ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בת שבע ויסוצקי נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת שרית זוכוביצקי-אורי

מבקשת

בת שבע ויסוצקי

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח שמספרו 60152236729 המייחס למבקשת עבירה של אחיזה או שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בזמן נהיגה לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 בתאריך 1.11.2020.
טענות המבקשת
המבקש טענה כי התכוונה להגיש בקשה להישפט באתר האינטרנט של משטרת ישראל. לטענתה, היא פעלה לפי ההנחיות באתר שילמה את הקנס הקבוע בדו"ח מתוך אמונה כי זהו חלק מתהליך הגשת הבקשה להישפט, אולם בדיעבד הסתבר לה כי שילמה את הדו"ח בשל טעות או אי הבנה ומשכך בקשתה להישפט לא נקלטה במערכת.
לטענת המבקשת, נודע לה אודות הטעות רק לאחר קבלת מכתב ממשרד הרישוי ממנו עלה כי על שמה מופיעה הרשעה.
המבקשת טענת כי המדובר בשיהוי קצר בן 30 ימים. המבקשת כפרה במיוחס לה וטענה כי לזכותה עומדת טענת הגנה טובה. לטענתה, השוטר האוכף לא יכול היה להבחין בעבירה ממקום עמידתו מצדו השמאלי של הרכב.
טענות המשיבה
המשיבה טענה כי הקנס הקבוע בדו"ח שולם על-ידי המבקשת.
לטענת המשיבה, אף אם סברה המבקשת כי תשלום הדו"ח מהווה חלק מהליך הגשת הבקשה להישפט, חלף פרק זמן מאז שאינו מוסבר.
המשיבה הוסיפה כי מעיון בתגובתה הראשונית לדו"ח עולה כי המבקשת לא הכחישה את העבירה וטענה כי החזיקה ברמקול ולאור זאת ביקשה מהשוטר לוותר לה. משכך לטענתה, אין כל עילה לעיוות דין ודי בכך לדחות הבקשה.
דיון
סעיף 229 (ח) לחסד"פ קובע כי:
"שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטול הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג)".
לפיכך, מששילמה המבקשת את הקנס, רואים אותה כמי שהודתה באשמה, הורשעה ונשאה את עונשה ואין נדרשת בחינת הנסיבות בהן שולם הקנס (רע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל מיום 2.4.2017 (להלן: "עניין פלדמן").
בעפ"ת 42030-10-18 דרמון נ' מדינת ישראל מיום 22.3.2019 נקבע כי בהתאם לפסיקה בעניין פלדמן הטענה בדבר שגגה בתשלום הקנס אינה מבססת כשלעצמה עילה להארכת המועד להישפט, גם במצב בו הוגשה בקשה להישפט במסגרת סד הזמנים הקבוע בחוק, ומשכך דינה של טענה זו להידחות.
למעלה מן הצורך אדון ביתר טענותיו של המבקשת.
קבלת הודעת תשלום קנס והגשת הבקשה להישפט
סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") מעניק לבית המשפט סמכות להאריך את המועד להישפט בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 229(ה) לחסד"פ בשינויים המחויבים או מטעמים שיירשמו. ההלכה היא כי יש לנקוט בעניין זה על דרך הצמצום, בדומה לבחינת בקשה לביטול פסק דין, כשיש סיבה מוצדקת לאי התייצבות או אם הדבר דרוש למניעת עיוות דין (ע"פ 40599/07 רואמי אברהם נ' מדינת ישראל מיום 3.12.2007).
בעפ"ת 33548-07-19 שמוש הכהן נ' מדינת ישראל מיום 15.1.2020 נקבע כי:
"בפסיקה הובהר כי בעבירה מסוג ברירת משפט, הנחת היסוד היא שהנאשם אינו מעוניין להישפט בגין מעשיו. בכך שונה מצב הדברים מעבירה בה לנאשם זכות להישפט מלכתחילה (רע"פ סדגר נ' מדינת ישראל 27/1/2010; רע"פ 1260/09 סעיד נ' מדינת ישראל 2/6/2009)".
הדו"ח נמסר למבקשת במועד ביצוע העבירה.
סעיף 229(ה) לחסד"פ קובע, כי על בית המשפט להשתכנע שהבקשה להישפט לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו את הגשתה במועד וכי היא הוגשה מיד לאחר שהוסרה.
בעפ"ת 42642-12-17 שאול שלום נ' מדינת ישראל מיום 1.4.2018 נקבע כי:
"גזירה שווה בעניין זה, ניתן לגזור מן ההלכות שנקבעו בסוגיית ביטול פסק דין שניתן בהעדר, לפיהן - שכחה, טעות, חוסר תשומת לב, או בלבול במועד, אף אם אירעו בתום לב, אינם מהווים טעם מוצדק כאמור (רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(6), 793; ר"ע 418/85 פרץ נ' רוקינשטיין (13.8.85); רע"פ 5146/09 יהונתן שרעבי נ' מדינת ישראל, 28.7.2009).
בדו"ח אותו קבלה המבקשת לידיה נרשם באופן ברור כי עליה לשלם את הדו"ח זולת אם היא מודיעה על רצונה להישפט עליו. לפיכך לא ברור מדוע סברה המבקשת כי עליה לשלם את הדו"ח, מה מקור הטעות ומה עשתה על מנת לברר את האפשרויות העומדות בפניה במידה והדבר לא היה נהיר לה. המבקשת לא פירטה בבקשתה מתי הגישה את הבקשה להישפט, מתי התברר לה שבקשתה נדחתה ו מדוע השתהתה בפנייתה לבית המשפט.
לפיכך, אני קובעת כי הבקשה לא הוגשה באיחור בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקשת ושמנעו ממנה להגישה במועד.
חשש לעיוות דין
מעיון בנסיבות המקרה בדו"ח עולה כי השוטר האוכף הבחין בעבירה מחלונו השמאלי הקדמי של רכב המבקשת עת שנסע במקביל אליה. השוטר אף ציין כי חלון זה היה שקוף ללא אדים וללא חלונות שחורים.
טענתה של המבקשת לפיה השוטר האוכף לא יכול היה להבחין בעבירה ממקום הימצאו נטענה בעלמא ללא ביסוסה בראיות או אסמכתאות.
לא זו אף זו, על פי תגובת המבקשת בדו"ח היא אמרה "אני דיברתי עם הספיקר בבקשה ממך תוותר לי לא עבדתי בגלל הקורונה אין לי כסף לשלם זה לא יקרה יותר".
משכך, אני קובעת כי דחיית הבקשה לא תגרום לחשש לעיוות דין המצדיק את הארכת המועד להישפט.
שיהוי בהגשת הבקשה
הבקשה להארכת מועד להישפט הוגשה בשיהוי של כ-30 ימים וזאת ללא נימוק או אסמכתא המצדיקים השיהוי בהגשת הבקשה (השוו עפ"ת 75464-12-19 מעגל שני בע"מ נ' מדינת ישראל מיום 29.1.2020).
לא נעלמה מעיניי הפסיקה אליה הפנה ב"כ המבקשת בבקשה הנוכחית. עם זאת יודגש כי סבורני שאין המדובר בשיהוי קל של מספר ימים וכי נסיבות המקרה, כפי שפורט לעיל, אינן מצדיקות את הארכת המועד להישפט.
נוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.
מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, א' ניסן תשפ"א, 14 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בת שבע ויסוצקי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: