ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אשרף חדיר נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד הנשיא, השופט אלכס קוגן

המערער
אשרף חדיר
ע"י ב"כ: עו"ד בנימין פילובסקי
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 21.09.20 (הוועדה), אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 19% (10% בגין כאב בצוואר ו- 10% בגין טנטון) , החל מ- 02.03.16, תוך שלילת קשר סיבתי בין תלונות המערער להפרעות קשב וריכוז לבין התאונה המוכרת. (ההחלטה).
רקע
המערער יליד 1978, מהנדס מחשבים במקצועו.
ביום 23.02.16 נפגע המערער בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימות שהוכרו "טינטון, כאבי צוואר, כתף וכף יד שמאל, ראש וגב תחתון"
ביום 27.05.19 קבעה ועדה רפואית לעררים כי למערער נכות בשיעור 19% (10% בגין טנטון ו- 10% בגין כאב צוואר). על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין בתיק ב"ל 55232-07-19 וביום 11.12.19 ניתן פסק דין בהסכמה המורה:
"להשיב את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתידרש לטענה אודות ADHD, כאמור בדו"ח הערכה פסיכולוגית מ 03.04.2019.
הוועדה תהיה רשאית להשלים את בדיקתה ולהתייעץ עם מומחה, ככל שתמצא לנכון"

עניינו של המערער הופנה לייעוץ פסיכיאטרי, וביום 30.08.20 נבדק המערער על ידי ד"ר מיכאל מנוחין, יועץ פסיכאטרי. בפני היועץ טענו המערער ובא כוחו כדלקמן:

היועץ ערך בדיקה קלינית תוך שהוא מפרט את ממצאיו ומסקנותיו בחוות הדעת כדלקמן:

ביום 21.09.20 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים לסיכום דיון לאחר קבלת חוות דעת ד"ר מנוחין. הוועדה עיינה בחוות דעת היועץ, אימצה את מסקנותיו וסיכמה את את החלטתה כדלקמן:
"הוועדה עיינה במסקנות היועץ הפסיכיאטר מיום 30.08.2020 ומקבלת את חוות דעתו בה מסביר היטב מדוע אין קשר בין התאונה הנדונה לבין ADHD.
יש לציין כי מעיון בחוו"ד עולה כי ד"ר מנוחין התכוון שההפרעה ADHD הינה הפרעה אורגנית מולדת ואינה קשורה לאירוע תאונתי ולא ל"אירוע אורגני" כמו שנרשם בטעות.
הערר מתקבל בחלקו לצורך תיקון טעות קולמוס- הזנה נכונה של הנכויות שכן במושבה הקודם של הוועדה נקבע בטעות כי אין נכות בתקופת דמי הפגיעה בעבור חלק מהאבחנות"

על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים
להלן פירוט טענות המערער:
שגתה הוועדה עת "שכתבה" את חוות דעת היועץ הפסיכיאטרי. בחוות הדעת נרשם כי "התובע בעת האירוע/פגיעה לא פיתח פגיעה אורגנית מוחית".
טעתה הוועדה עת אימצה חוות דעת היועץ שלא דן בטענות המערער, וכאשר קבע כי המדובר בהפרעה מולדת, לא בדק אפשרות של החמרה.
היועץ קובע כי "הפרעה ADHD הינה הפרעה מולדת ולא קשורה לשום אירוע אורגני כלשהו. על כן היועץ קובע כי לא מתקיים קש"ס בין ADHD לאירוע הנדון".
לא זו הטענה- המערער טען כי: 1) לא סבל מכל הפרעה לפני התאונה 2) הוכר אצלו טנטון כתוצאה מהתאונה 3) הוכר אצלו ADHD אחרי התאונה 4) לפי הספרות הרפואית- יכולה להתפתח הפרעת ADHD משנית לטנטון.
הוועדה לא דנה בכל טענות המערער, ובעיקר לא דנה באפשרות פיתוחה של טענת ADHD כתוצאה מהטנטון.
אם לא די בכך שהוועדה לא דנה בטענות הערר, הוועדה, ביודעה כי נימוק היועץ שגוי, חרגה מסמכותה ושיכתבה את חוות הדעת, וכותבת כי "ד"ר מנוחין התכוון שההפרעה ADHD הינה הפרעה או רגנית מולדת ואינה קשורה לאירוע תאונתי ולא ל'אירוע אורגני' כמו שנרשם בטעות". למעשה, גם הוועדה לא נתנה את דעתה לאפשרות פיתוחה של הפרעת ADHD כתוצאה מהטנטון המוכר בתאונה.
גם אם היה ממש בטענת היועץ הפסיכיאטרי לפיה מדובר בהפרעה מולדת, הוא שגה עת לא בדק אפשרות החמרה. תיקו הרפואי של המערער נעדר כל אינדקציה להפרעה כלשהי. גם אם לגישתו של המומחה מדובר בעניין מולד, היה עליו לבדוק אפשרות של החמרה של ההפרעה כתוצאה מהתאונה /ואו הטנטון המוכר בעקבותיה.
המערער מבקש להשיב עניינו לדיון בפני ועדה רפואית בהרכב חדש שתדון בפתיחות בעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לבין ADHD שפיתח המערער.
פסק הדין המחזיר נתן למערער טיעון מלא וחופשי וטענותיו ראויות להיבחן על ידי הוועדה.

מנגד טען המשיב כי דין הערעור להידחות.
הוועדה יישמה את פסק הדין המחזיר אשר מכוחו התכנסה.
הוועדה הפנתה את עניינו של המערער ליועץ בתחום הנפשי אשר קבע כי אין קשר בין התאונה המוכרת וה- ADHD.
כאשר בוחנים את ההסכמה בפסק הדין המחזיר רואים שאין שם כל קשר ואין אזכור של הבחינה הנדרשת מהוועדה של ה-ADHD כנובע מטנטון, כפי שלפתע נטען בפני הוועדה וגם כעת, אנו למדים שזו היא לא היתה ההסכמה.
ממקרא פרוטוקול הדיון מיום 11.12.19 הסכמה מאוד מדויקת. לכן וכידוע על פי ההלכות הידועות דוגמת מנחם פרנקל ומשהמילה טנטון אינה מופיעה בהוראות פסק הדין המחזיר, אין לראות את הוועדה כמוחזקת לדון בטענה.
חזקה על ב"כ המערער שבאם זוהי היתה הטענה במסגרת ניסוח פסק הדין המחזיר היה משקלל, עובדה מאוד קריטית שכזו לנוסח פסק הדין המחזיר.
משלא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו.
המחשבה כאילו יכניס המערער רגל לדיוני הוועדה באמצעות פסק הדין המחזיר ולאחר מכן יפתח את הטיעון כאוות נפשו וכדמיון הטוב בעיניו דינו להידחות, ועל בית הדין לבחון את שאלת יישום פסק הדין באופן צר באופן שבו הפסיקה מתווה את ההסתכלות על יישום פסק דין.
הוועדה בחנה בדיוק האם ה-ADHD נובע מהתאונה, ולא ניתן לומר שהיא לא יישמה את פסק הדין מפני שזה בדיוק מה שעשתה.
גם הנימוק כביכול כי המערער לא סבל מ-ADHD לפני התאונה נאמר בהבל פה, ואין כל תימוכין על כך. מה גם כי הפוסק הרפואי אשר נתמנה על ידי הוועדה לבחון את עניינו של המערער פוסק כי ה- ADHD אצל המערער היא הפרעה מולדת.
זה שייתכן שהמערער לא אובחן לפני התאונה, יכול להיות! הימים של שנות ה-70 וה-80 כאשר הפרעת קשב וריכוז לא אובחנה בקרבם אינם דומים לימים של ימינו בהם אכן מחלת ה-ADHD מאובחנת בגילאים מאוד צעירים.
בכך מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין המחזיר.

דיון והכרעה
הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן,

פסק הדין הורה לוועדה להידרש לטענה אודות ADHD, כאמור בדו"ח הערכה פסיכולוגית מ03.04.2019. הוועדה תהיה רשאית להשלים את בדיקתה ולהתייעץ עם מומחה, ככל שתמצא לנכון.

בפני היועץ הפנה ב"כ המערער לטיעוניו בכתב מיום 09.03.20 ולהערכה הפסיכולוגית מיום 04.03.19 וטען כי הטנטון הוכר כתוצאה מהתאונה ובעקבות הפגיעה בראש והטנטון התפתח אצל המערער הפרעות קשב וריכוז. ב"כ המערער הפנה למאמרים שצורפו בנושא זה ואשר לפיהם קיים קשר בין טנטון להופעת הפרעת קשב וריכוז. ב"כ המערער הוסיף וטען כי לפני התאונה לא היו כל בעיות בתחומים הללו.

היועץ בחוות דעתו ערך בדיקה קלינית פסיכיאטרית ואולם שלל קשר סיבתי בין הפרעות הקשב וריכוז לבין התאונה המוכרת תוך שהוא מציין כי "התובע בעת האירוע/פגיע לא פיתח פגיעה אורגנית מוחית". היועץ הוסיף כי "הפרעה ADHD הינה הפרעה מולדת ולא קשורה לשום אירוע אורגני כלשהו".

היועץ כלל לא התייחס לטענות המערער שהועלו בפניו ובכתב הערר המנומק שהגיש ולא ערך כל דיון בשאלת הקשר הסיבתי לפיה הפרעת קשב ריכוז נובעת מהטנטון שהוכר כתוצאה מהתאונה המוכרת, וכי לפני התאונה המערער לא סבל מכל חולי או פגימה כלשהי בהקשר זה. זאת ועוד, מקובלת עליי טענת המערער כי גם אם קביעתו של היועץ כי המדובר בהפרעה מולדת, הרי היה על היועץ לבחון האם התאונה גרמה להחמרה של ההפרעה, וזאת בשים לב לטענה של המערער כי ההפרעה הופיעה לאחר התאונה וכי לא סבל מכל הפרעה בתחום זה מלפני התאונה.

גם הוועדה בדיון שערכה לא דנה ולא התייחסה לטענות המערער בתחום זה, לא דנה בטענה כי ההפרעה שהופיעה לאחר התאונה נובעת מהפגימה המוכרת "טנטון". והיא אף הגדילה לעשות עת נתנה פרשנות משלה לדברים שאמר היועץ בחוות דעתו. מצופה היה מהוועדה כי מקום בו חוות הדעת היועץ אינה ברורה בנושא מסוים, להשיב את עניינו של המערער ליועץ על מנת להבהיר/לנמק את החלטתו או קביעתו.

הן היועץ והן הוועדה הרפואית לעררים, התעלמו מטיעוני ב"כ המערער בפניהם בכל הנוגע לשאלת הקשר הסיבתי בין הפרעת הקשב וריכוז לבין הפגימה המוכרת " טנטון" שנגרמה כתוצאה מהתאונה שהיא חלק אינטגרלי מטענת המערער "אודות ADHD".

לא נעלמה מעיני טענת המשיב כי אין בהסכמה שבפסק הדין המחזיר אזכור של הבחינה הנדרשת מהוועדה של ה- ADHD כנובע מטנטון וכי טענה זו לא היתה חלק מהוראות פסק הדין המחזיר, ואולם, אינני מקבל טיעון זה של המשיב, שכן לטעמי מקום בו פסק הדין המחזיר הורה לוועדה להידרש לטענה "אודות ADHD" הרי שבכלל זה, בנסיבות התיק הנוכחי, על הוועדה לבחון שאלת הקשר הסיבתי בין הפרעת ה ADHD כנובעת מהתאונה המוכרת לרבות מפגימה שהוכר כתוצאה מהתאונה. רוצה לומר, שעה שהמערער מעלה בפני הוועדה טיעון כי ההפרעה נובעת מהפגימה המוכרת כתוצאה מהתאונה "טנטון" היה על הוועדה לבחון גם שאלה זו כחלק מהוראת פסק הדין שהורה לה להידרש לטענה "אודות ADHD". הניסיון של המשיב לטעון כי שאלה ספציפית זו איננה חלק מפסק המחזיר, בנסיבות העניין, הוא ניסיון מלאכותי ומשמעותו בע צם חסימת דרכו של המבוטח הוא המערער, להוכיח קשר סיבתי בין התאונה או הפגימה שהוכרה כתוצאה מהתאונה לבין ההפרעה הנטענת או על דרך ההחמרה.

המדובר לטעמי בפרשנות צרה מאוד שהמשיב מבקש להעניק להוראות פסק הדין, ודין הטענה, בנסיבות הליך זה להידחות.

אשר להרכב הוועדה- אמנם דרך המלך היא השבת עניינו של המבוטח לוועדה באותו הרכב, אך דומני, כי בנסיבות העניין, הואיל ועניינו של המערער מוחזר בפעם השניה לוועדה שהתכנסה לאחר פסק דין, יהא זה נכון להשיב את עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר.

סוף דבר: הערעור מתקבל. עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים, בהרכב אחר, על מנת שתדון בערר המערער מראשיתו.
המערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה לטעון טענותיהם.
לא יונחו בפני הוועדה בהרכבה החדש פרוטוקולי ם קודמים של ועדות ערר קודמות, פסק הדין מיום 11.12.19 ופסק דין זה.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
המשיב ישא בהוצאות המערער ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערר על פסק הדין.

ניתן היום, י' אדר תשפ"א, (22 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: אשרף חדיר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: