.2014, ולפיכך היא חבה בתשלומי הארנונה בגין תקופה זו.
לטענת המשיבה, יש לדחות את טענת ההתיישנות, שכן היא לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, ועוד נטען, שהואיל ובוצעו פעולות גביה והתנהלו הליכי השגות וערר, הועברו הצעות פשרה מטעם המבקשת, ננקטו במהלך השנים הליכי גביה מנהליים כנגד המבקשת, נשלחו הודעות על קיום חוב, ונעשו פניות טלפוניות למבקשת ולבא כוחה, הרי כל אלה עצרו את מרוץ ההתיישנות.
עוד טענה המשיבה, שהואיל והמבקשת ביצעה תשלומים על חשבון החוב בשנים 2003 ו-2010, הרי הדבר מהווה הודאה בקיום זכות.
המשיבה טענה, כי אין בפי המבקשת כל טענת הגנה, ולפיכך עתרה היא לדחיית התנגדותה של המבקשת.

ד. המבקשת הגישה תשובה לתגובת המשיבה, במסגרתה טענה, כי בכתב התביעה לא הובהר כי הוא מתייחס לדירה מס' 15 בסירקין 17, ולטענתה, הדבר "שומט את הקרקע" מתחת לתביעה, שכן דירה 15 אינה שייכת למבקשת, מה עוד, שהבניין כולו, כולל דירה זו, נמכר על ידי המבקשת בשנת 2014.

ה. ביום 31.3.2021 ניתנה החלטת בית משפט קמא בהתנגדותה של המבקשת, היא ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור שבפניי.

בית משפט קמא כתב, שטענת המבקשת לפיה לא הובהר לאיזה נכס מתייחס החוב - אינה ברורה, שכן פרטי הנכס עולים בבירור מן המסמכים שצורפו לתביעת המשיבה.
המבקשת לא התייחסה כלל לטענות המשיבה, לרבות לטענות בדבר התכתובת שהתנהלה בין הצדדים, והיא התעלמה מכך שעוד בשנת 2009 פנה ב"כ המבקשת למשיבה בעניין החוב, וטענת התיישנות לא הועלתה באותו מועד. לפיכך קבע בית משפט קמא, שאין מקום לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנות.

עם זאת קבע בית משפט קמא, שהואיל והתכתובת בין הצדדים, לכאורה, מתייחסת לנכסים אחרים שאינם דירה 15, הרי שיש ליתן למבקשת רשות להתגונן, על מנת שתוכל להראות שדירה מספר 15 לא הייתה שייכת לה. אולם, בשל חולשת טענת ההגנה, קבע בית משפט קמא, שיש להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה של 19,000 ₪ בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 5.5.2021.

ו. המבקשת ממאנת להשלים עם מצב זה, ובקשת רשות ערעור שהגישה (ביום 19.4.2021) על ההחלטה הנ"ל מיום 31.3.2021 מונחת עתה בפניי.

עיקרי טענות המבקשת בבקשת רשום הערעור הם אלה:

1. בית משפט קמא שגה כאשר השתית את ההחלטה על תגובתה של המשיבה כתחליף לכתב התביעה שהוגש בתיק, ולפיכך היה חייב לקבל את ההתנגדות ולהעביר את הדיון לצורך שמיעת הראיות, מה עוד שתגובתה של המשיבה לא נתמכה בתצהיר כנדרש, ולפיכך לא ניתן ליתן פסק דין על פי האמור בה.

2. בתביעה לסכום קצוב לא נרשם כי החוב הנטען מתייחס לדירה 15, מה עוד שאין בבניין מושא ההליך דירה מס' 15 (לטענת המבקשת, יש בבניין 13 דירות בלבד), וזאת כעולה מנסח הרישום של הבניין בלשכת רישום המקרקעין (נסח הרישום הומצא לבית המשפט ביום 9.5.2021).

3. לטענת המבקשת, בית משפט קמא הטיל על המבקשת את הנטל להוכיח כי היא מחזיקה בדירה זו, כאשר נטל זה מוטל על המשיבה.

4. במענה למכתב ההתראה שנשלח למבקשת, טען ב"כ המבקשת להתיישנות, ולפיכך הטענה שנושא ההתיישנות לא הועלה בהזדמנות הראשונה אינה נכונה.

5. ההתכתבויות שצורפו לתגובת המשיבה בבית משפט קמא אינן רלוונטיות, שעה שהתכתבויות אלה לא נתמכו בתצהיר, מה עוד שהן מתייחסות לדירה, שלטענת המבקשת, אינה קיימת (דירה מס' 15).

6. לטענת המבקשת, משעה שהגנתה מוצקה, ברורה וחד-משמעית, היה מקום ליתן רשות להתגונן ללא כל תנאי וללא צורך בהפקדה, מה עוד, שלטענת המבקשת, אין ברשותה סכום כזה להפקדה.

ז. ביום 10.5.2021 הוגשה תשובת המשיבה לבקשת רשות הערעור, ולהלן עיקרי טענות המשיבה:

1. טענתה העיקרית של המבקשת היא, כי הנכס מושא ההליך אינו בבעלותה או אינו קיים, וטענה זו, מסוג "אינני מחזיק" מקומה להתברר בדרך שיוחדה לתקיפת חיובי ארנונה, דהיינו, באמצעות השגה בפני מנהל הארנונה (ובמידת הצורך, לאחר מכן, באמצעות הגשת ערר לוועדת הערר ובאמצעות ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים), ולפיכך אין לבית המשפט סמכות לדון בטענה זו של המבקשת.

2. לטענת המשיבה, במשך שנים חויבה המבקשת לשלם ארנונה בגין הנכס מושא התביעה, ובשום שלב, עד להגשת ההתנגדות בפני בית משפט קמא, לא הועלתה הטענה שאינה מחזיקה בנכס, או שהנכס לא קיים. לכן, מכיוון שהשומות הפכו לסופיות וחלוטות, אין לבית משפט קמא סמכות עניינית לדוּן בטענה מהסוג הנטען.
יתרה מכך, טוענת המשיבה, כי במהלך השנים העבירה המבקשת באמצעות בא כוחה מספר הצעות לסילוק החוב ביחס לנכסים ברח' סירקין 17 חיפה, ובכלל זה ביחס לנכס מושא התביעה, ולטענת המשיבה, הדבר מהווה הודאת בעל דין בקיום החוב. זאת ועוד, כך לטענת המשיבה, המבקשת הגישה השגות ועררים ביחס לחוב מושא ההליך, ובשום שלב לא העלתה את הטענה כי אינה מחזיקה בנכס.

3. טוענת המשיבה, כי אין קשר בין מספר תת חלקה בנסח הרישום לבין מספר הנכס בספרי המשיבה, וכי זיהוי ורישום נכסים בספרי המשיבה, נעשים בהתאם לפיקוח ושמאות שנעשים ביחס לנכסים בפועל, ופיקוח מטעם המשיבה בנכס זה נערך בשנת 2010, ודו"ח שמאות בעניין הנכס נערך ביום 17.2.2013.

4. תגובה להתנגדות אינה צריכה להיתמך בתצהיר, מאחר והליך ההתנגדות בתביעה לסכום קצוב, הוא הליך מקדמי, ורק אם מתקבלת ההתנגדות, מוגשים תצהירי המשיבה, וכך נקבע בסעיף 81א1(ד)(2) של חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

5. במהלך השנים בוצעו כנגד המבקשת הליכי גביה מנהליים, שעצרו את מרוץ ההתיישנות, והמבקשת הייתה מודעת לפעולות אלה, והיא לא העלתה טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה, ולכן מנועה מלטעון טענה זו כעת. זאת ועוד, ב-ת"א (שלום חיפה) 37493-04-16 הגישה המבקשת בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר נקיטת הליכים מנהליים כנגדה, בין היתר, ביחס לנכס מושא הליך זה.
לטענת המשיבה, כל ההליכים שננקטו כנגד המבקשת במהלך השנים, תשלומים על חשבון החוב, הצעות פשרה, השגות ועררים, והליכים משפטיים שיזמה המבקשת, כל אלה עצרו את מרוץ ההתיישנות, ואף "אִתחלו אותו".

לפיכך, עותרת המשיבה לדחיית בקשת רשות הערעור.

ח. לאחר שנתתי דעתי לבקשת רשות הערעור על נספחיה (לרבות נסח הרישום שהוגש ביום 9.5.2021), לתשובת המשיבה על נספחיה, להחלטת בית משפט קמא מיום 31.3.2021, ולאחר שעיינתי בתיק בית משפט קמא, מסקנתי היא, שיש לדחות את בקשת רשות הערעור.

ט. בבקשת רשות הערעור מעלה המבקשת שתי טענות עיקריות:

האחת – שאינה מחזיקה בנכס בגינו הוגשה התביעה לסכום קצוב, שכן דירה מס' 15 ברח' סירקין 17, חיפה, לא הייתה בבעלותה, ויתרה מכך, לטענתה, דירה מס' 15 כלל לא קיימת.

השניה – החוב בגינו הוגשה התביעה התיישן.

י. באשר לטענה הראשונה, לפיה טענה המבקשת כי היא לא החזיקה בנכס מושא ההליך בתקופה הרלוונטית, קבע בית משפט קמא:

"8. עם זאת, מעיון בתכתובות בין הצדדים נראה כי לכאורה הן מתייחסות לנכסים אחרים ברחוב סירקין 17, שאינם דירה 15 (למשל, מכתב התובעת מיום 9 באוגוסט 2010). לכן, ובשים לב לכך שבשלב דיוני זה עליי להניח שהנתבעת תוכל להוכיח את טענותיה, יש מקום ליתן לה רשות להתגונן על מנת שתוכל להראות שדירה מספר 15 לא הייתה שייכת לה.
9. אולם, ככל שיוברר שדירה מספר 15 הייתה שייכת לנתבעת טרם מכירתה (ועל פניו נראה שעניין זה כבר נבדק לגופו ע"י התובעת – ראה נספח ז'6 לתגובת התובעת), הרי שהנתבעת לא הראתה כל הגנה בפני התביעה.
10. לכן, בשל חולשת טענת ההגנה ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 20(ד) לתקנות, יש מקום להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה."

אכן, בכתב התביעה לסכום קצוב לא צוין מספר הדירה אליה מתייחס החוב.
בסעיף 2 של כתב התביעה נכתב: "הנתבע/ת מחזיק/ה בנכס 1098257, המצוי בתחום שיפוטה של התובעת, בסירקין 017 בחיפה", דהיינו צוינה רק כתובת הבניין (סירקין 17, חיפה) וכן צוין מספר הנכס: 1098257, כפי שמופיע בספרי המשיבה.

מספר נכס זה הופיע בתשובה של המשיבה (מיום 9.8.2010) להצעת פשרה ששלח ב"כ המבקשת ביום 30.6.2010 (נספחים ו2 ו-ו3 לתגובת המשיבה בבית משפט קמא), וכן בתשובה להצעת פשרה נוספת מיום 28.12.2010 (נספח ו6 לתגובת המשיבה בבית משפט קמא), ובתשובת המשיבה מיום 15.7.2010 לפניית ב"כ המבקשת.

יא. זאת ועוד, ביום 10.10.2018 ניתנה החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה (עררים 122/16 + 192/16 [להלן: "העררים"]), שצורפה כנספח ח7 לתגובת המשיבה בבית משפט קמא. בפִסקאות 2-1 של אותה החלטה נכתב:

"1. העוררת הייתה הבעלים והמחזיקה של נכסים ברחוב סירקין 17 בחיפה, אשר אותם היא ירשה במועד בלתי ידוע. הנכס היה בבעלותה ובהחזקתה של העוררת עד ליום 26.10.2014 - או אז נמכרו הנכסים לצדדים שלישיים.
2. כל הנכסים נמצאים בכתובת הנ"ל. נכסים 1098257, 1098262 ו-1098263 הינם נשוא ערר 122/16 ואילו נכס 1098258 הינו נשוא ערר 192/16." (ההדגשה שלי – י.ג.).

כלומר, העררים התייחסו, בין היתר, לנכס מושא הליך זה – נכס מספר 1098257.

יב. סעיף 3(א) של חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, קובע:

"מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:
(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;
(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו;
(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות;
(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג – שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס." (ההדגשה שלי – י.ג.).

אמנם, סעיף 3(ג) של החוק קובע:

"על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה." (ההדגשה שלי – י.ג.).

אולם, האפשרות להעלות טענת "איני מחזיק בנכס", ברשות בית המשפט, מותנית בכך שהחייב "לא השיג תוך המועד הקבוע", בעוד, בענייננו, המבקשת הגישה בשנת 2016 השגה ולאחר מכן ערר בעניין הנכס מושא בקשת רשות הערעור (נכס מספר 1098257) (בעניין זה עיינו בדברי כבוד השופטת (בדימוס) ע' ארבל ב-רע"א 1809/07 עיריית הרצליה נ' גיא לוי בע"מ, בפִסקאות 11-7 (3.6.2008)).
לפיכך, לכאורה, אין המבקשת יכולה כעת לטעון ביחס לנכס זה בפני בית המשפט טענה לפיה אינה מחזיקה בנכס.

לכן, צדק בית משפט קמא, שהמדובר בטענת הגנה חלשה.

יג. באשר לטענת ההתיישנות שהעלתה המבקשת, קבע בית משפט קמא בהחלטתו מיום 31.3.2021:

"6. הנתבעת לא התייחסה כלל לטענות התובעת לגופן ובכלל זה לתכתובות בין הצדדים שצורפו לתגובה, ובין היתר התעלמה מכך שעוד בשנת 2009 פנה ב"כ הנתבעת כאן לתובעת בעניין החוב, ואכן, כפי שטענה התובעת, טענת ההתיישנות לא הועלתה באותה הזדמנות.
7. לכן, איני סבורה שיש מקום לדחות את התביעה על הסף מפאת התיישנות."

נוכח המסמכים שצירפה המשיבה לתגובתה בבית משפט קמא, ובמיוחד נוכח העררים שהגישה המבקשת בשנת 2016, שהחלטה לגביהם ניתנה ביום 10.10.2018 (נספח ח7 לתגובת המשיבה בבית משפט קמא), והיא מתייחסת גם לנכס מושא הליך זה, הרי ברי שלא נפלה כל שגגה בקביעתו של בית משפט קמא, לפיה אין לדחות את התביעה לסכום קצוב שהגישה המשיבה מפאת התיישנות.

יד. נוכח חולשת טענת ההגנה של המבקשת, התנה בית משפט קמא את ההתנגדות בהפקדת סכום של 19,000 ₪ (סכום דומה למלוא סכום התביעה).

בית משפט קמא היה רשאי לעשות כן, בהתאם לתקנה 20(ד) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הקובעת: "בית המשפט רשאי להתנות רשות להתגונן בתנאים, לרבות בדבר מתן ערובה".

בהתאם לפסיקה, נתון לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב לעניין התנאת מתן רשות להתגונן כנגד הפקדת ערובה. בסוגיה זו אני מפנה לדברי כבוד השופט (בדימוס) י' דנציגר ב-רע"א 2895/12 עמרן נ' מועצה מקומית קרית טבעון, בפִסקה 14 (28.6.2012):

"תקנה 210 לתקנות קובעת כי "רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, שייראה לבית המשפט או לרשם". בפסיקה נקבע כי מקום בו לוקה הגנת הנתבע בחוסר בהירות או שהיא נראית על פניה קלושה ביותר תותנה הרשות להתגונן בהפקדת סכומי ערבות [ראו גורן בעמ' 414-412; ע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ (טרם פורסם, 18.2.2008) בפסקה ה(8) לפסק דינו של השופט רובינשטיין והאסמכתאות המוזכרות שם]."

עוד נקבע, כי במקרי גבול בהם אין להגנה סיכויים רבים יש להתנות את הרשות להתגונן בהפקדת סכומי הקרן בצירוף ריבית והוצאות (עיינו: בדברי כבוד השופט מ' לנדוי ז"ל בע"א 519/65 ברזילי נ' קשת, פ"ד כ(2) 141, 143 (1966)).

טו. יחד עם זאת, נקבע בפסיקה כי: "עניין זה יודגש שאין לסכל את מטרת התקנה על-ידי קביעת תנאים או ערובות שאין בכוחו של הנתבע לעמוד בהם" (דברי כבוד השופט (בדימוס) י' טירקל בע"א 9654/02‏ חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ''ד נט(3) 41, 47 (2004)).

בענייננו, אמנם טענה המבקשת בסעיף 12 של בקשת רשות הערעור, כי: "אין ברשותה סכום כזה להפקדה", אולם מעבר לטענה זו, לא הובאה כל אסמכתא לחוסר יכולתה של המבקשת לעמוד בסכום ההפקדה. יתרה מכך, המבקשת הפקידה בקופת בית משפט זה עירבון בסכום של 7,500 ₪ וכן סכום נוסף של 6,000 ₪ בהתאם להחלטת כבוד השופט א' באומגרט מיום 6.5.2021 באשר לצו ארעי לעיכוב ביצוע. משכך, לא ניתן לומר כי גובה ההפקדה שקבע בית משפט קמא כתנאי למתן רשות להתגונן הוא בבחינת תנאי שאין בכוחה של המבקשת לעמוד בו.

טז. באשר לטענת המבקשת בדבר אי-הגשת תצהיר מטעם המשיבה לתמיכה בטענותיה, אציין, כי בתקנה 20 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שכותרת ה "בקשת רשות להתגונן בחוק ההוצאה לפועל" נקבע בסעיף קטן ב': "בית המשפט יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא לעשות כן על יסוד האמור בה בלבד", דהיינו, רק על הנתבע המבקש מתן רשות להתגונן להגיש תצהיר, וחובה דומה אינה חלה על התובע.

זאת ועוד, אף לפי תקנות סדר הדין הישנות (תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), לא הייתה מוטלת חובה על תובע להגיש תצהיר לצורך הדיון ב בקשת הרשות להתגונן, כפי שעמד על כך כבוד השופט י' זוסמן ז"ל בספרו (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי ( 1995), בעמ' 680-679):

"בנסיבות יוצאות מהכלל, יוכל השופט או הרשם, הדן בבקשת נתבע לרשות להתגונן, להתיר לתובע להגיש תצהיר שכנגד. בדרך כלל, אין טעם בכך, כי הרי אין השופט חופשי, בשלב זה, לשקול ראיה נגד ראיה, ואין הוא רשאי לקבוע עובדות. אך אם יש בידי התובע תשובה ניצחת לטענת הנתבע המראה מניה וביה שאין יסוד להגנתו, כגון שהתובע יכול להמציא מסמך הפוסל את הגנת הנתבע, יוכל בית המשפט, על פי בקשתו, להרשות לו הגשת תצהיר-תשובה שאליו יצורף המסמך... אלא שנעלה מספק, שבלעדי רשות מיוחדת אין התובע יכול להגיש תצהיר בכדי להשיג על תצהיר נתבע..." (ההדגשה שלי – י.ג.)

(עיינו גם: בדברי כבוד השופט י' מלץ ז"ל ב-ע"א 688/89‏ הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ‎ ‎נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ''ד מה(3) 188, 194 (1991)).

יז. על יסוד כל האמור לעיל, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא, ולפיכך אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 1,500 ₪ (כולל מע"מ) בגין בקשת רשות הערעור.

מזכירות בית המשפט תעביר מתוך העירבון שהפקידה המבקשת בבית משפט זה, לצורך הוצאות בקשת רשות הערעור, את הסכום של 1,500 ₪ לידי ב"כ המשיבה, עבור המשיבה.

יתרת העירבון תוחזדי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המבקשת (עו"ד יואל גולדברג), עבור המבקשת.

הפיקדון של 6,000 ₪ שהפקיד ה המבקשת בבית משפט זה לצורך עיכוב הביצוע הארעי של החלטת בית משפט קמא, בהתאם להחלטת כבוד השופט א' באומגרט מיום 6.5.2021, יועבר על ידי המזכירות לקופת בית משפט השלום לתיק ת"ת 33771-01-21 על חשבון הסכום של 19,000 ₪ שעל המבקשת להפקידו לפי החלטת בית משפט קמא .

אני מאריך את המועד למבקשת להפקדת יתרת הסכום שקבע בית משפט קמא בהחלטתו (דהיינו, סך נוסף של 13,000 ₪) בקופת בית משפט השלום בחיפה לא יאוחר מיום 15.6.2021.

המזכירות מתבקשת להמציא את העתקי ההחלטה אל:

  1. ב"כ המבקשת, עו"ד יואל גולדברג, חיפה.
  2. ב"כ המשיבה, עו"ד אבי סנדרוביץ, רמת גן.
  3. מזכירות בית משפט השלום בחיפה (לתיק ת"ת 33771-01-21).

ניתנה היום, א' סיוון תשפ"א, 12 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שרה אלבו
נתבע: עיריית חיפה
שופט :
עורכי דין: