ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרינה טוקר נגד המוסד לביטוח לאומי :

22 פברואר 2021
לפני:

כבוד השופטת דניה דרורי
נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב בר און

התובעת
מרינה טוקר
ע"י ב"כ: עו"ד יואב קיץ ועו"ד יבגניה מכלין
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מורן גלסברג

פסק דין

התובעת היא בתו של המבוטח מר דמיטרי אילין ז"ל (להלן - המנוח).
ביום 11.1.18 הורה הנתבע על שלילת מעמד התושבות של המנוח. בתביעה נטען שהחלטת הנתבע בדבר שלילת מעמד התושבות אינה מוצדקת שכן למנוח זיקה הדוקה לישראל, כך שההחלטה ניתנה בחוסר תום לב על יסוד מידע חסר ושיקולים מפלים תוך פגיעה בזכות הטיעון.

רקע עובדתי
1. המנוח נולד ביום 17.4.1955 בעיר מוסקבה בבריה"מ. ביום 27.1.2000 עלה המנוח לישראל, והוענקה לו אזרחות מכח חוק השבות, תש"י – 1950.

2. בסמוך למועד העלייה לישראל הגיש המנוח תביעה לגמלת נכות כללית. ביום 16.5.00 קבע הרופא המוסמך כי המנוח סובל מאי ספיקת כליות כרונית ומטופל בדיאליזה ונקבעו לו 100% נכות רפואית יציבה.
ביום 7.6.00 קבע פקיד התביעות כי המנוח איבד 75% מכושרו להשתכר והוא זכאי לגמלת נכות מלאה החל מיום 27.1.01, מתום שנה למועד העליה (החלטת פקיד התביעות צורפה להודעת הנתבע מיום 23.7.20).
מאותו מועד ואילך לא זומן המנוח לבדיקות מחדש על-ידי הנתבע בכל האמור במצב בריאותו או בזכאותו לגמלת נכות.

3. בשנת 2005 עבר המנוח השתלת כליה בישראל ומאז זכה לטיפול תרופתי ונמצא במעקב רפואי. בין השאר, היה המנוח בפגישות מעקב רפואי בביה"ח רמב"ם בחודש 8/17 ושוב בחודשים 1/18 ו- 2/18 (מסמכים שצורפו לבקשה לסעד זמני וכעולה מעדות המנוח בדיון בבקשה לסעד זמני, פרו: 5; ש: 2 – 7 וש: 18 – 25).

4. ביום 11.6.17 פנה הנתבע למנוח בכתב. בפניה (נספח לכתב ההגנה) צוין שעל-פי המידע שבידי הנתבע המנוח הפסיק לכאורה להיות תושב ישראל החל מיום 5.1.16 ואילך הואיל ועזב את ישראל והוא נמצא בחו"ל, ולפיכך אינו מבוטח על-פי חוק הביטוח הלאומי ועל-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי לתקופה זו.
בפניה מיום 11.6.17 צוין שהמבוטח רשאי, בתוך 45 ימים, להשיג בכתב על האמור בהודעה ולהמציא טענות והוכחות לעניין תושבותו, בין השאר באמצעות מילוי שאלון תושבות.

5. ביום 21.11.17 התקבל אצל הנתבע שאלון לקביעת תושבות לשוהה בחו"ל (נספח לכתב ההגנה).
אשר לשהותו בחו"ל ציין המנוח בשאלון (סע' 2) כך:
פרטים אודות השהייה בחו"ל
מדינה
מטרה
מתאריך
עד תאריך

1.11.14
31.4.16
רוסיה
עבודה מטעם מעביד ישראלי
10.12.15
1.11.17
לימודים ברוסיה
לימודים כלכלה וניהול
1.11.17
עד היום
רוסיה
עבודה מטעם מעביד ישראלי

בהתייחס למועד החזרה המשוער לישראל ציין המנוח בשאלון (סע' 3) שעבודתו קשורה לנסיעות לחו"ל. כן צוין בשאלון שהוא מחזיק באזרחות זרה (רוסית) מלידה. אשר למצבו המשפחתי צוין שהוא גרוש וכי יש לו בת ונכדים בישראל.
אשר לנכסים שבבעלותו בישראל צוין בשאלון שבבעלות המנוח דירה משנת 2009 וכי זו אינה מושכרת, וכן שהכנסותיו בישראל הן מהמקורות הבאים: קצבת נכות ושכר עבודה.

6. ביום 11.1.18 ניתנה החלטת הנתבע בעניין התושבות (להלן – ההחלטה; נספח א' לכתב התביעה, שם צוין בטעות התאריך 11.1.17). בהחלטה צוין כך:
".... ממכלול הנתונים הנוגעים לבחינת תושבותך הגענו למסקנה כי מרכז חייך משנת 2011 ועד היום מתנהל מחוץ לישראל. יצוין, כי החלטתנו זו נשענת על ראייה כוללת של כלל הנתונים שיש להביאם בחשבון בקביעת תושבות, וכאמור התמונה הכוללת היא שמרכז חייך אינו בישראל.
....
מפירוט כניסותיך ויציאותיך מהארץ עולה כי מאז שנת 2011 ועד היום הסתכמו ימי שהותך בישראל ב- 400 ימים לעומת 2163 ימים בהם שהית בחו"ל.
יצוין, כי מדובר בפער גדול ובאחוזים מגיע שהותך מחוץ לישראל בממוצע ל- 84%.
מתוך פרק זמן של 5 שנים רק 16% ממנו שהית בישראל ו- 84% בחו"ל.
לעניין זה נבקש להפנותך להלכה הפסוקה הבאה שקבעה ש"... אין די בכוונה להיות תושב ישראל על מנת להיחשב כתושב. על מנת להיחשב כתושב על האיש לבוא בגבולותיה" (עב"ל 23/58 המוסד נגד הלל אהרון). דהיינו אין די בהצהרות ובכוונות לחיות בישראל אלא יש צורך בשהות פיזית ממשית בישראל.
לעניין טענתך, כי הנך מחזיק בישראל דירת מגורים המשמשת אותך בזמני שהותך בישראל נשיב, כי נפסק לא אחת, כי בעלות על דירה בישראל לא הופכת את הבעלים עליו לתושב ישראל. קובע הוא, היכן חי האדם, ועל מנת להיחשב לתושב גם על האדם לבוא בגבולות המדינה, או כלשון בתי הדין: לקנות שביתה בישראל.
כאמור לעיל, כל עוד הדירה שהנך מחזיק בישראל אינה משמשת אותך למגורי קבע בישראל, אין רלוונטיות לעצם ההחזקה בדירה.
על פי המידע שבידנו שהותך בחו"ל החלה עוד בשנת 2006... למעשה בין אם לכך כוונו מעשיך ובין אם לאו, הרי שבתוצאה הסופית של מעשיך לאורך ה- 11 השנים האחרונות עולה, כי מרכז חייך דה פקטו עבר לחו"ל.
בחו"ל:
הנך בעל אזרחות מלידה במדינה בה הנך שוהה – רוסיה;
עיקר זמנך הוא ברוסיה בעבודה;
מרכז האינטרסים החברתיים, הכלכליים והתרבותיים שלך היו ברוסיה;
איננו מקבלים את טענתך כי שהותך זו בחו"ל הנה ארעית באופיה;
בתקופה זו הנך עובד ברוסיה, ו/או רישיון עבודה מכח האזרחות.
חשוב לנו לציין כי במכלול התמונה הנוגעת לתושבותך לקחנו בחשבון את העבודה שבני משפחתך הקרובים נמצאים בישראל (הצהרת שיש לך בת ונכדים בישראל). אולם למצער, במכלול הנסיבות המצוינות לעיל המסקנה העולה היא, ששהותך בישראל היא הזמנית ושהותך ברוסיה היא הקבועה.
במידה שבעתיד תחליט לחזור לישראל, ותוכיח כי מחד מרכז חייך הסתיים ברוסיה וכי ביצעת פעולות המצביעות על סיום מרכז חייך ברוסיה ומאידך שמרכז חייך עבר לישראל – נבחן את תושבותך בהתאם."

7. ממועד שלילת התושבות חדל הנתבע לשלם למנוח קצבת נכות.
כתוצאה מהחלטת הנתבע בדבר שלילת מעמד התושבות החל מיום 5.1.16, נוצר למנוח חוב בסך 90,790 ₪ בגין תשלום קצבת נכות לתקופה לגביה החליט הנתבע שאין לראות במנוח משום תושב (ריכוז תשלומים מיום 6.2.18, צורף לבקשת המנוח מיום 11.2.18 להקפאת הליכי גביה).

8. ראשיתו של ההליך בבקשת המנוח למתן סעד זמני בדמות הקפאת החוב הנטען בגין גמלת נכות כללית ובדמות חידוש הביטוח הרפואי.
הנתבע הסכים להקפאת הליכי הגבייה עד להכרעה סופית בהליך.
בהחלטה מיום 28.3.18 (בר"ע (ארצי) 22902-03-18) ניתן למנוח הסעד הזמני המבוקש בשאלת הביטוח הרפואי, וזאת על יסוד הסכמת הנתבע לראות במנוח כמי שזכאי לקבל שירותי בריאות באופן זמני עד להכרעה בתיק העיקרי, מבלי שיהיה באמור כדי לפגוע בטענות הנתבע לפיהן המנוח אינו בגדר תושב.

9. במסגרת בירור התביעה העיד המנוח לעצמו.
מטעם הנתבע העידה הגב' גרובר, וכן מר יגאל פינקלמן, נציג אחד המעסיקים שדיווחו על העסקת המנוח.

10. ביום 22.8.20 נפטר המנוח בעת שהותו בעיר מוסקבה ברוסיה (הודעה מיום 26.8.20). ב"כ ביקש שהמשך ההליך ינוהל באמצעות בתו של המנוח, הגב' מרינה טוקר, כחליפה.

המסגרת הנורמטיבית
11. הזכות להיחשב כמבוטח בביטוח נכות מותנית בהיותו של אדם תושב ישראל.
מבחן התושבות הוא ביטוי לתפיסה הטריטוריאלית של חוק הביטוח הלאומי, לזיקה בין המבוטח למדינת ישראל ולסולידריות הפנימית בין תושבי המדינה.
מלבד השיקולים הערכיים קיימים שיקולים כלכליים, שהפסיקה הכירה בהם כשיקולים "עניינים וסבירים", להפעלת מבחן התושבות כתנאי לזכאות לקבלת גמלאות, שכן למדינת ישראל אין משאבים בלתי מוגבלים והיא נדרשת להקצות את המשאבים הקיימים בהתאם לסדר עדיפויות, כך שעליה לדאוג ראשית לתושביה שלה (עב"ל 375/99 יוסף אייזן – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג(87), 32); עב"ל (ארצי) 23260-09-10 יוכי לפידות – המוסד לביטוח לאומי (29.4.13)).
כך גם האמור בזכויות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994, המתנה את קיומה של הזכות לשירותי בריאות בתושבות (סע' 3).

12. ההלכות לעניין קביעת תושבות לצורך קבלת זכויות מהמוסד לביטוח לאומי סוכמו בעב"ל (ארצי) 46375-09-17 סולומון כהן – המוסד לביטוח לאומי (18.3.19) באופן הבא:
"21. הלכה פסוקה היא כי על מנת להיחשב כתושב ישראל לצורך קבלת זכויות מהמוסד לביטוח לאומי, על המבוטח להוכיח כי מרכז חייו הוא בישראל וזאת באמצעות בחינת "מירב הזיקות" (ראו: עב"ל 375/99 יוסף אייזן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 781 ; עב"ל 83/06 ג'אן טייץ - המוסד לביטוח לאומי (02.06.2009)).
למבחן זה נקבע שני היבטים: ההיבט האובייקטיבי, הבוחן היכן מצויות מירב הזיקות של האדם מבחינה פיסית, וההיבט הסובייקטיבי, הבוחן את כוונתו של האדם ואת אופן ראייתו על מרכז חייו (עב"ל 28253-02-12 שמואל שפינט - המוסד לביטוח לאומי (18.06.2013)).
היבטים אלה יש לבחון לאור כלל הנסיבות העובדתיות, ובכלל זה זמן שהייה בישראל לתקופה הרלוונטית, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיזי, מקום בו מתגוררת משפחתו של האדם, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום עיסוקו והשתכרותו, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מייצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו ומטרת השהייה מחוץ לישראל (עב"ל 363/09 עבדאללה חנין צלאח עזה - המוסד לביטוח לאומי (13.03.2011)).
עוד נקבע בפסיקה כי מגורים מחוץ לישראל לתקופה ממושכת, מסיבות אישיות, שוללים את המעמד של תושבות בישראל. מכאן שמקום המגורים של אדם הוא אחד הסימנים העיקריים להיותו תושב באותו מקום (עב"ל 190/99 שמשון רחמיאן - המוסד לביטוח לאומי, לו(2001) 548 (2001)).
אשר לנטל ההוכחה הנדרש להוכחת תושבות נקבע כי הוא צריך להיקבע על פי המצב עובר לתקופה הנתבעת הרלבנטית. כלומר, אם לפני התקופה הרלבנטית היה המבוטח תושב ישראל, הרי שחובת ההוכחה תוטל על כתפי המוסד להראות כי העתיק את מרכז חייו אל מחוץ לתחומי מדינת ישראל בתקופה הרלבנטית; אולם, במקרה שבו לפני התקופה הרלבנטית לא היה המבוטח תושב ישראל, עליו יוטל נטל ההוכחה להראות כי שב להתגורר בתחומי מדינת ישראל בתקופה הרלבנטית (עב"ל 470/08 עלאן אינאס - המוסד לביטוח לאומי (18.8.09); וראו גם עב"ל 113/10 סלאמה עאישה - המוסד לביטוח לאומי (8.5.11), בפסקה 9 וההפניות שם)."

שהות בישראל
13. כמפורט לעיל, הפסיקה רואה במקום השהות והמגורים בפועל כאחד הסממנים המכריעים בשאלת התושבות. המנוח לא חלק על הנתונים כאמור בהחלטת פקיד התביעות, לפיהם במהלך התקופה שבין השנים 2011 עד 2017 שהה בישראל במצטבר במשך 400 ימים בלבד, לעומת 2,163 ימים מחוץ לישראל (84% מזמנו) .

14. גם החל ממועד ניהול ההליך שהה המנוח רוב ימיו מחוץ לישראל. מתדפיס כניסות ויציאות מישראל לתקופה שבין החודשים 2/17 עד 6/20 (צורף להודעת הנתבע מיום 23.7.20) עולה שהמנוח שהה בישראל במהלך תקופה זו פחות מ- 300 ימים (מתוך כ- 1,200 ימים).

15. נציין שהמנוח אישר בעדותו, לפחות לגבי חלק מהתקופה שנבחנה, שהתגורר ברוסיה ולא בישראל. במענה לשאלון ציין המנוח כי בחלק מהתקפה שבמחלוקת למד ברוסיה. בחקירה הנגדית, בתשובה לשאלה אם נכון שבמרבית התקופה שבין השנים 2011 עד 2014 גר ברוסיה ולא בישראל, השיב המנוח "יכול להיות, היה צורך ללמוד. אבל גם הייתי בתקופה הזאת בארץ מספר פעמים" והוסיף כי במהלך תקופה זו הגיע לישראל בין השאר לצורך ביקורים משפחתיים וקבלת טיפולים רפואיים (פרו: 22; ש: 17 עד פרו: 23; ש: 14).
יוזכר שבשאלון הצהיר המנוח כי למד ברוסיה במהלך התקופה 12/15 עד 11/17. מעדותו עולה שהיקף הלימודים בתקופת לימודיו ועד סיומה בשנת 2017 - הוא 4 שעות, 4 פעמים בשבוע (פרו: 24; ש: 31 – 32).

16. על יסוד האמור אנו קובעים שמבחן השהות בפועל בישראל, שהוא המבחן היסודי והמהותי לבחינת תושבותו של אדם, מלמד שהמנוח שהה בישראל רק חלק קטן מזמנו – עובדה שאינה תומכת במסקנה בדבר תושבותו בישראל.

קשרי משפחה
17. המנוח טען כי בתו מתגוררת בישראל עם ילדיה, ויש בזיקה משפחתית זאת כדי להוסיף ולבסס זיקה הדוקה לישראל. לאחר ששקלנו את נסיבות המקרה, לא מצאנו שיש במגוריה של בתו וילדיה בישראל כדי לבסס זיקה הדוקה לישראל המלמדת על תושבות, כנטען.

18. ראשית, היקף השהות בישראל מלמד כי המנוח לא שהה בישראל די זמן כדי לבסס זיקה הדוקה באמצעות קרבת המשפחה. כבר נפסק שביקורים מעת לעת בישראל לצורך ביקור קרובים לא יכולים, כשלעצמם, ללמד על תושבות (דב"ע נד/0-201 שביט – המוסד לביטוח לאומי (1994)).

19. שנית, למנוח קרובי משפחה גם ברוסיה, ובנסיבות אלה ספק אם יש במגורי בתו וילדיה בישראל כדי לבסס את הקביעה שהזיקה באמצעותה גוברת על הזיקה לקרוביו המתגוררים ברוסיה. התובעת לא הובאה למתן עדות ולא הובא מידע מספק על טיב הקשר, כך שספק אם ניתן ללמוד מעצם תושבותה של הבת – על זיקתו המובהקת של המנוח לישראל.
המנוח העיד כי בתקופות הממושכות בהן הוא שוהה ברוסיה, הוא מתגורר אצל קרובי משפחה וחברים (פרו: 20; ש: 26). כשנשאל מי נשא בהוצאות המחיה שלו בתקופת עבודתו אצל המעסיק אינטראקטיב (בשנים 2011 עד 2014) העיד המנוח כי נהג להתגורר אצל קרובי משפחה ברוסיה (פרו: 26; ש: 16 – 18), ובהמשך פרט כי מדובר באחיו ובאחותו (פרו: 27; ש: 25).
מגורים ממושכים על פני שנים ארוכות אצל קרובי משפחה ברוסיה – מחזקים את ההתרשמות כי קשרי המשפחה מבססים זיקה הדוקה יותר של המנוח לרוסיה מאשר לישראל.
מלבד בתו המתגוררת בישראל, למנוח שני בנים נוספים שאינם מתגוררים בישראל, אלא הם אזרחים ותושבים של רוסיה (סע' 10 להודעה מיום 2.2.21), כך שלא ניתן לקבוע שהקשרים עם הבת המתגוררת בישראל מבססים זיקה מובהקת יותר מאשר הזיקה הנוצרת בהסתמך על הקשר עם הבנים ברוסיה.

20. מעדות המנוח עלה שהוא נישא במועד שמועדו המדויק לא נמסר לאשה, שלא היתה אזרחית או תושבת ישראל. מהעדות עלה שהנישואים לא נערכו בישראל, וכי בני הזוג נפרדו בטרם קיבלה האשה מעמד תושבות בישראל. המנוח העיד שבין השנים 2004 – 2007 הופעל בישראל עסק של האשה כספרית, שבגינו דווח לנתבע כעצמאי (פרו: 17; ש: 5 – 11).
נישואיו של המנוח מחוץ לישראל לבת זוג שלא היתה אזרחית או תושבת ישראל, והעובדה כי האשה לא הוכרה כתושבת ולא התאזרחה בישראל - אף הם אינם תומכים בביסוסה של זיקה לישראל באמצעות קשרי משפחה.

בעלות בנכסים
21. בכתב התביעה נטען כי בבעלות המנוח דירת מגורים בקרית ים אותה רכש בשנת 2008, ואשר בה הוא מתגורר בעת שהותו בישראל. טענת המנוח בעניין זה לא נסתרה. בעלות בנכס המשמש למגורים יכול לחזק בנסיבות מסוימות את הטענה בדבר זיקה ותושבות.

22. רק לאחר סיום שלב ההוכחות ולאחר פטירת המנוח, הוגשו לביה"ד דפי חשבון בנק במטרה לאשש את טענת המנוח בדבר תשלום שכר לידיו מאת המעסיק מוטריקס. מדפי החשבון ע"ש המנוח בבנק לאומי לתאריכים 1.8.18 - 1.1.20 (הוגשו ביום 16.9.20) עלה שמלבד הכנסות המנוח משכר ששולם מידי המעסיק מוטריקס קיימות העברות חודשיות בסך 1,200 ₪ ומאוחר יותר בסך 1,500 ₪ לחשבונו. בהודעה צוין שמדובר בהכנסות המנוח מנכס מקרקעין שבבעלותו ששימש כמספרה, וצורפו חוזי שכירות של הנכס שכתובתו ברח' פנחס לבון 13/24 בקרית ים – הסכמים מהתאריכים 1.4.12 ו- 1.4.19. אין בבעלות על נכס מסחרי בישראל כדי לבסס את הטענה בדבר זיקה המלמדת על תושבות, במיוחד בנסיבות בהן מידע זה לא הוצג אלא לאחר שלב ההוכחות ולדבר לא ניתן הסבר.

עבודת המנוח
23. בכתב התביעה ובבקשה לסעד זמני טען המנוח שהחל משנת 2007 או בסמוך לכך הוא הועסק בגופים שונים העוסקים בתחום התיירות הרפואית ואספקת שירותים רפואיים לאזרחים זרים במוסדות רפואיים בישראל. המנוח תאר שלצורך ביצוע עבודתו הוא שוהה, בין השאר מחוץ לי שראל, ברוסיה ובמדינות חבר העמים, אלא שעיסוקו עבור מעסיקים ישראלים מבסס את הזיקה המלמדת על תושבותו בישראל.

24. על-פי דו"ח תקופות עיסוק (נ/1) המנוח הוגדר כעובד עצמאי בתקופה שבין התאריכים 1.2.04 – 31.12.08.
בין החודשים 11/14 – 1/16 (15 חודשים) דווח כעובד של המעסיק ו.ל. מדיה אינטרקאקטיב (להלן – אינטראקטיב). על-פי הדיווחים לנתבע מקום מושבו של המעסיק אינטראקטיב הוא ברח' הסייפן באשדוד.
בין החודשים 11/17 – 6/19 (20 חודשים) דווח המנוח כעובד של המעסיק מוטריקס בע"מ (להלן – מוטריקס), שכתובתו בקרית ביאליק.

25. אשר למהות העבודה הנטענת אצל המעסיקים הישראלים, גרסתו של המנוח לא היתה עקבית וסדורה.
בכתב התביעה (סע' 8 – 11) נטען שהמנוח עבד, הן כעצמאי והן אצל המעסיקים אינטראקטיב ומוטריקס ב"תיירות רפואית וארגון שירותים רפואיים לאזרחים זרים במוסדות רפואיים של מדינת ישראל."
בתצהירו (סע' 11 – 16) תאר שהחל לעבוד בשנת 2007 אצל המעסיק "גוף מושלם" העוסק בתחום "תיירות רפואית וארגון שירותים רפואיים לאזרחים זרים במוסדות רפואיים במדינת ישראל"; לאחר מכן הועסק בין השנים 2014 עד 2017 "בתפקיד זהה" אצל המעסיק אינטראקטיב ומאז חודש 11/17 אצל המעסיק מוטוריקס, אף זאת באותו "תפקיד זהה".
אלא שהמנוח אישר בעדותו, כפי שיפורט להלן, שמוטריקס כלל לא עסקה בתחום התיירות הרפואית, כפי שעלה גם מעדות נציג המעסיק מוטריקס. לגבי תקופות העבודה כעצמאי ואצל המעסיק אינטראקטיב לא הובאו כל ראיות התומכות בטענה בדבר מהות העיסוק.

26. גרסתו של המנוח בנוגע למהות עיסוקו בתקופה לגביה דווח כעצמאי לא היתה אחידה ועקבית.
בעדותו תאר המנוח שהעסק "גוף מושלם", באמצעותו פעל עד לשנת 2011 לערך, נוהל כשותפות בינו לבין אדם בוריס סיבה (פרו: 17; ש: 14 ואילך). עוד העיד שהשקיע כספים לצורך רכישת ציוד לעסק שפעל בדרך עכו בחיפה בתחום הקוסמטיקה. המנוח תאר שעיסוקו היה בחיפוש לקוחות בחו"ל, עריכת פגישת עמם, עריכת הסכמים וקבלת פרטים רפואיים והסדרת סידורי הנסיעה של הלקוחות לישראל (פרו: 19; ש: 1 ואילך).
בחקירה הנגדית הוברר שאין מדובר כלל ב"תיירות רפואית" והמנוח הציג גרסה שונה לפיה גוף מושלם העניקו שירות בתחום האסתטיקה, כך שהשירות הרפואי שנזכר בתצהיר מתמצה במתן ייעוץ של רופאים על סמך מסמכים. לא הוברר מדוע היה צורך בקבלת ייעוץ רפואי בהתכתבות במסגרת זו. המנוח העיד כך (פרו: 19; ש: 25 ואילך):
"ש. מה שם הרופא שהעסקתם?
ת. זה היה הרבה זמן לפני, אני כבר לא זוכר. את הייעוץ קיבלנו מרופאים מבית חולים איכילוב.
ש. איזה ייעוץ קיבלתם, למה צריך ייעוץ בעבודה הזאת?
ת. כי לחלק מהלקוחות היו מחלות כרוניות והיינו צריכים לוודא שמותר להם לעבור את הטיפולים הללו. לכן שלחנו מסמכים והתייעצנו עם רופאים.
ש. האם הרופאים שהתייעצתם איתם גם ראו בעצמם את המטופלים?
ת. לא, רק מסמכים.
ש. אז בקליניקה לא היה רופא?
ת. לא.
...
ש. מפנה לסעיף 11 לתצהירך, לאיזה מוסדות רפואיים אתה מתכוון?
ת. התכוונתי לייעוץ עם רופאים בבית חולים איכילוב.
ש. לפי מה שתיארת עד כה, הלקוחות עצמם לא הגיעו למוסדות הרפואיים בישראל?
ת. נכון, הרופאים רק בדקו את המסמכים הרפואיים ונתנו ייעוץ."

לא זו בלבד שהעדות בעניין מהות העיסוק של גוף משולם לא תאמה את הטענה בתצהיר, הרי שהטענות לא נתמכו בראיות. המנוח לא הביא לעדות את שותפו, למרות שזה יכול היה לתמוך בטענה בדבר מהות העיסוק. בנוסף, לא הובאה כל אסמכתא או ראיה שתלמד על מהות העיסוק בתקופת העבודה ב"גוף מושלם" , לרבות הסכמי התקשרות, דו"חות חשבונאיים, פרסומים או כל מסמך אחר. המנוח העיד שיש בידו דוגמה של הסכם בין הלקוח לעסק ויתכן שמסר העתק מההסכם לב"כ (פרו: 19; ש: 11 – 12), אלא שמסמך שכזה לא הוצג.

27. גם הטענה שהובאה בכתב התביעה ובתצהיר לפיה המנוח הועסק אצל המעסיק אינטראקטיב במהלך השנים 2011 – 2014 בתחום התיירות הרפואית - נותרה בגדר טענה כללית ש לא הוכחה בראיות.
בתצהירו לא מסר המנוח כל פירוט בנוגע למהות השירות, ולא הביא כל ראיה כדוגמת הסכם או התכתבות עם הגורמים שנתנו שירות בישראל ללקוחות שגייס. בעדותו בפנינו המנוח אף לא זכר במה עבד בתקופה שבין השנים 2011 עד 2014, עד שב"כ רעננה את זכרונו (פרו: 22; ש: 10 – 11).
בהמשך החקירה הנגדית תאר המנוח שאינטראקטיב עסקה בהסדרת טיפולים רפואיים בתחום רפואת נשים, טיפול בסרטן וטיפול בבלוטת התריס (פרו: 25; ש: 31), כי השירות ניתן בביה"ח איכילוב (פרו: 26; ש: 1) ותפקידו היה לפנות ללקוחות ולש כנע אותם לעבור טיפולים וניתוחים בישראל (פרו: 26; ש' 8-9 וש' 24). המנוח לא זכר את פרטי הרופאים ולא הציג דוגמה להתכתבות עמם , על אף שתאר כי ההתכתבות היתה באמצעות דוא"ל (פרו: 20; ש: 3 ואילך). המנוח אף לא הציג כל אסמכתא המלמדת על המגע עם הלקוחות, על אף שהעיד כי נוהלה תכתובת דוא"ל (פרו: 26; ש: 24 ואילך), ולדבר לא ניתן הסבר.
המנוח העיד שמדי חודש נמסר למעסיק אינטראקטיב דו"ח מפורט בנוגע לפגישות שנערכו (פרו: 27; ש: 9 – 14), אך גם דו"ח שכזה לא הוצג.

28. המנוח תאר שאינטראקטיב שלחה אותו לעבודה ברוסיה מטעמה כשבועיים לאחר שהחל לעבוד בשירותה (פרו: 23; ש: 21 – 24). לאחר שעומת עם פרטי הכניסות והיציאות בישראל בהשוואה למועד ההתקשרות עם אינטראקטיב תיקן את תשובתו ומסר שתחילת העבודה אצל המעסיק אינטראקטיב נקבעה למועד שבו לא שהה בישראל וכי הדברים סוכמו באופן טלפוני. לא הובהרה המשמעות של השימוש במונח "שלחה", שכן המנוח העיד שהמעסיקים לא נשאו בעלויות הנסיעות לישראל וממנה.

29. המנוח טען שבעבודתו בשירות אינטראקטיב לא הוגדר היקף עבודה מסוים, כך שלעתים עבד יום שלם ברציפות, לעתים לא עבד ולפעמ ים הועסק שעה-שעתיים ביום, ומכל מקום השתכר שכר חודשי קבוע בסך 1,800 ₪ ולא בהתאם לתוצאות עבודתו.
אשר לשכר בתקופת העבודה באינטראקטיב המנוח לא תמך טענתו בדפי בנק, על אף שהעיד כי השכר שולם לחשבון הבנק המתנהל על שמו בישראל (פרו: 25; ש: 7 – 14). כשהופנה לכך שבתלושי השכר לא צוינו פרטי חשבון הבנק, שינה המנוח את גרסתו והסביר כי קיבל את השכר במזומן מנציג אינטראקטיב בשם בוריס כשפגש את הנציג במשרדי אינטראקטיב באשדוד (פרו: 25; ש: 18 – 29).

30. בנוגע לעבודתו של המנוח באינטראקטיב הוצגו תלושי שכר לחודשים 5/16 – 8/16 בלבד ( נספח לכתב התביעה). לא זו בלבד שהוצגו רק תלושי שכר בודדים ולדבר לא ניתן כל הסבר , הרי שאלה שהוצגו אינם תואמים את הדיווח לנתבע על עבודת המנוח באינטראקטיב ( נ/1) – בעוד על פי נ /1 המנוח דווח כמי שהועסק אצל אינטראקטיב בין החודשים 11/14 עד 1/16, הרי שתלושי השכר הם בגין תקופה לא מדווחת (לחודשים 5/16 – 8/16). מועדי תלושי השכר שהוצגו אף אינם תואמים את הצהרתו בשאלון עליו חתם המנוח ביום 21.11.17 (נספח לכתב ההגנה), שם ציין שעבד אצל "מעסיק ישראלי" מיום 1.11.14 עד 30.4.16.
לא הוצגה אסמכתא בנוגע לביצוע הפקדות פנסיוניות בתקופת העבודה באינטראקטיב או תשלום פדיון זכויות סוציאליות כמו חופשה או הבאה. במצב דברים זה המשקל הראייתי שיש לייחס לתלושי השכר אצל המעסיק אינטראקטיב הוא נמוך ביותר.

31. כמפורט לעיל, המנוח תאר בכתב התביעה ובתצהירו (סע' 14) שגם אצל המעסיק מוטריקס עסק בתחום התיירות הרפואית.
במסגרת עדותו בפנינו שינה המנוח את גרסתו ותאר שמוטריקס התקשרה עמו בהסכם עבודה בשל קשריו ועל מנת שיסייע בשיווק ברוסיה של מוצרים מסוג תותבות שיניים מטיטניום. המנוח הסביר שלמוטריקס לא היה מוצר מסוג זה שניתן היה להציג ללקוחות בחו"ל, וכי הציג ללקוחות הפוטנציאליים ברוסיה דוגמאות מחלקים שמוטריקס ייצרה לצרכים אחרים.

בסע' 16 לתצהירו תאר המנוח כי גם במהלך תקופת העבודה במוטריקס עבודתו היתה כרוכה ב"עבודה עם חולים בחו"ל, לרבות מציאת חולים, עריכת חוזים בשפה רוסית, הסברים, מילוי המסמכים הנדרשים, איסוף תיעוד רפואי מלא של החולים, קבלת מסמכים והיתרים הנחוצים מרשויות שונות בפדרציה הרוסית ומדינות חבר העמים."
כאמור, בעדותו בפנינו שינה המנוח מגרסתו בנוגע למהות העבודה במוטריקס ואישר כי כלל לא נדרש לגייס עבור מוטריקס לקוחות לצורך קבלת טיפול רפואי בישראל וכי מוטריקס לא עסקה בתחום זה. בשלב זה המנוח הסביר שנדרש להשיג עבור מוטריקס אישורים "לגבי העסקים, כלומר ממכון התקנים ברוסיה. כי החלקים שהתכוונו לספק לרוסיה היה להם שימוש בתחום הרפואה." עוד תאר כי הוא עצמו לא הגיש את הבקשות לאישורים כלשהם אלא שהבקשות הוגשו "דרך מכרים שלי". המנוח אף אישר בעדותו שמוטריקס לא מסרה בידו אישור בכתב לייצג אותה בפני הרשויות ברוסיה או לחתום על מסמכים בשמה (פרו: 30; ש: 15 ואילך), ולבסוף אישר שכלל לא עסק בהגשת האישורים אלא החברה עצמה (פרו: 31; ש: 3)

המנוח לא נתן תשובה מספקת מדוע השתנתה גרסתו בעניין מהות העיסוק (פרו: 28; ש: 25 ואילך):
"ש. מפנה לסעיף 14 לתצהירך, למה ציינת שעסקת במוטריקס בתפקיד זהה וכעת אתה מסביר שבמוטריקס לא דובר בהבאת תיירים לטיפול רפואי בישראל?
ת. זו היתה הכוונה שלי, להזמנות וחיפוש לקוחות בחו"ל, התאמתי את ההזמנות ללקוחות בחו"ל. מה זה משנה, זה עדיין כריתת חוזים וחיפוש לקוחות. זה אותו תחום."

32. אנו מתקשים לקבל את הסבריו של המנוח בנוגע למהות עבודתו במוטריקס. ראשית, התיאור בעדות בנוגע למהות התפקיד עמד בסתירה לתיאור בתצהיר ולדבר לא ניתן הסבר מניח את הדעת; שנית, יש קושי לקבל את הטענה שהמנוח נשכר לעבודה בשל קשריו בתחום התיירות הרפואית שעה שהעיסוק שנדרש ממנו על-פי הנטען במסגרת העבודה במוטריקס לא היה בתחום זה; שלישית, קשה להלום טענה שהמנוח עסק בהשגת אישורים רגולטורים שעה שהמנוח אישר שלא עסק בכך עצמו, הוא כלל לא החזיק באישור בכתב לייצג את מוטריקס בעניין זה, והטענה אף הוכחשה בעדות נציג המעסיק; רביעית, גם בנוגע לתקופת העבודה במוטריקס לא הוצגה כל תכתובת עם הלקוחות או עם המעסיק, על אף שהמנוח העיד שהתקשורת נוהלה בדוא"ל וביישומון וואטסאפ (פרו: 29; ש: 19); חמישית, אנו מתקשים להסתמך על הרישומים בתלושי השכר כראיה חותכת בשאלת ההעסקה - לא הוצגה כל אסמכתא המלמדת על ביצוע הפקדות פנסיוניות בתקופת העבודה במוטריקס או תשלום פדיון זכויות סוציאליות; לא ניתן כל הסבר מדוע המנוח דווח כעובד של מוטריקס עד חודש 6/19, למרות שהמנוח ונציג החברה העידו שעבד עד לחודש 12/19; נציג החברה העיד שגובה השכר נקבע בהתאם להיקף העבודה שהוערך בכ- 10 שעות עבודה לחודש (פרו: 36; 23), אלא שבתלושי השכר צוין שהיקף ההעסקה הוא 20 ימים לחודש; בתלושי השכר לא נוהל פנקס היעדרויות ולא שולם פדיון של חופשה שנתית או דמי הבראה.

33. לתצהיר המנוח לא צורף הסכם העסקה עם מוטריקס, על אף שנציג החברה העיד שאמור להיות הסכם בכתב (פרו: 37; ש: 5). לאחר ישיבת ההוכחות הוגש מטעם המנוח (הודעה מיום 2.9.20) הסכם נושא תאריך 5.11.17 ועליו מופיעה חתימה במקום המיועד לחתימת העובד.
לא מצאנו לייחס למסמך זה משקל רב. ראשית, מרבית הוראות ההסכם (הוראות בדבר כללי התנהגות במפעל, הפסקות, אורך יום העבודה ושעות נוספות) לא היו רלוונטיות לעבודת המנוח שהתבצעה, ככל שהתבצעה, מחוץ לחצרי המעסיק; שנית, בהסכם העבודה צוין שהוסכם על תשלום משכורת חודשית נטו בסך 1,800 ₪ וכי לא תהיה זכאות לתשלום נסיעות, בעוד לפי תלושי השכר התשלום פוצל לסך 1,707 ₪ ששולמו כשכר יסוד וסך 158 ₪ בגין נסיעות; שלישית, לא הובררו נסיבות חתימת ההסכם ביום 5.11.17 – מועד בו המנוח כלל לא שהה בישראל לפי דו"ח כניסות ויציאות (מש/1), המלמד כי המנוח יצא מישראל ביום 19.10.17 ונכנס שוב ביום 11.11.17.

34. לא זו בלבד שהמנוח לא הציג ראיות ואסמכתאות שהיו אמורות להיות בידיו ואשר היו יכולות לתמוך בטענתו בדבר מהות עבודתו, הוא אף לא זימן לעדות את העדים הרלוונטיים שיכלו להעיד על עבודתו אצל המעסיקים השונים.
מר יגאל פינקלמן, נציג מוטריקס (להלן – פינקלמן), זומן לעדות מטעם הנתבע. פינקלמן העיד שמוטריקס עוסקת בייצור מוצרים שונים לתחום התעופה, וכי היא שקלה לייצר ולמכור ציוד רפואי. לצורך כך ביקשה מוטריקס להתעניין בתחום שיווק שתלים. פינקלמן העיד שכדי למכור מוצרים יש צורך בתו תקן מתאים וכי עד כה לא השיגה מוטריקס תקנים מתאימים בישראל או בחו"ל (פרו: 35; ש: 23 ואילך). פינקלמן ציין בעדותו שבמהלך תקופת ההתקשרות עם המנוח לא התקשרה החברה בהסכם עם לקוח כלשהו באמצעותו, למרות שעמד בקשרים עם לקוח בשם פוליוסבר ומסר לה הצעת מחיר בחודש 6/19 אלא שהמו"מ נעצר בין השאר בשל משבר הקורונה (פרו: 36; ש: 1 ואילך).

לא היה בעדותו של פינקלמן כדי לסייע למנוח. נהפוך הוא. בעוד המנוח העיד שעסק עבור מוטריקס בהגשת בקשות לקבלת תקן מתאים לצורך שיווק ברוסיה, הרי שפינקלמן העיד שהמנוח עסק בפעולות שיווק מול לקוחות וכי מוטריקס כלל לא נדרשת לקבל תקן ברוסיה, אלא בארץ הייצור, כלומר בישראל (פרו: 38; ש: 12 – 19 וכן בש' 27 – 28).
גרסתו של פינקלמן בנוגע לדיווחים שקיבל מהמנוח על עבודתו לא היתה אחידה וברורה ולא נתמכה באסמכתאות כלשהן, בדמות הסכם עבודה, תכתובת, דוגמאות חוזים או כל מסמך אחר. בנוגע לנושאים אלה העיד פינקלמן כך (פרו: 37; ש: 12 ואילך):
"ש. איך התובע דיווח לך על העבודה שהוא מבצע?
ת. בגלל שקיבל 1,800 ₪, סמכתי על מה שהוא אומר והתוצאות החשובות.
ש. כלומר, היית משלם כל חודש לתובע את הסכום הזה בלי לבדוק אם הוא מבצע עבודה כלשהי?
ת. כל חודש אני בודק איך אנחנו מתקדמים ומה ההישגים?
ש. איך בדקת?
ת. דיברתי איתו ושאלתי להתקדמויות בנושאים ספציפיים, ואני גם מבין שיש לו הוצאות כדי לקיים את הפגישות.
ש. אבל איך אתה יודע שהוא באמת עושה?
ת. החלטתי להשקיע בעבודת התובע ואם יש בזה משהו, זה ברכה ויצא מזה משהו."

תמוה בעינינו שמוטריקס התקשרה עם המנוח בהסכם במסגרתו התחייבה לשלם משכורת חודשית קבועה בסך 1,800 ₪, בסכום שנקבע לפי הערכה של כ- 10 שעות בחודש לפי עדות פינקלמן, מבלי לקבל דיווח על העבודה שבוצעה בפועל, במצב דברים בו במהלך תקופה של כ- 20 חודשים (לפי הדיווח לנתבע) או 26 חודשים (לפי טענת המנוח) לא הניבו תוצרים בכל האמור בהשגת תקן לפעילות ברוסיה (המשימה לפי הגדרת המנוח) או בדמות התקשרות עם לקוחות וקבלת הזמנות (המשימה לפי הגדרת נציג המעסיק).
מטעם המנוח הועלו טענות בנוגע לחוקיות גביית הודעתו של פינקלמן (נ/2). לא מצאנו לדון בשאלה זו לאחר שבסיכומים מטעם המנוח (סע' 27) צוין שאין התנגדות להגשת ההודעה כ ראיה.

35. בהודעת התובעת מיום 2.9.20 נטען לראשונה שהחל מחודש 3/20 ועד מועד הפטירה הועסק המנוח אצל המעסיק עלוני יוניברס בע"מ "בתפקיד דומה לתפקידו אצל מעסיקים קודמים" בעריכת פגישות עם גורמים בחו"ל ויצירת קשרים עסקיים ביניהם לבין המעסיק הישראלי. להודעה צורפו תלושי שכר לחודשים מרץ עד מאי 2020. בתלושי השכר של המעסיק עלוני יוניברס בע"מ לא צוינה כתובת המעסיק, ולא צוין כיצד מועבר השכר לידי המנוח.
אין מקום להסתמך על מסמכים שהוגשו לאחר תום שלב ההוכחות ובית הדין לא התיר מראש את הצגתם . תמוה בעיננו שהמנוח או ב"כ לא הזכירו עובדה זו בעת עדות המנוח בפנינו ביום 19.7.20, לאחר שהעבודה אצל המעסיק החדש כבר החלה על-פי הנטען.

36. מכלל האמור עד כה אנו קובעים שלא עלה בידי המנוח לשכנע בראיות ובעדויות שאכן הועסק על-ידי המעסיקים הנטענים או למצער – שיש בהעסקה זו כדי לבסס זיקה לישראל המעידה על מעמד של תושבות .
מלבד תלושי שכר, העברות כספיות בחלק מהתקופה הנטענת והסכם העסקה בודד (שהפרטים שצוינו בהם מעלים תהיות רבות), לא הובאו ראיות המלמדות על קיומם של קשרי עבודה סדירים, המאופיינים על-פי רוב בתוצרי עבודה שוטפים, בקשר אינטנסיבי עם המעסיק, בחובת דיווח של העובד ובפיקוח של המעסיק , בתשלום זכויות סוציאליות כדוגמת חופשה, הבראה ופיצויי פיטורים ובביצוע הפקדות פנסיוניות. מאפיינים מובהקים לא מתקיימים כאן.
מעבר לדרוש יצוין שעבודה בחו"ל אצל מעסיק ישראל המסתכמת בהיקף של כ- 10 שעות בלבד בחודש (היקף העבודה לפי הערכת המעסיק מוטריקס לפי עדות נציגו פינקלמן) - אין בה כדי לבסס זיקה לישראל באופן המוביל לתוצאה של הכרה בתושבות.
בנסיבות אלה לא מצאנו שיש בקשרי העבודה הנטענים כדי ללמד על זיקה הדוקה של המנוח לישראל באמצעות מעסיקיו הישראלים כנטען.

37. משקלול הנתונים עד כה אנו למדים שאין לראות במנוח משום תושב ישראל בתקופה שבמחלוקת. זאת יש ללמוד מכך המנוח שהה בישראל פרקי זמן קצובים הנופלים באופן בולט מפרקי הזמן בהן שהה מחוץ לישראל; מכך שאופי הקשרים החברתיים והמשפחתיים של המנוח בישראל אינו חזק או משמעותי יותר מאופי הקשרים החברתיים והמשפחתיים בחו"ל; כמו גם מכך שקשרי העבודה הנטענים אינם נושאים את המאפייניחסי עבודה סדירים ושוטפים.
בנסיבות אלה אין לראות בנכסי המקרקעין שהמנוח החזיק בישראל כמצביעים על זיקה המצדיקה הכרה בתושבותו. המנוח כמעט ולא עשה שימוש בדירת המגורים שכן שהה מרבית זמנו בחו"ל. הנכס המסחרי שהניב למנוח הכנסה משכירות אינו מלמד על זיקה לישראל.
יש לכן לקבוע שהנתבע עמד בנטל להראות שהמנוח העתיק את מרכז חייו אל מחוץ לישראל בתקופה הרלוונטית, ומכאן שלא נפל פגם בהחלטת הנתבע בשאלת התושבות.

38. לא מצאנו ממש ביתר טענות התביעה.
המנוח טען שהחלטת הנתבע בעניין שלילת התושבות לא בוססה במידע מספיק, וניתנה תוך פגיעה בזכות הטיעון.
לטעמנו, לא זו בלבד שפגם שכזה נרפא במסגרת הדיון כאן, במהלכו ניתנו למנוח שלל הזדמנויות להביא את כלל טענותיו ומיטב הראיות שבידו, אלא שמדובר בטענה שאין להגדירה אלא כמקוממת.
לאורך ההליך המנוח גילה טפח והסתיר טפחיים, הדגיש אך ורק את המידע והנתונים שהיו נוחים לו ונמנע מלהציג את מלוא הנתונים שבידו . התנהלות זו פגמה באמינות גרסתו של המנוח ועמדה בסתירה לטענה שההחלטה ניתנה על סמך מידע חסר. להלן מספר דוגמאות להתנהלות זו:
ראשית, בעוד בתביעה הדגיש המנוח את זיקתו לישראל בין השאר בקשר עם בתו המתגוררת בישראל, הרי שרק לאחר שהוגשו סיכומים, צוין בהודעה מטעמו (הודעה ביום 2.2.21, סע' 10) שלמנוח שני בנים נוספים, ושניהם אינם אזרחים ותושבים ישראליים אלא אזרחים ותושבים של רוסיה.
שנית, בעוד לאורך ההליך הדגיש המנוח שיש לו דירת מגורים בישראל, רק במסגרת המסמכים שהוגשו לאחר ישיבת ההוכחות ולאחר מותו (הודעה מיום 16.9.20) עלה שבבעלות המנוח נכס מקרקעין שהושכר כמספרה. הצגת תדפיסי חשבון הבנק המלמדים על הכנסות המנוח מהשכרת המספרה מלמדים שהצהרת המנוח כאמור בשאלון לפיו הכנסותיו היחידות הן מקצבת הנכות ומשכר עבודה – חוטאת לאמת.
שלישית, רק במסגרת הודעת התובעת מיום 16.9.20 נמסר מידע לפיו במהלך התקופה השנויה במחלוקת המנוח נשא אשה מחוץ לישראל, הגיע עמה ארצה, זו קיבלה מעמד של תושבת ארעית אך לא סיימה את הליך ההתאזרחות ושבה להתגורר ברוסיה. לא נמסרו פרטים על מועד הנישואין, או פרק הזמן בו שהו בני הזוג בישראל.
מכאן, שככל שהנתבע ביסס את החלטתו על מידע חסר אין למבוטח אלא להלין על עצמו, שכן בשלב המענה על השאלון ואף במהלך מרבית ההליך כאן לא הובא כלל המידע הרלוונטי על אורחות חייו של המנוח באופן מלא וגלוי.

39. יש לדחות גם את הטענה לפיה החלטת הנתבע בעניין שלילת התושבות נגועה באפליה. מדובר בטענה כללית וסתמית שלא נמצא ולו שביב ראיה שיתמוך בה. מטעם המנוח נטען שהשימוש בביטויים בדבר קיומם של "אינטרסים חברתיים, כלכליים ותרבותיים" ברוסיה כאמור בהחלטת הנתבע - מעידה על חוסר תום לב או דעה קדומה. לא מצאנו כל בסיס לטענה זו. בבוא הנתבע לבחון את שאלת התושבות עליו לבחון את הזיקות של המבוטח לישראל, לרבות בכל האמור בזיקה חברתית, כלכלית או תרבותית, כפי שנעשה גם במקרה כאן, ואין באמור כדי ללמד על אפליה.

40. לפני סיום נציין שספק בעיננו אם לתובעת, חליפתו של המנוח, עניין ממשי בתביעה, ויתכן שלאחר מות המנוח מדובר בהליך תיאורטי ללא נפקות מעשית.
כעולה מהודעה מטעמה מיום 2.2.21, בעניינו של המנוח לא ניתן צו ירושה או צו קיום צוואה ולא מונה מנהל עיזבון. מלבד התובעת, למנוח שני בנים נוספים.
לשאלת הביטוח הרפואי של המנוח אין עוד נפקות מעשית לאחר פטירתו.
אשר לזכאות לתשלום גמלת נכות בגין התקופה שעד מועד הפטירה, הרי שממילא ליורשים או לעיזבון לא תקום זכאות לתשלום הן מהטעם שלא מצאנו פגם בהתנהלות הנתבע בכל האמור בהחלטה בדבר שלילת התושבות, כמו גם מהטעם שהזכות לא התגבשה במועד פטירת המבוטח (סע' 308 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995; עב"ל (ארצי) 2348-12-13 יעקב חביב – המוסד לביטוח לאומי (29.6.15); עב"ל (ארצי) 243/98 שמעון בן דוד ז"ל – המוסד לביטוח לאומי (10.4.00)).
בסופו של יום, משלא הוברר די הצורך אם הנתבע עומד על תשלום החוב של המנוח כלפיו, מצאנו להכריע בטענות התביעה לגופן.

41. סוף דבר – התביעה נדחית.
כמקובל בהליכים בתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

42. זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים.

ניתן היום, י' אדר תשפ"א, (22 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

יעקב בר און
נציג ציבור

דניה דרורי,
שופטת


מעורבים
תובע: מרינה טוקר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: