ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ע"י ב"כ עו"ד ע' בן ארויה נגד ש.י.א. :


לפני כבוד ה שופט יהודה ליבליין

המבקשת (התובעת)
ע"י ב"כ עו"ד ע' בן ארויה

חן רגינה יהושע
נגד

המשיבה (הנתבעת)

ש.י.א. - ש.ג.ב. בע"מ

פסק דין

מבוא

  1. לפני בקשה לפי סעיף 16 ל חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן - "החוק"), לאישור הסתלקות מתוגמלת, מבקשה לאישור תובענה ייצוגית.
  2. ביום 18.3.2020הגישה חן רגינה יהושע (להלן - " המבקשת/התובעת") תובענה, ובצידה בקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית. נטען בכתב התביעה, כי חב' ש.י.א-ש.ג.ב. בע"מ (להלן - " הנתבעת/המשיבה") עוסקת ביבוא מוצרי מזון ושיווקם. נטען, כי המשיבה הפרה את הוראות תקן ישראלי רשמי 1145 (סימון ואריזה של מוצרי מזון), ואת צו הגנת הצרכן סימון ואריזה של מוצרי מזון, תשנ"ט-1998 (להלן - " הוראות הסימון"), בכך שלא ציינה על גבי אריזות מוצרים ששווקו על-ידה (עוגיות סוכר עם בוטנים ו/או חמוציות)(להלן -"המוצרים שנרכשו") את שיעורם של רכיבי המוצר המצויינים בשמו (בוטנים וחמוציות).
  3. נטען עוד, כי לאחר שהמבקשת רכשה את המוצרים שנרכשו, היא ביצעה בדיקה של אריזות מוצרים נוספים (ממרחי חצילים וקשואים מטוגנים), וגם על גבי אריזות אלה לא הופיע שיעור הרכיבים (חצילים וקישואים) .
  4. בבקשה לאישור התביעה כייצוגית נטען, כי שיווק מוצרים מבלי ציון שיעור תחולת הרכיבים המהווים חלק משם המוצר, מהווה הפרה של הוראות תקן ישראלי רשמי 1145 (סימון ואריזה של מוצרי מזון) והוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, וכי הפרת הוראות אלה מהוות עוולה של הפרת חובה חקוקה. עוד נטען, כי במעשים אלה פגעה המשיבה באוטונומית הרצון של המבקשת, ועשתה על חשבונה עושר ולא במשפט.
  5. נטען, כי המשיבה במעשיה הנ"ל גרמה נזק לא רק למבקשת אלא גם לכלל הצרכנים, אשר רכשו את מוצרי המשיבה מסוג עוגיות סוכר עם בוטנים ו/אן עוגיות סוכר עם חמוציות ו/או ממרח חצילים מטוגנים ו/או ממרח קשואים מטוגנים (להלן - " הקבוצה"), ועל-כן מבוקש לראות בתביעתה האישית של המבקשת כתביעה ייצוגית (להלן - " הבקשה לאישור התביעה כייצוגית").
  6. עוד בטרם הוגשה תשובת המשיבה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לאישור הסתלקות מתוגמלת (להלן - " בקשת ההסתלקות"). בבקשה נטען, כי בעקבות הגשת התביעה והבקשה לאישורה כייצוגית, התחייבה המשיבה לפעול לתיקון כלל המוצרים המשווקים על-ידה, וכי תפעל בהתאם לתקינה המחייבת והוראות החוק המחייבות .

נטען עוד, כי באופן פרטני, בעקבות הגשת התביעה, פעלה המשיבה ותיקנה את האריזות של המוצרים נשוא הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. הצדדים צרפו לבקשה דוגמאות של תוויות חדשות, שהודבקו על חלק מן המוצרים נשוא הבקשה, ובהן פירוט של שיעור הרכיבים המופיעים בשם המוצר. ביחס ליתר המוצרים (עוגיות) נטען, כי המשיבה חדלה לשווקם, אך בצד זאת התחייבה לפעול כדין בכל הנוגע לסימון מוצרים אלה, ככל שתשוב לשווק אותם.
7. נמסר, שהוסכם בין הצדדים, כי מעבר לתיקון אריזות המוצרים, כמפורט לעיל, מתחייבת המשיבה לרענן את נהליה על מנת לוודא שהמוצרים המשווקים על-ידה יעמדו בהוראות הסימון הרלוונטיות.
8. לאור ההסכמות בין הצדדים, הגיעה המבקשת (התובעת) לכלל מסקנה, שבנסיבות המקרה אין עוד תועלת מבחינת הקבוצה להמשיך ולנהל את ההליך, היות והתביעה השיגה את מטרתה, בכך שהמשיבה תיקנה את האריזות, ושיפרה המעקב אחר סימון המוצרים המשווקים על-ידה.
9. הצדדים סבורים, שלאור עמדת המבקשת, אין עוד צורך בהמשך ניהול התובענה ובקשת האישור, וכי בתיקון דרכיה של המשיבה, יש כדי להוות תועלת ראויה לציבור, וזאת מבלי שנדרשו משאבים לניהול הליך משפטי ארוך ויקר, ותוך חיסכון של זמן שיפוטי יקר.
היות שכך, מבקשים הצדדים לאשר את ההסכמות ביניהם, וליישב את המחלוקת בדרך של הסדר הסתלקות מתוגמלת.
10. הוסכם בין הצדדים, כי בכפוף לאישור הסדר ההסתלקות תשלם המשיבה לתובעת גמול בסך של 1,500 ₪, ובנוסף תישא המשיבה בשכר טרחת בא כוח התובעת בסך של 10,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק , בעבור חשבונית כדין.
בנוסף מבוקש, לפטור את התובעת מתשלום המחצ ית השנייה של אגרת בית המשפט, וכן להורות, כי האישור לא יהא כרוך בפרסום, למעט משלוח הודעה למנהל בתי המשפט לצורך עדכון פנקס התובענות הייצוגיות. בעניין זה מפנים הצדדים לפסיקת בתי המשפט, ולפיה סוגיית הפרסום נתונה לשיקול דעת בית המשפט.
11. במסגרת בקשת ההסתלקות התחייבו התובעת ובא כוחה שלא להגיש כנגד המשיבה תביעה ייצוגית נוספת בעניינים שנדונו בהליך זה.
דיון והכרעה
12. הטיפול בבקשה להסתלקות מבקשה לאישור תביעה ייצוגית מוסדרת בסעיף 16 לחוק שאלה עיקריו:
"(א) מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט; בהחלטתו אם לאשר טובת הנאה כאמור, ישקול בית המשפט את אלה:
(1) אם הבקשה לאישור ההסתלקות הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה;
(2) התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה.
(.....)
(ד)(1) אישר בית המשפט את הסתלקותם של כל המבקשים או כל באי הכוח המייצגים מבקשה לאישור או שבית המשפט מצא שנבצר מהם להמשיך בתפקידם בבקשה לאישור, רשאי בית המשפט לקבוע כי ניתן להגיש בקשה למינוי תובע מייצג או בא כוח מייצג במקומם, לפי הענין, בתוך תקופה שיקבע, וכן רשאי בית המשפט להורות על פרסום הודעה על כך, והכל אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין ובהתחשב בשלב שבו מצוי הדיון בבקשה לאישור; בהודעה יצוין האמור בפסקה (4).
(.....)."
13. מן האמור בסעיף 16 לחוק עולה, שבקשת הסתלקות מתובענה ייצוגית, וכן קבלת טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקות, טעונים אישור בית המשפט.
14. המנגנון שנקבע בסעיף 16 לחוק, והתנאים שנקבעו בו לאישור בקשת הסתלקות, ובפרט בקשת הסתלקות מתוגמלת, נועדו להסיר את החשש הגלום בבקשה מסוג זה - מחד, החשש מפני עידוד הגשת תביעות סרק, שהנתבעים יעדיפו לסלקן תוך תשלום גמול ושכר טרחה על מנת להימנע מניהולו של הליך; ומאידך גיסא, החשש להסתלקות מתובענות ייצוגיות ראויות ומוצדקות, בשל בעיית הנציג. (ראו בעניין זה ע"א 8114/14 וערעורים נוספים מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (22.8.2018) בפסקה 22 לפסק הדין).
15. הבעייתיות באישור בקשות הסתלקות בולטת במיוחד בתביעות ייצוגיות שעניינן הפרת החובות הקשורות בסימון מוצרים. עמד על כך כבוד השופט י' ענבר ב ת"צ (ת"א) 1469-02-13 לוי נ' פסטה נונה בע"מ (פורסם ב מאגרים משפטיים 26.11. 2014):
"הנה כי כן, בחינת הנתונים לאשורם מלמדת, כי חסרונותיהם ונזקיהם של הסדרי הסתלקות מתוגמלת בתחום סימון מוצרי מזון, ובכלל אלו הסדרי ההסתלקות שלפנינו, גבוהים לאין שיעור מתועלותיהם. לא זו בלבד שהסדרים אלו אינם מייצרים הרתעה של ממש, אלא שאישורם על ידי בית המשפט מתמרץ את הגשתן של תביעות סרק, מזה, ושל הסתלקויות מתביעות מבוססות לכאורה, מזה. בהינתן האפשרות לסיים את התובענות בהסתלקויות שרווח קל ומהיר בצדן, נחלש התמריץ להגיש תביעות ייצוגיות מבוססות בתחום סימון מוצרי מזון ולהתמיד בניהולן, ותחת זאת מוצף בית המשפט במאות תביעות ייצוגיות שמגישיהן גמרו מראש אומר להסתלק מהן. מצב העניינים הקיים - שבו הולכים הסדרי הסתלקות מתוגמלת והופכים ל'ברירת מחדל' של תובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי מזון – מכרסם, אפוא, בתכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות, מכביד על הנתבעים ועל בית המשפט שלא לצורך וגורם לזילות מכשיר התובענה הייצוגית. בית המשפט מצווה לפעול לצינון תמריציהם של התובעים ובאי הכוח המייצגים לערוך הסדרי הסתלקות מסוג זה ודרך המלך לעשות כן הנה להימנע מאישור תשלום גמול ושכר טרחה למסתלקים".
16. יחד עם זאת, ניתן למצוא בפסיקת בתי המשפט גם עמדות שונות מאלה של כבוד השופט ענבר. ראו להמחשה את ת"צ (חי') 27043-06-14 חזן נ' יעד חברה להובלת דלק בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים 9.12.2014), שם במסגרת פסק הדין הציגה כבוד השופטת י' וילנר עמדה שונה, ולפיה ניתן לאשר בקשת הסתלקות שבצידה תשלום גמול ושכר טרחה, גם מקום בו התביעה עניינה סימון מוצרי מזון, וזאת כאשר ההפרה תוקנה והתובע עלול להיתקל בקושי בהוכחת שיעור הנזק .
17. לסקירה של הגישות השונות ניתן לפנות לפסק דינה של כבוד השופטת מיכל אגמון-גונן בת"צ (ת"א) 67496-06-17 רוזנברג נ' מרב מזון כל בע"מ (פורסם ב מאגרים משפטיים 14.2. 2018).
18. כבוד השופטת אגמון-גונן בפסק דינה הנ"ל התייחסה גם לסוגי הנזקים שיכול וייגרמו לקהל הצרכנים בהפרות מסוג זה, וכי לגישתה במקרים דנן יש מקום שהתובע יקדים פנייה לגורם המפר היות וזוהי דרך יעילה לתיקון ההפרה. ובלשון פסק הדין:
"בהחלטתי מיום 24.1.18 דחיתי את בקשת האישור. זאת, בין היתר, לאחר שהגעתי לכלל מסקנה, כי לא נגרם נזק למבקש וליתר חברי הקבוצה כתוצאה מאי סימון המוצר נשוא התובענה בהתאם לתקנות סימון תזונתי. למסקנה כאמור הגעתי, תוך ניתוח הפסיקה והספרות בכל הנוגע לפגיעה באוטונומיה, וטיב הפגיעה המצדיקה פיצוי. ציינתי, כי הגישה הרווחת כיום בפסיקה היא, כי במקום שבו אין מדובר בפגיעה 'בגרעין הקשה' של האוטונומיה, ולא נגרם נזק תוצאתי של ממש, דהיינו: כאשר הפגיעה באוטונומיה מוסבת לשלילת כוח הבחירה בלבד והתחושות השליליות שנלוות אליה הן שוליות, חלשות בעוצמתן ולא משמעותיות, אין מקום להכיר בפגיעה באוטונומיה שמקורה בשלילת כוח הבחירה של הצרכן כנזק בר-פיצוי.
במסגרת החלטתי, התייחסתי גם לאבחנה בין שני סוגי נזקים שעלולה להסב שלילת כוח הבחירה האוטונומית של הצרכן, שעליה עמדו יובל פרוקצ'יה ואלון קלמנט במאמרם: 'הסתמכות, קשר סיבתי ונזק בתובענות ייצוגיות בגין הטעיה צרכנית ', עיוני משפט לז(1) 7 (תשע"ד-2014) (להלן: פרוקצ'יה וקלמנט), תוך הישענות על פרשת הוספת הסיליקון לחלב; הנזק האחד, מקורו בפגיעה הרגשית הלא-ממונית הנובעת מנטילתו של כוח הבחירה: כאשר צרכן מגלה כי ניטלה ממנו הזכות לא לצרוך חלב סיליקון, הוא חש נפגע. פגיעה זו מקורה בעצם שלילתה של אפשרות הבחירה האוטונומית. הנזק השני, מקורו ביחסו של הנפגע אל הפעולה שנעשתה תוך פגיעה באוטונומיה. צרכן המגלה כי החלב שצרך הכיל סיליקון עשוי לחוש תחושות שליליות עקב סלידתו מן הסיליקון. נזק שני זה נובע מיחסו של הניזוק אל הפעולה שננקטה תוך פגיעה באוטונומיה או לתוצאה שנגרמה (סיליקון בחלב), ובדומה לטענת הטעייה הוא דורש הוכחה על הסתמכות המצג המטעה. פרוקצ'יה וקלמנט מבהירים, כי שתי הפגיעות האמורות הינן פגיעות תוצאתיות, במובן זה שמקורן בהשלכות שהיו לשלילתו של כוח הבחירה. אולם, הפגיעות מובחנות זו מזו: בעוד שהראשונה נובעת מעצם נטילתה של הזכות, השנייה נובעת מיחסו של הנפגע לפעולה או לתוצאה שנגרמה (שם, בעמ' 38). לגישתם של פרוקצ'יה וקלמנט, בעוד שתובענות ייצוגיות צרכניות המוגשות בעילה של פגיעה באוטונומיה מהסוג השני ראויות, ככלל, להתברר, באשר הן נסבות על נזק משמעותי שנגרם לכאורה, ויש חשיבות חברתית ממשית להרתעתם של עוסקים מפני גרימתו, הרי שהעניין החברתי בבירורן של תביעות הנסבות על הפגיעה הרגשית (מן הסוג הראשון), שנגרמה עקב שלילת כוח הבחירה האוטונומי, אך אין בצדן כל טענה לקיומה של פגיעה מן הסוג השני, קרי, פגיעה בגין עצם הפעולה שננקטה, או התוצאה שנגרמה – מוטל בספק. זאת, משום שבתובענות ייצוגיות צרכניות, המוגשות בעילה של פגיעה באוטונומיה מהסוג הראשון, היקפו של הנזק הכספי לא צפוי להיות גדול והתועלת ההרתעתית מניהול תובענה ייצוגית בגינו צפויה להיות נמוכה (שם, בעמ' 40-41).
במסגרת החלטתי, ציינתי כי אמנם חיפוש במאגר המשפטי 'נבו' מעלה, כי עשרות ואולי מאות תובענות ייצוגיות שעניינן סימון מוצרים הסתיימו בהסדרי הסתלקות מתוגמלת (ראו, בין רבים: ת"צ (ב"ש) 28141-09-16 אוהד קליין נ' אלמשהדאוי קינג סטור בע"מ [פורסם בנבו] (11.9.17); ת"צ (ת"א) 7494-09-16 שלמה כץ נ' יוניסרביס בע"מ [פורסם בנבו] (4.7.17); ת"צ (ת"א) 5968-08-16 אתי חדאד נ' נפטון מוצרי מזון (1990) בע"מ [פורסם בנבו] (19.6.17); ת"צ (י-ם) 21927-10-15 חנית משה נ' י.ש. חמד תעשיות בע"מ [פורסם בנבו] (18.5.17). ת"צ (י-ם) 26524-05-16 שרון סלמן-כהן נ' יוניליוור ישראל שיווק בע"מ [פורסם בנבו] (9.5.17)). ציינתי במסגרת החלטתי, כי לא מן הנמנע, כי תובענות אלו מוגבלות לנזק מהסוג הראשון בלבד.
על רקע האמור, ובשים לב לאבחנה שערכו פרוקצ'יה וקלמנט במאמרם, קבעתי במסגרת החלטתי ב עניין ענבר, כי הגם שתובענות ייצוגיות בתחום סימון המוצרים בכלל, ומוצרי המזון בפרט, הינן ראויות מבחינה עקרונית, שכן תובענות אלו עשויות לקדם את תכליות חוק תובענות ייצוגיות בדבר שיפור ההגנה על זכויות, מימוש זכות הגישה לבית המשפט, אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו, הרי שבתובענות מסוג זה יש מקום, ככלל, להקדים פנייה לנתבע. זאת, באשר, כפי שהובהר לעיל, רבות מתובענות מסוג זה מוגבלות לנזק מהסוג הראשון בלבד. כאמור לעיל, בתובענות מסוג זה, היקפו של הנזק הכספי לא צפוי להיות גדול, ככלל, והתועלת ההרתעתית מניהול תובענה ייצוגית בגינו צפויה להיות נמוכה. במצב דברים זה, פנייה מוקדמת עשויה להביא לאכיפת הדין (שבמקרים רבים נטען שההפרה לא הייתה מכוונת); לחסוך הגשת תובענות מעין אלו והיא גם מתיישבת עם טובת הקבוצה, שהרי ממילא אין לצפות כי במסגרת תובענה ייצוגית המוגבלת לנזק מהסוג הראשון בלבד יינתן סעד כספי לחברי הקבוצה עצמם, בעוד שהפסקת ההתנהלות הפסולה צפויה להטיב, בהנחה שהתובענה מוצדקת, עם חברי הקבוצה.
זאת ועוד. בתובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרים, המשיבים אינם יכולים לשנות את התנהלותם כלפי המבקשים בלבד, ולנטרל את תלונתם, מבלי לטפל בבעיה עליה הם מצביעים. פנייה מוקדמת עשויה, אם כן, להביא לקידום אינטרס כלל הקבוצה והסיכון שתאפשר טיפול נקודתי בפונה בלבד נראה, במרבית המקרים, פחות סביר."
19. דעתי כדעת כבוד השופטת אגמון-גונן, כי ראוי במקרים מסוג זה, שעיקר הפגיעה היא באוטונומיה של הרצון ובהתאם יש קושי לאמוד את הנזק, שהתובע יקדים פנייה למי שלגישתו מפר את הוראות הסימון, וככל שלא יעשה זאת קודם להגשת התביעה, יהא מחדל זה שיקול בדחיית בקשת ההסתלקות או למצער עילה שלא לפס וק גמול לתובע ושכ"ט לבאי כוחו.
20. על האמור יש להוסיף, כי נפסק בפרשת " מרקיט" הנ"ל, שעסקה בין היתר בעניין בקשת הסתלקות מתביעה ייצוגית בתחום סימון המוצרים (פרשת "פרי גליל"), כי לאור החששות הקיימים באישור בקשת הסתלקות מתוגמלת, על אף שאישור בקשה להסתלקות אינו מהווה מעשה בית דין כלפי יתר חברי הקבוצה, ייתכן וימצאו נימוקים שלא לאשר את בקשת ההסתלקות או שלא לאשר את ההסכמה בין הצדדים בכל הקשור לפסיקת תגמול לטובת התובע הייצוגי ופסיקת שכ"ט לבא כוחו.
21. השיקולים אותם צריכות לשקול הערכאות הדיוניות, שעה שמונחות בפניהן בקשות לאישור הסדרי הסתלקות מתוגמלת, נדונו ופורטו בפסק הדין בפרשת "מרקיט" הנ"ל (ראו פסקאות 22 – 31 לפסה"ד).
נקבע, שהגם שהסתלקות מתוגמלת היא אפשרית, ואישורה מסור לשיקול דעת בית המשפט, יש לראות באישור משום חריג לכלל, ולכן יש להיעתר לבקשת הסתלקות רק במקרים המתאימים (ראו בפסקה 26). עוד נקבע שמקום בו אישר בית המשפט את ההסתלקות, אזי אין לפסול פסיקת גמול לתובע הייצוגי, ופסיקת ושכר טרחה לבא כוחו.
22. לגופו של עניין נקבע, שבמסגרת בחינת הבקשה להסתלקות, יש לבחון קיומה של עילת תביעה לכאורה, וכי לא מדובר בתביעת סרק.
בנוסף, על בית המשפט לבחון, באם אישור הבקשה יביא תועלת לחברי הקבוצה. בהקשר זה נקבע, שהתועלת צריכה להיות ממשית ורלוונטית לחברי הקבוצה, כאשר אבן בוחן לקיומה של תועלת היא בהשוואה של הסעד המבוקש בתביעה אל מול הסעד שהוסכם בין הצדדים (ראו פסקה 26 לפסה"ד).
23. לאחר שהונחו השיקולים המנחים, יש לבחון את הבקשה שלפני.
24. כמפורט לעיל, לטענת הצדדים, בעקבות הגשת התביעה תיקנה המשיבה את דרכיה, הן במובן זה שתיקנה תוויות של המוצרים נשוא התביעה המשווקים על-ידה, והן במובן זה שהטמיעה באופן התנהלותה את בחינ ת הוראות הסימון, כפי שיקבעו מעת לעת, והתחייבה שהמחדל לא יחזור על עצמו. נטען, כי בכך הושגה מטרת התביעה.
25. כאמור, תחילה על בית המשפט לבחון, באם מדובר בתביעה ממשית שאיננה תביעת סרק, ובעניין זה שוכנעתי, בין היתר לאור ההסכמות בין הצדדים, כי למבקשת (התובעת) עמדה עילת תביעה ממשית כנגד ה משיבה בגין הפרת הוראות הסימון.
בהקשר זה יש לומר שההסכמה בין הצדדים, ולפיה ה משיבה תיק נה את דרכי ה, ומשווקת כיום באריזות תקינות את המוצרים נשוא התביעה (אותם היא משווקת גם במעמד הגשת הבקשה דנן) וקבע ה נהלים מתאימים למען מחדלים כאמור לא ישנו, מגלמת בתוכה הודייה של המשיבה, כי פעלה בניגוד להוראות הסימון עד כה.
אוסיף, כי מסקנה לכאורית בדבר קיומה של עילת תביעה עולה גם מן התצהיר של המבקשת, אשר צורף לבקשה לאישור התובענה כייצוגית, והתמונות המצורפות לו.
26. לכן, בשים לב לעובדה ולפיה יש בהסכמות בין הצדדים, כדי להסדיר את מכירת המוצרים בהתאם להוראות הסימון, אזי מקובלת עלי טענת הצדדים שאין עוד יתרון ממשי בהמשך ניהול ההליך.
27. בכל הקשור לתועלת שנצמחה לקבוצה הרי שלא יכולה להיות מחלוקת, כי שיווק המוצרים באריזות תקינות בהתאם להוראות החוק מהווה ערך עבור חברי הקבוצה.
מאידך, בכל הקשור להיבט הכספי, יש לומר כי בהשוואה בין העדר פיצוי כספי לחברי הקבוצה לבין הפיצוי שנתבע בכתב התביעה מתחת ל- 2,500,000 ₪, אין כל תועלת לקבוצה. יחד עם זאת, יש לומר בהקשר זה, כי היות והנזק בתביעות מסוג זה עיקרו בפגיעה באוטונומיה של הרצון, אזי קיים קושי מובנה באמידת שיעור הנזק לחברי הקבוצה, וכנגזר מכך קביעת שיעור הפיצוי הראוי 28. לאור האמור לעיל, על אף העדר פיצוי כספי לחברי הקבוצה אני מאשר את בקשת ההסתלקות על כל רכיביה, ובכלל זאת את הגמול למבקשת (התובעת) ואת שכר הטרחה לבאי כוחה, וזאת חרף העובדה שככל הנראה המבקשת לא הקדימה פנייה למשיבה.
29. בכל הקשור לגובה הגמול ושכר הטרחה, יש לומר כי מתוך עיון בפסיקת בתי המשפט במקרים דומים, הגעתי לכלל מסקנה, כי הסכומים שהוסכם כי ישולמו כגמול לתובעת וכשכר טרחת עו"ד הם ראויים, גם אם שכר הטרחה לעורכי הדין נמצא ברף הגבוה של מנעד הסכומים שנפסקים (ראו להמחשה ת"צ (חי') 43669-04-15 דהן נ' סופר לב העיר חצור בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים 29.4.2015); ת"צ (רח') 64811-12-17 סויסה נ' שמש י.פ עסקים בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים 4.2.2018); ת"צ (ת"א) 65917-05-18 חיה שיר נ' שלמה מנחם בעלים של " מינימרקט שלמה מנחם" (פ ורסם במאגרים משפטיים 16.8.2018)).
יצויין בעניין זה, כי בפרשת "מרקיט" הנ"ל אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט בת"צ (ת"א) 17923-10-13 כהן נ' ויטה פרי גליל (החדשה) בע"מ , במסגרתו אושרה בקשת הסתלקות, אך נקבע שאין מקום לפסוק גמול לתובע /ת ושכר טרחה לבאי כוח.
30. יחד עם זאת יש לומר, כי היות וכאמור לעיל, עמדתה של כבוד השופטת אגמון-גונן, מקובלת עלי, ולפיה קודם להגשת תביעה מסוג זה יש מקום להקדים פנייה לגורם המפר את הוראות הסימון, אזי להבא העדר פנייה מוקדמת יכול ותהווה שיקול בהחלטה שלא לאשר גמול לתובע/ת ושכר טרחה לבאי כוח.
31. בשים לב שההליך לא הגיע לכלל מיצוי, אלא הסתיים בהסכמה בין הצדדים אני פוטר את המבקשת (התובעת) מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט (ראו ת"צ (ת"א) 8714-12-18 חגית רום נ' ניו-פארם דראגסטורס בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים 9.12.2018)).
32. במסגרת בקשת ההסתלקות, התבקש בית המשפט לקבוע שאין צורך להורות על פרסום הודעה בדבר הסתלקות המבקשת בהתאם לסעיף 16(ד)(1) לחוק. לעניין זה יש לפנות ל סעיף 11(ב) ל תקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010, הקובע:
"הוגשה בקשה הסתלקות, יורה בית המשפט על פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה לפי הוראות סעיף 25 לחוק וכן על משלוח ההודעה כאמור, ליועץ המשפטי לממשלה, בצירוף העתק מן הבקשה ומן התובענה, למנהל בתי המשפט וכן לגוף או בעל תפקיד כקבוע בתקנה 3( א), ורשאי בית המשפט להורות על משלוח כאמור גם לאדם אחר כפי שיורה."
33. לכאורה, עולה מן האמור שיש חובה לפרסם את דבר הגשת בקשת ההסתלקות עם הגשתה, ואף קודם לאישור ההסתלקות על ידי בית המשפט, אלא שב ע"א 1362/12 היועץ המשפטי לממשלה נ' סלקום ישראל בע"מ (13.5.2013) נפסק שאין באמור ב תקנה 11(ב) כדי לשלול את שיקול דעתו של בית המשפט להורות על אישור הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, מבלי להורות על פרסום הודעה בדבר הגשת בקשה להסתלקות ומבלי להורות על משלוח הודעה לגורמים המנויים בתקנה.
34. היות והתביעה שלפני טרם אושרה כייצוגית, ועוד בטרם הוגשה תגובת המשיבה (הנתבעת) הגיעו הצדדים להבנה לפיה המשיבה תתאים את אריזות המוצרים המשווקים על-ידה להוראות הדין ובפרט הוראות הסימון , ובמסגרת זו הסתלקה התובעת מהתובענה ומן הבקשה לאישורה כייצוגית, אינני רואה מקום להורות על פרסום הודעה לפי תקנה 11 (ב) הנ"ל, וניתן להסתפק במשלוח הודעה למנהל בתי המשפט, על מנת שיעדכן את פנקס התובענות הייצוגיות.
35. לבסוף יש לומר, כי היות והמשיבה (הנתבעת) התאי מה את אריזות המוצרים המשווקים על-ידה נשוא התביעה להוראות הדין, אזי אין עוד הצדקה לניהול התובענה, בפרט לנוכח הקושי לאמוד את שיעור הנזק שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה, ואין צורך בביצוע פעולות לשם איתור תובע מייצג ובא כוח חלופיים. לכך יש להוסיף כי ממילא אין בהסתלקות המבוקשת משום מעשה בית דין.
36. סוף דבר, אני מתיר לתובעת (המבקשת) להסתלק מן הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, ואני מורה על מחיקת הבקשה, ועל דחיית התובענה האישית.
ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמות בין הצדדים, כפי שפורטו בבקשת ההסתלקות, למעט ההסכמה ולפיה תשלום שכר הטרחה יהא כנגד חשבונית מס כדין. בין הנתבעת (המשיבה) לבין עורכי הדין לא בוצעה כל עסקה, ולכן הוצאת חשבונית מס כנגד תשלום זה איננה כדין. ברוח זו גם תוקנה תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. יובהר, כי אין באמור כדי לפטור את באי כוח התובעת מדיווח על שכר הטרחה כתקבול עסקי, ומן החובה לשלם מע"מ בגינו.
לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעת גמול בסך של 1,500 ₪, וכן תישא בתשלום שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת סכום השווה למע"מ כחוק.
אין צו להוצאות, למעט תשלום שכר הטרחה כמפורט לעיל.
27. המזכירות תודיע לצדדים, תשלח עותק מן ההחלטה למנהל בתי המשפט , ותסגור את התיק.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ט תשרי תשפ"א, 07 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.

יהודה ליבליין, שופט


מעורבים
תובע: ע"י ב"כ עו"ד ע' בן ארויה
נתבע: ש.י.א.
שופט :
עורכי דין: