ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סרגיי פרוקופייב נגד קרל ברג רשתות בע"מ :

08 ספטמבר 2020
לפני: סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

נציג ציבור (עובדים) מר איסר באומל
נציג ציבור (מעסיקים) מר גיל אלוני

התובע:
סרגיי פרוקופייב ת.ז. XXXXXX506
ע"י ב"כ עו"ד ניק בנרי

-
הנתבעת:
קרל ברג רשתות בע"מ ח.פ. 513265660
ע"י ב"כ: עו"ד שלמה בכור

פסק דין

התובע החתים כרטיס נוכחות במקום העבודה. לטענת מעסיקתו, התובע לא היה רשאי לחרוג משעות העבודה של המפעל בו עבד. האם הצליח התובע להוכיח כי חוייב להחתים את כרטיס הנוכחות לפני סיום עבודתו והמשיך לעבודה לאחר מכן. האם מעסיקתו של התובע מחוייבת לשלם לתובע שכר בעבור שעות העבודה המופיעות בדו"ח הנוכחות למרות שלטענתה אלה אינן חלק משעות העבודה של התובע – אלו הן חלק מהסוגיות העומדות להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. התובע עבד אצל הנתבעת מיום 15.2.16 ועד ליום 28.2.18.

2. הנתבעת מייצרת ומשווקת מוצרי מזון.

3. התובע עבד כעובד כללי אצל הנתבעת.

טענות הצדדים:
טענות התובע:

התובע עבד בימים א'-ה' משעה 06:30 עד 20:00 ולפעמים אף יותר וביום ו' משעה 06:30 עד 16:00. התובע חויב להעביר כרטיס בשעה 17:00 ולהמשיך לעבוד ובתמורה לכך קיבל התובע 150 ₪ במזומן.

התובע עבד מדי יום 13.5 שעות ולכן הוא זכאי להפרשי שכר (95,177 ₪).

התובע לא יצא לחופשה אך הנתבעת רשמה כאילו יצא לחופשה וגם שילמה לו יום חופשה בתעריף מופחת (624 ₪).

הנתבעת שילמה לתובע ימי חגים בתעריף מופחת (1,550 ₪).

הנתבעת ניכתה תשלומים לקרן פנסיה מחודש 9/14 אך לא הפקידה אותם (5,000 ₪).

תלושי השכר נערכו בניגוד לדין (120,000 ₪).

הנתבעת ניכתה מקדמות משכרו של התובע אך הוא לא קיבל אותן (19,076 ₪).

הנתבעת לא שילמה לתובע שי לחג פעמיים בשנה (1,000 ₪).

בטופס 161 נכתב כי שכרו הקובע של התובע עמד על 4,900 ₪ אך שכרו של התובע עמד על 5,299 ₪. לכן, התובע זכאי להפרשי פיצויי פיטורים בסך 1,199 ₪.

מעשי הנתבעת היו בלתי חוקיים. לפיכך נתבע פיצוי בסך 5,000 ₪.

טענות הגניבה כלפי התובע מהוות הוצאת דיבה ולשון הרע.

התובע מעולם לא גנב מוצרים והתביעה שכנגד נולדה כנקמה על הגשת התביעה כנגד הנתבעת.

טענות הנתבעת:

התובע עבד ב-90% משרה.

התובע קיבל מלוא חופשתו בהתאם לחלקיות משרתו.
התביעה התיישנה בחלקה.
בשנת 2016 שולם 186 ₪ בגין חופשה.
בשנת 2017 שולם 1,799 ₪ בגין חופשה.
בשנת 2018 שולם 3,264 ₪ בגין חופשה.

התובע לא פירט בתביעתו ימים שעבד לפני ואחרי החג ושלא חלו בשבת. ה-1 במאי, כיום חג, בוטל. הנתבעת שילמה תובע דמי חגים:
בשנת 2016 סך של 1,190 ₪.
בשנת 2017 סך של 1,664 ₪.

לאחר תום תקופת ניסיונו של התובע, בחודש 9/16, צורף התובע באופן רטרואקטיבי (8/16) לקופת ביטוח.

מדי חודש נמסרו לתובע תלושי שכר ערוכים כדין.

כל הניכויים בוצעו כדין (נספח 2 – אישורי התובע על המקדמות שלקח).

לתובע ניתן שי לחג וממילא זוהי זכות שאינה ניתנת לפדיון.

בעת ביקורת אקראית אשר בוצעה בחנות, נמצאו בתיק של התובע מוצרי מזון (בשר) אשר אותם נטל ללא תשלום. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד על סך 50,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לה בגין נזקים ישירים או עקיפים למוניטין החברה כלפי לקוחותיה לעניין הגניבה.

התובע זומן לשימוע והודה בשימוע במיוחס לו.

לאחר השימוע, הוחלט לסיים את העסקתו תוך תשלום מלוא זכויותיו.

עדויות:

מטעם התובע העיד התובע בעצמו וכן העיד מר חנן אברמוביץ, מנהל ובעלים של הנתבעת.

מטעם הנתבעת העידה גב' מיכל ישמון, חשבת השכר בנתבעת.

הכרעה:

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ודין התביעה שכנגד להידחות.

שעות העבודה של התובע:

על פי ההודעה לעובד התובע היה עובד שעתי (ת/1).

התובע עבד במפעל כעובד כללי. שעות הפעילות של המפעל הן משעה 07:00 בבוקר עד 17:00. התובע אישר בחקירתו עובדה זו:
"ש. נכון ששעות העבודה במפעל הן משעה 7 עד חמש?
ת. כן , כן, שבע עד חמש"
(עמ' 9 שורה 27 לעדות התובע).

משכך, ברי כי לא היה צורך בעבודתו של התובע מעבר לפעילות המפעל ובוודאי לא בשלוש שעות נוספות מידי יום.

העדה מטעם הנתבעת העידה שהיו 2 הפסקות: רבע שעה בבוקר וחצי שעה בצהריים (עמ' 17 לפ' שורות 9 – 10 לעדות ישמון).

טוען התובע בסיכומיו כי הא ראיה שהתובע עבד עד השעה 20:00 בערב היא הודעה שנשלחה אל ישמון ובו צילום של גניבת התובע (נספח ו' לתצהיר ישמון) ברם אין בכך להעיד כי זו השעה שבה צולם התיק של התובע אלא שמאן דהוא צילם את התיק ושלח אותו אל ישמון אחרי השעה 20:00.

התובע לא הוכיח טענתו כי אמנם החתים כרטיס בשעה 17:00 אך המשיך לעבוד בהוראת מנהלו אשר אמר לו כי יפוצה בגין כך בסך של 150 ₪ (סעיפים 9-10 לתצהיר התובע) ולא הוכיח מי אמר לו לנהוג כך. הנטל על התובע לסתור את דוחות הנוכחות משאין מחלוקת כי הייתה החתמה בפועל אצל הנתבעת.

התובע לא הוכיח כי דוחות הנוכחות אינם משקפים את שעות עבודתו ולא הוכיח כי עבד 13 שעות ביום (ס' 14 לכתב התביעה המתוקן). אכן קיימים ימי עבודה בהם מופיע כי התובע החל לעבוד לפני השעה 07:00 בבוקר וסיים לעיתים אחרי 17:00 ברם

העובדה שהתובע החתים כרטיס נוכחות מעידה על שעות נוכחות ולא שעות עבודה. דעתנו הייתה נוחה יותר לו אסרה הנתבעת מפורשות על החתמת כרטיס בשעות שחרגו מ- 7:00 עד 17:00 או הייתה מתריעה בפני התובע על שעות לתשלום אצלה וזה לא נעשה. רישום על גבי תלושי השכר או על גבי שלטים במפעל אין בו כדי להוכיח כי בפועל לא עבדו העובדים מעבר לשעות אלו. ברם, גם אם עבדו, הרי זו עבודה ללא היתר והנתבעת אינה מחויבת לשאת בעלותה. לו היינו קובעים אחרת התוצאה הייתה שהעובד מכתיב את שעות העבודה אצל המעסיק ולא היא.

לנוכח העדויות שנשמעו בפנינו, הנתבעת הבהירה לעובדים כי אין לעבוד מעבר לשעות 7:00 עד 17:00 הן באמצעות המודעות במפעל והם באמצעות הכתוב בתלוש השכר. לכן, התובע לא היה אמור לעבוד מעבר לשעות העבודה המוכרות ואין להכיר בשעות בהם התובע הגיע לפני תחילת העבודה ואחריה כשעות עבודה. התובע ידע כי אין לעבוד מעבר לשעות המאושרות על ידי המעסיק. משכך, דין רכיב תביעתו של התובע בנוגע לקבלת גמול על שעות מעבר לשעות המוכרות להידחות.

הנתבעת שילמה לתובע גמול שעות נוספות כדין או למצער לא הוכח אחרת. יוער כי על פי בדיקה מדגמית של תשלומי השעות הנוספות שערכנו הנתבעת אף שילמה ביתר לתובע בגין גמול שעות נוספות:

חודש-שנה
מספר ימי עבודה א-ה עם 10 ש' לפחות
שעות תקן (7-17)
סהכ ש.נ.תקניות
ש.נ. ששולמו של 25%
ש.נ. ששולמו של 50%
הפסקות 0.75 שעות ליום
הפרש שעות
תעריף
תוספת 25%
תוספת 50%

פבר-16
11
10
22
0

8.25
13.75
25
85.9
.

מרץ-16
23
10
46
41.7

17.25
-12.95
25
-80.9

אפר-16
19
10
38
20.8

14.25
2.95
25
18.4

מאי-16
21
10
42
53.6

15.75
-27.35
25
-170.9

יונ-16
20
10
40
33.8

15
-8.8
25
-55.0

יול-16
20
10
40
39.3

15
-14.3
25.94
-92.7

אוג-16

10

ספט-16

10

אוק-16

10

נוב-16

10

דצמ-16

10

ינו-17

10

פבר-17

10

מרץ-17
12
10
24
21.32
3.38
9
-9.7
26.88
-65.2
-1.7

אפר-17
17
10
34
31.82
10.08
12.75
-20.65
26.88
-138.8
-5.0

מאי-17
14
10
28
26.67
4.68
10.5
-13.85
26.88
-93.1
-2.3

יונ-17
21
10
42
35.55
5.3
15.75
-14.6
26.88
-98.1
-2.7

יול-17

10

אוג-17

10

ספט-17

10

אוק-17

10

נוב-17

10

דצמ-17
19
10
38
34.15
10.77
14.25
-21.17
28.49
-150.8
-5.4

ינו-18
21
10
42
34.7
4.62
15.75
-13.05
28.49
-92.9
-2.3

פבר-18

10

מרץ-18

משכך, דין רכיב התביעה להפרשי שכר להידחות.

דמי חופשה:

התובע קיבל את מלוא דמי החופשה המגיעים כדין, בהתאם לחלקיות משרתו ולפי דרישתו המפורשת.

להלן פירוט הסכומים אשר שולמו לתובע בגין רכיב זה:

בחודש 6/16 שולם לתובע 186 ₪ ליום חופשה למרות שנרשם שהוא עבד 26 ימי עבודה. יום חופשה בחודש יוני 2016 הינו 215.04 ₪. ההפרש לזכות התובע 29.04 ₪.

בחודש 1/17 שילמה הנתבעת יום חופשה בגובה של 199.99 ₪ במקום 215.04 ₪. ההפרש לתשלום הוא 15.05 ₪.

בחודש 5/17 שילמה הנתבעת לתובע בעבור 6 ימי חופשה בסך כולל של 1,199 ש"ח במקום 1290.24 ₪. ההפרש לתשלום לתובע הוא 91.24 ₪.

בחודש 10/17 שילמה הנתבעת לתובע 2 ימי חופשה בסך של 400 .₪ במקום 430.08 ₪. ההפרש לתשלום לתובע הוא 30.08 ₪.

בחודש 1/18 שילמה הנתבעת יום חופשה בסך 212 ₪, במקום 227.92 ₪. ההפרש לתשלום לתובע הוא 15.92 ₪.

בחודש 2/18 נערך לתובע גמר חשבון. לזכות התובע עמדו עם סיום עבודתו 14.40 ימי חופשה ושולם לו בגינם 3,052 ₪ במקום 3282.05 ₪. ההפרש לתשלום לתובע הוא 230.05 ₪.

סך הכל על הנתבעת לשלם לתובע עבור ימי חופשה הפרשים בסך של 421.38 ₪.

התובע עבד 25 חודש לכן זכאי ל- 29.16 ימים. לתובע שולמו 25.40 ימי חופשה. לכן, לתובע מגיעה יתרה של 3.66 ימים לפי 227.92 ₪ ליום ובסה"כ 834 ₪.

הנתבעת נותרה חייבת לתובע סך של 1245.38 ₪ בגין חופשה שנתית. מאחר שתביעתו של התובע בגין רכיב זה הועמדה על סך של 624 ₪ בלבד, על הנתבע לשלם 624 ₪ בלבד.

חגים:

בחודש 5/17 שולמו לתובע 15.5 שעות חג בעבור 2 ימי חג בסך כולל של 416 ₪, אלא שהתובע טוען שהיה זכאי ל- 430.08 ₪. בחודש 5/17 שכרו השעתי של התובע עמד על 26.88 ₪ ושכרו היומי היה 215.04 ₪. מכאן שהתובע זכאי להפרש של 14.08 ₪.בחודש 6/16 שכרו היומי של התובע עמד על 207.52 ₪. לתובע שולם לתובע 197 ₪ בגין חג. לכן, על הנתבעת לשלם לתובע הפרש בסך 10.52 ₪.

מאחר ששאר ימי החגים אינם מפורטים בכתב התביעה אלא באמירה כללית, לא הורם נטל הנדרש להוכיח רכיב תביעה זה. משכך, נדחה רכיב תביעה זה למעט חיוב הנתבעת בתשלום סך של 24.60 ₪ בגין הפרשי ימי חג.

פנסיה:

על פי הדו"ח שצורף על ידי התובע, הנתבעת הפרישה את כל ההפרשות לרבות חודש 10/17 (נספח ד' לתצהיר העדה מטעם הנתבעת). טוען התובע כי הנתבעת החלה לנכות משכרו כספים לפנסיה מחודש 9/16 אך לא הפקידה אותם בקרן אולם על פי הדו"ח הופקדו כל הכספים.

עוד טוען התובע כי בחודש 1/17 היה על הנתבעת להפריש סך של 334 ₪ (חלק מעסיק) אך הפרישה סך של 317.8 ₪ בלבד. כתב ולא פירש.

התובע לא פירט כיצד כימת סך של 5,000 ₪ בגין חוסרים לקרן הפנסיה.

משכך, נדחה רכיב תביעה זה.

פיצוי בגין אי מסירת תלושים כדין:

עיון בתלוש השכר מעלה כי נרשמו בו שעות העבודה, נערך בו עו"ש של ימי החופשה ונרשמו בו הפרטים הנדרשים על פי דין. משכך, לא מצאנו מקום לפסוק בגין בגין תלושי השכר.

ניכויים:

הנתבעת ניכתה מקדמות משכרו של התובע. התובע הכחיש כי קיבל מקדמות.
"הנתבעת ניכתה משכרי מקדמות, אשר לא קיבלתי אותן.
כך, בשנת 2016 הנתבעת ניכתה משכרי סך 11,116 ₪, בשנת 2017 – סך של 1,000 ₪ ובשנת 2018 – סך 6,960 ₪ (בסה"כ – 19,076 ₪)."
(ס' 19 לתצהיר התובע)

הנתבעת צירפה לקיחת מקדמות שעליהן חתם התובע (נספח ה' לתצהיר גב' ישמון). התובע אישר את חתימתו על גבי נספח ה':
"ש. נכון שקיבלת מקדמות ?
ת. אולי פעמיים שלושה ולא יותר.
ש. מציג לך נספח ה' תאשר לי את החתימות על מקדמות שקיבלת? (ב"כ התובע, לפחות תתרגם לו מה שכתוב)
ת. החתימה היא שלי."
(עמ' 10 שורות 21-25 לעדות התובע).

משהתובע הכחיש כליל קבלת מקדמות ומשאישר לאחר מכן כי קיבל מקדמות, אנו מקבלים את גירסת הנתבעת במלואה.

משכך, דין רכיב זה להידחות.

שי לחג:

התובע לא נימק מכוח מה מגיע לו שי לחג ולא הפנה לצו הרחבה שעל פיו זכאי התובע לשי לחג וחלותו על הנתבעת. משכך, דין רכיב זה להידחות.

פיצויי פיטורים:

התובע פוטר ולכן הוא זכאי למלוא פיצויי הפיטורים.

על פי טופס 161 שכרו הקובע של התובע עמד על 4,900 ₪. מנגד, התובע טוען כי שכרו האחרון עמד על 5,299 ₪ הוא השכר הקובע .

שכרו השעתי האחרון של התובע עמד על 28.49 ₪ לשעה. הנתבעת טוענת כי היקף משרתו עמד על 90%. מבדיקת תלושי השכר עולה כי ממוצע שעות העבודה של התובע עמד על 181.76 שעות בחודש (תלוש 12/16 היה חסר וחושב על דרך האומדנה).

משכך, גובה מלוא פיצויי הפיטורים היה צריך לעמוד על 10,788 ₪ (= 181.76 שעות * 28.49 ₪ * 25/12 חודשים). עם זאת, מאחר שהנתבעת הפרישה לקרן הפנסיה הרי שלפי סעיף 7 לצו ההרחבה הכללי לפנסיה החל במשק, סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים חל על ההפקדות כאמור בסעיף 6ד' לצו, משכך יש לחשב רק את ההשלמה לפיצויי פיטורים (28%) לפי השכר האחרון (וזאת בהעדר הודעה בכתב לעובד כי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים חל על מלוא ההפרשה לקרן כאמור בסעיף 9 לצו ההרחבה הכללי לפנסיה).

הנתבעת הפרישה בגין התובע לקרן פנסיה בעבור פיצויי פיטורים סך של 7,737 ₪ (כאמור בנספח ד' לתצהיר ישמון). על סכום זה חל סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

הנתבעת הייתה צריכה לשלם השלמת פיצויי פיטורים (28%) לפי השכר האחרון. משמע, 3,020 ₪ (= 10,788 ₪ * 28%). סה"כ – 10,757 ₪ ( = 3,020 ₪ + 7,737 ₪).

בפועל, שולם לו לפי טופס 161 בגין פיצויי פיטורים 9,399 ₪ (כאמור בסעיף 19 לכתב התביעה המתוקן). משכך, הוא זכאי להפרש בסך ש ל 1,358 ₪. הואיל ותבע בגין רכיב זה 1,199 ₪ (סעיף 21 לכתב התביעה המתוקן), הוא זכאי להפרש זה.

עוגמת נפש:

לא שוכנענו כי הנתבעת לא שילמה לתובע את זכויותיו על פי דין וכי נגרמה לו עוגמת נפש. משכך, נדחה רכיב תביעה זה.

התביעה שכנגד:

התובע לא התגונן בתצהירו כנגד התביעה שכנגד ונראה כי הוא הסכים לטענות הנתבע.

לתובע נערך שימוע (נספח ז' לתצהיר ימשון) במשרדי החברה. במהלך שיחת השימוע, הודה הנתבע במיוחס לו. פרוטוקול השימוע שעליו חתום התובע נכתב ברוסית:
"שימוע פרוקופוייב סרגיי 3169233506
סיבה: סרגיי היה נתפס על גניבה. בתיק האישי שלו הייתה חתיכה של בשר גדולה.
סרגיי מבקש סליחה. זו רק הפעם הראשונה. מבטיח לא לעשות זה שוב. ואם סרגיי יתפוס מישהו גם על זה (גניבה) הוא מבטיח להגיד על זה להנהלה של מפעל."

התובע חתם על מסמך השימוע (נספח ז').

התובע טען בחקירתו הנגדית:

"ש. אמרת קודם שראית את המסמך הזה?
ת. לא ממש.
ש. חוזר על השאלה ?
ת. יש לי כלב, לפעמים הייתי לוקח עצמות לכלב. אבל את הבשר הזה לקחתי מפח הזבל.
ש. למה הצהרת שאתה מבקש סליחה וזו פעם ראשונה ?
ת. מה יכולתי לכתוב עוד. הכריחו אותי לכתוב ככה."
(עמ' 11 שורות 13-8 לעדות התובע)

משכך, לתובע נערך שימוע והוא חתם על המסמך משמע, שהבין את הנאמר בו.

לכן, ברי כי הנתבעת פיטרה את התובע כיוון שלשיטתה התובע נתפס בגניבה. העדה מטעם הנתבעת צירפה וואצאפ שנשלח אליה ובו צילום של "גניבת בשר" על ידי התובע. ברם לא הובהר מי צילם את הגניבה הנטענת ומי שלח את התיעוד (נספח ו' לתצהיר ימשון) והאם השעה שבה נשלח הוואצאפ מעיד כי הוא נשלח בזמן אמת, בשעה 20:27.

על פי ההלכה הפסוקה, טענות מסוג גניבה ומרמה הינן טענות הטעונות הוכחה בראיות טובות מהראיות הנדרשות לפי נטל ההוכחה הרגיל במשפט אזרחי ונדרשות ראיות מוצקות:

"הנה כי כן כשמדובר בגניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברות".
(עע (ארצי) 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ - עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל ניתן ביום 25 באפריל 2006 – פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו] שם עמ' 8).

וכן:
"מעילה באמונו של מעביד, ובודאי גניבה ממעביד, הם חמורים ביותר. הם פוגעים באישיות יחסי העבודה. מנגד עומדת העובדה, כי מדובר בפגיעה בזכויות מוקנות של עובד בגין האשמה שעבר עבירה פלילית ומעל באמונו של מעבידו. הנטל על המעביד להוכיח זאת. אין משמעות לכך שכל שהעובד עשה הוא לומר - "לא נכון... לא גנבתי". לא עליו מוטל הנטל להוכיח שהדבר לא נעשה. על מידת ההוכחה המוטלת על המעביד להיות מוגברת"
(דבע (ארצי) נה-60-3 אנואר חמיד - יעקב הלמן ניתן ביום 5.7.95 – פורסם במאגרים האלקטרוניים, [פורסם בנבו], שם עמ' 5).

התובע טען שלקח עצמות בשביל כלבו (גרסה שהועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית). ברם, הנתבעת לא הוכיחה בראיות כי התובע גנב בפעמים אחרות ולא שנגנבה סחורה בשווי של 50,000 ₪.

העדה מטעם הנתבעת לא ידעה לומר מי תפס את התובע בגניבה, מה נגנב בדיוק ומה ערך הגניבה. הנתבעת לא הוכיחה את שווי הסחורה שנגנבה לכאורה.

לא הוכח כי התובע גנב בעבר או למצער לא הובא ראייה לחסרים במלאי של הנתבעת.

משכך נדחה רכיב התביעה שכנגד.

סוף דבר:

על הנתבעת לשלם לתובע את הרכיבים הבאים:
פיצויי פיטורים בסך 1,199 ₪ בגין הפרשי פיצויי פיטורים;
דמי חופשה בסך של 624 ₪;
דמי חגים בסך של 25 ₪.
הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.18 ועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

נוכח התוצאה אליה הגענו כי התביעה נדחתה ברובה והתביעה שכנגד נדחתה במלואה – כל צד יישא בהוצאותיו.

ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

ניתנה היום, י"ט אלול תש"פ, (08 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר איסר באומל,
נציג ציבור (עובדים)

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה

מר גיל אלוני,
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: סרגיי פרוקופייב
נתבע: קרל ברג רשתות בע"מ
שופט :
עורכי דין: