ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איתן בוירסקי נגד פולינה יסקרוביץ :

בפני כבוד השופטת שושנה שטמר, שופטת עמיתה

מערער

איתן בוירסקי

נגד

משיבים
1.פולינה יסקרוביץ
2.ועד צבר לעסקים
ע"י עו"ד חגי תלמי

פסק דין

1. ערעור על פסק דין מיום 23/8/20, שניתן על ידי כבוד השופטת הבכירה יונת הברפלד -אברהם בבית משפט השלום בחיפה ב-ת.א.מ 176 99-07-17. הערעור דן בשאלה אם התקנת מצלמה בחדר בו מותקנים הכיורים ביציאה מתאי שירותים ציבוריים (להלן " חדר הכיורים") היא פגיעה בפרטיות בניגוד להוראות חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן " חוק הגנת הפרטיות").

העובדות הרלוונטיות.
2. המערער הוא עורך דין במקצועו. הוא שכר משרד בבניין משרדים ועסקים, הנמצא בקריית ביאליק והמכונה "בית צבר". בבניין יש מספר קומות המושכרות לבעלי עסקים שונים. בקומה בה נמצא המערער יש כ-50 יחידות של משרדים או עסקים. כמו כן יש בו שני חדרי שירותים. הערעור מתייחס לגבי אחד מהם. שטח חדר הכיורים הוא כשבעה מטרים. בצמוד לו נמצאים תאי השירותים, שדלתותיהם נפתחות לחדר הכיורים.

3 המשיב 2 הוא ועד הבניין, והמשיבה 1 היא אחת מחברי הועד ונציגת הועד.

4. המערער תבע בבית משפט קמא את המשיבים לשלם לו פיצויים בסכום של 50,000 ₪ (לאחר שהתביעה תוקנה פעמיים; מ-5000 ₪ ל-25,000 ₪ ומ-25,000 ₪ ל-50,000 ₪). שלוש עילות תביעה היו למערער; הראשונה - המערער ביקש להחליף את השלט, שפרסם את משרדו, ו שהיה תלוי על הקיר החיצוני של הבניין. המשיבה 1 סירבה לתת לו כניסה לגג הבניין על מנת להתקין משם את השלט, לטענתה כיוון שהשלט היה גדול ממה שהועד אישר לגבי שלטים על קיר הבניין. על כך תבע המערער 5,000 ₪ בתביעתו המקורית, שלא כללה טענה כלשהי כלפי פגיעה בפרטיותו עקב הצבת מצלמות בחדר הכיורים. השניה - הייתה על כך שהמשיבים התקינו בחדר הכיורים מצלמה. התביעה בגין כך הועמדה תחילה על 25,000 ₪ ותוקנה ל-50,000 ₪, שהוא סכום הפיצויים הנדרש ללא הוכחת נזק. השלישית - בגין פרסום לשון הרע היות והמשיבים, כך לטענת המערער, העלילו עליו שהוא גנב מפתח מחדרה של המשיבה 1.

5. יצוין כבר כאן כי התביעה על שלושת ראשיה נדחתה על ידי בית משפט קמא. המערער מערער בערעורו כאן רק על דחיית תביעתו לפיצויים עקב פגיעה בפרטיות בגין התקנת המצלמה בחדר הכיורים.

טיעוני הצדדים בבית משפט קמא
6. המערער טען כי נודע לו ביום 24/9/17 שהמשיבים התקינו בחדר הכיורים מצלמה. לדברי המערער המצלמה גורמת לו לאי נוחות מרובה ולסבל והשפלה וכי היא פוגעת, בניגוד לדין, בפרטיותו.

7. המשיבים טע נו כי המצלמה הוצבה בחדר הכיורים מסיבה ראויה: אנשים נהגו בונדליזם בחדר הכיורים; הם זיהמו אותו באופן קשה עד שהועד התקשה למצוא עוזר/ת שתנקה. הם אמנם התקינו את המצלמה ושמו שלט בכניסה לשירותים המתרה במשתמשים שיש מצלמה ושאין לזהם את השירותים, אולם הם מעולם לא הפעילו את המצלמה. היא נועדה להרתעה ואין בכוונתם להשתמש בה לצילומים. עוד טענו המשיבים כי למערער יש יחידה בת 25 מ"ר, שהיא הקטנה בבניין, וכי המערער ממעיט מאד לבוא למשרד. בשל כך וכיוון שהמצלמה לא הופעלה, לא נגרם למערער כל נזק. נטען כי תביעתו באה לעולם, כיוון שהמערער ביקש להגדיל את תביעתו בעניין השלט ואז מצא דרך להעצימה על ידי תביעתו בעניין המצלמה.

פסק הדין של בית משפט קמא בעניין המצלמות בחדר הכיורים.
8. בית משפט קמא עמד על כך שחדרי השירותים סגורים בדלתות וש המצלמות לא כוונו לעבר חדרי השירותים אלא לכיוון הכיורים בלבד. בית משפט קמא קיבל את עדותה של המשיבה 1 לפיה הסיבה להתקנת המצלמות הייתה שהמשתמשים בשירותים נהגו לטנף את חדר הכיורים וכי הצבת המצלמה הרתיעה אותם. עוד קיבל בית משפט קמא את טענת המשיבה 1 כי המצלמות לא עבדו ואינן עובדות וכל מטרתן הרתעה על מנת למנוע התנהגות ונדל יסטית של המשתמשים אשר זיהמו את חדר הכיורים .

9. בית משפט קמא קבע כי השימוש שעשו הנתבעים בהצבת המצלמות הוא סביר, ולפיכך נדחתה תביעתו של המער ער להסיר את המצלמות ולפצות אותו, מבלי שיהיה עליו להוכיח את גובה הנזק, זאת בהתאם לסעיף 29(ב) לחוק הגנת הפרטיות , שאינו מחייב להוכיח את גובה הנזק.
המערער חויב לשאת בהוצאות עורך דינם של המשיבים בסכום של 5,000 ₪.

הערעור
10. המערער טען כי בית משפט קמא טעה כשקבע כי אין פגיעה בפרטיותיו, זאת כיוון שאדם שיוצא מחדר השירותים, "מסדר" את הופעתו ונעמד מול הכיור או הראי שליד הכיור. לדברי המערער, קורה כי חלקים מגופו עלולים להתגלות לעין המצלמות. גם אם המצלמות אינן פועלות, עדיין האזרח חושש לפגיעה בפרטיות, זכות המעוגנת ומובטחת בסעיף 17(א) לחוק הגנת הפרטיות. נטען כי הפסיקה הרחיבה את המונח "רשות היחיד" גם למקומות כמו מעלית, חדר מדרגות מבודד וכו, המערער טען כי הוא חש שהוא ברשות היחיד כאשר נמצא בחדר הכיורים, וכי חש פג יעה בפרטיותו עקב המצלמות גם אם עמדו גברים נוספים בחדר הכיורים.
המערער הוסיף כי הפגיעה על ידי התקנת המצלמות היא בלתי מידתית.

11. המשיבים טענו, כי שאין זה סביר שאדם יצפה כי ימצא לבדו בחדר הכיורים , כיוון שאנשים נוספים צפויים להמצא עמו, אין זו "רשות היחיד", שפגיעה בפרטיות בעליה בדרך כלל אסורה. נטען כי המערער לא פנה אליהם כאשר גילה, לטענתו, שהותקנו מצלמות. אם היה פונה היה מקבל מידע כי המצלמות אינן מחוברות ואינן פועלות ומטרתן להרתיע את המלכלכים והמשחיתים את המקום. עוד נטען כי התביעה של המערער בעניין זה הוגשה, כאמור, ממניעים זרים, במטרה להגדיל את סכום התביעה המקורי, שהיה 5,000 ₪ ושהתייחס לעניין השלט.

הכרעה

12. חוק הגנת הפרטיות קובע בסעיפים 1 ו2(3) כי :

"1. לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו.
2.. פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:
(1) ...
(2) ...
(3) צילום אדם כשהוא ברשות היחיד; "

הזכות לפרטיות ולצנעת הפרט קיבלה מעמד של זכות יסוד בחוק יסוד; כבוד האדם וחירותו . בסעיף 7 לחוק נכתב לעניין זה כדלקמן :

" 7.(א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו
אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו". ( 7(ב

הזכות לפרטיות הוכרה במשפטנו עוד בטרם חקיקתו של חוק הגנת הפרטיות., אשר העלה את הזכות לפרטיות לזכות מעין קניינית, ועם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו "עלתה הפרטיות במעלות ערכי החברה בישראל והפכה זכות יסוד" (ע"א 1917/92סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז(5) 764, 775).
עולה מכאן שאין לפגוע בזכות זו אלא על פי הוראות חוק יסוד ; כבוד האדם וחירותו. לעניין זה קובע חוק היסוד בסעיף 8 כדלקמן:

"8 אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו ".

13. בפסיקה נקבע כי הזכות לפרטיות היא זכותו של האדם ולא של המקום:

"נראה איפה שעל פני התפישה התוחמת את אזורי הפרטיות המוגנים יותר על בסיס של קניין, יש להעדיף תפיסה רחבה יותר, המגדירה, כאמור, את רשות היחיד מתוך רצון להגן על פרטיותו של אדם ולא על פרטיותו של מקום. תפישה זו מודדת, כאמור, את רשות היחיד על פי קריטריון דינאמי של ציפייה לגיטימית לפרטיות ולא על פי קריטריון סטטי התוחם את רשות היחיד על בסיס נכסיו....
רשות היחיד הינה מסגרת של צינעה שנוצרה על ידי בעלי השיחה על ידי נקיטת צעדים אפקטיביים חוקיים, שנועדו לכסות את שיחתם מאוזני הבריות הסובבים אותם" [ראה: א. שטיין, "האזנת סתר ומעקבים אלקטרוניים נסתרים", משפטים יד, תשמ"ה, 527, 535-536]. וראו ס"ע 30929-12-10 סלמאן נ' עליימי (נבו, 20/6/12).

וכך גם ם בבג"צ 6650/04 פלונית נ ' ביה"ד הרבני האזורי בנתניה (פסה"ד מיום 14/5/07), נפסק:

"לדיבור רשות היחיד משמעות שונה על פי הקשרה... אינו מצביע על "יחידה קניינית". הוא מצביע על "יחידה אוטונומית"... הזכות לפרטיות היא זכותו של האדם ולא של המקום....סביב כל אדם יש מרחב שבתוכו הוא זכאי להיות עם עצמו. מרחב זה נע עם האדם עצמו" (שם, ע' 7).

14. השאלה אם המקום הוא "רשות היחיד" התעוררה במספר משפטים באשר למקומות בעבודה, שהן רכושו של המעביד אולם העובד הוא שעובד בהם, (וראו למשל ע"ע 90/08 איסקוב נ' מדינת ישראל – הממונה על חוק עבודת נשים וראו גם ע"א (מח' ב"ש) 29624-01-12 וייץ נ' יפרח (נבו) 30/7/12)).

15. בנידוננו הן תאי השירותים והן חדרי הכיורים הם ציבוריים במובן זה שאין הם קנייננו של היחיד, אולם נראה שאין חולק שבחדרי השירותים, שם אדם חושף את איבריו האינטימיים בפעולה אינטמית, אין לפגוע בפרטיותו שתהווה אף פגיעה בכבודו. האם חדרי כיורים הם "רשות היחיד"? מחד גיסא אין ה ם "רשות היחיד" כיוון בהחלט יתכן שימצאו בהם אנשים נוספים בד בבד , רוחצים ידים, מחכים לתורם להכנס לחדר השירותים וכיוצב'. זאת ועוד בדרך כלל אדם אינו יוצא מחדרי השירותים כאשר איבר אינטימי שלו חשוף. מאידך גיסא אדם מצפה לכך שהוא נמצא בסביבה אינטימית והוא מבצע פעולות שהן אינטימיות ושבדרך כלל לא היה רוצה להחשף לרבים בעת ביצועם. דעתי היא כי חדר הכיורים הוא מקום שבו אדם מצפה לפרטיות ולכך שאחר לא יחזה בו: הקרבה לתא השירותים עושה את גם את חדר הכיורים למקום אינטימי: קורה שאדם שוכח לנעול את הדלת והיא נפתחת על ידי אחר; אדם יוצא מחדר השירותים, מיישר ומסדר בגדיו, רוחץ ידיו, מסתכל בראי, מסרק שערו, מנגב פניו, לעתים מחליף חולצה, נשים נוהגות להיטיב איפורם, קורה גם שאדם שחש ברע ימהר ליחידת השירותים על מנת להקיא או לרחוץ פניו : כל אלו פעולות שאדם עושה משום שהוא מצפה לפרטיות. צילומו באיזור זה היא מביכה, מכעיסה ומטרידה. לפיכך, דעתי היא שחדר הכיורים קרוב באיפיונו כרשות היחיד מאשר כמקום ציבורי, והוא זכאי להגנה על פרטיותו בעת שהותו ביחידת השירותים.

15. נכון הוא שאנו חיים בתקופה שבה כאמצעי בטחון , שמירה על החיים ושלמות הגוף ושמירה על הרכוש, מותקנות מצלמות למטרות אלו כעניין של הרגל. אולם יש לבדוק את הנסיבות אם הן ממלאות אחר סעיף 8 לחוק יסוד. האם התכלית היא עד כדי כך ראויה שניתן לפגוע בזכות הפרטיות. כאן יש לשאול, אם צילום אדם למטרות של שמירה על נקיון המקום, שהוא עניין ציבורי חשוב בנושא של שרותים ציבוריים ובכלל, הוא מידתי. בעניין זה דעתי היא כי ישנם אמצעים אחרים שפגיעתם פחותה יותר: כמו ניקוי המקום לעתים קרובות במהלך היום, הצבת שלטים הדורשים לשמור על הנקיון, גביית סכום קטן על מנת לעשות בו שימוש לשמירת נקיונו של המקום. נראה כי הכף הייתה נוטה להתיר התקנת מצלמות בתוך חדר הכיורים, אם ה מטרה הייתה מטרה של בטחון ובטיחות, כגון שיש חשש כי אדם הפוגע מינית נכנס מדי פעם לחדר הכיורים ופועל בתוכם. מטרה כזו לא נטענה על ידי המשיבים.

16. לפיכך אני קובעת שיש להסיר את על המצלמות מחדר הכיורים וזאת תוך 30 ימים מהיום.

17. המשיבים טענו, וטענתם התקבלה כקביעה עובדתית על ידי בית משפט קמא, כי המצלמות אמנם הותקנו, אולם הן אינן פועלות. אינני בדעה שניתן להתקין מצלמות דמי רק על מנת להרתיע את הציבור. יחד עם זאת החלטתי לקחת נתון זה בחשבון בעת שנשקל אם מגיע למערער פיצוי כלשהו. ועל כך תשובתי היא שאין לפסו ק למערער פיצויים, שכן מקבלת אני את טענת המשיבים, שאם היה המערער תם לב הוא היה פונה תחילה לועד הבניין, יתכן שהיה משתכנע , אולי לאחר וידוא שאין המצלמות פועלות, שאין לפנות בתביעה הנוכחית. זאת ועוד, קרוב לוודאי שאם המצלמות אינן מופעלות, הרי לא נגרם למערער נזק. מה גם שנודע למערער מיד עם הגשת התביעה כי המצלמות אינן מופעלות. אוסיף לעניין אחרון זה כי סעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי " לא תהיה זכות לתביעה אזרחית או פלילית לפי חוק זה בשל פגיעה שאין בה ממש".

18. בנסיבות אני מורה על ביטול ההוצאות שחויב בהן המשיב בבית משפט קמא . ככל שהוא שילם אותן, על המשיב מס' 2 להחזירן לו בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה.

19. אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

20. ככל שהמערער הפקיד עירבון בערעור יש להחזיר לו אותן.

ניתן היום, ט' אדר תשפ"א, 21 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איתן בוירסקי
נתבע: פולינה יסקרוביץ
שופט :
עורכי דין: