ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שירה אסולין נגד אורבן תרפ"ב בע"מ :

לפני כבוד השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא

המבקשת:

שירה אסולין
ע"י ב"כ עו"ד שלמה צרפתי

נגד

המשיבה:

אורבן תרפ"ב בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אלון קופל

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב יפו (כבוד השופטת טל לוי – מיכאלי) מיום 3.1.21 בת"א 26714-11-20 ולפיה נדחתה בקשת המבקשת – התובעת למתן צו עשה זמני במעמד שני הצדדים.

2. עסקינן בתביעה כספית על סך 136,125 ₪ שהוגשה ע"י המבקשת – התובעת ביום 10.11.20.
בכתב התביעה נטען כי ביום 13.2.17 נכרת הסכם מכר עם המשיבה – הנתבעת, לפיו רכשה מהמשיבה דירה מספר 15 בפרויקט תרפ"ו 10 לבניית בניין בן 10 קומות ברמת גן.
המבקשת ציינה כי היא אם חד הורית ומפרנסת יחידה, מתגוררת שנים רבות בשכירות וחסכה "פרוטה לפרוטה" כדי לרכוש דירה.
נטען כי במועד המסירה החוזי שנקבע בהסכם – 13.2.20, המשיבה לא סיימה לבנות את הקומה השנייה מתוך עשר קומות בבניין ולא מסרה למבקשת את הדירה, בעוד המבקשת שילמה למשיבה את מלוא התמורה עבור הדירה וקיימה את התחייבויותיה לפי ההסכם.
נטען כי לפי סעיף 9.8 להסכם המכר הצדדים אימצו את מנגנון הפיצוי הקבוע בסעיף 5א לחוק המכר (דירות), התשל"ג – 1973.

הסעדים המבוקשים:
סך של 86,125 ₪ כפיצוי בשל איחור במסירת הדירה לתקופה של תשעה חודשים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
סך של 50,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לה לרבות בשל הצורך לרדוף אחר המשיבה בניסיון לקבל את הפיצוי ולשלם שכר דירה ותשלומי משכנתא במקביל.
צו עשה המורה למשיבה לשלם למבקשת בכל חודש סך של 8,125 ₪ החל מיום 13.11.20 ועד להתקיימות שני תנאים במצטבר: מסירת הדירה בפועל למבקשת וחתימת הצדדים על פרוטוקול מסירת דירה בהתאם להוראות בהסכם המכר.

3. הבקשה בבימ"ש קמא:
א) ביום 31.12.20 הגישה המבקשת בקשה לסעד זמני במעמד שני הצדדים במסגרתה ביקשה צו עשה זמני המורה למשיבה לשלם לה מדי חודש סך של 8,125 ₪ עד מתן פס"ד בתביעה או מסירת הדירה בפועל לידה וחתימה על פרוטוק ול מסירת דירה, לפי המוקדם.
צוין כי התשלומים החודשיים נדרשים על מנת לשמור על רמת חיים סבירה ולמנוע ממנה להיקלע לחובות כספיים והידרדרות כלכלית כתוצאה מההפרות של המשיבה.

ב) המבקשת טענה כי אחריות המשיבה לתשלום פיצוי בגין האיחור במסירת הדירה אינה שנויה במחלוקת והמ שיבה הודתה באחריותה לשלם פיצוי למבקשת . נטען כי בשיחה עם נציגת המשיבה מיום 22.4.20 נאמר לה כי המשיבה לא משלמת פיצויים בגין איחורים במסירה מפני שהיא ממתינה לפרסום החלטה רשמית מהגורמים המוסמכים, שתכריע בשאלה , האם מגפת הקורונה היא כוח עליון . במידה ויקבע כי המגפה לא מהווה כוח עליון , ישולם לה פיצוי רטרואקטיבית. המבקשת צירפה את תמליל השיחה.
נטען כי ביום 25.6.20 פרסמה יחידת חוק המכר במשרד הבינוי והשיכון הודעה רשמית לפיה נקבעה מכסת ימי האיחור במסירה בשל משבר הקורונה על 40 ימים, בנוסף לתקופת הגרייס הקבועה בהסכמים בין מוכרים לרוכשים.

נטען כי למרות שלא הוחלט שמגפת הקורונה היא כוח עליון וחלפה תקופת הגרייס בהסכם ומכסת ימי האיחור שנקבעה ע"י הרשויות, סירבה המשיבה לשלם למבקשת את הפיצוי רטרואקטיבית כפי שהבטיחה.

ג) המבקשת טענה כי קיימת עילת תביעה טובה נגד המשיבה וראיות משכנעות להוכחתה.

ד) לטענת המבקשת, אין כל חפיפה בין הסעד הזמני המבוקש ובין הסעד הסופי שנתבע הואיל וקיימת סבירות גבוהה לכך שהמבקשת תזכה במשפט בסכום כסף גבוה משמעותית מהמבוקש במסגרת הבקשה.

ה) עוד נטען כי הבקשה מוגשת בניקיון כפיים ובתום לב. נטען כי רק לאחר הגשת התביעה הואילה המשיבה להזמין את המבקשת בניסיון להגיע לפשרה. המו"מ לפשרה נכשל. הסעד נועד למנוע הידרדרות כלכלית מוחלטת של המבקשת.

ו) נטען כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשת. המבקשת משתכרת כ- 15,000 ₪ בחודש ואינה יכולה לעמוד גם בתשלומי משכנתא וגם בתשלומי שכ"ד בסך של 9,273 ₪. בנוסף לסכומים משמעותיים נוספים שעליה להוציא לה ולבנה כמפרנסת יחידה. עד להגשת הבקשה השתמשה בכל חסכונותיה כדי לשלם למשיבה עבור הדירה וכיום אין לה יכולת לעמוד בתשלומים ובהוצאות. לעו מת זאת, המשיבה חברה איתנה ומבוססת וחיובה בתשלום החודשי לא יטיל עליה הכבדה בלתי סבירה.

4. החלטת בימ"ש קמא:
א) הבקשה נדחתה ללא צורך בתשובה.

ב) נקבע כי הסעד הזמני חופף באופן חלקי לסעד העיקרי ומדובר אף בסעד זמני לתשלום כספי – שני נדבכים אלה מטים את דין הבקשה לדחייה.

נקבע כי לא מתקיימים חריגים בעניינו.
אין מדובר במקרה מובהק בו המבקשת זכאית לכספה (למשל על יסוד החלטת ביניים שיפוטית).

צוין כי טענות המבקשת קיימות, טובות ושמורות לה, אך מהצד השני קיימות טענות למשיבה. השאלה אם קיים איחור חוזי, א ם לא ו, טעונה בירור.

נקבע:
"משקיימת שאלה עובדתית הטעונה בירור, ובהתקיים חפיפה מסויימת בין סעד זמני לסופי, ובהינתן סעד זמני מבוקש- יש לברר ההליך וטענות הצדדים ורק אז, ובמקרה המתאים, ינתן הסעד הכספי. לא ניתן לרתום את העגלה לפני הסוסים במקרה זה ולנהל ההליך כולו בגדרי הסעד הזמני – כפי שנדמה שהמבקשת מצפה שייעשה".

ג) בנוסף לאמור נקבע כי המבקשת נקטה בשיהוי, שעשוי לכשעצמו להוות טעם לדחיית בקשה לסעד זמני.

נקבע כי:
"האיחור במסירת הדירה ראשיתו לכאורה בחודש פברואר 2020, והתכתובות בין הצדדים התקיימו עד לחודש אוגוסט 2020 (ראו נספח ז' לבקשה). בהינתן האמור הפניה בחודש נובמבר 2020 לבית המשפט, ועתה בבקשה לסעד זמני, עולה כדי שיהוי משמעותי המאיין היעתרות לבקשה".

ד) עניין מאזן הנוחות וטענות המבקש בדבר מצוקתה הכלכלית הינן טענות נכבדות אך לא די בהן להכריע את גורלה של הבקשה רווית קשיים או כדי למנוע ממי מהצדדים יומו בבימ"ש.

ה) נקבע כי טענות הצדדים יתבררו בגדרי ההליך העיקרי.

5. תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור:
א) המבקשת לא השתהתה בהגשת הבקשה.
בימ"ש קמא בחן רק את מימד הזמן שחלף ממועד המסירה החוזי ועד הגשת התובענה והבקשה לסעד זמני.
בימ"ש קמא לא בחן לגופו של עניין את התכתובות וההידברות בין הצדדים בתקופה המדוברת.
כמו כן, בימ"ש קמא לא בחן את יסוד השיהוי מהמועד בו קם למבקשת הצורך בהגשת הבקשה למתן סעד זמני.

המבקשת הגישה את הבקשה לסעד זמני עם קרות הנסיבות שהקימו את הצורך בסעד הזמני שהתבקש. כפי שפורט בבקשת המבקשת ובתצהיר שצורך לה, הצורך בהגשת הבקשה לסעד זמני קם כאשר התכלו חסכונותיה באמצעותם שילמה מדי חודש מאז נטילת המשכנתא (מרץ 2020) ועד למועד הגשת הבקשה לסעד זמני – דמי שכירות, הוצאות מחיה ותשלומי משכנתא.

ב) המבקשת לא ציפתה מבימ"ש לברר את ההליך כולו בגדרי הסעד הזמני כי אם בירור של הטענות ברמה מספקת (לכאורית) רק לצורך הכרעה בבקשה. המבקשת הראתה כי יש לה עילת תביעה טובה כנגד המשיבה הנשענת על ראיות מהימנות וראוי שבקשתה תתברר בהתאם לדין.

ג) אין בחפיפה חלקית בין הסעד הזמני לסעד הסופי כדי למנוע מבימ"ש ליתן את הסעד המבוקש.
למבקשת עומדת עילת תביעה איתנה ומבוססת וסיכויי התביעה של המבקשת להתקבל גבוהים ביותר. לכן ישנה סבירות גבוהה שהמבקשת תזכה בסכום התביעה שהוא גבוה משמעותית מהסכום המבוקש בבקשת המבקשת. בעניינו אין חפיפה בין הסעד הזמני המבוקש ובין הסעד הסופי שנתבע.

ד) אין מחלוקת שהמשיבה אחראית לתשלום פיצויים למבקשת.
בימ"ש קמא לא נימק בהחלטתו האם קיימת סבירות גבוהה לכך שבימ"ש יכיר בסופו של יום באחריות המשיבה לתשלום הפיצוי.
המבקשת הציגה בפני בימ"ש קמא תמליל שיחה עם נציגה מוסמכת של המשיבה ממנו עולה בבירור שהמשיבה הודתה באחריות לשלם פיצוי למבקשת במידה שלא ייקבע שמשבר הקורונה הוא כוח עליון.
לטענת המבקשת, הודאה באחריות מצדיקה את מתן הסעד. בימ"ש קמא התעלם לחלוטין מהראיה הברורה שהוצגה בפניו (התמליל) לפיה המשיבה מודה כי תשלם את הפיצוי כפוף להחלטה רשמית (אשר התקבלה).

בימ"ש קמא שגה כשדחה את הבקשה מבלי לקבל את תשובת המשיבה (בנסיבות בהן עדיין לא הוגש כתב טענות בהליך מטעם המשיבה) ומבלי לקיים דיון בבקשה – מנע מהמבקשת הזדמנות להוכיח את טענתה שאין מחלוקת שהמשיבה אחראית לתשלום הפיצוי, למרות שהמבקשת הציגה בבקשתה ראיה ברורה בתמיכה לטענתה.

ה) מדובר במקרה מובהק המצדיק התערבות בימ"ש ומתן הסעד הזמני למבקשת, בשים לב למצוקה הכלכלית אליה נקלעה והעובדה שההליך העיקרי צפוי להמשך זמן רב ולא ידוע למבקשת מתי תימסר לה הדירה.

6. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחו ת אף ללא צורך בתגובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן:

7. ככלל "בקשה למתן סעד זמני תידון במעמד הצדדים..." ( תקנה 366 (א) לתקסד"א).
זו דרך המלך אותה התווה מחוקק המשנה ומטרתה להבטיח כי טענות הצדדים בבקשה לסעד זמני יידונו כדבעי, זאת בשל החשיבות המעשית לבקשות לסעדים זמניים שחייבה התייחסות מיוחדת מצד מחוקק המשנה.

לצד זאת, נקבע:
".. על אף חשיבותו של הסעד הזמני וחרף היתרון הגלום בדיון בבקשה במעמד הצדדים, אין בכך כדי לשלול את סמכותו הטבועה של בית המשפט לדחות על הסף בקשות אשר גם ברמה הלכאורית אינן מצדיקות את מתן הסעד הזמני המבוקש...
מכל מקום, אין צורך לומר כי על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו הנ"ל אך ורק במצבים חריגים, כאשר הבקשה על פניה אינה מגלה עילה. זאת, כפועל יוצא של זכות היסוד של הגישה לערכאות, אשר קנתה לעצמה מעמד חוקתי על אף שאיננה חרותה עלי ספר בחוקי היסוד...". (רע"א 6830/15 פלוני נ' פלונית, סעיף 19 להחלטת כבוד הש' נ' סולברג (12.1.16) (להלן: "עניין פלוני")).

(הדגש אינו במקור – א.כ.).

ראה בעניין זה גם: רעא 499/20 ‏ ‏ מרקעי תקשורת בע"מ נ' בר, סעיף 16 להחלטת כבוד הש' י' וילנר (25.5.20) (להלן: "עניין מרקעי תקשורת").

בענייננו, לא התבקשה תגובה והחלטת בימ"ש קמא ניתנה על סמך הבקשה, מבלי שהתקיים דיון במעמד הצדדים.
הבקשה נדחתה על הסף.
בימ"ש קמא ציין מספר שיקולים כבדי משקל אשר בהחלט עשויים להטות את הכף בסופו של דבר נגד קבלת הבקשה – היותו של הסעד הזמני שהתבקש חופף באופן חלקי לסעד העיקרי ומדובר אף בסעד זמני לתשלום כספי וכן שיהוי בו נקטה המבקשת.

משלא ניתנה החלטת בימ"ש קמא לאחר דיון במעמד הצדדים, אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור, ונחלש כוחה של ההלכה לפיה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הנוגעות למתן סעדים זמניים (רע"א 8286/12 עזבון המנוח מג'אדלה מוחמד יחיא יוסף נ' עזבון המנוחה מג'אדלה עאישה (15.1.13) ; סעיף 22 בעניין פלוני).
עם זאת, לאחר שבחנתי את נימוקיו של בימ"ש קמא לגופו של עניין, איני סבורה כי בנסיבות העניין קמה עילה להתערב בשיקול דעתו.

8. כאשר בימ"ש מתבקש ליתן סעד זמני אשר משנה מצב קיים וכן סעד זהה לסעד סופי שנדרש בתובענה, עליו לנקוט משנה זהירות. לעניין זה יפים דברי כבוד השופט עמית ברע"א 1539/20 פלונית נ' פלוני (10.3.2020) בסעיף 5:
"..שעה שמבוקש סעד זמני אשר משנה את המצב הקיים וזהה לסעד הסופי שנדרש בתובענה, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות, שכן צו עשה זמני המשנה את המצב הקיים ראוי שיינתן במצבים חריגים בלבד, "רק כאשר נוכח בית המשפט כי התערבותו חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם" (רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 - שידורי הערוץ החדש בע"מ, בפסקה 32 (20.1.2013)). ככלל, ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהחלטות שעניינן סעדים זמניים (עניין הרצנו, בפסקה 15; רע"א 9594/17 בטאח נ' חלף, בפסקה 4 (‏14.3.2018)), ..".

אין בידי לקבל את טענת המבקשת לפיה הואיל וקיימת סבירות גבוהה שהיא תזכה בסכום תביעה גבוה משמעותית מהסכום המבוקש בבקשה, הרי שאין חפיפה בין הסעד הזמני המבוקש ובין הסעד הסופי.

מדובר בסעד זמני לתשלומים חודשיים על סך 8,125 ש"ח. גם הסעד הסופי המבוקש מורכב מחישוב תשלומים חודשיים של דמי שכירות והוא כספי, כך שבהחלט מדובר בסעדים חופפים.
המבקשת בעצמה ציינה בבקשה לסעד זמני כי הסכומים שישולמו במסגרת הצו ינוכו מסכום הפיצוי הסופי שייפסק לטובת המבקשת.

9. בימ"ש קמא קבע כי בעניינו לא מתקיימים חריגים המצדיקים מתן סעד זמני חרף העובדה שיש חפיפה בין הסעד הזמני לסעד הסופי.

אמנם בימ"ש קמא לא התייחס ישירות לתמליל שצור ף לבקשה, אולם ניכר מההחלטה שהתמליל עמד נגד עיניו.
בימ"ש קמא קבע מפורשות כי שאלת האיחור החוזי טעונה בירור עובדתי, לא בהכרח בקשר לתקופת הקורונה והשלכותיה.

בימ"ש קמא הפנה לנספח ו' לבקשה – מכתב המופנה למבקשת מטעם המשיבה מיום 4.8.20- בו נטען כי לאחר חתימת הסכם המכר בעלי הזכויות במקרקעין טרם השלימו את חתימתם על הסכם הליווי הבנקאי ועובדה זו מנעה מהמשיבה לרשום את המשכנתא לטובת הבנק המלווה ולהתחיל בביצוע העבודות ומהווה נסיבה לדחיית מועד המסירה החוזי.
כמו כן נ כתב בו כי בניגוד לעמדת המבקשת , משבר הקורונה הוא כוח עליון והביא לכך שמשרד הבינוי והשיכון הודיע בדבר המלצתו לדחיית מועדי מסירת דירות בפרויקטיים.

עיינתי גם בחלק הרלוונטי בתמליל וכן בהודעת דוברות משרד השיכון מיום 25.6.20.
לאור המצוין במכתב מטעם המשיבה, שנכתב לאחר התמליל, ברור כי סוגיית אחריות לתשלום פיצויים למבקשת היא עניין שנוי במחלוקת. עניין שמצוי בליבת המחלוקת בין הצדדים.

בנסיבות אלה, גם אני סבורה כי בענייננו לא מתקיימים חריגים המצדיקים סטייה מן הכלל.

10. אחד השיקולים המרכזיים בבחינת בקשה למתן סעד זמני מתמקד במועד הגשתה. ככל שהמבקש השתהה בהגשת הבקשה, הנטייה תהיה לדחות את הבקשה, שכן יש בשיהוי כדי לאיין את הטענה בדבר דחיפות מתן הצו המבוקש בשלב ביניים טרם הכרעה (סעיף 19 ל החלטת כבוד הש' וילנר בעניין מרקעי תקשורת).

בענייננו, בימ"ש קמא קבע כי בנוסף לחפיפה בסעדים והיותו של הסעד הזמני לתשלום כספי, הבקשה הוגשה בשיהוי.
אף אם אצא מנקודת מוצא לטובת המבקשת לפיה הבקשה לא הוגשה בשיהוי, די בעובדה שמדובר בסעד זמני שחופף לסעד שהתבקש בתביעה העיקרית על מנת להוביל לדחיית הבקשה על הסף (סעיף 22 עניין פלוני).

11. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

ב) משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ג) הערבון יוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה.

ד) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י' אדר תשפ"א, 22 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שירה אסולין
נתבע: אורבן תרפ"ב בע"מ
שופט :
עורכי דין: