ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גניה ארנבורג נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

המערער
גניה ארנבורג
ע"י ב"כ: עו"ד אביחי דהן
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איילת ברעם

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 9.7.20 (להלן – הוועדה) אשר קבעה, כי לא חלה החמרה במצב המערערת עקב פגיעתה בעבודה.

תמצית העובדות
המערערת ילידת 1947, עובדת ניקיון לשעבר, סובלת מליקוי בעור שהוכר כפגיעה בעבודה.

לפי הנטען בכתב הערעור, ועדה מיום 27.8.07 קבעה כי למערערת נכות מעבודה בשיעור 10% וכן הופעלה במלואה תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות) כך שהנכות הועמדה על שיעור של 15% .

בשנת 2015 הגישה המערערת תביעה להחמרת מצב לפי תקנה 36 לתקנות. המערערת הגישה במסגרת הליכי הבדיקה בוועדות חוות דעת מטעמה מאת פרופ' אינגבר שקבע כי מצבה של המערערת מתאים לנכות (רפואית) בשיעור 20%.

ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה, כי לא חלה החמרת מצב עקב הפגיעה בעבודה ועל החלטה זו הוגש ערר אשר נדחה.

בהמשך התכנסה אותה הוועדה שנית בהתאם לפסק דין שניתן בהסכמת הצדדים וחזרה על הקביעה כי לא חלה החמרת מצב.

ערעור על החלטה זו של הוועדה נדחה בפסק דין מיום 25.9.17 (בל 9346-02-17) ובהמשך בקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחתה (ברע 9773-11-17).

המערערת הגישה בקשה נוספת להחמרת מצב ביום 13.8.18. המערערת צירפה חוות דעת עדכנית מיום 15.5.18 מאת פרופ' אינגבר לפיה מצבה הרפואי מתאים לנכות בשיעור 20% בגין מחלת העור (להלן- חוות הדעת).

ועדה מדרג ראשון קבעה כי לא חלה החמרת מצב. על החלטה זו הוגש ערר.

הוועדה שהתכנסה לדון בערר ערכה התייעצות עם מומחה ברפואת עור, ד"ר מיכאל זיו, אשר קבע ביום 21.3.19 וביום 21.11.19 כי לא חלה החמרת מצב. הוועדה קיבלה את עמדת היועץ ועל החלטתה כאמור נסב ערעור זה.

טענות הצדדים בתמצית
טענות המערערת
הוועדה מתעלמת מהעובדה כי מדובר במחלה כרונית.
בחוות הדעת צוין כי התופעות העוריות ממשיכות חרף הפסקה ממושכת בחשיפה לחומרים.
פיזור האקזמה על פני מספר אזורים מצדיק לקבוע שמדובר בהפרעה בינונית.
הוועדה לא התמודדה עם פיזור הממצאים באזורים שונים והיות המחלה כרונית.

טענות המשיב
לא נפל בהחלטה פגם משפטי ומדובר בשיקול דעת רפואי.
הוועדה ערכה בדיקה וקבעה שמדובר בהפרעות קלות.
העובדה כי מדובר במחלה כרונית לא מצדיקה לקבוע נכות גבוהה יותר שכן הגדרת הסעיף ממילא מתייחסת לכך.

דיון והכרעה
בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן- החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים הקיימים בתיק נחה דעתי, כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט טעמיי.

היועץ לוועדה ז"ר זיו קבע בחוות דעתו מיום 21.3.19 כי למערערת תפרחת אקזמטית המערבת 3% משטח הגוף ומצב זה מתאים להגדרה בתקנות של מצב קל המקנה 10% נכות.

הוועדה התכנסה לאחר חוות דעת היועץ והורתה ליועץ לדון שנית ולהתייחס לחוות הדעת מטעם המערערת.

המערערת הופיעה שנית בפני היועץ ד"ר זיו ביום 21.11.19. היועץ ציין, כי בשולי כפות הידיים ולאורך הידיים בחלקים המיישרים רבדים אדומים אשר שטחם 2% משטח הגוף ומדובר במצב קל. היועץ קבע, כי אינו מקבל את מסקנת חוות הדעת מטעם המערערת, שכן לפי ממצאי הבדיקה מדובר במצב של הפרעות קלות ולא בינוניות.

הוועדה התכנסה שוב ביום 9.7.20 וקבעה כי היא מקבלת את מסקנת היועץ שניתנה על יסוד ממצאיו.

מהתיאור שהובא עולה, כי היועץ ערך בדיקה ודן בשאלה, האם מצב המערערת כיום מלמד על החמרה. היועץ קבע במפורש כי הנגעים העוריים מתאימים למצב של הפרעות קלות בלבד. היועץ הסביר, כי נוכח קביעה זו הוא אינו מקבלת את המלצת חוות הדעת מטעם המערערת.

הנכות הרפואית שניתנה למערערת טרם הגשת התביעה להחמרה היא בשיעור של 10% המתאימה למצב של אקזמה עם "הפרעות קלות" על פי פריט 80(2) לתקנות.

בחוות הדעת מטעם המערערת הומלץ להעניק לה נכות רפואית בשיעור 20% לפי פריט 80(3) לתקנות המתייחס למצב של "הפרעות בינוניות". קביעה זו מנומקת בחוות הדעת בכך שהמערערת עדיין סובלת מאקזמה כרונית למרות ש החשיפה לחומרים פסקה לפני 16 שנים. בחוות הדעת אף נרשם כי "האקזמה אינה משתפרת כלל... גם אם היא אינה מוחמרת כרוניותה במשך כל כך הרבה שנים מחייבת לתת לכך ביטוי באחוזי הנכות". הווה אומר, גם לפי חוות הדעת מטעם המערערת, האקזמה אינה מוחמרת, אם כי מנגד גם אינה משתפרת.

יצוין כי עמדה זו של המומחה מטעם המערערת, לפיה עצם היות האקזמה פעילה גם לאחר הפסקת השימוש בחומרים, מצדיקה מתן נכות גבוהה יותר, נדחתה בהליך קודם במסגרת פסק הדין, בו אושרה עמדת הוועדה לקבוע נכות על יסוד הממצאים בלבד (ראו פסק הדין בעניין בל 9346-02-17 סעיף 23).

קביעת הוועדה על פיה יש להעניק את הנכות בהתאם לחומרת הסימנים עצמם היא קביעה רפואית מובהקת. בקביעה ברורה זו גם טמון המענה לשאלה מדוע הוועדה אינה מקבלת את עמדת חוות הדעת. לפי חוות הדעת אין הכרח שהמחלה עצמה תוחמר אלא עצם התמשכות התסמינים מצדיקה הגדלת שיעור הנכות. מנגד, היועץ והוועדה סבורים שחומרת הסימנים הקליניים קובעת את הנכות וסימנים אלה מצדיקים נכות בשיעור הקיים ולא בשיעור גבוה יותר. יצוין עוד, כי לעמדה זו שבחוות הדעת מטעם המערערת אין יסוד בלשון פריט 80 לתקנות. הפריט מדבר על מצב של אקזמה כרונית כסוג הליקוי בגינו ניתנת הנכות, ואילו שיעור הנכות נקבע על פי חומרת ההפרעות.

לסיכום, הוועדה מאמצת את עמדתה היועץ ד"ר זיו כי על פי הסימנים העוריים שנצפו בבדיקה על כן, אין הצדקה להעניק נכות בשיעור שנקבע בחוות הדעת, שכן הסימנים מתאימים למצב של הפרעות קלות. מסקנה זו מהווה הנמקה ראויה המאפשרת לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה בהחלטתה לדחות את תביעת ההחמרה.

סוף דבר – המערערת לא הצביעה על טעות משפטית שנפלה בהחלטת הוועדה ומשכך הערעור נדחה.

משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י' אדר תשפ"א, (22 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

חתימה


מעורבים
תובע: גניה ארנבורג
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: