ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רחל וולברג נגד יצחק אילוז :

לפני כבוד השופט רז נבון

המבקשות:

  1. רחל וולברג
  2. מ.צ.מ. ציוד למחשבים ולמשרד בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד אלי שמילביץ' ורויטל סבג

נגד

המשיבים:

  1. יצחק אילוז
  2. דן ל.נ.א. השקעות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד חובב ביטון

החלטה

לפניי בקשתן של המבקשות (להלן: "הבקשה"), ליתן צווי מניעה זמניים המופנים כלפי המשיבים, אשר מורים להם:
להימנע מהצבת שילוט או ביצוע כל פרסום, בעל פה או בכתב או בכל דרך אחרת, ביחס לבית העסק של המבקשות ברחוב דרך השלום 7א תל אביב, לרבות פרסומים כאילו "חנות המחשבים נסגרה" או כל פרסום דומה אחר.
להימנע מלהוסיף ולעשות (בעצמם או באמצעות מי מטעמם) פעולות כלשהן המונעות ו/או מכבידות על גישת לקוחות, עובדים וספקים אל בית העסק של המבקשות ובכלל זה להימנע מהצבת רכבים ו/או מכולות ו/או מיטלטלין אחרים כלשהם בפתח או על ידי בית העסק של המבקשות, באופן החוסם את הגישה אליו ו/או מסתיר את החנות מרחוב דרך השלום והכביש הראשי הסמוך.
להימנע מכל פעולה לחסימת החנייה שבבעלות המבקשות הממוקמת בגב הבניין המשותף; ובכלל זה להימנע מהצבת רכבים ו/או מכולות ו/או מיטלטלין אחרים על גבי החניה או בכניסה אליה.
ליתן כל סעד נדרש בנסיבות העניין.
א. תמצית טענות המבקשות:
המבקשת 1 ובעלה הקימו לפני כ- 35 שנים עסק משפחתי העוסק בייבוא ומכירת ציוד מחשבים. בית העסק ממוקם ברחוב דרך השלום 7א' בת"א בקומת הקרקע של בניין משרדים. בית העסק מופעל באמצעות המבקשת 2 שהינה חברה בבעלות המבקשת 1 ובעלה.
במשך השנים פעל בית העסק מתוך שתי חנויות סמוכות וצמודות שאוחדו למעשה לצורך הפעילות המשותפת. אחת מהחנויות הינה חנות שבבעלותה של המבקשת 1 (להלן: "חנות המבקשות") והחנות הנוספת הייתה חנות שבבעלות צד ג' ואשר הושכרה לידי המבקשת 2 (להלן: "החנות הנוספת").
בחלוף השנים החלו המשיבים לרכוש נכסים בבניין שבו פעל בית העסק (המשיב 2 הינו הבעלים של המשיבה 1 באמצעות חברה שבבעלותו), עד אשר בחודש נובמבר 2020, רכשו המשיבים מידי הבעלים של החנות הנוספת את החנות.
או אז התנו המשיבים את המשך השכרת החנות הנוספת למבקשות בהעלאת דמי השכירות (פי שלושה) או במסירת החנייה הפרטית של המבקשות במקום. המבקשות לא הסכימו לכך ופינו את החנות הנוספת.
פינוי החנות הנוספת והשבתה למשיבים, הביא לצמצום שטח בית העסק למחשבים שמפעילות המבקשות , אשר פועל כיום מחנות המבקשות, בעוד שהחנות הנוספת עומדת ריקה.
לטענת המבקשות החלו המשיבים לבצע בבניין שבו ממוקמת החנות (בית משותף/שימוש משרדים) עבודות לא חוקיות, דבר שהביא את המבקשות לפנות לעיריית ת"א בתלונות בקשר עם הפגיעה ברכוש המשותף.
היחסים בין הצדדים הפכו להיות עכורים, לרבות נוכח סירוב המבקשות להעמיד לרשות המשיבים את החנייה הפרטית של המבקשות, וכתוצאה מכך החל המשיב 2 לאיים, כי הוא ימרר את חייהן של המבקשות במקום.
עניינה של הבקשה דנן, במסע הנקמה (כך לשיטת המבקשות) של המשיבים במבקשות לאחר שגילו, כי המבקשות פנו בתלונה לעיריית ת"א.
על פי הנטען, ביום 27 בפברואר 2021 הציבו המשיבים משאית "וואן" גדולה בפתח החנות של המבקשות באופן החוסם את הגישה הפיזית לחנות ממנה מתבצעת פריקה והעמסה של משטחי סחורות, ובאופן המסתיר לחלוטין את החנות מהרחוב הראשי.
יום למחרת, ביום 28 בפברואר 2021 הציבו המשיבים בחזית הבניין, מעל פתח החנות של המבקשות שלט בו נכתב, כי: " חנות המחשבים נסגרה ומוצעת להשכרה 050-XXXX012", כאשר מספר הטלפון שצוין בשלט, הוא של אדם בשם שלומי אילוז, עובד של המשיבה 1.
עוד נטען, כי עובדי המשיבה 1 לרבות מנהלה המשיב 2, נעמדו בחניון הסמוך והודיעו לאנשים המתקרבים, כי חנות המחשבים נסגרה.
התנהלות זו גרמה לשיטת המבקשות לנזקים חמורים, באופן הפוגע קשות במוניטין של בית העסק אשר נבנה במאמץ רב משך כ-35 שנה. נוכח האמור הגישו המבקשות ביום 3 במרץ 2021 את בקשתן למתן צווי מניעה, ובגדרה עתרו למתן הסעדים המפורטים ברישא להחלטה זו.
במקביל, הוגש על ידי המבקשות הליך עיקרי, בגדרו התבקש פיצוי כספי בסך של 130,000 ₪, וכן מתן צווי עשה. הפיצוי הכספי התבקש נוכח פרסום לשון הרע בדבר סגירת החנות; בגין חסימת החנייה; ובגין נזקי רטיבות. צווי העשה התבקשו ביחס לשילוט מטעה וחסימת גישה.
יוער, כי ביום 5 במרץ 2021, באה בקשה נוספת מטעמן של המבקשות להרחיב את הסעדים שהתבקשו; נטען, כי לאחר שהמשיבים התוודעו להליך המשפטי שבו נקטו המבקשות, הם תכנתו מחדש את השערים האוטומטיים שהציבו (שלא כדין לפני כשנתיים) ברחבת הפריקה הציבורית וביטלו בכך את האפשרות של המבקשות לפתוח את השערים באמצעות שלט, ומכאן שבית המשפט התבקש להורות על השבת המצב לקדמותו.
ב. החלטות בית המשפט ותמצית תגובת המשיבים (תגובה מקדמית ומשלימה) :
הבקשה הובאה לעיוני ביום 4 במרץ 2021. נוכח דחיפותה, נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 7 במרץ 2021, תוך שאפשרתי למשיבים להגיש תגובה עד למועד זה. במסגרת החלטתי הצעתי למשיבים להסכים להסרת הכיתוב: "חנות המחשבים נסגרה" ולהזזת הרכב החוסם מושא הבקשה, תוך שמירה על מלוא הטענות.
ביום 7 במרץ 2021 בבוקר הוגשה תגובת המשיבים (התגובה הוגדרה על יד המשיבים כ-"תגובה מקדימה" הגם שלא אפשרתי הגשת תגובה בחלקים או טיפין טיפין). נטען, כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון במחלוקת אלא למפקחת על רישום המקרקעין.
עוד נטען, כי המבקשות באו בידיים לא נקיות, לאחר שהחנו רכב השייך להם בפתח החנות הנוספת (אשר תכונה מעתה- " חנות המשיבים"); וכי המבקשות אף יוצרות מטרדים ומפגעים ברכוש המשותף.
אשר לשלט שהוצב- המשיבים הציבו שלט המשקף את המציאות כהווייתה על שטח שמצוי בבעלותם, ומשכך אין למבקשות כל זכות לקבל סעד המורה על הסרתו של השלט. חרף זאת הסכימו המשיבים להזיז את השלט באופן שימוקם מעל חנות המשיבים (אזכיר, חנות המשיבים נמצאת בסמוך לחנות המבקשות, ממש בצמוד).
אשר לרכב שהוצב – נטען, כי זה חונה בשטח משותף בבניין, אשר למשיבים זכות מלאה לחנות בו, בשים לב לזכויותיהם היחסיות העודפות. המשיבים הבהירו, כי הם מוכנים להזיז את הרכב אך זאת בכפוף להתחייבות המבקשות להימנע מתפיסת השטח שלפני החנויות. במקביל עתרו המשיבים לדחות את הדיון אשר נקבע ליום 7 במרץ 2021.
בתגובה נוספת שהוגשה על ידי המשיבים באותו היום הבהירו המשיבים (תוך שמירה על מלוא הטענות), כי הם נכונים להוריד את הכיתוב מהשלט "חנות המחשבים נסגרה". עוד הודיעו המשיבים, כי הרכב המסחרי הוזז ממקומו כבר ביום 6 במרץ 2021 בשעות הלילה.
נוכח ההודעה הראשונה של המשיבים בדבר הסכמה להזיז את השלט כך שלא יתלה מעל חנותם של המבקשות, כמו גם ההודעה על שינוי תוכן השלט והזזת הרכב המסחרי ניתן על ידי תוקף של החלטה לדברים, ובהתאם הוריתי על ביטול הישיבה הקבועה ליום 7 במרץ 2021, תוך מתן אפשרות למבקשות להתייחס לדברים.
אלא שבחלוף מספר שעות ולאחר שהדיון בוטל הודיעו המשיבים, כי לא כיוונו לשתי הסכמות ביחס לשלט, קרי גם הזזת השלט ממקומו (כפי שהציעו תחילה) וגם מחיקת הכיתוב "חנות המחשבים נסגרה", והם חפצים שהשלט יוותר במקומו מעל חנות המבקשות, שכן זהו המקום האידאלי מבחינתם לתליית השלט. המשיבים צרפו תמונה ובה שלט מעל חנות המבקשות שבו מופיע הכיתוב: "חנות פנויה ומוצעת להשכרה" (בצירוף מספר טלפון). המשיבים הבהירו בנוסף, כי קידוד השלטים הוסדר בהתאם למצב שהיה עובר להגשת התביעה.
המבקשות מצדן התרעמו וטענו, כי מדובר בחזרה מהסכמה של המשיבים (הסכמה להזיז את השלט מעל חנותם) שבאה לאחר שבוטל הדיון ולכך הן כיוונו; כי רצונם של המשיבים לתלות שלט מעל חנות המבקשות נועד להטעות את ציבור הלקוחות כי חנות המבקשות נסגרה, זאת על אחת כמה וכמה לאחר שבמשך ימים ארוכים היה תלוי מעל חנות המבקשות שלט אשר מכריז, כי חנות המחשבים נסגרה ומוצעת להשכרה. המבקשות הבהירו, כי השלט הקיים תלוי בחזית בית משותף (על קיר חיצוני) שאינו שייך למשיבים.
נוכח הדברים הבהרתי בהחלטתי מיום 8 במרץ 2021, כי אין בכוונת בית המשפט לתפוס אף צד בהסכמות שלא אליהן כיוון, ומשכך יתקיים דיון במעמד הצדדים ביום 10 במרץ 2021.
ערב הדיון, ביום 9 במרץ 2021 באה תגובה נוספת מטעמם של המשיבים. זו הוגדרה כתגובה משלימה, והיא הוגשה מבלי שניתן היתר לכך. נוכח סד הזמנים הדחוק שעמד למשיבים להגשת תגובתם מצאתי לנכון שלא להתעלם מאותה תגובה משלימה.
בתמצית ייאמר, כי במסגרת התגובה המשלימה מיקדו המשיבים את טענותיהם בטענה קניינית. לשיטתם הם חכרו מעיריית תל אביב את שטח הגג שממנו נתלה לטענתם השלט (לטענתם בתת חלקה 34), ומכאן שהמשיבים רשאים לעשות כל שימוש חוקי בגג, וגם אם הקיר החיצוני הוא רכוש משותף הרי שמדובר בשימוש סביר שאינו מצריך הסכמה מיוחדת של יתר בעלי הזכויות בבית המשותף.
ג. דיון והכרעה:
לאחר עיון בטענות הצדדים, ולאחר דיון שהתקיים לפניי היום (10 במרץ 2021) סברתי, כי דין הבקשה להתקבל והכל כפי שיפורט להלן.
בפתח הדברים ותוך שאני מדגיש ומבהיר, כי הכרעה זו הינה מקדמית ולכאורית לשלב הצו הזמני, הרי שהתנהלות המשיבים התחוורה להיות כוחנית ולא מקובלת שעה שהחליטו מסיבותיהם שלהם להתנכל שלא כדין למבקשות ולפגוע שלא כדין בבית העסק שלהן . לכך לא ניתן ליתן יד.
כדי לקדם את הפגיעה הלכאורית בעסק של המבקשות (החנות הצמודה לחנותם), פעלו המשיבים באופן הבא:
תליית השלט המקורי מושא הבקשה - מעל חנות המבקשות, על קיר הבית המשותף תלו המשיבים שלט ולפיו: "חנות המחשבים נסגרה ומוצעת להשכרה 052-XXXX012". שוכנעתי, כי למילים "חנות המחשבים נסגרה", לא היה כל צידוק ענייני לצורך השכרת חנות המשיבים.
מידע אינפורמטיבי זה אינו נחוץ לשוכר פוטנציאלי שמבקש לשכור חנות ריקה (חנות המשיבים) והוספת המשפט הנוגע לסגירת חנות המחשבים שפעלה גם מתוך חנות המשיבים נועדה לטעמי כדי לפגוע בבית העסק של המבקשות שממשיך את פעילותו כסדרו מתוך חנות המבקשות.

המדובר בנזק פוטנציאלי כבד לבית העסק של המבקשות, שכן הכיתוב עשוי היה לגרום ללקוחות שמגיעים למקום לסבור בשגגה (נוכח אותו מצג מטעה) , כי חנות המחשבים נסגרה ולא כך הוא הדבר- בית העסק ממשיך לפעול כסדרו, רק מתוך חנות אחת ולא מתוך שתי חנויות (ר' להלן תמונה של השלט שהוצב).
טענת המשיבים (בתגובה המקדמית), לפיה השלט משקף את מצב הדברים כהווייתו גם היא מוקשית, שכן חנות המחשבים לא נסגרה- שכן כל שהתרחש הוא צמצום שטח פעילות בית העסק שעה שהמבקשות חדלו לשכור את חנות המשיבים הצמודה לחנותם.

חסימת החנות על ידי רכב מסחרי גדול – כעולה מהתמונות שצורפו לבקשת המבקשות (ר' גם תמונה שצורפה לעיל להחלטה זו) העמידו המשיבים רכב מסחרי לבן גדול מסוג פיאט מול חנות המבקש ות. הרכב חנה לאורך שעות היום וגם בלילה, מבלי שיש לכך כל צידוק. טענה שעלתה בתגובת המשיבים המקדימה לפיה מדובר כביכול ברכב לא תקין, לא נתמכה בשום תיעוד, גם לא במסגרת התגובה המשלימה (ממילא שאם היה תקול, כיצד הוזז מהמקום? או באיזה דרך תוקן ועל ידי מי?).
מעיון בתמונות עולה, כי מדובר ברכב מסחרי חדש שהועמד יום וליל מול הכניסה לחנות המבקשות , לרבות בסוף השבוע, באופן החוסם את הגישה אליה או את היכולת לראות אותה, והניסיון לייחס לו קלקול לא הוכח לעת הזו. נחה דעתי לעת הזו, כי העמדת הרכב, נועדה להוות נדבך משלים כחלק מכוונתם של המשיבים "להעלים" את חנות המבקשות מעיני קונים פוטנציאליים.
והנה לך התנהלותם השלובה של המשיבים שאינה תקינה כלל ועיקר: מעל חנות המבקשות מציבים המשיבים שלט המודיע לציבור, כי חנות המחשבים נסגרה (במסווה "תמים" של שלט השכרה לחנותם שלהם, זאת שעה שחנות המבקש ות לא נסגרה כלל ועיקר-כל שהיה הוא ששטח החנות צומצם), ובמקביל מול חנות המבקש ות מציבים המשיבים רכב מסחרי גדול שמונע ויזואלית את קשר העין עם החנות או פעילות תקינה בה של פריקה והעמסה .
המדובר כאמור לעיל בהתנהלות כוחנית וחמורה, אשר מחזקת את המסקנה המצערת, כי המשיבים ביקשו לכאורה "להעלים" את חנות המבקשות בדרך של "כל דאלים גבר", או לגרום לציבור לחשוב, כי זו סגרה את שעריה.
נוכח האמור לעיל טוב, עשו המשיבים שעה שהודיעו כבר ביום 7 במרץ 2021, כי הרכב המסחרי הוזז ביום 6 במרץ 2021 בשעות הלילה, וכי ביום 7 במרץ 2021 תוקן השלט באופן שהוסרו ממנו המילים: " חנות המחשבים נסגרה". תחת זאת נרשם בשלט: "חנות פנויה ומוצעת להשכרה 052-XXXX012" (ר' תמונה להלן- להלן: "השלט המתוקן").

אלא שהדברים לא סיפקו את המבקשות אשר סברו, כי אי הזזת השלט מעל לחנותם, עולה כדי חזרה מהסכמה, ויש בה כדי להוסיף על הפגיעה במבקשות, באופן המחייב את התערבות בית המשפט במסגרת הליך זה וכי טעמי בקשתם עומדים להם גם נוכח השלט המתוקן . המשיבים מצדם, סירבו להזיז את השלט המתוקן למקום אחר (הגם שהציעו זאת תחילה, תוך הותרת המלל המקורי) וכך הגענו עד הנה-לדיון ולהכרעה.
לאחר שבחנתי את הדברים, מקובלת עליי עמדתן של המבקשות, לפיה הותרת השלט המתוקן מעל חנותן (לרבות בנוסח זה) אינה אפשרית שכן יש בה פוטנציאל לפגיעה קשה וחמורה במבקשות. מכאן שיש מקום להתערבות בית המשפט באופן שיורה למשיבים להזיז את השלט מעל לפתח אותה חנות. אבאר להלן את נימוקיי:
ראשית, תליית שלט מעל פתח חנותם של המבקשות, המודיע על חנות פנויה המוצעת להשכרה יוצרת זיקה הדוקה בין השלט לבין החנות שמצויה מתחת לשלט. אדם סביר שרואה את השלט שמוצב בדיוק מעל פתח החנות של המבקשות ייטה לסבור, כי החנות מוצעת להשכרה.
מעבר לכך- לא ניתן להתעלם מהנסיבות הכוללות של התנהלות המשיבים. יש לזכור, כי עד ליום 7 במרץ 2021 ובמשך מספר ימים הוצב מעל חנות המבקשות שלט מטעה לכאורה שהציבו המשיבים אשר מודיע על סגירת חנות המחשבים (ואין מחלוקת שהמשיבים לא הפעילו חנות מחשבים) . בנסיבות אלה הותרת השלט מעל החנות, תוך ציון העובדה שהחנות פנויה (ניסוח שהמשיבים בחרו) עשוי להותיר את הפגיעה הפוטנציאלית במ בקשות שעה שלקוחותיהן יסברו, כי חנות המחשבים נסגרה, פנויה ועומדת להשכרה.

שנית, הדעת נותנת, כי אם המשיבים היו נוהגים בתום לב, הרי שאת השלט המתוקן הם היו תולים מעל חנותם שלהם אשר נמצאת בדיוק מימין לחנות המבקשות. התעקשותם של המשיבים לתלות את השלט מעל פתח חנות המבקש ות מעוררת אפוא קושי לא מבוטל, וממילא שעד לעת הזו לא מסרו המשיבים כל טעם ענייני ומספק מדוע לא ניתן לתלות את שלט ההשכרה מעל לחנותם (ואזכיר, כי היו אלה המשיבים אשר הציעו תחילה את הזזת השלט והותרת התוכן המקורי, היינו- הזזת השלט הינה אפשרית ובעלת היתכנות מיידית).
שלישית, הסברם של המשיבים לפיו הם רשאים לעשות בקניינם ו/או ברכוש המשותף בו הם מחזיקים בעיקר הזכויות כרצונם (ומכאן שהם רשאים להציב כל שלט מעל פתח חנות המבקשות), הינו הסבר בעייתי שלא ניתן לקבלו.
נקודת המוצא של המשיבים לפיה אדם יכול להזיק לאחר מתוך קניינו שלו הינה שגויה וממילא שבעדותו אישר המשיב 2, כי אין הוא רשאי לגרום נזק לאחר מתוך קניינו שלו . קניין אינו פוטר מאחריות נזיקית לצד ג'.
מעת שמתחוור, כי הצבת השלט עשויה לפגוע במבקשות, בעסקן ולהטעות את לקוחותיהן, הרי שאין בטענת הקניין הנטענת כדי להכשיר את הדברים.
המשיבים אשר מפנים לפסיקה המאפשרת חופש ביטוי ביחס לתליית שלטים כאלה ואחרים מתעלמת מהוראות סעיף 14 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: " חוק המקרקעין") הקובע, כי: "בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר".
המדובר בסעיף מקפל בתוכו גם את החובה לנהוג בתום לב ובהגינות, בכל הנוגע להפעלת זכות קניין. בעניין זה אפנה לפסק הדין המנחה ביחס לתום הלב וההגינות המתבקשים מכוח סעיף 14 לחוק המקרקעין (רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה (1) 199).
וממה נפשך- בעניינו לא מדובר רק בפעולה בחוסר תום לב, אלא דומה, כי מדובר בפעולה מכוונת של הצבת שלט עם תוכן אשר נועד לפגוע בעסקיהן של המבקשות.
זאת ועוד; האיסור על ניצול הקניין לטובת גרימת נזק לצד ג' מכוח דיני הנזיקין גם הוא ידוע ומוכר. ר' לעניין זה ע"א 7657/17 רו"ח ברדיצ'ב נ' פויכטונגר (18.6.2020):
"73. ואולם, כפי שצוין לא אחת, חופש הקניין בכלל, והזכות להעביר את הקניין בפרט, הן זכויות בעלות משקל רב, אך הן אינן בלתי מוגבלות. כפי שציין פרופ' יהושע ויסמן בספרו:
"הבעלות ... כורכת עמה מלבד זכויות גם חובות כלפי החברה ... ההגנה על האינטרס הציבורי מחייבת על כן להציב סייגים לכוחה של הבעלות. בנוסף על כך, הגבלת כוחותיו של הבעל נדרשת גם על פי העקרונות הכלליים של דיני הנזיקין, כדי למנוע את המשתמש בנכסיו מלהזיק לסביבתו ... מכיוון שאין הבעלות מוחלטת עוד, ותוכנה נקבע בכל מקרה על ידי שקילת האינטרס של הבעל לעומת האינטרס של שכניו ושל הציבור, מתחייבת מכך מעורבות רבה על ידי בתי המשפט, המופקדים על מציאת האיזון הנאות שבין בעלי האינטרסים השונים" (ויסמן, 45-44; וראו גם, על גישה קהילתנית לקניין: חנוך דגן, "קניין, אחריות חברתית וצדק חלוקתי" צדק חלוקתי בישראל 97, 108-104 (מנחם מאוטנר עורך, 2000); חנוך דגן קניין על פרשת דרכים 55-51 (2005))".
היינו, גם אם היה ממש בטענת המשיבים לפיה הקיר החיצוני שעליו תלוי השלט, חכור על ידם (ולא שוכנעתי בכך), הרי שהם אינם רשאים לפגוע בצדדי ג' אחרים, לא כל שכן לנצל את זכות הקניין הנטענת, על מנת לנסות ולהעלים בית עסק שפועל לצד חנותם.

אלא שבענייננו (ולמען הזהירות), הטענה לקניין לא הוכחה כדבעי. השלט תלוי על קיר חיצוני בבית משותף מעל חנות המבקשות. כיצד הפך קיר חיצוני בבית משותף לשטח פרטי (חכור) של המשיבים? אין לדעת, שכן המשיבים לא ביססו טענה זו.
ההפנייה לעמוד מתוך תקנות הבית המשותף, אשר מתייחס לזכויות בנייה עתידיות (להבדיל מקיימות) אינה מקדמת או מסייעת למשיבים.
גם אם למשיבים עיקר הזכויות בבית המשותף (טענה שלא הוכחה), הרי שיש צורך בקבלת הסכמה של מוסדות הבית המשותף לתליית שלט על קיר חיצוני. טענתם לפיה תליית השלט מעל חנותם של המשיבים עולה כדי שימוש סביר אינה מתקבלת. שימוש סביר לא יכול להיות הצבת שלט מעל פתח חנות שאינה של המשיבים ובו תוכן המתייחס לחנות פנויה , וודאי לאחר פרסום השלט המקורי המודיע על סגירת חנותן של המבקשות (ודוק- שימוש רגיל וסביר ברכוש המשותף נבחן לפי תנאי המקום והזמן-ע"א 549/73 וינטרס נ' זמורה, פ"ד כח(1) 645, ותנאים אלה ונוכח מכלול הנסיבות מחייבים את הקביעה, כי הצבת השלט המתוקן מעל חנות המבקשות, אינה שימוש רגיל וסביר).
בהקשר זה אף הפנו המבקשות לפסיקת בית המשפט המחוזי בת"א (עש"א (ת"א) 39129-09-17 פריוב נ' רייסנר, מיום 21.12.2017), אשר קבע שספק אם דייר רשאי להתקין שילוט על קיר משותף בהיעדר הסמכמה.
הארכתי בדברים ביחס לסוגיה זו, שכן במקום לעסוק בשאלה טורדת המנוחה, מדוע מתעקשים המשיבים לתלות שלט מעל חנות המבקשות (שאלה שאין לה מענה גם לעת הזו), הרי שהמשיבים ניסו לטעמי להסיט את הדיון למחוזות לא רלוונטיים; לדיון עקר וחסר היתכנות בדבר זכות הקניין, תוך שהם מתעלמים ממושכלות ראשונים בחוק ובפסיקה בדבר האיסור על פגיעה בצדדי ג'.
עוד אבהיר, כי ממילא שהדיון לפניי לא אמור לעסוק כלל בשאלה אם מדובר בשימוש סביר או רגיל בקיר בית משותף, שאז אכן הדיון היה צריך להתקיים לפני המפקחת על רישום המקרקעין. בעניינו, נבחנת הפגיעה הפוטנציאלית של השלט נוכח הסעדים הנתבעים בהליך העיקרי, שעיקרם בדיני הנזיקין.

רביעית, גם הכיתוב הקיים כיום- זה המודיע על חנות פנויה להשכרה, כשהוא מוצב מעל פתח חנות המבקשות עשוי להביא להטעיית לקוחות המבקשות לסבור, כי העסק של המבקשות מסיים את פעילותו.
וכאן המקום להדגיש, הסרת הכיתוב "חנות המחשבים נסגרה" לטובת שלט "חנות פנויה ומוצעת להשכרה" ממש מעל פתח החנות של המבקשות, אינו ממרק את התנהלותם הלוקה בחסר של המשיבים . המדובר בנדבך נוסף של אותה התנהלות כוחנית ולא מקובלת מצד המשיבים אשר סבורים, כי אם הסכימו לשנות את תוכן השלט ולהזיז את הרכב שהציבו, הרי שכעת הם רשאים להמשיך בשלהם, תוך שהם מתעלמים מכך שאין מתקנים עוול בעוול.

אשר לקיומה של עילת תביעה לכאורה- בידי המבקשות עלה להוכיח עילת תביעה לכאורה כנדרש בשלב זה. המבקשת הצביעו על היתכנות אפשרית לשקר מפגיע כמובנו בסעיף 58 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; על תיאור כוזב או מטעה לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, על התערבות לא הוגנת באופן הנועד לפגוע בעסקן של המבקשות על ידי המשיבים שמחזיקים בעסק שלידם; גם עוולות נזיקיות נוספות כמו מטרד ליחיד הוכחו לכאורה ואף טענות הקשורות לחוק איסור לשון הרע .
אשר למאזן הנוחות -
זה נוטה בנסיבות העניין לטובת המבקשות. נחה דעתי, כי אם לא יינתן הצו, הנזק שייגרם למבקשות הוא כבד יותר מהנזק שעלול להיגרם למשיבים ממתן הצו. שהרי, אם לא יינתן הצו, עשוי להיגרם נזק כבד לבית עסק שמופעל משך שנים רבות שעה שלקוחותיו יסברו, כי סגר את שעריו. מנגד אם יינתן הצו, הרי שלכל היותר יאלצו המשיבים להסיט את השלט "להשכרה" ולתלות אותו מעל חנותם (כפי שדומני שצריך היה להיעשות מלכתחילה- והכל בכפוף להוראות כל דין ביחס לתליית שלטים, כאשר כאמור לעיל ההצעה להסיט את השלט מהמקום אף עלתה ע"י המשיבים).
הצורך בשמירת המצב הקיים – סעד זמני נועד לצורך שמירת המצב הקיים עובר להגשת התביעה, וכך יש להורות במקרה דנן. יש להקפיא את המצב באופן שבו לא יוצבו שלטים אשר מתייחסים לחנות המחשבים או כאלה המציינים שיש חנות פנויה להשכרה, בשלט שמוצב בדיוק מעל פתח חנות המבקש ות. אני ער לכך, כי עשויה להיות חפיפה מסוימת בין הסעדים המבוקשים בבקשה לבין ההליך העיקרי, ואולם אם לא יתערב בית המשפט במקרה זה, הרי שהתוצאה עשויה להיות קשה-פגיעה לא מוצדקת בעסקן של המבקשות.
מספר הערות לפני סיום -
במסגרת התגובה המשלימה של המשיבים עלתה טענה לפיה מעת שהוסר הכיתוב המטעה כביכול "חנות המחשבים נסגרה", הרי שהמבקשות אינן זכאיות יותר לסעד כלשהו שכן טרונייתן התייחסה רק לכיתוב. בטענה זו אין כל ממש, שכן בסעיף "א" לבקשה, עתרו המבקשות למתן צו המורה על מניעת הצבת שילוט ביחס לחנות, לרבות פרסום כאילו חנות המחשבים נסגרה. כפי שהובהר לעיל, הצבת שילוט בדבר חנות פנויה להשכרה, מעל חנותן של המבקשות עשוי להתפרש בנסיבות תיק זה כפרסום ביחס לחנות המבקשות, ומכאן שיש צורך בהסרתו.
המשיבים סבורים, כי המבקשות נוהגות בחוסר תום לב. לא רק שלא מצאתי אינדיקציות לכך, אלא שגם לעת הסוף ובסופה של החלטה זו, אינני מצליח להבין את התעקשותם של המשיבים להותיר את השלט מעל פתח חנותן של המבקשות באופן שעשוי להעצים פגיעה בהן, לאחר התנהלות לא פשוטה מצדן שנועדה לפגוע בעסק שמפעילות המבקשות.
מחלוקות שנוגעות לחסימת החנייה של המבקשות בחלק האחורי של הבניין המשותף אינן נוגעות למחלוקת זו ולהליך העיקרי. אין בבקשה לסעד זמני האוסר על חסימת חנייה בחלק האחורי של הבית המשותף כדי לשרת את הסעד העיקרי שעניינו (לפחות זה שהוכח לכאורית), פגיעות נטענות בחלק הקדמי של הנכס- בחזית החנות.
למשיבות טענות לפיהן בעבר הוצבו שלטים בנקודה זו (מעל חנות המבקשות) ולמבקשות לא היו טרוניות. לא מצאתי ממש בטענה זו, שכן מעיון בתמונה אשר צורפה נראה שלט קטן שמתייחס למשרדים להשכרה, ולא לחנות פנויה (היינו, ההיתכנות להטעיית לקוחות לא קיימת).
גם בטענות הקשורות לאופן שבו המבקשות מחנות רכבים (כעולה מטענות המשיבים) לא מצאתי לנכון לעסוק. סכסוכים בדבר השימוש ברכוש המשותף צריך להתברר באכסניה המשפטית המתאימה. ממילא שטענות אלה אינן מהוות טעם שלא להיעתר לבקשה. ככל שסבורים המשיבים, כי המבקשות אינן פועלות כדין (ואינני מחווה כל דעה בקשר לכך), זכויותיהן שמורות להן.
בדיון שהתקיים לפניי עלתה טענה מצד המשיבים לפיה המבקשות לא הראו אינדיקציה לבעלות בחנותן ודי בכך כדי להביא לסילוק הבקשה על הסף. המבקשות טענו מנגד, כי מדובר בטענה חדשה שלא עלתה קודם לכן, כי נסח טאבו ניתן לצירוף, וכי גם לגופו של עניין אין למשיבים כל טענה לזכויות בחנות המבקשות. לא מצאתי בהקשר זה ממש בטענות המשיבים. שהרי, אין מחלוקת מצד המשיבים, כי המבקשות מחזיקות בחנות. מעת שכך, טענה להיעדר הוכחת בעלות אינה פוטרת את המשיבים ואינה מצדיקה את דחיית הבקשה (ראה והשווה בשינויים המחויבים- תביעה פוססורית).
אשר לקידוד השלטים ( שַׁלָּט – Remote)- לא מצאתי לנכון ליתן סעדים נוספים ביחס לרכיב זה, לאחר שהובהר על ידי המשיבים, כי לא יהיה שינוי בקידוד השלטים לשערי החניון, וכי לא ייעשה שינוי במצב שהיה עובר להגשת ההליך. מעבר לכך, המחלוקת סביב רחבת הפריקה והטעינה והאפשרות של הצדדים להשתמש בשער החניון ודרך אינה נוגעת לטעמי להליך העיקרי ואינה מצריכה מתן סעדים זמנים. התערבות בית המשפט באה ביחס לרכב שהוצב בצורה חריגה במטרה לחסום את פתח הכניסה והיציאה מבית העסק של המבקשות.
ד. תוצאת הדברים:
בנסיבות המתוארות לעיל, דין הבקשה להתקבל בחלקה. אני מורה אפוא כדלקמן:
המשיבים יסירו עד ליום 12 במרץ 2021 בשעה 12:00, את השלט המתוקן, אשר תלוי מעל חנותן של המבקשות.
נאסר בזאת על המשיבים לפרסם כל פרסום שיש בו לגרום לצדדי ג' לסבור או להאמין, כי חנותן של המבקשות נסגרה או מוצעת להשכרה.
נאסר בזאת על המשיבים למנוע כניסה לחנות המבקשות ובכלל זה לשוב ולהציב את הרכב המסחרי שהוצב או רכב דומה לו בצמידות לבית העסק של המבקשות, בדרך של חנייה קבועה.
תוקף הצווים- עד להכרעה בהליך העיקרי.
לא מצאתי לנכון לחייב את המבקשות בהפקדת ערבויות נוספות מעבר להתחייבות העצמית לפיצוי, בשים לב למובהקות שיש בצורך בצו זה.
המשיבים יישאו בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עורכי דין של המבקשות בסך של 23,400 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

המזכירות תדוור לצדדים בדואר רשום בצירוף אישור מסירה.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשפ"א, 10 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רחל וולברג
נתבע: יצחק אילוז
שופט :
עורכי דין: