ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עדנאן אלחיח נגד סבאן אברהם :

לפני כבוד השופטת יעל אנגלברג שהם
נציגת ציבור (עובדים) –גב' בת שבע זיידמן
נציג ציבור (מעסיקים) – מר נתן חיים

התובע:

עדנאן אלחיח
ע"י ב"כ עו"ד פאדי אבו חמד

-
הנתבע:
סבאן אברהם
ע"י ב"כ עו"ד מאיר נוי

פסק דין

תביעה זו עניינה שאלת קיומם של יחסי עובד-מעסיק.

רקע עובדתי

1. התובע הוא יליד 1991, תושב צוריף המצוי בתחום הרשות הפלסטינית.

2. הנתבע הוא בעל עסק בשם "בית הפנס" לחלקי חילוף וחשמלאות רכב.

3. ביום 8.3.18 נפגע התובע כאשר גוף זר חדר לעינו השמאלית. מיד לאחר האירוע פונה התובע לבית החולים אסותא באשדוד שם עבר ניתוח בעין ואושפז עד ליום 12.3.18 (להלן: התאונה).

4. המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלה האם אירעה התאונה בעת שעבד התובע בשירות הנתבע, כטענת התובע או שמא ארעה התאונה בעת שהתובע שהה בסמוך למקום העסק של הנתבע וכי בין הצדדים לא שררו כל יחסי עובד-מעסיק, כטענת הנתבע.

5. מטעם התובע העידו הוא עצמו, אחיו של התובע, מר איברהים אלחיח (להלן: מר איברהים) ואילו מטעם הנתבע העידו הנתבע עצמו ועובד בשירותו מר ג'אמל אלאטרש (אמיר) (להלן: אמיר).

טענות הצדדים

6. לטענת התובע, בכתב התביעה עבד בשירות הנתבע במשך 10 ימים כאשר בין השעות 08:00 עד אחר הצהרים עבד בעסק ואילו לאחר מכן עבד בביתו של הנתבע עד לשעה 19:00 בפירוק חלקי רכב . לדבריו, משעבד שעות ארוכות נשאר ללון במקום העסק.

לגרסתו, הפגיעה אירעה בעת שהחליף נורה ופנס של רכב, אך משהמנורות לא היו כבויות, במהלך ביצוע ההחלפה התפוצצה הנורה וחלק ממנה חדר לעינו השמאלית. התובע טען, כי מיד לאחר מכן הכניס אותו הנתבע יחד עם אמיר אל תוך המוסך פנימה, אמיר ביקש מהנתבע להתקשר למד"א, אך הוא סירב לעשות כן ועל כן התקשר לחבר בשם מאיר וביקש ממנו לבוא ולמוסך על מנת להעביר את התובע לבית החולים וכך היה.

7. התובע הוסיף וטען, כי הנתבע התקשר למאיר בעת שנסע לבית החולים וביקש ממנו לבקש מהתובע לא להזכיר את שמו בבית החולים ולציין כי התאונה אירעה מחוץ למוסך וכי כנגד הצהרה זו הוא מוכן לשלם. התובע טען עוד כי הנתבע שילם מכיסו עבור הטיפול הרפואי, אך נעלם מיד לאחר מכן לאחר שאיים על התובע לא להזכיר את שמו כמעסיק ואת מהות היחסים ביניהם. לטענת התובע, מ שאירעה התאונה במהלך עבודתו, הוא פנה באמצעות בא כוחו למוסד לביטוח לאומי, אך הנתבע סירב לחתום על החלקים הרלוונטיים בטפסי התביעה ואף מצא לנכון שלא להעביר לידיו את תלוש שכרו ואת שכר עבודתו בגין 10 ימי עבודה בסך של 700 ₪ ליום.

8. בכתב התביעה העמיד התובע את תביעתו על הסך של 4,800 ₪ בעבור שכר עבודה ועל הסך של 10,000 ₪ בעבור פיצוי בגין עוגמת נפש. בסיכומיו טען התובע, כי משראה המחוקק להגן על זכויותיו של עובד בהיותו הצד החלש במערכת היחסים, יש להעביר את נטל ההוכחה על כתפי הנתבע להוכיח את שעות עבודתו של התובע וכעולה מהראיות שהובאו בפני בית הדין, לא עלה בידי הנתבע להרים את הנטל להוכיח העדר קיומם של יחסי עובד-מעסיק.

9. לטענת הנתבע, לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק. לדבריו, התובע הוא תושב השטחים אשר שהה וממשיך לשהות באופן בלתי חוקי בתחומי המדינה, לשוטט בין עסקים בניסיון למצוא מי שיסכים להעסיקו ללא רישיון ובניגוד לדין וכך נהג לשהות בסביבת בית העסק של הנתבע, להתחבב על הנתבע והעובדים אצלו, לאכול ולשתות ולעשן במקום ולהעביר את הזמן עד למציאת עבודה מזדמנת. הנתבע טוען, כי מדובר בטענות סרק לעניין העסקתו כאשר התובע מבקש להכיר בו כעובד על מנת לדרוש דמי פגיעה ופיצוי בגין נזקי גוף.

הנתבע מוסיף וטוען, כי לא זו בלבד שלא נזקק לעובד נוסף אלא שהתובע אינו עובד מקצועי בתחום הרכב שהוא עיסוקו של בית העסק של הנתבע וכי מדובר בתובע עבריין, שוהה בלתי חוקי אשר כפה עצמו על הנתבע שעה ששהה במקום. לעמדת הנתבע, אין לקבל את טענת התובע לגבי השכר המובטח והשכר שקיבל בפועל במקומות עבודה אחרים ואין גם לקבל את טענתו שלפיה נפצע שעה שהיה עובד אצל הנתבע וכי כל מטרתה של תביעה זו היא למצוא קורבן אשר יממן את פציעתו של התובע אשר אינה קשורה כלל לנתבע.

הנתבע טוען, כי הוכיח שהתובע ניסה לשכנע את העד מטעם הנתבע להעיד לטובתו בתמורה לתשלום 100,000/150,000 ₪. לטענת הנתבע, הוכח כי גרסת התובע שקרית ומבוימת וכי קיימות סתירות בין גרסאותיו השונות של התובע ואחיו אשר העיד מטעמו.

הכרעה

10. ראשית יובהר, כי בניגוד לטענת התובע, הנטל להוכיח את קיומם של יחסי העבודה בין הצדדים מוטל על כתפי התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". אכן, כאשר לא קיימת מחלוקת לעניין קיומם של יחסי עבודה, מטילות הוראות חוק שונות, נטלי הוכחה שונים על כתפי המעסיק אלא שאין זה המקרה דנן כאשר המחלוקת העיקרית בין הצדדים אינה נוגעת לשעות עבודה או לשכר הקובע אלא לעצם קיומם של מערכת יחסי עבודה בין הצדדים.

כבר בשלב זה נבהיר, כי לאחר ששקלנו את כל הראיות שהובאו בפנינו, לא מצאנו כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי עבד בשירות הנתבע וכי התקיימו ביניהם יחסי עובד-מעסיק. ונפרט.

11. עיון בכתב התביעה, בתצהיר עדותו של התובע ובעדותו בפנינו מעלה כי קיימות סתירות בעניינים הנוגעים בבסיס התקשרות בין עובד-למעסיק.

כך, למשל, טען התובע בכתב התביעה כי שכרו היומי עמד על 700 ₪ (סעיף 11 לכתב התביעה) וכי עבד במשך 10 ימים (סעיף 10 לכתב התביעה) , במקום אחר טען כי עבד 10 ימים בשכר של 600 ₪ ליום (סעיף 21 לכתב התביעה) ואילו בפתח תביעתו טען כי עבד 8 ימים (סעיף 5 לכתב התביעה) ובפרק הסעדים עתר לתשלום 4,800 ₪ בעבור 8 ימי עבודה, היינו, לשכר של 600 ₪ ליום (סעיף 36 לכתב התביעה) .

בתצהיר עדותו הראשית טען כי עבד 10 ימים (סעיפים 4-5 לתצהיר) בשכר יומי של 700 ₪ (סעיף 17 לתצהיר) ואילו בחקירתו הנגדית טען בתוקף כי עבד 8 ימים (עמ' 6 ש' 14 לפרוטוקול).

אשר לשכר המוסכם – כאמור בכתב התביעה טען התובע, כי שכרו עמד על 700 ₪ ליום ובהמשך טען ל- 600 ₪ ליום. בתצהירו טען כי שכרו עומד על סך של 700 ₪ ליום וכך גם בעדותו (עמ' 6 לפרוטוקול) וזאת בגין עבודה משעה 07:00 ועד לשעה 19:00.

דא-עקא, אחיו שהעיד מטעמו, סיפר כי הוא עובד בחנות המצויה בסמוך למקום עסקו של הנתבע, באותן שעות וזאת בתמורה לשכר יומי בסך של 350 ₪. התובע עומת עם הטענה כי השכר שהוא טוען לו גבוה לאין שיעור מהשכר המשולם לעובד בעל רישיון כאשר הוא עצמו שוהה ללא אישור ואין לו ניסיון בעבודה במכוניות, טען, כי"כל אדם שעובד שחור ולא מקבל תלוש מקבל ככה" (עמ' 9 ש' 21 לפרוטוקול) אלא שאחיו טען כי הוא מקבל שכר בשיעור 300-350 ₪ ליום וזאת משום ש" אין לי אישור. אני לא יכול לבקש יותר" (עמ' 16 ש' 17 לפרוטוקול) ומשנשאל "מי שיש לו אישור מקבל פחות או יותר, השיב "ברור יותר" (עמ' 16 ש' 22-23 לפרוטוקול).

התובע העיד כי עבד חצי יום בחנות וחצי יום במוסך של הנתבע בשדה עוזיהו. לדבריו, שם יש לנתבע מוסך גדול העוסק בפירוק רכבים. דא-עקא משנשאל התובע פרטים לגבי גדר ביתו של הנתבע המתגורר בסמוך למוסך בשדה עוזיהו לא ידע לומר דבר, כך גם גרסתו בנוגע לציוד שנמצא במקום אינה ברורה (עמ' 7 ש' 1-17 לפרוטוקול) ומכל מקום הודה כי חברים שלו נמצאים שם ומכאן כי לא שוכנענו כי גם המעט שידע התובע לא ידוע לו משהותם של חבריו במקום. זאת ועוד, אחיו של התובע העיד כי ראה את התובע עובד אצל הנתבע משעה 07:00 ועד לשעה 19:00 (עמ' 18 ש' 27 לפרוטוקול) ומשכך, גרסת התובע שלפיה עבד רק חצי יום בחנות וחצי יום במקום אחר, אינה עולה בקנה אחד עם גרסת אחיו.

12. התובע טען, כי הנתבע שילם לידיו בבית החולים 400 ₪ בעבור סיגריות ואוכל (עמ' 8 ש' 6-7 לפרוטוקול) וכן כי קיבל סכום של 200 ₪ מהנתבע. סכומים אלה לא הופחתו מתביעת התובע. אחיו של התובע נחקר בעניין זה ו העיד כי התובע סיפר לו שאמיר (עובד הנתבע) או חבר שלו (מאיר שהסיע את התובע לבית החולים) נתנו לו כסף בבית החולים. בהמשך אמר " שאלתי איך הכניסו אותך לכאן אמרו שילמו 400 ₪ להכניס אותו לכאן. שילמו לבית החולים שיוכלו לקבל אותו" (עמ' 20 ש' 27-28 לפרוטוקול). הנתבע הכחיש את הטענה כי שילם עבור התובע ואילו אמיר ציין כי שילם לבית החולים 900 או 1,200 ₪ כדי שיקבלו את התובע (עמ' 34 ש' 29-30 לפרוטוקול) וכן הותיר בידי התובע 300 ₪ לסיגריות ואוכל אשר התובע הבטיח שיחזיר לו הכל ביחד (עמ' 35 ש' 15 לפרוטוקול).

13. התובע הציג הודעות וואצאפ מהן עולה לכאורה שהתובע הציע לאמיר 50% מהסכום שיקבל בתביעתו כאשר הוא מספר לאמיר שהוא עתיד לקבל 1,000,000 ₪ ואמיר מבקש בתמורה לעדותו סך של 100,000 ₪. עוד הציג תמליל שיחה שנערכה לדבריו בינו לבין אמיר וגם בה דוחה אמיר הצעה של 500,000 ₪ ומבקש תמורה של 150,000 ₪. התובע נחקר בעניין שיחה זו והעיד כי ההקלטה אינה מצויה בידיו וכי אמיר איים עליו כי ישלח אנשים לרצוח אותו היה ויחשוף את ההקלטה (עמ' 14 לפרוטוקול). אמיר נחקר אף הוא בעניין זה וסיפר כי יצר עימו קשר אדם שהציג עצמו כעורך דינו של התובע והציע לו להעיד תמורת סך של 100,000 – 150,000 ₪. לדבריו, סיפר על כך לנתבע והנתבע אמור לו " לזרום" ולראות לאן זה יגיע ואף להקליט את השיחה ולהתלונן על סחיטה ואיומים.(עמ' 36-37 לפרוטוקול). גם הנתבע העיד כי כאשר נודע לו על טענות התובע ועל כך שהתובע פנה לאמיר לבקש ממנו שיעיד מטעמו, אמר הנתבע לאמיר "שיזרום" עם התובע כאשר לדבריו, הדבר נעשה מתוך כוונה להבין מה קורה ואף לערב את המשטרה. לדבריו, התובע התקשר גם אליו והתכתב איתו בוואצאפ בניסיון ליצור קשרי עבודה (עמ' 27-28 לפרוטוקול).

14. התנהלותו של הנתבע אינה נקייה מספקות וכך גם התנהלותו של אמיר . אלא שלא מצאנו כי ניתן ליתן אמון בתמליל השיחה שהוגשה. יצויין כי הוגש תמליל בשפה העברית, כאשר לא הוצג מקור התמליל ואף הקלטת השיחה עצמה לא הוצגה. אכן, אמיר לא הכחיש קיומו של שיח אך מדבריו עולה כי הפנייה היתה של מי מטעם התובע ולא ברור האם לא מדובר בנסיון להטיית עדים. משכך, לא מצאנו כי ניתן להסתמך של הקלטה זו כבסיס להוכחת קיומם של יחסי עבודה. יצויין כי גם הטענה שהתובע מציע לאמיר סך של 500,000 ₪ וכי אמיר מסתפק רק ב- 100,000 ₪, מעלה תמיהה .

15. הנתבע אישר כי התובע נכח בחנות מידי פעם שהוא שותה קפה עם אמיר והוא אף קיבל מנות אוכל ממנו, אך לדבריו נעשה הדבר מטעמי צדקה בלבד. כך גם טען כי הביקור בבית החולים נעשה לבקשת אמיר שביקש ממנו להסיע אותו לשם על מנת שיוכל לבקר את התובע לראות מה שלומו (עמ' 29 לפרוטוקול).

16. לא הייתה מחלוקת כי התובע פונה לבית החולים על ידי מאיר. כעולה מהעדויות, מאיר עובד כמדריך באישפוזית גמילה המצויה בסמוך לחנות הנתבע. דא-עקא איש מהצדדים לא בחר להביא את "מאיר" כעד מטעמו. הלכה פסוקה היא כי צד שנמנע מהבאת עד היה יכול לחזק את עדותו, יפעל הדבר לחובתו וכבר נפסק כי:

"כידוע, הימנעות מלהביא ראיה עשויה להקים חזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע (רע"א 4047/18 פלונית נגד המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי (6.11.2018).

משנטל ההוכחה מוטל על התובע ומשהיה לדבריו בעדותו של מאיר כדי לחזק את גרסתו, פועל עניין זה לחובת התובע.

אחרית דבר

17. על יסוד כל האמור, לא מצאנו כי התובע הרים להוכיח את תביעתו ודינה להידחות.

התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך של 7,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י' אדר תשפ"א, (22 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' בת שבע זיידמן
נציגת ציבור (עובדים)

יעל אנגלברג שהם
שופטת

מר נתן חיים
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: עדנאן אלחיח
נתבע: סבאן אברהם
שופט :
עורכי דין: