ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שחר אחרק נגד הראל חברה לביטוח בע"מ :

12 מרץ 2021
לפני: כבוד השופט דורון יפת
נציגת ציבור (עובדים) מר יעקב ששפורטה
נציגת ציבור (מע סיקים) גב' אידה שפירא

התובע:
שחר אחרק
ע"י ב"כ עו"ד אלון צ'יצ'יאן

-
הנתבעים:
1. הראל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גיא מלכאי
2. טל למפרט
ע"י ב"כ עו"ד אדיר אברהם
3. פ.ס.ק. ווינד טכנולוגיות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דני אורדן

החלטה

1. לפנינו מונחות שלוש בקשות מקדמיות אשר הגישו הנתבעים, כל אח ד/ת בתורו/ה .

2. טרם נפרט את טענות הצדדים בבקשות , נציין בתמצית, כי לטענת התובע אשר הועסק החל מחודש מאי 2012 ועד לחודש ספטמבר 2013 אצל הנתבעת 3, הוא נפגע ביום 4.9.2013 במהלך עבודתו כמטפס תרנים בעת שנפל מגובה של 6 קומות. בשנת 2016 הגיש התובע תביעה לבית משפט השלום כנגד הנתבעת 1 בלבד, כאשר כתב התביעה שם תוקן שלוש פעמים (ע' 23 לבקשה לעיכוב) . ההליך שם מצוי בישורת האחרונה. ביום 6.9.2020 הוגשה התביעה שלפנינו; וביום 13.12.2020 הוגש כתב תביעה מתוקן.

בקשת הנתבעת 1 לעיכוב הליכים מחמת הליך תלוי ועומד

3. לטענת הנתבעת 1, היא המבטחת, יש לעכב את ההליך מחמת הליך תלוי ועומד וזאת עד לקבלת פסק דינו של בית המשפט השלום (ת.א. 7100-09-16)(להלן- הליך בשלום) ו/או עד לקבלת הכרעה בערכאת הערעור, ככל שיוגש ערעור על ידי מי מהצדדים, וזאת במסגרת תביעה שהגיש התובע כנגדה . שכן שם טוען התובע, כי הוא זכאי לקבל מ מנה תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה מכוח פוליסות הביטוח של התובע אצלה וזאת לגבי התקופה מיום 4.9.2014 ואילך . בהליך בשלום התקיים דיון הוכחות, התובע הגיש את סיכומיו והנתבעת 1 עתידה להגיש את סיכומיה בימים הקרובים. ניהול שתי תובענות במקביל גורם להכבדה מיותרת ועלול להביא להכרעות סותרות באותן סוגיות בדיוק. בנוסף, ייתכן כי הדיון בסוגיות הנטענות במסגרת התובענה דנן כנגד הנתבעת 1 , כולן או חלקן, תתייתרנה ותהפוכנה לתיאורטיות, אקדמיות וחסרות כל תועלת ממשית.

4. לטענת התובע, כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 13.12.2020 בגין תקופה שונה מזו שבתביעה המתבררת בהליך בשלום. תקופת ביצוע ההפרשות במהלך עבודתו של התובע אצל הנתבעת 3 לא נכללה בגדר התביעה בהליך בשלום. אין לטענות המועלות בתביעה שבכותרת, דבר וחצי דבר עם זכאות התובע לתגמולי ביטוח עקב אובדן כושר עבודה. הנתבעת מתעלמת לחלוטין מהטענות האחרות המועלות כנגדה בנושא ההפרשות. מדובר בהליכים משלימים זה לזה ולא בהליכים החופפים זה לזה. הנתבעת 1 חסרת תום לב, שכן התנגדה נחרצות לדון בהליך בשלום בכל הטענות שנגעו לתקופת ההפרשות, שכן לשיטת ה טענות אלה חרגו מחזית המחלוקת. הנתבעת 1 מנעה את היכולת של התובע להבין, האם התשלומים שביצעה המעסיקה נותבו כראוי לחשבון התובע (סע' 12-14 לתגובת התובע). עוד טוען התובע, כי מטרתו העיקרית של הליך זה , לקבוע את היקף השכר לגמל אם במקרה של אובדן כושר עבודה שארע לו ובין לכל מקרה עתידי נוסף שעלול להתרחש. קביעה זו תלווה את התובע לכל חייו עד גיל פרישה. כמו כן, במסגרת הליך זה יתברר , מי האחראי להפקדות שהתקבלו בחסר, ומי הגורם שצריך להשלים מעבר לסכ ומים שייקבעו בתביעה בהליך בשלום. נושא הכיסוי הביטוחי (62% או 68% מהכיסוי הביטוחי) הוחרג בהליך בשלום (ע' 20 ש' 23-25 לפרוטוקול הדיון); התקופה הנדונה ב הליך בשלום נוגעת לתקופה ממועד התאונה ועד ליום 1.9.2017 ואילו בהליך כאן ממועד התאונה ומעבר ליום 1.9.2017; ההליך כאן עניינו בסעד הצהרתי ולפיו יש לראות את הפוליסה כאילו הופקדו בה התשלומים במועדם; ההליך כאן עניינו גילוי חשבונות במהלכו יקבל התובע לידיו מסמכים חיוניים (לעניין זה הפנה התובע ל"כתבי התביעה (המקורי והמתוקנים) שהוגשו על ידי התובע במסגרת הליך התביעה הביטוחית)" (סע' 28 לתגובה).

5. במענה לתגובת התובע השיבה הנתבעת 1 כי הסוגיה המרכזית והצהרתית נשוא התובענה דנן, כמו גם בהליך בשלום, הינה אי כושרו של התובע. בניגוד לטענת התובע מדובר בתקופות חופפות, כפי שנטען בסעיף 92 לסיכומי התובע כי "בהתאם לסעיף 2.12.2 התובע זכאי לתגמולים החל מתום 12 חודשים ששולמו לו בגין אובדן כושר עיסוקי ועד לתום תקופת הביטוח". כך ובנוסף, גם הסוגיות הנטענות והמוכחשות הנוגעות להפרדות והפקדות בפוליסות, וכפועל יוצא לגובה סכום הביטוח הינה הסוגיה אותה העמיד התובע להכרעתו של בית המשפט השלום במסגרת סיכומיו (למרות שמדובר בהרחבת חזית ברורה) וזו גם הסוגיה המרכ זית בתביעה דנן; ולענין זה הפנתה הנתבעת 1 לסעיפים 94,98 ו-102 לסיכומי התובע שעניינם הכיסוי הביטוחי, לשכר המבוטח ולפרמיות שיש לשלם. בהתייחס לטענות התובע בנוגע להפרשות כספים בחסר לפוליסות ו/או פיצול פוליסות, הרי שהתובע מתבלבל במכוון או בשוגג כאשר מייחס טענות אלה לנתבעת 1 , עת במסגרת כתב התביעה התובע מייחס מעשים לכאוריים אלה לנתבעים 2 ו-3.

6. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה, כי בשלב זה יש לעכב את ההליך עד למתן פסק דינו של בית משפט השלום.

7. ליבת המחלוקת, ברי בכל הנוגע לנתבעת 1 , הורתה בטענת אי כושרו של התובע לעבוד; וליתר דיוק האם התובע זכאי לקבל תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה מכוח הפוליסות, ואם כן מה גובה תגמולי הביטוח להם הוא זכאי.

8. טענת התובע, שלפיה אין מדובר בטענות חופפות לטענות בהליך בשלום אלא בטענות משלימות מוקשית בעינינו . שכן עיון בסיכומי התובע בהליך השלום (צורפו על ידי הנתבעת 1) מגלה, כי בסעיף 92 לסיכומי התובע נטען כי "בהתאם לסעיף 2.12.2 התובע זכאי לתגמולים החל מתום 12 חודשים ששולמו לו בגין אובדן כושר עיסוקי ועד לתום תקופת הביטוח"; ובסעיפים 9 8,94 ו-102 לסיכומי התובע הוא נדרש לסוגיות הכיסוי הביטוחי, השכר המבוטח ו לפרמיות שיש לשלם. אמנם הנתבעת 1 העלתה טענת הרחבת חזית אסורה בהליך בשלום , אך טרם הוכרעו סוגיות אלה בפסק הדין . כך גם טרם הובררה לנו עצם טענת התובע כנגד הנתבעת 1, שלפיה תקופת ביצוע ההפרשות במהלך עבודתו של התובע אצל הנתבעת 3 לא נכללה בגדר התביעה בהליך בשלום.

9. אפילו אין חפיפה מוחלטת בין כל הפלוגתאות (אשר לא נביע כל עמדה לגביהן), הרי כי בשתי התביעות עומדת אותה סוגיה מהותית כאמור בסעיף 7 לעיל , ברי בכל הנוגע לנתבעת 1. כידוע, ניתן להצדיק עיכוב הליכים גם כאשר קיימת בין שני ההליכים חפיפה חלקית בלבד, וגם כאשר פסק הדין בהליך האחד לא יכריע בכל השאלות העומדות על הפרק בהליך השני, אך יהא בו כדי לצמצמן ולסייע בהכרעה בהן (בש"א (מחוזי י-ם) 4561/08 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ- רות ריי יסעור (מיום 22.1.2009); רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי נ' קפלן, תק-על 2002(1) 860); עע (ארצי) 32379-09-16 ד"ר שלמה כהן ושות'- משרד עורכי דין – אמירה מנגלוס (מיום 21.8.2017).

10. לפיכך, על התובע והנתבעת 1 לעדכן את בית הדין תוך שבעה ימים מיום המצאת פסק הדין בהליך בשלום, ולפרט עמדותיהם לגבי הצורך בקיום דיון בהליך שבכותרת.

בקשת הנתבע 2 ל סילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית והתיישנות

11. לטענת הנתבע 2, הוא סוכן הביטוח, יש לסלק את התביעה כנגדו על הסף הן מחמת העדר סמכותו העניינית של בית הדין לדון בתביעה שכן מדובר בעילה נזיקית וה ן מחמת התיישנות.

12. חרף החלטות בית הדין מיום 18.2.2021, מיום 1.3.2021, מיום 2.3.2021 ומיום 9.3.2021 טרם הגיש התובע את תגובתו לבקשת הסילוק מטעם הנתבע 2 . ביום 10.3.2021 הוגשה תגובה בהסכמת הנתבע 2 להגיש את התגובה לבקשת הסילוק עד ליום 10.5.2021 "כי ברוח התקנות (החדשות –ד.י.) קוראת לצדדים להידבר בטרם הגשת הליכים (במקרנו בבית משפט השלום) וזוהי ממש כוונת הבקשה".

13. טרם נתייחס לטענת הסמכות העניינית גופה, נבאר , כי בקשת התובע מיום 10.3.20221 אינה ברורה, עת גם לשיטתו, עולה לכאורה, כי בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה, שכן הוא מבקש להידבר בטרם הגשת כתב התביעה לבית משפט השלום. דא עקא, כי בית הדין אינו מהווה תחנת מעבר לצורכי משא ומתן בעניינים מעין אלה , וממילא הצדדים אינם יכולים להתנות על הסמכות הענייינית גם לא לתקופה קצובה. יפים הדברים שנקבעו על ידי כבוד השופט נועם סולברג, לפיהם, "חשיבותם של כללי הסמכות העניינית חורגת מדל"ת אמותיהם של בעלי-דין ספציפיים, רצונותיהם ומאווייהם" (רע"א 7379/19 אליעזר נ' מגדל (מיום 3.2.2020) , סעיף 7 (להלן- עניין מגדל)). "בייחוד אמורים הדברים, מקום שבו ניתנה סמכות עניינית יחודית לערכאה שיפוטית מסוימת" (בג"ץ 7829/15 ועד עדת הבבלים בירושלים נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 16 (מיום 29.5.2019)).

14. ולענייננו. בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה כנגד הנתבע 2 . במקרה דנא לא מתקיים מבחן זהות הצדדים, שכן בין התובע לבין הנתבע 2 לא מתקיימים יחסי עבודה. אף לא מתקיים בענייננו מבחן עילת התביעה , שכן תביעות נזיקיות שעילתן בפקודת הנזיקין הוחרגו מסמכותו של בית הדין לעבודה, זאת למעט תובענות שעילתן בסעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969 (ע"ע (ארצי) 7243-10-15 ליליאן לנדסברג – גל רוב יועצים בע"מ ואח' (מיום 20.8.2018); בר"ע (ארצי) 19168-07-19 קורנית שרובר – קורין – ארד (חקלאות) בע"מ (מיום 9.1.2020); עניין מגדל).

15. נוכח האמור לעיל, יובן מאליו כי לא נדרש לטענת ההתיישנות אשר הועלתה על ידי הנתבע 2.

16. בשים לב למיהות התביעה, כמו גם הטענות שהועלו במסגרתה ומחמת העובדה כי התביעה הוגשה כנגד שני נתבעים נוספים, לא מצאנו לנכון להעביר את התביעה as is לבית משפט השלום. התביעה נמחקת בזאת. ככל שהתובע יגיש תביעה כנגד הנתבע 2 לבית משפט השלום, התובע יישא בהוצאות הנתבע 2 בסך של 1,500 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך אשר ישולמו תוך 30 יום מיום הגשת התביעה .

בקשת הנתבעת 3 לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות ומאחר שאין עילה כנגדה

17. לטענת הנתבעת 3, היא מעסיקתו לשעבר של התובע, יש לסלק את התביעה כנגדה על הסף מחמת התיישנות ומאחר שכתב התביעה אינו מגלה עילה כנגדה. שכן התובע טען בעלמא כי המבקשת העבירה לכאורה בחסר את תגמולי הביטוח הפנסיוני במועד עבודתו אצלה, מבלי כל הסבר מהם הסכומים שלטענת התובע הפקידה הנתבעת לטובת הפוליסה, מהם הסכומים שלטענתו היה עליה להפקיד ומהם הסכומים שנקלטו אצל חברת הביטוח; וכי חלפו למעלה משבע שנים מן המועד שבו הועברו לטענת התובע כספים בחסר ועד למועד הגשת תביעה זו בחודש ספטמבר 2020. מכל מקום, אין בטענה בעלמא שלא פורטה, כביכול נתבררו לתובע עובדות חדשות עובר לדיון ההוכחות ביום 8.3.2020 בהליך בשלום, כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות. ברי כי אין לצפות מהנתבעת לשמור מסמכים לפני שבע שנים, ואין לאפשר לתובע מסע דיג חסר תוחלת.

18. לטענת התובע, הנתבעת לא מציינת בדיוק מתי התביעה התיישנה ומאימתי לשיטתה יש להתחיל במניין ההתיישנות. רק לקראת דיון ההוכחות בהליך בשלום, התחוור לתובע כי מלבד המחלוקת בשאלת הגדרת אובדן כושר עבודה, קיימת מחלוקת לגבי שיעור הכיסוי, שכן הוא מושפע מסכומי הפרשות המעסיק. התביעה שהוגשה בשנת 2016 נפתחה טרם היו ידועות לתובע עובדות שהקימו את עילת התביעה, שכן לא היה לו כל סיבה לפקפק באמינות תלושי השכר. לתובע הוצא מכתב סיום העסקה, לפיו מועד הסיום נקבע ליום 11.9.2013 (נספח 1 לתגובה). ההפרשות הופסקו בחודש סיום ההעסקה. לפיכך, יש למנות 7 שנים מיום 11.9.2013, קרי עד ליום 11.9.2020. מאחר שהתביעה הוגשה ביום 6.9.2020 הרי שזו לא התיישנה. לחילופין בלבד, מתקיים סעיף 8 לחוק ההתיישנות שעניינו התיישנות שלא מדעת. התובע עמד מול קושי חוזר ונשנה לקבל לעיונו את מלוא מסמכי הפוליסות שהופקו בעניינו. "כתבי התביעה על גלגוליהם השונים כנגד המבטחת, עסקו בשאלת התקיימות הכיסוי הביטוחי למקרה של אובדן כושר עבודה, מבלי שהתובע יודע או בעל קצה חוט של ידיעה על כך שקיימת מחלוקת או סוגייה הנוגעת לגובה ההפרשות המעסיק בפועל, לאורך השנים" (סע' 28 לתגובה). בחודש יולי 2019 מסרה המבטחת לראשונה לידי התובע, העתק מטופס הצעת הביטוח לפוליסה אשר הנתוני ם בו עמדו בסתירה למסמכים אחרים של אותה פוליסה. בחודש מאי 2020 פנתה אשת התובע לשירות לקוחות על מנת לקבל את דוח הפקדות המעסיק לביטוח, ממנו עולה הפקדות שונות. עד היום טרם נמסרו לתובע דוח פיצול. התובע "נגרר" על ידי המבטחת שנים. בנוסף, ובשים לב לסעיף 7 לחוק ההתיישנות, טענת ההטעיה מצד המעסיק מצויה בלבה של התביעה העיקרית ויש לשמוע ראיות בעניין. טענת ההתיישנות דרושה בירור ראייתי.

19. במענה לתגובת התובע חזרה הנתבעת 3 על עמדתה, שלפיה יש לדחות את התביעה כנגדה על הסף .

20. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי אין לסלק את התביעה כנגד הנתבעת 3 על הסף, הגם שמדובר בטענת כבדת משקל מצדה.

21. טרם נבאר את טעמינו לכך, נציין, כי בסעיף 17 לכתב התביעה המתוקן טען התובע כי הועסק אצל הנתבעת 3 עד לקרות התאונה ביום 4.9.2013; ובתגובה לבקשה לסילוק על הסף נטען על ידו כי סיים את העסקתו ביום 11.9.2013, זאת על בסיס מכתבו של המעסיק. התביעה הוגשה ביום 6.9.2020 וכתב תביעה מתוקן הוגש ביום 13.12.2020. כך או כך, ההפקדה לביטוח פנסיוני בגין חודשים אוגוסט וספטמבר 2013 צריכה היתה להיעשות בחודש ים העוקב ים, קרי, בהתאמה, בחודש ים ספטמבר ואוקטובר 2013.

22. כידוע, טענות כנגד המעסיק הנוגעות לעניין עצם ההפקדות לקרן כמו גם שיעורן והיקפן היא ""עילה מתחדשת", השבה ומתגבשת במועדים שבהם היה על המעסיק לבצע את ההפרשות לקרן הפנסיה, מדי חודש בחודשו. משכך נפסק כי לצורך תחימת תקופת ההתיישנות יש למנות 7 שנים לאחור ממועד הגשת התביעה ועד למועד קום העילה המתחדשת הראשונה הבאה במתחם זה." (ע"ע 36058-12-13 יעקב וקלסר- י. אדרי ובניו מפעל מתכת והנדסה אזרחית בע"מ (מיום 20.6.2017)(להלן- עניין וקסלר) ; דב"ע (ארצי) נ"ב/ 217-3 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח, פ"ד כ"ז (1) 3 (9.5.94); ע"ע (ארצי) 1616/04 פיליפ טיברמן נ' מקורות חברת מים בע"מ (8.1.06).

23. במילים אחרות, נוכח מועד הגשת כתב התביעה, הרי שבכל הנוגע לעניין ההפקדות לנתבעת 1 (אשר מטבע הדברים משליכות על גובה הכיסוי הביטוחי), הלכה למעשה, התובע זכאי לכאורה לתבוע את הנתבעת 3 בגין חודש אוגוסט 2013 ובעד חלק מחודש ספטמבר 2013 . הא ותו לא.

24. אלא מאי. במסגרת תגובתו לבקשה לסילוק טען התובע טענה בדבר התיישנות שלא מדעת, שלפיה נודע לו על ההפרה הנטענת של הנתבעת 3 רק לקראת דיון ההוכחות בהליך בשלום.

25. סעיף 8 ל חוק ההתיישנות קובע את תחילת מרוץ ההתיישנות על בסיס מועד הידיעה אך ורק בנסיבות שבהן "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה" ורק אם הדבר נבע "מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן."

26. במקרה שלפנינו טרם הוברר , מדוע התובע לא יכול היה ללמוד בנקל על אי התאמה בביצוע ההפרשה לטובת הביטוח הפנסיוני בזמן אמת אל מול תלושי השכר אשר לכאורה הונפקו לו באופן מסודר, מידי חודש בחודשו (בשינוים המחויבים ראה עניין וקלסר), ולמצער בסמוך למועדי ההפקדות. הדברים מקבלים משנה תוקף, עת התובע תיקן את תביעתו שלוש פעמים בבית משפט השלום, עת התובע היה מיוצג לאורכו של הליך בשלום, למצער, החל משנת 2016, ועת לא היתה כל מניעה מצדו לפנות לחברת ביטוח לקבלת דוח ההפקדות במהלך כל השנים (כפי שנעשה לדידו בחודש מאי 2020) או דוח הכיסוי הביטוחי . הדברים נכונים בבחינת קל וחומר, עת מתנהלת תביעה בבית משפט השלום ולא היתה כל מניעה לקבל מסמכים אלו מהנתבעת, תוך בקשה מתאימה מבית המשפט.

27. הדברים האמורים לעיל יפים ונכונים, אף בכל הנוגע לטענות התובע ל"הטעיה" הנסמכות על סעיף 7 לחוק ההתיישנות, שעניינו השעיית מרוץ תקופת ההתיישנות עקב התנהגות פסולה של הנתבע ת 3.

28. זאת ועוד. חרף העובדה שחלפו למעלה משבע שנים מסיום העסקתו של התובע, חרף העובדה כי ההליך בשלום נמצא בישורת האחרונה וחרף העובדה כי ההליך בבית הדין נפתח כבר בחודש ספטמבר 2020, טרם הוברר מהם הסכומים אשר לטענת התובע הפקידה הנתבעת 3 אצל הנתבעת 1, ומהם הסכומים שלדידו היה על הנתבעת 3 להפקיד אצל הנתבעת 1 .

29. נוכח כללם של דברים, ובשל חלוף הזמן דרך הילוכו של התובע בעניין אינה מניחה את הדעת, לא ניתן לסלק את התביעה על הסף מאחר שדחיית הטענה בדבר התיישנות שלא מדעת או הטעייה כאמור מחייבת בירור ראייתי.

30. אשר על כן, אנו קובעים כדלקמן:
א. התביעה כנגד הנתבעת 1 מעוכבת בזאת עד למתן פסק דינו של בית משפט השלום.
ב. התביעה כנגד הנתבע 2 נמחקת בזאת.
ג. בקשת הסילוק של הנתבעת 3 נדחית בזאת, אך תעוכב עד למתן פסק דינו של בית משפט השלום.
31. כל צד יישא בהוצאותיו, בכפוף לאמור בסעיף 16 לעיל.
ניתנה היום, כ"ח אדר תשפ"א, (12 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג ציבור עובדים
מר יעקב ששפורטה

דורון יפת, שופט

נציגת ציבור מעסיקים
גב' אידה שפירא


מעורבים
תובע: שחר אחרק
נתבע: הראל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: