ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין החקלאית אג"ש לבטוח ולשרותים וטרינריים למקנה בישראל... נגד שמעון פרידמן :

התובעת:
החקלאית אג"ש לבטוח ולשרותים וטרינריים למקנה בישראל ב ע"מ

ע"י ב"כ עו"ד נעמה סלע

נ ג ד

הנתבע:
שמעון פרידמן

ע"י ב"כ עו"ד תמר קידר

פסק דין

מבוא – הצדדים, התביעה והמחלוקת
התובעת היא אגודה שיתופית המספקת שירותים וטרינריים לחקלאים ובין אלו הנתבע דכאן המגדל מזה שנים עדר פרות במושב שפיר .

אין חולק כי התובעת סיפקה לנתבע לאורך שנים שירותים ווטרינריים שונים שבכללם, בין השאר, מתן חיסונים לפרות העדר באמצעות הווטרינר ואספקת תרופות תוך חיובו והפקת חשבוניות בהתאמה, אלא שלטענתה, הנתבע לא פרע מלוא חיוביו חרף התראות שנשלחו ומשעה שכך, הגישה תביעתה זו ע"ס 99,026 שקלים בהתאם לנתוני כרטסת הנהלת החשבונות שיצאה תחת ידה ובגין תקופת הזמן שמחודש 7/15 עד לחודש 9/16.

הנתבע טוען כי התובעת ניצלה את מעמדה כמונופול בתחומה וכי אך בחודש 9/16 התחוור לו כי לאורך 3.5 שנים חויב ביתר, כאשר מקור ההפרש הוא בהסתמכות התובעת על נתונים שגויים שהוזנו ברישומי ה לגבי כמות הפרות בעדר, כך שאין להיבנות מ רישומים אלו.
לטענתו, חיוב היתר מסתכם ב – 73,030 שקלים מתוך הסך הנתבע ויש להפחיתו.
אשר ליתרת הסך הנתבע (25,996 שקלים), הרי שלגביו מעלה הנתבע טענת קיזוז שטיבה נזקים בשעור של 30,000 שקלים שנגרמו לו בגין הפסקת מתן שירותיה של התובעת שלא כדין במשך 3 חודשים.

לשם ברורה של מחלוקת כספית זו נדרש בית המשפט לברר את אופן מתן שירותי התובעת וחיוב הנתבע ובסוגיה זו העידו ארבעה: מטעם התובעת – ד"ר אלדד אורון, הווטרינר מטעמה ומר יהודה קליין, חשב התובעת. מטעם הנתבע – העיד ו הנתבע עצמו וכן ד"ר גיא שונק, מפקח מקנה מטעם משרד החקלאות שהוזמן ליתן עדותו. (אלו יכונו להלן לפי שם משפחתם)

אופן מתן שירותי התובעת ו החיוב עבור אלו ונכונותו של זה ע"פ תצהירו של קליין שירותי התובעת סופקו באופן שוטף משנת 2006 ועד להפסקתם בחודש 12/16 (בגין סרבנות תשלום) ובעוד הנתבע שימש אף כחבר באגודה התובעת.
שירותים אלו שכללו מתן חיסונים, בדיקות ותרופות, היו זמינים בכל ימות השבוע, 24 שעות ביממה, וניתנו ע"י וטרינריים במסגרת ביקורים שבועיים קבועים וקריאות חרום, אם נדרשו.

התובעת מפיקה ושולחת מדי חודש חשבונית חיוב. חיובו החודשי של כל חקלאי מורכב מאלו:
תשלום חודשי קבוע הנקבע לפי גודל העדר לאותה עת, קרי – תוך חיוב החקלאי בגין כל ראש בקר בעדר (נקבות בלבד) לפי תעריף התובעת. (להלן: "מרכיב הריטיינר" ).
תשלום בגין תרופות שנצרכו בתקופת החיוב. (להלן: "מרכיב ה תרופות").

חשבון החיוב אף נושא בתחתיתו תיאור גרפי של מרכיב הריטיינר לאורך החודשים בשנה שקדמה לחיוב וכך גם לגבי מרכיב התרופות, דבר המאפשר השוואה ובחינת נכונות החשבון.

שאלת כמות הפרות בעדר לאורך תקופת החיוב, היא שעמדה במוקד המחלוקת, וכפועל יוצא מכך, חלק הנתבע על מרכיב הריטיינר בחשבוניות.

לכל חשבון חודשי שנשלח נלווה דף עדכון שייעודו דיווח מצד החקלאי לגבי כל שינוי שחל בגודל העדר וכותרתו: "הסכם שירות וטרינרי" (להלן: "טופס העדכון"). בסעיף 2ב לטופס העדכון מצוינת מפורשות התחייבות החקלאי להודיע לתובעת על כל שינוי בגודל העדר תוך 14 יום מארוע השינוי. התובעת מצידה מעדכנת רישומיה בהתאם לדיווח זה, ככל שנמסר.
בהשלמה לכך אציין כי בנוסח החשבונית מצוין מפורשות בסיפא כי אם לא תתקבלנה השגות על נתוני החשבונית תוך 14 ימים, ייחשב הדבר כאישור לנכונות נתוניה. (נספח ב' לתצהירו).

קליין בעדותו מפרט 3 דרכים מקובלות לעדכון התובעת לגבי מספר ראשי הבקר :
האחת – הסתייעות בתוכנת "נועה" המשמשת את מגדלי הבקר ונושאת את הנתונים הנדרשים והעברת נתוניה לתובעת , השניה – באמצעות טופס העדכון הנחתם ע"י החקלאי והווטרינר בד"כ והשלישית – משלוח הנתונים/ העברתם טלפונית. (בעמ' 22 שורות 10-15).

הגם שכך, הנתבע לא עשה שימוש בטופס העדכון לאורך השנים, כך עד ליום 9.8.16 שאז עדכן, לראשונה, בסעיף 2 המתייחס ל"פרטי המקנה" כי הוא מחזיק ב – 332 פרות (164+168).
עדכון זה, יש לציין, לא נשא כל אמירה לגבי תקופות חיוב קודמות (ראה נספח א' לתצהירו של קליין, סומן כמוצג ת/1). עם קבלת המסמך ת/1, עדכנה התובעת רישומיה בהתאמה.

כיצד אם כן קבעה התובעת את מספר ראשי הבקר לאורך השנים לצורך מרכיב הריטיינר?
על שאלה מרכזית זו משיב האחראי לכך - ד"ר אורון - בתצהירו וכך הוא מסביר:
ביקוריו במשק הנתבע החלו בשנת 2007 וכללו שני ביקורים שבועיים יזומים ובנוסף – ביקורים לפי קריאות מצד הנתבע.
במסגרת ביקוריו אלו, היה הוא אף מחסן את ראשי הבקר בהתאם לנדרש כשלאחר כל חיסון, הקליד הוא את כמות המחוסנים ונתן בידי הנתבע העתק. לדבריו, הנתבע היה קפדן ועמד בכל ביקור על קבלת מסמך המתעד את היקף התרופות שסופקו והחיסונים שבוצעו. הגם שעשה כן, מעולם לא השיג הנתבע על נתוני המסמך בזמן אמת.

ד"ר אורון פרט בתצהירו את סוגי החיסונים שביצע לעדר הנתבע בין השנים 2013-2016, ככל שנעשו, תוך ציון מספר ראשי הבקר שחוסנו בכל שנה וכדלקמן: בשנת 2013 – 500; בשנת 2014 – 422; בשנת 2015 – 412; בשנת 2016 – לא בוצע .
לתצהירו צרף ד"ר אורון את אלו: רישום בכתב ידו לגבי חיסונים שביצע בשנים 2014-2015 אצל חקלאים שונים ובכללם הנתבע (משעה שלא מצא רישומיו לגבי שנת 2013) , והנושא את גודל העדר (נספח א' – מוצג ת/2); רישומי מסופון התובעת לגבי גודל העדר בשנים 2013-2015 שמקורם בעדכון שלו והמוצאים ביטויים בחשבון החודשי למעשה (נספחים א'1 – א'3).

יצוין למען הסדר הטוב כי כל חשבון חודשי שצורף כאמור נושא 3 עמודים: הראשון – חשבונית מס; השני והשלישי – מפרטים את מרכיבי החשבונית בחלוקה ל שלוש כותרות: "שירות ווטרינרי שוטף" (הוא מרכיב הריטיינר ושם מצוין מפורשות מס' ראשי הבקר), "שינוי כמות ראשים חודשים קודמים" וכן "תרופות, תרכיבים וציוד" (הוא מרכיב התרופות ושם מצוין אף מספר החיסונים שבוצע).
משמע – כל עוד הנתבע אינו מעדכן אודות צורך בשינוי או משיג, הרי שהתובעת נבנית בעריכת רישומיה מרישומיו של ד"ר אורון הנעשים בשטח בזמן אמת, עם מתן שירותי החיסון.

ד"ר אורון נחקר לגבי תצהירו ועמד איתן על גרסתו ועל אמינות רישומיו, זאת תוך שהוא מפגין בקיאות בנתונים ובמסמכים ומשיב באופן ענייני לכל שאלה.

אציין בתמצית כי לדבריו, הרישום הראשון בשנת 2007 לגבי מספר ראשי הבקר (מעל 450) , מקורו מנתוניו הממוחשבים של הנתבע עצמו. (עמ' 28 שורות 16-23 לפרוטוקול). בהמשך לכך נשענה התובעת כאמור על החיסונים שבוצעו בפועל, שרק הם נרשמים במסופון ובלשונו : "החיסון השנתי מבחינתי כרופא המשק מהווה אינדיקציית בקרה שנתית שלי לגבי גודל העדר" (ראה עמ' 29 רישא וכן בשורות 23-24 ).
הקפדתו של ד"ר אורון על רישום נתוני אמת ניכרת, בין השאר, בהסברו לגבי הפיצול המספרי של כמויות החיסון הנחזה בנספח א'3. הלה לא נוקט בהערכות ולא נסמך על זיכרון, כי אם מקפיד לרשום כל קבוצה שחוסנה בזמן אמת (ראה בעמ' 30 שורות 10-15). אמינות פועלו עולה אף מהסברו לגבי אופן ההקפדה על הפרדה בין ראשי הבקר שחוסנו לבין אלו שלא (עמ' 30 משורה 23 עד עמ' 31 בשורה 3).
ד"ר אורון מאשר כי נתונה חתימתו על המסמך ת/1 המשקף ספירה של ראשי הבקר שנעשתה ביום 9.8.16 על ידי הנתבע ועל ידו יחדיו והעלתה כאמור 332 ראשים . (עמ' 31 שורות 4-8).

ב"כ הנתבע הקשתה לגבי היציבות הנחזית לאורך 4 שנים במספר ראשי הבקר ע"פ רישומי התובעת ועל כך משיב ד"ר אורון בהיגיון רב: "חובת דיווח על שינויים הן למעלה והן למטה הוא על הרפתן, אני לא נמצא שם כל שבוע לספור שינויים. יש לו אינטרס שהדיווח יהיה נכון....." (עמ' 31 שורות 17-19 ). ב"כ הנתבע הוסיפה והקשתה לגבי המציאות בשטח ובהנחה שהנתבע התרשל בחובת דיווחו. ד"ר אורון אינו מתחמק מאפשרות זו, אך מציין: "סביר להניח שיש תנועה מינורית לכאן או לכאן, שלא משפיעה על הממוצע" (שם בשורות 22-24).
חשובה לא פחות ומסכמת התייחסותו של ד"ר אורון לפער המספרי הנחזה בין נתוני ת/1 לבין הרישומים שקדמו לכך וכך הוא משיב: "כל עוד לא מקבלים ממנו שינויים על גודל העדר, אנחנו מחייבים לפי המצב הקודם, למעט מצב שאני מחסן חיסון עדרי שנתי ומזהה שינוי משמעותי לכאן ולכאן, אז אני בשיח עם הרפתן ועם החקלאית משנה את הנתון. בשורה התחתונה הוא יודע מה קורה בכל רגע נתון. יש תוכנית ניהול עדר ממוחשבת שיודעת בכל רגע נתון מצבת העדר לאורך השנים". (עמ' 31 שורות 25-31).

גישה זו של התובעת לקיים "שיח עם הרפתן" וליתן בו אמון ניכרת מהעדויות חרף ניסיונו של הנתבע להציג את התובעת כגוף כוחני. ד"ר אורון מציין בהקשר זה: "ככל שיש אי התאמה בין מה שרפתן אומר לי לבין מה שהנתון האחרון שרשום, או שעושים ספירה מחודשת ומדברים מול משרד ראשי ומעדכנים, זה הדינמיקה. אין סיטואציה כזאת שבן אדם אומר לי תקשיב הוקטן העדר ואני אומר לו אני לא מקשיב לך" (עמ' 32 שורות 5-7) .

בהתאמה לכך ראה עדותו של קליין בעמ' 22 שורות 3-15 שם הוא מתאר את נכונות התובעת לעדכן רישומיה על בסיס רישומיהם של חקלאים שמקפידים על מילוי טופס העדכון ואפילו רטרואקטיבית, כמו גם מאמציה להגיע להבנות במחלוקת עם חקלאי שאינו מקפיד בכך.

עמדת הנתבע ועדותו לגבי מניין ראשי הבקר:
הנתבע מצידו אינו מתכחש לביקוריו התכופים של ד"ר אורון ואינו מתיימר לטעון כי בזמן אמת טרח לבדוק את הנתונים ולהביע עמדה נוגדת או משיגה לגבי כמות ראשי הבקר לאורך השנים. אף לשיטתו שלו, הפעם הראשונה בה בחר להעמיד את התובעת על טעותה הי תה ביום 8.9.16 באמצעות עריכת המסמך ת/1.

הנתבע אינו מציג כל עדות ראויה המתעמתת עם נתוניה החודשיים של התובעת. גישתו של הנתבע יש בה למעשה כדי לומר כי נתוני התובעת אינם סבירים בעיניו ועל כן מבקש הוא לתקנם בדיעבד על בסיס הערכותיו כפי ביטוין בטבלה שערך ואשר צורפה כנספח 1 לתצהירו. טבלה זו משווה בין מספר ראשי הבקר לשיטת התובעת, לבין מספרם לשיטת הנתבע בכל חודש לתקופה שמחודש 1/13 ועד לחודש 9/16 . נקודת הפתיחה הנטענת בטבלה היא חיוב ביתר של 20 ראשי בקר כשבהמשך לכך ההפרש הולך וגדל עד ל – 150 ראשי בקר בחודש 7/16.

התצהיר אינו נושא הסבר ברור ומפורט לגבי פשר הנתונים המספריים הנקובים בטבלה הנ"ל בעמודת מספר ראשי הבקר שהיו בפועל לשיטת הנתבע. תחת זאת מסתפק הוא בציון נתונים מספריים לגבי השנים הנ"ל בארבעה פרמטרים שבחר לדלותם כמפורט בטבלה הבאה:

כרטסות מכירה
תעודות מוות בתקופה מקבילה

חיסון פה וטלפיים - משרד החקלאות
חשבוניות התובעת לגבי חיסוני קטרת
שנת 2013
115
22
250
500
שנת 2014
64
14
385
אין חיסון
שנת 2015
109
12
340
364
שנת 2016
102
18
320
אין חיסון

הנתבע צרף כנספח 2 לתצהירו את המסמכים מהם הוא דולה את הנתונים הנ"ל ואציין טיבם לפי סדר העמודות בטבלה המובאת: דו"ח מכירות – קניות שיצא תחת ידי "משק פרידמן – אגודה שיתופית לייצור חלב בע"מ"; דו"ח פינוי וגידול ממגדל שיצא תחת ידי א.ע. ביו אקולוגיה בע"מ; חשבונות חיוב של משרד החקלאות; חלקי חשבונות שהפיקה התובעת.

אומר כבר עתה כי הנתבע נקט בגישה מסרבלת שעה שצרף מסמכים אלו מבלי שטרח להסביר כראוי בתצהירו פשרם ו אופן עריכתם ובדרך שתניח דעתו של בית המשפט לגבי אמינות הנתונים, ככל שלא נלקחו מרשומות התובעת. יתרה מכך ועיקר – הנתבע לא טרח להסביר "ברחל בתך הקטנה" את הגיון בחירתו לדלות נתונים ספציפיים אלו לצורך ברור המחלוקת וכך גם נמנע מלהסביר את אופן הקישור בין הנתונים המספריים שדלה בארבעת הפרמטרים הנזכרים לבין מסקנתו הסופית לגבי מספר ראשי הבקר שהיו בפועל מדי חודש כמובא בטבלה שצורפה כנספח 1. רב הנסתר על הגלוי ואין בידי להבין ציפייתו של הנתבע כי בית המשפט ינבור , יתהה ויתור אחר תשובות.

בסיום שמיעת העדויות העיר על כך בית המשפט מתוך ציפייה שלפחות בשלב הסיכומים יתכבד הנתבע ליתן הסברים ראויים, אלא שהנתבע לא טרח לעשות כן והדברים נותרו כפי שהיו מראשית ההליך, קרי, הנתבע מחשב חישוביו בינו לבינו ומסכם את אלו בנתון מספרי שסיכומו הפרש מצטבר של 4,968 ראשי בקר ביתר (ראה העמודה השמאלית בטבלה נספח 1). הנתבע מכפיל מספר זה בתעריף של 11.5 שקלים, ואף זאת ללא כל הסבר, וטוען למעשה לחיוב יתר בן 66,844 שקלים (כולל מע"מ) בגין מספר ראשי הבקר.

עם כל הכבוד, הנטל לבסס עמדתו של בעל דין ולהמחישה בפני בית המשפט מוטל על הטוען הן בהיבט הראייתי והן בהיבט המשפטי תוך המחשה ברורה של הדרך המובילה למסקנה ולעמדה בה מצדד בעל הדין. בכך הנתבע אינו עומד כלל.

יתרה מכך, טוען הנתבע לגבי חיסוני קטרת העור כי הגם שחשבוניות התובעת מציינות 500 חיסונים הרי שבפועל מספרם לא עלה על 380. אף כאן הנתבע אינו טורח כלל להסביר מדוע הוא נוקב במספר 380 ולא בכל מספר אחר, ודי בכך כדי להצדיק להתעלם מטענתו. מכל מקום, ההסבר שניתן על ידו לגבי מקור קיומו של הפרש נטען, נתגלה כחסר כל בסיס.

טען הנתבע בעניין זה כי בשעתו נהג הווטרינר לחייבו אף על בקבוקי חיסונים שנפתחו ולא נוצלו עד תום וזאת מחמת העובדה שהיה הכרח לסיים את הבקבוק מיד כאשר נפתח. מדיניות זו השתנתה לטענתו בשנת 2015 שאז החל הווטרינר לתמרן בין משקים על מנת להימנע מהשלכה של בקבוקים כאמור.
טענה זו נותרה בבחינת טענת בעל דין ללא כל אחיזה ממשית המצדיקה להיתלות בה. לא רק שכך, קליין בתצהירו מפרט בסעיף 7 את נוהל מתן החיסונים תוך חלוקה לשני סוגי תרכיבים – חי ומומת ותוך שהוא מבהיר כי לגבי חיסון קטרת העור המהווה תרכיב חי, אמנם לא ניתן לשמור את שארית הבקבוק , אולם החקלאי מחויב בכמות החיסון שהוזרקה בפועל בלבד.
התובעת היא שסופגת את היתרה הבלתי מנוצלת קרי, את הפחת וכהמחשה לכך צורפה חשבונית רלוונטית ממשק אחר (נספח ב' לתצהיר).

עדות זו קיבלה חיזוק בתצהירו של ד"ר אורון אשר התייחס לכך בסעיף 5 לתצהירו ומפנה אף לנספחים א'1 עד א'3 לתצהיר המשקפים חיוב כדי צריכה בפועל ולא מעבר לכך (על פי ההסבר הנטען כל בקבוק חיסון מכיל 50 מנות ובחיובים ניתן להיווכח במספרים שאינם כפולות של 50). חקירתם הנגדית של קליין וד"ר אורון לא הניבה כל שינוי או ערעור של עמדה זו.

כאן המקום להביא את עדותו של ד"ר שונק, ולהקדים ולומר: כפי שטענה התובעת בסיכומיה, הנתבע נהג סחבת וסרבול בהליך זה שעה שעמד על כך שרישומי משרד החקלאות יוכלו לשפוך אור על המחלוקת. טענה זו הביאה לטרחה ולהארכת ההליך לשם מיצוי ברורה. בשלב ראשון ניתן צו שיפוטי לקבלת הנתונים ובהמשך, הוזמן נציג המשרד – ד"ר שונק – לחקירה, אלא שחקירתו הממושכת העלתה, בסופו של דבר, כי הטענה שגויה ומיותרת.

ד"ר שונק משמש כמפקח מקנה צאן ובקר מטעם משרד החקלאות שירותים וטרינריים.
בתוקף תפקידו זה נותן הוא חיסוני מניעה שונים לראשי הבקר וכך עשה במשך 20 שנה אף בהתייחס לראשי בקר בעדרו של הנתבע (דובר על סוג חיסון שונה מזה שסיפקה התובעת).
עיקר חקירתו התייחסה למוצג נ/1 המהווה דו"ח מיום 30.8.18 שיצא תחת ידו של משרד החקלאות לגבי שרותי חיסון עדר שניתנו לנתבע באמצעות ד"ר שונק בין השנים 2013-2018.
ב"כ הנתבע ביקשה למעשה להיבנות מנתוני הדו"ח על מנת לנגח את נתוניה של התובעת לגבי מספר ראשי הבקר לאורך השנים. נוכח הטענה לגבי חשיבות הדו"ח, הוסיף אף בית המשפט והפנה שאלות לעד זה.
דא עקא, ניכר היה כי הנתבע אינו מצליח למצוא את שחפץ באמצעות עדות זו, חרף ריבוי שאלות וחזרה על חלקן תוך הארכת משך החקירה. לא בכדי הנתבע אינו מתעכב כלל בסיכומיו על עדותו של עד זה ואינו דולה נתונים מהדו"ח נ/1.

אציין כי ד"ר שונק השיב בסבלנות ובאופן ענייני וניכרת היתה בקיאותו בנתונים המקצועיים. פרטים והסברים רבים ניתנו על ידו, אלא שמשעה שנמצא כאמור כי עדות זו אינה תורמת לברור המחלוקת, לא מצאתי צורך להרחיב לגבי פרטיה. אומר בתמצית כי ד"ר שונק מסביר ומאשר כי שיטת החיסון היא כזו שמצריכה ממנו למנות ביום הגעתו רק את מספר ראשי הבקר שצריך לחסן ביום הגעתו ולא את מספרם הכולל העולה על כך ונתוני הדו"ח נ/1 מוזנים בהתאמה (ראה דבריו בעמ' 19 שורות 8-11 ובשורות 19-21).

לאחר סקירת הנתון, יש להתייחס לחסר ולהדגיש את הכלל הראייתי החל במלוא העוז בהליך זה לחובת הנתבע, ולפיו אי הבאת ראיה רלבנטית מצד בעל דין ללא הסבר סביר מקימה הנחה לפיה אילו הובאה, היתה פועלת נגדו (ראה ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.08 ); ע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4)595).

כפי שטענה והדגישה התובעת בצדק לאורך סיכומיה, לא ניתן שלא לתהות לגבי מחדלו הזועק של הנתבע שעה שזה נמנע מהבאת נתונים מדויקים לגבי השאלה העיקרית השנויה במחלוקת, הגם שאלו נתונים בידו, זמינים וניתן היה להציגם בכל עת.
אציין כי נדמה היה שהנתבע מנסה את מזלו ובוחר להתיש את התובעת על ידי היצמדות לעמדתו שלו תוך שהוא נמנע במתכוון מחשיפת הנתונים שבידיו ולא בכדי. הדברים מכוונים כמובן לעדויות הברורות בדבר קיומה של תוכנה המשמשת את מגדלי הבקר "נועה", או דומות לה, ואשר נושאת את כל הנתונים הנדרשים.

ניכר היה מעדויות העדים כי אכן ידועה היטב, שימושית ומדויקת היא תוכנה זו שנועדה לאפשר למגדלי הבקר מעקב ופיקוח אחר היקף העדר, שינויים בו וטיפולים הניתנים לו.
הנתבע עצמו מאשר כי הוא עושה שימוש בתוכנה זו משנת 2001, כי קיימת אפשרות מעשית להפיק לגבי כל נקודת זמן דו"ח המפרט את כמות ראשי הבקר (עמ' 33 שורה 30 עד עמ' 34 שורה 3), כי הוא נוהג לתעד כל פעילות ברפת, כל חיסון שניתן ולמעשה "כל דבר" תוך שלכל ראש בקר מספר מזהה ממש (עמ' 36 שורות 18-30).
הנתבע נשאל מפורשות האם ישנה מניעה להפיק כיום דו"ח לגבי ראשי הבקר שחוסנו ומועד החיסונים ועל זאת השיב כי הדבר מצריך מאמץ מסוים לצורך חיתוך בין דוחות, אולם אין כל מניעה לכך (עמ' 36 שורה 31 עד עמ' 37 שורה 3).

ראה בסוגיה זו אף עדותו של קליין בעמ' 27 שורות 9-16 לגבי משקלן המשמעותי של דוחות תוכנת "נועה" וכן עדותו של ד"ר אורון בעמ' 31 שורות 12-14 ובעמ' 32 שורות 8-9 המסביר כי ננקטת גישה של אמון הדדי, כך שאפילו התובעת עצמה נכונה להסתייע בנתוני המגדל .

ד"ר שונק מתייחס אף הוא ליעילותה ואמינותה של תוכנה זו, כמו גם להקפדתו של הנתבע להשתמש בה ולעדכנה בהיותו מגדל "מסודר" ולהסתמכותו שלו על נתוניה (עמ' 14 סיפא – 15 רישא; עמ' 16 ש ורות 25-26; עמ' 17 שורה 4; עמ' 18 שורות 7-14; עמ' 19 שורה 25).

סבורתני כי אין מקום להכביר מילים לגבי משמעות בחירתו המודעת והמכוונת של הנתבע להימנע מהצגת דוחות אלו ומחשיפת נתוניהן.

ניתן לסכם ולומר כי בעוד התובעת הציגה מסמכים ונתונים רלבנטיים ואמינים שנרשמו ברישומיה בזמן אמת ושימשו לאורך שנים כבסיס לחיובו של הנתבע במתכונת שהובהרה, הרי שהנתבע מצידו נמנע מלעשות כן חרף יכולת להציג מסמכים משמעותיים וחשובים שעשויים היו ללמד אחרת. תחת זאת בחר הנתבע לטשטש את בהירות התמונה ע"י הפנייה למסמכים ולנתונים שלא ברור כיצד הם משרתים באופן מיטבי ואמין את ברור המחלוקת.
יתרה מכך וכאמור, הנתונים שנידלו ממסמכי משרד החקלאות כמובא בטבלה הנ"ל, התבררו בעקבות עדותו של ד"ר שונק, כחסרי כל ערך למחלוקת דכאן.

די במובא לעיל כדי להצדיק דחיית טענותיו של הנתבע לגבי המחלוקת העיקרית הנוגעת למספר ראשי הבקר ובכל זאת, מצאתי מקום להוסיף ולציין שתי נקודות שיש בהן כדי לסייע ולחזק את בחירת בית המשפט לבכר את עמדת התובעת:

ראשית, מוצדקת היא טענת התובעת לגבי משמעות שתיקתו של הנתבע לאורך השנים. לנתבע היתה אפשרות מעשית בזמן אמת להלין על הנתונים והוא בחר להימנע מכך. הנתבע מודה כי נכח בכל הפעמים בהם בוצעו חיסונים ע"י ד"ר אורון וכי קיבל ממנו בכל פעם העתק מרישומיו (למעט מקרים חריגים בהם לטענתו המסופון לא עבד). בכל מקרה, לדבריו, לא היתה לו כל סיבה לחשוד לגבי הנתונים. לא רק שכך, הנתבע קיבל חשבוניות באופן שוטף ו עשה שימוש שוטף באלו בדיווחיו לאגף מע"מ (ראה עדותו בעמ' 33 רישא ובעמ' 36 שורות 12-13).
משמע, הנתבע לא רק שיכול היה, כי אם נהג בפועל לעקוב אחר רישומי התובעת וחזקה עליו כי לו היתה עינו צדה נתונים חריגים, היה מיד מתריע על כך ובפרט שעה שהוא טוען להפרשים בני עשרות אחוזים (ראה בטבלה נספח 1).

יתרה מכך, במצב דברים זה בו הנתבע בוחר לשתוק או אפילו היה נמנע מבדיקת הנתונים בזמן אמת וכובש טענותיו , הרי שהוא מושתק מלכפור ברישומי התובעת. הנתבע למעשה הביא את התובעת להסתמך על מצגו זה ולשנות מצבה לרעה בעצם המשך השירות ואף בתכנון תקציבה, כמו גם בהימנעותה מבדיקת הטענות בזמן אמת ע"י ספירה מחדש בשטח. אין לתמוה לפיכך על התנגדות התובעת לתיקון רטרואקטיבי כה משמעותי של הנתונים.
אפנה בהקשר זה לפסיקה עליה נסמכת התובעת כמובא בסיכומיה (ראה ת.א (מחוזי ת"א) 35275-07-13 לין לוי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (30.10.19) והפסיקה הנזכרת בגדרו כדוגמת ע"א 550/66 שטאובר נ' בנק המזרחי, פ"ד כב(1) 240, 245, ע"א 618/75 עזבון המנוחה פנינה טננבאום נ' בנק לאומי, פ"ד לא(3), 141 ועוד).

שנית, הנתבע אינו יכול להתייחס בביטול למציאות בת שנים לגבי אופן קיומו של הקשר העסקי שבכללו טופס העדכון. טופס זה משקף תניות חוזיות שבכללן, בין השאר, התחייבות מצד המגדל לעד כן תוך 14 ימים אודות כל שינוי כאמור וכן - את הוראת סעיף 4 המציינת כי "לא יתקבלו תיקוני נתונים מעבר לשנה" .
התובעת אמנם לא מתיימרת לטעון כי מדי חודש נחתם מסמך זה ע"י הצדדים, אולם הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהמשלוח החודשי ולא ניתן להתעלם מגילוי דעתה של התובעת לגבי אפשרויות ההשגה והנדרש בהקשר זה מאת הנתבע. שעה שהנתבע בוחר לכבוש טענותיו או אפילו להתרשל ולהימנע מבדיקת הנתונים בזמן אמת, אל לו לצפות כי התובעת תסכים לחריגה כה משמעותית מתנאי כתב זה.
הנתבע, יש לציין, ניסה לייחס לטופס העדכון מעמד של חוזה אחיד ולטעון לקיומו של תנאי מקפח, אולם בהחלטה במיום 19.1.20 (בעמ' 23 לפרוטוקול) נקבע שעסקינן בהרחבת חזית אסורה. חרף קביעה מפורשת זו, חזר הנתבע על טענה זו בסיכומיו וזאת שלא כדין.
אף אם מעבר לצורך אומר כי אף אלמלא תנאי זה, אין מקום לקבל עמדת הנתבע בהליך זה.

נתון נוסף עליו השיג הנתבע בחשבונות התובעת מתייחס לחיובו במסגרת מרכיב הריטיינר תוך התעלמות מימים שבהם לא ניתן בפועל שירות, זאת מחמת עיכוב בתשלומים מצידו.
אף כאן בחר הנתבע להעלות טענתו ללא הסבר ופירוט ממשי. אוכל רק לנחש כי הרישום בכתב יד שצורף כעמוד אחרון בנספחי תצהירו משקף את חישוביו בענין זה. הנתבע ציין בתצהירו חיוב של 176 ימים ביתר שערכם 28,600 שקלים לשיטתו (סעיפים 13, 22ה לתצהיר) ובעוד בנספח 1 לתצהירו, לצד הטבלה, ציין רישום המשקף חישוב כספי של 5,322 שקלים בצירוף מע"מ, קרי – 6,226.7 שקלים ו אף כאן – ללא הסבר והמחשה לגבי פשר המספרים.
אין צורך להכביר מילים לגבי אי עמידת הנתבע בנטל הרובץ לפתחו להמחיש טענתו זו.

מכל מקום, קליין התייחס מפורשות לטענה זו בתצהירו וציין כי הנוהג הוא חיוב חודשי מלא כאשר הפסקת השירות באמצע החודש נעוצה באי תשלום והגם שכך, התובעת נהגה עם הנתבע לפנים משורת הדין נוכח פנייתו בבקשה להתחשב בו. קליין אף מפרט מהם שישה חודשי החיוב בהם נהגה כך התובעת ומציין אף שני זיכויים שנעשו בהקשר זה.

נמצא אם כן כי יש לבכר באופן ממשי את עמדת התובעת במחלוקת הנ"ל ולקבוע כי החיוב החודשי הנסמך על מרכיב הריטיינר ועל מרכיב התרופות, כדין נעשה.

נותר אם כן לבחון את טענת הקיזוז שהעלה הנתבע.
דין טענה זו להידחות מכל וכל ענין זה אומר כי בית המשפט תמה על כי הנתבע נותר דבק בה בסיכומיו חרף העלאתה מראשית הדרך באופן סתמי, כללי וללא פירוט הולם, מציאות שנותרה בעינה עד לסיום ההליך. אין ספק כי יש מקום לתרעומתה של התובעת ולטענתה לפיה טענת הקיזוז נועדה אך לאפשר לנתבע להימנע מתשלום היתרה שאינה שנויה במחלוקת (הסך הנתבע בניכוי 73,030 שקלים, קרי – 25,996 שקלים).
בסעיף 4ה לתצהירו טוען הנתבע כי בתקופות בהן הפסיקה התובעת ליתן שירות מתו במשקו 12 פרות חולבות ו- 7 יונקים. הנתבע מניח כי את מחציתם לפחות ניתן היה להציל לו הגיע הוטרינר, והוא מעריך שווים ב - 60,000 שקלים וב – 3,000 שקלים בהתאמה.

דברים אלו הו ונותרו בגדר טענה בעלמא שדבר לא הוכח ממנה: לא לגבי מספר המתים, לא לגבי קיומו של קשר סיבתי להפסקת השירות ולא לגבי הערך הכספי הנטען.

ניתן לסכם ולומר כי הליך זה מסתיים בהמחשה ברורה בדבר קיומו של חוב שלא נפרע ובדבר העדר כל צידוק חוקי להימנע מפרעונו.
לזאת אוסיף כי התובעת המחישה כראוי כי בסופו של דבר אין לנו אלא ענין בנתבע אשר נקלע לקשיים כספיים (ראה הודאתו בעמ' 34 שורה 19), לא הקפיד על תשלומים סדירים ומלאים ומצא עצמו פונה מעת לעת לתובעת בבקשה להתחשבותה ולדחיית תשלומים וזו אף נענתה פעמים רבות (ראה תצהירו של קליין והודאת הנתבע בעמ' 33- 34). הפסקת השירות פה ושם היתה נעוצה בצבירת חוב ולא היתה בבחינת גחמה מצד התובעת או כהתעמרות בנתבע, כך שאינו יכול להלין על כך כלל ואין הוא יכול לצפות כי התובעת תענה לתכתיביו לגבי אופן הסדרת החוב כמשתמע מדבריו בעמ' 38 שורות 14-18 לפרוטוקול.
התובעת אף שלחה לנתבע מכתבי התראה רבים לאורך השנים (נספח ג' לתצהירו של קליין) והנתבע מצידו מודה בקבלתם של מכתבים כאלה (עמ' 33 שורות 28-29 ), כמו גם בכך שהפסקות השירות היו נעוצות באי תשלום מצידו (עמ' 34 שורה 26 עד עמ' 35 שורה 12).
למעשה, רק כאשר נוכח הנתבע להבין כי התובעת עומדת על זכויותיה, העלה לפתע השגותיו.

טרם סיום אציין בתמצית כי טענתו של הנתבע לפיה התובעת מהווה מונופול המנצל מעמדו לרעה, לא הוכחה כלל ולכך התייחס קליין מפורשות בעדותו (עמ' 20 סיפא) . לא ברור אף כיצד עשוי הדבר לפטור את הנתבע מתשלום חובו. חוב זה הוא אף שגרר הוצאתו מחברות באגודה התובעת (עמ' 26 רישא לעדות קליין). אין זו אלא דוגמא נוספת לטענה סתמית.

סוף דבר
התובעת כאמור עמדה בנטל הרובץ לפתחה ודין תביעתה להתקבל במלואה, כמו גם טענתה לגבי הסחבת המיותרת שנקט הנתבע בניהולו של הליך זה.

התביעה מתקבלת לפיכך וכפועל יוצא מכך, מורה אני על חיובו של הנתבע לשלם לתובעת שיעורים אלה:
הסך הנתבע – 99,022.46 שקלים.
אגרות המשפט (מחצית ראשונה ושניה).
שכר טרחת עו"ד אשר בהינתן שיעור החיוב, משך קיום ההליך (3.5 שנים) והיקף הדיונים והטרחה לה נדרשה התובעת, ראוי שיעמוד, לכל הפחות, על התעריף המינימלי הנוהג, אלא שהתנהלותו של הנתבע כמובא לעיל וניצולו לרעה למעשה את ההליך, מצדיקים מעבר לכך. מרכיב זה יעמוד לפיכך ע"ס של 15,000 שקלים. (לא מצאתי מקום להידרש לדו"ח שעות העבודה שצורף אך לסיכומי התובעת).

השיעורים הנקובים מעלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק: סעיף א' – מיום הגשת התביעה; סעיף ב' – מיום התשלום; סעיף ג' – מהיום.

ניתן היום, כ"ז אלול תש"פ, 16 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: החקלאית אג"ש לבטוח ולשרותים וטרינריים למקנה בישראל ב ע"מ
נתבע: שמעון פרידמן
שופט :
עורכי דין: