ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ברק תחנות בע"מ נגד ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד ה רשמת הבכירה אביגיל פריי

תובעת

ברק תחנות בע"מ

נגד

נתבעת
ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים נטענת שאירעה ביום 10.1.19 התובעת הינה חוכרת הרכב והנתבעת הינה חברת ביטוח שביטחה את הרכב במועד הרלוונטי לתאונה.

לטענת התובעת בכתב התביעה, ביום האירוע נהג ברכב אבו רמילה מוחמד, כאשר לידו יושב אחיו, בכביש עטרות במזרח ירושלים. השניים חזרו מביקור בבית הוריהם, בזמן הנסיעה החליק הרכב ופגע במעקה ובקוביית בטון. היות ולא ניתן היה להזיז את הרכב ממקומו הוזז הרכב ע"י גרר, למרחק של 100 מטר ויותר למקום חניה ציבורית ומשם לאחר דיווח נגרר הרכב ע"י הנתבעת לחניון הנתבעת. התובעת העבירה דיווח על התאונה לנתבעת והנתבעת שלחה חוקר מטעמה. כל מסמך אשר ביקש החוקר הוא קיבל תוך שיתוף פעולה מלא, למרות זאת הנתבעת החליטה לדחות את התביעה בטענה למרמה.

לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, מקרה הביטוח הנטען לא הוכח כנדרש; ברור החבות מצד הנתבעת העלה שנמסרו לה פרטים לא מלאים ולא כנים לגבי האירוע הנטען ונתגלו מס' ממצאים וסתירות מהותיות אשר יש בהן כדי להטיל ספק ביחס להתרחשות המקרה, אופן התרחשותו, נסיבות התרחשותו וזהות הנהג ברכב. כל האמור לעיל מביא לשלילת הכיסוי הביטוחי לתובעת. כך גם נטען כי לא הוכח קשר סיבתי בין האירוע הנטען והמוכחש ובין נזקיו הנטענים והמוכחשים של התובע או מי מטעמו.
מטעם התובעת העידו העובדים מטעמה ששהו ברכב במועד התאונה מר אבו רמילה מוחמד ומר אבו רמילה מקי, מנהל התובעת מר אריה בנבנישטי וכן מר מוחמד סלאימה שהיה במועד הרלוונטי עובד בחברה והם נחקרו על תצהיריהם .

מטעם הנתבעת העיד החוקר מטעמה מר בן חמו וזאת לאחר שדו"ח החקירה גולה לאחר עדויות התובעת.
מר מקי אבו רמילה העיד כי היה ברכב בעת התאונה עם אחיו, מר מוחמד אבו רמילה וכי הוא העובדה הותיק מבין שניהם אצל התובעת. כן העיד כי לא היה מורשה לנהוג ברכב במועד האירוע שכן לא היה ביטוח לנהיגתו על הרכב וכי מי שנהג ברכב היה לפיכך מוחמד אבו רמילה . לטענתו התאונה אירעה ביום שבת גשום, כאשר התאונה התרחשה כ-200 מ' לאחר הכיכר, עת החליק לפתע רכב התובעת, פגע במעקה שהיה בצד הדרך מימין, הסתובב ופגע בבטונדות עם חלקו האחורי של הרכב. למיטב זכרונו כריות האויר נפתחו מצידו של הנהג. מר מקי אבו רמילה העיד כי לא התקשרו לאמבולנס אלא נעזרו בעוברי דרך לגרור את הרכב לחניון שהיה במרחק 100 מ' מהמקום ולאחר מכן יצר קשר עם בעלת הרכב שהוחכר בליסינג לתובעת על מנת שיגררו את הרכב מהמקום. אחיו של מר מקי אבו רמילה- מוחמד אבו רמילה- נסע למרפאה מיד לאחר האירוע לטענתו. כן ציין כי משהמדובר היה ברכב של העבודה כל מי שהיה בעל רישיון מתאים נהג ברכב. לדבריו לא צילמו תמונות במקום האירוע עקב הטראומה. כן טען כי שוחח טלפונית עם כפיר מחברת הליסינג ועדכן אותו ביחס לתאונה וגם עם מר בנבנישתי אשר עודכן ביחס לאירוע אולם במועד מאוחר יותר.

מר מוחמד אבו רמילה העיד כי הוא נהג ברכב התובעת וכי התאונה אירעה בכיכר כאשר במהלך ביצוע הסיבוב החליק הרכב, נכנס במעקה מאחורה ולאחר מכן הסתובב ונכנס בבטון מקדימה. הכביש ה יה רטוב בעת התאונה בשל הגשם שירד באותו יום. כן העיד כי אחיו, מר מקי אבו רמילה הוא שדיווח למעביד שכן הוא העובדה הוותיק מבניהם. לדבריו, לא התקשרו לאיש ולא לשירותי ההצלה וכי במקרה עבר במקום גרר אשר הזיז את הרכב מהכיכר כ-100 מ'. לדבריו לא נפתחו כריות האוויר ברכב וכשעומת גם הטענה כי אחיו אישר כי נפתחו כריות האוויר- ציין כי אינו זוכר. כן ציין כי לא צילם תמונות במקום האירוע וכי אינו מודע למי התקשר אחיו.

מר אריה בנבנישתי העיד כי מר מיקי אבו רמילה הוא העובד הותיק היחיד ואינו עובד ותיק כי אם מנהל עבודה בעסק של רחיצת מכוניות המנוהל ע"י התובעת. לדבריו מר מיקי אבו רמילה שלח אליו הודעה במהלך השבת שכן אינו עונה לטלפונים בשבת ולמיטב זכרונו הוא שוחח עימו באותו ערב. הרכב נשוא התובענה משמש את העובדים לצורך הגעתם למקום העבודה ולאחר מכן לצרכיהם כך שבסוף השבוע הוא מצוי בחזקתם. האחראי על הרכב הוא מנהל העבודה מיקי אבו רמילה אשר לדברי מר בנבנישתי במועד האירוע לא החזיק ברישיון נהיגה שאיפשר לו לנהוג ברכב. מר בנבנישתי לא זיהה את חתימתו ע"ג טופס ההודעה לחברת הביטוח אולם אישר כי הוא הגורם המטפל מול חברת הביטוח וטען כי עדכן כי רכב התובעת נפגע הן בחלקו הקדמי והן בחלקו האחורי. ביחס לטענה כי ע"פ פירוט השיחות מועד השיחות ביניהם היה 14. 1 טען מר בנבנישתי כי המדובר בקשקוש.

מר מוחמד סלאימה העיד כי הוא עבד אצל התובעת במועד האירוע וכי הוא היה הנהג הרגיל ברכב. העד לא נכח באירוע התאונה וזאת לאחר שמסר לאחים אבו רמילה את הרכב. לדבריו בתקופה בה עבד אצל התובעת כשהיו משתמשים ברכב התובעת היה הוא הנהג ברכב כאשר היה מסיע את העובדים לעבודה ומחזיר את העובדים לביתם ברכב שהיה נשאר בהחזקתו עד למחרת. בסופי שבוע היה מוריד את העובדים בביתם ביום שישי ושם לאסוף אותם ביום ראשון.

מר בן חמו העיד כי הגם שאינו חתום על הדו"ח הוא ערך אותו וכי אין בידיו את טיוטת הדו"ח שנערכה על ידו בכתב יד. כן העיד כי הדו"ח כולל תימצות של החקירה שניהל והעדויות שגבה והפנה לתרשומת בכתב יד אשר לדבריו הקריא לנחקר עם סיום העדות לפניו והנחקר חתם על מסמך זה. מר בן חמו גם ציטט מטופס החקירה שערך למר מוחמד אבו רמילה ושצורף לדו"ח החקירה וטען כי ביקש בע"פ מהנחקרים להציג לו את האישורים הרפואיים ביחס לתאונה- אשר לא הוצגו. ביחס לפירוט שיחות הטלפון אישר מר בן חמו כי הפירוט שצורף לדו"ח אינו מתייחס לתאריכים הרלוונטיים לתאונה אולם ציין כי בשלב מאוחר יותר קיבל לידיו את הפירוט הרלוונטי ועל בסיסו קבע את מסקנותיו ביחס לאי ההתאמה בין תאריך התאונה לתאריך השיחות שכן כעולה מדו"ח ההשלמה, תאריכי השיחות המרובים עליהם הצביע החוקר היו ביום 14.1 בעוד לטענת התובעת התרחשה התאונה ביום 10.1. לדבריו, בהתאם לדו"ח החקירה, נמסר לו ע"י העדים כי הרכב נגרר ע"י גרר שהוזמן על ידם ממקום התאונה.

מרמה בתביעת ביטוח-
9. קולמוסים רבים נשתברו בסוגית המרמה בתביעות ביטוח ואך למען הנוחיות אבקש לסקור בקצרה עמדת ביהמ"ש וההלכה הנוהגת ביחס לסוגיה זו.
סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח שכותרתו "מרמה בתביעת תגמולים" קובע כי:

" מרמה בתביעת תגמולים
25. הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו."

ע"פ דיני הראיות במשפט האזרחי- "המוציא מחברו- עליו הראיה"; אולם עת טוענת הנתבעת כי התובע מבקש לקבל לידיו שלא כדין סכומים שאינם מגיעים לו בטענת כזב, הרי שלפני ביהמ"ש שני נטלי הוכחה: על התובע להרים נטל הראיה להתקיימות האירוע הביטוחי ואילו על הנתבע הטוען לטענת מרמה הנטל להוכיח קיומה של מרמה כאמור (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ. שלום גרשון הובלות בע"מ פד"י סא(3) 18). אמנם עסקינן בתביעה אזרחית ומשכך, נטל השכנוע הינו עמידה במאזן ההסתברות, אולם בשל מהותה של טענת המרמה ומשמעויותיה, ידרש הנתבע לכמות ראיות או לראיות כבדות משקל על מנת לעמוד בנטל זה (וראה דעת הרוב בע"א 475/81 זיקרי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ, פד"י מ(1) 589) . ביחס לקביעה זו יש להתחשב מאידך בשאלה למי מהצדדים נגישות למידע נשוא טענת המרמה. ככל ומיד זה מצוי בידיעתו האישית או הבלעדית של התובע- המבוטח, הרי שנטל ההוכחה המוטל על הנתבעת- המבטחת- יוקל (ע"א 391/89 וייסנר נ. אריה חברה לביטוח בע"מ מז(1) 837) .

ביהמ"ש העמיד את הוכחת הטענה על שלושה אדנים: א. מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות ב. מודעות המבוטח לכזב או לאי נכונות העובדות שנמסרו ג. כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות (רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד נסרה (פורסם במאגרים)).

עוד נפסק כי הוכחת שני היסודות הראשונים של טענת המרמה עובר נטל הבאת הראיות למבוטח לעניין הצגת המניע למסירת עובדות כוזבות אלה וככל ולא עמד בנטל זה, די בכך כדי לאפשר לביהמ"ש כדי לקבוע קיומה של כוונת המרמה (רע"א 9215/10 פלדמן נ. הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים). אף למעלה מזה- די בהוכחת שני היסודות הראשונים ע"מ לאפשר הוכחת היסוד השלישי ע"י ראיות נסיבתיות.

ומן הכלל אל הפרט-

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, האזנתי לעדויות ועיינתי בדו"ח החוקר, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

עדויותיהם של שני העדים המעורבים באירוע התאונה סתרו זו את זו הן ביחס למיקום התאונה (מר מוחמד אבו רמילה העיד כי התאונה ארעה כ-200 מ' לאחר הכיכר בעוד מר מקי אבו רמילה העיד כי התאונה אירעה תוך כדי נסיעה בכיכר) הן ביחס למנגנון התאונה (סדר הפגיעה ברכב- האם חזית ואח"כ אחור או שמא אחור ואח"כ חזית) והן ביחס לפתיחת כריות האוויר ברכב.
העדויות עצמן סתרו ישירות את טופס ההודעה שהוגש לנתבעת מטעם התובעת כאשר בטופס ההודעה נטען כי בתאונה היה מעורב רכב נוסף אשר פגע בחלקו האחורי של הרכב וברח, בעוד בעדויות העובדים המעורבים בתאונה צוין כי לא היה רכב נוסף מעורב וכי במקום רק חלפו רכבים נוספים שלא היו קשורים לאירוע.
העדויות גם לא תאמו לעדותו של מר סלאימה ביחס לזהות הנוהגים ברכב ולא ניתן כל הסבר מדוע היה הרכב בידי האחריות אבו רמילה כאשר ע"פ עדותו של מר סלאימה כדבר שבשגרה היה הוא הנהג הקבוע ברכב, בעוד מר מקי אבו רמילה העיד כי כל מי שהינו בעל רישיון מתאים נהג ברכב.
כך גם לא ברור מתי נגרר הרכב, כיצד ולאן.

אין המדובר בסתירות שאינן מהותיות ואשר יכולות להיות מוסברות בפרק הזמן שחלף מאז האירוע או בקשיי הבנת השפה. מיקומו של האירוע הינו מהותי והעובדה כי איש מהמעורבים לא טען כי רכב נוסף היה מעורב בתאונה בעוד חתימתו של מר מוחמד אבו רמילה מתנוססת ע"ג טופס ההודעה המציין כי רכב התובעת נפגע ע"י רכב נוסף – גם היא מהותית.

אכן היה מקום כי החוקר מטעם הנתבעת ימציא לעיון הצדדים את קבצי השיחה שניהל עם העדים, אולם טענתו כי הקריא לעדים את תוכן העדויות והם אישרו אותה בחתימתן- לא נסתרה. גם ביחס לדו"ח החקירה קיימת סתירה באשר לטיפול הרפואי שקיבל מר מיקי אבו רמילה- טיפול רפואי אשר ביחס אליו לא הוצגו כל ראיות. ודוק- עדי התובעת רואיינו ע"י החוקר והיו מודעים לעובדה כי הנתבעת אינה נותנת אמון בגירסאות עדי התובעת וחרף עובדה זו לא מצאה לנכון התובעת להמציא ראיות שהיו יכולות לתמוך בגירסתה לאופן התרחשות האירוע. עם זאת יודגש כי כאמור לעיל, עילתה של דחיית התביעה הינה אי האמון בעדויות עדי התובעת עצמן ועדותו של החוקר מטעם הנתבעת אך היוו תה סיוע להכרעה.

מקום בו לא שוכנעתי ביחס לקיומו של אירוע ביטוחי לאור עדויות התובעת עצמה הרי שדין התביעה לדחייה וכך אני מורה.

התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בסך 2,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' אדר תשפ"א, 22 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ברק תחנות בע"מ
נתבע: ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: