ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ע"י ב"כ עו"ד ע' גיספאן נגד ע"י ב"כ עו"ד ע' זוהר :

לפני כבוד ה שופט יהודה ליבליין

התובע (המשיב)
ע"י ב"כ עו"ד ע' גיספאן

שמואל פחימה

נגד

הנתבעת (המבקשת)
ע"י ב"כ עו"ד ע' זוהר

רשות שדות התעופה

פסק דין

  1. לפני בקשת הנתבעת להורות על סילוק על הסף של התביעה שהוגשה, בין מחמת העדר סמכות עניינית ובין מחת העדר סמכות מקומית.
  2. בכל הקשור לסמכות העניינית נטען, כי התביעה מהווה הלכה למעשה תקיפה עקיפה של החלטת מנהל נתב"ג, ולפיה התובע (המשיב) איננו מורשה לאסוף נוסעים מנמל התעופה בן גוריון, וזאת לתקופה שמיום 15.12.2019 למשך שנה להלן - " ההחלטה"). נטען בהקשר זה כי על ההחלטה היה על התובע להגיש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים.
  3. בכל הקשור לסמכות המקומית נטען כי מקום מושבה של הנתבעת הוא בתחומי שדה התעופה בן-גוריון, ועל כן היה המקום להגיש את התביעה לבית משפט שלום במחוז מרכז, ככל שנתונה לבית המשפט השלום הסמכות העניינית לדון בתביעה.
  4. התובע טוען, בתגובתו לבקשה לסילוק על הסף מחמת העדר סמכות עניינית , כי אין מדובר בתקיפת החלטת הרשות, אלא מדובר בתביעה בגין הוצאת דיבתו על ידי הרשות, ואין זה משנה אם פעלה כדין או בניגוד לסמכות שניתנה לה.
  5. עוד טוען התובע, כי עתירות מנהליות מוגשות כנגד החלטות של הרשות, ואילו בענייננו אין מדובר בתקיפה של החלטה אלא באופן התנהלותה של הרשות . מוסיף התובע וטוען כי הליך של תובענה מנהלית בהקשר של פעולות הנתבעת איננה רלוונטית בנסיבות המקרה, שכן תובענות מנהליות מוגבלות לתביעות פיצויים בגין מכרז, ובמסגרת תביעה יצוגית נגד הרשות.
  6. הנתבעת (המבקשת) בתשובתה מציינת, כי החלטת הרשות מנויה בתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים , וכי בהתאם לפסיקת בתי המשפט מקום בו אדם מבקש לתקוף את החלטת הרשות הציבורית, עליו להגיש הליך בו הוא תוקף ישירות את ההחלטה , ומתן אפשרות לתקיפה עקיפה של ההחלטה תהיה אך ורק במקרים חריגים.

7. לאחר עיון בטענות הצדדים, יש לקבל את טענת הנתבעת ולהורות על סילוק על הסף של תביעה זו מחמת חוסר סמכות עניינית.
8. ביסוד התביעה עומדת החלטת מנהל נתב"ג להפעיל את סמכותו בהתאם לסעיף 2 (ב) לכללי רשות שדות התעופה (שמירה על הסדר בשדות התעופה), תשמ"ד -1984, ובמסגרתה אסר על התובע להיכנס לתחומי נתב"ג למשך שנה מיום 15.12.2019, אלא אם הוא נכנס לשדה בליווי נוסע המחזיק בידו כרטיס טיסה תקף ליום הנסיעה.
9. עיון בכתב התביעה מעלה, כי טענת התובע היא שפקחי הנתבעת פעלו אל מול נוסעים אותם הסיע והוציאו את דיבתו, שעה שהודיעו להם כי התובע איננו מורשה לבצע נסיעות (ראו סעיפים 4 - 12 לכתב התביעה). עוד נטען, כי בעקבות מקרים אלה פנה התובע באמצעות בא כוחו אל הנתבעת וביקש לבטל את ההכרזה בדבר היותו נהג לא מורשה (ראו סעיפים 13- 15 לכתב התביעה) .
עולה מן האמור, כי ביסוד התביעה עומדת החלטת הרשות , ולפיה התובע איננו מורשה לאסוף נוסעים מנמל התעופה בן גוריון מהלך של שנה מיום 15.12.2019. היות שכך, הלכה למעשה תוקף התובע בתקיפה עקיפה את החלטת הרשות, שכן על פני הדברים , ככל שיימצא כי החלטת הרשות בדין יסודה, אזי יעמדו לנתבעת מספר הגנות שבדין כנגד תביעת לשון הרע שהגיש התובע.
10. ברע"א 88/17 גולן נ' ראש עיריית ת"א חולדאי (9.5.2018 ) קבע בית המשפט העליון כך:
"סיווג התקיפה משפיע על סוגיית הסמכות העניינית, שכן על פי רוב תקיפה ישירה של מעשה מינהלי מקומה בערכאה המינהלית ואילו תקיפה עקיפה מקומה להתברר בערכאה אחרת, כגון בית משפט אזרחי, בכפוף לחריגים שהותוו בהלכה הפסוקה לכלל זה (ראו למשל בר"מ 7363/09 מרכז משען בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו , [פורסם בנבו] פסקה 8 (02.03.2010)). במקרנו אין מחלוקת בין הצדדים על כך שתקיפה ישירה של מדיניות המשיבים מצויה תחת סמכותה העניינית של ערכאה מינהלית, ותחת סמכותה בלבד. יריעת המחלוקת היא כיצד יש לסווג את התובענה שהגישו המבקשות – האם כתקיפה ישירה או כתקיפה עקיפה. במוקד המחלוקת מצוי הסעד שנתבע על ידי המבקשות – סעד כספי. השאלה היא האם מבחן הסעד הוא מבחן חותך, החורץ את גורל הסמכות העניינית לבדו בכל מקרה ומקרה, או שלעיתים אף במסגרת תובענה לסעד כספי יש להוסיף ולבחון את מהות התובענה, שמא מדובר בתובענה מינהלית בעור תובענה אזרחית. ודוקו, כלל גדול בסמכות עניינית בתביעה אזרחית הוא מבחן הסעד. כך עולה מסעיף 51 ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. עינינו אפוא לחריג.
בפסיקה נקבעו משכבר כללי ההכרעה במחלוקת בין הצדדים – האם מבחן הסעד הוא מבחן בלעדי בתובענות אזרחיות, או שיש לו חריגים מסוימים. כך, למשל, נקבע בעבר:
'על בתי המשפט לבחון היטב תביעות בהן מתבקש סעד כספי ואשר בגדרן משיג התובע על החלטה מנהלית כזו או אחרת של רשות. רק באותם המקרים בהם מדובר בתקיפה עקיפה תוכר סמכותו של בית המשפט האזרחי. ואולם, באותם המקרים בהם הלכה למעשה מדובר בתקיפה ישירה של ההחלטה המנהלית, אין לאפשר עקיפה של הליך העתירה המנהלית, על סדרי הדין הקבועים לגביה, באמצעות ניסוח מניפולטיבי של כתב הטענות' ( רע"א 7987/10 מדינת ישראל נ' עמותת מוסדות "חזון ישעיה" [פורסם בנבו] (28.4.11)).

צא ולמד, גם כאשר מדובר בתובענה לסעד כספי, עדיין יש להוסיף ולבחון האם מדובר, הלכה למעשה, בתקיפה ישירה של ההחלטה המינהלית – שאותה יש לבצע בערכאה מינהלית – או שהתקיפה היא אכן עקיפה, ויכולה להיעשות בבית המשפט האזרחי.

ברע"א 2063/16 גליק נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו] (19.01.2017), שניתן כשבועיים לאחר הגשת הבקשה למתן רשות ערעור, נדון עניינה של תביעת נזיקין לסעד כספי שהוגשה בבית משפט השלום, בגין איסור שהוטל על המבקש לעלות להר הבית. בית המשפט דן בסוגיית הסמכות העניינית בהרחבה רבה, וקבע שוב:
'אכן, מבחן הסעד הוא אינדקציה המאפשרת לנו להבחין אם בתקיפה ישירה או עקיפה עסקינן, אלא שבמקרה דנן, שאלת חוקיותו של המעשה המינהלי – שלילת הזכות של המבקש לעלות להר הבית – היא שניצבה במרכז התביעה שהוגשה 'בזמן אמת', שעה שהאיסור שהטילה המשטרה עמד עדיין בתוקפו... לאמיתו של דבר, לא תקיפה עקיפה יש בפנינו, אלא תקיפה ישירה 'בהסוואה', תקיפת מצח של חוקיות החלטת המשטרה, שלא אגב תובענה אחרת, ומטעם זה לא הייתה לבית משפט השלום הסמכות לדון בסעד הציווי' (שם, פסקה 3 לפסק דינו של השופט י' עמית).

השופט עמית הוסיף וסיכם בסיום חוות דעתו: 'המבקש נקט בדרך של תקיפה ישירה במסגרת תובענה לפיצויים ולמתן צו עשה... בית משפט השלום בחן את הסוגיה במשקפיים חוקתיות-מינהליות מובהקות; המקרה שבפנינו אינו מתאים לתקיפה ישירה של המעשה המינהלי במסגרת תובענה לפיצויים במיוחד בשל רגישות הנושא' (שם, פסקה 43).

11. בענייננו, לאור האמור ובהתאם להלכה הפסוקה, דרכו של התובע אל הסעד המבוקש עוברת דרך קביעה כי החלטת מנהל נתב"ג, ולפיה הוא איננו מורשה לאסוף נוסעים בנמל התעופה מהלך של שנה, איננה עומדת במבחן הסבירות ואיננה כדין. לפיכך, מדובר בתקיפה של ההחלטה במסווה של סעד כספי נזיקי, ומשכך היה על התובע להקדים ולהגיש עתירה מנהלית כנגד החלטת מנהל נתב"ג, שכן נקבע בסעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים תש"ס 2000, שבית המשפט לעניינים מנהליים הוא אשר ידון בכל החלטה של רשות, לפי חוק רשות שדות התעופה, תשל"ז-1977 (ראו סעיף 14(ד1) לתוספת הראשונה).
12. משהגעתי למסקנתי זו ובהתאם לה אורה על מחיקת התביעה, אזי אינני נדרש לטענה הנוספת בדבר סמכותו המקומית של בית משפט זה לדון בתביעה.
13. לאור כל האמור לעיל אני מורה על מחיקת התביעה על הסף בשל העדר סמכות עניינית.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪.
14. המזכירות תסגור את התיק ותודיע לצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ט אלול תש"פ, 18 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.

יהודה ליבליין, שופט


מעורבים
תובע: ע"י ב"כ עו"ד ע' גיספאן
נתבע: ע"י ב"כ עו"ד ע' זוהר
שופט :
עורכי דין: