ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק דבס נגד סמארט סטפ בע"מ :

22 פברואר 2021
לפני: כבוד השופט דורי ספיבק, סגן הנשיאה
נציגת ציבור עובדים גב' הלן הרמור
נציגת ציבור מע סיקים גב' שרה אבן

המבקש:
יצחק דבס
ע"י ב"כ עו"ד גיא זאב
-
המשיבה :
סמארט סטפ בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ליליה שבשאי

החלטה

דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית

בפנינו בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה בטענה כי המשיבה אינה מפרישה לפיצויים, לגמל ולקרן השתלמות לעובדיה.
התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות
המשיבה הינה חברה העוסקת בניהול ואחזקת בניינים. המבקש הינו סטודנט שהועסק על ידה, במהלך תקופת לימודיו, כשומר בלובי של בניין.
המבקש הועסק החל מיום 8.10.15 עד ליום 12.5.18, דהיינו כשנתיים וחצי בסך הכל, וזאת בהיקפי משרה לא גבוהים (17 ימי עבודה בשלושת חודשי עבודה בשנת 2015; 92 ימי עבודה לאורך כל שנת 2016; 121 ימי עבודה לאורך כל שנת 2017, ו- 59 ימי עבודה בחמשת חודשי עבודה בשנת 2018).
ביום 25.10.18 הגיש המבקש תביעה כספית על סך 25,202 ₪, שבה טען כי הוא זכאי לפיצוי בגין אי הפרשות לפיצויים, לגמל ולקרן השתלמות כנדרש בצו ההרחבה בענף השמירה (ולחילופין בענף הניקיון או בענף התשתיות). כן טען כי הוא זכאי לפיצוי בגין אי תשלום דמי חופשה, הבראה ושי לחג.
בד בבד עם הגשת כתב התביעה, הגיש המבקש בקשה לאישור תובענתו כייצוגית ברכיבים של אי הפרשה לפיצויים, לגמל ולקרן השתלמות ואי תשלום פיצוי בגין אי ההפרשות בעת סיום יחסי העבודה. המבקש ביקש לייצג את כלל עובדי המשיבה שעבדו במהלך התקופה שבה עבד אצלה, ולחלופין הוא מבקש לייצג שתי תת-קבוצות: עובדי/שמירה/שוערים וכן עובדי ניקיון/אחזקה. בבקשה נטען, כי המשיבה מפרה את חובותיה כלפי עובדיה לפי ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה בענף השמירה, ולחלופין בענת הניקיון ולחלופי חלופין מכוח צו ההרחבה הכללי לפנסיה.
המשיבה הגישה תגובה שבה התנגדה לאישור התובענה כייצוגית, תוך שהיא טוענת כי היא מפרישה לכל עובדיה הפרשות. אשר לעניינו של המבקש, הודתה המשיבה כי אכן עניין ביטוחו הפנסיוני "נפל בין הכיסאות", לטענתה לאור היקף העסקתו הנמוך ומתכונת העסקתו הלא קבועה, ולאור מחדל שנבע מחילופי גברא בקרב צוותו של סוכן הביטוח הקבוע שלה, שאליו הועברו הטפסים הנדרשים לצורך עריכת הסדר פנסיוני למבקש. המשיבה הדגישה שהחלה להפריש עבור המבקש באפריל 2018, ובד בבד באה עימו בדברים בכל הנוגע לפיצוי על אי ביצוע הפרשות בשנים הקודמות, אלא שהמבקש לא שיתף עימה פעולה ובסמוך לאחר מכן סיים את עבודתו וניתק קשר. עוד טענה המשיבה, בין היתר, כי בניגוד לטענות המבקש, צו ההרחבה בענף השמירה אינו חל על העסקתו או על עובדים אחרים שלה דיון מוקדם בבקשה לאישור התקיים ביום 10.3.19, ודיון הוכחות התקיים ביום 5.2.20. במהלכו, נחקר המבקש על תצהירו, ונחקרו מנכ"ל המשיבה מר רון חדד וכן מצהירה נוספת, גב' חנה לודביניצקי. שלב הגשת סיכומי הצדדים ארך זמן רב והסתיים רק ביום 19.1.21, בשל משבר הקורונה. עתה, משנאספו הסיכומים לתיק בית-הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע בבקשה לאישור.

דיון והכרעה
התנאים לאישור תובענה ייצוגית
בקשה לאישור תובענה ייצוגית, כמו זו שבפנינו, היא הליך מקדמי, שבגדרו על בית הדין לקבוע האם מתקיימים התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006. לשם כך, עלינו לבחון האם מתקיימים ארבעת התנאים המצטברים הבאים, הנדרשים לצורך האישור:
ראשית האם התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה (הרישא לסעיף 8(א)(1) לחוק);
שנית האם יש אפשרות סבירה ששאלות אלה יוכרעו לטובת הקבוצה (הסיפא לסעיף 8(א)(1));
שלישית האם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת ( סעיף 8(א)(2)(;
ולבסוף האם קיים יסוד סביר להניח שעניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב (סעיף 8(א)(3) ו- (4).
כן ראו: רעא 7110/17 נקניק נהריה כשר זוגלובק נ' שגב (3.10.17).
בנוסף לתנאים שלעיל, קובע החוק כי רק אדם "שיש לו עילה בתביעה" רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית (סעיף 4(א)(1) לחוק). ברם, קיומה של עילת תביעה אישית אינו תנאי נדרש לאישור, שכן אם כל התנאים מתקיימים אך התובע אינו בעל תביעה אישית, על בית הדין לאשר את התובענה תוך החלפת התובע המייצג (רעא 2128/09 הפניקס חברה לביטוח נ' עמוסי (5.7.12)) או במקרים המתאימים לאפשר הוספת תובע מייצג בנוסף לזה ששמו ננקב בבקשה (עניין זוגלובק, שם, בפיסקה 8 לפסק דינה של כבוד השופטת ענת ברון).

עילה ראשונה – תחולת צו ההרחבה בענף השמירה 2014 כפי העולה מסיכומי הצדדים, המחלוקת המרכזית ביניהם עניינה בשאלת תחולת צו ההרחבה בענף השמירה משנת 2014. לטענת המבקש, הוא הוכיח כי עבודתו היתה עבודת שומר בלובי מגדל, וכי על פי פסק דין שניתן בבית-דין זה לפני מספר שנים (סע"ש 48723-08-15 צורף נ' בר ניהול (17.9.17, מותב בראשות כבוד השופטת (כתוארה אז) רוית צדיק)), צו ההרחבה בענף השמירה חל על העסקת שומר בלובי כמוהו, אף שלא נשא נשק.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי המבקש להוכיח, במידה הנדרשת לצורך אישור תובענה ייצוגית, כי ככל שתאושר הבקשה, ייקבע בסופה של ההתדיינות כי צו ההרחבה חל על קבוצת העובדים שהוא ביקש לייצג, וננמק.
צו ההרחבה בענף השמירה משנת 2009 קבע כי הוא יחול על "חברה העוסקת בתחום השמירה ו/או האבטחה ו/או המעסיקה עובדים בתחום השמירה ו/או האבטחה", כשלצד זה הוגדר כי הצו יחול "על עובד המועסק על ידי חברה בעבודות שמירה ו/או אבטחה" – דהיינו די היה בכך שהחברה העסיקה עובדים בתחום השמירה על מנת להביא לתחולת הצו עליה, אף אם לא היה זה תחום עיסוקה המרכזי. בהתאם, נפסק כי הצו יחול גם על שומרים בלובי של בניינים, בין אם נשאו נשק ובין אם לאו, וגם כאשר עיקר עיסוקה של החברה אינו בתחום השמירה ((תע"א 5906/08 שולמן נ' נוף ים ביטחון (28.1.19, מותב בראשות אב"ד הח"מ), בהליך הערעור נקבע בהסכמה כי קביעות בית-הדין האזורי יוותרו על כנן, ע"ע 38412-12-19 נוף ים ביטחון נ' שולמן (24.6.20); סע"ש 48723-08-15 צורף נ' בר ניהול (17.9.17, מותב בראשות כבוד השופטת (כתוארה אז) רוית צדיק); סע"ש 23494-04-15 בייגל נ' מגדלים-בלס ניהול נכסים (סע"ש 48723-08-15 צורף נ' בר ניהול (17.9.17, מותב בראשות כבוד השופטת (כתוארה אז) רוית צדיק).
ברם, המבקש במקרה שלפנינו החל בעבודה רק באוקטובר 2015, ובבקשת האישור הוא עצמו הגדיר את הקבוצה שהוא מבקש לייצג כעובדים שהועסקו במשיבה החל מאוקטובר 2015. מכאן, שאין כל רלוונטיות להוראות צו ההרחבה בענף השמירה משנת 2009, ועלינו לבחון אך את הוראות הצו משנת 2014.
צו ההרחבה בענף השמירה משנת 2014 קבע הוראת תחולה מצומצמת יותר. "מעסיק" על פי צו זה הוגדר רק כ"מעסיק העוסק בתחום השמירה ו/או האבטחה", תוך שהושמט הסיפא להגדרה בצו משנת 2009, לפיה יחול הצו על כל חברה המעסיקה עובדים בתחום השמירה או האבטחה, אף אם אין זה תחום עיסוקה. לאור הגדרה חדשה זו, היקף תחולתו של הצו יחול לפי המבחן הרגיל בפסיקה של "עיקר העיסוק", שהינו, על פי הפסיקה, מבחן המשלב קביעה עובדתית לצד קביעה משפטית בדבר סיווג העסק (ע"ע 28209-08-14 פוליבצב נ' אברהם יצחק יעקב שירותים (28.8.18); ע"ע 22305-02-15 חזון נ' קיבוץ נען (8.6.17); ע"ע 18/99 אפרימי נ' עבד (9.7.00)).
כידוע, ובהתאם להלכות שלעיל, הנטל להוכיח את תחולתו של צו הרחבה הינו על הטוען לתחולת הצו. לאחר בחינת מסכת הראיות, העדויות וטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי המבקש לא הוכיח, במידת הנדרשת לצורך אישור תובענה ייצוגית, כי קיים יסוד סביר שייקבע בתום ההתדיינות כי המשיבה הינה חברה העוסקת בתחום השמירה, ונפרט:
ראשית מעיון בבקשת האישור עולה כי ה מבקש עצמו היסס ולא גיבש את דעתו, עם הגשת הבקשה, ביחס לשאלה האם צו ההרחבה בענף השמירה חל בכלל על המשיבה. כך בסעיף 5.5 לבקשת האישור הוא ביקש מבית-הדין "לקבוע מהו ההסכם הקיבוצי/צו ההרחבה החל על העובדים חברי הקבוצה כולה. האם בענף השמירה או בענף הניקיון?" – סימן השאלה שבתוך הציטוט הינו חלק מנוסח הבקשה, ולכך יש להוסיף כי גם מהמשך הסעיף לא ברור האם ביקש המבקש לטעון כי צו ההרחבה בענף השמירה חל על כל עובדי המשיבה, או רק על חלק מהם, ואם על חלק, על איזה חלק;
שנית יתירה מזאת, כבר בבקשת האישור הודה המבקש כי על פי הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה ומשלחי היד שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המשמש כידוע כאמצעי עזר לסיווג פעילותו של מעסיק (ע"ע 1031-08-15 אר.אס.אל.אלקטרוניקה נ' התאחדות התעשיינים (27.4.00); בר"ע -03-20 334134 Tsagay נ' לחמים מאפייה ואספרסו בר (21.5.20), עיסקה של המשיבה חוסה תחת ענף כללי 81 "שירותי תחזוקה לבניינים ועבודות גינון" (המבקש אף צרף את סיווג ענף כללי כנספח ד' לבקשתו). כשנקבע מפורשות (8110) כי "שירותי תמיכה משולבים למתקנים" כדוגמת אלה שנותנת המשיבה הינם חלק מענף זה. לזאת נוסיף, כי במסגרת ענף כללי 80 "שירותי שמירה, אבטחה וחקירה" נקבע מפורשות (8010) כי "מתן שירותי אבטחה משולבים עם שירותים נוספים כגון ניקיון" איננו חלק מענף השמירה (תוך הפניה מפורשות ל- 8110). נוכח כל האמור, לדעתנו ברור כי על פי אמצעי עזר מקובל זה, המשיבה איננה עוסקת בענף השמירה;
שלישית על פי ההסכמים באמצעותם מתקשרת המשיבה עם נציגויות בתים (שני הסכמים לדוגמא צורפו כנספח י"א לתגובה, אחד מהם בבניין בהם מסופקים שירותי שמירה בלובי, ואחד שבהם לא ניתנים כאלה), השירותים שאותם מספקת המשיבה הינם שירותי "ניהול ואחזקת הרכוש המשותף". שירותים אלה כוללים מלבד שירותי "פקיד לובי" גם שירותי ניקיון, גינון, גבייה, תפעול, אחזקה מונעת ותחזוקה של הבניין ומערכותיו. מההסכמים האמורים, שתוכנם לא נסתר, עולה כי תחום עיסוקה המרכזי של המשיבה איננו תחום שמירה, וזאת אף אם נניח – לטובת המבקש – כי "פקיד לובי" הינו שומר (מה שמוכחש על ידי המשיבה);
רביעית המבקש, בבקשת האישור שהגיש, ציין (סעיף 13) כי המשיבה עוסקת בניהול ואחזקה של עשרות בניינים שבהם היא מספקת שירותי אחזקה ונקיון "ללא שמירה", כשרק במגדלים היא מספקת "שומר לובי". מעיון בסעיף 14 לבקשתו עולה שאף לשיטתו, מעסיקה המשיבה בתפקיד שומר/שוער לובי רק כשבעים עובדים, מתוך 150 עובדים בסך הכל להערכתו, כששאר העובדים מועסקים לשיטתו בתחום הניקיון והאחזקה. הינה כי כן, אף לשיטת המבקש בבקשתו, רוב עובדי המשיבה (80 מתוך 150 לפי החשבון שלו) אינם עוסקים בתחום השמירה. לכל זאת נוסיף, כי לפי עדות גב' לודביניצקי מטעם המשיבה, שלא נסתרה, חלקם של "פקידי הלובי" מתוך כלל עובדי המשיבה הינו כשליש בלבד (בין 30 ל- 40 מתוך מאה עובדים, עמ' 26 ש' 8 לפרוטוקול);
חמישית נבהיר, כי לא נעלם מאיתנו כי בסעיף 41 לסיכומיו טען המבקש כי "בכל מגדל יש כ- 6-7 שומרים, מדובר ב- 3 משמרות כלומר לפחות 3 שומרים שעובדים 3 משמרות בשישה ימים ועוד 2-3 שומרים לכיסוי היום השביעי", ומכיוון שהמשיבה מספקת את שירותיה ל"לפחות 10 מגדלים" הרי שהמסקנה המתבקשת לשיטתו הינה שהיא מעסיקה לפחות 60 עד 70 שומרי לובי מתוך מאה עובדים. נבהיר, כי כל האמור (וכן סעיפים נוספים בפרק זה בסיכומיו, העוסק במצבת עובדי המשיבה) מבוסס על הנחות עובדתיות שהיה על המבקש לנסות להוכיח במהלך ההתדיינות, לרבות באמצעות שימוש בכלי גילוי המסמכים עוד קודם לדיון ההוכחות, אך הוא לא עשה זאת;
ושישית המשיבה הבהירה בסעיף 9 לתצהיר המנכ"ל חדד כי אינה חברה בעלת רישיון שמירה, ואין היא רשאית לתת שירותי שמירה. בעדותו הבהיר מר חדד (עמ' 17 ש' 9) כי:
"כחברת ניהול אין לנו אישור להעסיק שומרים, בארץ על פי חוק צריך אישור, עם נשק או בלי, לנו אין את זה, אנו לא מוגדרים ולא מוכרים את זה לאף אחד מהלקוחות שלנו".

די בכל האמור כדי להוביל אותנו למסקנה שהמבקש לא הביא די ראיות להוכיח, במידה הנדרשת לצורך אישור תובענה ייצוגית, הן עילה אישית והן עילה קבוצתית, בכל הנוגע לעילת צו ההרחבה בענף השמירה. על כן, הבקשה לאישור נדחית ביחס לרכיב זה.

עילה שניה – תחולת צו ההרחבה בענף הניקיון
בבקשת האישור הוסיף המבקש וטען כטענה חלופית כי יש לאשר את הבקשה ביחס לתת-קבוצה "עובדי ניקיון ואחזקה", ולקבוע כי חברי תת-קבוצה זו זכאים לזכויות מכוח צו ההרחבה בענף הניקיון. עם זאת, מעיון בסיכומיו עולה שהמבקש זנח לחלוטין עילה זו, כפי הנראה בהיעדר מחלוקת שהוא עצמו לא עסק בניקיון, ועל כן צו ההרחבה בוודאי שאינו חל עליו, משלא נעשה על ידו כל מאמץ במהלך ההתדיינות להוכיח את ההיבטים העובדתיים הנדרשים לצורך הוכחת תחולת הצו על מי מעובדי המשיבה. משכך, הבקשה נדחית ביחס לרכיב זה, ולאור העובדה כי לשיטתו "הובהר מהחקירות כי אין עובדי ניקיון במשיבה" (סעיף 15 לסיכומי התשובה).

עילה שלישית – צו ההרחבה הכללי לפנסיה
בבקשת האישור הוסיף המבקש וטען כי "לחלופי חלופין" יש לאשר את תביעתו כייצוגית בעילה של אי תשלום להסדר פנסיוני לכלל עובדי המשיבה, וזאת מכוח צו ההרחבה הכללי לפנסיה חובה. זאת, לאור טענתו כי כמעט לאורך כל תקופת עבודתו (עד לחודש האחרון) המשיבה לא הפרישה עבורו להסדר פנסיוני, ולנוכח טענתו (סעיף 7 לתצהירו) כי "למיטב ידיעתי ולאחר שיחה עם עובדים נוספים, הסתבר לי שהמשיבה מנכה את חלק העובד בהפרשות, אך אינה מעבירה את הכספים לקופות הגמל וההשתלמות כנדרש".
בתגובתה לבקשת האישור הכחישה המשיבה כי אינה מעבירה כספים להסדרים הפנסיוניים של עובדיה כנדרש על פי דין, וביחס למבקש עצמו, טענה שמדובר בתקלה נקודתית, שנגרמה כפי הנראה נוכח מתכונת העסקתו של המבקש, שהועסק במשרת סטודנט ובהיקף חלקי ולא קבוע, ובשל חילופי כוח אדם אצל סוכן הביטוח המטפל עבורה בהסדרים הפנסיוניים.
אשר לדעתנו – אין חולק כי המשיבה אכן לא ביטחה את המבקש בביטוח פנסיוני מתחילת עבודתו. המשיבה כאמור הסבירה מחדל זה בתשובתה לבקשה לאישור, תוך שהיא מציינת כי למבקש שולם פיצוי בגין אי עריכת ביטוח פנסיוני עד למועד פתיחת הפוליסה, תשלום שהתעכב לטענתה במשך זמן מסוים נוכח אי שיתוף פעולה של המבקש. המשיבה טענה שלאור כך שהיא פיצתה את התובע באופן מלא, הרי שאין עוד לתובע עילת תביעה אישית, ודין הבקשה לאישור להידחות אך מטעם זה. איננו מקבלים טענתה זו. בשים לב לכך שהתשלום בוצע לאחר הגשת הבקשה לאישור – ואפילו נניח לטובת המשיבה כי היתה נכונה לבצע את התשלום עוד קודם להגשת הבקשה לאישור, ורק בשל אי שיתוף פעולה מצד המבקש לא הצליחה – הרי שברור שככל שהיה עולה בידי המבקש להוכיח עילה קבוצתית, דהיינו שקיים יסוד סביר להניח שהמשיבה לא הפרישה הפרשות פנסיוניות לכלל עובדיה, הרי שדי היה בכך כדי לאשר ניהול תובענה ייצוגית, וזאת בין אם התביעה היתה מנוהלת על ידו, ובין אם היינו מורים על החלפת המבקש בעובד אחר שלא קיבל פיצוי שכזה.
עם זאת, לאחר בחינת מסכת הראיות והעדויות, הגענו לכלל מסקנה שהמבקש לא הוכיח עילה קבוצתית, ומכאן שדין בקשתו להידחות, ונפרט:
ראשית המשיבה טענה עובדתית, ותמכה טענותיה אלה גם במסמכים (ראו נספח י"ב לתגובה), וזאת אל מול טענות המבקש כי באופן גורף אין היא נוהגת להפריש הפרשות פנסיוניות לעובדיה;
שנית בניסיון להוכיח את טענתו כי המקרה שלו לא היה מקרה נקודתי, הגיש התובע קודם לדיון ההוכחות מסמכים הנוגעים להסדר הפנסיוני של עובד נוסף של המשיבה בשם מר נאום סלינר, ואף זימנו להעיד, ובעקבות זאת הגישה המשיבה ביום 3.2.20 תצהיר שניתן ע"י הגב' לודבינצקי, המתייחס להסדר הפנסיוני של מר סלינר. בפתח דיון ההוכחות, ולאחר שהסתבר שמר סלינר סירב להעיד, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה המסמכים הנוגעים אליו יוותרו במסכת הראיות (עמ' 3 ש' 7 לפרוטוקול). את סיכומיו פתח המבקש בכך שהמסמכים הנוגעים למר סלינר מוכיחים כי המקרה שלו לא היה מקרה בודד. ברם, מתצהירה של גב' לודבינצקי, שלא נסתר, עולה כי גם המקרה של סלינר הינו ייחודי, היות שהלה התקבל לעבודה כשגילו סמוך מאד לגיל פרישה, ובזמנו לא נערך לו ביטוח בשל הנחה מוטעית של המשיבה כי עובדים שהגיעו לגיל פרישה אינם זכאים להסדר פנסיוני. לאחר שהתקבלה בשנת 2018 חוות דעת של היועצת המשפטית של המשיבה, כי גם עובדים שהגיעו לגיל פרישה זכאים לעריכת ביטוח פנסיוני, החלה המשיבה לבטח את סלינר. לנוכח כל האמור, וגם לאור העובדה שסלינר עצמו הגיש גם הוא תביעה התלויה ועומדת בפני בית-דין זה, שבגידרה יתבררו מן הסתם פלוגתאות הנוגעות לעניין ההסדר הפנסיוני של סלינר, סבורים אנו שאין לראות במקרה של סלינר הוכחה, ואפילו לא ראשית הוכחה, לקיומה של "עילה קבוצתית", דהיינו הוכחה לכך שהמשיבה אינה מפרישה להסדרים פנסיוניים לכלל עובדיה;
שלישית התובע היפנה בסיכומיו לבקשה נוספת לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה לבית-דין זה בחודש ינואר האחרון על ידי ארבעה מעובדי המשיבה (שהראשון שבהם הוא אותו סלינר שבו דנו בפיסקה הקודמת) ושבה נטענת טענה זהה של אי ביצוע הפרשות לפנסיה (ת"צ 74512-01-20 סלינר נ' סמארט סטפ). לטענתו בסעיף 6 לסיכומיו "עצם הגשת תביעה ייצוגית נוספת באותו עניין בדיוק ע"י מספר עובדים נוספים, מלמדת שטענת התובע איננה גחמה של התובע בלבד והיא טענה תקפה של העובדים כולם". אין בידינו לקבל טענה זו. ככל שביקש התובע להסתמך על טענות של עובדים אחרים, היה עליו לזמנם להעיד בתיק זה ו/או להגיש מסמכים הנוגעים להסדרים הפנסיוניים שלהם, ואין די בכך שהיפנה לכך שהם פתחו הליך נפרד בבית-דין זה, שטרם ניתנה בו הכרעה לכאן או לכאן;
ורביעית במהלך חקירתו הנגדית (עמ' 7 ש' 9), נקב המבקש בשמותיהם של ארבעה עובדי המבקשת (נ.ל., ה.ג., א.כ, א.ש – השימוש בראשי תיבות נעשה כדי לשמור על פרטיות העובדים) וטען שדיבר איתם וידוע לו שמעולם לא הופרשו עבורם הפרשות פנסיוניות, וליתר דיוק שהכספים אינם מופקדים למרות שעל פי התלוש הם מנוכים (עמ' 7 ש' 17). המבקש הדגיש כי לשיטתו המדובר בגניבה ממש (עמ' 7 ש' 19). נבהיר את המובן מאליו לדעתנו, והוא שככל שזה מצב הדברים, הרי שמדובר אכן בהתנהלות חמורה, אך דווקא משום כך, הנטל על המבקש להוכיח את אותה "גניבה" הוא גבוה יותר. לכל הפחות נדרש המבקש לזמן לעדות את אותם העובדים. משלא עשה כן, ברור שאין בעדותו המאוחרת בעניין זה, שלא נתמכה לא בעדויות ולא במסמך, כדי להוות ולו ראשית ראיה לעניין ההפרה הרוחבית הנטענת מצד המשיבה.

לסיכום
די בכל שקבענו עד כה על מנת להוביל למסקנה שלא עלה בידי המבקש להוכיח, במידה הנדרשת, עילות תביעה אישיות וקבוצתיות ברכיבי הבקשה השונים. די בכך על מנת להוביל למסקנה שדין הבקשה לאישור להידחות, וזאת אף מבלי שנידרש להכריע בטענות נוספות שהעלתה המשיבה בסיכומיה.
הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית אם כן, על כל רכיביה.
המבקש יודיע עד ליום 15.3.21 האם הוא מבקש להמשיך בבירור תביעתו האישית. ככל שלא יודיע דבר, תימחק תביעתו האישית, והתיק ייסגר, וזאת בלא שתינתן כל התראה נוספת.
המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
ניתנה היום, י' אדר תשפ"א, (22 פברואר 2021), בהעדר הצדדים.

גב' הלן הרמור,
נציגת ציבור עובדים

דורי ספיבק, שופט
סגן הנשיאה

גב' שרה אבן ,
נציגת ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: יצחק דבס
נתבע: סמארט סטפ בע"מ
שופט :
עורכי דין: