ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רג'אא ג'ועבה נגד רינסנס בית ספר בע"מ :

לפני:

כבוד השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר יוסף קשי
נציג ציבור (מעסיקים) מר עופר נוראני
התובעת
רג'אא ג'ועבה

ע"י ב"כ: עו"ד עומר קרעאין
-
הנתבעת
רינסנס בית ספר בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד נסאר מסיס

פסק דין

התובעת, גב' רג'אא ג'ועבה, הועסקה כמורה בבית ספר רינסנס בבית חנינה, אותו מפעילה הנתב עת, מיום 1.9.09 עד למועד שנוי במחלוקת בשנת 2014.
בהליך זה, שהוגש לבית הדין ביום 5.6.18, מבקשת התובעת לפסוק לה הפרשי שכר, לרבות תוספת עבור "משרת אם". פיצויי הלנת שכר, פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ודמי הבראה.
הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה להתיישנות כל עילה שנוצרה לפי 5.6.11, והכחישה לגופה את זכאותה של התובעת לסעדים שנתבעו על ידה. עם זאת, בסיכומיה הודיעה הנתבעת כי היא נכונה לשלם לתובעת דמי הבראה בסך 6,330 ₪ עבור שתי שנות עבודתה האחרונות של התובעת (לפי חישוב 3,165 ₪ לשנה) , על פי היקף משרתה – 91.5%.
לאחר שקוים דיון מוקדם בהליך ביום 6.1.19, הודיעה התובעת (ביום 4.2.19) כי היא מגבילה את תביעתה להפרשי שכר לתקופה שתחילתה בתאריך 5.6.11. למרות זאת, בתצהירה המשיכה התובעת לטעון לזכאות להפרשי שכר בעד כל תקופת עבודתה, והגישה חוות דעת של רו"ח בשיר אבו בכר, שבה חישב העד הפרשי שכר נטענים לכל תקופת עבודתה של התובעת.
התובעת העידה לעצמה ורו"ח אבו בכר הובא כעד מומחה מטעמה, ונחקר על חוות דעתו. מטעם הנתבעת העיד מנהלה, מר עלא אלדין ג'בר.

עובדות
בית הספר הוא "מוסד מוכר שאינו רשמי" וככזה הוא מפוקח על ידי משרד החינוך לפי חוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969, ומתוקצב על ידו לפי הוראות חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953. אין חולק על כך שמכוח תקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), הנתבעת חייבת להנהיג אצלה את תנאי ההעסקה והשכר כפי שנהוג במוסדות רשמיים.
על פי אישור נתוני העסקה שמשרד החינוך הנפיק לתובעת ביום 26.4.17, לתובעת דרגת BA החל מ-1.9.2000 בגין תואר ראשון ממוסד אקדמי בחו"ל, והחל מ-1.9.16 התובעת זכאית ל"כפל תואר" בגין תעודת הוראה אוניברסיטאית. ביום 23.2.17 ניתן לתובעת רישיון הוראה קבוע לבית ספר על יסודי לפיו התובעת כשירה להורות ביולוגיה בכיתות ז'-י'.
לתובעת הונפקו תלושי שכר. אין חולק על כך כי תלושי השכר של התובעת הופקו באמצעות תוכנת שכר להפקת תלושי שכר לעובדי הוראה, על ידי הזנת נתוני דרגה, וותק וזכאות לתוספות מותנות. אין חולק על כך ששכרה של התובעת שולם על פי דרגה של מורה שאינה מוסמכת. כן אין חולק על כך שבפירוט רכיבי ותוספות השכר, לא מפורט רכיב "תוספת אם".

המחלוקות הטעונות הכרעה
המחלוקות הטעונות הכרעה בהליך הן:
האם התובעת הייתה זכאית לשכר לפי דרגת "מורה מוסמכת"?
מה היה היקף משרתה של התובעת? האם 100% כגרסתה או 91.5% כגרסת הנתבעת.
בהתאם לכך – האם זכאית התובעת לדמי הבראה מעבר לסכום שהנתבעת הסכימה לשלם?
האם התובעת קיבלה תוספת משרת אם בשיעור 10%?
האם התובעת פוטרה או התפטרה, ובהתאם – האם היא זכאית לפיצויי פיטורים?

התביעה להפרשי שכר
היקף המשרה
המחלוקות העיקריות הטעונות הכרעה בתביעת התובעת להפרשי שכר, נוגעות להיקף משרתה ולשאלה האם היה על הנתבעת לשלם לתובעת את משכורתה לפי דרגת מורה מוסמכת.
התובעת טענה כי עבדה בהיקף משרה מלא. הנתבעת טענה שהיקף משרתה של התובעת היה חלקי, והוא צויין בתלושי השכר כ- 18/24 שעות ש בועיות. לתמיכה בגרסת הנתבעת צירף מר אלדין ג'בר לתצהירו טבלאות של מערכת שעות שבועיות לשנות העסקתה של התובעת. התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית אם יש לה ראיה לתמוך את טענתה כי היקף משרתה היה מלא, והשיבה בשלילה. בתצהיר גילוי המסמכים שהגישה התובעת בהליך היא טענה שבין המסמכים המצויים ברשותה היה הסכם עבודה. ההסכם לא הוגש לבית הדין על ידי התובעת. התובעת אישרה בתצהיר גילוי המסמכים שאצל הנתבעת מצוי מערכת השעות. התובעת חזרה על כך בחקירתה החוזרת. עדות זו מתיישבת עם לוחות השעות שצירף מר אלדין ג'בר לתצהירו. בחקירתה הנגדית הוצגו לתובעת מערכות השעות שמר אלדין ג'בר צירף לתצהירו והתובעת אמרה שבא כוחה לא הציג לה אותן, וטענה שהיא לא ראתה אותם קודם לכן. עם זאת, התובעת לא טענה כי הטבלאות נתפסים בעיניה כבלתי-אותנטיים.
בתלושי השכר לשנת הלימודים 2011-12, יש אינדיקציות לכך, שבשנה זו, הועסקה התובעת בהיקף משרה מלא. בחלק מתלושי השכר נרשם היקף משרה של 100%, ו-110% בהתחשב בתוספת אם. גם בחודשים הראשונים של שנת הלימודים 2012-2013, ישנם תלושים שמציינים היקף משרה של 24/24 שעות, ועם זאת, בחישוב היקף המשרה לפי חלוקת מספר שעות הנוכחות שהתובעת החתימה ב-186, נרשמו היקפי משרה נמוכים (55.48%). יש משקל יתר להגדרת היקף המשרה בשעות הוראה, כמקובל לגבי עובדי הוראה. בתחילת שנת הלימודים 2013-14, מצוין היקף משרה חלקי (16/24 בחודש 9/13 וב-10/13 ו-18/24 החל מחודש 11/13 ואילך).
בנסיבות אלה, בית הדין סבור שהראיות מצביעות על כך שבשנים 2011-12 ו-2012-13, התובעת הועסקה בהיקף מלא, והחל משנת 2013-14, התובעת הועסקה בהיקף חלקי.

דרגת התובעת
התובעת טוענת שלאחר שתואר הראשון שלמדה באוניברסיטת אל קודס, הוכר על ידי משרד החינוך בשנת 2000, הרי שעל פי הכללים המחייבים את הנתבעת לפי תקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), היה על הנתבעת לשלם לה את משכורתה לפי דרגת מורה מוסמך. בעמדה זו תמך המומחה מטעם התובעת, רו"ח אבו בכר, אשר כפר בנכונות עמדת הנתבעת, שהוצגה לו בחקירתו הנגדית, לפיה זכאותה של התובעת לקבלת שכר לפי דרגת מורה מוסמכת קמה רק לאחר שקיבלה תעודת הוראה. מר אבו בכר טען שעל פי כללי תשלום השכר לעובדי הוראה הנוהגים במשרד החינוך, די בהכרה בתואר ראשון שקיבלה התובעת עוד בשנת 2000, כדי לבסס את זכאותה לדרגת מורה מוסמכת, ואילו תעודת ההוראה זיכתה את התובעת ל"כפל תואר", כפי שרשום באישור במסמך של משרד החינוך מיום 26.4.17.
במחלוקת זו, בית הדין סבור שהוראות תקנון שירות עובדי ההוראה של משרד החינוך, תומכות בעמדת הנתבעת. בפרק 1.29.2 לתקנון, שעניינו הוראות לקביעת דרגות שכר, מנויים בסעיף 1.29.2.1 דרגות השכר השונות, וקיימת הבחנה בין "דרגת שכר אקדמאית ב"א" (סעיף 1.29.2.1 (3)), לבין דרגת מורה מוסמך (סעיף 1.29.2.1.(10)). סעיף 1.29.2.4(10) קובע שזכאים לדרגת מורה מוסמך "עובדי הוראה שהוענק להם רישיון הוראה קבוע לבית –ספר על-יסודי על סמך ותק, או שהרישיון מוגבל לסוג מוסד מסוים, והם עובדים בסוג מוסד אחר". לעומת זאת, בסעיף 1.29.2.2 לתקנון, מפורטות דרגות שכר אקדמאיות, ביניהן "דרגת שכר אקדמאית ב"א", אשר בין הזכאים לה הם "עובדי הוראה שהם בעלי תואר אקדמי ראשון ממוסד מוכר להשכלה גבוהה בחו"ל, לאחר שתואר זה הוכר על ידי משרד החינוך התרבות והספורט (סעיף 1.29.2.2(ד)(2) לתקנון). יצוין שבחלק מתלושי השכר של התובעת מצוינת דרגת "הוראה ב.א.", וגם בכך יש תימוכין לגרסת הנתבעת.
תביעת התובעת להפרשי שכר מבוססת על טענתה, כי הגיעה לה דרגת מורה מוסמכת. זו הייתה ההנחה שביסוד חוות דעתו של רו"ח אבו בכר, ומשנקבע כי הנחה זו אינה נכונה, הרי שאין בסיס לתביעת התובעת להפרשי שכר. מכל מקום, לא ניתן על ידי התובעת כל הסבר לכך שלאחר שהודיעה כי שוב אין היא עומדת על תביעתה להפרשי שכר בגין תקופת העסקתה שקדמה ל-5.6.11, היא שבה לתבוע הפרשי אלה בתצהירה וחוות דעתו של רו"ח אבו בכר.
בהתאם לכך, תביעת התובעת להפרשי שכר בגין אי תשלום שכר לפי דרגת מורה מוסמכת - נדחית. לגבי התקופה עד ל-5.6.11 – דחיית התביעה הינה מחמת התיישנות ולגופה. לגבי התקופה לאחר 5.6.11, הדחייה היא לגוף התביעה. מהעדפת גרסת התובעת בשאלת היקף משרתה לגבי שנות הלימודים 2011-12 ו-2012-13, לא נובעת מסקנה בדבר קיומם של הפרשי שכר לטובת התובעת, שכן כפי שאישר רו"ח אבו בכר, תוכנת השכר שהפעילה הנתבעת מציבה נתוני שכר בהתאם לנתוני השכר, הדרגה והיקף המשרה המוזנים לה, ועל כן אין בסיס למסקנה שלתובעת שולם שכר בעד היקף עבודה חלקי בחודשים שבהם תלושי השכר שלה מצביעים על העסקה בהיקף מלא.

תוספת משרת אם
המחלוקת שהועמדה להכרעה בכתבי הטענות של הצדדים בנוגע לתוספת משרת אם, הינה – האם תוספת זו שולמה לתובעת בפועל, אם לאו. לא הייתה מחלוקת בדבר זכאותה של התובעת לתוספת זו.
בהתאם לכך, על הנתבעת הנטל להראות כי אכן תוספת זו שולמה. בתצהירו, מר אלדין ג'בר הסביר שבתלושי השכר מופיעה בתחתית התלושים, תוספת של 10% תוספת אם, כי בחלק מהתלושים רכיב זה לא הופיע בשל תקלה טכנית, אך החישוב נכלל בשכר. בחקירתו הנגדית הסביר מר אלדין ג'בר כי הואיל והיקף המשרה של התובעת לפי חלוקת שעותיה השבועיות בהיקף משרה מלאה (18/24) מביא לתוצאה של 75%, ואילו בתלושים שבהם צויינה תוספת אם בשיעור 10% חושב היקף משרתה של התובעת לפי 91.25%, ובהתאם נגזר שכר היסוד של התובעת ששימש בסיס לתוספות האחוזיות, הרי שהנתבעת יצאה ידי חובתה לשלם לתובעת תוספת אם.
עדות זו מקובלת על בית הדין בכל הנוגע לחודשים שבהם תלושי השכר אכן מציינים בתחתיתם שהיקף המשרה של התובעת הוגדל ב-10% בגין משרת אם, וכך גם בחודשים בהם הדבר אינו מצוין בתלושים.
אכן, מעיון בתלושי המשכורת של התובעת בהם נעדר פירוט תוספת אם, עולה כי שכר היסוד של התובעת לא הופחת, בהשוואה לתלושי המשכורת העוקבים (או הקודמים) בהם כן צוינה תוספת האם. כך למשל, בתלוש המשכורת של חודש 4/11 צוינה תוספת אם 10% והיקף משרתה של התובעת הוגדל ל-97.5% ובהתאם לכך שולם שכרה: 97.5% משכר יסוד משולב בסך 4,137 ₪ הם 4,033.57 ₪. בתלוש משכורת חודש 4/11 שולם לתובעת שכר יסוד משולב בסך 4,034 ₪ וכך גם בחודשים העוקבים (בגינם הוצגו תלושי משכורת) בהם לא נרשמה תוספת האם בתחתית התלוש (תלושי משכורת חודשים 7/11 עד 10/11). בחודש 11/11 הוגדלה משרת התובעת ל-110% (משרה מלאה 24/24 ש"ש +תוספת אם 10% כמפורט בתחתית התלוש) ובהתאם לכך שולם שכרה: 110% משכר יסוד משולב בסך 4,304 ₪ הם 4,734.4 ₪. בתלוש משכורת חודש 11/11 שולם לתובעת שכר יסוד משולב בסך 4,735 ₪ וכך גם בחודשים העוקבים, ו חוזר חלילה בשנים שלאחר מכן.

המחלוקת בעניין נסיבות סיום עבודת התובעת
התובעת טענה בכתב התביעה שעבודתה הסתיימה בחודש 8/14 כאשר הסתיים חוזה ההעסקה של התובעת, לאחר שכבר נמסרה לה הודעה מבעוד מועד על סיום חוזה העסקתה ולא ביקשה לחדש אותו. התובעת הוסיפה כי היא הוחתמה מדי פעם על מסמכים שונים, אך מעולם לא ידעה על תוכן המסמכים ומעולם לא נמסר לה עותק שלהם.
הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה את טענת התובעת בעניין נסיבות סיום העסקתה, וטענה שהתובעת התפטרה מעבודתה על פי מכתב התפטרות מיום 19.6.14, אותו צירפה לכתב ההגנה. אין חולק על כך שמכתב זה אינו חתום על ידי התובעת. מר אלדין ג'בר הסביר בחקירתו הנגדית כי המכתב אינו חתום בשל כך שהוא התקבל מהתובעת באמצעות דואר אלקטרוני.
בתצהירה, התובעת לא התכחשה לטענת הנתבעת בכתב הגנתה לפיה התובעת התפטרה על פי מכתב התפטרות מיום 19.6.14 ויתר על כן, היא הסבירה שאותה "הודעה על סיום חוזה העסקתה" שלטענתה בכתב התביעה התקבלה אצלה, הוא מכתב של הנתבעת אליה מיום 21.6.14, אותו צירפה לתצהירה. במכתב זה נאמר כי הנתבעת מאשרת קבלת מכתב ההתפטרות של התובעת מיום 19.6.14.
התובעת לא העידה בכל שלב כי חילופי המכתבים בין הצדדים ב-19.6.14 ו-21.6.14 היוו התכתבות למראית עין, או כי הנתבעת כפתה על התובעת ועל עובדים נוספים לתת לה מכתב התפטרות בנסיבות שבהן הנתבעת היא זו שלאמיתו של דבר יזמה את סיום העבודה. התובעת לא הציגה ראיות להוכחת שיטת פעולה של הנתבעת בעניין זה, והפנייתה ל"תיקים אחרים" נעשתה ללא ביסוס ראייתי. לא הוצג למר אלדין ג'בר פרוטוקול עדות שלו בהליך אחר אשר יש בה כדי לכרסם בעדותו בתצהירו, לפיה התובעת הודיעה על התפטרותה במכתב מיום 19.6.14. כאמור, התובעת עצמה לא התייחסה בתצהירה למכתב ההתפטרות שהנתבעת צירפה לכתב הגנתה. גם בעדותה בחקירתה הנגדית יש חיזוק למסקנה שהתובעת אכן התכוונה להודיע לנתבעת על אי רצונה לחדש את הסכם העבודה לשנת הלימודים הבאה. התובעת נשאלה אם היא פוטרה. תשובתה הייתה "הסתיים החוזה שלי לשנה הזו ואם רוצה המורה או המורה לחדש אז מחדשים". לשאלת ב"כ הנתבעת "האם את מסכימה איתי שאת הלכת ישר לעבוד בבית ספר אבו גוש", השיבה התובעת: "כן. עבדתי בבית ספר אבו גוש, היית גם עובדת באבו גוש". כאשר נשאלה התובעת, בהתייחס למכתב הנתבעת אליה מיום 21.6.14, אותו צירפה לתצהירה, "איפה המכתב שלך", היא השיבה "אני לא יודעת". היא לא טענה כי המכתב מיום 19.6.14 שצורף לכתב ההגנה ולתצהיר הנתבעת, אינו אותנטי.
מהראיות עולה איפוא, שהתובעת לא פוטרה, אלא התפטרה.
למרות זאת, בית הדין סבור שיש לקבל את תביעת התובעת לפיצויי פיטורים לפי סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים. גם אם התפטרותה של התובעת ביום 19.6.14 הייתה אותנטית, הרי משאין חולק על כך שהתובעת, כעובדת הוראה, הועסקה על פי חוזה לתקופה קצובה אשר סיומה היה ב-31.5.14, הרי משלא הוכיחה הנתבעת כי הציעה לתובעת, במועד שהוא קודם ל-1.6.14, לחדש את ההסכם להעסקתה, רואים את סיום העסקתה כפיטורים. העובדה שהתובעת הביעה רצון להתפטר לאחר מועד זה, אינה מאיינת את זכותה לפיצויי פיטורים שהתגבשה ביום 1.6.14.
התובעת עתרה לתשלום פיצויי פיטורים בסך 30,875 ₪ לפי חישוב שכר קובע בסך 6,175 ₪ כפול 60/12.
הנתבעת לא הגישה תחשיב נגדי לאור טענתה כי התובעת התפטרה.
כמבואר לעיל, בשנה"ל 9/13-8/14 התובעת עבדה בהיקף משרה 91.5%. בשנה"ל 9/12-8/13 התובעת עבדה בהיקף משרה מלא. בשנה"ל 9/11-8/12 התובעת עבדה בהיקף 99.58% (חודשיים ראשונים בהיקף 97.5% וביתר החודשים 110%, אך מחושב לפי 100%). בשנה"ל 9/10-8/11 התובעת עבדה בהיקף 97.5% (כפי שעולה מתלושי המשכורת שהוצגו). בגין שנה"ל 9/09-8/10- לא הוצגו לבית הדין נתונים. התחשיב לגבי שנים אלה יבוצע לפי ממוצע היקף עבודתה של התובעת ביתר שנות עבודתה- 97.14% (כמפורט לעיל).
השכר המשולב "המלא" האחרון של התובעת עמד על 4,220 ₪. שכרה ה"קובע" של התובעת לפיצויי פיטורים כולל את כל התוספות הקבועות ששולמו לה למעט "נסיעות " ו"טלפון", ובצירוף 1/12 מגובה דמי ההבראה ששולם לה בשנה האחרונה (סעיף 1.28.2.3 לתקנון שירות עובדי הוראה).
בהתאם לכך, השכר הקובע של התובעת לפיצויי פיטורים הנו 6,164 ₪ ( שכר משולב "מלא" בסך 4,220 ₪: הסכם מסגרת בסך 161 ₪; תגבור הוראה בסך 144 ₪; תוספת 2001 בסך 116 ₪; תוספת 2008 בסך 191 ₪ ; תוספת 2011 בסך 301 ₪; תוספת שחיקה בסך 94 ₪; גמולי בגרות בסך 103 ₪; גמול חינוך כיתה בסך 514 ₪; 1/12 דמי הבראה בסך 320.25 ₪).
בהתאם לשכרה הקובע לפיצויי פיטורים ובהתחשב בהיקף משרתה המשתנה משך תקופת עבודתה, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 29,940 ₪ לפי החישוב הבא:
בגין שנה"ל 9/09- 8/10 –התחשיב מבוסס על ממוצע היקף משרה 97.14% כפול שכר 6,164 ₪= 5,988 ₪.
בגין שנה"ל 9/10- 8/11 –התובעת עבדה בהיקף משרה 97.5% כפול 6,164 ₪ = 6,010 ₪.
בגין שנה"ל 8/12-9/11- התובעת עבדה בהיקף משרה 99.58% כפול שכר 6,164 ₪= 6,138 ₪.
בגין שנה"ל 9/12- 8/13- התובעת עבדה בהיקף משרה מלא ולכן מגיע לה 6,164 ₪.
בגין שנה"ל 9/13- 8/14- התובעת עבדה בהיקף משרה 91.5% כפול שכר 6,164 ₪ = 5,640 ₪.
בהתאם לחישוב זה מגיע לתובעת פיצויי פיטורים בסך של 29,940 ₪. מסכום זה הנתבעת רשאית לקזז את הסכומים שהפקידה עבור התובעת לפיצויים כערכם ביום 1.9.14 , לאחר שתעביר לתובעת מכתבי שחרור של הקופות הנ"ל (כולל הרווחים) . ההפרש, ככל שקיים, ישולם לתובעת ויישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.14 עד לתשלום בפועל.
התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה ועל כן היא נדחית.

דמי הבראה
התובעת תבעה סך של 7,560 ₪ בגין דמי הבראה עבור שתי שנות עבודתה האחרונות (לפי חישוב 9 ימי הבראה לשנה כפול תעריף דמי הבראה בסך 420 ₪ כפול 2 שנים).
הנתבעת אישרה בסיכומיה את נכונותה לשלם לתובעת דמי הבראה בגין שתי שנות עבודתה האחרונות סך של 6,330 ₪ , לפי חישוב היקף משרה 91.5% (3,165 ₪ לכל שנה).
מעיון בתלושי המשכורת של התובעת עולה כי בשנה"ל 9/13-8/14 עבדה התובעת בהיקף 91.25%, אך הנתבעת הסכימה לשלם לה דמי הבראה לפי היקף משרה 91.5%. בגין שנת 2013 מגיע לתובעת דמי הבראה בסך 3,483 ₪ (לפי חישוב 9 ימי הבראה כפול תעריף דמי הבראה בסך 423 ₪ כפול היקף משרה 91.5%).
בשנה"ל 9/12-8/13 התובעת עבדה בהיקף משרה מלא ולכן זכאית לדמי הבראה מלאים. בגין שנת 2014 מגיע לתובעת דמי הבראה בסך 3,843 ₪ (לפי חישוב 9 ימי הבראה כפול תעריף דמי הבראה בסך 427 ₪).
בגין שתי שנות עבודתה האחרונות מגיע לתובעת דמי הבראה בסך 7,326 ₪, וזה הסכום שאנו פוסקים לה בגין רכיב זה.

סוף דבר
התביעה מתקבלת חלקית. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.14 ועד למועד התשלום בפועל:
דמי הבראה בסך 7,326 ₪.
פיצויי פיטורים בסך 29,940 ₪. כמבואר לעיל, הנתבעת רשאית להפחית מהסכום הנ"ל את הסכומים שהפקידה עבור התובעת בגין רכיב הפיצויים, כערכם ביום 1.9.14, בכפוף לשחרור הקופות לטובת התובעת. ההפרש יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.14 עד לתשלום בפועל.
בשים לב לתביעת התובעת להפרשי שכר שנדחתה, ולכך שהתובעת הוסיפה לעמוד על אותו חלק של תביעה זו שהתיישן, גם לאחר שהודיעה באופן פורמלי שאין היא מוסיפה לעמוד עליו, בית הדין מחליט שלא לעשות צו להוצאות בהליך.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י' אדר תשפ"א, (22 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט


מעורבים
תובע: רג'אא ג'ועבה
נתבע: רינסנס בית ספר בע"מ
שופט :
עורכי דין: