ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד ואיש נגד מדינת ישראל נציבות שירות המדינה :

לפני:

כבוד השופטת אסנת רובוביץ - ברכש
נציג ציבור (עובדים) מר מרדכי נגר
נציג ציבור (מעסיקים) מר מנחם אקרמן

התובע:
דוד ואיש
ע"י ב"כ: עו"ד טל קרת ועו"ד עומר לביא ועו"ד קובי חתן ואח'
-
הנתבעים:

  1. מדינת ישראל נציבות שירות המדינה
  2. מדינת ישראל- משרד האוצר

באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)
ע"י ב"כ: עו"ד תמר שריאל

פסק דין

לפנינו תביעת התובע למתן צו הצהרתי לפיו פרש הוא לגמלאות ביום 31.7.13 וכן צו עשה המורה למדינה (להלן: המדינה או הנתבעת) לשלם לו את קצבתו ממועד זה.

העובדות הרלוונטיות כפי שעולות מחומר הראיות התובע, הועסק כעובד משרד הביטחון מיום 18.7.84 ועד ליום 30.4.03, בכתב מינוי.
ביום 1.5.03 מונה התובע לתפקיד חשב בכיר (משרד הביטחון) באגף החשב הכללי במשרד האוצר, ונחתם עמו חוזה העסקה מיוחד לארבע שנים (להלן: הסכם מיוחד; נספח 1 לתצהיר התובע).
בחלוף שנתיים ביקש התובע לסיים את תפקידו במדינה ולעבור לעבוד בחברת "רפאל" הרשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ (להלן: החברה או רפאל) כסמנכ"ל כספים.
ביום 23.8.05 חתמה המדינה עם התובע על נספח להסכם המיוחד, כמצוטט:
"הואיל והעובד החליט לסיים את תפקידו כחשב משרד הביטחון והחל מיום 1.9.2005 לשמש כסמנכ"ל כספים בחברת "רפאל" הרשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ (להלן: "החברה" או "רפאל");
והואיל ובסעיף 12(ג) להסכם הוענקו לעובד זכויות לקבלת קיצבה המתייחסות למשך שירותו כחשב משרד הביטחון;
והואיל והעובד ביקש שהזכויות שהוענקו לו בסעיף 12(ג) האמור לא תפקענה עקב המעבר לתפקידו החדש ברפאל;
והואיל והממשלה המיוצגת על ידי נציב שירות המדינה מסכימה כי אכן, עקרונית, יש להיענות לבקשתו של העובד.
לפיכך הוסכם בין הממשלה והעובד כדלקמן:
פוטר העובד מעבודתו ברפאל לאחר שמילא תפקיד של סמנכ"ל כספים בחברה, ולא שב לתפקיד כלשהו בחברה, יהיה זכאי לקבל קיצבה עבור תקופת השירות הכוללת במועד פיטוריו, כמפורט בסעיף 12.א.(1) להסכם, ובלבד שמלאו לו 50 שנה.
התפטר העובד מעבודתו ברפאל לאחר שמילא תפקיד של סמנכ"ל כספים בחברה, ולא שב לתפקיד כלשהו בחברה, יהיה זכאי לקבל קיצבה עבור תקופת השירות הכוללת במועד התפטרותו, כמפורט בסעיף 12(א)(1) להסכם ובלבד שמלאו לו 55 שנה והודיע לנציבות שירות המדינה כל כוונתו להתפטר לפחות שלושה חודשים מראש.
כל יתר סעיפי ההסכם יישארו בתוקפם השינויים המחוייבים" (כך במקור – א.ר.ב, ר' נספח 2 לתצהיר התובע. להלן: הנספח).
במהלך שנת 2012 פנה סמנכ"ל משאבי האנוש בחברת רפאל אל נציבות שירות המדינה בעניינו של התובע, בבקשה לאשר לו קבלת קצבת פרישה במקביל לעבודתו ברפאל.
ביום 22.11.12, התקבלה תגובת הגב' אילה גונן אשרי מנציבות שירות המדינה, בה היא מציינת כי לאחר בחינת עניינו של התובע, החוזה שנערך עימו והנספח לחוזה, נדחית בקשתו לקבלת קצבה במקביל לעבודתו ברפאל (ר' נספח 15 לתצהיר מר סרברו).
ביום 24.2.13 שלח יו"ר הדירקטוריון של רפאל מכתב אל נציב שירות המדינה, בעניינו של התובע בבקשה לאשר לו קצבת פרישה במקביל להמשך עבודתו ברפאל (ר' נספח 3 לתצהיר התובע).
ביום 16.5.13 הגיש התובע תביעה לגמלה.
בטופס התביעה צוין כי מועד פרישתו של התובע הינו ביום 1.7.13 וסיבת הפרישה היא סיום עבודה (ר' נספח 4 לתצהיר התובע).
לאחר הגשת תביעתו לגמלה, שלחה נציבות שירות המדינה מכתבים למנהלת הגמלאות לפיהם התובע, אשר חוזה הבכירים בו הועסק במדינה תוקן ביום 1.9.05, עת עבר לעבוד בחברת רפאל, הביע את רצונו לפרוש מן השרות, באמצעות הסמנכ"ל ברפאל (ר' מכתב מיום 12.5.13 בנספח א' לכתב ההגנה).
ביום 21.7.13 שלח סגן נציב שירות המדינה, מר אהרונוב מכתב אל מנהלת תחום בכיר לגימלאות, כמצוטט:
"מר דוד ואיש יפרוש משירות המדינה ביום 31.07.2013, להלן שיעור הקיצבה המגיעה לו וחישוב משכורתו הקובעת.
הנ"ל יהיה זכאי לגימלאות עפ"י החוזה, שנעשה ונחתם בין הממשלה לבינו ביום 28.10.2003 (להלן: "החוזה המקורי"), ועודכן בנספח לחוזה שצורף אליו ביום 23.08.2005. קצבתו תשולם לו בהתאם לחוק שירות המדינה (גימלאות)[נוסח משולב] התש"ל-1970.
שיעור גימלתו יושתת על 58.17%.
בתקופה מיום 01.05.2003 עד יום 31.07.2013 הועסק העובד בחוזה אישי לבכירים כאשר משכורתו הקובעת האחרונה בחוזה שולמה עפ"י דירוג 557, דרגה 430.
בהתאם לאמור בסעיף 12 א1) לחוזה המקורי המשכורת הקובעת לצורך גימלאות שעל בסיסה תשולם קיצבתו של העובד עבור תקופת השירות עפ"י כתב המינוי עד ליום 30.04.2003 ותקופת העסקתו בחוזה תהיה 50% ממשכורתו הקובעת כאמור בסעיף 2 לעיל.
הוותק לשכר לו זכאי העובד על פי שנות השירות בפועל, קידום וותק לתואר שני, ושירות חובה בצה"ל נכון ליום 31.7.2013 יעמוד על 7/12 46 שנים.
מר ואיש זכאי ל-"מענק יובל", וממועד הפרישה ואילך חישוב התשלום ל"מענק יובל" ייעשה בהתאם לשיטת החישוב הקיצבה כמפורט בסעיף 3 לעיל.
זכויותיו של העובד לפדיון ימי חופשה ולפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים עבור תקופת השירות הכוללת (תקופת כתב המינוי ותקופת החוזה), יהיו לפי המשכורת האחרונה בחוזה האישי לבכירים, כמצוין בסעיף 2 לעיל" (ר' נספח 6 לתצהיר התובע).
ביום 24.7.13 כתבה הגב' גונן אשרי מסמך לתיקו האישי של התובע, כמצוטט:
"יו"ר הדירקטוריון של רפא"ל מר אילן בירן פנה לנציב שירות המדינה וביקש לאפשר את המשך העסקתו של מר דוד ואיש כסמנכ"ל לכספים, כלכלה ובקרה ברפא"ל לאחר פרישתו.
הנציב אישר את הבקשה על רקע העובדה שהרוב הגדול של עובדי רפא"ל שפרשו בעבר, חזרו לעבודה ברפא"ל כעובדי החברה.
האישור ניתן לי בע"פ והועבר בע"פ לסמנכ"ל למשאבי אנוש ברפא"ל".
במזכר פנימי נוסף בתיקו האישי של התובע, נכתב על ידי מר ברגר, המשנה לנציבות המדינה דאז, כמצוטט:
"לאפשר שיקבל גימלה כבר עכשיו ויוכל להמשיך לעבוד ברפאל ולקבל את הגימלה (הגיע לגיל 57)" (ר' נספח 12 לתצהיר התובע).
ביום 3.11.13 ומשלא קיבל התובע את תשלום קצבתו מהמדינה, פנה מנכ"ל רפאל דאז, מר יערי, אל החשבת הכללית בעניינו של התובע. במכתבו ציין כי אי מתן קצבה לתובע, כל עוד ממשיך הוא לעבוד ברפאל, יוצר תוצאה בלתי סבירה תוך אפלייתו של התובע אל מול דומים לו (ר' נספח 7 לתצהיר התובע).
ביום 6.7.14 השיב מר אלישע מרדכי, סגן בכיר לחשבת הכללית למכתבו זה של מר יערי בו נכתב כי ".. יש לפעול בהתאם להסדר החוזי הקיים עם מר ואיש. החוזה המדובר אפשר למר ואיש להשלים את תקופת ההכשרה במהלך עבודתו ברפאל ובאותה כפיפה קבע כי לא יוכל לחזור ולעבוד ברפאל לאחר פרישתו.
מר ואיש "נהנה" מההטבה אותה קיבל במסגרת החוזה ועל כן אינו יכול לוותר על התנאי שהיה צמוד להטבה זו.
בהמשך לאמור לעיל וכאמור בחוזה, במידה ומר ואיש מעוניין לפרוש מרפאל הוא זכאי לעשות כן, אולם לא יוכל לחזור ולמלא תפקיד ברפאל. חזרתו לאחר פרישה תהווה הפרת חוזה וההטבה (שקלול חוזה הבחירים בשכר הקובע) תבוטל באופן מידי" (ר' נספח ב' לתצהיר מר ציון לוי).
ביום 8.12.15, השיב מר לוי ציון, מנהל האגף הבכיר לפרישה וגמלאות, לפניותיו של התובע באמצעות באי כוחו, כמצוטט:
"על פי הנספח לחוזה עם העובד מיום 23.8.2005 סעיפים 1 ו-2 רק ביום סיום עבודתו ברפא"ל, בכפוף לאמור בהסכם, יהיה זכאי לקבל קיצבה בגין שירותו.
דברים ברוח זו נמסרו לעובד על ידי החשב הכללי בעל-פה.
מכתבו של מר מאיר אהרונוב מיום 21.7.2013 הוצא בהתבסס על המידע שהיה בידיעת הסגל הבכיר בדבר פרישתו הצפויה לאלתר של מר דוד ואיש משירות המדינה. מאחר ולאחר הוצאת מכתב זה, נודע לנו כי מר ואיש מתכוון לעבוד ברפא"ל, הרי שהדבר מבטל את מכתב הפרישה שהוצא על ידי הסגל הבכיר.
אשר על כן, החוזה שנחתם עם מר ואיש גובר על כל הוראה ו/או פעולה מנהלית שנעשתה בנסיבות העניין.
לפיכך, רק בסיום עבודתו של מר ואיש ברפא"ל ניתן יהיה לדון בתשלום קיצבה כדין" (ר' נספח 11 לתצהיר התובע).
כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שלפנינו.
טענות הצדדים בתמצית
לטענת התובע, זכאי הוא לקבלת גמלה מהמדינה החל מיום 31.7.13, הן בהתאם לסעיף 17(1) לחוק הגימלאות [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן: חוק הגמלאות) והן לאור אישור נציבות שירות המדינה שם נקבע כי מועד פרישתו יהא מיום 31.7.13 וכי שיעור גמלתו עמד בהתאם לאישור הנציבות על שיעור של 58.17%.
התובע הוסיף כי יש לדחות את טענת המדינה כי אינו זכאי לקבלת קצבה כל עוד ממשיך הוא לעבוד ברפאל, בהתאם לנספח לחוזה.
שכן לטענתו, חרף לשונו של הנספח, ולאחר מגעים שנמשכו חודשים אל מול נציבות שירות המדינה, אישר הנציב בעל פה, את בקשתו לקבלת קצבה במקביל להמשך עבודתו ברפאל. לטענתו מדובר בהסדר חדש ומאוחר לנספח ולכן גובר על הוראותיו.
התובע טען כי התנגדות המדינה לאפשר לו את תשלום הקצבה במקביל להמשך עבודתו ברפאל נוגדת את המדיניות הכללית של המדינה המעודדת הישארות עובדים היוצאים לפרישה מוקדמת בשירות הציבורי.
עוד טען התובע כי באם תתקבל טענת המדינה באשר לנספח, מדובר בתנאי מפלה ובלתי סביר הנוגד את זכותו החוקתית לחופש העיסוק.
התובע הוסיף כי בהתאם להוראת סעיף 12ג(1) לחוזה העסקתו, לו היה משלים ארבע שנים בתפקיד ופורש משירות המדינה, היה זכאי לקבלת קצבה באופן מיידי וללא תלות במקום עבודתו החדש.
התובע הוסיף, כי עד להגשת התביעה טרם בוצע לו הליך גמר חשבון סדור מהמדינה, וכך לכאורה נחשב הוא לעובד משרד האוצר באופן פורמלי במעין תקופת חופשה ללא תשלום מוארכת.
מנגד, לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לקבלת קצבת גמלה שכן בחתימתו על ההסכם המיוחד הסכים לביטול כתב המינוי, כך שעל תקופת העסקתו לא יחול חוק הגמלאות, אלא סעיפים מסוימים בו שהוחלו מכוח ההסכם.
הנתבעת הוסיפה כי התובע ביקש שלא לקיים את ההסכם המיוחד שנחתם עמו, זאת על מנת לעבור לעבוד ברפאל. ולבקשתו, נחתם עימו הנספח, המהווה הסדר מיטיב, בו הסכימה מדינה לראות בתקופת העסקתו ברפאל כהמשך השירות שלו במדינה, לעניין סעיף 12ג להסכם בלבד. בנספח נקבע כי התובע יהא זכאי לקבלת קצבה רק אם פוטר או התפטר משירות ברפאל.
לטענתה, אף במצב בו התובע היה ממשיך לכהן כחשב כיר או בתפקיד בכיר אחר במדינה, לאחר 4 שנים שנקבעו בהסכם, עדיין לא היה זכאי לקצבה עד לפרישתו מהמדינה. שכן הרציונל הוא שניתן לשלם קצבה רק אם סיים את העסקתו זאת מאחר והקצבה מיועדת להוות תשלום חלף השכר שמשולם לו.
לטענת הנתבעת, עת הגיש התובע את תביעתו לגמלה ציין כי מועד פרישתו הוא 1.7.13 וכי סיבת הפרישה הינה סיום עבודה. לפיכך, כפי שניתן לראות ממכתבי הנציבות, סברה הנציבות, בזמן הרלוונטי, כי התובע יפרוש מרפאל ביום 31.7.13, ולפיכך היה זכאי הוא לקצבה בהתאם לנספח.
אולם משעלה לאחר בדיקה כי התובע אינו מתכוון לפרוש מרפאל, לא הסכימה החשבת הכללית לאשר את בקשתו. הנתבעת הוסיפה כי אישור נציב שירות המדינה שניתן בעל פה, היה בכפוף לאישור החשבת הכללית.
לפיכך הובהר לטענתה לתובע מספר פעמים כי הוא אינו זכאי לקבלת הקצבה כל עוד הוא עובד ברפאל. עוד טענה נתבעת כי התובע מודע לכך שאינו זכאי לקבלת גמלה בהתאם להוראות ההסכם והנספח שנחתמו עימו, כפי שעולה במכתבים שנשלחו מטעמו.
עוד הוסיפה הנתבעת כי מדיניות המדינה היא שלא לאפשר לעובד לקבל קצבה ומשכורת כל עוד הוא משרת בה. וכי אף בהתאם לחוק הגמלאות נקבע כי על עובד להחליט האם הוא בוחר לפרוש מהמדינה או להמשיך לעבוד בה. ובאם ממשיך העובד לשרת אינו זכאי לקבלת גמלה.

דיון והכרעה
התובע, אשר הועסק על ידי המדינה במשרד הביטחון כעובד על פי כתב מינוי מיום 18.7.84, מונה בשנת 2003 לחשב משרד הביטחון בהסכם מיוחד (נספח 1 לתצהיר התובע).
במסגרת ההסכם המיוחד נקבע כי הוא מבטל את כתב המינוי ותקף לארבע שנים (ר' סעיפים 4-5 להסכם).
סעיף 11 להסכם המיוחד קובע כי על תקופת עבודתו של התובע לפי הסכם זה, לא יחול חוק הגמלאות.
ובסעיף 12 נקבע כך:
"12. על אף האמור בסעיף 11 לעיל, תקופת שירותו של העובד לפי חוזה תצורף לתקופת שירותו על פי כתב המינוי לרבות תקופות שנרכשו בעבר או ירכשו בעתיד ע"י העובד והמזכות אותו לגימלא או לפיצויים (להלן- תקופת השירות הכוללת) לעניין הזכות לגימלאות לו ולשאריו, בכפוף לתנאים הבאים:

  1. המשכורת הקובעת לגימלאות שעל בסיסה תשלום קיצבתו של העובד עבור תקופת השירות לפי כתב המינוי ותקופת העסקתו בחוזה תהיה 50% ממשכורתו הקובעת כאמור בסעיף 6 לעיל, בכפוף לאמור בחוזה מיוחד זה. (תיקון ידני – 50% על פי דרוג דרגה ו-50% על פי משכורת כוללת).
  2. למען הסר ספק, לא תשולם לעובד כל קיצבה אלא לאחר פרישתו משירות המדינה ובכפוף לאמור בחוזה מיוחד זה.

המשכורת הקובעת לגימלאות כאמור לעיל, על בסיסה תשולם קיצבתו של העובד, תעודכן ממועד הפרישה ואילך כאמור בסעיף 8 לעיל.

  1. פרש העובד ביוזמתו משירות המדינה לאחר שמילא תפקידו כחשב בכיר (משרד הביטחון) 4 שנים או יותר לפי חוזה זה (להלן – תקופת אכשרה), יהיה זכאי לקבל קיצבה עבור תקופת השירות הכוללת בתום שירותו, כמפורט בסעיף א.1), אם מלאו לו 50 שנה ובלבד שהודיע על כוונתו לפרוש לפחות שלושה חודשים מראש.
  2. מילא העובד תפקידו כחשב בכיר (משרד הביטחון) משך 4 שנים לפחות והתמנה לתפקיד אחר, לא ישתנו בתפקידו האחר משכורתו הכוללת ומשכורתו הקובעת לגימלאות, כאמור בחוזה מיוחד זה, אלא באישור הנציב.
  3. מילא העובד תפקידו כחשב בכיר (משרד הביטחון) תקופה הפחותה מ-4 שנים ובהסכמת הנציב והחשב הכללי התמנה לתפקיד אחר, יהיו משכורתו הכוללת ומשכורתו הקובעת לגימלאות בתפקידו האחר, כשכרו ומשכורתו הקובעת לגימלאות, לו המשיך לעבוד בתפקיד בו היה משובץ ערב מינויו לתפקידו כחשב בכיר (משרד הביטחון), אלא אם אישר הנציב הסדר אחר.

...
ז. פרש העובד או פוטר בלא שהתמלאו בו התנאים המפורטים בסעיף ג' או ד' לעיל – יהיה זכאי לבחור באחת האפשרויות הבאות:

  1. לקבל קיצבה למשכורתו הקובעת ערב החתימה על חוזה מיוחד זה ובלבד שמלאו לו 50 שנה (להלן: "הקפאת זכויות")
  2. יציאה מוקדמת לקיצבה לפי סעיף 17א לחוק הגמלאות.
  3. לבחור בהסכם רציפות לפי סעיפים 85, 86, 87, 91 או 92 לחוק הגימלאות, בהתאם למשכורתו הקובעת עם החתימה על חוזה מיוחד זה.

..." (ר' נספח 1 לתצהיר התובע).
בחלוף שנתיים מהחתימה על ההסכם המיוחד, ביקש התובע לסיים את תפקידו במדינה כחשב בכיר במשרד הביטחון ולעבור לעבוד בחברת רפאל כסמנכ"ל כספים.
גרסת התובע, לפיה התנה את הסכמתו למעבר לרפאל, שאין חולק כי לא נכפה עליו (ר' עמ' 4 שורות 17-20), בכך שזכויותיו הפנסיוניות אותן צבר במסגרת העסקתו הממושכת במדינה לא תפגענה, לא נסתרה (ר' סעיף 8 לתצהירו).
ביום 23.8.05 חתמה המדינה עם התובע על נספח להסכם המיוחד, כמצוטט:
"הואיל והעובד החליט לסיים את תפקידו כחשב משרד הביטחון והחל מיום 1.9.2005 לשמש כסמנכ"ל כספים בחברת "רפאל" הרשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ (להלן: "החברה" או "רפאל");
והואיל ובסעיף 12(ג) להסכם הוענקו לעובד זכויות לקבלת קיצבה המתייחסות למשך שירותו כחשב משרד הביטחון;
והואיל והעובד ביקש שהזכויות שהוענקו לו בסעיף 12(ג) האמור לא תפקענה עקב המעבר לתפקידו החדש ברפאל;
והואיל והממשלה המיוצגת על ידי נציב שירות המדינה מסכימה כי אכן, עקרונית, יש להענות לבקשתו של העובד.
לפיכך הוסכם בין הממשלה והעובד כדלקמן:
פוטר העובד מעבודתו ברפאל לאחר שמילא תפקיד של סמנכ"ל כספים בחברה, ולא שב לתפקיד כלשהו בחברה, יהיה זכאי לקבל קיצבה עבור תקופת השירות הכוללת במועד פיטוריו, כמפורט בסעיף 12.א.(1) להסכם, ובלבד שמלאו לו 50 שנה.
התפטר העובד מעבודתו ברפאל לאחר שמילא תפקיד של סמנכ"ל כספים בחברה, ולא שב לתפקיד כלשהו בחברה, יהיה זכאי לקבל קיצבה עבור תקופת השירות הכוללת במועד התפטרותו, כמפורט בסעיף 12(א)(1) להסכם ובלבד שמלאו לו 55 שנה והודיע לנציבות שירות המדינה כל כוונתו להתפטר לפחות שלושה חודשים מראש.
כל יתר סעיפי ההסכם יישארו בתוקפם השינויים המחוייבים" (כך במקור – א.ר.ב, ר' נספח 2 לתצהיר התובע).
בתצהירו טען התובע כי במועד החתימה על הנספח, כשבוע עובר לתחילת העסקתו ברפאל, כבר היה מחויב כלפי החברה אשר המתינה להגעתו ותיפקדה במועד זה כחמישה חודשים ללא סמנכ"ל כספים. ובמקביל, כבר נבחר מחליפו במדינה, כך שבנסיבות אלו לטענתו לא היתה אופציה ראלית להישאר בתפקיד חשב בכיר במשרד הביטחון ולכן נאלץ לחתום על הנספח.
בחקירתו הנגדית נשאל התובע האם יכל לעבור לרפאל גם מבלי הנספח ועל כך השיב שכן, אך לא היה עושה זאת. שכן סבר בזמן אמת כי החתימה על הנספח נכונה יותר מאשר לעזוב את עבודתו במדינה לפי סעיף 12 ז' להסכם המיוחד.
עוד נשאל התובע האם היה מוכן לוותר על חתימה על הנספח כולו בדיעבד, על כך השיב בחיוב (ר' עמ' 5 שורות 1-6).
התובע החל לעבוד ברפאל ביום 1.9.05.
במהלך שנת 2012 פנה סמנכ"ל משאבי האנוש בחברת רפאל אל נציבות שירות המדינה בעניינו של התובע, בבקשה לאשר לו קבלת קצבת פרישה במקביל לעבודתו ברפאל.
וביום 22.11.12, התקבלה תגובת הגב' אילה גונן אשרי מנציבות שירות המדינה, בה היא מציינת כי לאחר בחינת עניינו של התובע, החוזה שנערך עימו והנספח לחוזה, נדחית בקשתו לקבלת קצבה במקביל לעבודתו ברפאל (ר' נספח 15 לתצהיר מר סרברו).
ביום 24.2.13 שלח מר אילן בירן (להלן: מר בירן), יו"ר הדירקטוריון של רפאל דאז, מכתב אל נציב שירות המדינה, בעניינו של התובע בבקשה לאשר לו קצבת פרישה במקביל להמשך עבודתו ברפאל (ר' נספח 3 לתצהיר התובע).
בחקירתו הנגדית השיב מר בירן כי מספר שבועות לאחר שליחת מכתבו זה, בו הציג את עניינו החריג של התובע, נערכה בינו לבין נציב שירות המדינה שיחת טלפון במהלכה אישר הנציב את הבקשה למתן תשלום הקצבה לתובע במקביל להמשך עבודתו ברפאל (ר' עמ' 9 שורות 7-21) וכי במהלך חודש יולי הגיע אישור בכתב מהנציבות באותו עניין (ר' עמ' 9 שורות 23-25).
מר בירן הוסיף כי במהלך המשא ומתן שהתרחש בעניינו של התובע, לא נאמר על ידי מי מהגורמים כי אין אישור של החשב הכללי, או כי יש התנגדות לאשר את הקצבה לתובע. לגרסתו טענה זו הועלתה בשלב מאוחר יותר לאישור הנציב (ר' עמ' 14 שורות 25-29).
גרסתו זו לא נסתרה.
ביום 16.5.13 הגיש התובע תביעה לגמלה.
בטופס התביעה צוין כי מועד פרישתו של התובע הינו ביום 1.7.13 וסיבת הפרישה היא סיום עבודה (ר' נספח 4 לתצהיר התובע).
בחקירתו הנגדית, הבהיר התובע כי הטופס מולא כך: "לאחר האישור שאילן קיבל מהנציב ביחס להסכמה לפרישתי במקביל להמשך עבודתי ברפאל הנציבות ביקשה ממשאבי אנוש ברפאל לטפל בכל הנושא הפרוצדורלי הנדרש לצורך המשך התהליך פרישה שלי בהתאם להסכמות עם הנציב. ציונה קרמר שהיתה עובדת במשאבי אנוש ברפאל היא זו שהנחתה אותי כיצד למלא את הטופס, מה התאריך שצריך לרשום על פי הסיכום שקיבלה מהנציבות או מאגף מדור. כנ"ל לגבי סיבת הפרישה, היא אמרה לי לרשום כך לפי הנחיות שקיבלתי מהנציבות והחשב הכללי" (ר' עמ' 5 שורות 20-25).
גרסתו של התובע לא נסתרה, ואף נתמכת במזכר מלווה שצורף לטופס התביעה מאת הגב' ציונה קרמר אל הגב' איילה אשרי-גונן. שם כתבה "כמסוכם עימך רצ"ב תביעה לגמלה של דוד ואיש ..." (ר' נספח 5 לתצהיר התובע).
לאחר הגשת תביעתו לגמלה, שלחה נציבות שירות המדינה מכתבים למנהלת הגמלאות לפיהם התובע, אשר חוזה הבכירים בו הועסק במדינה תוקן ביום 1.9.05, עת עבר לעבוד בחברת רפאל, הביע את רצונו לפרוש מן השרות, באמצעות הסמנכ"ל ברפאל (ר' מכתב מיום 12.5.13 בנספח א' לכתב ההגנה).
ביום 21.7.13 שלח סגן נציב שירות המדינה, מר אהרונוב, מכתב המאשר את בקשתו של התובע לקבלת קצבה ופרישה משירות המדינה, כמצוטט:
"מר דוד ואיש יפרוש משירות המדינה ביום 31.07.2013, להלן שיעור הקיצבה המגיעה לו וחישוב משכורתו הקובעת.
הנ"ל יהיה זכאי לגימלאות עפ"י החוזה, שנעשה ונחתם בין הממשלה לבינו ביום 28.10.2013 (להלן: "החוזה המקורי"), ועודכן בנספח לחוזה שצורף אליו ביום 23.08.2005. קצבתו תשולם לו בהתאם לחוק שירות המדינה (גימלאות)[נוסח משולב] התש"ל-1970.
שיעור גימלתו יושתת על 58.17%.
בתקופה מיום 01.05.2003 עד יום 31.07.2013 הועסק העובד בחוזה אישי לבכירים כאשר משכורתו הקובעת האחרונה בחוזה שולמה עפ"י דירוג 557, דרגה 430.
בהתאם לאמור בסעיף 12 א1) לחוזה המקורי המשכורת הקובעת לצורך גימלאות שעל בסיסה תשולם קיצבתו של העובד עבור תקופת השירות עפ"י כתב המינוי עד ליום 30.04.2003 ותקופת העסקתו בחוזה תהיה 50% ממשכורתו הקובעת כאמור בסעיף 2 לעיל.
הוותק לשכר לו זכאי העובד על פי שנות השירות בפועל, קידום וותק לתואר שני, ושירות חובה בצה"ל נכון ליום 31.7.2013 יעמוד על 7/12 46 שנים.
מר ואיש זכאי ל-"מענק יובל", וממועד הפרישה ואילך חישוב התשלום ל"מענק יובל" ייעשה בהתאם לשיטת החישוב הקיצבה כמפורט בסעיף 3 לעיל.
זכויותיו של העובד לפדיון ימי חופשה ולפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים עבור תקופת השירות הכוללת (תקופת כתב המינוי ותקופת החוזה), יהיו לפי המשכורת האחרונה בחוזה האישי לבכירים, כמצוין בסעיף 2 לעיל" (ר' נספח 6 לתצהיר התובע).
אין בידנו לקבל את טענת הנתבעת כי הגורמים הרלוונטיים סברו בטעות, בזמן אמת, כי תאריך הפרישה שצוין בטופס התביעה מתייחס לסיום עבודתו של התובע ברפאל. ומשכך סברו בטעות כי זכאי התובע לתשלום גמלה. וכי מכתבו של מר אהרונוב התבסס על מידע שגוי.
שכן במכתבה של הגב' גונן אשרי, נדחתה בקשתו של התובע, לאור העובדה כי הוא ממשיך לעבוד ברפאל – 'ב-1.9.2005 עבר לתפקיד סמנכ"ל כספים "ברפאל" ומשמש בתפקיד זה עד היום' (ר' נספח 15 לתצהיר מר סרברו).
וכן במזכרים פנימיים הן של הגב' גונן אשרי והן של מר ברגר, המשנה לנציבות המדינה, נכתב מפורשות כי נציב שירות המדינה אישר את בקשת התובע לגמלה, במקביל לעבודתו ברפאל. זאת על רקע העובדה כי ישנם עובדים רבים ברפאל המקבלים גמלה מהמדינה ומשכורת מרפאל.
כך ביום 24.7.13 כתבה הגב' גונן אשרי מסמך לתיקו האישי של התובע, כמצוטט:
"יו"ר הדירקטוריון של רפא"ל מר אילן בירן פנה לנציב שירות המדינה וביקש לאפשר את המשך העסקתו של מר דוד ואיש כסמנכ"ל לכספים, כלכלה ובקרה ברפא"ל לאחר פרישתו.
הנציב אישר את הבקשה על רקע העובדה שהרוב הגדול של עובדי רפא"ל שפרשו בעבר, חזרו לעבודה ברפא"ל כעובדי החברה.
האישור ניתן לי בע"פ והועבר בע"פ לסמנכ"ל למשאבי אנוש ברפא"ל".
במזכר פנימי נוסף בתיקו האישי של התובע, נכתב על ידי מר ברגר, המשנה לנציבות המדינה דאז, כמצוטט:
"לאפשר שיקבל גימלה כבר עכשיו ויוכל להמשיך לעבוד ברפאל ולקבל את הגימלה (הגיע לגיל 57)" (ר' נספח 12 לתצהיר התובע).
אף מחקירתם הנגדית של עדי המדינה עולה כי גרסתם כי בזמן אמת סברו הגורמים הרלוונטיים כי התובע מבקש גמלה נוכח פרישתו מרפאל, נסתרה.
כך בעדותו של מר ציון לוי, בתחילה ציין כי הנציבות סברה בזמן מתן האישור על ידי הנציב כי התובע פורש מרפאל (ר' עמ' 18 לחקירתו הנגדית) אולם בהמשך עולה כי ההיפך הוא הנכון, כמצוטט:
"ש: אז אני שואלת אותך, האם לך מר לוי, לא מה הוא חשב, לך נאמר על ידי מר דיין שגם הוא חשב שהוא אישר את הגימלה הזאת שמר דוד ואיש פורש מרפאל?
ת: תיראי, אני לא זוכר מה שהוא חשב, אני יכול להגיד לך מה שאני הבאתי לידיעתו. אני אמרתי לו שלא מקובל, לא מקובל במצב הנוכחי, לאשר קיצבה כאשר יש הסכם אחר עם האדון, זה לא מקובל. זה לא נהוג בשירות המדינה וזה לא מקובל, במיוחד שהוא יושב על כסא...
ש: כלומר, שאתה אומר במיוחד שהוא יושב על כסא, זאת אומרת זה לא מקובל כי אתה הבנת שהוא ממשיך לעבוד ברפאל.
ת: כן" (ר' עמ' 20 שורות 1-11).
ובהמשך:
"ש: אתם באתם והעליתם גירסה שאומרת, התביעה הזאת אושרה כי הנציבות בזמן אמת חשבה שמר דוד ואיש פורש מרפאל וזאת הסיבה שאישרו את הזה, תקרא את התצהיר שלך.
ת: נו נכון, בסדר אוקיי.
ש: בסעיף 19, אז אני שואלת על הנקודת זמן ההיא, בסדר? אבל כשאתה בא ומסביר לי שאתה ניהלת שיחות עם הנציב ואמרת לו שזה לא מקובל שהוא יקבל גימלה אם הוא ממשיך ברפאל, כלומר כבר ידעת אז, בשיחות שלך עם הנציב, שהוא ממשיך ברפאל, אני מבינה נכון?
ת: כן" (ר' עמ' 21 שורות 1-9).
גם בחקירתה הנגדית של הגב' סייגר לא ידעה היא ליישב סתירה זו (ר' עמ' 38-39 לחקירתה).
לאור כל האמור, לא שוכנענו כי האישור שניתן על ידי נציב שירות המדינה בעל פה, ועל ידי סגנו, בכתב, ניתן עקב טעות לפיה סברו כי מבקש התובע לפרוש מרפאל. הכל כמובא לעיל.
עוד נציין, כי אף לפי מר לוי, אם היה פורש התובע מעבודתו ברפאל, בהתאם לנספח שנחתם עימו, לא היה צריך לקבל אישור מיוחד מהנציב לצורך קבלת גמלה. כמצוטט:
"ש: .. עכשיו, אתה גם מסכים איתי שלפי ההסכם והנספח של מר ואיש, אם באמת היה פורש מרפאל, הוא לא היה צריך איזה אישור מיוחד של הנציב ובטח יושב ראש דירקטוריון רפאל לא היה צריך לבקש בקשות חריגות מהנציב כדי לאשר לו גימלה, כי יש לו הסכם, שלשיטתך אומר, שהוא אוטומטית יכול לקבל את הגימלה שלו, נכון?
ת: נכון" (ר' עמ' 21 שורות 14-19).
בסיכומיה ובתצהירים מטעמה העלתה הנתבעת טענות אשר לא בא זכרן בכתב ההגנה, לפיהן מכתבו של מר אהרונוב, אשר הינו מכתב פנייה למנהלת הגמלאות, אינו מקנה לתובע זכויות כלשהן וכן כי היה ידוע לתובע ומי מטעמו ברפאל כי נדרש אישור החשבת הכללית וכן כי רק הממונה על תשלום הגמלאות הוא בעל הסמכות היחידה והבלעדית להחליט אם תינתן גמלה בהתאם לחוק הגמלאות ובאיזו מידה תינתן.
הנתבעת טענה כי יגאל סרברו אישר בחקירתו הנגדית כי לאחר שיחה עם החשבת הכללית התקבלה תשובתה דרך איילה, כי בקשתו של התובע אינה מאושרת (ר' עמ' 6 לחקירתו הנגדית). וכן עולה הדבר ממכתבו של מר יערי, מנכ"ל רפאל דאז, מיום 3.11.13 שהופנה אל החשבת הכללית, בעניינו של התובע. במכתבו ציין מר יערי כי אי מתן קצבה לתובע, כל עוד ממשיך הוא לעבוד ברפאל, יוצר תוצאה בלתי סבירה תוך אפלייתו של התובע אל מול דומים לו (ר' נספח 7 לתצהיר התובע).
אולם לא שוכנענו כי יש לקבל את טענתה זו של הנתבעת.
ראשית, נציין כי המדינה לא הביאה את הגורמים הרלוונטיים לצורך מתן עדות. מר לוי העיד על דברים שנאמרו לו או ששמע בשיחות כאלו ואחרות. ערים אנו לבעייתיות בהבאת חלקם של העדים בתיק זה נוכח פטירת חלקם במהלך ניהול התיק, אולם לא הובאה החשבת הכללית ואף לא הנציב מבלי שניתן לכך הסבר מניח את הדעת.
ערים אנו לטענת הנתבעת כי בהתאם לסעיפים 5 ו-42 לחוק הגמלאות, הממונה על תשלום הגמלאות הוא בעל הסמכות היחידה להחליט האם תינתן גימלה ובאיזו מידה תינתן.
אולם לטעמנו, הנתבעת לא הוכיחה כי אכן חלים על התובע סעיפים אלו. זאת לאור סעיף 11 להסכם המיוחד הקובע כי חוק הגמלאות אינו חל על התובע, למעט מה שפורט בהסכם.
שנית, עיון במכתבו של מר אהרונוב מיום 21.7.13 מעלה כי המכתב מציין באופן ברור ומפורש את זכויותיו של התובע לקצבה. את יום פרישתו של התובע משירות המדינה, שכן עד למועד כתיבת שורות אלו לא פרש התובע רשמית והוא ככל הנראה נמצא במעין חופשה ללא תשלום, שכן אף הנתבעת ועדיה לא נתנו תשובה חד משמעית בנושא; את שיעור הקצבה לה הוא זכאי; המשכורות הקובעת; הוותק של התובע וזכויותיו של התובע לפדיון חופשה ופיצוי בדין ימי מחלה בלתי מנוצלים (ר' נספח 6 לתצהיר התובע).
ממכתבו זה לא עולה כי נדרש כל אישור נוסף.
שלישית, ביום 6.7.14 השיב מר אלישע מרדכי, סגן בכיר לחשבת הכללית למכתבו זה של מר יערי בו נכתב כי ".. יש לפעול בהתאם להסדר החוזי הקיים עם מר ואיש. החוזה המדובר אפשר למר ואיש להשלים את תקופת ההכשרה במהלך עבודתו ברפאל ובאותה כפיפה קבע כי לא יוכל לחזור ולעבוד ברפאל לאחר פרישתו.
מר ואיש "נהנה" מההטבה אותה קיבל במסגרת החוזה ועל כן אינו יכול לוותר על התנאי שהיה צמוד להטבה זו.
בהמשך לאמור לעיל וכאמור בחוזה, במידה ומר ואיש מעוניין לפרוש מרפאל הוא זכאי לעשות כן, אולם לא יוכל לחזור ולמלא תפקיד ברפאל. חזרתו לאחר פרישה תהווה הפרת חוזה וההטבה (שקלול חוזה הבחירים בשכר הקובע) תבוטל באופן מידי" (ר' נספח ב' לתצהיר מר לוי).
זאת ללא התייחסות למכתבו של מר אהרוני מיום 21.7.13.
רביעית, ממכתבו של מר לוי מיום 8.12.15 עולה כי בזמן אמת לא הועלתה טענה כי מכתבו של מר אהרונוב נדרש אישור נוסף. דומה כי ההיפך הוא הנכון, ממכתבו עולה כי מכתבו של מר אהרונוב מיום 21.7.13, הינו "מכתב פרישה" ובא כדי "הוראה ו/או פעולה מנהלית" שנעשתה בעניינו של התובע. כמצוטט:
"על פי הנספח לחוזה עם העובד מיום 23.8.2005 סעיפים 1 ו-2 רק ביום סיום עבודתו ברפא"ל, בכפוף לאמור בהסכם, יהיה זכאי לקבל קיצבה בגין שירותו.
דברים ברוח זו נמסרו לעובד על ידי החשב הכללי בעל-פה.
מכתבו של מר מאיר אהרונוב מיום 21.7.2013 הוצא בהתבסס על המידע שהיה בידיעת הסגל הבכיר בדבר פרישתו הצפויה לאלתר של מר דוד ואיש משירות המדינה. מאחר ולאחר הוצאת מכתב זה, נודע לנו כי מר ואיש מתכוון לעבוד ברפא"ל, הרי שהדבר מבטל את מכתב הפרישה שהוצא על ידי הסגל הבכיר.
אשר על כן, החוזה שנחתם עם מר ואיש גובר על כל הוראה ו/או פעולה מנהלית שנעשתה בנסיבות העניין.
לפיכך, רק בסיום עבודתו של מר ואיש ברפא"ל ניתן יהיה לדון בתשלום קיצבה כדין" (ר' נספח 11 לתצהיר התובע).
חמישית, לא הוכיחה הנתבעת את טענתה כי היה על הנציב לתקן את ההסכם ו/או הנספח בעניינו של התובע ככל והיתה מאושרת לו הגמלה.
שישית, עיון בחקירתו הנגדית של מר לוי מעלה כי חרף טענת הנתבעת כי המדינה לא מאפשרת הוצאה פיקטיבית לגמלאות תוך המשך עבודה ביחידת סמך, שהיא כהמשך השירות במדינה, אישר הוא כי אכן קיימים מקרים כגון אלו במדינה (ר' עמ' 30-31 לחקירתו).
הבטחה מנהלית היא יציר הפסיקה ומטרתה להגן על האזרח במצבים בהם קיימת הסתמכות שלו על דברי הרשות עקב: "מעשים, מצגים או אמירות של גורמים בתוך הרשות המנהלית" (ר' מאמרו של יואב דותן, "הבטחה מנהלית לציבור", משפט וממשלה תש"ס, עמ' 470).
ההלכה המנחה בסוגיה זו נקבעה בבג"ץ 135/75, סאי טקס בע"מ - שר התמ"ס, פ"ד ל(1) 673 (להלן: הלכת סאי-טקס), אשר קבעה כי:
"הבטחה שניתנה על ידי בעל שררה בגדר סמכותו החוקית בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי מחייב והצד השני מקבל אותה בצורה זו, ההגינות הציבורית דורשת שההבטחה תקוים הלכה למעשה, כאשר בכוחו של המבטיח למלא אחריה ואפילו לא שינה אזרח את מצבו לרעה בעקבות ההבטחה. אמינות הממשל בעיני הציבור חשובה לעין ערוך מהאפשרות שיינתן לו לחזור בו או לסגת".
הלכת סאי-טקס סויגה וצומצמה בפסיקה מאוחרת יותר של בית המשפט העליון, שם נקבע שעל מנת שהבטחה שניתנה, מצד רשות כלשהי, תטיל עליה חובה משפטית לקיים את האמור בה, נדרש כי יתמלאו מספר תנאים מצטברים: על נותן ההבטחה להיות בעל סמכות לתיתה; הייתה לו כוונה להקנות לה תוקף משפטי; הוא בעל יכולת למלא אחריה; אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה.
עוד נקבע כי אחד מתנאי היסוד לשכלולה של הבטחה שלטונית - כי זו תהיה ברורה ומפורשת וכי תפרוס במדויק את טיב ההתחייבות ואת היקפה (ר' ע"א 6132/16 ‏פרדקין נ' מדינת ישראל, יחידת המפקח על המכרות‏ (15.2.18); ע"א 9073/07 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ (03.05.12); בג"ץ 8013/10, המועצה האזורית אשכול ו-32 נוספים ואח' נ' ראש הממשלה, (08.08.11)).
אמות מידה אלה חלות גם בבתי הדין לעבודה.
לאחר בחינת טענות הצדדים ומכלול הראיות שהונחו לפנינו, כפי שהובאו לעיל, שוכנענו כי ניתנה לתובע הבטחה מנהלית, הממלאת אחר התנאים שנקבעו בפסיקה. עת נותן ההבטחה המפרשת היה נציב שירות המדינה – בעל פה, וסגנו – בכתב, שוכנענו כי לאור ההסכמים המיוחדים והאישיים שנחתמו עם התובע אל מול נציבות שירות המדינה, ואף להודייתה של הנתבעת בסיכומיה, אין חולק כי מדובר בבעלי סמכות לכל דבר ועניין; שוכנענו כי לנציב שירות המדינה וסגנו הייתה כוונה להקנות להתחייבות תוקף משפטי מחייב וללא ספק הייתה להם היכולת למלא אחריה. כמו כן מכתבו של סגן הנציב מיום 21.7.13 ברור ומפורש ופורס במדויק את טיב התחייבות המדינה והיקפה.
כמו כן, לא שוכנענו כי הרימה הנתבעת את הנטל להוכיח כי קיים צידוק חוקי לשנות את ההבטחה או לבטלה. הנתבעת לא הצביעה על נסיבות יוצאות דופן שלא היו בשליטתה או בידיעתה במועד מתן ההתחייבות או כי קיים אינטרס ציבורי הגובר על אינטרס הפרט בעניין זה, במיוחד שעה שהוכח כי היו מקרים דומים שאושרו בעבר בנסיבות דומות לנסיבות תיק זה (ר' ע"ע (ארצי) 41381-05-14 ציפורה גבעון נ' הסתדרות המורים בישראל (7.11.16) וההפניות שם).
סוף דבר
לאור כל האמור, מצאנו כי יש לקבל את התביעה.
לפיכך קובעים אנו כי יש ליתן תוקף להחלטת הנציבות מיום 21.7.13 לפיה פרש התובע לגמלאות מיום 31.7.13, בהתאם למפורט במכתב זה לרבות הקביעה בדבר המשכורת הקובעת ו-ותקו של התובע, כמפורט שם.
על הנתבעת לשלם לתובע את קצבתו ממועד הפרישה ואילך, לרבות ביצוע החזרים רטרואקטיביים, הנושאים ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה.
כמו כן, תבצע הנתבעת גמר חשבון מסודר לתובע, כפי שאף מפורט במכתב הנציבות מיום 21.7.13.
הנתבעת תישא בהוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין עד ליום התשלום בפועל.
זכות ערעור לבית הדין הארצי, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

נציג ציבור עובדים, מר מרדכי נגר

אסנת רובוביץ - ברכש, שופטת

נציג ציבור מעסיקים, מר מנחם אקרמן

ניתן היום, י"ח אלול תש"פ, (07 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: דוד ואיש
נתבע: מדינת ישראל נציבות שירות המדינה
שופט :
עורכי דין: