ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שניר כהן נגד ווהאבי מנאל :

לפני:

כבוד השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) גב' לימור לבירמן לביא
נציג ציבור (מעסיקים) נמרוד מישאלי
התובע
שניר כהן

ע"י ב"כ: עו"ד קרן בר יהודה
-
הנתבעת
ווהאבי מנאל

פסק דין

התובע, מר שניר כהן הועסק במסגרת עסקו של פאיז סאלי (להלן: "פאיז") כמפעיל מכונת קידוח ליסודות בניינים, בתקופה שבין 01/2018 ועד 06/2018.
הנתבעת גב' ווהאבי מנאל הייתה בקשר זוגי עם מר פאיז. עסקי הקבלנות של פאיז מנוהלים על שמה של הנתבעת , כפי שאישר פאיז בדיון המקדמי בהליך. תלושי שכר בגין העסקת התובע בעסק של פאיז הוצאו על שמה של הנתבעת.
בהליך זה התובע מבקש לפסוק לו הפרשי שכר, פיצוי בשל אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה, החזר הוצאות דלק, פיצוי לדוגמא לפי סעיף 26א' לחוק הגנת השכר, פדיון חופשה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ודמי הודעה מוקדמת.
הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה לחוסר יריבות עם התובע, אך התגוננה לגוף טענות התובע, באמצעות פאיז, ונראה כי יש לראות בה "חליפה" של פאיז לעניין סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, מונח אשר אינו מוגדר בחוק ופורש בפסיקה ככוללת כל מי שבא מקום המעסיקה, לרבות העברת זכויות של המעסיק על פי הסכם מחייב ((דב"ע מט/3-33 מ.ב.ע. (פיתוח) בע"מ – ראול מורדוך ואח' פד"ע כ 313). הנתבעת לא התכחשה לתביעה בנימוק שפאיז חרג מהסכמה שנתנה לו לנהל את עסקו תוך הצגתה כאישיות המשפטית שבשמה מבוצעות פעולות משפטיות בקשר לעסק.
הנתבעת הכחישה את זכאות התובע לסעדים שנתבעו וטענה כי התובע הוא זה שחייב לפצות אותה על נזקים שהתובע גרם לעסקו של פאיז, בין היתר על ידי עיכוב שלא כדין של כלי רכב של העסק אצל התובע למשך תקופה ארוכה.
אין חולקים על עובדות אלה: עבודת התובע התבצעה באתרים של פאיז החל מחודש 1/18 עד לחודש 6/18, בו עבד התובע ימים. לא נמסרה לתובע הודעה בכתב על תנאי העסקתו. השכר ששולם לתובע על ידי פאיז חושב בפועל לפי ימי עבודה. פאיז נתן לתובע רכב צמוד. הוסכם כי פאיז ישלם לתובע החזר הוצאות דלק כנגד קבלות. אין חולק על כך שרכבו של פאיז היה בבית התובע לאחר פציעת התובע בחודש 6/18, וכי לאחר דין ודברים שהתקיים בין הדברים, שלח פאיז אדם שאסף את הרכב מתחנת דלק שקרובה לביתו של התובע באזור הדרום.

גרסת התובע:
התובע טוען כי סוכם בינו לבין פאיז שהתובע יעבוד בימים א'-ה' בין השעות 7:00-16:00 תמורת משכורת גלובלית ב סך 10,000 ₪ בצירוף ביטוח מנהלים. כבר ב-10.2.18, המועד לתשלום משכורתו הראשונה, הביע התובע טרוניה על תשלום שכרו בחסר , לאחר שפאיז נתן לו המחאה על סכום נמוך מזה שהוסכם , בטענה שהתובע נעדר בחלק מימי העבודה בינואר, למרות שהיעדרות התובע נבעה מצורך לבצע תיקונים לרכב. גם ב-02/2018 שולם לתובע שכר בחסר. ב-22.3.18 התובע אושפז לניתוח ושוחרר למחרת, עם הוראת מנוחה לשבועיים, אך פאיז הודיע לתובע שאין אצלו ימי מחלה והתובע הגיע לעבודה ב-26.3.18. גם עבור חודש מרץ שולם לתובע שכר בחסר וביום 24.5.18 הסתיים פרויקט הקידוח שבו הועסק התובע ו פאיז פיטר אותו, ללא הודעה מוקדמת ומבלי לשלם את שכר חודש 05/2018 ומבלי לשלם לו החזרי דלק.

גרסת הנתבעת:
הנתבעת הכחישה את טענות התובע בדבר סיכום שכר משכורת חודשית וטענה שסוכם על העסקת התובע כעובד יומי. לפיכך לא מגיעים לתובע הפרשי השכר המחושבים על פי משכורת חודשית. עבודת התובע הייתה חלקית ושולם לו כל שכרו בעד ימי העבודה שעבד: 13 ימים בחודש 01/2018, 11 ימים בחודש 02/2018, 16 ימים בחודש 03/2018, 13 ימים בחודש 04/2018 ו-12 ימים בחודש 05/2018.
הנתבעת הכחישה את טענת התובע כי התובע פוטר וטענה שלאחר סיום הפרויקט בעל מכונת הקידוח שאיתה התובע עבד, לקח את המכונה והתובע חדל לענות לפניות של פאיז, תוך שהוא מעכב שלא כדין תחת ידו את רכבו של העסק.

הכרעה:
אין חולק על כך שהנתבעת לא קיימה את חובתה למסור לתובע הודעה בכתב על תנאי עבודה.
בנסיבות אלה, על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח את גרסתה במחלוקת לעניין בסיס העסקה של התובע.
למרות שדיון ההוכחות קוים מבלי שהנתבעת התייצבה לדיון, ובשל כך תצהירי הנתבעת אינם מהווים ראיות בהליך, בית הדין סבור שמראיות התובע עולה , כי סבירה יותר גרסת הנתב עת מגרסת התובע בעניין בסיס ההעסקה שסוכם. בדיון המוקדם אישר פאיז שהתובע ביקש משכורת גלובלית, אך אין חולק על כך שתלושי השכר שהוצאו לתובע מצביעים על חישוב השכר לפי תעריף יומי. בהודעה וואצספ של התובע לפאיז מיום 1.7.18, התובע נוקב בשיעור חוב השכר שהוא פונקציה של מס' ימי העבודה.
יתר על כן, בשיחה שקיים התובע עם פאיז בחודש 6/18, אותה הקליט, התובע טען שלא קיבל שכר בחודש מאי ובגין יומיים בחודש יוני. בהמשך התובע הודיע שהוא קיבל על חודש אפריל וכי ב-10.6.18 היה על פאיז לשלת שכר חודש מאי שאותו לא שילם. התובע מודה ש"קיבלתי את מה שמגיע בשלישי רביעי וקיבלתי, ולא קיבלתי את הבנזין. עכשיו, בחודש חמישי לא קיבלתי לא את הבנזין ולא את המשכורת". בשיחה אחרת, שבה התובע טען לפני פאיז לחוב שכר, ו פאיז דרש החזרת הרכב, הודיע פאיז שאין לקשור בין הדבר ים וביקש מהתובע לשלוח לו הודעת וואצספ, שבה יפרט את החוב של פאיז לתובע. בשלב זה התובע אומר לפאיז "נו? תסתכל ביומן שלך כמה ימים עבדתי, תסתכל" ובהמשך "אני אגיד לך את התאריכים שאני לא עבדתי". בית הדין סבור, אם כן, שגם אם התובע הציג דרישה לתנאי העסקה של עובד חודשי, התנהגות הצדדים מלמדת על תוכן הסיכום ביניהם, ומכל מקום הסכמת התובע להמשיך לעבוד באותם תנאים למשך מספר חודשים, מהווה לכל הפחות שינוי מוסכם בתנאי ההעסקה שלטענתו סוכמו מלכתחילה.
נותרה מחלוקת בשאלה אם השכר היומי שסוכם בין הצדדים היה בגובה 430 ₪ כטענת התובע, או 300 ₪ כטענת הנתבעת. בית הדין סבור שבעניין זה עדיפה גרסת התובע אשר נתמכת בהודעת וואצספ מיום 1.7.18 שבו התובע מציין חוב בסך 860 ₪ עבור שני ימי עבודה ו-6,880 ₪ עבור 16 ימים. לא עולה מהראיות שפאיז הסתייג מחישוב זה "בזמן אמת" . אף לא נסתרה עדותו של התובע בתצהירו לפיה התשלום עבור חודש 01/2018 היה לפי 430 ₪ ליום עבודה.
לאור הודאות התובע בדבר קבלת שכרו עד לחודש 04/2018, בית הדין דוחה את התביעה להפרשי שכר לחודשים 1-3/2018 ו מקבל את תביעת התובע בגין הפרשי שכר בסך 7,740 ₪.
בהעדר עדויות מטעם הנתבעת, לא הורם הנטל להוכיח עילה להפחתת פיצויי הלנה, בהתאם לסעיף 18 לחוק הגנת השכר. אי החזרת הרכב על ידי התובע, וודאי לא מצדיקה הלנת שכר במועד מאוחר למועד החזרתו, מבלי שמוגשת תביעה לפיצוי בגין עיכוב הרכב שלא כדין תחת ידי התובע.
בנסיבות העניין, בית הדין מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי הלנת שכר בסך 2,320 ₪, לפי חישוב של 20% שנתי.
בית הדין מקבל את תביעת התובע לפיצוי בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה. לא נסתרה עדות התובע כי והציג וחזר והציג לפאיז דרישה לקיים את חובת המעסיק למסור הודעה כזו, ועל כן ניתן לקבוע שא י מסירת ההודעה הייתה ביודעין. בהתאם לכך קמה סמכותו של בית הדין לפסוק פיצוי לדוגמא לפי סעיף 5 (א)2 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי קבלה ומיון לעבודה התשס"ב 2002). העדרה של הודעה בכתב על תנאי עבודה גרר אחריו חוסר וודאות לגבי תנאי העסקה של התובע, ובכך פגע במטרת החוק. הדבר גרם לתובע לקושי ראייתי גם במסגרת הליך זה.
בשים לב לתקופת עבודתו של התובע, בית הדין מעמיד את הפיצוי על סך 5,000 ₪.
בית הדין מקבל את תביעת התובע להחזר הוצאות דלק בסך 4,600 ₪, משלא נסתרה עדותו בעניין, אשר גם נתמכת בשיחות המוקלטות ובהודעת וואצספ מיום 1.7.18.
התובע מבקש לחייב את הנתבעת ב-2,000 ₪ לכל אחד מחמשת חודשי העסקתה, בגין הנפקת תלושי שכר שאינם תואמים את השכר ששולם לתובע בפועל ואשר נוקבים בשכר יומי שאינו משקף את הסכמת הצדדים ומהווים תלושים פיקטיביים.
בית הדין מקבל את טענת התובע כי תלושי השכר נקבו בשכר יומי שהוא נמוך מהשכר ששולם לתובע בפועל תמיכה למסקנה זו עולה מן העובדה שאין חולק על כך שהתובע קיבל רכב צמוד, אך בתלושי השכר אין זקיפה של טובת הנאה, התלושים אינם מציינים צבירה של ימי מחלה .
בית הדין מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי לדוגמא בסך של 5,000 ₪.
התביעה לפדיון חופשה: התובע טען שלא שולמו לו דמי חופשה לאורך כל תקופת עבודתו, התובע העמיד את תביעתו על סך 2,150 ₪, המכפלה של 430 ₪ ב-5 ימים. בית הדין מחליט לפסוק לתובע פדיון חופשה בגין שלושה ימים, כפי הנקוב בתלוש 05/2018. החישוב של התובע מתעלם מהיקף המשרה החלקי שלו. בית הדין מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,290 ₪.
בית הדין סבור שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הוא פוטר. גרסתו לפיה פוטר ביום 24.5.18, לאחר שפאיז הודיע לו שעבודתו הסתיימה עם סיום פרו יקט הקידוח, אינה מתיישבת עם היענותו של התובע לקריאה של פאיז לעבוד בחודש 06/2018 וביצוע עבודה במשך יומיים. מהשיחות המוקלטות בין התובע לבין פאיז לא עולה שפאיז פיטר את התובע, אלא עולה בבירור מחלוקת בין הצדדים, כאשר התובע טוען לחוב של שכר והחזר הוצאות דלק, ואילו פאיז דורש החזרת הרכב. במהלך השיחות טען פאיז שהתובע החליט ללכת ולא נראה כי התובע חלק על טענה זו והתמונה הראייתית הכוללת ומתיישבת יותר עם המסקנה, שהתובע לאחר פציעתו ולאחר שלא קיבל שכר והחזרי הוצאות החליט לסיים את עבודתו.
אשר על כן, בית הדין דוחה את תביעות התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובגין דמי הודעה מוקדמת.
בית הדין דוחה את טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת, בגין נזק והוצאות המוערכים בסך של 20,000 ₪, משלא התייצבו הנתבעים לדיון וממילא לא הוכיחו את הנזק הנטען.

סוף דבר
התביעה מתקבלת חלקית. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
שכר עבודה בסך 7,740 ₪.
פיצויי הלנת שכר בסך 2,320 ₪.
פיצוי לדוגמה בשל אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה בסך 5,000 ₪.
החזר הוצאות דלק בסך 4,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.18 עד לתשלום בפועל.
פיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר בסך 5,000 ₪.
פדיון חופשה בסך 1,290 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.18 עד לתשלום בפועל.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ההליך בסך 4,000 ₪.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, י' אדר תשפ"א, (22 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט


מעורבים
תובע: שניר כהן
נתבע: ווהאבי מנאל
שופט :
עורכי דין: