ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ערן דסקלו נגד מקס איט פיננסים בע"מ :

לפני כבוד ה שופטת לימור ביבי

המבקשים

1.ערן דסקלו
2.יוסי מלצר
ע"י ב"כ עו"ד משה בן דרור

נגד

המשיבה

מקס איט פיננסים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עופר שובל

פסק דין

לפני בקשת הסתלקות מוסכמת מבקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק" ו- "בקשת ההסתלקות" בהתאמה).

הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוגשה ביום 10/8/20, על ידי מר ערן דסקלו ומר יוסי מלצר (להלן: "המבקשים" ו- "הבקשה לאישור" בהתאמה) ועניינה בטענת המבקשים כי המשיבה – מקס איט פיננסים בע"מ (להלן: "המשיבה"), לא מחזירה ללקוחותיה את ה"פינוקים" בהם השתמשו (שהם למעשה נקודות, המשמשות לצורך רכישת שירותים או מוצרים בהנחה משמעותית), כל אימת שהשירות או האירוע שהזמינו, בוטל על ידי המשיבה, או על ידי הספק, או מכל סיבה שאינה בשליטת הלקוחות.
בכך, טענו המבקשים, מפרה המשיבה את החוזה עם לקוחותיה ובפרט את חובת ההשבה וכן את חובת תום הלב הקבועות בסעיפים 21 ו-39 (בהתאמה) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 ובסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970. נוסף על כך, לטענתם, המשיבה מפרה את חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979, מפרה חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) וכן פועלת ברשלנות לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

ביתר פירוט, טענו המבקשים, כי בחודשים ינואר ופברואר 2020 הזמינו שובר לקבלת הנחה במחיר כרטיס הכניסה להופעה של הזמר שלמה ארצי, תמורת פינוק. בחודש יוני 2020, בוטלה ההופעה בשל הנחיות משרד הבריאות ולאור התמודדות עם נגיף הקורונה. המבקשים קיבלו החזר כספי מלא בגין הסכום ששילמו עבור השובר, אך לא קיבלו בחזרה את הזכות לפינוק. לטענת המבקשים, לו הייתה מוחזרת להם הזכאות לפינוק, היו עושים בה שימוש וכתוצאה מכך חוסכים כסף בעת רכישת שובר אחר. המבקש 2 – מר מלצר – אף הוסיף וטען כי ביקש לנצל את הפינוק שלא הוחזר לו בעת שסעד במסעדת "מקדונלדס" אך נאלץ לרכוש ארוחה במחיר יקר יותר, בהשוואה למחיר שהיה נדרש לשלם לו הייתה לו זכאות לפינוק, המקנה הנחה.

ביום 11/1/21 הגישה המשיבה תשובתה לבקשה לאישור. במסגרת תשובתה, טענה המשיבה, כי על פי תנאי התקנון של תכנית הפינוקים, מלאי השוברים שניתן לרכוש כנגד פינוק הוא מוגבל, שכן השוברים ממומנים על ידי המשיבה. כך, מגבילה המשיבה את לקוחותיה לצבירה של עד ארבעה פינוקים מדי חודש, ולא ניתן לצבור פינוקים מחודש לחודש ונקבע כי פינוק שלא מומש בחודש קלנדרי – פוקע ולא ניתן לממשו. נוסף על כך, נקבע בהוראות התקנון האמור, כי כל לקוח שמבטל הזמנה של שובר שרכש כנגד פינוק בחודש בו הוזמן השובר – יקבל בחזרה את הפינוק ואת כספו ויוכל להשתמש בפינוק עבור רכישת שובר אחר, באותו חודש קלנדרי בלבד. משכך, לקוח שמבטל את הזמנת השובר שלא בחודש הקלנדרי בו בוצעה, יקבל בחזרה את כספו, אך לא יושב לו הפינוק, וזאת על מנת למנוע מצב בו לקוחות עוקפים את המגבלות המונעות צבירת פינוקים מחודש לחודש.
כן, טענה המשיבה בתשובתה, כי הנסיבות המתוארות בבקשת האישור הן חריגות וייחודיות לתקופת הקורונה. שכן, במצב רגיל, הטבות שניתנות תמורת פינוקים אינן מתבטלות ביוזמת המארגנים/ בית העסק/ ממשלת ישראל, אלא לכל היותר, מתרחשת דחיית האירוע למועד מאוחר יותר. המשיבה הוסיפה ואישרה, כי כאשר הגבילה את האפשרות לקבל פינוק שלא בחודש הקלנדרי שבו הוזמן, היא לא צפתה את המצב הנוכחי – בו אירועים מובטלים שלא ביוזמת הלקוח, שכן במצבי שגרה זה לרוב לא קורה. לאור האמור, ועוד לפני שהוגשה בקשת האישור, וללא קשר אליה, איפשרה המשיבה ללקוחות שפנו אליה לקבל את הפינוק בחזרה, אף אם האירוע בוטל שלא בחודש הקלנדרי בו הוזמנה ההטבה. עוד הבהירה המשיבה, כי היא סבורה שתקנון תכנית הפינוקים תומך באי החזרת הפינוק אם האירוע לא בוטל בחודש הקלנדרי שבו הוזמן, אך מאחר וזו לא הייתה הכוונה מלכתחילה, היא מוכנה להחזיר זכאות לפינוק ללקוחות הרלוונטיים.

לטענת המשיבה, מבדיקת מספר הלקוחות שהזמינו שובר תמורת פינוק והאירוע בוטל שלא בחודש הקלנדי בו נרכש השובר, עלה כי מדובר ב- 883 לקוחות, ביניהם נמנים 232 לקוחות שלא עמד לרשותם פינוק שלא נוצל בחודש בו בוטל האירוע (בין אם משום שלא היו זכאים לפינוק מלכתחילה ובין אם משום שמימשו את כל הפינוקים העומדים לרשותם), כך שבאופן תיאורטי, לו היה מוחזר להם הפינוק, יכלו לעשות בו שימוש לצורך רכישת שובר אחר. יתר 651 הלקוחות נותרו עם פינוק אחד או יותר שלא מומשו, כך שלטענת המשיבה, ברי כי גם לו היה מוחזר להם פינוק נוסף, לא היו עושים בו שימוש.

לאור האמור לעיל, ניהלו הצדדים משא ומתן ביניהם, בניסיון לסיים את ההליך בהסכמה בדרך של הסתלקות מתוגמלת, באופן שייתר את הדיון בתובענה ויביא לחיסכון זמן שיפוטי יקר של בית המשפט.

ביום 16/2/21 הגישו הצדדים בקשת הסתלקות מוסכמת, במסגרתה הגיעו הצדדים להסכמה, וזאת לצורכי פשרה בלבד, ומבלי שמי מהצדדים מודה בטענות משנהו, כמפורט להלן:

ל-232 הלקוחות שהוזכרו בסעיף 3 לעיל תוזן זכאות לפינוק לחשבונם. הודעת SMS המעדכנת על הזנת הפינוק, תישלח ללקוחות שבהתאם להסכמים ביניהם לבין המשיבה מתירים למשיבה לשלוח להם הודעות.

הזכאות לפינוק תוזן בתחילתו של חודש קלנדרי – או בתחילת חודש אפריל 2021 או בתחילת מאי 2021 (בכפוף לכך שיינתן עד אז פסק דין המאשר את בקשת ההסתלקות), בכפוף לשבעה ימי התארגנות הנדרשים בנסיבות אלו.

הובהר, כי הואיל ומערכות המשיבה אינן מאפשרות החזקה של יותר מארבעה פינוקים ללקוח בעת ובעונה אחת, הרי שככל שיהיו ללקוח מסוים ברגע ההזנה ארבעה פינוקים, ולא ניתן יהיה להזין לו פינוק נוסף, אזי יוחזר הפינוק הנוסף בחודש העוקב, ככל ש גם בו לא יהיו לאותו לקוח ארבעה פינוקים.

המשיבה תצא ידי חובתה בעצם כך שתזין את הפינוק במועד שמוזכר לעיל, וכן לאחר ניסיון אחד נוסף שיבוצע בחודש העוקב.

המשיבה מציינת, כי מבחינתה מדובר באקט שירותי, שנעשה לפנים משורת הדין. אשר לכך חוזרת המשיבה ומדגישה כי אירועים שמתבטלים ביוזמת בית העסק הם נדירים, ככל שהם בכלל קיימים בתקופת שגרה (ומבלי שהמבקשים מסכימים לעמדה זו). יחד עם זאת, מבהירה המשיבה, כי גם בעתיד, ככל שיתרחש מקרה בו אירוע או פעילות או הטבה יתבטלו שלא ביוזמת הלקוח, הרי שכאשר לקוח יפנה אליה ויבקש לקבל בחזרה את הזכאות לפינוק, היא תשיב לו את הפינוק בדיוק כפי שנהגה בפועל לשיטתה, גם בתקופה שלפני הגשת בקשת האישור (מבלי שהמבקשים מסכימים לעמדה זו).

נוכח הסכמות הצדדים האמורות, התבקש בית המשפט להורות כי בקשת האישור תימחק וכי תביעותיהם האישיות של המבקשים תידחנה.

לאור הדברים המפורטים, סבורים הצדדים כי אין עוד צורך בהמשך ניהול ההליכים המשפטיים.

המבקשים ובא כוחם ומי מטעמם מתחייבים בזה שלא להגיש תביעה ו/או בקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד המשיבה, הקשורה לאיזו מהעילות שהועלו על ידי המבקשים בבקשת האישור. כמו כן, מתחייבים המבקשים ובא כוחם ומי מטעמם שלא להיות שותפים או לשדל או לשתף פעולה במישרין או בעקיפין עם תביעה כנגד המשיבה הקשורה לעילות שהועלו על ידי המבקשים בבקשת האישור.

בהתאם, המבקשים מצהירים ומאשרים, כי עם הגשת בקשת ההסתלקות ובכפוף לאישורה, הם מוותרים, ויתור מלא, סופי, מוחלט ובלתי חוזר, על כל עילה מהעילות שהועלו על ידם במסגרת ההליך שבכותרת, ומתחייבים שלא להעלות עוד כלפי המשיבה ו/או מי מטעמה, כל טענה, תביעה או דרישה, הקשורה או הנוגעת לאיזו מהעילות בתביעה ובבקשת האישור.

הצדדים מבהירים, כי מלבד תשלום הסכומים כפי שיפסוק בית המשפט למבקשים ולבא כוחם, כפי שיפורט להלן, ההסתלקות נעשית ללא קבלת תמורה כלשהי ו/או טובת הנאה על ידי המבקשים או בא כוחם, במישרין או בעקיפין.

עוד הוסכם בין הצדדים, כי בכפוף לאישור הסדר ההסתלקות ולאור טרחת המבקשים ובא כוחם בקשר עם הגשת התביעה ובקשת האישור, בניהול המשא ומתן וההסכמות שהוגשו במסגרת הסדר ההסתלקות, יומלץ לבית המשפט להורות כי המשיבה תישא בגמול למבקשים בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ ובתשלום שכר טרחה לבא כוח המבקשים בסך 12,500 ₪ בתוספת מע"מ. קרי, בסכום כולל, סופי ומוחלט, של 18,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין. כן הוסכם, כי המשיבה תשפה את המבקשים בגין האגרה ששילמו בסך של 5,588 ₪.

נוסף על כך, ביקשו הצדדים להורות על פטור מתשלום חלקה השני של אגרת בית המשפט, בהתאם לסמכותו של בית המשפט בהוראות תקנה 7א לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: " תקנות האגרות").
בהקשר זה, טוענים הצדדים, כי הם פעלו בצורה עניינית, הגיעו לכדי הסכמה בשלב מקדמי בהליך, ובמהרה, עוד בטרם התקיימה ישיבת קדם המשפט הראשונה, וכי התנהלותם זו של הצדדים הביאה לכדי סיום ההליכים המשפטיים באופן יעיל ובלא צורך בהשקעת משאבים משמעותיים מבית המשפט.

כמו כן, לאור העובדה שבנסיבות שלעיל, אין צורך במציאת תובע או ב"כ חלופי, הרי שבהתאם לסעיף 16(ד)(1) לחוק, התבקש בית המשפט להורות כי ההסתלקות דנן לא תהיה כרוכה בפרסום בעיתונות.

דיון והכרעה;
סוגיית ההסתלקות מבקשה לאישור תביעה ייצוגית מוסדרת בסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, אשר קובע בין היתר:
"(א) מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט; בהחלטתו אם לאשר טובת הנאה כאמור, ישקול בית המשפט את אלה:
(1) אם הבקשה לאישור ההסתלקות הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה;
(2) התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה.
(.....)
(ד)(1) אישר בית המשפט את הסתלקותם של כל המבקשים או כל באי הכוח המייצגים מבקשה לאישור או שבית המשפט מצא שנבצר מהם להמשיך בתפקידם בבקשה לאישור, רשאי בית המשפט לקבוע כי ניתן להגיש בקשה למינוי תובע מייצג או בא כוח מייצג במקומם, לפי הענין, בתוך תקופה שיקבע, וכן רשאי בית המשפט להורות על פרסום הודעה על כך, והכל אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין ובהתחשב בשלב שבו מצוי הדיון בבקשה לאישור; בהודעה יצוין האמור בפסקה (4).
(.....)"

מנוסחו של הסעיף עולה, כי הסתלקות מהליך ייצוגי וכן קבלת טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקות, לא יעשו אלא באישור בית המשפט.

עוד קובע הסעיף כי הליך הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית כולל שני שלבים: בשלב הראשון, על בית המשפט לבחון האם יש מקום לאשר את בקשת ההסתלקות וכן, הגמול לתובע הייצוגי (סעיף 16(א) ו-16(ב) לחוק תובענות ייצוגיות); בשלב השני, אליו נדרש בית המשפט רק ככל שאושרה ההסתלקות בשלב הראשון, על בית המשפט לבחון האם יש מקום למנות מבקש או בא כוח מייצג חלופיים ולאפשר את המשך ניהול ההליך (סעיף 16(ד) לחוק) (ת"צ 24356-04-10 בלהה הר-עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (22/12/10) (להלן: "עניין הר-עוז"); אלון קלמנט, "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית", משפטים מא 5, 63 (2011)).

המחוקק העניק לבית המשפט שיקול דעת רחב האם להיעתר לבקשת הסתלקות או לדחות בקשה שכזו. כך, סעיף 16(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, העוסק בהסתלקות מההליך בשלב הדיון בבקשה לאישור, כבעניין דנן, קובע כי בית המשפט "רשאי" לקבוע כי ניתן להגיש בקשה למינוי תובע מייצג או בא כוח מייצג וכן "רשאי" להורות על פרסום הודעה על כך (להרחבה ביחס לאבחנה האמורה שעורך החוק בנוגע להסתלקות בין שלב הבקשה לאישור לבין שלב התובענה הייצוגית, ראו עניין הר-עוז, פסקה 22).

בכל הנוגע לאישור הסדרי הסתלקות מתוגמלת, כבמקרה דנן, בע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (5/8/18), התווה בית המשפט העליון קווים מנחים לדיון בבקשה לאישור הסדרים מסוג זה וכן עמד על הסכנות הגלומות באישורם (פסקאות 22-31). בית המשפט העליון קבע, כי, ככלל, אין לפסול גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא הכוח המייצג במסגרת הסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית. יחד עם זאת, נקבע כי הסתלקות מתוגמלת אפשרית, אך מהווה חריג לכלל ולכן יש להיעתר לה רק במקרים המתאימים (שם, בפסקה 26).

עוד נקבע, כי בבואו לדון בבקשת הסתלקות מתוגמלת, על בית המשפט לבחון ראשית האם הראתה התובענה עילת תביעה לכאורה, קרי לוודא שאין מדובר בתביעת סרק, ושנית, על בית המשפט לתת דעתו לתועלת שהביאה בקשת האישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה. ודוק, לעניין זה אין די בתועלת כללית ועמומה ועל בית המשפט להתרשם כי לקבוצה צמחה תועלת קונקרטית ורלבנטית כתוצאה מההליך. ביחס לכך, אחת השאלות שעל בית המשפט לשאול את עצמו היא האם אמנם היה צורך בנקיטת ההליך הייצוגי לשם השגת התוצאה שהתקבלה.
מן הכלל אל הפרט;
לאחר שבחנתי את בקשת האישור, תשובת המשיבה, וכן את בקשת ההסתלקות, הגעתי למסקנה, כי יש מקום לאשרה.

כך וראשית מצאתי, כי על פניו התביעה, אשר לשם אישורה הוגשה בקשת האישור, אינה תביעת סרק, הנעדרת כל עילה ולו לכאורה. זאת, בהינתן המתווה המוסכם על ידי הצדדים בהסדר ההסתלקות – הקובע כי יוחזר פינוק לכל אותם לקוחות שהזמינו שובר תמורת פינוק והאירוע בוטל שלא בחודש הקלנדרי בו נרכש השובר, וכן שלא עמד לרשותם פינוק שלא נוצל בחודש בו בוטל האירוע, כך שבאופן תיאורטי לו היה מוחזר להם הפינוק יכלו לעשות בו שימוש לצורך רכישת שובר אחר – אשר מצמיח לקבוצה תועלת קונקרטית ורלבנטית כתוצאה מההליך.

לאור המפורט לעיל, הרי שהנני רואה עין בעין עם טענת הצדדים ולפיה לאור הסדר ההסתלקות אין יתרון ממשי בהמשך ניהול ההליך.

בשים לב לאמור לעיל, ובפרט לאור התועלת שצמחה לחברי הקבוצה כתוצאה מנקיטת ההליך, מצאתי את סכומי הגמול ושכר הטרחה המוצעים על ידי הצדדים כסבירים בנסיבות העניין ומקובלים עליי.

נוסף על כך, במסגרת בקשת ההסתלקות, התבקש בית המשפט לקבוע כי בנסיבות העניין אין צורך להורות על פרסום הודעה בדבר הסתלקות המבקש בהתאם לסעיף 16(ד)(1) לחוק. לעניין זה, אציין, כי סעיף 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע – 2010, קובע כי:
"(ב) הוגשה בקשה הסתלקות, יורה בית המשפט על פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה לפי הוראות סעיף 25 לחוק וכן על משלוח ההודעה כאמור, ליועץ המשפטי לממשלה, בצירוף העתק מן הבקשה ומן התובענה, למנהל בתי המשפט וכן לגוף או בעל תפקיד כקבוע בתקנה 3(א), ורשאי בית המשפט להורות על משלוח כאמור גם לאדם אחר כפי שיורה. "

מנוסח התקנה עולה לכאורה, כי יש חובה לפרסם את דבר הגשת בקשת ההסתלקות עם הגשתה ואף קודם לאישור ההסתלקות על ידי בית המשפט וכי, על פניו, אין לבית המשפט שיקול דעת בסוגיה גם במקרה בו בקשת ההסתלקות מוגשת בשלב הבקשה לאישור (כפי שעולה מנוסח סעיף 16(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות לעיל). אלא שבמסגרת ההלכה הפסוקה נקבע כי תקנה 11(ב) אינה שוללת את שיקול דעתו של בית המשפט להורות על אישור הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, מבלי להורות על פרסום הודעה בדבר הגשת בקשה להסתלקות ומבלי להורות על משלוח הודעה לגורמים המנויים בתקנה (ראו ע"א 1362/12 היועץ המשפטי לממשלה נ' סלקום ישראל בע"מ (13/5/13); עניין הר-עוז, פסקאות 27-28).

בהתאמה להתוויות כפי שנקבעו בפסיקה ושיקול הדעת המוקנה לבית המשפט לעניין זה, לאחר ששקלתי מצאתי להיעתר לבקשת הצדדים האמורה.

אשר לכך, הרי שכפי שצוין על ידי לעיל, הליקוי המרכזי אשר שימש בסיס להגשת התובענה הוא סירוב המשיבה להשיב ללקוחותיה פינוק בעת ביטולו של האירוע עבורו נרכש השובר באמצעות ניצול הפינוק, שלא באותו חודש קלנדרי בו נרכש השובר. אלא, שליקוי זה הוסר לחלוטין במסגרת הסדר ההסתלקות וזאת, בהינתן המתווה המוסכם אליו הגיעו הצדדים, הקובע כי לכל אותם לקוחות שהזמינו שובר תמורת פינוק והאירוע בוטל שלא בחודש הקלנדרי בו נרכש השובר, וכן שלא עמד לרשותם פינוק שלא נוצל בחודש בו בוטל האירוע, כך שבאופן תיאורטי לו היה מוחזר להם הפינוק יכלו לעשות בו שימוש לצורך רכישת שובר אחר – יוזן פינוק לחשבונם. משמסולק הליקוי, הרי שאין עוד הצדקה להגשת תובענה וקל וחומר להכרה בתובענה כייצוגית. בנסיבות אלו אף אין מקום לבצע פעולות כלשהן לשם איתור מבקש ובא כוח מייצג חלופיים. לכך יש להוסיף כי ממילא אין בהסתלקות המבוקשת משום מעשה בית דין.

בשולי הדברים הנני מוצאת להידרש לבקשת הצדדים כי בית המשפט יפטור את המבקשים מתשלום חלקה השני של האגרה. גם בקשה זו מצאתי לקבל.
אשר לכך הרי שככלל כפי שגם נקבע על ידי כבוד השופט עמית ברע"א 3640/15 Bio-Engineering Project נ' מדינת ישראל – היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 4 וההפניות שם (12/10/15) כי :
"[...] ענייני אגרה והשבת אגרה, הינם עניינים טכניים שהוסדרו על ידי מחוקק המשנה באופן ברור על מנת ליצור וודאות אצל הצדדים. המקרים בהם זכאי בעל דין להשבת אגרה הם בגדר רשימה סגורה, ולמעט מקרים שבהם צוין במפורש, עניינים אלו אינם נתונים לשיקול דעתו של בית המשפט" .

לצד זאת, סוגית תשלום האגרה והאפשרות להתיר את השבתה לידי המבקש במקרה של אישור בקשה להסתלקות לפי סעיף 16 ל חוק תובענות ייצוגיות הוסדרה בתקנה 7(א)(4) ל תקנות הקובעת:
"7(א)(4) ניתן פסק דין המאשר הסדר הסתלקות לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות ישלם המבקש את חלקה השני של האגרה; על אף האמור רשאי בית המשפט -
(א) להורות כי המשיב ישלם את חלקה השני של האגרה וישפה את המבקש על סכום האגרה ששילם בעד חלקה הראשון של האגרה בתוספת הפרשי הצמדה למדד;
(ב) לפטור את המבקש מתשלום חלקה השני של האגרה לפי פסקה זו, כולה או חלקה, מטעמים מיוחדים שיירשמו."

הנה כי כן, כעולה מהוראות תקנה 7(א)(4) לתקנות האגרות, במקרה בו מאושרת בקשה להסתלקות לפי סעיף 16 ל חוק תובענות ייצוגיות, הכלל הוא כי המבקש נדרש להשלים את תשלום חלקה השני של האגרה. יחד עם זאת, נקבע כי, במקרים חריגים, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום חלקה השני של האגרה, כולה או חלקה, מטעמים מיוחדים שירשמו.

לאחר שבחנתי את בקשת הצדדים, מצאתי קיומו של טעם מיוחד לפטור את המבקשים מתשלום חלקה השני של האגרה. זאת בהינתן שבקשת ההסתלקות הוגשה בשלב מוקדם מאד של ההליך, עוד בטרם קיומו של קדם המשפט הראשון בתיק ובכך נחסך זמן שיפוטי משמעותי. על כך יש להוסיף את טענות המשיבה ולפיה עילת התביעה נוצרה מלכתחילה בנסיבות חריגות בהן בשל הקורונה בוטלו אירועים ביוזמת בתי העסק וכפועל יוצא ממגבלות אשר הוטלו עליהם.

כמו כן, מצאתי לאשר את בקשת הצדדים, כי המשיבה תשפה את המבקשים בגין האגרה ששילמו.

סוף דבר:
אני נותנת לבקשת ההסתלקות, על כל סעיפיה וחלקיה, תוקף של פסק דין.

כל התחייבויות הצדדים, כפי שאלו פורטו בבקשת ההסתלקות, מהוות חלק בלתי נפרד מפסק דין זה.

בהתאמה תשלם המשיבה למבקשים סך של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן תשלם לבא כוח המבקשים שכר טרחה בסך 12,500 ₪ בתוספת מע"מ. וכן, תישא בעלות האגרה ששולמה על ידי המבקשים בסך של 5,588 ₪.

אני מורה בזאת על דחיית תביעתם האישית של המבקשים ועל מחיקת בקשת האישור.

הנני פוטרת את המבקשים מתשלום חלקה השני של אגרת בית המשפט.

המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' אדר תשפ"א, 22 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ערן דסקלו
נתבע: מקס איט פיננסים בע"מ
שופט :
עורכי דין: