ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לוי יוסף נגד לוי יונה :

לפני כבוד ה שופט יעקב פרסקי

התובע:

לוי יוסף
ע"י ב"כ עו"ד שחר בוטון

נגד

הנתבע:
לוי יונה
ע"י ב"כ עו"ד גבע מהצרי

פסק דין

התביעה בתיק זה הינה בטענות התובע לקיפוח המיעוט בחברה המשותפת לצדדים.

רקע
1. התובע, מר יוסף לוי, (להלן: "יוסף"), הינו אחיו של הנתבע, מר יונה לוי, (להלן: "יונה"). הצדדים הינם בעלי מניות ודירקטורים בחברת אחים לוי רווחה בע"מ, (להלן: "החברה"). יונה הינו הבעלים של 2/3 ממניות החברה. יוסף הינו הבעלים של 1/3 ממניות החברה. החברה עוסקת בקש ותבן כמשמעם, היינו: התוצרת שלה הינה חבילות או בלות שבהם יבול חקלאי כבוש לחבילות, מסוגים שונים, חבילות של קש חציר ותבן. באופן כללי לחברה שלושה דרכי פעולה עסקית לכבישת חבילות: הראשונה, יבול חקלאי שהחברה מגדלת בשטחים חקלאיים שהיא שוכרת, קוצרת, כובשת ומוכרת. השניה, החברה מבצעת עבודות קצירה ו/או כבישה עבור מזמיני עבודה ומקבלת שכר בגין עבודת הקצירה ו/או הכבישה. השלישית, החברה מבצעת פעולות שיווק היינו מבצעת פעולת קצירה ו/או כבישה בשטחים שאינם שלה, ומוכרת את התוצר. מתוך התקבול, משלמת לבעל היבול החקלאי את התקבול בניכוי השכר בגין פעולת הקצירה ו/או הכבישה. החברה גידלה גם אבטיחים לצורך מכירת גרעינים, חומוס ומבצעת פעולות חקלאיות נוספות.

2. החברה הוקמה בשנת 2001, כאשר קודם להקמת החברה, הפעילות הייתה באמצעות עסק שהקים אבי המשפחה, מר מרדכי לוי. מדובר בחברה משפחתית. מלבד יוסף ויונה, בהקמת החברה, היה שותף גם האח השלישי, מר אריה לוי, (להלן: " אריה"). מניות החברה הוחזקו באופן שווה בין שלושת האחים. יחד עם זאת, סמוך בשנים לאחר הקמת החברה, מניותיו של אריה הועברו ליונה בשל נסיבות שלא הובררו בתביעה זו. תוך כדי ניהול התיק, עלה כי החברה שילמה סכום כספי לאריה, וזאת לפני שנים ספורות, כאשר רקע התשלום היה השקעותיו של אריה בחברה. לכאורה, אם החברה שילמה תמורה כספית לאריה בזיקה להשקעותיו בחברה, הרי שהמניות של אריה היו צריכות לחזור לחברה ולא להיוותר אצל יונה.

3. ברור טענות יוסף בקשר למניות אריה בחברה, לא מוצה במסגרת תיק זה. כאן המקום לציין כי יוסף הגיש ביום 28.1.21 בקשה לאישור תביעה נגזרת, בתיק תנ"ג 55118-01-21, אשר נותב לטיפולי, ואשר תלוי ועומד, כאשר טרם חלף המועד להגשת תשובת המשיב לבקשה בתיק האמור, משיב שהינו יונה, (להלן: "התביעה החדשה"). יש להניח כי הדיון בנושא זה של מניות אריה והאם יש להורות על העברתן מיונה לחברה, ידון וימוצה במסגרת התביעה החדשה.

4. נושא נוסף שכאן המקום להזכיר, אגב התביעה החדשה, הינו טענות יוסף כנגד יונה לגבי אירועים מהתקופה שאחר הגשת התביעה בתיק זה, שנפתח ביום 25.6.18. לטענת יוסף, יונה מבצע פעולות שונות, אשר מצופה היה שיעשו בידי החברה, באופן ישיר, באמצעות העוסק המורשה שלו. כך למשל, התברר כי חוקר פרטי שנשלח בידי יוסף, רכש מיונה חבילות קש, כאשר המסמכים החשבונאים, היינו : החשבונית ותעודת המשלוח, הונפקו בידי יונה מתוך מסמכי העוסק המורשה שלו ולא מתוך מסמכי החברה. ליוסף טענות קשות כנגד יונה בענין זה, אשר כשיטתו הינן המשך להתנהלות יונה ופעולתו בחברה, "בשחור", בהיקפים אדירים שגרמו לה נזקים, ואשר גרמו לקיפוחו. כפי שעוד יפורט, מצאתי ממש בטענות יונה ולפיהן, טענות מצד יוסף לגבי אירועים לאחר הגשת התביעה בתיק זה, אינם יכולים להוות לה תשתית, במיוחד כאשר לא הוגשה בקשה לתיקון התביעה. יוסף הגיש את התביעה החדשה, התביעה הנגזרת שבה האירועים שלאחר 25.6.18 נכללו, ומכל מקום, כבר בשלב זה אציין כי התשתית העובדתית הרלוונטית לפסק הדין בתיק זה, תהא זו שמבחינה כרונולוגית התרחשה עובר ליום הגשת התביעה, היינו לפני יום 25.6.18.

המחלוקת שבין הצדדים בתמצית
5. התביעה הינה לפי סע' 191 לחוק החברות תשנ"ט – 1999 (להלן: " החוק"). ההוראות שביקש יוסף הינם כאלו שיביאו למניעת קיפוחו כאשר באופן קונקרטי דרישת יוסף הינה שיונה ירכוש את מניותיו בהתאם לשווי שיקבע ביהמ"ש לאחר מינוי מומחה, כמו גם הוראות נוספות לצורך מניעת הקיפוח הנטען. הטענות מצדו של יוסף הינן ובעיקרן שאינו מקבל שכר מהחברה, אינו מקבל דיווידנד מהחברה, ממודר מנתוני החברה, החברה אינה מעסיקה מי מבני משפחתו הגרעינית וש יונה מנהל את החברה "בשחור" ואת כספי המזומן נוטל לכיסו. כפי שפורט, עלתה טענה לגבי ניהול החברה, לאחר הגשת התביעה באמצעות העוסק מורשה של יונה, אולם פלוגתא זו אינה חלק מתביעה זו, והועלתה בצורה רשמית במסגרת התביעה החדשה שהגיש יוסף. הצטברות הטענות האמורות מביאה כשיטת יוסף למסקנה ולפיה ניהול החברה מביא לקיפוחו, ולכן ביקש סעדים למניעת הקיפוח. יוסף הוסיף טענה נוספת, ולפיה לאור המחלוקת שבין הצדדים והיותה של החברה, חברה משפחתית, היינו מעין שותפות, הרי שיש להורות על פירוק השותפות, בדרך שבה תהא כפייה על יונה לרכוש את מניותיו של יוסף.

דיון
6. אקדים את מסקנתי שתפורט ותנומק להלן, כי דין התובענה להידחות. להלן תיבחן השאלה, האם יוסף הוכיח חלוקת משאבים לא הוגנת בחברה או פגיעה לא לגיטימית בציפיותיו ביחס לכל אחד ואחד מהנושאים שהועלו על ידיו. קודם לכן, אתייחס לרקע הנורמטיבי, הרלוונטי לטענות קיפוח יוסף כבעל מניות מיעוט בחברה .

קיפוח בעל מניות בחברה
7. כידוע, לפי סע' 191(א) לחוק, שכותרת השוליים שלו הינו: " הזכות במקרה של קיפוח":

"התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה".

סע' 192 לחוק, שכותרתו, "חובות בעלי מניות" קובע כי:

"(ב) בעל מניה יימנע מלקפח בעלי מניות אחרים".

8. מהו אותו קיפוח? כבר נקבע בהלכות רבות, לדוגמא בע"א 275/89 דוידזון נ' אורנשטיין (5.12.91), (שם היתה הפנייה לספרה של פרופ' ציפורה כהן, בעלי מניות בחברה זכויות תביעה ותרופות (לשכת עורכי הדין, תשנ"א)), ואומצה ההגדרה ולפיה:
"קיפוח יתקיים כל אימת שתהיה פגיעה בציפיות הלגיטימיות של הצדדים, אפילו אין בהתנהגות המשמשת בסיס לתביעה משום הפרת זכות..."

בהמשך ניתנה התייחסות לציפייה ביחס לניהולה, בחברה שניתן להגדירה "מעין שותפות":

"בחברה שהיא מעין שותפות קיימת ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה. לכן, התנהגות הפוגעת בציפייה זו עשויה לשמש בסיס לתביעה בגין קיפוח".

9. העיקרון האמור, מניעת פגיעה בציפייה הלגיטימית מיושם דרך קבע בתיקים בהם ישנה טענה לקיפוח בעל מניות מיעוט. כך למשל, נקבע לאחרונה, בהלכת ע"א 3432/17 טופז נ' יוכט (16.4.20) בפסקה 25:

"חובת מניעת הקיפוח היא דו-זרועית: האחת מופנית כלפי החברה מכוח סעיף 191 לחוק החברות והשנייה מופנית כלפי בעלי המניות מכוח סעיף 192(ב) לחוק החברות (ראו, למשל: יוסף גרוס חוק החברות כרך א' 368 (2016))...".

"הוראת סעיף 191 לחוק החברות נועדה לענות על מצבים של חלוקת משאבים בלתי הוגנת בין בעלי המניות בחברה. קיפוח כולל כל פעולה של הרוב המביאה לדילול אסור של זכויותיו של המיעוט... תכלית ההוראה להבטיח יעילות והגינות בניהול ענייני החברה. זו "הוראת מסגרת" המאפשרת לבית המשפט גמישות להתערב במקרים המתאימים. הוראה זו נועדה להעניק סעד למקופח ולכן קביעת קיומו של קיפוח תלויה בשאלה האם התוצאה היא מקפחת ואינה מתמקדת במניעיו של המקפח...".

מבחן הקיפוח בודק האם נפגעו ציפיותיהם הלגיטימיות של בעלי המניות הטוענים לקיפוח. ציפיות אלו נבחנות בהתחשב, בין היתר, באופי החברה. כך, למשל, נקבע כי בחברה שהיא "מעין שותפות", יש ציפייה לגיטימית מצד בעלי המניות לניהול משותף של החברה ולהשפעה על קבלת ההחלטות...."מעין שותפות" היא חברה שהוקמה בהבנה שכלל בעלי המניות ישתתפו בניהול החברה ומושתתת על אמון הדדי בין בעלי המניות..".

10. בענין ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת, (1.9.15), (להלן: "הלכת אדלר"), נקבע בפסקה 77, לגבי השאלה האם מדובר "במעין שותפות" כך:

"מהי אותה מעין-שותפות שבה אובדן האמון בין בעלי המניות (ה"שותפים") יכול, במקרים המתאימים, להצדיק סעד של הפרדת כוחות אף אם הטוען לקיפוח לא עתר לסעד זה ואף בהיעדר קיפוח? סיווגה של חברה כמעין-שותפות לצורך הענקת סעד של הפרדת כוחות במקרים דנן צריך להיעשות בזהירות, תוך מתן תשומת לב לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. לצורך סיווג זה, ניתן להיעזר בשורה של מבחני עזר, ובכללם: האם פעילות החברה מאופיינת ביחס אישי בין בעלי המניות, הכרוך באמון הדדי; האם יש הבנה בין בעלי המניות אודות ניהול משותף של עסקי החברה; האם בעלי המניות החליטו להטיל הגבלות על העברת המניות בחברה; מהו מספר בעלי המניות; ומהם יחסי אחזקותיהם [עיינו: כהן, בעמ' 164]. ניתן כמובן להעלות על הדעת מבחני עזר נוספים – כגון: האם מדובר בחברה משפחתית; עד כמה ענֵפים ומגוונים עסקיה של החברה; מהי מדיניות חלוקת הרווחים ונטילת הערבויות בחברה; וכיצד בחרו הצדדים להציג את עצמם בינם לבין עצמם ומול צדדים שלישיים – אם כי ניתן לסבור כי מבחנים אלו נותנים דגש רב מדי לצורת היחסים שבין בעלי המניות במקום להתמקד במהותם. על כל פנים, ברי כי הבחינה צריכה להיות קפדנית וכי אין לתת לאף מבחן – כשהוא עומד בפני עצמו – משקל מכריע.

11. איני סבור שיש בין הצדדים מחלוקת, כי ענייננו הינו בחברה שהינה בגדר "מעין שותפות". לכן, טען יוסף באמצעות ב"כ, כי כך או אחרת, יוסף ויונה אינם מדברים זה עם זה, בפועל, יוסף אינו בחברה ויונה הינו המוציא והמביא ולכן במצב דברים זה, על בית המשפט בדגש על כי החברה הינה מעין שותפות, להביא לפירוק השותפות, תוך דרישה כי יונה ירכוש את חלקו של יוסף. כאמור, הדבר אפשרי כפי שניתן ללמוד מהלכת אדלר שלעיל. ב"כ יוסף הפנה להלכת ת"א (מחוזי תל אביב) 56587-06-17, נדב קינן נ' זאזא שראלי, (כבוד השופטת רות רונן, 26.10.20), שם נקבע ראו פסקה 29: "מעבר לכל האמור, אני סבורה כי יש להיעתר לעתירת התובע ולהורות על היפרדות בין הצדדים, גם משום שהאמון ביניהם אבד", וזאת על בסיס הלכת ע"א 6290/17 מגנזי נ' לוי, (11.2.2018), שם נקבע כי שיקול הדעת של בית המשפט בתביעה לפי סע' 191 לחוק, רחב. עיון בהלכת ת"א 56587-06-17 שלעיל מעלה כי מדובר בנסיבות מיוחדות, בהן מעבר לכך שהוכח קיפוח, מדובר היה בנסיבות בהן פעילות החברה היתה מצומצמת וחייבה אמון בין בעלי המניות, ומכאן שבראש הדברים, יהיה מקום לבחון את השאלה, האם יוסף הוכיח קיפוחו בידי יוסף, בנושאים שהעלה. לאחר מכן, תבחן השאלה האם יש לקבל את טענות יוסף לכפיית רכישת מניותיו בידי יונה.

טענות יוסף להעדר קבלת שכר מהחברה
12. בכתב התביעה, טוען יוסף שהחל מחודש מאי 2016, הפסיק לקבל שכר מהחברה, למרות שעד למועד זה, יוסף ויונה קיבלו שכר זהה. בכתב ההגנה טען יונה כי בשל נסיבות בריאותיות למרבה הצער, הפסיק יוסף את עבודתו בחברה, והחל לקבל תגמולי ביטוח בגין אבדן כושר עבודה מחודש מאי 2016. למרות שהדברים פורטו בכתב ההגנה, והיה מצופה שהנושא יקבל ביטוי בתצהיר העדות ראשית של יוסף, הדברים לא פורטו, ויוסף חזר על טענתו, הפעם גרסתו הינה שאינו מקבל שכר מחודש 11/17 גם לא כל תגמול, (סע' 2.6 לתצהיר). היה מצופה מיוסף לפרט כי הפסיק לעבוד בחברה בשל קושי בריאותי. מכל מקום, השכר שקיבלו יוסף ויונה, היה עבור עבודה בחברה, וכאשר יוסף הפסיק לעבוד בחברה, וזו חדלה מלשלם את שכרו, כאשר בין היתר קיבל תגמול ממקור אחר בשל אובדן כושר העבודה, הדבר אינו עולה לכדי שימוש לא הוגן במשאבי החברה. יש לציין כי היקף השכר החודשי ליוסף ויונה עמד על כ – 7,000 ₪ לחודש. טוען יוסף שבשנת 2017 גדלה משכורתו של יוסף בצורה משמעותית. טוען יונה כי לאחר שיוסף הפסיק לעבוד בחברה, נאלץ להגדיל את העבודה בחברה, בשנת 2017, היינו סמוך להגשת התביעה, השכר החודשי עמד על סדר גודל של 11,000 ₪ נטו לחודש. דומני שהיקף שכר שכזה למשרה מלאה של ניהול חברה בסדר גודל של החברה בתיק זה, אינו בגדר שימוש לא הוגן במשאבי החברה.

טענת יוסף לקיפוחו בשל כך שאינו מקבל דיבידנד מהחברה 13. אין מחלוקת כי החברה לא חילקה מעולם דיבידנד ולכן נדחית טענתו של יוסף בתצהירו ולפיה, (סע' 2.11) טוען יוסף כלפי יונה שהוא: "מושך כספים בדיווידנדים בסכום ענק". זאת ועוד, עלתה טענתו הנגדית של יונה, כי מצבה הכלכלי של החברה קשה, עד כדי כך, שבני משפחתו הגרעינית (של יונה), נאלצו להלוות לה כספים. כלומר לא רק שהחברה לא צברה יתרה מותרת לחלוקה, ולא רק שהחברה לא יכולה היתה להשקיע הכנסות בחידוש נכסים או מימון פעולות שוטפות, החברה נאלצה לקבל הלוואות מבעלי הענין בחברה, כאשר יונה הלין על כך שיוסף לא נרתם למאמצים אלו. מכל מקום, לא הוכח בידי יוסף כי החברה יכולה הייתה לחלק דיבידנד ושהייתה יתרה לחלוקה, ולכן נדחות טענות יוסף לקיפוחו בשל כך שלא חולק כל דיבידנד בחברה.

טענות יוסף לקיפוחו בשל כך שהינו ממודר ואינו מקבל את נתוני החברה.
14. יוסף הינו דירקטור בנוסף להיותו בעל מניות. יוסף הינו מורשה חתימה בשם החברה לרבות בחשבונות הבנק שלה, בהתאם לאישור זכויות שצורף כנספח ז' לתצהיר העדות ראשית של יונה. יוסף לפיכך הינו בעל גישה מלאה בחשבון הבנק. כפי שעלה מחקירתו של רואה החשבון של החברה, יוסף קיבל את כל המידע שביקש. יוסף אף היה שותף לישיבת דירקטוריון מיום 6.5.18 כחודש וחצי לפני הגשת התביעה, ישיבה בה אישר הוא וחתם על המסמכים הנדרשים לצורך נטילת הלוואה, היינו מתוך ידיעת מצבה של החברה. מכאן שיוסף אינו עומד בנטל השכנוע כי מידע כלשהו נמנע ממנו ולכן נדחית טענת יוסף לקיפוחו כמי שממודר ממידע של החברה.

טענות יוסף להעסקת בני משפחתו הגרעינית של יונה 15. יוסף בין בעצמו ובין באמצעות המומחה מטעמו, רו"ח יצחק סלובודיאנסקי, (להלן: "המומחה"), טען כי קיפוחו הינו בין היתר, בשל משיכות כספים לא שוויוניות מהחברה וזאת באמצעות מתן משכורות לבני משפחה. בכול הנוגע ליוסף, כבר פורט לעיל שהפסיק לעבוד בחברה בשל מצב רפואי בחודש 5/16 ולכן מחודש זה לא קיבל משכורת. עד חודש זה, קיבל משכורת בדומה לזו של יונה בהיקף 7,000 ₪ נטו. כפי שפורט לעיל, יונה הגדיל משכורתו בשנה שסמוכה להגשת התביעה, לסך של 11,000 ₪ נטו, ולא מצאתי בנסיבות כי בדבר יש שימוש שלא כהוגן בנכסי החברה.

16. טוען יוסף לקיפוחו בכך שיונה מעסיק בחברה את בני משפחתו הגרעינית. בין המועסקים בחברה, גב' יפעת לוי-רובין, בתו של יונה, המועסקת מאז יסוד החברה, היינו מזה שנים רבות, כמנהלת המשרד. בשנה שלפני הגשת התביעה, משכורתה עמדה על סדר גודל של 7,500 ₪ לחודש.

17. יוסף הפנה לכך שמשכורתה של גב' חנה לוי, אשתו של יונה, אשר עד וכולל שנת 2016 עמדה בהיקף של 2,000 ₪ לחודש, הגיע החל משנת 2017 לסך חודשי של 6,700 ₪ לחודש. המומחה פירט שני בני משפחה נוספים, ממשפחתו הגרעינית של יונה. אושר לוי, שהשתכר בשנת 2017 שנתית 93,930 ₪, היינו כ- 7,800 ₪ לחודש, וכן בתו של יונה, לוי דניאל שבשנת 2017 כולה השתכרה 10,045 ₪, (היינו בממוצע חודשי 837 ₪ לחודש). הסברו של יונה הינו בכך ששלושת האחים, העסיקו בני משפחה לאורך השנים. בכול הנוגע לבתו, יפעת לוי-רובין, היא מנהלת המשרד מזה שנים רבות ושכרה לא השתנה באופן מהותי. טוען יוסף כי אשתו, חנה לוי, מסייעת מאז פרישתו של יוסף מהחברה, לבתו יפעת אשר עבודתה גדלה. לגבי אושר לוי, טוען יונה, כי מדובר באחיין אשתו של יוסף! כלומר, אם עורכים חשבון העסקת בני משפחה גרעינית, יש לזקוף את העסקת אושר לוי, לצד של יוסף. לגבי בתו של יונה, דניאל לוי, זו עבדה בנקיון משרד החברה, בסך של 1,000 ₪ לחודש.

18. שקלתי את טענות הצדדים בנוגע למשכורות. השינוי המהותי היחיד, לעומת שנים עברו, הינה העסקת אשתו של יונה, גב' חנה לוי בהיקף שנתי של 80,000 ₪ לשנת 2017 לעומת היקף שנתי של 25,000 ₪ בשנים עברו. מדובר על הגדלת היקף העבודה בשווי שנתי של 55,000 ₪ היינו סדר גודל של 4,500 ₪ לחודש. בהינתן כי גב' יפעת לוי – רובין מועסקת מאז יסודה של החברה כמנהלת משרד, וכאשר ההבדל המהותי היחיד בהעסקת בני משפחתו הגרעינית של יונה, (ואיני מביא בחשבון את העסקת בתו של יונה, דניאל, בניקיון, בהיקף 1,000 ₪ לחודש), הינו הגדלת המשרה של גב' חנה לוי, אשתו של יונה, דומני שיש צורך בפרספקטיבה של מספר שנים נוספות לקבוע שיש בהעסקה זו שימוש שאינו הוגן במשאבי החברה עד כדי קיפוחו של יוסף. יש להניח כי הדברים יובאו בחשבון גם בשנים הבאות, וככול שלעתיד לבוא, יתברר שישנה העסקה מלאכותית והוצאות שכר שאינן סבירות, לטובת יונה ומשפחתו הגרעינית הדברים יובאו בחשבון. מכל מקום, לא מצאתי שבנוגע להעסקת יונה ומי מבני משפחתו הגרעינית, מדובר בשימוש לא הוגן במשאבי החברה ולא שוכנעתי כי בכך הושתתה עילת קיפוח כלפי יוסף.

עבודה "בשחור"
19. טענתו המהותית של יוסף, הינה שיונה פשוט עובד "בשחור", היינו מייצר חבילות קש, ומוכר אותן במזומן לגורמים שונים. הבסיס לדברים הינו טענת יוסף, שהמכונה החקלאית שיוצרת את חבילות הקש, יש לה "נומרטור", כלומר כל חבילה שנוצרת במהלך העבודה החקלאית, נספרת במחשב המכונה והדברים ביססו את טענתו ולפיה מדובר בהיקפי כספים אדירים, במזומן, שיונה הותיר בידו כחלק מאופן ניהולו את החברה. המומחה מטעמו של יוסף, הציג את הדברים, בחוות דעתו, בפרק שעניינו: "טענות התובע לקיומן של הכנסות לא מדווחות". טענת המומחה מבוססות על מה שמסר לו יוסף. הטענה הינה שביום 18.4.14, הוחלף מחשב המכבש החקלאי, כעולה מטופס יא' שהוגש לרשות המסים והתומכת בממצא זה ולכן הנומרטור מהווה בבסיס לחישוב .

20. במועד זה, מהעונה החקלאית 2014 ועד הגשת התביעה, המחשב מונה את החבילות שהמכבש החקלאי מייצר. טוען המומחה כי לשנים 2014-1017 מדובר בהיקף 87,000 חבילות, "בלות", היינו ממוצע לעונה של 17,300 חבילות. המומחה הביא בחשבון תמורה של 350 ₪ לחבילה. בהתאם ערך חשבון כי סך ההכנסות הלא מדווחות לארבעת השנים האמורות מגיעות לסך של 5,786,426 ₪, היינו כספי מזומן. מכאן טוען יוסף כי הנתון האמור תומך בטענתו ולפיה אם החברה היתה מתנהלת כדין, הרי שהייתה מצויה במצב מצוין, שמאפשר חלוקת דיבידנד, והשיטה ולפיה ישנה "העלמת הכנסות" ועבודה "בשחור" צריכה להיות מכרעת בטענתו ולפיה הינו מקופח בהתנהלות החברה, כי יש שימוש לא הוגן במשאביה ושהפתרון הינו בכפייה על רכישת מניותיו.

21. יונה מנגד טוען כי מדובר בטענות בעלמא שנזרקות לאוויר ושיש לדחות את התיאוריה הלא סבירה של יוסף, המבוססת על הנומרטור של המכבש החקלאי. בראש הדברים, טוען יונה כנגד הנומרטור, כי לא ניתן לקבוע על איזה מספר עמד כאשר נרכש והחל את עבודתו כשהותקן על גבי המכבש החקלאי. כלומר, אולי ניתן לקבוע על כמה "עמד" הנומרטור בשנת 2017, אולם לא היתה כל ידיעה למספר הנכון לשנת 2014. טוען יונה כי המומחה לא יכול היה להעיד על עלות של חבילת קציר ומה התקבול של החברה עבור קצירה וכבישת בלה של קש לגורם שאינו החברה , (היינו עלות העבודה בלבד). טוען יונה שהמומחה לא ראה ולו מסמך אסמכתא אחד בדבר עלות של חבילת קש. טוען יונה כי למומחה לא היתה כל ידיעה על המחירים בהתייחס לאפשרויות שונות בייצור חבילות הקש ולכן המכפלות שערך אינן נכונות. טוען יונה שאין משמעות לנומרטור. זאת בראש ובראשונה שמעולם לא היתה הסתמכות על הנומרטור אלא על ספירה בפועל כפי שיוסף ביצע וצורפו ע"י יונה אסמכתאות לכך. יונה ערך חשבון של היקף השטחים החקלאיים שטופלו בידי החברה, בחלוקה לקיבולת יצור 1.25 חבילות לכל דונם חקלאי. לפי חשבון זה, היה צריך להיות לחברה שטח פי שלוש ממה שהיה לה לפי הספרים, על מנת לייצר את הכמות לה טוען יוסף. כלומר, הטענה הינה שבפועל הוחזקו וטופלו שליש מהשטחים שצירופם צריך להביא להיקף של 70,000 חבילות קש בארבעת השנים להם טוען יוסף. כשיטת יונה, חישוב המומחה אינו נתמך בנספחים לדוח המס המתייחסים לשטח הגידולים החקלאיים. עוד טוען יונה כי ישנה התעלמות מבלאי טבעי של ייצור חבילות, שכן חלק מהן מתפרקות וצריך בשנית לכבוש אותן ל"קובייה", לחבילה אחת. כאמור, טוען יונה שהחברה כבשה חבילות קש לאחרים, ולכן כל שיכלה לגבות, זה עלות העבודה ולא את מלוא עלות המוצר הסופי. זאת ועוד, טוען יונה כי החישוב של 350 ₪ לחבילה, מתעלם מהתשומות וההוצאות עד להגעה למוצר המוגמר, בהן: שכירות, גידול, זריעה, זיבול, ריסוס, דישון, השקיה, קצירה, כבישה, סולר, הובלה, שיווק, שכר עבודה ועוד הוצאות רבות נוספות שהמומחה לא הביא בחשבון.

22. שקלתי את טענות הצדדים ומצאתי ממש בטענותיו של יונה, לקושי שבהסתמכות על חוו"ד המומחה, כהוכחה להכנסות הלא מדווחות ב חברה. יוסף אינו עומד בנטל השכנוע באותה "שיטת" פעולה של החברה, של פעילות לא מדווחת והיקפה של פעילות זו. מכאן מסקנתי ולפיה יוסף אינו עומד בנטל ההוכחה ולפיה נעשה שימוש שאינו הוגן במשאבי החברה לרעתו.

23. למעלה מהצורך אציין כי יוסף הינו דירקטור בחברה, ביחד עם יונה וזאת כאז גם נכון למועד הגשת הסיכומים בתיק זה. יוסף היה עובד החברה הממונה על מכונת הכבישה החקלאית וטענתו הינה שהחברה ערכה עסקאות "בשחור" בקשר למכונה ולתוצריה . יוסף טוען ל"שיטת" ה - "שחור" החל משנת 2014 ועד הגשת התביעה. יוסף הפסיק לעבוד בחברה בשל מצבו הרפואי בחודש 5/16, היינו ולכאורה, בשלוש עונות חקלאיות כשיטתו הינו שותף או מודע לפעילות של העלמת הכנסות ואי דיווח על עסקאות שנעשות "בשחור". מדובר בנושא מטריד, נושא שאינו פשוט ויכול אף כי במצב דברים זה, לגבי "שיטת" החברה כפי שיוסף טוען לה, ונוכח מעמדו של יוסף בחברה, הדבר צריך להיות שיקול בין שיקולי בית המשפט, שיקולי צדק ויושר בשאלת ההתערבות, במצב דברים שכזה. מכל מקום, הדברים אינם דורשים הכרעה שכן מצאתי קושי בחישובים שערך יוסף באשר להיקף ההכנסות הלא מדווחות, כי לא הוכח אותו קיפוח בקשר לאותן הכנסות ולכן הנושא נותר כאמור בגדר "למעלה מהצורך".

סיכום ביניים
24. לעיל נבחנו טענות התובע, יוסף, לקיפוחו כבעל מניות, בכך שהנתבע, יונה, עושה שימוש לא הוגן במשאבי החברה, ובין היתר בכך שיוסף אינו מקבל משכורת או דיווידנד מהחברה, כי יוסף ממודר מנתוני החברה, כי בני משפחתו הגרעינית אינם מועסקים בה וכי החברה מנוהלת "בשחור" באופן שרק הנתבע יונה נהנה מפעילות לא מדווחת זו. אחר שיקול הפריטים השונים ובחינתם, והגם שלגבי העסקת בני משפחה, עלתה חריגה ספורדית, לשנת 2017 במיוחד לגבי העסקתה של גב' חנה לוי אשתו של יונה, לא מצאתי באופן משכנע כי יונה מנצל את נכסיה של החברה ומשאביה לטובתו, תוך פגיעה בציפייה הלגיטימית של יוסף, אותה ציפייה אובייקטיבית להנאה מנכסי החברה. זאת, תוך שיש להוסיף שישנה התרשמות ממצב כלכלי לא טוב שבו מצויה החברה נכון לבירור התביעה .

טענות יוסף לכפיית רכישת מניותיו בידי יונה 25. טענה אחרת של יוסף הינה כי הוא ויונה אינם מדברים ואין כל שיתוף פעולה, ומכיוון שהחברה הינה חברה משפחתית, שהינה מעין שותפות, יש להורות על פירוק השותפות בדרך של כפיית יונה לרכוש את מניות יוסף לפי שומה של מומחה שימנה בית המשפט.

26. בסמכות ביהמ"ש לפי סע' 191 לחוק ליתן כל סעד, כולל הוראה על כפית רכישת מניות המיעוט בידי הרוב. יחד עם זאת, לא מצאתי הצדקה לשימוש בסמכות זו בנסיבות כפי שהובאו. יוסף לא הוכיח את קיפוחו. אכן, לעת הזו, יוסף אינו נהנה מכך שהינו בעל מניות בחברה. טוען יונה כי "ההנאה" הינה מהכיוון ההפוך, בכך שכל עוד החברה פועלת, יכולה היא להחזיר הלוואות להם ערב באופן אישי יוסף, ולכן הוא לפחות לא נפגע ממצבה הקשה של החברה כל עוד היא ממשיכה בפעילותה. מכל מקום, החברה אינה במבוי ניהולי סתום. יונה הינו מנכ"ל החברה. לא עומדות הכרעות מהותיות בדירקטוריון החברה, שבו חברים גם יוסף וגם יונה. באותו אופן, לא עומדות הכרעות מהותיות הדורשות את אישור האסיפה הכללית, ולכן אין כל מבוי סתום בחברה, וזאת גם אם מצב הדברים היה שמניותיו של אריה היו מועברות לחברה, כלומר גם מצב של שוויון במניות הצדדים. יש להוסיף כי גם אם היה מקום לערוך "הפרדת כוחות", ספק אם יש לעשות מאמץ לעת הזו ולאור הקושי שעלה לגבי מצבה הכלכלי של החברה כמו גם לאור כך שתלויה ועומדת התביעה החדשה שבה עוד ידונו, כך יש להניח, נושאים שבירורם לא מוצה בהליך תביעה זה.

לפיכך אני מורה על דחיית התביעה.

התובע, מר יוסף לוי , יישא בהוצאות הנתבע, מר יונה לוי , בסך כולל של 15,000 ₪.

זכות ערעור לביהמ"ש העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום, ט' אדר תשפ"א, 21 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: לוי יוסף
נתבע: לוי יונה
שופט :
עורכי דין: