ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ווסנטי נילושיקה מדומגה נגד שר הפנים :

המערערת

ווסנטי נילושיקה מדומגה
ע"י ב"כ עו"ד יוסף כרמלי

נגד

המשיבים

1.שר הפנים
2.יחידת מבקשי המקלט
3.רשות האוכלוסין וההגירה
ע"י ב"כ עו"ד דינקנש תקלה

בית הדין הוסיף והתייחס לחוות דעת אשר נערכה על ידי גורם מקצועי אצל המשיב (ראו חוו"ד מיום 7.8.2019 – נספח 5 לתגובת המשיבים), ממנה עולה כי על אף שהחוק בסרילנקה אוסר על קשר חד מיני לא ידוע על העמדה לדין בשל כך בשנים האחרונות ואין סיכון לרדיפה מדינתית. כמו כן, עולה מחוות הדעת כי מדינת סרי לנקה אימצה המלצות ארגונים בינלאומיים להגנה על הקהילה הלהט"ב מפני אפליה ואף גובשה תכנית פעולה ארצית לטיפול באלימות מינית מגדרית , הגם שיתכנו הטרדות של בני הקהילה על ידי גורמים שאינם גורמי ם ממשלתיים, שאינן עולות כדי פגיעה חמורה או רדיפה המצדיקה הגנה על פי אמנת הפליטים.

פסק דין

בפני ערעור מנהלי על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 (להלן בהתאמה: "בית הדין" ו"חוק הכניסה לישראל"), מיום 22.1.20 בתיק ערר (ת"א) 4172-18, במסגרתו נדחה ערר המערערת על ההחלטה הדוחה בקשתה לקבלת מקלט מדיני בישראל על הסף.
דחיית בקשתה על הסף נעשתה בנימוק, כי בקשתה נגועה בשיהוי ניכר ובשים לב לכך שלא הניחה תשתית ראייתית לכאורה ולפיה לא נשקף לה פחד מבוסס מרדיפה בארצה ובית הדין לעררים אישר קביעה זו.
מכאן הערעור.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת
המערערת נתינת סרילנקה, ילידת 24.8.81, נכנסה לראשונה לישראל ביום 26.9.09, וניתן לה היתר שהייה מסוג ב- 1 לעבודה בענף הסיעוד. במהלך השנים, החליפה המערערת כ- 8 מעסיקים ובהתא ם הוארך, מעת לעת , היתר שהייתה ועד ליום 17.10.17 (מועד סיום העסקתה).

במהלך שהייתה בישראל, יצאה המערערת פעמיים לביקור במדינתה כדלקמן: בין 20.8.12 ל - 19.9.12 ובין 10.2.16 ל- 7.2.16.

מאז מועד סיום העסקתה המשיכה המערערת לשהות בישראל, מבלי שיש בידיה היתר שהייה כדין.

לאחר כשנתיים מאז נכנסה לאחרונה לישראל, ביום 23.3.18, הגישה המערערת בקשה פרטנית למקלט מדיני, בטענה כי בשל נטיותיה המיניות היא חשופה לרדיפה במדינת מוצאה.

ביום 14.5.2018, נערך למערערת שימוע כשבסופו הוצאו כנגדה צווי משמורת והרחקה וניתן לה רישיון שהייה זמני. ביום 11.7.2018, נערך למערערת ראיון ביחידת הטיפול במבקשי מקלט. במהלך הריאיון סיפרה המערערת, כי היא חד מינית וכי במדינת מוצאה החברה והמשפחה לא מקבלת זאת ועל כן היא צפויה לרדיפה. המערערת אישרה, כי ביקוריה בסרילנקה עברו ללא כל בעיה וכן אישרה כי לא מיצתה אפשרויות הגנה במדינתה. המערערת ציינה , כי אין היא מבקשת לחזור למדינתה מ אחר ומשפחתה אינה עימה, כי אינה יכולה לעבוד שם וכי חירותה תפגע.

משנשאלה לפשר השיהוי בהגשת הבקשה השיבה כי בכל השנים בהם עבדה בישראל היה לה היתר שהייה כדין וחשה מוגנת וכי ראתה לנכון להגיש בקשה למקלט מדיני אך בסמוך לאחר שכבר לא היה בידה היתר שהייה כדין.

בתום הריאיון נמסרה למערערת החלטת יחידת RSD ולפיה בקשתה למקלט מדיני נדחתה על הסף, מטעמי שיהוי בהגשת הבקשה ובשים לב לכך שלא הונחה תשתית ראייתית לכאורה המלמדת על פחד מבוסס היטב, במישור האובייקטיבי, במדינת מוצאה.

בית הדין הוסיף והתייחס לחוות דעת אשר נערכה על ידי גורם מקצועי אצל המשיב (ראו חוו"ד מיום 7.8.2019 – נספח 5 לתגובת המשיבים), ממנה עולה כי על אף שהחוק בסרילנקה אוסר על קשר חד מיני לא ידוע על העמדה לדין בשל כך בשנים האחרונות ואין סיכון לרדיפה מדינתית. כמו כן, עולה מחוות הדעת כי מדינת סרי לנקה אימצה המלצות ארגונים בינלאומיים להגנה על הקהילה הלהט"ב מפני אפליה ואף גובשה תכנית פעולה ארצית לטיפול באלימות מינית מגדרית , הגם שיתכנו הטרדות של בני הקהילה על ידי גורמים שאינם גורמי ם ממשלתיים, שאינן עולות כדי פגיעה חמורה או רדיפה המצדיקה הגנה על פי אמנת הפליטים.

טענות המערערת
על החלטה זו של בית הדין לעררים מבקשת המערערת להשיג. כשלטענתה, נפל פגם בהחלטת המשיבים עת נדחתה בקשתה על הסף מבלי לבחון טענותיה לגופו של עניין. המערערת, מפי בא כוחה חזרה וטענה, כי העיכוב בהגשת בקשת המקלט נבע מהעובדה כי שהתה בישראל על פי אשרות שהייה כמטפלת סיעודית, וכי רק משפקעה אשרת השהייה שלה ראתה לנכון למצות הליכים לבקשת מעמד כפליטה, והכל בהינתן נטיותיה המיניות.

המערערת חזרה וטענה, כי בנסיבותיה שגה בית הדין עת אישר דחיית בקשתה על הסף, הן מהטעם כי יש לראות בהסברה טעם מיוחד המצדיק האיחור בהגשת הבקשה והן בהינתן התשתית הראיתית שהניחה ולפיה, לטענתה, קיימת סכנה ממשית לחייה אם תגורש למדינתה. בהינתן האמור טענה, כי בית הדין שגה עת לא הורה על בחינת בקשתה לגופו של עניין על ידי הוועדה המייעצת לענייני פליטים.
ב"כ המערערת עמד על העובדה כי חוות הדעת, מיום 7.8.10, אשר הונחה בפני בית הדין בעניין מעמדם של אנשים חד מיניים בסרילנקה , לא עמדה בפני המשיבים בעת קבלת החלטתם בעניין המערערת.

במסגרת הדיון בפני הוסיף וטען ב"כ המערערת, כי המערערת ביקשה לטעון בפני בית הדין כי היא נרדפת גם על רקע דתי בהיותה נוצריה בסרילנקה, ואולם, בית הדין סירב ליתן לה האפשרות להציג טענותיה בנדון.
טענות המשיבים
המשיבים ביקשו לדחות את טענות המערערת כשלטענתן בית הדין הוציא תחת ידיו פסק דין ראוי ומנומק היטב, מפורט ומבוסס, וכי לא נפל כל פגם מהותי בהחלטת בית הדין אשר יצדיק התערבות ערכאת הערעור.
המשיבים עמדו על האמור בחוות הדעת וטענו כי המערערת לא הוכיחה כל בסיס ראייתי לרדיפה המצדיקה הגנה על פי אמנת הפליטים.
המשיבים התנגדו להרחבת חזית מצד המערערת עת ביקשה להוסיף ולטעון לרדיפה מטעמי דת.

דיון והכרעה
לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים ראיתי לנכון לדחות הערעור. פסק דינו של בית הדין מנומק, יסודי ומקיף המתייחס לטענות המערערת אחת לאחת, ולא מצאתי כי נפל פגם מהותי בהחלטת בית הדין או כי נתקבלה החלטה הנגועה בחוסר סבירות, או חוסר מידתיות אשר יצדיקו התערבות בית המשפט.

הלכה היא משכבר הימים כי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעת הרשות המנהלית הפועלת בגדר סמכותה בשיקול דעתו שלו אלא, במקרים בהם ימצא כי נפל פגם מהותי או חוסר סבירות קיצוני המצדיק התערבות.
בית המשפט לא יחליף שיקול דעתה של הרשות, גם אם בנסיבות העניין ניתן היה להגיע למסקנה פרטנית שונה מזו שאליה הגיעה הרשות המינהלית.
החלטת הרשות תיחשב חוקית וראויה אם היא תמצא בגדרי הסמכות ובמתחם הסבירות והמידתיות. (ראו לעניין זה עע"מ 1440/13 צ'ימה נ' מדינת ישראל – משרד הפנים (פורסם 7.8.2013) (להלן: "פרשת צ'ימה"). בפרט, מקום בו מדובר בסמכות רחבה הנתונה לשר הפנים ו/או שעה שנדרש בית המשפט המינהלי לערעור על החלטות טריבונל מינהלי, כדוגמת בית הדין לעררים, המוחזק כגוף מקצועי, בעל ידע בעל ניסיון ומומחיות בתחום עיסוקו.

בנסיבות דנן, שיקול הדעת המוענק למשיבים במתן אישורים ורישיונות ישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, לרבות בהתאם לאמנת הפליטים, הוא רחב ביותר.

כאמור, בקשת המערערת נבחנה היטב ונדחה על הסף הן מהטעם של שיהוי בהגשת הבקשה, והן ובעיקר מאחר ולא הניחה תשתית ראייתית מבוססת לקיומו של פחד מבוסס היטב להיותה נרדפת, כפי שמושג זה מוגדר באמנת הפליטים.

על פי אמנת הפליטים, אין די בהצגת חשש סובייקטיבי לרדיפה, המבוסס על חשש סובייקטיבי של מבקש המקלט, אלא יש לבסס החשש על נתונים וממצאים אובייקטיביים ממשיים. עוד נדרש מבקש המקלט להראות העדר יכולת או חוסר רצון לזכות להגנת מדינתו בשל הפחד האמור. (לעניין זה ראו פרשת צ'ימה).

המערערת לא הרימה נטל זה גם לא ברמה הלכאורית של הדברים. לאחר הריאיון שנעשה לה, נמצא כי אין בטענות העומדות בבסיס בקשתה, גם אם יוכחו כולן, ומבלי להידרש לשאלת מהימנותן, כדי לגבש "רדיפה" על רקע אחת מן העילות המפורטות באמנת הפליטים, ועל כן נדחתה בקשתה על הסף.
לעניין זה יוער, כי המסלול של דחיית בקשה על הסף מוסדר במסגרת סעיף 4 לנוהל הטיפול במבקשי מקלט בישראל, (פורסם בשנת 2002 ותוקן בשנת 2011.)
על הוראות נוהל זה נאמר כי הן מקיימות את "האיזון הראוי בין מקרים אנושיים קשים, לבין קביעת מדיניות כללית על סמך שיקולים רחבים יותר" (ראו עע"מ 7945/12 צ'ידי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 28.11.13)).

אמנם, בית המשפט לעולם ינקוט משנה זהירות בעת דחיית בקשה למקלט מדיני על הסף, וזאת לאור ההשלכות החמורות העלולות להיות לחייו, לשלומו ולביטחונו של מבקש המקלט המדיני בעקבות דחיית בקשתו. שהרי, מחיר הטעות עלול להיות משמעותי והאחריות הרובצת על כתפי בית המשפט כבדה עד מאד. (ראו עע"מ 8870/11 גונזלס נ' משרד הפנים (25.4.2013) וכן פרשת צ'ומה).
ואולם, במקרה דנן, נחה דעתי כי נשקלו נסיבותיה של המערערת באופן יסודי ועל כן סבורה אני, כי בדין נדחתה בקשתה בדין על הסף, מבלי שבאה בפני טענה המלמדת על פגם מהותי בתהליך קבלת ההחלטה בעניינה.

העובדה שחוות הדעת עליה מסתמכים המשיבים אודות מעמדם של חד מיניים בסרילנקה, הוצגה רק בפני בית הדין ולא בשלב הריאיון איננה מלמדת על פגם מהותי. חוות הדעת אך חיזקה וביססה את המסקנה המושכלת שהתקבלה על ידי המשיבים בסמוך לאחר הריאיון.
ניסיונה של המערערת להרחיב חזית ולטעון, לראשונה , במסגרת הדיון בבית הדין לרדיפה דתית נדחתה בצדק רב .
בעת הגשת בקשה לקבלת מקלט מדיני על הטוען לרדיפה לפרוס את מכלול הנסיבות שבעטיין סבור הוא כי זכאי הוא להגנה מכוח אמנת הפליטים. טענה זו לרדיפה דתית לא נטענה כלל , על ידי המערערת , בשלב הריאיון, ועל כן בדין נדחה ניסיונה לעשות כן בשלב הערר בפני בית הדין. בית הדין אינו יכול להידרש לטענות חדשות אשר לא נבחנו ב הליך המינהלי.

בשולי הדברים, אוסיף ואציין כי לא מצאתי כל פגם בהחלטת בית הדין עת סירב לראות בנימוקי המערערת לשיהוי בהגשת בקשתה לקבל מעמד של פליטה כטעם מיוחד אשר יש בו כדי לדחות טענת השיהוי. גם אם נסיבות של רדיפה מתגבשות בשלב מאוחר לכניסתו של תושב זר לארץ, קמה עליו החובה למצות הליכים בסמוך לאחר שעילת הרדיפה מתגבשת, מבחינתו. שהרי, אדם החש נרדף, יקדים בקשה לקבלת מעמד של פליט עת דורכת כף רגלו על קרקע של מדינה אחרת, או עת התגבש חשש הרדיפה.
אין זה המקרה כאן. המערערת עבדה שנים ארוכות בארץ, תחת היתר שהייה שניתן לה ועת נדרשת היא לעזוב את הארץ מחפשת היא מוצא אחר בדרך של הגשת בקשה למקלט מדיני.

סוף דבר - לאור כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא לדחות הערעור.
המערערת תעזוב את הארץ עד לא יאוחר מיום 15.10.20.
המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 2,000 ₪. סכום הזה יחולט מסכום העירבון שהופקד. היתרה תושב למערערת כנגד יציאתה מן הארץ במועד שנקבע.

ניתן היום, כ"ח אלול תש"פ, 17 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ווסנטי נילושיקה מדומגה
נתבע: שר הפנים
שופט :
עורכי דין: