ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איגור יוקלסון נגד משרד התחבורה-אגף הרישוי :

בפני כבוד ה שופטת טלמור פרס

מבקש

איגור יוקלסון

באמצעות ב"כ עוה"ד מ.מויאל-אילוז

נגד

משיבים

  1. משרד התחבורה-אגף הרישוי
  2. אלכסיי אלטשולר

משיבים פורמאליים: 3. שירותי מנהרות הכרמל – קבוצת כרמלטון בע"מ

4. דרך ארץ הייוויאז (1997) בע"מ
5. שירותי כביש חוצה צפון בע"מ
6. שירותי הנתיב המהיר בע"מ
7. עיריית פתח תקווה
8. עיריית תל אביב-יפו
9. עיריית בני ברק

פסק דין

1. בפני תביעה למתן סעד הצהרתי ולפיו המבקש אינו בעלים של רכב מסוג הונדה ג'אז מספר רישוי 2263-450, למתן הוראות למשיב 1 להסיר מרישומי ו את שמו של המבקש כבעלים של הרכב, זאת החל מיום רישום הרכב על שמו, ולרישום הבעלות על שם המשיב 2, בעל הרכב הקודם.

טענות המבקש:

2. בתצהירו מיום 4.6.19 הצהיר המבקש כי במהלך חודש פברואר 2019 החל לקבל לביתו דרישות תשלום הנוגעות לרכב נשוא התביעה. מבירור שעשה התברר כי ביום 15.1.19 נרשמה הבעלות ברכב על שמו במשרד הרישוי, זאת ללא ידיעתו או הסכמתו. לטענת ו, מעולם לא חתם על ייפוי כוח לאיש לצורך העברה זו, לא נכח במקום העברת הבעלות, לא חתם את שמו ולא מילא אחר פרט שיכול לאמת את זהותו בעסקה מסוג זה. התובע אף הגיש תלונה למשטרת ישראל ביום 28.2.19 בגין זיוף פרטיו.

חרף האמור, סירב המשיב 1 ל בטל רישום הבעלות על שמו, וכפועל יוצא מגיעים אליו חיובים ודרישות תשלום, ו נפתחו כנגדו תיקי הוצאה לפועל בגין דרישות תשלום אלו. לטענת ה מבקש, משטרת ישראל אשר חקרה העניין , סגרה את התיק וזהותו של בעל הרכב לא נמצאה, כל זאת בשעה שממשיכים להיגרם לו נזקים בלתי הפיכים.
המשיב מוסיף וטוען כי יש לרשום הבעלות ברכב על שם המשיב 2, בעליו הקודמים של הרכב שאף נחקר בעניין זה במשטרת ישראל, וכי בהתאם ל הוראות תקנה 284 לתקנות התעבורה- האחריות לרישום שינוי הבעלות ברכב חלה הן על המוכר והן על רוכש הרכב . התנאי המהותי לביצוע רישום שינוי ברכב הינו הסכמת שני הצדדים וחתימתם על השטר , ולא בוצעה אף אחת מהפעולות המחייבות על פי דין להשלים העברת הבעלות ברכב על שמו.

יצוין כי תחילה הוגשה התביעה כנגד משרד הרישוי בלבד , אולם נוכח טענות משרד הרישוי ולאחר דיונים שהתקיימו בימים 25.2.20 ו-20.5.20, תוקן כתב התביעה על דרך הוספת המשיב 2 וטרם מתן פסק הדין ניתנה למשיבים 3-9, נושי התובע, אפשרות להגיב ולהביע עמדתם ביחס לתביעת התובע.
המשיבים 5 ו-8 הותירו ההחלטה לשקול דעת בית המשפט והמשיבים הנוספים לא מסרו תגובתם.

טענות המשיבים:

3. לטענת משרד הרישוי בכתב התשובה, על פי רישומיו הבעלות ב רכב נשוא התביעה נרשמה על שם המבקש ביום 15.1.19 . על הרכב מוטלת הגבלה והוא מוכרז כגנוב על פי דיווח משטרת ישראל מיום 15.1.19, דיווח שנרשם בדיעבד, עם הגשת תלונת המבקש למשטרת ישראל ביום 28.2.19. כמו כן עולה כי מיום 20.3.19 סטטוס הרכב מוגדר "בפירוק" וכי תוקף רישיון הרכב פג ביום 7.10.19.
לטענתו, על פי אישור רישום שינוי בעלות רכב, נמצא כי העברת הבעלות התבצעה בבנק הדואר על ידי מיופה כוחו של המבקש, ועל פי רישומיה מיופה הכוח הוא גם מוכר הרכב נשוא הבקשה, קרי, המשיב 2.
המשיב 1 טוען כי לא ניתן לבצע ברכב זה העברת בעלות, אלא בהוראת בית המשפט אשר יורה על החזרת הרכב לשימוש, שכן הרכב נמצא בסטטוס "פירוק" ולפיכך מעמדו "לא קיים". לדברי המשיב 1 אין לו כל עניין בשאלת רישום הבעלות והוא מותיר את ההחלטה בדבר העברת הבעלות לשקול דעת בית המשפט, כאשר הרכב נקי מכל מגבלה במועד העברת הבעלות.

לאורך כל ההליך שב וטען המשיב 1 כי אין בידיו לקיים החלטה הקובעת כי על כלי רכב אין בעלים רשומים. לדברי ב"כ המשיב 1 מיום 25.2.20 (עמ' 3 לפרוטוקול , ש' 26), ניתן לתקן את המרשם מבלי שהרכב יוחזר לכביש ובלבד שיקבע מי בעליו של הרכב.

4. לטענת המשיב 2 בכתב התשובה, הוא בעל מוסך וסוחר רכב בעל תו סחר אשר מתפרנס מרכישה ומכירה של רכבים יד שנייה. לדבריו, במקרה הנדון בוצעה עסקה קטנה ורגילה לחלוטין לגבי רכב יד שנייה ישן משנת 2002. הרכב היה בחזקתו מספר ימים לאחר שנרכש מאדם פלוני ביום 9.1.19 ועל פי המסמכים נמכר למבקש ביום 15.1.19 . לטענת המשיב 2 הוא ביצע רישום כדין של העסקה ביומנו, הנפיק קבלה וחשבונית ושילם מס. עוד טוען המשיב 2 כי בהתאם לתקנה 284 לתקנות התעבורה החובה היחידה המוטלת עליו היא לגשת לדואר ולהציג תעודה מזהה ותו סחר וכך הוא עשה , הוא, או מיופה כוח מטעמו. לדבריו, על הרוכש חלה חובה להציג לפקיד הדואר מסמכים מזהים ולא מוטלת עליו, כמוכר, חובה לזהות את הרוכש. הוא מצדו ביצע את כל הנדרש לשם ביצוע תקין של העסקה וככל שבוצע מעשה מרמה כלשהו הרי שהוא לא בוצע על ידו, וזה בוצע גם כלפיו והוא אינו מכיר את רוכש הרכב. לפיכך לטענתו, על הרשויות חלה החובה ליתן פתרון ל מבקש, כגון הסרת רישום בעלות ה מבקש ברכב והורדתו מהכביש וה וא אף שיתף פעולה עם משטרת ישראל ככל שנדרש , עת שנתן עדות במשטרה , ואולם המשטרה לא פעלה להחזיר את הרכב לרשותו של ה מבקש.

5. בהתאם להחלטתי מיום 6.4.20 הועבר החומר מתיק החקירה במשטרת ישראל, לעיון בית המשפט בלבד, ובהעדר בקשה להעבירו לעיון הצדדים , לא יעשה בחומר זה שימוש.

דיון והכרעה:

6. לאחר שבחנתי כל אשר הוגש, ובכלל זאת הראיות וד ברי המשיב 2 בחקירתו, ונוכח טענות הצדדים ונטלי ההוכחה, אני מורה על קבלת התביעה ומתן צו כמבוקש לרישום הבעלות ברכב על שם המשיב 2.

7. בענייננו, אין חולק כי הרכב רשום על שם המבקש וזה אינו נמצא בחזקתו . כידוע, רישום בעלות על כלי רכב במשרד הרישוי הוא רישום דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי ומקים חזקה ראייתית הניתנת לסתירה.
ככלל, על הטוען נגד הרישום מוטל נטל הראייה הראשוני להוכחת ספק לגבי כשרות הרישום ולאחר מכן יש לבחון האם הנטל נותר על שכמ ו או עובר לצד שכנגד (ראו: רע"א 5379/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל, פ"ד נא(4) 464, 473).
8. בע"א 52320-06-15 תולי אחזקות בע"מ נ' קבהא ( "נבו" (17.11.2015)), דן בית המשפט ב שאלת הנטל הרובץ לפתחם של הצדדים, משעולה טענת זיוף ומרמה על ידי מבקש סעד הצהרתי בקשר עם רישום בעלות ברכב.
בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה שהתברר בפניו, יש מקום לשנות הרישום במשרד הרישוי, זאת לאחר שנקבע כי נטל ההוכחה רובץ לפתחם של המשיבים, משהונחו ראיות על ידי המערערת לאותות מרמה מצד המשיבים, משנסיון החיים, הנסיבות והשכל הישר דורשים העברת הנטל ונוכח העובדה שהמשיבים טוענים לקיומה של עובדה חיובית, אותה ניתן להוכיח בראיות, בעוד המבקשים טוענים לקיומה של עובדה שלילית אותה קשה להוכיח, או להציג ראיות בנוגע לאירוע שלא ארע.

"היות והרכב רשום על שם המשיבה 1 במרשם המתנהל ברשות הרישוי, הנטל הראשוני להוכחת פגם ברישום מוטל לפתחה של המערערת... . כלומר, שעל המערערת להרים נטל ראשוני לגבי ספק בכשרות הרישום, ולאחר מכן – יש לבחון אם הנטל נותר על שכמה (להוכחת "אי-הכשרות"), שמא עובר הוא אל שכם המשיבים (להוכחת ה"כשרות"). זאת, בין היתר, לאור נקודת המוצא לפיה, הרישום במרשם משרד הרישוי הוא דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי (רע"א 5379/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נא(4) 464, בעמ' 473)".

9. בהפנותו בין היתר לע"א 1680/03 לוי נ' בקול, פ"ד נח(6) 941, (2004)), קובע בית המשפט בעניין "תולי אחזקות", כי כאשר קיימים "אותות ספק" או "אותות של מרמה", עשוי הנטל לעבור לשכם המשיב להוכיח את אמיתות העסקה ואת הבסיס לרישום הזכויות כפי שבוצע (סעיפים 20-23 לפסק הדין).

10. בענייננו, המבקש עמד בנטל הראשוני המוטל עליו ונטע ספק ביחס לנסיבות רישום הרכב על שמו.
המבקש הצהיר כי בבעלותו רכב יחיד שאינו הרכב נשוא התביעה וכי הבעלות ברכב נשוא התביעה נרשמה על שמו ללא ידיעתו או הסכמתו. ב עת העברת הבעלות לא נכח ה מבקש, לא חתם את שמו, לא מילא פרטים לשם זיהויו ולא רשם את מס' הזיהוי שלו.
לאחר שנודע לו באמצעות דוחות וקנסות שנשלחו אליו, כי הרכב רשום על שמו, הגיש תלונה למשטרה בדבר זיוף פרטיו. המבקש השיב לשאלת בית המשפט בדיון שהתקיים ביום 25.2.21 והוסיף פרטים בנוגע לאופן גילוי דבר רישום הרכב על שמו. לדבריו תעודת הזיהוי שלו תמיד אצלו והוא לא מכיר את מי שמכר את הרכב ולא את הרכב (עמ' 4 לפרוטוקול , ש' 25-31).

המשיבים לא עמדו על חקירת המבקש על תצהירו, ו דבריו נתמכו באישור הגשת תלונה למשטרה, העתקי הדוחות והקנסות, העתק אישור העברת הבעלות עליו חתימות שאינן זהות, על פניו, לחתימתו בתצהירו, ובנסיבות העניין ומשעדותו עשתה רושם מהימן, לא מצאתי סיבה להטיל ספק בדבריו ואלו לא נסתרו .

11. כמו כן, המבקש הניח לפני תשתית עובדתית שיש בה די כדי להטיל ספק בנכונות הרישום במשרד הרישוי, בשים לב לטענת הזיוף וסימנים המטילים ספק לגבי העברת הבעלות על שמו, בהתחשב בטענה לקיומה של עובדה שלילית, אותה קשה בהרבה להוכיח, בעוד המשיב 2 טוען לקיומה של עובדה חיובית ובהתחשב ב"נסיבות, נסיון החיים והשכל הישר" - הרי שיש מקום להעביר הנטל על שכם המשיב 2 .

12. בחינת הראיות וגרסאות המשיב 2 "המגלות טפח ומכסות טפחיים", מעלה תהיות וסימני שאלה לגבי אמיתות העסקה שהובילה להעברת הבעלות על שם המבקש ולא ניתן להתעלם גם מסתירות שעלו מדברי המשיב 2 עת עומת עם הראיות, ומחוסר העקביות שבדבריו בחקירותיו.
נוכח טענת הזיוף ו"אותות המרמה" כפי שיפורט להלן, מוצדקת העברת נטל ההוכחה לפתחו של המשיב 2:
בתצהירו לא הרחיב המשיב 2 ביחס לנסיבות מכירת הרכב והעברת הבעלות, ובחקירתו מיום 25.2.21 סיפר כי מכר את הרכב לאדם שאינו מכיר, השניים חתמו על ז כרון דברים והונפקה קבלה. לדבריו "היה מישהו עם חבר, היו שני חבר'ה ומכרנו אותו. עשינו העברת בעלות בדואר...היה שם מישהו עם ת.ז. ואומר, אני קונה אוטו לחבר והעברנו את הבעלות". (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 17; עמ' 2, ש' 3-7). בחקירתו מיום 10.11.20 הוסיף המשיב 2 כי "זו עסקה של 3,000 ₪ אני לא זוכר, בא בחור, קנה אוטו ולא נכנסתי עמוק לדברים". לדבריו אינו נוהג לזהות את האדם שרוכש את הרכב וגם במקרה זה לא זיהה את הרוכש (עמ' 12, ש' 34 ).

המשיב אישר כי שתי החתימות על גבי אישור רישום שינוי בעלות רכלו , הן לצד שם הרוכש והן לצד שם המוכר. לשאלת בית המשפט מדוע חתם פעמיים, השיב כי בחלוף שנה אינו זוכר. "אני לא יודע מדוע המישהו האחר שבא איתי לא חתם על זה" ( עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 5; עמ' 3,ש' 18; עמ' 4, ש' 12-13).

בעוד שבחקירתו הראשונה אישר המשיב 2, כי שתי החתימות על גבי אישור העברת הבעלות הן שלו, הרי שבחקירתו מיום 10.11.20 שינה גרסתו ו השיב כי "אחת מהחתימות היא שלי, למטה, מצד שמאל. לגבי השניה אני לא יודע של מי". כשעומת עם גרסתו הראשונה, השיב – "יכול להיות, זה כבר שנתיים קשה לי לזכור" (עמ' 11-12 לפרוטוקול, ש' 35).

13. מעבר לשינוי גרסת המשיב 2 ביחס לחתימותיו על אישור העברת הבעלות, הרי שהתהייה גדלה נוכח טענת משרד הרישוי, הנלמדת אף מאישור העברת הבעלות, ולפיה שמו של המשיב 2 מופיע הן כמוכר הרכב והן כמיופה כוח של הרוכש, הוא המבקש "יוקלסון איגור".

לא ברור מדוע נדרש הרוכש לייפות כוח ו של המשיב 2, בשעה שלגרסת המשיב 2, רוכשי הרכב הגיעו עמו לדואר לשם העברת הבעלות ו מדוע ייפוי הכוח מייפה כוחו של המוכר, המשיב 2, ולא של מי שהגיע עמו לדואר לרכוש רכב עבור חבר , לגרסתו. יודגש כי ייפוי כוח זה לא הוצג על ידי המשיב 2, ולא ברור מה עלה בגורלו ואף צילום ת.ז. של הרוכש לא הוצג.

עוד יצוין, כי בעוד שבעדותו מיום 25.2.20, טען המשיב 2 כי רוכש הרכב ביקש לרכוש אותו עבור חברו והמשיב 2 העביר לו את הבעלות, הרי שבעדותו מיום 10.11.21 (עמ' 12, ש' 4) טען כי "אין פה יפוי כוח, יש פה אדם אחד".

14. אשר למועדים המצוינים על גבי המסמכים השונים הקשורים למכירת הרכב – הרי שבעוד ש טופס העברת הבעלות נושא תאריך 15.1.19, הרי שהסכם המכירה, החשבונית והרישום שבוצע ביומן המכירות, נושאים תאריך 16.1.19.
כאשר התבקש המשיב 2 להסביר ההבדל בתאריכים, השיב בשלוש גרסאות שונות, שאף לא אחת מהן מניחה את הדעת- "זה אותו יום עשו, ואולי עשו בסוף היום ועשיתי את כל הניירת למחרת"... "בגלל שזה היה עסקה של כמה לקוחות באו והלכו אז אני מילאתי לבד בשביל הסדר" (עמ' 12 לפרוטוקול , ש'24-35 ; עמ' 13, ש' 1-11).

15. פרט לתאריך המצוין על גבי הסכם המכירה, החשבונית והרישום ביומן, המאוחרים למועד העברת הבעלות, עולה מעדות המשיב 2 ש הוא זה שמילא את הסכם מכירת הרכב בעצמו ואף חתם עליו במקום הרוכש – ""בגלל שזה היה עסקה של כמה לקוחות באו והלכו, אז אני מלאתי לבד בשביל הסדר" (עמ' 12 לפרוטוקול , ש' 34); "אני עשיתי את זה לבד, מלאתי את זה בשביל הסדר שלי" (עמ' 13, ש' 3).
אשר לחתימה על הסכם המכירה, הציג המשיב מספר גרסאות, אולם לא שלל את האפשרות כי החתימה שעל גבי הסכם , הינה חתימתו שלו. לשאלה האם החתימה על הסכם המכירה הינה של הרוכש, השיב המשיב 2 - "לא יודע. אני אמרתי לו שצריך חוזה והוא אמר לי 'אין לי זמן תחתום במקומי'" (עמ' 13, ש' 10). בהמשך העיד " אני לא יודע. אני בדרך כלל עושה חוזה באותו רגע אבל בן אדם אולי שלח נציג וחתם. אני לא זוכר" (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 14).
ובהמשך העיד – "יכול להיות שהם חתמו כי הם באים בדרך כלל אחרי העסקה לבדוק שמן ומים ויכול להיות שהם חתמו. אני לא זוכר, עבר שנתיים" (עמ' 13, ש' 21).

16. כמו כן, יש ליתן הדעת לעבודה כי על גבי חשבונית מס' 16717 על סך 1,000 ₪ בגין מכירת הרכב הנושאת אף היא תאריך 16.1.21 , צוין כי זו הונפקה עבור "לקוחות שונים" ומס' הזיהוי של הלקוח המצוין על גביה– 340942341, אינו תואם את מס' הזיהוי של המבקש.
פרט לאמור, הרי שגם הסכום המצוין על גבי החשבונית, 1,000 ש"ח, אינו תואם את הסכום המצוין על גבי הקבלה מיום 16.1.21 שהינו 3,000 ₪ , ומבלי להידרש לשאלה האם מ חיר הרכב תואם את שוויו הריאלי, לא ברור מהו הסכום בו נמכר הרכב ומה פשר חוסר ההתאמה בין הסכומים על גבי החשבונית והקבלה. גם ראיה לתשלום, לא הוצגה.

17. בנסיבות המנויות לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי קיימים בענייננו אותות מרמה, או אותו ת לזיוף ולכל הפחות "אותות ספק" ביחס להעברת הבעלות על שם המבקש . אלה, ו סימני השאלה לגבי העסקה הנטענת, מעבירים את הנטל לשכם המשיב להוכחת אמיתות עסקת מכירת הרכב לה הוא טוען, שהוביל ה להעברת הבעלות על שם המבק ש.

18. בהיקש מהאמור ב"תולי אחזקות", המפנה לרע"א 296/11 נג'אר נ' עליאן ("נבו" (23.2.12)), שם קובע בית המשפט כי קיימים מקרים בהם "בשל הנסיבות, נסיון החיים והשכל הישר" יעבור הנטל אל המשיב - ניתן לומר כי בנסיבות העניין, הראיות, הנסיבות המפורטות לעיל והעובדה כי המשיב 2, הציפ יה כי המשיב 2, בהיותו סוחר רכב, יזהה את רוכש הרכב ובהעדר כל נגיעה או קשר של המבקש לרכב, מעבירים את הנטל אל המשיב 2 , להראות ש מכר את הרכב למבקש.

19. במקרה דנן, בדומה לעניין "תולי אחזקות", יש לעביר את נטל ההוכחה למשיב 2, גם לאור חובתו להוכיח עובדות חיוביות .
בהתייחסו לדברי כבוד השופט עמית ברע"א 296/11 נג'אר נ' עליאן ("נבו" (23.12.12)) ולת"א (מח'- חיפה) 3516-05-12‏ קרבצוב נ' מלח הארץ בע"מ ( "נבו" (19.3.2014)), קובע בית המשפט כי בהוכחת עובדה בעלת יסוד שלילי, ניתן להסתפק בכמות פחותה של ראיות, ומתייחס לקביעה הכללית ולפיה מי שטוען שהיתה עסקה, חייב להוכיח את קיומה והנטל לא רובץ על מי שטוען שלא היתה עסקה.
טענת המבקש הינה ביחס לעובדה בעלת יסוד שלילי, קרי, שלא רכש את הרכב נשוא התובענה וזה אינו בבעלותו או בחזקתו. לעומת זאת, טענות המשיב 2 הינן בעלות יסוד חיובי, היינו, מכירת רכב שבוצעה על ידו למאן דהוא מכוח י יפוי כוח והסכם מכר, ובמצב דברים זה, בהתאם לפסיקה המוצאת ביטויה בפס"ד "נג'אר" לעיל ו"תולי אחזקות", הרי שניתן להסתפק בכמות פחותה של ראיות.

ראיותיו של המשיב 2 אינן כוללת כל ראיה הקושרת את המבקש או מיופה כוחו, לרכישת הרכב ו/או מסמך המזהה את המבקש כמי שביקש לרכוש את הרכב או כמי שחתם על המסמכים הנדרשים לשם כך. כאמור, לא הוצג ייפוי כוח המייפה כוחו של אדם אחר, לרכוש הרכב בשם המבקש, כפי שטען לכך המשיב 2, או ייפוי כוח המייפה כוחו של המשיב 2 עצמו, כעולה מטופס העברת הבעלות. לא הוצג אף צילום תעודת זהות של המבקש, כמי שרכש את הרכב, על אף שהיה מצופה מסוחר רכב, המנוסה במכירת רכבים, לכל הפחות לזהות את הר וכש.

20. לאור כל המפורט לעיל, אני סבורה כי גרסת המבקש מהימנה ומסתברת יותר מגרסת המשיב 2 ויש להעדיפה על פני גרסת המשיב 2, ובמאזן ההסתברות האזרחי, יש לקבוע כי המבקש עמד בנטל להוכחת תביעתו.

לאור האמור, התביעה מתקבלת ואני מורה למשרד הרישוי לתקן את רישומיו באופן שרישום הבעלות ברכב יוחזר על שם בעליו הקודמים, קרי על שמו של המשיב 2.

המשיב 2 יישא בהוצאות המבקש, בסך של 3,000 ₪, אשר יושלמו תוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור כדין.

ניתנה היום, ט' אדר תשפ"א, 21 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איגור יוקלסון
נתבע: משרד התחבורה-אגף הרישוי
שופט :
עורכי דין: