ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סאלח סנעאללה נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד השופט הבכיר ערן נווה

תובע

סאלח סנעאללה

נגד

נתבעת
מנורה חברה לביטוח בע"מ

החלטה

עניינה של החלטה זו הינו דיון בטענות הסף שהעלתה הנתבעת במסגרת כתב הגנתה.

מדובר בתביעה כספית וחוזית לתגמולי ביטוח וכן לצו עשה.

התובע בתביעתו טוען, כי הוא מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח מסוג "מרב – הוני" החל מיום 1.3.03. הפוליסה כולל ת הרחבה בשם "שווה לעתיד פלוס" "אובדן כושר עבודה" החל מחודש 08/05 ולמשך 20 שנים, ולפיה במקרה של אובדן כושר עבודה בהתאם לתנאי הפוליסה תשלם הנתבעת תגמולי ביטוח בסך 4,500 ₪ (נכון ליום הפקת הפוליסה) לחודש, לאחר תקופת המתנה של חודש ימים.

ביום 15.1.15 היה התובע מעורב בתאונת דרכים בעקבותיה פנה לנתבעת והגיש תביעה לאובדן כושר עבודה. תביעתו אושרה על ידי הנתבעת והוא הוכר כבלתי כשיר מוחלט לעבודה בהתאם לתנאי הפוליסה , ושולמו לו תגמולי ביטוח מלאים בגין אובדן כושר עבודה בהתאם לפוליסה עד ליום 1.1.18, אז הופסקו התשלומים.
התובע טוען, כי במהלך שנת 2018 נבדק על ידי מומחים מטעם הנתבעת, אשר מסרו חוות דעת בקשר לכושרו של התובע לעבודה לאחר 1.1.18. בהסתמך על חוות דעת אלו הודיעה הנתבעת לתובע במכתבה מיום 16.7.18 על דחיית תביעתו לאובדן כושר עבודה החל מיום 1.1.18 , הואיל ואינו עומד בתנאים שנקבעו כדי להכיר בו כבלתי כשיר מוחלט לעבודה, כאשר בהתאם לחוות הדעת הינו כשיר לעיסוקים סבירים אחרים בהתאם לניסיונו, הכשרתו והשכלתו. על כן, מאז הופסקו תגמולי הביטוח.

לטענת התובע, החל מחודש 01/15 ועד היום ולצמיתות, הינו בלתי כשיר מוחלט לעבודה בהתאם לתנאי הפוליסה ותוכנית הביטוח, ועל כן הוא זכאי לקבל תגמולי ביטוח בגין הפרק של אובדן כושר עבודה החל מיום דחיית תביעתו על ידי הנתבעת ועד היום.

משכך, התובע תובע בתביעתו את תגמולי הביטוח שלטענתו על הנתבעת היה לשלם לו, וכן תובע פרמיות שלטענתו הנתבעת חייבה אותו בהן במהלך השנים 2018-2020 באופן לא מוצדק.
כמו כן, התובע מבקש בתביעתו כי בית המשפט יתן צו עשה, המורה לנתבעת לשלם לתובע מידי חודש בחודשו וללא עיכוב עד לתום תקופת הביטוח את התגמול החודשי בגין היותו בלתי כשיר מוחלט לעבודה בהתאם לפוליסה , וכן לפטור אותו מתשלום פרמיות בגין תוכנית הביטוח אובדן כושר לעבודה, נוכח היותו בלתי כשיר לעבודה עד לתום תקופת הביטוח ותום התשלום של תגמולי אובדן כושר עבודה.

הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה, בו העלתה מספר טענות מקדמיות:
חוסר סמכות עניינית- לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות מחמת חוסר סמכות עניינית, שכן הסמכות לדון בתביעת אובדן כושר עבודה של התובע מסורה לבית הדין האזורי לעבודה.
התיישנות- לטענתה, דין חלק מהתביעה להידחות עקב התיישנות, לאחר שחלפו למעלה מ-3 שנים מקרות מקרה הביטוח וזאת בהתאם להוראת סעיף 31 לחוק חוז ה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק").
סעד תאורטי- לטענתה, התובע עותר לסעד הצהרתי, כאשר בית המשפט אינו מוסמך ואין בכוחו לפסוק באשר לעילה אשר עשויה לצמוח אם בכלל לאחר מתן פסה"ד.
תשלום אגרה בחסר- לחילופין, טוענת הנתבעת כי דין חלק מהתביעה להימחק על הסף מחמת אי תשלום אגרה מספקת. אמנם בכותרת קצב התובע את סכום התביעה בסך של 200,539 ₪ (תגמולי ביטוח בגין התקופה שעד למועד הגשת התביעה), אולם בשולי כתב התביעה הוא עותר לתגמולי ביטוח עד תום תקופת הביטוח. לטענתה, הלכה למעשה, מדובר בסעד כספי המסווה כסעד הצהרתי אשר בגינו לא שולמה אגרה בהתאם להוראות הדין.
הכשלת בירור החבות- לטענת הנתבעת, דין התביעה שהוגשה לה ידחות על הסף מחמת הכשלת בירור החבות. לחילופין, הנתבעת תטען כי אף יתברר כי קמה חבות כלשהי לתשלום תגמולי ביטוח, הרי שלא תקום זכאות לשכ"ט עו"ד או הוצאות לתובע ו/או ריבית בגין התגמולים. הנתבעת מסתמכת בעניין זה על הוראות סעיפים 22,23,24 לחוק.
הנתבעת טוענת, כי תביעתו של התובע הוגשה בשיהוי ניכר וגרמה לנזק ראייתי על כל המשתמע מכך.

תגובת התובע לטענות הסף:
התובע טוען כי מדובר בטענות לאקונית, אשר נטענו בעלמא וללא פירוט ויש לדחותן על הסף.
ביחס לטענת העדר סמכות עניינית- התובע מבהיר, כי מדובר בתביעה כספית חוזית גרידא לתשלום תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה פרטית, שלא נעשתה במסגרת יחסי עבודה ואשר אותה רכש התובע מכיסו הפרטי. קרי, מדובר בתביעה שעילתה קבלת תגמולי ביטוח מכח חוזה ביטוח בין התובע לנתבעת, ומכח פוליסה פרטית בה התובע ביקש לבטח את עצמו ולא מפוליסה שהוצאה במסגרת יחסי עבודה, ועל כן פוליסה זו אינה נכללת בגדר "קופת גמל" שעליה חל סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969. משכך, הסמכות העניינית מסורה לבית משפט זה.
ביחס לטענת ההתיישנות-התובע טוען כי טענה זו נטענה באופן כללי ביותר, ללא כל תימוכין ו/או פירוט. כמו כן, יש לדחות את הטענה, שכן הנתבעת הכירה בזכותו של התובע לתגמולי ביטוח ושולמו לו עד לחודש 12/17 ודחתה את תביעתו החל מיום 1.1.18. מירוץ ההתיישנות מתחיל מיום דחיית התביעה ואף הנתבעת עצמה במכתבה הדוחה את התביעה מיום 16.7.18 מודיעה כי התביעה מתיישנת תוך 3 שנים מיום ביצוע התשלום האחרון.
זאת ועוד, התובע טוען כי עילת תביעת תגמולים לאובדן כושר עבודה הינה עילה מתחדשת כל חודש וחודש כל עוד המבוטח במצב של אובדן כושר עבודה. קרי, ההתיישנות של 3 שנים ממקרה הביטוח אינה חוסמת את דרכו של המבוטח לתבוע את חברת הביטוח, אלא מגבילה אותו לתבוע תגמולי ביטוח רק 3 שנים אחורה. משכך, התובע טוען כי יש לדחות את טענת ההתיישנות.
סעד הצהרתי ותשלום אגרה בחסר – התובע טוען כי לפי סעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד- 1984, בית המשפט מוסמך ליתן פס"ד הצהרתי המצהיר על זכויותיו של אדם. התובע מבקש להצהיר על זכותו העתידית לקבל מידי חודש בחודשו תגמולי ביטוח בסכום ידוע ופטור מדמי ביטוח בסכום ידוע, אך הוא אינו יכול לכמת את תביעתו לזכותו העתידית לתביעה כספית בערך נוכחי. התובע מבהיר, כי שילם אגרה בגין סכום התביעה שניתן לכימות בסך של 200,539 ₪ בגין תגמולי הביטוח עד למועד הגשת התביעה. וביחס לסעד ההצהרתי המבוקש – הרי שהוא לא ניתן לכימות. כמו כן, לטענתו ברור כי יכול להיות מצב ולו בסיכוי קלוש ביותר, שבו מצבו הרפואי של התובע או אפשרות השתלבותו במעגל הע בודה ישתנו ועל כן, לא יכול התובע לכמת את תביעתו העתידית, לרבות על סמך היוון ועל כן לא ניתן לחשב ולשלם אגרה בגין סעד זה.
ביחס לטענה בדבר הכשלת בירור חבות ושיהוי-התובע טוען כי גם טענה זו נטענה בעלמא וללא כל פירוט מצד הנתבעת, אשר ראוי היה כי תפרט ותסביר כיצש הכשיל התובע את בירור החבות. התובע טוען, כי מעולם לא הכשיל את הנתבעת בבירור חבותה, ותביעתו הוגשה בתום תקופת ההתיישנות, ואין בהגשת התביעה במועד זה משום שיהוי כלשהו.

דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את טענות הנתבעת לדחיית התביעה על הסף.
להלן אתייחס ואדון בכל אחת מטענות הסף שהועלו על ידי הנתבעת:
חוסר סמכות עניינית- אני דוחה את טענתה של הנתבעת כי הסמכות העניינית לדון בתביעה זו נתונה לבית הדין לעבודה. מדובר בפוליסה פרטית, עליה שילם התובע מכיסו הפרטי, והיא נרכשה על ידי התובע ללא קשר ליחסי עובד מעביד. בין התובע לנתבעת קיים קשר חוזי בלבד שמכוחו הופקה הפוליסה, ולא מדובר בתביעה של עובד או מעסיק.
כמו כן, הנתבעת כלל לא הוכיחה ואף לא טענה כי הפוליסה נכללת בגדר "קופת גמל", שהינו תנאי לקביעה כי הסמכות העניינית נתונה לבית הדין לעבודה.
בחוק נקבעה לבית הדין האזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בתובענות של חברים או חליפיהם, או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל. בית המשפט קבע כי תנאי ראשוני לצורך קביעת סמכותו של בית הדין לעבודה הוא כי התביעה תוגש כנגד "קופת גמל". הפסיקה קבעה כי אין לנתק את הקשר הנדרש לפיו התביעה מוגשת על ידי עובד או מעסיק או חליפיהם נגד קופת גמל (ראו סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 ).
משכך, טענה זו נדחית על ידי ואני קובע כי הסמכ ות העניינית נתונה לבית המשפט השלום.
התיישנות- סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, קובע כי תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח.
אציין, כי גם טענה זו נטענה על ידי הנתבעת באופן לאקוני, ללא כל תימוכין והיא לא פירטה כלל מדוע התביעה התיישנה, אלא רק טענה בעלמא כי חלפו למעלה משלוש שנים מקרות מקרה הביטוח. במכתב הנתבעת לתובע מיום 16.7.18 הודיעה הנתבעת לתובע כי היא דוחה את תביעתו לאובדן כושר עבודה , מאחר ועל פי חוות דעת המומחים מטעמה התובע נמצא כשיר לעיסוקים סבירים אחרים החל מיום 1.1.18. הנתבעת אף הבהירה במכתבה זה לתובע כי התביעה תתיישן בתום 3 שנים מיום ביצוע התשלום האחרון . לאור העובדה שתביעת התובע נדחתה ביום 16.7.18 הרי שלא חלפו 3 שנים מיום ביצוע התשלום האחרון עד למועד הגשת התביעה (29.11.20) ומשכך התביעה לא התיישנה ואני דוחה טענה זו.
לעניין הטענות בדבר סעד תאורטי וכן תשלום אגרה בחסר - הטענה בדבר סעד תאורטי אינה ברורה לי ובוודאי שאינה מהווה עילה לדחיית תביעת התובע על הסף. התובע יכול לעתור בתביעתו הן לסעד כספי והן לצו עשה/סעד הצהרתי וכך עשה , וסעדים אלו ידונו במסגרת התביעה העיקרית. בעבור הסעדים הכספים אשר היה ניתנים לכימות כספי שילם התובע אגרה בהתאם.
ביחס לטענה בדבר הכשלת בירור החבות ושיהוי- הנתבעת כלל לא פירטה כיצד התובע הכשיל את בירור החבות, באיזה אופן השתהה ו כיצד גרם לה לנזק ראייתי. גם טענות אלו נטענו על ידי הנתבעת באופן לאקוני. מכל מקום, טענות אלו, אשר לא הוכחו, אין בהן כדי להביא לסעד הקיצוני של דחיית תביעת התובע על הסף. הנתבעת תוכל להוכיח טענות אלו במהלך בירור התביעה העיקרית והן ידונו על ידי ככל שיוכחו.

מכל המקובץ דלעיל, לא מצאתי כל הצדקה לדחיית התביעה על הסף.

התיק נקבע לקדם משפט ראשון ליום 7.11.21 בשעה 12:00.

אני מורה לצדדים על סיום ההליכים המקדמיים, הכוללים תשובות לשאלון, ככל שיישלח שאלון בתצהיר, גילוי מסמכים כללי וספציפי וזאת בתוך 90 יום.

הצדדים יבואו ערוכים עם הפלוגתאות בתיק זה.

לשלוח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, א' ניסן תשפ"א, 14 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סאלח סנעאללה
נתבע: מנורה חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: