ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המוסד לביטוח לאומי נגד שלמה עוזי שלם :

לפני:

כבוד השופט דורי ספיבק , סגן הנשיאה

המערער:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד איילת ברעם
-
המשיב:
שלמה עוזי שלם
ע"י ב"כ עו"ד חדווה בן חיים צימן

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 10.9.20, שדנה בעניינו של המשיב בגין פגיעתו בעבודה.
רקע ותמצית טענות הצדדים
המשיב, יליד 1952, עבד בייצור והתקנת מעקות וחלה בסרטן שלפוחית השתן. המחלה הוכרה על-ידי המערער כמחלת מקצוע בפסק דין מיום 9.1.17 בב"ל 38214-04-15, שניתן בהסכמה, וזאת על סמך חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין ד"ר ראובן יעקובוביץ מיום 8.9.16. למען שלמות התמונה, להלן עיקר דברי המומחה מטעם בית הדין:
"חשיפה לצבעים ומדללים מהווה גורם סיכון מוכר בספרות הרפואית להתפתחות סרטן של שלפוחית השתן ואין לדעתי עוררין על כך.

עישון מהווה הגורם העיקרי להתפתחות סרטן שלפוחית השתן, על כן נראה כי הוא הגורם סיכון העיקרי אצל התובע.
למרות זאת, גם לאחר ניטרול השפעת העישון, חשיפה לצבעים מהווה גורם סיכון מוכח להתפתחות מחלה זו.

אי לכך, אני בדעה כי קיימת סבירות מעל 50% לקיום קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלתו.

כ"כ החשיפה היומיומית והלא מבוקרת לאורך שנים רבות קרוב לוודאי גרמה נזק זעיר שהצטבר עם הזמן והיווה גורם סיכון משמעותי למחלתו.

העישון הייתה גורם הסיכון העיקרי למחלת התובע אך עדיין, לעבודת התובע תוך חשיפה לצבעים ומדללים, הייתה השפעה של מעל 20% על מחלתו, והתקיימו התנאים להכיר במחלתו כמחלת מקצוע."

לאחר ההכרה במחלת המקצוע, התכנסו מספר ועדות, חלקן לאחר ערעורים, כשהוועדה מושא הערעור שבפניי התכנסה לאחר שעניינו של המשיב הושב לוועדה בהרכב חדש, כדי שזו תדון בעניינו מבראשית, בהתאם לפסק דין בב"ל 43196-10-19 מיום 20.7.20.
לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלו שתי טעויות עיקריות.
ראשית, טעתה הוועדה עת פטרה עצמה מלדון בהשפעת עישון המשיב על הקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי לבין העבודה שלו, לו מהטעם שלא מצאה "מצב קודם". לדידו של המערער, בהתאם להלכה הפסוקה, לא צריך הוכחה שנזקי העישון התממשו בפועל בכדי שהעישון יביא להכרה בקשר סיבתי חלקי.
ושנית, הוועדה קבעה נכות זמנית ממושכת מבלי לנמק מדוע ובפרט, מבלי להתייחס לתקופות בהן המשיב לא טופל ולא סבל מכל סימן קליני תיפקודי.
לטענת המשיב, דין הערעור להידחות שכן מדובר בערעור רפואי. המומחה מטעם בית הדין בהליך שקדם להכרה במחלקת המקצוע, כבר קבע את הקשר הסיבתי בסבירות של מעל 50%. מכל מקום, קריאתו את פסיקת בית הדין הארצי לעבודה מובילה אותו למסקנה, כי בין אם מדובר בפגיעה בתאונת עבודה או במחלת מקצוע, הפחתת נכות שאינה קשורה לפגיעה תיעשה על סמך נתונים מוכחים בלבד.

המסגרת הנורמטיבית
בית הדין מוסמך לדון בערעור על החלטה של הועדה הרפואית לעררים בשאלות משפטיות בלבד, כשעל פי ההלכה נדרש בית הדין לבחון אם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.
אשר לקביעת דרגת הנכות, סעיף 118 (א) לחוק מטיל על הוועדה החובה לקבוע "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה" [ההדגשה אינה במקור]. סעיף 120 (א) לחוק מוסיף וקובע סייג לקביעת דרגת הנכות החל במקרים בהם ברקע בעיות רפואיות נוספות, בזה הלשון:
"בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר אתה מוערכת דרגת הנכות, וכן לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת אחרי פגיעה בעבודה כאמור אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה."

הפסיקה דנה בהרחבה בפרשנות הוראות אלה וההלכה המנחה בעניין מחלות שהיו קיימות ערב הפגיעה, קרי, "מצב קודם", נקבעה בדב"ע נג/01-46 מרגוליס נ' המוסד לביטוח לאומי (1993).
בשונה מכך, בעניין השפעתם של גורמי סיכון וקביעת קשר סיבתי חלקי, נקבעו ההבחנות שלהלן, בין השאר בבר"ע 17953-02-19 גהרי נ' המוסד לביטוח לאומי (10.3.19):
"ראשית – נזקי עישון או רקע גנטי אינם "מצב קודם" כמשמעותו בהלכת מרגוליס (דב"ע (ארצי) נג/01-46 יצחק מרגוליס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364 (1993)). זאת מכוח חובתה של הוועדה לפי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה 1995(להלן – החוק) לקבוע באיזו מידה נובעת נכותו של הנפגע מן העבודה. כלומר, ככל שהוועדה סבורה כי השפעת העבודה על נכותו הכוללת של הנפגע היא השפעה חלקית, חובה עליה לקבוע איזה חלק מן הנכות אין לייחס לעבודה ולנמק החלטתה. (עב"ל(ארצי) 19817-08-11 סועאד – המוסד לביטוח לאומי (27.3.2012).

שנית – כאשר מדובר בגורמי סיכון כפי שנקבע בעניין חרותי יש להבחין בין גורמי סיכון כשלעצמם, לבין כאלו שהתממשו והיה להם אפקט של פעילות משולבת יחד עם תנאי העבודה ( עב"ל (ארצי) 11333-09-13 חרותי – המוסד לביטוח לאומי (5.3.2015);עב"ל (ארצי) 54167-08-15 בנימין לוי – המוסד לביטוח לאומי (10.2.2019)). כאשר מדובר בגורמי סיכון שהתממשו, יש להבחין בין כאלו כמו בענין מילברג, מחלות שניתן לאתר אותן ולהצמיד להן סעיפי ליקוי לבין גורמי סיכון כמו גנטיקה – מחלת אסטמה או עישון שהם כאלו, שאין חולק שגורמים נזק אך לא ניתן להצמיד להם סעיפי ליקוי.

המומחה פרופ' קיוויתי ציין כי האסטמה ממנה סובל המבקש התפתחה על רקע גנטי אלרגי וציין גם שהמבקש עישן 7 שנים חצי קופסא ביום. הוועדה סברה שחומרת המחלה יכולה להיות מושפעת מהחשיפה התעסוקתית. מבחינה זו אלו גורמי סיכון שהתממשו לפי אבחוניו של פרופ' קיוויתי גם אם אין להם ביטוי בסעיף ליקוי כזה או אחר " [ההדגשה אינה במקור].

במילים אחרות, עת עסקינן בגורמי סיכון, מוטל על הוועדה לשקול השפעתם על שיעור הנכות בבחינת קשר סיבתי חלקי, כשהקביעה כי מדובר בגורמי סיכון שהתממשו ופעלו בצורה משולבת עם תנאי העבודה הינה שאלה רפואית מקצועית (לעניין קשר סיבתי חלקי ראו עוד את עב"ל 19817-08-11 סואעד נ' המוסד לביטוח לאומי (27.03.12) בעמ' 9).
כאן המקום לציין, כי בניגוד לסברת המשיב, לא היה בפסק הדין שניתן בעב"ל 54167-08-15 לוי נ' המוסד לביטוח לאומי (10.2.19) כדי לשנות מהבחנות אלה, בין השאר מהטעם שהוא עסק בתאונת עבודה, זאת בשונה מפסקי הדין בעניין סואעד וגהרי.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להתקבל.
במקרה שלפניי, הוועדה האזינה לדברי המערער ובאת כוחו, שתועדו בפרוטוקול כדלקמן:
"ערר על וועדה מ-5/2017. מפנים לחוות דעת רופא מטעם בית הדין, הוועדה נתנה 90% מהנכות בשל גורם סיכון עישון כבד מפנה לדר' יעקובוביץ שהתמנה למומחה בית הדין שקבע קשר סיבתי מעל 50% מפנה לפסיקה שקובעת שרק כאשר מדובר בגורם סיכון שהתממש לידי נכות רק אז הוועדה יכולה להפחית את אותה נכות מהנכות שנגרמה מאותה פגימה, מפנה לפסיקת בית הדין הארצי שמבהיר שגורמי סיכון אינם בהכרח גורמים סיכון שגורם לניכוי, מפנה לפס"ד בית הדין. לאור האמור אני טוענת שלא עישון ולא גנטיקה הם גורמי סיכון שבאו לידי ביטוי לפני הפגיעה והיו מצדיקים קביעת נכות."

הוועדה התייחסה לתיעוד הרפואי וסיכמה כדלקמן:
"הוועדה התכנסה מתוקף פס"ד מיום 20/7/20 "על מנת שתדון בערר המערער על החלטת הדרג הראשון מיום 9/5/2017.

הוועדה עיינה בסיכום ביקור דר' בלומנטל מיום 20/6/2018 המפרט את כל הטיפולים שעבר והמעקב החל מ-29/5/2013 ועד 20/6/2018, ב-5/2013 הופיע מקרו המטוריה בוצע בירור שכלל US ו- CPU, נמצא גידול באיזור הטריגון משאל 10/7/2013 PURBP – התשובה הפתלוגית – PCCLGTA, במעקב לאחר הניתוח ציסטוסקופיות ב-10/2013, 1/2014 שהיו תקינות ללא עדות להישנות, בציסטוסקופיה ביקורת 6/2014 הודגמו מס' גידולים פפילרים בדופן אחורי, נותח 6/8/2014 – PURBP, לאחר מכן עבר סדרה של טיפולי שטיפות עם BCG, ו-6 שטיפות שבועיות לאינדוקציה, המשיך במעקב ציסטוסקופי. 21/12/2014 נמצא פעם נוספת גידול עבר PURBP ב-1/2015, 22/4/2015 שוב הודגמו גידולים ו-5/2015 עבר ניתוח נוסף, בהמשך למעקב עבר שטיפות עם ניטומיצין C, ב-9/2015 התגלה שוב גידול, עבר ב-12/2015 ניתוח וכן ב-9/2016 ניתוח נוסף, לציין פתולוגיות של כל הניתוחים היו LGTA, ב-3/2017 טיפולי סינרגו מאז 6/2018 ועד היום ציסטוסקופיות תקינות לחלוטין.
הוועדה מקבלת את הערר.

גורמי סיכון לכשעצמם אינם מקנים אחוזי נכות ולכן אין להתייחס אליהם כמצב קודם למחלה.

וביחוד כאשר נגרם קשר לגרימה בתנאי עבודתו למחלה ממנה הוא סובל.

אי לכך הוועדה קובעת נכות בשיעור 100% לפי 1(3)ב' סעיף ישן מ-2/5/2013 עד 1/3/2018" [ההדגשה אינה במקור".

הנה כי כן, לאור האמור לעיל, הוועדה טעתה מבחינה משפטית בסוֹברה, כי עסקינן ב"מצב קודם" וכי העובדה שגורמי הסיכון אינם מקנים אחוזי נכות, פוטרת אותה מהחובה לקבוע באיזו מידה הנכות נובעת מעבודה, כלשון סעיף 118 לחוק. כך גם טעתה הוועדה עת מצאה תימוכין למסקנתה זו בעובדה שהן גורמי הסיכון והן תנאי העבודה השפיעו על מחלת המשיב.
וכך נקבע בעניין סואעד ביחס לחובות הוועדה במקרים כגון דא:
"עם זאת, ואף שההתחשבות בנזקי העישון אינה אמורה להיבחן אצל המערער כ"מצב קודם" כפי שהוגדר והובהר בהלכת מרגוליס, עדיין נתונה מלוא הסמכות לוועדה, ואף מחובתה הדבר לפי הוראת סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי, לקבוע באיזו מידה נובעת נכותו של המערער מן העבודה (ראו לצורך השוואה את פסק הדין מפי חברי השופט רבינוביץ' בעניין אהרונוב). משמע, ככל שהוועדה סבורה כי השפעת העבודה על נכותו הכוללת של המערער היא אך השפעה חלקית, חובה עליה לקבוע איזה חלק מן הנכות אין לייחס לעבודה, ולנמק החלטתה. ככל שקביעתה נסמכת על מה שנראה בעיניה נזקי עישון, עליה לנמק החלטתה, גם תוך התייחסות מפורטת לחוות דעתו של דר' יגלה, שהוגשה מטעם המערער.

יובהר, כי היות הנכות נובעת מהפגיעה אין משמעה בהכרח שהנכות כולה נובעת מן הפגיעה בעבודה. יתכנו מקרים שאינם בבחינת "מצב קודם", בהם גורמים שאינם קשורים לעבודה משפיעים גם הם על הנכות, כך שלא את כל הנכות ניתן לייחס לפגיעה מן העבודה" [ההדגשה אינה במקור].

ודוק: במקרה זה, המומחה מטעם בית הדין קבע, כי עסקינן בגורמי סיכון שהתממשו ופעלו בצורה משולבת עם תנאי העבודה ועל כן, סטיית הוועדה מחוות דעת זו אשר הייתה מונחת בפניה, לכל הפחות הצריכה הנמקה.
יוזכר עוד, כי עסקינן במחלת מקצוע בה קיימת בדרך כלל חפיפה על פני ציר הזמן של גורמי סיכון הקשורים לעבודה ואלה שאינם קשורים לעבודה. במקרה שלפניי, פעולתם המשולבת של העישון והחשיפה למדללים וצבעים עמדה ביסוד ההכרה בפסק הדין המכיר, כעולה מדברי המומחה מטעם בית הדין אשר הובאו לעיל. בדומה לעניין סואעד ועניין גהרי שהוזכרו לעיל, בהם המחלות התפתחו גם בשל גורם תעסוקתי וגם בשל עישון, היה על הוועדה להעריך את נכותו הכוללת של המשיב ולהפחית ממנה את הנכות שאינה קשורה לפגיעה בעבודה על יסוד החומר הרפואי המונח בפניה ולקבוע את "חלקיות" הקשר הסיבתי.
באשר לטענת המשיב לפיה אף אם עסקינן בקשר סיבתי חלקי, יש להפחית נכות על סמך מצבים מוכחים בלבד בהתאם להלכה בעניין "מצב קודם", דינה להידחות. טענה מעין זו נדונה ונדחתה מפורשות בבר"ע 34178-06-19 חנניה נ' המוסד לביטוח לאומי (21.6.19):
"מכאן ובהתייחס לטענת המבקש כי יש להחיל את הלכת מרגוליס גם במצבים שבהם הוועדה צריכה לקבוע קשר סיבתי חלקי. יאמר כי שיטת החישוב של המבקש איננה מתחשבת בפרק הזמן שבו פעלו גורמי המיקרוטרואמה והגורמים החיצוניים על גופו של המבוטח; כמו כן היא איננה מאפשרת לוועדה לשקול את עוצמת הקשר הסיבתי שבין הגורמים החיצוניים לעבודה והליקוי הרפואי במנותק מדרגת הנכות שאין בה כדי ללמד על מידת הקשר הסיבתי. לבד מכך אין גם חולק שקיימים גורמי סיכון שפועלים במקביל למיקרוטראומה ולא ניתן לאבחנם כליקוי רפואי לפי התקנות דוגמת עישון. מכאן, שקבלת עמדה זו חוטאת לידע הרפואי שיש לחברי הוועדה אשר פועלים בהתאם לסמכותם לפי סעיף 118 לחוק."

דברים אלה יפים אף לעניינו.
באשר לנימוק השני לערעור, העוסק בהעדר ההנמקה ביחס למשך הנכות הזמנית, גם כאן דין הערעור להתקבל. אמנם ועדה הפוסקת נכות זמנית משוחררת מהסתמכות על מבחני הנכות בהתאם לסעיף 119 לחוק, והיא רשאית לפעול על פי שיקול דעתה המקצועי רפואי (ראו למשל עב"ל 407/05 דנה נ' המוסד לביטוח לאומי (27.2.06)). עם זאת, לא מדובר בפטור מלא מחובות הוועדה על-פי הדין ווודאי שלא מהחובה לנמק. במקרה שלפניי, לא ניתן להבין את הסיבה לקביעת נכות זמנית כה ממושכת, בפרט בשים לב לכך שבסיכום הוועדה צוין רצף של תאריכים באופן שלא ניתן להבין מה היה מצבו הרפואי של המשיב בין התאריכים המצוינים.
לסיכום
אשר על כן, הערעור מתקבל.
עניינו של המשיב יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), בהרכבה הנוכחי, על מנת שזו תשקול בשנית עמדתה ביחס לקשר הסיבתי בין הגידולים השונים מהם סבל המשיב לבין עבודתו, בשים לב להיסטוריית העישון.
כמו כן, תיתן הוועדה דעתה לשיעור ומשך הנכות הזמנית תוך התייחסות לתקופות בהן המשיב לא טופל ו/או לא סבל מתסמינים קליניים תפקודיים.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת והמשיב יוזמן לוועדה ויורשה לטעון את טענותיו בפניה.
הגם שהתקבל הערעור, כמקובל בהליכים בתחום הביטחון הסוציאלי לא מצאתי לחייב את המשיב בהוצאות המערער.
על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.
ניתן היום, י' אדר תשפ"א, (22 פברואר 2021), בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: המוסד לביטוח לאומי
נתבע: שלמה עוזי שלם
שופט :
עורכי דין: