ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ו. פ. נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד ה שופט צבי ויצמן

המבקש

ו. פ.

נגד

המשיבה
מנורה חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בקשת המבקש ליתן לו רשות לערער על החלטת בית משפט השלום פתח תקווה (כבוד הש' א. רוטקופף ) מיום 4.2.21 במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה לקבלת היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי לפיה נקבעה למבקש נכות צמיתה בשיעור של 15% בתחום האורתופדי, כתוצאה מתאו"ד מיום 28.10.18.

הנדרש לנדון

1. המבקש הגיש כנגד המשיבה תביעה לתשלום פיצויים מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן- חוק הפלת"ד) בגין אירוע תאונת דרכים מיום 28.10.18 (להלן- התאונה).

2. התאונה הוכרה כתאונת עבודה בהחלטת המל"ל מיום 17.3.19 (עמ' 47 למוצגי הבקשה).
נעיר, כבר עתה, כי בטופס התביעה לדמי פגיעה שהגיש המבקש למל"ל, שלל המבקש מגבלות דומות בעבר (סע' 5 לטופס התביעה) .

3. הוועדה הרפואית מיום 26.6.19 קבעה למבקש נכות זמנית ובין היתר צוין בפרוטוקול הוועדה בפרק 4- "מסמכים שעמדו בפני הוועדה – כרטיס רפואי, סיכום איכילוב 30.5.19". בנוסף בפרק "התייחסות לממצאי בדיקות וצילומים" בסע' 7 - צויין בין היתר כי "הועדה עיינה ...(כיתוב לא ברור-הערה שלי)...תאונה 11.4.10 ". ובהמשך בסע' 8 ממצאי בדיקת הוועדה צויין "עיינו במכלול המסמכים"". (עמ' 52 לבקשה).

4. וועדה רפואית של המל"ל מיום 14.1.21 קבעה למבקש דרגת נכות צמיתה של 15% בתחום האורתופדי, ושללה נכות בתחום הנוירולוגי. (להלן- הוועדה הראשונה) .

בפרוטוקול הוועדה הראשונה, צוין, בין השאר, בפרק "ממצאי בדיקת הוועדה" בסע' 8 לפרוטוקול, כי "טווח תנועות ע"ש כיפוף 30", ובפ רק מסמכים שעמדו בפני הוועדה פורטו מסמכים שונים משנת 2019 בלבד (סע' 4 לפר') . בנוסף, ובפרק פירוט "מצב קודם" לא צוין כל פירוט לפגיעות או פגימות קודמות (סע' 3 לפר') .

5. המבקש הגיש ערר לוועדת עררים, אשר נתנה עמדתה בפרוטוקול הוועדה מיום 13.7.20 .
בפרוטוקול וועדת העררים צוין, בין השאר, כי לדעת הוועדה לא נותרה למבקש נכות תפקודית אוביקטיבית המקנה נכות, וכי בכוונת הוועדה להפעיל את תקנה 30 ולהפחית מדרגת הנכות שנקבעה בוועדה הראשונה (ר' סע' 10 בפרוטוקול הוועדה השנייה עמ' 67 למוצגי הבקשה).
אוסיף ואציין כי בפרוטוקול ועדת העררים, בפרק "ממצאים בבדיקת הוועדה" בסע' 7 צויין - "כיפוף מלא של ע"ש מותני", בפרק "מסמכים שעמדו בפני הוועדה" בסע' 4 לפרוטוקול צויינו מסמכים מ השנים 2019-2020 בלבד , וכן בפרטי הפגיעה ומצב קודם בסע' 3 לפרוטוקול, לא צוינו פגיעות או פגימות קודמות.

6. במכתב מטעם המל"ל מיום 14.7.21 צוין כי וועדה העררים שוקלת להקטין את אחוז הנכות שקבעה הועדה הראשונה, וכי המבקש רשאי לבטל את הערעור ( עמ' 70 למוצגי הבקשה).
מתוך שכך, הודיע המבקש למל"ל , ביום 15.7.21, על משיכת הערר (עמ' 72 למוצגי הבקשה).

7. המשיבה הגישה לבית משפט קמא בקשה למתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בוועדה הראשונה. בבקשתה טענה המשיבה כי הוועדה השנייה מצאה שלא נותרה מגבלה תפקודית אובייקטיבית ואף מצאה לנכון להקטין את אחוז הנכות שקבעה הוועדה הראשונה, וכן אפשרה למבקש למשוך את הערר. משכך הרי שמדובר בשינוי במצבו של המבקש ואף שוני בממצאי הבדיקות בשתי הוועדות, דבר המצדיק כשלעצמו מתן היתר . המשיבה הוסיפה וטענה כי תיקו הרפואי של המבקש לא עמד בפני הוועדה הראשונה וכי הוועדה לא עיינה במצבו הרפואי הקודם. המשיבה הפנתה למסמכים רפואיים מהשנים 2004-2017 הכוללים, בין היתר , מסמכים המצביעים על כאבים בגב, וכן מעורבות המבקש בתאונות קודמות ובכללן תאונות משנת 2010 ומשנת 2007 . בנוסף, טענה המשיבה כי על אף קיומו של מצב רפואי קודם, המבקש ציין בטופס התביעה שהוגש למל"ל שאין לו מגבלות קודמות.

8. בתגובתו, התנגד המבקש לבקשה, וטען כי על פי הפסיקה משיכת ערעור איננה מחייבת והפנה לפסה"ד בעניין רע"א 683/19 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (27.3.19) (להלן- רעא 683/1 9), וכי הודעת ועדת העררים אינה בגדר קביעה מחייבת על פי דין, וכי הקביעה המחייבת היא קביעת הוועדה הראשונה. המבקש הוסיף וטען כי מלוא תיקו הרפואי עמד בפני הוועדה והדבר צוין אף במפורש בפרוטוקול הועדה "עיינו במכלול המסמכים". זאת ועוד, המבקש טען כי השיב בשלילה לקיומן של פגיעות קודמות, בטופס התביעה למל" ל היות ולא סבל ממצב רפואי קודם כפי שהוא סובל כיום.

החלטת בית משפט קמא

9. בית משפט קמא בהחלטתו מיום 4.2.21 קיבל את בקשת המשיבה, וקבע, כי אומנם על פי הפסיקה וכפי שנקבע בעניין רעא 683/19 הודעתה הראשונית של הוועדה לעררים אינה מחייבת ואין בה להוכיח כי נפל פגם בהחלטת הוועדה הראשונה, וכי משיכת הערר כשלעצמה אינה מהווה הצדקה למתן היתר. יחד עם זאת, הפער שנמצא בין הועדות באשר ליכולת הכיפוף של המבקש יש בו כשלעצמו להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור. בנוסף, קיומו של תיעוד רפואי רב לגבי תחלואה בעבר, וכן הימנעות המבקש מלציין בטופס התביעה קיומה של תחלואה בעבר, מהווים שיקול נוסף להיעתרות לבקשה.

על החלטה זו מבקש המבקש ליתן לו רשות לערער.

תמצית טענות המבקש

10. החלטת בית משפט קמא התבססה על משיכת ערעורו של המבקש במסגרת ההליכים במל"ל, וזאת בניגוד לפסיקה במסגרתה הובהר כי אין לראות בעצם משיכת הערר עילה להבאת ראיות לסתור .

11. על פי הפסיקה היתר להבאת ראיות לסתור יינתן במקרים חריגים. קביעות בפרוטוקול ועדת הע ררים אינן בגדר קביעה על פי דין ומשי כת הערר אינה מצדיקה מתן היתר. אין נפקות משפטית לעמדת וועדת העררים וכי אין בפער בין עמדות שתי הוועדות כדי להצדיק מתן היתר.
המבקש הוסיף וטען כי המשיבה אינה טוענת דבר כנגד החלטת הוועדה הראשונה אלא נסמכת על פרוטוקול הוועדה השנייה.

12. לטענת המבקש הוא לא ציין בטופס התביעה כי סבל מכאבים דומים ופגיעות דומות, מאחר ובעבר אכן לא סבל ממצב דומה, וכי מצבו לאחר התאונה הנדונה החמיר. לבד מכך, מלוא תיקו עמד בפני הוועדה, וכי התאונות הקודמות היו קלות ביותר וספק אם יש בכך כדי להוות ראשית ראיה למינוי מומחה.

דיון והכרעה

13. אחר שעיינתי בטענות המבקש מצאתי לדחות המבוקש ללא צורך בתגובת הצד שכנגד.

14. שיקול הדעת הניתן לערכאה הדיונית בכל הקשור לסוגית ההיתר להבאת ראיות הוא רחב ביותר וערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בו, שכן לא זו בלבד שעסקינן בהחלטת ביניים, אשר התערבות בה תעשה אך ורק כאשר ההחלטה עשויה להשפיע באופן מהותי על זכויותיו של בעל דין, לגרום נזק ממשי, או לגרום לקיומו של הליך שגוי או מיותר ( רע"א 1665-15 אטיאס נ' רוסו (2015)), אלא שעסקינן אף בהחלטה אשר מטיבה תלויה כולה בשיקול דעת הערכאה הדיונית, ודי בכך שזו מסתפקת האם הועדה הרפואית בחנה באופן מספק את הדרוש בדיקה, על מנת שתהא רשאית לתת היתר להבאת ראיות לסתור, וזאת גם אם ע סקינן במקרה גבולי אשר לא בהכרח יש להצדיק היתר שכזה.

עוד הובהר בפסיקה כי "רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן בהחלטתה של הערכאה הדיונית בבקשה להביא ראיות לסתור" ( ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד (1990); רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי (2006); רעא ( ירושלים) 29404-11-14 - רפאל עמר נ' רונן גבסי, (2014); רע"א 330/14 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח (2014) רעא ( נצרת) 22233-08-15 - הפניקס חברה לביטוח בעמ נ' ש' ס' (2015) ורבים אחרים).

על אחת כמה וכמה אמורים הדברים כאשר עסקינן בהחלטה המתירה הבאת ראיות לסתור, לעניין זה ראוי שנביא מדבריו של כבוד הש' צ' זילברטל ברע"א 7676/13 ספנייב רבו נ' הראל חברה לביטוח (2013) -

"הלכה היא שגדרי התערבות ערכאת הערעור בהחלטה המתירה להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדות הרפואיות של המל"ל מצומצמים למקרים חריגים ויוצאי דופן. גם במקרי גבול לא ראה בית משפט זה להתערב בהחלטות מהסוג האמור ... יש, לפיכך, להבחין בין החלטה המקבלת בקשה למתן היתר להביא ראיות לסתור לבין החלטה אשר דוחה בקשה כזו, שעשויה לחסום את האפשרות של בעל הדין להציג בפני בית המשפט ראיות באשר למצבו האמיתי של הנפגע במקרה שקביעת הנכות שעל-פי דין עלולה להיות פגומה או מוקשית באופן המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור" (הדגשה שלי – צ.ו).

15. ולגופם של דברים, על אף שעל דרך הכלל הבאת ראיות לסתור תותר אך ורק במקרים מיוחדים וחריגים ובנסיבות יוצאות דופן כאשר הדבר נדרש למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו ( רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי (2013); ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה (1990); בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ (1985); בר"ע 721/85 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה (1985); רעא ( מרכז) 63806-03-15 - כלל חברה לביטוח בעמ נ' עליזה רכס (2015)), ועל אף שככלל ראוי כי הערכאות הדיוניות תקמצנה במתן היתר להבאת ראיות לסתור על מנת שלא יהפך החריג לעיקר, הרי שהובהר כי כאשר עולים סימני שאלה וספקות באשר לקביעות ומסקנות הוועדה הרפואית תיטה הכף לבירורם נוכח תכליתו הראשונית של כל הליך שיפוטי - בירורה של האמת ( ת"א ( מחוזי - ירושלים ) 14825-07-10 סמי קרוט ואח' נ' סחורי ג'יהאד (2013) ( להלן – עניין קרוט); רע"א 2993/14 מרדכי רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (2014) ( להלן – עניין רוטמן), רע"א 6812/06 תייר נ' עטיה (2007) ( להלן- עניין תייר)).

16. בנדון, נפלו ספקות אצל הערכאה הדיונית בשל העובדה כי בית משפט קמא הסתפק בכל הקשור לפער בממצאים של הועדה הראשונה לבין אלה של הוועדה השנייה בקשר לטווח התנועות והכיפוף, וכפי שנאמר בעניין תייר " משקמו בלב הערכאה המבררת ספקות באשר לקביעתה של הוועדה הרפואית, יש ליתן משקל לשיקול דעתה".
כך עלה הספק בקשר לטווח הכיפוף בתנועות עמ"ש כאשר הוועדה הראשונה מצאה כיפוף של 30 מעלות, ואילו ועדת העררים מצאה בבדיקתה כיפוף מלא.

בנוסף, התעורר ספק אצל הערכאה הדיונית באם אכן עמדו בפני הוועדה הראשונה מלוא המסמכים הרפואיים הנוגעים לעברו הרפואי של המבקש. לטענת המבקש המסמכים מעברו הרפואי עמדו במלואם בפני הוועדה, והוא מסתמך על הרישום בפרוטוקול הוועדה לנכות שמנית לפיו "עיינו במלוא המסמכים" וכן הרישום באותו פרוטוקול "תאונה 11.4.10".

אולם, מעיון בפרוטוקולי הוועדות, לרבות בפרוטוקול הועדה לנכות זמנית, בהם צוינו המסמכים שעמדו בפני הוועדה, הרי שאלו נושאים תאריך משנת 2019 עד 2020 ולא פורטו מסמכים מתאריכים הקודמים לתאונה ואף אין ללמוד מהרישום "כרטיס רפואי" שאכן זה כולל את מלוא תיקו הרפואי גם משנים קודמות, לרבות 2004 עד 2017.

17. על כך יש להוסיף, שמצופה מהוועדה כי תתייחס לנפקות ומשמעות המסמכים ומצב הרפואי הקודם, לרבות תאונות קודמות, לעניין הקשר הסיבתי לתאונה הנדונה, דבר שלא נעשה ולא ניתן לראותו בפרוטוקולי הוועדות השונות.
כך הובהר בפסיקה כי על פרוטוקול הועדה הרפואית לבטא את הלך מחשבתם של חבריה באופן המאפשר מעקב אחריו וככל שלא ניתן לעשות כן יש לאפשר הבאת ראיות. כך מצאנו, כדוגמה בעניין רע"א 4045/01 אדרי נ. חברה לביטוח בע"מ (2001) –

"בדיון האחרון בפני ועדת הערר הלין המבקש על טיפולי החמצן שהוא עובר, אך נראה שתלונה זו לא זכתה לתשומת ליבם של חברי הוועדה. גם אם חברי הוועדה נתנו את דעתם לשאלת החמרת מצבו של המבקש בתחום זה, הרי שהדבר לא בא לידי ביטוי בפרוטוקול באופן שמאפשר מעקב אחר הלך מחשבתם. במצב דברים כזה, כשלמעשה וועדת העררים לא דנה בשאלת החמרת מצבו הרפואי של המבקש בתחום הריאות, וכשעולה מן התיעוד הרפואי כי החמרת המצב הנה מוחשית ביותר, יש לאפשר למבקש להביא ראיות שתסתורנה את קביעת הנכות המקורית של המוסד, כך שהפיצוי שיקבע לו יהלום את מצבו הרפואי שנגרם לו בעקבות התאונה"

18. מתוך שכך, אף אין לקבל את טענת המבקש כי החלטתו של בית משפט קמא נסמכת על עובדת משיכת הערר מלפני וועדת העררים, והרי בית המשפט עצמו הדגיש כי אינו נסמך על עצם משיכת הערר בקביעתו אלא בשל הספקות שעלו בליבו באשר לקביעת הועדה הראשונה בשל כלל העניינים אותם פרטנו לעיל.

19. מכלל האמור, מצאנו כי לא נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא המתירה הנסיבות העניין הבאת ראיות לסתור.

הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

20. ניתן לפרסום ללא פרטי שם המבקש.

ניתנה היום, א' ניסן תשפ"א, 14 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ו. פ.
נתבע: מנורה חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: