ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רדיו הצפון החזקות בע"מ נגד ד.ז. רדיו חיפה בע"מ :

לפני כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המבקשת

רדיו הצפון החזקות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שי רובינשטיין

נגד

המשיבות

1. ד.ז. רדיו חיפה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד צבי הרשקוביץ

2. קנטאר מדיה מחקרי טי.גי.אי בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שי בן חיים

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט אבי שליו) מיום 2/7/20 בת.א. 58490-09-19 ובמסגרתה נדחו בקשות המבקשת לחייב את המשיבות להשיב על שאלונים.

2. המבקשת מודעת כמובן לקיומו של סעיף 1 (10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) התשס"ט – 2009 (להלן: " הצו"), אשר אינו מאפשר הגשת בקשת רשות ערעור בנוגע לשאלון, אלא טוענת כי תכליתו של הצו היא רק למנוע אפשרויות להגשת בר"ע על החלטות ביניים בעניינים בעלי אופי דיוני – טכני בלבד. (רע"א 4774/13 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' היאם ואף טוענת כי כיוון שההחלטה אינה מנומקת אזי ניתן לבקש רשות ערעור בעניינה. תוך הפניה לרע"א 29/015 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיוק השקמה בע"מ.

נטען, כי בית משפט נתן החלטתו בעניין המשיבה 2 עוד לפני שבחן את השאלון וזאת למרות שהמשיבה 2 השאירה הנושא לשיקול דעת בית משפט.

3. החלטת בית משפט ניתנה בדיון שהתקיים ביום 2/7/20.

באשר למשיבה 1: נדחתה הבקשה שכן "עתירת התובעת לגילוי שיעור הגידול או הקיטון בהכנסות הנתבעת 1, נדחית בזאת. התביעה, עוסקת בנזקי התובעת ולא ברווחים שהניבה הנתבעת."

באשר למשיבה 2:
נקבע : "... סבורני כי ניתן להרחיב בשאלות במסגרת חקירה נגדית ואסתפק בכך".

4. בקשת רשות הערעור:
בנוגע למשיבה 1 נטען כי בית משפט בהחלטתו דחה את הבקשה כיון שמצא כי " תביעה עוסקת בנזקי התובעת ולא ברווחים שהניבה הנתבעת 1" ולכן "עתירת התובעת לגילוי שיעור הגידול או הקיטון בהכנסות הנתבעת 1 נדחית בזאת".

ב"כ המבקשת מפנה לסעד שהתבקש בתובענה (הסעד השלישי) מכוח עשיית עושר ולא במשפט בגינו התבקש סך 150,000 ₪ "בשל הגדלת הכנסות המשיבה 1 בעטיים של הפרסומים, על חשבון המבקשת".
נטען כי לא היה מקום שלא לאשר מענה לשאלון ביחס למשיבה 2, שלא התנגדה לכך.
נטען כי השאלות שהתבקשו בשאלון לא מתאימות לחקירה נגדית.

יש להכין להן מענה עוד לפני הדיון ולא לבזבז על כך זמן שיפוטי יקר במסגרת חקירה נגדית.
נטען כי ללא מענה על השאלון ייגרם למבקשת נזק חמור ובלתי הפיך ויקשה עליה עד מאוד להפריך טענות ההגנה של המשיבות באשר למשמעותו המעשית של "סקר שנתי" וכן תפגע יכולתה להוכיח את רכיב התביעה השלישי.

5. לא ארחיב באשר למחלוקת שבין הצדדים הנפרשת מכתבי הטענות אלא אציין, כי עסקינן בתביעה בסך 150,000 ₪ בין היתר בגין עילת פרסום לשון הרע, עוולת תיאור כוזב לפי סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט – 1999 וכן בגין עשיית עושר ולא במשפט.

בסעיף 42 לכתב התביעה נכתב:
"כתוצאה מן הפרסומים, נגרם לתובעת נזק ממון בשל הירידה בהכנסותיה והפגיעה בתדמיתה. בהקשר זה יצוין, כי:
א. בחודש אוגוסט 2016 עלו הכנסותיה של התובעת ב- 125% ביחס לאוגוסט 2015.
ב. בחודש אוגוסט 2017 עלו הכנסותיה של התובעת ב- 67% ביחס לאוגוסט 2016.
ג. בחודש אוגוסט 2018 עלו הכנסותיה של התובעת ב- 68% ביחס לאוגוסט 2017.
והנה, בחודש אוגוסט 2019, חלף עליה צפויה בהכנסות התובעת, חלה ירידה של 11% בהכנסותיה".

לגבי רכיב זה התבקש סעד בסעיף 6 ב' לכתב התביעה:
"...לחילופין, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות לנתבעות, יחד ולחוד, או מי מהן, כמפורט להלן, לשלם לתובעת סך של 150,000 ₪ בגין נזקי התובעת, לרבות ירידה בהכנסותיה ומניעת גידול צפוי בהכנסותיה, בשל הפרת הנתבעות את הוראות סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות, סעיף 58 לפקודת הנזיקין, דיני התחרות ההוגנת, עשיית עושר ולא במפשט, ובמקרה של הנתבעת 2, גם בשל עוולת הרשלנות.

בסעיף 60 ג' התבקש סעד כדלקמן:
"לחילופי חילופין לחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 150,000 ₪ בגין עשיית עושר ולא במשפט, בשל הגדלת הכנסות הנתבעת 1 בעטיים של הפרסומים, על חשבון התובעת, לחייב את הנתבעת 2 בתשלום סך של 10,290 ₪ בגין עשיית עושר ולא במשפט, הכנסתה של הנתבעת 2, אותה קיבלה מידי הנתבעת 1, לצורך אישור הפרסומים".
(הדגש אינו במקור – א.כ.)

6. כאמור, המבקשת טוענת ביחס למשיבה 1 כי כאשר מעיינים בכתב התביעה ניתן לראות כי נושא גידול או קיטון בהכנסות הנתבעת 1 מצוי בו מפורשות ועל כן הנימוק בהחלטת בית משפט קמא למשיבה 1 ולפיו אין להתיר את השאלון הוא נימוק שגוי ויש לבטל את ההחלטה .וביחס למשיבה 2: כי המשיבה הותירה ההחלטה לשיקול דעת בית משפט ולא היה מקום שלא לאפשר מענה לשאלון.

7. המשיבה 1 בתשובתה לבקשת רשות הערעור ביקשה לדחותה על הסף לאור הוראות הצו, שאינן מאפשרות הגשת בר"ע בענייני שאלונים, תוך ציון תקנות סדר הדין האזרחי החדשות (תשע"ט – 2018) המגבילות את השימוש בשאלונים.
נטען כי אין עילה למתן רשות ערעור על החלטת הביניים לפי סעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט.
נטען כי גם לגופו של עניין אין מקום להתערבות: המשיבה 1 לא מחויבת לתת למבקשת מידע על נתוני המכירות שלה או ההכנסות שלה, וודאי שאין לחייבה בחשיפת מידע עסקי.
נטען כי עצם העלאת עילת תביעה של עשיית עושר ולא במשפט בעלמא לא צריכה להוביל לחשיפת מידע עסקי של המשיבה 1.

8. המשיבה 2 בתשובתה מבקשת לדחות על הסף את בקשת רשות הערעור לאור הוראות הצו.
לטעמה החלטת בית משפט קמא בעניינה מנומקת והיא לא הסכימה בבית משפט קמא שיינתן צו המחייב אותה להשיב לתשובות נוספות.

9. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות.
א) ברע"א 3099/18 משה אברהם נ' קרן קיימת לישראל - מרחב מרכז (אזור מנשה) ואח' (21/5/18) מבאר כבוד השופט גרוסקופף את תכליתו של הצו:
"2. לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט - 2009 תכלית כפולה: ראשית, לשמר את הפררוגטיבה הניהולית של הערכאה המבררת בנושאים דיוניים - טכניים באופיים, שנית, להגן על ערכאת הערעור מפני ריבוי התדיינויות בעניינים שעלות בירורם כהליך ביניים צפויה לעלות על התועלת שתצמח מכך.

3. הגשמת תכליות הצו מחייבת כי בעניינים המנויים בו לא תינתן רשות ערעור, וזאת מבלי שיבחנו כלל השאלות האם להחלטה המותקפת עשויה להיות השפעה על תוצאות ההליך והאם מבחינה עניינית צדקה הערכאה המבררת בהחלטתה. אם תאמר אחרת - מה הועילו חכמים בתקנתם?".

על החלטה זו חזר כבוד השופט גרוסקופף ברע"א 8815/18 ניסים (ניסן) מזוז נ' שממה דוד (14/3/19).

ב) הצו מונע לעיתים הגשת בקשת רשות ערעור גם על החלטת ביניים שיש בה כדי להשפיע מהותית על הליך. כך למשל נקבע חד משמעית, כי על החלטה לדחות עיון במסמכים לפי הלכת סויסה (רע"א 4249/98 סויסה נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח בע"מ. פ"ד נה (1) 515), אין אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור לפי סעיף 1 (5), 1 (6) לצו.
ראה לעניין זה גם רע"א 6801/15 ברנשטיין נ' נכסים ח.ומ.ג. בע"מ (24/7/16) בסעיף 35 לפסק הדין.

ג) כאשר החלטה מנומקת, גם אם בתמצית וערכאת ערעור ובעלי הדין יכולים להבין מה עמד בבסיס ההחלטה, אין מקום לאפשר רשות ערעור בניגוד להוראת הצו המפורשת.
כך למשל ברע"א 9118/16 קוריאה מוטורס ישראל בע"מ נ' אברהם אונגר(14/12/16) התיר בית משפט העליון להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה לזימון עדים שלא נומקה כלל.

בעניין קוריאה הסתמך בית המשפט העליון גם על פסק הדין שניתן ברע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ (8/12/15).
נקבע בעניין קוריאה, כי בהעדר הנמקה הולמת, בנסיבות מסוימות ניתן לאפשר רשות ערעור למרות הוראות הצו.
נקבע כי היקפה של הנמקה כדבעי משתנה ממקרה למקרה וייתכנו מקרים בהם גם הנמקה קצרה ותמציתית מספיקה.

ד) במקרה דנן, ביחס למשיבה 1 ההחלטה נומקה.
אודה כי לטעמי הנימוק שגוי בשים לב לסעיף 60 לכתב התביעה אך בנסיבות אין מקום "לעקוף" את הוראות הצו וליתן רשות ערעור.

עוד אציין כי נימוקי המשיבה 1 לגופו של עניין כגון: חוסר רצון לחשוף מידע סודי עסקי וכו' הם נימוקים שאמורים להיבחן עניינית על ידי ערכאה דיונית כאשר נשאלות שאלות בשאלון, והנשאל מסרב להשיב על שאלה זו או אחרת מהנימוקים אלו ואחרים.
אין בנימוקים אלו כדי להצדיק שלילת עצם האפשרות למשלוח שאלון.
מה גם שיעיל יותר לטעמי, להידרש למחלוקת העניינית – מהותית ב יחס לחובה להשיב על שאלה זו או אחרת בשלב המקדמי ולא "לבזבז" זמן אולם יקר בעת קיומה של ישיבת הוכחות.
כך גם בנוגע למשיבה 2 שכלל לא סירבה להשיב על שאלון והותירה ההכרעה לשיקול דעת בית משפט.(ולא נעלמה ממני כמובן טענתה בתשובה לבקשת רשות הערעור).

בכל מקרה, לאור הוראות הצו לא מצאתי כי ניתן לבקש רשות ערעור.
היעדר שאלונים אמנם יאריך, ככל הנראה את שלב ההוכחות בתיק. עניין זה מסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ולמותר לציין, כי במסגרת ערעור על פסק הדין ניתן יהיה לערער במידת הצורך בזכות גם על החלטת הביניים נשוא ההליך שלפני.

9. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

ב) בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ג) הערבון יוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה.

ד) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים

ניתנה היום, כ"ז אלול תש"פ, 16 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רדיו הצפון החזקות בע"מ
נתבע: ד.ז. רדיו חיפה בע"מ
שופט :
עורכי דין: