ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיים זריף נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת מירב קליימן

המערער:
חיים זריף
ע"י ב"כ: עו"ד ארז גרייבסקי
-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אורי כץ

פסק דין

ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 4.8.2020 אשר קבעה כי לא חלה החמרה בליקוי השמיעה של המערער (להלן : "ועדת הערר").

עיקרי העובדות
המערער, יליד 1963, עובד במפעל לאלומיניום, הוכר בשנת 2004 כנפגע בעבודה עקב ליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה ממושכת לרעש מזיק ונקבעה לו נכות בשיעור 10% בגין טנטון.

המערער הגיש תביעה להחמרת מצב וועדה רפואית קבעה כי לא חלה החמרה במצבו. בעקבות ערר שהגיש המערער על החלטת הוועדה הרפואית, התכנסה ביום 4.8.2020 ועדת הערר אשר דחתה את הערר, ונימקה החלטתה כדלקמן:

"הוועדה קובעת שלא חלה החמרה בשמיעתו, בדיקת שמיעה מ-2019 זהה לחלוטין לבדיקות שמיעה קודמות. הוועדה עיינה בחוות דעת פרו' יואכימס מתאריך 26.7.2020 ואינה מקבלת חוות דעתו כפי שהוסבר לעיל".

על החלטה זו הוגש ערעור זה.

טענות הצדדים
המערער טוען כי חרף ממצאי בדיקות השמיעה המלמדות על החמרה ברורה, קבעה ועדת הערר כי לא חלה החמרה במצבו ולא נימקה מדוע אין היא מקבלת את חוות דעתו של פרופ' יואכימס מיום 26.7.2020, שהעריך את נכותו בשיעור של 35%, מתוכה ייחס 15% לתנאי העבודה ברעש. עוד טוען המערער, כיתן להסיק מנימוקי ועדת הערר איזו בדיקת שמיעה הושוותה לבדיקה משנת 2019 , לאורה קבעה הועדה כי אין החמרה במצבו.

המשיב טוען כי ועדת הערר עיינה בבדיקת שמיעה משנת 2019 וקבעה כי היא זהה לחלוטין לבדיקות שמיעה קודמות. בהתייחס לטענות המערער בעניין חוות הדעת של פרופ' יואכימס, טוען המשיב כי ועדת הערר הצביעה על טעות בחוות הדעת שכן הבדיקה משנת 2019 הייתה זהה לבדיקות קודמות. בנוסף טוען המשיב כי הבדיקה אליה הפנה המערער מיום 2.6.2020 לא עמדה בפני ועדת הערר או פרופ' יואכימס וכי המערער לא הפנה אליה בטיעוניו.

דיון והכרעה
סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 קובע כי בית הדין מוסמך לדון בערעור על החלטות ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) בשאלה משפטית בלבד. על פי הפסיקה על בית הדין לבחון אם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999).

בהתאם לכך נפסק כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בהיבט הרפואי של קביעת הנכות ובסמכותו לדון בשאלת קיומה של טעות משפטית בלבד (בר"ע (ארצי) 22955-07-14 גיל מנשה נ' המוסד לביטוח לאומי (3.11.2014)). קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי נ' המוסד לביטוח לאומי (22.6.2006)).

לאחר עיון במסמכים שבתיק ושק ילת טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

עיון בהחלטת ועדת הערר מעלה כי היא עיינה בבדיקת שמיעה משנת 2019 וציינה כי היא זהה לחלוטין לבדיקות שמיעה קודמות, מבלי שציינה לאילו בדיקות שמיעה קודמות זהה הבדיקה משנת 2019 . מעיון ברשימת המסמכים שפורטו בפרוטוקול ועדת הערר עולה כי בפני הועדה עמדה בדיקה שמיעה מיום 8.12.2019 (שצורפה לכתב הערעור) וכן בדיקת שמיעה מיום 21.8.2013 (בדיקה זו הוגשה לתיק ביום 26.1.2021). עיון בבדיקות השמיעה מעלה כי בבדיקה מיום 21.8.2013 נרשמה ירידה בשמיעה של 35 דציבלים דו"צ (SRT) ו-70db בעוד שבבדיקה מיום 8.12.2019, נרשמה ירידה בשמיעה של 45 דציבלים דו"צ (SRT) -80 db. משכך נראה כי על פניו, חלה החמרה במצבו של המערער בבדיקה משנת 2019 לעומת הבדיקה משנת 2013 מ-35 דציבלים ל-45 דציבלים דו"צ ( SRT) וכן ירידה מ-70db ל- 80 db דו"צ.

בנסיבות אלה קיים קושי להתחקות אחר הלך מחשבתה של ועדת הערר בעת שציינה: "הוועדה קובעת שלא חלה החמרה בשמיעתו, בדיקת שמיעה מ-2019 זהה לחלוטין לבדיקות שמיעה קודמות". הטעם לכך הוא כי כמפורט לעיל, לא כל בדיקות השמיעה הקודמות זהות לחלוטין וקיימת החמרה לכאורה משנת 2013 לשנת 2019. ועדת הערר אף לא פירטה לאילו מבין הבדיקות הקודמות מכוונת היא בדבריה, האם כוללת מסקנתה זו גם את הבדיקה משנת 2013 וככל שלא – מה הסיבה לכך.

באופן דומה אף התייחסותה של ועדת הערר לאמור בחוות הדעת של פרופ' יואכימס הינה לאקונית ואינה מאפשרת להתחקות אחר הלך מחשבתה, שכן פרופ' יואכימס התייחס לכל בדיקות השמיעה, וציין במפורש כי עמדו בפניו שלושת בדיקות השמיעה (מיום 21.8.2013, 29.12.2016, 8.12.2019). על פי חוות דעתו של פורפ' יואכימס קיימת ירידה קשה בצלילים גבוהים וירידה ניכרת גם בתדרי הדיבור. משכך, קביעת ועדת הערר כי היא איננה מקבלת את חוות הדעת של פרופ' יואכימס איננה הנמקה כי אם מסקנה, אשר אינה מאפשרת להתחקות אחר הלך מחשבתה של ועדת הערר ולהעביר עליה ביקורת שיפוטית. על ועדת הערר מוטלת החובה לנתח את חוות הדעת הרפואיות אשר בפניה, להצביע על הנראה בעיניה כטעות בחוות הדעת ולנמק את שלילת המסקנה שבחוות הדעת, תוך הצבעה על שוני בממצאים (דב"ע (ארצי) 0-258/לד יגאל הניג נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו (1) 225 (1975)).

משכך, יוחזר עניינו של המערער לוועדת הערר על מנת שזו תשוב ותידרש לעניינו, תוך התייחסות לבדיקה מיום 21.8.2013 וכן לחוות הדעת של פרופ' יואכימס.

סוף דבר
הערעור מתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר אל הוועדה לעררים באותו הרכב על מנת שזו תפעל כדלקמן: הוועדה תשקול בשנית קביעתה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער תוך התייחסות לבדיקת השמיעה מיום 21.8.2013 ולחוות הדעת של פרופ' יואכימס. ככל שתסבור שקיימת ירידה עליה לנמק איזה שיעור ממנה היא מייחסת לרעש במקום העבודה.
המערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון בפניה את טענותיהם.
החלטת הוועדה תהיה מנומקת ומפורטת.

המשיב ישא בהוצאות המערער בסך 1,500 ₪, שישולמו תוך 30 יום מהיום.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, א' ניסן תשפ"א, (14 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: חיים זריף
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: