ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פרי ירוחם נגד שמעון חרבזיו :

בפני כבוד ה שופטת אושרית הובר היימן

תובעת

פרי ירוחם - חברה לרכב בע"מ

נגד

נתבעים

  1. שמעון חרבזיו
  2. ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

החלטה

פתח דבר ומיהות הצדדים:

התביעה שבכותרת הינה תביעה כספית בסך של 46,250 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב מבוטח התובעת בתאונה מיום 03.09.2017 (להלן: התאונה).

הנתבע 1 הינו מי שנהג ברכב במועד התאונה. הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב.

מעט קודם להגשת התובענה שבכותרת, הגיש הנתבע 1 תביעה כספית בסך של 7,431 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, כנגד התובעת דכאן ומבוטחה (ר' הליך תא"מ 57727-10-17, להלן: ההליך המקביל). במסגרת ההליך המקביל, ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לחלוקת אחריות ושיעור הפיצוי המוסכם.
המחלוקת שבין הצדדים:
ב"כ הנתבעים בהליך שבכותרת, טענה כי הסכם הפשרה לו ניתן תוקף של פסק דין אינו מחייבת את הנתבעת 2, שלא הייתה בעלת דין באותו הליך ודעתה לא נשמעה ביחס להסכמות. עוד נטען, כי הנתבע 1 היה מיוצג באותו ע"י עורך דין אחר, וכי פרטי ההסכם לא הוסברו לו עד תום, כך שלמעשה לא הבין שחלוקת האחריות משמעה כי גם הוא יישא בנזקי הצד שכנגד בהתאם לאותה החלוקה. נטען, כי הנתבע 1 הסכים לפשרה וזאת מבלי להכיר או להודות בחבותו ובאחריותו לתאונה.

בנסיבות העניין טענה ב"כ הנתבעים, כי אינם מכירים בהסכם הפשרה שהתקבל בהליך המקביל, ככזה המחייבם גם בהליך שבכותרת.

מנגד, טען ב"כ התובעת, כי כל טענות ב"כ הנתבעים רלוונטיות למערכת היחסים שבין מבטחת למבוטח, והן למערכת היחסים שבין עוה"ד המייצג-ללקוח, וכי בפני הנתבעת 2 פתוחה הדרך לטעון להעדר כיסוי ביטוחי. עוד נטען, כי יש להניח שבמועד הדיון בהליך המקביל, ידעו הנתבעים על אודות ההליך, התוצאה והמשמעות הנגזרת לכך. הוזכר כי הנתבעת 2 לא פעלה לביטול פסק הדין שהתקבל בהליך המקביל; לא ביקשה להגיש הודעת צד ג' (כנגד הנתבע 1-בעל דין); לא הוגשה תביעת רשלנות כנגד עורך הדין המייצג בהליך המקביל, לפיכך לא ברורה טענת ב"כ הנתבעים כי ההסכמה שניתנה נעדרת מעיקרה.

בהמשך לאמור התבקש בית המשפט לפסוק בהליך שבכותרת, בהתאם לפסק הדין שניתן בהליך המקביל.

דיון והכרעה:

פסק הדין שניתן בהליך המקביל הינו נהיר ביותר. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, באופן ברור, הנתבע 1 (התובע שם) היה מיוצג באמצעות עו"ד. במסגרת הדיון, הוזכר קיומו של ההליך דנן, והובהר באופן מפורש ע"י ב"כ הצדדים, כי הסכמותיהם תוקפן יפה גם להליך שבכותרת.

פסק דין זה הינו חלוט, לא הוגש עליו ערעור, ביטולו לא התבקש מעולם ולא נטען כי הפיצוי שנפסק במסגרתו לא שולם ומכאן אני למדה שהצדדים פעלו בהתאם לו.

כל טענה באשר לחוסר הבנתו של הנתבע 1 את ההסכם, אין מקומה להתברר במסגרת ההליך דנן. לכל היותר, טענה זו עשויה הייתה להישמע במסגרת הליך ערעור, או בקשה לביטול פסק דין, ולחלופין במישור היחסים שבין הנתבע 1 לבין בא כוחו דאז. לפיכך, אני דוחה את הבקשה לערוך בירור ראייתי לשאלה זו במסגרת ההליך שבכותרת.

משקבעתי כי פסק הדין בהליך המקביל מחייב את הנתבע 1 בהליך דכאן, נותרה אפוא השאלה האם הסכמת הנתבע 1 מחייבת את הנתבעת 2. לאחר בחינה משפטית של הדברים, נחה דעתי כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית, ולהלן נימוקיי:

לצורך נימוקי מסקנתי, אפנה לפסק הדין שניתן ב - רע"א 7817/99‏ אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי ( פ''ד נז(3) 49).

במסגרת פסק הדין, נקבע כי יש להבחין בין שני סוגים של הסכמי פשרה: האחד מפקיע את זכותו של הנושה (הניזוק) ואת החבות של המזיק, כך שאין נותרת עוד כל חבות שהיא בין הצדדים; השני מקים – מכוח הסכמת הצדדים – מחסום דיוני בפני תביעה של מי מהצדדים, אך אינו מבטל את עצם קיומן של הזכויות (א' ברק "הסכם" דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית (להלן – תורת הנזיקין הכללית [39])). אחד ממבחני העזר לסיווג הסכם פשרה לאחד משני הסוגים האמורים הוא היותו של הסכם הפשרה מלווה בכתב-ויתור, שאז יש לראות בפשרה מיצוי עילתו של הניזוק והפקעת זכותו, ואילו כאשר אין הסכם הפשרה מלווה בכתב-ויתור יש לראות בו מחסום דיוני, והכול אם אין כוונה אחרת משתמעת .

בענייננו, עסקינן כאמור בהסכם פשרה, לו ניתן תוקף של פסק דין, לאחר שהוסכם בין הצדדים, כי הוא יחול גם על ההליך דנן. התחקות אחר לשונו ותכליתו של הסכם הפשרה ואחר נסיבות מתן התוקף להסכם תוביל למסקנה כי אכן מוצו בו חבות המזיק, מחד גיסא, וזכויות הניזוק, מאידך גיסא. הסכם הפשרה, על-פי לשונו ותכליתו, נועד לסלק – תמורת הסכום שקיבל הניזוק – את כל תביעותיו, לשחרר את המזיק מחבות, ולהקים את אחריותו החלקית של הניזוק, בהליך הנוסף שהיה תלוי ועומד באותה העת. העובדה שהצדדים בחרו לציין באופן מפורש את קיומו של הליך מקביל, מצביעה באופן ברור על כך שביקשו להגיע להסכם כולל וסופי ביחס לחלוקת האחריות ביניהם ל קרות אירוע.

מה הן השלכותיו של הסכם הפשרה על זכותה של הנתבעת 2, שלא הייתה צד להסכם? ככלל, אין הסכם בין שני צדדים יכול לחייב צד שלישי. פשרה, ככל הסכם, מחייבת אך ורק את הצדדים הנוטלים בה חלק. זכויותיו של צד שלישי שלא נטל חלק בפשרה אינן נגרעות ואינן משתנות כתוצאה ממנה . עם זאת, בהתאם לפסק הדין ב - רע"א 7817/99‏ , לא כך הוא כאשר הצד השלישי בא בנעליו של הצד המתפשר, בענייננו הניזוק, שאז אין בידיו יותר ממה שיש בידי הניזוק. כך, קובע פסק הדין לעניין עיקרון התחלוף:

"עקרון התחלוף הוא עיקרון נזיקי, שמקורותיו מצויים בדיני עשיית עושר ולא במשפט. תכליתו היא למנוע התעשרות שלא כדין מחייב אשר צד ג' פרע את חובו (ע"א 357/79 המוסד לביטוח לאומי נ' כונס הנכסים הרשמי, תל-אביב [12], בעמ' 399). תחלוף הינו החלפתו של אדם על-ידי אחר בהקשר של טענה, תביעה או זכות משפטית, כך שהמחליף יורש את זכותו של המעביר על כל מרכיביה (א' ברק "פיצויים" תורת הנזיקין הכללית [39], בעמ' 658-657; י' ויסמן "חוק המשכון, תשכ"ז-1967" פירוש לחוקי החוזים [40], בעמ' 287; Black’s Law Dictionary (St. Paul, 6th ed., 1990), at
p. 1427; Jowitt’s Dictionary of English Law (London, 2nd ed., 1977), at pp. 1712-1713). באופן בסיסי מדובר בהעברה של זכויות משפטיות מצד אחד לאחר כך שהנעבר בא בנעליו של המעביר. תחלוף מלא משמעותו החלפה מלאה באופן השולל אפשרות שגם המעביר וגם הנעבר יחזיקו בו זמנית באותה זכות."

פסק הדין עוסק אמנם בתחלוף עפ"י דין של קופת החולים, לפי סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות, אולם בית המשפט לומד על דרך גזירה שווה, מסעיף 62 לחוק חוזה ביטוח וק ובע, כהאי לישנא:
"על זכותה של קופת חולים כזכות תחלוף ניתן ללמוד על דרך גזרה שווה מדברי חקיקה אחרים המעניקים זכות תחלוף מכוח הדין. סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח שכותרתו "תחלוף" – מעביר למבטח ששילם למבוטח תגמולי ביטוח את זכותו של מבוטח לפיצוי כלפי צד שלישי. סעיף 62(ג) קובע כי ניזוק שהתפשר עם מזיק ופגע בזכות שעברה למבטח, חייב לפצות את המבטח בשל הפגיעה (ראו ד' מ' ששון דיני ביטוח [41], בעמ' 187-186, 191-190). מכאן, כי בעקבות פשרה כזו מאבד המבטח את הזכות לתבוע שיפוי מהמזיק והניזוק הוא שחייב לפצותו (ראו בהקשר זה ע"א 5/87 הנ"ל [15], בעמ' 192-191). משנערך הסכם פשרה בין המזיק ובין הניזוק-המבוטח בטרם שולמו תגמולי הביטוח – כלומר בטרם עברה הזכות למבטח – משתחרר המזיק מאחריות, והמבטח אינו זכאי להגיש נגדו תביעת שיפוי (ראו בהקשר זה ד' פרידמן, נ' כהן "ריבוי חייבים" דיני חיובים – חלק כללי [42], בעמ' 298-296)."

בענייננו, מתוקף הסכם הפשרה, בידי המזיק והמבטחות זכות קנויה שלא להיתבע עוד בשל אותו נזק שגרם המזיק באשר חובת המזיק וזכות הניזוק מוצו, ובמקביל ההסכם מחייב גם את הניזוק באחריותו לחלקו באירוע.

קביעה אחרת לא תעמוד בקנה אחד עם עקרון התחלוף, וגם לא תתיישב עם עקרון סופיות הדיון והיעילות הדיונית, ועלולה לייצר פסיקות סותרות בגין אותו אירוע.

סוף דבר:

אני קובעת, כי חלוקת האחריות בין הנהגים, כפי שנקבעה בהסכם הפשרה ב - תא"מ 57727-10-17, מחייבת את הנתבעת 2 לפניי.

הדיון הקבוע להיום, 22.02.21 יבוטל.

הצדדים יודיעו, בתוך 14 ימים, האם גובשה ביניהם הסכמה שתייתר את מיצוי ההליך, או שמא מבקשים הם לנהל הליך לבירור שאלת הנזק.

המזכירות תמציא החלטתי זו, בדחיפות, לצדדים.

ניתנה היום, י' אדר תשפ"א, 22 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פרי ירוחם
נתבע: שמעון חרבזיו
שופט :
עורכי דין: