ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ע"י ב"כ עו"ד מרדכי ביץ' נגד אור הגנוז מושב שיתופי להתיישבות חקלאית... :

לפני כבוד השופטת הבכירה, רים נדאף

התובעים/משיבים
.1 שמעון ערנרייך
.2 פנינה ערנרייך
ע"י ב"כ עו"ד מרדכי ביץ'

נ ג ד

הנתבע/מבקש
אור הגנוז מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ספיר יעקב חזן

החלטה

בפני בקשת הנתבע (להלן: "המבקש") לסילוק התובענה על הסף בשל: התיישנות ושיהוי, היעדר סמכות עניינית, היעדר עילה והיעדר יריבות.

רקע בזעיר אנפין וטענות הצדדים:

ראשיתו של ההליך הינה בתביעה לסעד הצהרתי שהגישו התובעים כנגד הנתבע בבית המשפט המחוזי בנצרת , להצהיר כי הינם בעלי זכויות במגרש 22/9 שבמושב (להלן: "כתב התביעה המקורי").

כנטען בכתב התביעה המקורי , ביום 20.03.13 רכשו התובעים מגרש מספר 22/9 (להלן: "המגרש") במסגרת ההרחבה במושב הנתבע. נטען כי, ביום 02.04.13 חתמו התובעים על כתב התחייבות לסוכנות היהודית לא"י לקבל אותם כמתיישבים במושב, ועל תצהיר מועמדות לקבלת זכויות במגרש.

לטענת התובעים הם מילאו את כל המוטל עליהם לצורך מימוש זכויותיהם במגרש: מילאו שאלון למועמדים להתיישבות, עברו אבחון במכון " אדם מילא" ושילמו סכום של 120,000 ₪ כתנאי לקבלת המלצת הנתבע להקצאת מגרש מגורים במושב. עוד נטען, כי קיבלו ה תובעים אישור ממזכירות המ ושב לפיו המגרש הוקצה להם.

בעקבות התכתבות עם הגורמים במושב, התברר לתובעים ביום 30.05.19, כי לא נמצא כל תיעוד לפיו התובעים עברו ועדת קליטה המהווה תנאי להקצאת מגרש לבניית בית מגורים. עוד צוין, כי המגרש לא שייך להרחבה, וכי הוקצה למשפחה אחרת מזה שנים רבות.
בכתב ההגנה כפר הנתבע בטענות ה תובעים וטען כי הם מעולם לא רכשו זכויות במושב ולא היו מיועדים לרכוש מגרש בכלל, לכל היותר הזכות שימוש כבני רשות במגרש במקרקעי המושב.
לטענת הנתבע, היה על התובעים להגיש תובענה כספית לבית המשפט המוסמך להשבת הסכום שלטענתם שילמו בשנת 2013, וגם טענה זו התיישנה. לכן, טען הנתבע, כי תובענה זו הינה ניסיון לעקוף את דיני ההתיישנות.

עוד טען הנתבע, כי לא זו בלבד שהתובעים לא עברו וועדת קליטה כמתחייב בחוק לתיקון פקודות האגודות השיתופיות ( מס' 8), התשע"א- 2011, אלא שהם מסרבים בתוקף לעבור הליך קליטה.

ומכל מקום, טען הנתבע כי גם לאחר תהליך קליטה ואישור ועדת הקבלה, הסוכנות היהודית ורשות מקרקעי ישראל הם אלו שמאשרים את ההקצאה הסופית של המגרש ומתן זכות שימוש וזכות בנייה למגורים במגרש.
הנתבע אינו מכחיש את עצם פנייתם של התובעים למושב בשנת 2013, וכי מילאו שאלון למועמדים להתיישבות , אש בו התחייבו לשלם, בין היתר, סכום של 120,000 ₪ בגין התשתיות (מפנים לעמ' 8 לנפסח ב' לכתה התביעה), אך לטענתו, התובעים הם אלו אשר קטעו את הליך הקליטה שלהם במושב ומעולם לא ביקשו להשלימו או לחלופין לקבל את כספם בחזרה. עקב כך, הקצה המושב את המגרש למשפחה אחרת. לפיכך טען הנתבע כי תובענה זו הינה מעין ניסיון לעקוף את תהליך הקליטה וועדת הקבלה למושב, תוך ניסיון לכפות על המושב להקצות להם מגרש.

עוד נטען, כי מבירור שערך המושב, נודע לו כי בכוונת התובעים להקים בית עסק במגרש ; בניגוד למוסכם עם הסוכנות ועם רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י").

לטענת הנתבע, גם אם היו התובעים עוברים את הליך הקליטה בהצלחה ( ולא הם) אזי לא היו זכאים לרשום את המגרש על שמם , לכל היותר היו זכאים לתפוס חזקה במעמד " בר רשות" שהיו ניתנות להם מרמ"י ובהמלצת הסוכנות.
ביום 27.10.2020 הוגשה בקשה בבית המשפט המחוזי לתיקון כתב התביעה, וביום 12.11.2020 וחרף התנגדות הנתבע, הותר התיקון.

כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 26.11.2020 עם אותה מסכת עובדתית ומשפטית שבכתב התביעה המקורי, ו עיקר התיקון היה בסעדים המבוקשים , בו עתרו התובעים ל-
להצהיר כי בין התובעים למושב התגבשו הסכמות משפטיות מחייבות לפיהן הזכויות במגרש יוקצו להם, ולהצהיר כי התחייבות זו שרירה, תקפה וקיימת , ולחייב את המושב להקצות את הזכויות לתובעים.
לחייב את המושב לבצע כל פעולה הנדרשת לשם רישום זכויותיהם של התובעים במגרש בפנקס רישום המקרקעין ו/או בכל פנקס ו/או מקור רישום אחר בו מתנהלים רישומי הזכויות של המקרקעין במושב.
לקבוע כי אי מסירת הזכויות במגרש לתובעים עד למועד הגשת כתב תביעה מתוקן זה – מהווה הפרה של החוזה.
לחילופין נתבקש סעד חילופי להורות למושב להקצות לתובעים מגרש אחר שהיה בעל מאפיינים זהים ככל הניתן למגרש 22 הנ"ל.
ביום 23.12.2020 הוגשה בקשה זו לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות ושיהוי, חוסר סמכות עניינית, היעדר עילה , והיעדר יריבות.

ביום 29.01.2021 ניתנה החלטתו המנומקת של כבוד השופט י' אברהם מבית המשפט המחוזי . הוא דן בטענה המקדמית של "חוסר סמכות עניינית". לצורך ההכרעה בשאלה זו, נדרש בית המשפט תחילה להכריע בשאלת המפתח- האם הזכויות הנטענות הינן זכויות קנייניות או שמא זכויות חוזיות , וקבע כי עסקינן בזכויות חוזיות, וליתר דיוק בזכות "בר רשות" , ולכן שאלת הסמכות תיקבע לפי שווי התביעה. ולבסוף הוחלט כי התובענה הינה בסמכותו של בית משפט שלום , וכך הועבר התיק למותב זה, ועל פי החלטת כבוד הנשיא פורת מיום 3.2.21, אוחד הדיון בתיק זה יחד עם ת"א 8529-12-20 שמתנהל בפניי.

לפיכך נותרה מונחת בפניי בקשת הנתבע מיום 23.12.2020 לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות ושיהוי, חוסר סמכות עניינית, היעדר עילה והיעדר יריבות . מיותר לציין כי אין עוד מקום לדון בטענות של חוסר סמכות עניינית שכבר הוכרעו כאמור לעיל.

נימוקי הבקשה:
התיישנות ושיהוי
לטענת הנתבע, התביעה המתוקנת הוגשה בשל אירועים שאירעו בשנת 2013, כך שהתביעה הוגשה בתום תקופת ההתיישנות , ולחלופין בשיהוי כבד כזה המצדיק סילוק התובענה על הסף.

לטענת הנתבע, הזכויות הנטענות בכתב התביעה הינן זכויות של בר רשות אשר סווגו על ידי בית המשפט כזכויות חוזיות, כאלו המתיישנות תוך 7 שנים (להבדיל מתביעה אחרת שבמקרקעין). הנתבע מפנה לפסיקה ענפה לפיה זכות של בר רשות אינה זכות שבמקרקעין.
אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד הגשת כתב התביעה המקורי, טרם חלפה תקופת ההתיישנות , והטענה המרכזית של הנתבע היא שכתב התביעה המתוקן מגלה עילה חדשה שונה במהותה מכתב התביעה המקורי, ולכן יש לראות בכתב התביעה המתוקן כתביעה חדשה לכל דבר ועניין שמועד הגשתו חלף זה מזמן.
לשיטתו של הנתבע, תביעתם המקורי ת של התובעים לא גילתה עילה, וכתב התביעה תוקן בעקבות כתב ההגנה המקורי שהוגש על ידו , וממנו עלה כי אין לתובעים כל עילת תביעה, שכן הם מעולם לא רכשו זכויות במקרקעין בתחום המושב. לגישתו של הנתבע, כתב התביעה המתוקן עניינו בעילת תביעה נפרדת, ומהווה יצירה חדשה אשר הוגשה על מנת להתגבר על מכשול ההתיישנות. בהקשר זה מפנה הנתבע לע"א728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' עבד אלחפיז זייד, לד(4) 126 (1980).

לחלופין, טען הנתבע כי ככל שתידחה טענת ההתיישנות, הרי שהגשת תובענה זו לוקה בשיהוי כבד, המהווה כשלעצמו טעם מספיק לדחיית התביעה. לטענתו, ההשתהות בהגשת התובענה על ידי התובעים יצרה מצג של וויתור על תביעתם לאורך השנים, זאת בפרט כשמדובר בסעד הצהרתי. בחלוף הזמן הרב מאז היוולד עילת התביעה, לכאורה, ועד מועד הגשת התביעה בפועל, שינה המושב את מצבו בכך שקידם הליכי קליטה מול משפחה אחרת, אשר עברה הליך קליטה כדין, והיא מתגוררת במגרש כבר שנים רבות.

עוד טען הנתבע כי נגרם למושב נזק ראייתי כבד: מסמכים לא נשמרו בחלוף הזמן, בעלי תפקידים שהיו יכולים לשפוך אור על העובדות התחלפו זה מכבר.

בתשובה לבקשה, טענו התובעים כי בהתאם למהות התביעה ולסעדים המבוקשים בה, התובענה הינה " תביעה שבמקרקעין" כהגדרתה בחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958. מכל מקום, התביעה המקורית הוגשה בתקופת ההתיישנות, וכי תיקון התביעה לא שינה את עילת התביעה, וכי אין מדובר בתביעה חדשה.
באשר לטענת השיהוי, טענות התובעים כי אין כל מקום להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת שיהוי, וכי טענותיו העובדתיות של הנתבע בכל הנוגע לשיהוי לא נתמכו בתצהיר ודי בכך כדי לדחותן.
חוסר יריבות והיעדר עילה:
26. לטענת הנתבע, אין כל יריבות בין התובעים למושב. לטענתו, אין למושב כל סמכות להעניק זכויות כלשהן במגרש המדובר, שכן הדבר נתון לשיקול דעתה של הסוכנות היהודית אשר ממליצה לרמ"י באם להקצות מגרש לפלוני אם לאו.
27. עוד טען הנתבע כי הזיקה היחידה שהציגו התובעים אל המושב הינה מכתב שריון המגרש שניתן כחלק מהמסמכים הנדרשים להתנעת תהליך הקליטה. אך מסמך זה, לשיטת הנתבע, איננו הסכם וממילא הוא מופנה לסוכנות. כך גם טען הנתבע כי הסכום ששולם ( ה- 120,000 ₪) כדמי פיתוח הועבר למילוי התחייבות שבין התובעים כלפי הסוכנות וכתנאי שהעמידה הסוכנות למתן המלצתה להקצאת מגרש, כך שאין יריבות בין התובעים למושב.

28. התובעים טענו כי הנתבע הינו בעל הדין הראוי והרלוונטי לצורך בירור התובענה שבכותרת. לטענתם, הנתבע הוא הגורם אשר בוחר לאלו משפחות יוקצו בפועל מגרשים, ואלו לא. לטענתם, הן הסוכנות והן רמ"י פועלים בסופו של יום לפי רצונו ובאישורו של הנתבע.

29. עוד טענו התובעים כי טענות הנתבע של היעדר יריבות אין בהן כדי לסלק את התביעה על הסף, וקבלת טיעוניו של הנתבע בהקשר זה יביאו, לכל היותר, לצירופם של צדדים נוספים לתובענה ( רמ"י והסוכנות).
היעדר עילה
30. בהקשר זה טוען הנתבע כי, מטרתם של הסעדים המבוקשים הינה לקבל זכויות בר רשות במגרש 22/9 שבמושב או מגרש אחר במסגרת הסעד לאכיפה בקירוב, אלא שמעולם לא נכרת כל הסכם בין התובעים למושב, שמכוחו מחויב המושב להקצות להם מגרש, ולכן אין לתובעים כל מערכת חוזית מול המושב באופן ישיר המקימה להם עילה לקבלת איזה מן הסעדים.
31. עוד טען הנתבע כי התובעים ממילא לא השלימו את שלבי התהליך הנדרש לקבלת המלצת הסוכנות והחלטת רמ"י על הקצאת מגרש במושב, לרבות וועדת קבלה, לפיכך, ובהיעדר השלמה של התנאים לקבלת זכויות אלו, אין לתובעים כל עילה לקבלת זכויות.
32. מנגד טענו התובעים בתשובתם כי טענה של " היעדר עילה" הינה טענה מופרכת אשר אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה בעניין זה, ועמדו על טענתם שבפועל נכרת הסכם בין הצדדים.
דיון והכרעה:
33. לאחר שעיינתי בכתבי בי הדין, בהשתלשלות העניינים המפורטת לעיל, בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות, ואנמק;
התיישנות ושיהוי 49453-01-20
34. כפי שצוין לעיל, הנתבע טען כי עניינה של התובענה הינו באכיפת חוזה בר רשות במקרקעין, כזה שמתיישן תוך 7 שנים. עמדה זו מקובלת עליי אף ללא כל צורך לדון בה. אזכיר כי ביום 29.01.2021 ניתנה החלטתו המלומדת של כבוד השופט י' אבהרם שבמסגרתה נקבע, בין היתר, כי ענייננו בזכות חוזית של "בר רשות" במקרקעין (להבדל מזכות קניינית במקרקעין. (ראה דיון לעיל).
35. אם כך, השאלה המצריכה בירור כעת היא אם כתב התביעה המתוקן מגלה עילת תביעה חדשה החורגת מהעילה שבכתב התביעה המקורי, ובמלים אחרות, אם כתב התביעה המתוקן הוגש כדרך לעקוף את תקופת ההתיישנות כנטען על ידי הנתבע.
36. תחילה יצוין כי אין מחלוקת שהתביעה המקורית הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. מהשוואת המסכת העובדתית הנטענת בכתב התביעה המקורי לעומת המתוקן, עולה כי המדובר באותה מסכת עובדות שבבסיס עילות התביעה הנטענות, והשינוי בעיקר היה בסעדים הנתבעים בכת כתב תביעה.
37. אכן, ההלכה היא, כנטענת הנתבע, שלא יותר תיקון כתב התביעה מקום שיש חשש לקיפוחו של הנתבע (כמו הזכות לטעון התשיינות). ראה סעיף 10 להחלטתו של כבוד השופט צ' זילברטל ברע"א 2607/12 אל על נתיבי אויר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (29.04.12), שם קבע כי:
"אכן, ההלכה היא, כנטען על-ידי הנתבעת, שמקום בו יש בתיקון כתב התביעה כדי לקפח את הנתבע, במובן זה שהתיקון ישלול זכות שכבר הוקנתה לו (כמו הזכות לטעון התיישנות), אין להתיר את התיקון. אלא במה הדברים אמורים? כאשר יש בתיקון משום הוספת עילת תביעה חדשה. כאשר מדובר בתיקון העילה המקורית, הרי שלא תיכשל בקשת התיקון גם אם בינתיים חלפה תקופת ההתיישנות. הדברים נקבעו באופן מפורש בפסיקת בית-משפט זה, כאשר אף הודגש, כי המונח "עילת תביעה" לצורך העניין הנדון פורש בפסיקה "בהרחבה", כדלהלן: "העיסקה או המעשה המובא לדיון" ( ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' בן הרוש, פ"ד מד(1) 160, 166-165 (1990), להלן: פרשת איטונג)".

38. בעניין בו עסקינן לא יכולה להיות מחלוקת, כי התיקון המבוקש נמצא בדלת אמותיה של עילת התביעה המקורית, ואין בו משום העלאת תביעה בעילה אחרת. השוואה בין כתבי התביעה מלמדת כי רכיב י היסוד של העילה המקורית נשמרו, ולמעשה לא היה תיקון של העילה אם כי תיקון של הסעדים המתבקשים (השווה: ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' בן הרוש, פ"ד מד(1) 160, 166-165 (1990)). ודוק, התיקון במקרה דנן לא שינה את מרכיבי היסוד של העילה ה מקורית, שהרי העילה בכתב התביעה המקורי הינה עילה חוזית של בר רשות במקרקעין (ראה החלטתו של כבוד השופט י' אברהם מיום 29.01.2021).

כידוע, הגישה הננקטת בסוג זה של בקשות (תיקון סעדים) הינה גישה ליברלית, ויש הרואים בו אפילו תיקון פורמלי שבפורמלי שאינו גורם עוול לצד שכנגד ((ראה אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 357-358 (מהדורה 11, 2013) (להלן: א' גורן)).

39. ובענייננו, התביעה המקורית הוגשה כתביעה לסעד הצהרתי, ועיקר התיקון הינו בהוספת הסעד האופרטיבי החלופי של מסירת מגרש חלופי. יש לראות בתיקון זה מעין המשך לסעד ההצהרתי הנתבע בתביעה המקורית, שכן אם תתברר התביעה ויוכח בסופו של יום כי ל תובעים ישנה זכות כלשהי במגרש המדובר, אזי קמה להם זכות אוטומטית לתבוע סעד אופרטיבי.

40. נוכח כל האמור, אני דוחה את בקשת ה נתבע לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

41. באשר לטענת השיהוי, גם זו דינה להידחות. לשם הוכחת טענת השיהוי נדרש הנתבע להוכיח כי התובע זנח את זכות התביעה או ויתר עליה ; וכן כי עקב השיהוי הורע מצבו. תנאי חלופי שלישי שנקבע בפסיקה הוא כי השיהוי נגרם עקב חוסר תום הלב מצדו של התובע (ראה: ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 446 (2003)). בהקשר זה, נדרשת קפדנות רבה בבחינת התקיימותם של התנאים הנדרשים לשם שיהוי , כך שדחיית תביעה מחמת שיהוי תיעשה בנסיבות נדירות וקיצוניות בלבד (ראה: ע"א 2950/07 יונס מוחמד סולימאן נ' מדינת ישראל-מינהל מקרקעי ישראל (ניתן ביום 26.10.2009)).

42. כאמור לעיל, טען ה נתבע כי השתהות התובעים פגע ה בהגנתו , שכן מסמכים לא נשמר ו ובעלי תפקידים התחלפו. בנוסף, טען כי השיהוי כמוהו כזנחית התביעה וויתור על הזכות של התובעים.

43. אכן, יש ממש בטענות הנתבע לפיהן השיהוי הניכר בהגשת התביעה עלול לגרום לנזק ראייתי משמעותי. ברי כי ל נתבע הייתה יכולה להיות תועלת ראייתית משמעותי ת להגנתו בה זמנת עדים רלוונטיים, לרבות עדים אשר היה בכוחם להעיד מידיעתם האישית על כוונות הצדדים בעת תחילת הליך הקליטה במושב. דא עקא, שטענה זו הועלתה בעלמא מבלי לבססה או לתמכה בכל תצהיר. יתרה מכך, התובענה נעה סביב אירועים אשר התרחשו בשנת 2013, דהיינו כ- 6 שנים מיום הגשת כתב התביעה המקורי, וכ- 7 שנים מיום הגשת המתוקן. כך שאין מדובר בהשתהות של שנות דור בהגשת התובענה.

44. כידוע, כבר לפני שנים רבות נפסק, כי אין בשיהוי, כשלעצמו, כדי להצדיק את דחיית התביעה על הסף, אם כי יש בו כדי להשליך על המשך בירור התביעה ועל נטל ההוכחה. (ראה: ע"א 2483/14 שלומוביץ נ' בית חנניה מושב עובדים להתיישבות (14.7.2016).

45. לאור כל האמור, ובשלב מקדמי זה, וכאשר טרם נשמעו ראיות, ובהתאם למגמה המושרשת בהלכה הפסוקה, אני קובעת כי אין לסלק בשלב זה את התביעה מחמת שיהוי, ויש להעדיף את בירור המחלוקת לגופו של עניין על פני סילוק התביעה על הסף בטרם בירורה.
חוסר יריבות והיעדר עילה:
46. חוסר יריבות, הוא בדרך כלל, עילה למחיקה על הסף, שכן דרישת היריבות בין הצדדים היא תנאי הכרחי לקיומה של " עילת התביעה". חוסר יריבות משמע כי , לכאורה, מתקיימת עילת תביעה, אך אין היא מופנית כלפי בעל הדין הנכון, או אין היא מוגשת מטעם בעל הדין הנכון.

47. אכן, מאליו מובן כי אין הטענה של "חוסר יריבות" עומדת כטענה עצמאית- נפרדת בתקנות, משום שמכל בחינה אפשרית אין המדובר אלא בתת סוג על "היעדר עילה". נוכח זאת, ראיתי לנכון לדון בצמד זה של טענות ביחד ותחת כותרת אחת.

48. מושכלות יסוד הן כי אין לסלק תביעה על הסף מחמת העדר עילה אלא אם ברור כי לא קיימת אפשרות מעשית, ולו קלושה, לכך שהתובע יצליח בתביעתו (רע"א 6794/18 רחל איטח נ' קימברלי קלארק ישראל שיווק בע"מ (ניתן ביום 26.11.2018 ). לכן, אם מתברר לאחר בחינת העובדות והטענות הנטענות על ידי התובע בכתב התביעה כי התובוכל לזכות בסעד המבוקש על ידו– ניתן יהיה לקבוע כי כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע בהקשר זה כי בבואו להפעיל סמכותו למחוק תביעה על הסף עקב העדר עילה חייב בית המשפט לנקוט משנה זהירות, מאחר שמחיקת התביעה שוללת מהתובע את זכותו להביא עניינו להכרעת בית המשפט (רע"א 9801/05 עזבון המנוח עזרא הראל ז"ל נ' לאומי פיא חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ (ניתן ביום 26.2.2006 ).

49. כלל דיוני נוסף הוא כי "לצורך בירור טענות של סילוק תביעה על הסף, יש להניח כי העובדות הנטענות בתביעה הן עובדות מוכחות, ואינן נתונות כשלעצמן במחלוקת. שלב ההכרעה בטענת הסף הדיונית אינו מאפשר ואינו מצריך הכרעה במחלוקות עובדתיות שעניינן אמור להתברר במשפט גופו " (ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, פ"ד סב(4) 525, 549-548 (2008).
ודוק, לפי הפסיקה נדרש כי היעדר עילה או היעדר יריבות, יעלה באופן ברור וחד-משמעי מכתב התביעה. די בספק בדבר האפשרות שהתובענה תתקבל כדי לדחות בקשה לסילוק על הסף.

50. בענייננו, וכפי שניתן לראות לעיל, כתבי הטענות של הצדדים מעלים שאלות עובדתיות ומשפטיות שיש לבררן בדיון לגופו. לא שוכנעתי כי כתב התביעה על פניו לא מגלה עילת תביעה נגד הנתבע, וטענות הנתבע בהקשר זה אינן מצדיקות את סילוק התובענה על הסף בשלב זה, ובטרם בירור הטענות לגופן.

51. לסיכום, אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

52. טרם הוגש כתב הגנה מטעם הנתבע בתיק המאוחד 8529-12-20. חשוב לציין כי שני התיקים מטופלים על ידי במסגרת המוקד לתביעות כספיות. אומנם תיק זה אינו כולל סעד כספי, אך הוא אוחד עם התיק הנוסף שמטופל על ידי במסגרת המוקד.

ניתנה היום, י' אדר תשפ"א, 22 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ע"י ב"כ עו"ד מרדכי ביץ'
נתבע: אור הגנוז מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ
שופט :
עורכי דין: