ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעל הרמן נגד עיריית רחובות :

בפני כבוד ה שופטת מיכל נד"ב

תובעים

יעל הרמן
ע"י ב"כ עו"ד ש' מישוק וש' גולן

נגד

נתבעים
עיריית רחובות
ע"י ב"כ א' אילוביץ וא' ליבר
ממשרד עוה"ד פריש, שפרבר, ריינהרץ ושות'

בית המשפט קיבל את טענותיה של עיריית טירת הכרמל, וקבע כי:

פסק דין

נושא פסק הדין הוא תובענה ייצוגית לפי לפרט 11 בתוספת השנייה ב חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, לאחר אישור בקשה לאישור תובענה ייצוגית ביום 1.9.16. המבקשת עותרת להשבה של סכומים שנגבו שלא כדין מחברי הקבוצה ולסעדים נוספים. עניינה של התובענה הוא גביית היטלי סלילה שלא כדין מאת נישומי המשיבה - בעלי נכסים, יזמים וקבלנים הבונים, בתחומה של המשיבה. זאת בשל כך שתעריפי ההיטלים מושתתים על טעויות, אריתמטית ומהותית בתחשיב ההיטלים, שגורמות לניפוח התעריף מעבר לשיעורו הנכון.
תמצית התובענה
המבקשת, בנתה בית מגורים ברחוב קלסדי דוד 3 רחובות, גוש 3699, חלקה 33. לצורך הבניה נדרשה להוציא היתר בניה. כתנאי למתן היתר בניה, חויבה המבקשת ע"י המשיבה בהיטל סלילה (כבישים ומדרכות) בסכום של 36,085 ₪ עבור רכיב הבניין וקרקע (הודעת החיוב היא מיום 2.11.10 והיא נפרעה ביום 2.11.11) (להלן: "ההיטל").

המשיבה היא רשות מקומית, היא כפופה בין היתר בפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: " הפקודה") והיא רשאית לחייב את תושביה בהיטלי פיתוח, לרבות בהיטלי הסלילה נושא הדיון, מכוח הפקודה וחוקי העזר שהותקנו על פיה, ובכפוף לדין.

המשיבה חייבה את המבקשת בהיטל סלילה לצורך מימון סלילת רחובות בהתאם לחוק עזר לרחובות (סלילת רחובות), התשס"ב-2001 (להלן: "חוק העזר"). חוק העזר תוקן והתיקון פורסם בתאריך 21.2.10 (חוק העזר המתוקן צורף כנספח ג' לבקשת האישור).

תיקון חוק העזר האמור קבע תעריפי סלילה חדשים, ששינו ותיקנו את תעריפי חוק העזר, לשם מימון סלילת רחובות (כבישים ומדרכות).

כמתחייב, "נשען" חוק העזר על תחשיב, שמכוחו נקבעו תעריפי הסלילה בתוספת לחוק העזר על תיקוניו. תעריפי הסלילה הם המנה המתקבלת מחלוקת כלל ההוצאות המוניציפאליות בטווח זמן מוגדר לביצוע התשתית נושא החיוב (במקרה דנן – סלילת רחובות) (המונה) בכלל השטחים, קרקע ומבנה, ברחבי העיר, שאמורים להשתתף במימון ביצוע התשתיות המוניציפאלית נושא החיוב (המכנה).התחשיב הוכן על ידי משרד אופיר בוכניק ושות' - רואי חשבון בחודש נובמבר 2008 (להלן: "התחשיב" או "עורך התחשיב"/"בוכניק", בהתאמה) (התחשיב צורף כנספח ג' לבקשת האישור).

בהחלטת האישור מיום 1.9.16 קבעתי כי יש סיכוי לכאורה כי שאלת הטעות האריתמטית תוכרע לטובת הקבוצה, ואישרתי את התובענה הייצוגית בעילה זו.

ההנמקה הייתה:

"התחשיב נושא הדיון נפתח בתמצית מנהלים בה נכתב: "שיטת החישוב של היטל סלילת כבישים היא ה'שיטה המעורבת'. שיטה זו לוקחת בחשבון את כלל העלויות בגין הנחת התשתית הרלוונטית, החל מהקמת הרשות ועד לעריכת התחשיב ובנוסף, את העלויות העתידיות הצפויות. כמו כן, נלקחים בהתאמה, השטחים אשר קיימים בתחומי הרשות המקומית עד לעת עריכת התחשיב וכן, השטחים להם תב"ע מאושרת" (סעיף 2 בתחשיב) (ההדגשות שלי – מ' נ').
סעיף 3 בתחשיב עניינו "מתודלוגיה" ובסעיף 3.1 נאמר: "היטל הסלילה חושב על פי השיטה המעורבת. שיטה זו לוקחת בחשבון את כלל העלויות בגין הנחת התשתית הרלוונטית, החל מהקמת הרשות ועד לעריכת התחשיב ובנוסף, את העלויות העתידיות הצפויות . כמו כן נלקחים בהתאמה השטחים אשר קיימים בתחומי הרשות המקומית עד לעת עריכת התחשיב" (ההדגשות שלי – מ' נ').
בנוסחאות החישוב בתחשיב מצוין כי החישוב הוא של סך העלויות להקמת תשתית הביוב (כך בנוסחה – מ' נ') חלקי סך השטחים הבנויים (קיימים ועתידיים) (עמ' 6 בתחשיב).
נוכח הנוסחה שצוינה בתחשיב במפורש, והגדרת השיטה המעורבת, מתבקשת לכאורה המסקנה כי משמאישר בוכניק כי המכנה אינו כולל שטחי בנייה עתידיים הרי שהצדדים אינם חלוקים על כך שהתחשיב שנעשה בפועל אינו כולל שטחי בנייה וקרקע עתידיים, דהיינו שהמכנה כולל רק שטחים קיימים. אשר למונה, העלויות שהוצבו בפועל בנוסחה שבתחשיב, הצדדים חלוקים האם נלקחו בחשבון עלויות קיימות ועתידיות (כטענת המבקשת) או רק עלויות קיימות (כטענת המשיבה). לא מצאתי לקבל בשלב הזה את עדותו של בוכניק לפיה לקח עלויות עתידיות אפס, וזאת נוכח הנוסחה שצוינה בתחשיב במפורש, והגדרת השיטה המעורבת, וכן נוכח חוסר ההיגיון בטענתו המאוחרת, כפי שעולה מחקירתו כדלקמן:
"כבוד הש' נד"ב: ... האם נכון או לא נכון שלפי תמצית המנהלים שיטת החישוב של התחשיב היא שיטה מעורבת? כן או לא? אין תשובה אחרת.
העד, מר בוחניק: כן, עם תיקונים" (פר' עמ' 30 ש' 7 – 9).
ולאחר מכן בעמוד 31 שורה 19- 24:
"העד, מר בוחניק: אני רשמתי עם תיקונים, כשהתיקונים היו בפירוש שהעתיד זה די פשוט...כשעתיד שלקחנו הוא ב-5 שנים הקרובות לקחנו אפס וגם בהכנסות לקחנו אפס ועשינו התאמה מלאה.
כבוד הש' נד"ב: איך אפשר להגיד שלקחתם תשתיות עתידיות אם אתם לוקחים אפס? זה כמו להגיד לא לקחנו כלום".
ובעמ' 32 ש' 3- 5:
"העד מר בוחניק: לקחנו את כל המודל הסברנו שלקחנו עלויות קיימות פלוס עלויות עתידיות חלקי שטחים קיימים פלוס שטחים עתידיים, זה המודל, בסופו של דבר לקחנו את הקיים פלוס אפס שזה עתידי, כי לא היו נתונים מתאימים וקיים שטחים פלוס אפס כבוד הש' נד"ב: ואיפה אדוני כתב בתחשיב שזה פלוס אפס?
כבוד הש' נד"ב: איפה בתחשיב זה כתוב אדוני מה יותר פשוט, אם אתם עושים בשטחים קיימים ומוסיפים אפס, איפה זה כתוב? חוץ מאצל אדוני בחוות הדעת שלו".
העד לאחר חיפוש ממושך לא יכול היה להצביע על מקום בו צוין בתחשיב שהוא לוקח בחשבון עלויות עתידיות אפס.
אני סבורה כי ההסבר המאוחר של בוכניק תמוה אינו עולה לכאורה בקנה אחד עם האמור בתחשיב במילים מפורשות.
בנוסף, הסברו המאוחר של בוכניק לפיו נלקחו בחשבון שטחים עתידיים אפס אינו עולה בקנה אחד עם החישוב שערך בתחשיב לשטחים העתידיים - בסעיף 3.3 בתחשיב שכותרתו "בסיס החיוב" נכתב כי על מנת למצוא "את סך הכל שטחי החיוב הקיימים והחזויים בחמש השנים הבאות בוצע התחשיב בשני שלבים". בשלב הראשון חושב היחס בין השטחים לבנייה ושטחי הקרקע. "בשלב השני נאספו נתוני הארנונה על השטחים הבנויים בעיר לשנים 2008-2006, חושבו אחוזי הגידול בשנים הנ"ל (2.25%) ונמצא אומדן לשטחים הבנויים בשנת 2014 (תחשיב צופה פני עתיד לעוד חמש שנים). מתחשיב זה עולה כי אומדן השטחים הבנויים יעמוד בשנת 2014 על כ-4,741,498 מ"ר" מתוך חישוב זה נגזרו "שטחי הקרקע החזויים" (ההדגשות שלי – מ' נ'). אם לא נלקחו בחשבון כלל שטחים עתידיים לשם מה ניתן כל הפירוט האמור ולשם מה נעשה אומדן של שטחי קרקע חזויים".

אשר לשאלת הטעות המהותית קבעתי כי אין סיכוי לכאורה שזו תוכרע לטובת הקבוצה לאחר שלא מצאתי כי המבקש הניח תשתית עובדתית או משפטית לטענתו כי נפל פגם בכך שבתחשיב חושבו שטחי בניה עתידיים לפי נתוני גמר בניה ולא לפי נתוני תחילת בניה. קבעתי כי ניסיונו של המבקש להסתמך על נוהל משרד הפנים שלא הוגש לא בבקשת האישור ולא בתשובה לתגובת המשיבה דינו להידחות. טענתו של רו"ח בוכניק כי מנספח ז' לבקשה (נתונים סטטיסטיים בדבר התחלות בנייה וגמר בנייה בעיר רחובות) עולה הקושי הרב בהסתמכות על אומדנים בשל השוני הרב בין השנים בהתחלות ובגמר בנייה, לא נסתרה ונראה כי עניין זה הוא בשיקול דעת עורך התחשיב.

בקשת רשות ערעור שהגישה הנתבעת בבר"מ 7701/16 (12.2.17) – נדחתה, וכך קבעה השופטת חיות (כתארה אז):
"מחוות דעתו של הכלכלן מטעם המשיבה אייל דדיה עולה לכאורה כי הצבת הנתונים שפורטו בתחשיב בנוגע לעלויות הסלילה בעבר ובעתיד ובנוגע לשטחי הבניינים והמגרשים בהווה ובעתיד מניבה תוצאות שונות מהתוצאות שהגיעו אליהן עורכי התחשיב ואומצו על ידי העירייה. עוד עולה לכאורה מחוות הדעת כי התעריפים שאומצו על ידי העירייה מתקבלים כאשר משמיטים מהחישוב רק את הנתונים בנוגע לשטחי הבניינים והמגרשים בעתיד, וכי אם היו מושמטים גם הנתונים בנוגע לעלויות הסלילה בעתיד (כפי שלטענת העירייה נעשה) היו מתקבלות תוצאות אחרות. די בכך כדי לבסס ברמה הלכאורית הנדרשת את טענת המשיבה לפיה נפלה בתחשיב טעות אריתמטית מהותית ולא ראיתי מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא בעניין זה".
לקראת דיון ההוכחות בתובענה הסכימו הצדדים (פר' 20.9.18 עמ' 7 ש' 9- 10) כי המחלוקת היחידה היא האם בפועל בתחשיב נלקחו בחשבון במונה רק עלויות כבישים ומדרכות קיימים (כטענת המשיבה) או שמא גם עתידיים (כטענת המבקשת).

בסיום דיון ההוכחות הוריתי לצדדים להידרש בסיכומיהם לשאלת חלותה של ההלכה שנקבעה בע"א 4291/17 אלפריח נ' עיריית חיפה (6.3.19) (להלן: "הלכת אלפריח") בענייננו, וכן לעדכן לגבי ההכרעה בערעור, על החלטת כבוד השופט רניאל בת"צ 40229-07-17 פייסחוב נ' עירית חדרה (להלן: "עניין פייסחוב") שדחה בקשה לדחייה על הסף של תביעה בגין הסכומים שנגבו ביתר לפי היטל שמירה שתעריפו נקבע לפי תחשיב שגוי.

ביום 12.3.20 בבר"מ 3872/19 התקבל הערעור בעניין פייסחוב, בהסכמת הצדדים שם והתובענה הייצוגית, נדחתה.

תמצית טענות הנתבעת לעניין דחייה על הסף

התובעת הסתמכה בסיכומיה על החלטת כבוד השופט רניאל בעניין פייסחוב. אלא שההחלטה האמורה בוטלה והתובענה הייצוגית שם נדחתה על ידי בית המשפט העליון. עת סברה התובעת עצמה כי ענייננו זהה לעניין פייסחוב הרי שנוכח פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין פייסחוב - דין התביעה להידחות.

בית המשפט קיבל את טענותיה של עיריית טירת הכרמל, וקבע כי:
"בפועל המשיב מכוון את חיציו לתעריפים שנקבעו בגדרי חוקי העזר – תעריפים שהינם חלק בלתי נפרד מחוקים אלה. אין לקבל את טענת המשיב כי בפועל הוא תוקף אך את התחשיבים שכטענתו לוקים בטעויות עובדתיות. גם אם תתקבל הטענה כי בתחשיבים אלה נפלו פגמים הדבר לא יוביל לכשעצמו לבטלות חוקי העזר או לשינוי התעריפים, אלא אם חוק עזר זה נתקף ישירות. היינו, לאחר השלמת הליך חקיקת חוק העזר ושעה שלא נפל פגם מהותי בהליך זה, כמו מעשה שנעשה בחוסר סמכות, היעדר אישור שר הפנים או פרסום - לא ניתן לבחון יותר את סבירות התעריפים או שיטת החישוב לקביעתם אלא באמצעותה של תקיפה ישירה בהליך המנהלי המתאים.
ועוד, התחשיבים הם הכנה, ועריכתם או ההמלצה שבסופם לא מקימים את החובה לתשלום ההיטל. חובה זו מושתת על חוק העזר עצמו, והיקפה נגזר מהתעריפים לאחר שהפכו חלק בלתי נפרד מאותו חוק. הגבייה אותה ביצעה המבקשת שואבת את חיותה מחוקי העזר, וכל עוד חוקים אלה בתוקף הרי המבקשת פעלה ופועלת כדין, גם אם המשיב יצביע על קיומן של טעויות בתחשיבים במסגרתו של הליך זה (עניין אלפריח, חו"ד השופטת וילנר).
....
יחד עם זאת, שוני זה לא מבטל את העובדה שבפועל עסקינן בתקיפה ישירה לחוק עזר. בין אם בגדרי חוק זה נקבעה החובה לתשלום אגרה או היטל, המדובר הוא בתקיפה ישירה של התעריף, שכאמור, הינו חלק בלתי נפרד מחוק העזר. לא דרך ההכנה, לא כללי החישוב וההערכה ולא תכליות החיוב הם הקובעים, אלא המהות והעובדה שבמוקד התובענה הייצוגית עומדת שאלת חוקיותם של חוקי העזר וסבירות ההחלטה השלטונית בקביעת התעריפים. לאמור, התקיפה היא ישירה למעשה שלטוני בכסות של תקיפה עקיפה, אשר ראוי ונכון כי תתברר תחילה במסגרתו של ההליך המנהלי המתאים (עניין אלפריח, חו"ד השופטת וילנר).
מכל האמור, מקבל את הבקשות לסילוק על הסף ומורה על דחיית הבקשות לאישור התובענות הייצוגיות בשני התיקים המאוחדים".

מן האמור עולה כי גם טעויות אריתמטיות יש לתקוף בתקיפה ישירה והן באות בגדר הלכת אלפריח.

התובעת טענה כי- "מרכז הכובד הוא אזרחי- ארתמטי ואין מחלוקת מנהלית". בת"א 12736-10-19 נוה - גד בניין ופיתוח בע"מ נ' עיריית באר שבע (18.4.20) בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט "אזרחי" סבר כי אין זה ההליך הנכון וקובע כי הוא נעדר סמכות עניינית. שם התקבלה בקשה לדחייה על הסף של תביעה בה הסעד הינו להשבת כספים ששולמו בגין היטלי פיתוח לאור טעויות בתחשיב.

על כן דין התובענה להידחות על הסף.

תמצית טענות התובעת לעניין דחייה על הסף

פסקי הדין המחוזיים הדפו את הניסיון לחסל את האפשרות להגיש תובענות ייצוגיות בהיטלי פיתוח. ר': ת"צ 40229-07-17 מרק פייסחוב נ' עיריית חדרה (מיום 1.7.19) ות"צ 3332-02-19 טבסקו החזקות בע"מ נ' עיריית תל אביב (13.5.19) .
בשני המקרים דלעיל חזרו בתי המשפט על האבחנה כי בעניין אלפריח תקף המבקש שם את סבירות חוק העזר וחוקיותו. במקרה שכזה עניין אלפריח לא חידש את הלכה שנקבעה בעניין קו מחשבה.

בענייננו, כמו במקרה פייסחוב וטבסקו (ביחס לאחת מהעילות), התובעת לא תוקפת את חוקיות (האם החלטה ניתנה כדין במועצה) או סבירות התחשיב (האם התעריף גבוה או נמוך), אלא אך ורק את הטעות האריתמטית או העובדתית הפשוטה נוכח מלל התחשיב, עת לא החשיב עורכו את השטחים העתידיים אשר עתידיים לשאת בהיטלי הפיתוח בניגוד לתחשיב, ובכך הביא לגביית יתר. מכאן, חוסר הרלוונטיות של עניין אלפריח (המוצדק כשלעצמו) לעניין דנא.

מכאן, ובניגוד לעניין אלפריח קבע בית המשפט במסגרת החלטה על הבקשה לאישור (ס' 55) קבע כי עניין אישורו של משרד הפנים או צירופו אינה מעלה או מוריד לבירור התובענה.
ובמילותיו של בית המשפט העליון בעניין אלפריח:
"בהכללה ניתן אפוא לומר, כי מקום בו מרכז הכובד של ההליך הוא ענין שבסמכות בית המשפט האזרחי או הפלילי, והתקיפה העקיפה מתייחסת לשאלה משנית העולה באופן אינצידנטלי לסוגיה העיקרית, ושההכרעה בה דרושה לצורך ההכרעה בענין הנדון בפני בית המשפט, הנטייה היא לאפשר תקיפה עקיפה, בהעדר סיבה מיוחדת לשלול."

סעיף 5(3) לחוק בית המשפט לעניינים מינהליים קובע כי בית המשפט לעניינים מינהליים ידון, בין היתר, בתובענה המנויה בתוספת השלישית (תובענה מינהלית). פרט 2 לתוספת השלישית מונה תביעה כאמור בסעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות ("החלטה של הרשות שהסעד המבוקש בה הוא פיצויים או השבה"), כתביעה המצויה בסמכותו.
מכאן, יש ללמוד כי תובענה מינהלית (ייצוגית) התוקפת טעות עובדתית או אריתמטית אינה מהווה אף הלכה למעשה תקיפה עקיפה, שכן הסמכות העניינית מצויה בידה באופן ישיר (במסגרת תובענה מינהלית (ייצוגית)). ר' גם בר"מ 2985/17 קיבוץ עינת אגודה שיתופית נ' המועצה האזורית דרום השרון.

הנתבעת טענה לדחיית התובענה במסגרת הערעור לבית המשפט העליון (בנוסף לדחייה על הסף שנטענה במסגרת הבקשה לאישור ונדחתה), ולמרות האמור בית המשפט העליון לא מצא לשנות מהחלטת בית המשפט הנכבד.

נוכח טענות עורך התחשיב (המוכחשות) כי מלל התחשיב לא משקף את "האקסלים" ולמרות הנתונים המופיעים בו לא נעשה בהם שימוש, הרי שגם אם ניתן היה לחשוב שמדובר בטענות סבירות (ולא כך הם פני הדברים) אזי לאור הודאת עורך התחשיב, מרכז הכובד הוא אזרחי – אריתמטי, ואין מחלוקת "מינהלית".

יש עדיפות מובהקת לברר מחלוקת אשר לצורך הכרעה בה נדרשת חקירת עדים, חקירת מומחים, הליכי גילוי מסמכים והגשת ראיות, במסגרת תובענה ייצוגית ולא עתירה מינהלית.

גם באופן הפרקטי, קבלת עמדת המשיבה תביא להצפת בתי המשפט בהגשת עשרות עתירות מינהלית דומות, שנושאן זהה. כמו כן עם מתן פסק הדין בעתירות המינהליות לטובת העותרים יוצפו בתי המשפט באלפי תביעות השבה כספיות (בחלקן בסכום נמוך מאוד) שיוגשו לערכאות שונות (ומכאן חששו של השו' גרוסקופף בעניין אלפריח).

הכרעה במחלוקת בעלת השלכות ציבוריות בגדרה של תובענה ייצוגית עדיפה משום מנגנוני הפיקוח שעוגנו בחוק תובענות ייצוגיות נועדו להבטיח כי התובע הייצוגי וב"כ ישמרו על האינטרסים של חברי הקבוצה.

לחילופין, יש לדחות את תחולת עניין אלפריח למקרה שלפנינו, מנימוקי בית המשפט בעניין ת"א (ת"א) 44154-12-14 עירית תל-אביב-יפו נ' מגדלי הרב קוק בע"מ (16.7.19):
"מלבד מכך שנראה לי שפסק הדין בעניין אלפריח לא מוגבל לתובענות ייצוגיות בלבד...אולם כאמור, בנסיבות, אין לי צורך להכריע בכך ועל כן לא ארחיב בנושא.
הטעם הראשון למסקנתי נעוץ בכך שקיימים מקרים שבהם יש לסטות מן הכלל, שלפיו חוק פרוציסואלי המשנה את דרכי הדיון של בית המשפט פועל למפרע כלפי עניינים שכבר הוחל בהם לפני צאת החוק החדש... נימוק נוסף, שהוא בגדר תנאי מצטבר והכרחי למסקנתי. כוונתי לכך שההליך דנא נפתח לפני שנים רבות, כבר הושקעו בו על ידי באי כוח התובעת מאות, אם לא אלפי שעות עבודה והוא נמצא בשלבים מתקדמים של הליך מתן חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, לאחר שכבר הוגשו תצהירי עדות וחוות דעת מטעם הצדדים . לנוכח המשקל המצטבר של שני הנימוקים שניתנו לעיל, סבור אני, כי דחיית התביעה מחוסר סמכות עניינית בשלב זה ובנסיבות האמורות, יהיה בו משום עיוות דין ממשי כלפי התובעת, אשר לכל הפחות תצטרך להגיש מחדש את התביעה, כעתירה מנהלית, להתחיל ולנהל מחדש את כל הליכי המשפט, כשלא מובטח לה כי לא תתקל בטענות סף כאלה ואחרות מצד הנתבעת בהליך המנהלי, טענות שלא היו קיימות בהליך דנא ואשר אלמלא ההחלה הרטרואקטיבית של ההלכה, התובעת גם הייתה יכולה לפעול מראש כדי למנוע את העלאתן, לו ידעה מראש כי תקיפת חוק העזר אפשרית אך ורק באמצעות הגשת עתירה מנהלית.

במקרה שלפנינו, עניין מגדלי הרב קוק בע"מ דלעיל מתעצם נוכח דחיית הערעור על ידי בית המשפט העליון.

דיון

השאלה הראשונה הדורשת הכרעה לפני דיון לגופו של עניין היא, האם יש לדחות את התובענה נוכח הלכת אלפריח שלפיה אין לאפשר תקיפה עקיפה של חוק עזר אלא בהליך של תקיפה ישירה וכי תובענה ייצוגית אינה "הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין...".

בת"צ 52373-05-19 הרוש נ' עיריית מודיעין מכבים רעות (22.6.20) הגיש המבקש, בקשה לאישור תובענה כייצוגית בגדרה טען לגבייה בלתי חוקית מצידה של עיריית מודיעין מכבים רעות, ולעילה לפי פרט 11 בתוספת השנייה ב חוק תובענות ייצוגיות, בגין שלוש טעויות שהתגלו לשיטתו בתחשיב חוק עזר למודיעין מכבים רעות (שטחים ציבוריים פתוחים) התשע"ג- 2012 שעניינן הכללת שטחים שלא כדין במונה התחשיב ואי עמידת התחשיב בעקרון ההתאמה שלפיו צריכה להתקיים התאמה בין מרכיב ההשקעות שבמונה למרכיב השטח מושא החיוב במכנה. באותו עניין קיבלתי את הבקשה לדחייה על הסף וקבעתי:
"בע"א 4291/17 אלפריח נ' עירית חיפה (6.3.19) נדונה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה היה השבת סכומים שגבתה העיריה שלא כדין. טענות המערער התייחסו לשיעור אגרות השילוט ולשיטת חישוב אגרות השילוט. באותו עניין קבע השופט מזוז כי "מן הדין לדחות על הסף את בקשת המערער לאישור תובענה ייצוגית מהטעם שמדובר בתובענה המכוונת למעשה נגד חוקיותו וסבירותו של חוק העזר. תקיפה כזו אין מקומה בהליך של תקיפה עקיפה אלא בהליך של תקיפה ישירה בפני בית המשפט המינהלי המוסמך, ומכל מקום, תובענה ייצוגית אינה "הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין..." (פסקה 9). עוד קבע כי נקודת המוצא לתקיפת מעשה שלטוני היא שהמסלול המינהלי הוא דרך המלך בתקיפה ישירה, כאשר תקיפה עקיפה תתאפשר רק במקרים חריגים כגון שלא פתוחה הדרך בפני התובע אפשרות של תקיפה ישירה או "שמדובר בפגם חוקיות מובהק שאינו שנוי במחלוקת או שהוא גלוי על פניו ותוצאתו ברורה כגון מעשה שנעשה על פניו ללא סמכות או בהיעדר פרסום כדין של חיקוק או חוק עזר שלא אושר על ידי שר הפנים. לא כן מקום בו נתקף שיקול הדעת השלטוני גופו, כגון בטענות סבירות ומידתיות".
בהמשך קבע עוד כי בקשת האישור שלפניו עניינה "טענות כלליות המכוונות כל כולן נגד סבירות שיעור האגרות ושיטת החישוב שלהן כפי שנקבעו בחוק העזר. מקרה זה הוא בעיני מקרה מובהק בו אין מקום לאפשר תקיפה עקיפה במסגרת הליך של תובענה ייצוגית" (פסקה 25).
אציין כי בע"א 1711/02 עירית חולון נ' ארגון הקבלנים והבונים חולון (2.6.04) קבע בית המשפט כי "מתוך חובתה של הרשות לנהוג בהגינות ובסבירות נגזרת החובה המוטלת עליה לבסס את החלטותיה על תשתית עובדתית ראויה...", משמע, טענות כנגד התשתית העובדתית שעליה התבססה הרשות בקביעת תעריפי ההיטלים, היא עניין של סבירות פעילותה של הרשות, ועל כן כפי שנקבע בעניין אלפריח, התקיפה של חוק העזר במקרה כזה מקומה בתקיפה ישירה.
עוד קבעתי שם כי בקשה דומה לזו שלפניי הוגשה לשופט רניאל בת"צ 40229-07-17 מרק פייסחוב נ' עיריית חדרה (12.5.19), לאחר שאישר תובענה ייצוגית שעניינה השבת סכומים שנגבו ביתר בגין היטל שמירה שנקבע לפי תחשיב שגוי. השופט רניאל דחה את הבקשה וקבע " דין הבקשה לסילוק על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית להידחות, משום שפסק דין אלפריח לא קבע שאין לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בתובענה ייצוגית להשבת סכומים שנגבו על פי תעריף שהסתמך על הנחות שגויות מבחינה עובדתית. פסק דין זה קבע לכל היותר כללים להפעלת שיקול הדעת של בית המשפט בשאלה אם יש לאשר תובענה ייצוגית בעניין זה. להסיר ספק, לא נקבע שלבית המשפט לעניינים מנהליים אין סמכות לדון בתביעה להשבת סכומים שנגבו על פי תעריף שהסתמך על הנחות שגויות מבחינה עובדתית" (ההדגשות שלי – מ' נ').
בהמשך קבעתי שם כי:
"בבר"מ 3872/19, שהוגש על ההחלטה האמורה, המליץ בית המשפט העליון לצדדים להסכים לקבלת בקשת רשות הערעור, ועקב כך נדחתה התובענה הייצוגית.
בעניין בר אסף שנדון לאחרונה, דחה בית המשפט שתי בקשות אישור אשר שתקפו תעריפים שנקבעו בחוקי העזר. השופט א' בולוס הורה על דחיית הבקשות לאישור מהטעם שמדובר למעשה בתקיפה ישירה של חוק העזר, משום שלאחר השלמת הליך חקיקת חוק העזר לא ניתן לבחון עוד את סבירות התעריפים או את שיטת החישוב לקביעתם אלא באמצעות תקיפה ישירה בהליך המנהלי המתאים.
לאור כל האמור אני קובעת כי הטעויות הנטענות בתחשיב, אשר באו לידי ביטוי בשיעור ההיטל הקבוע בחוק העזר, הן חלק בלתי נפרד מחוק העזר. תקיפתם מהווה תקיפה של סבירות חוק העזר. הטעויות הנטענות בתחשיב אינן בגדר "פגם חוקיות מובהק שאינו שנוי במחלוקת או שהוא גלוי על פניו ותוצאתו ברורה כגון מעשה שנעשה על פניו ללא סמכות או בהיעדר פרסום כדין של חיקוק או חוק עזר שלא אושר על ידי שר הפנים" שמצדיק תקיפה עקיפה. על כן נוכח הלכת אלפריח אין מקום לתקיפה עקיפה ודין בקשת האישור להידחות על הסף".
גם בת"צ עזר 67405-03-16 עזר נ' עיריית רחובות (להלן: "עניין עזר"), בהחלטה שניתנה בימים אלה, קבעתי כך ודחיתי את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית על הסף. שם נטען לגבייה ביתר של היטל שצ"פ עקב טעויות עובדתיות בתחשיב שהיווה את הבסיס לתעריפים שנקבעו בחוק העזר שם.
בעניין עזר קבעתי גם כי קבלת הערעור בעניין פייסחוב מלמד כי בית המשפט העליון לא קיבל את קביעת כבוד השופט רניאל כי פסק דין אלפריח לא קבע שאין לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בתובענה ייצוגית להשבת סכומים שנגבו על פי תעריף שהסתמך על הנחות שגויות מבחינה עובדתית. עוד קבעתי כי משסבר ב"כ המבקש כי החלטת כבוד השופט רניאל תומכת בטענתו שבענייננו לא חלה הלכת אלפריח, הרי משהתקבל הערעור על ההחלטה, מן הסתם גם זו צריכה לשיטת המבקש לחול עליו. הדברים יפים גם לענייננו שבו טען ב"כ התובעת כי "פסקי הדין המחוזיים הדפו את הניסיון לחסל את האפשרות להגיש תובענות ייצוגיות בהיטלי פיתוח. ר': ת"צ 40229-07-17 מרק פייסחוב נ' עיריית חדרה (מיום 1.7.19) ות"צ 3332-02-19 טבסקו החזקות בע"מ נ' עיריית תל אביב (13.5.19)".

בעניין עזר טען ב"כ המבקש כי נוכח העובדה שבקשת האישור, הוגשה בחודש מרץ שנת 2016, לפני מתן פסק דין אלפריח, אין מקום "להחיל רטרואקטיבית" את פסק דין אלפריח. בעניין זה קבעתי שם כי נקודת המוצא בדין הישראלי היא כי הלכה שיפוטית חדשה חלה הן רטרוספקטיבית הן פרוספקטיבית (ר' רע"א 8925/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל (27.2.06)) (ר' פסקאות 5, 17). עוד קבעתי כי אין מדובר בביטול הלכה שיפוטית קיימת אלא בפרשנות הדין, בהקשר לתובענה ייצוגית. ושעל כן לא עומד למבקש אינטרס ההסתמכות ועל כן אין סיבה לסטות מן הכלל.

אני סבורה כי נוכח הלכת אלפריח הרי שדין התובענה שלפניי להידחות מאותם טעמים שפרטתי בהחלטותיי בעניין הרוש ובעניין עזר שהובאו לעיל. זאת ועוד.

החלטת האישור היא אך החלטת ביניים שאינה מהווה מעשה-בית-דין ועל כן הערכאה שהחליטה לגביה בראשונה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה (ר' ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי (28.5.02). ובענייננו מתבקש השינוי עקב ההלכה החדשה שיצאה מלפני בית המשפט העליון.

שקלתי את טענת ב"כ המבקש, כי נוכח הזמן שחלף מאז הגשת התובענה, כמו גם העובדה שהחלטת האישור אושרה בבית המשפט העליון, קודם להלכת אלפריח, אין להחיל את ההלכה באופן רטרוספקטיבי. בעניין זה אציין כי הנתבעת טענה כבר בתגובתה לבקשת האישור (ביום 2.11.14), לדחייה על הסף של התובענה, מהטעם שלבית המשפט אין סמכות עניינית לדון בתקיפה ישירה של דבר חקיקה (ס' 37 לתגובה). על כן התובעת הייתה מודעת זה מכבר לטענת הגנה זו וזו לא עלתה רק לאחר פסק הדין בעניין אלפריח .

כפי שקבעתי בעניין עזר, אין מדובר בביטול הלכה שיפוטית קיימת אלא בפרשנות הדין, בהקשר לתובענה ייצוגית. בנסיבות אלה גם לתובעת, שעניינה של התובענה טרם הוכרע בעניינה לאחר הליך הוכחות, לא עומד אינטרס ההסתמכות ועל כן אין סיבה לסטות מן הכלל.

אשר על כן התובענה נדחית. בנסיבות אלה לא מצאתי להידרש לטענות הנוספות לעניין שאלת תקינותו של התחשיב.

נוכח ההליך שניהל התובע קודם להלכה החדשה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א תשרי תשפ"א, 09 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יעל הרמן
נתבע: עיריית רחובות
שופט :
עורכי דין: